ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין A.T.S investments Inc נגד Segal Group GMBH a co KG :


לפני כבוד ה שופטת איריס לושי-עבודי

התובעות

1.A.T.S investments Inc
2.ר. לוסטרניק ובניו בע"מ
ע"י באי-כוחם עוה"ד יוסי בנקל, עופר לריש ועדיה ולטמן

נגד

הנתבעת

Segal Group(Dresden) GMBH a co KG
ע"י באי-כוחה עוה"ד זוהר לנדה, אייל נחשון ומיכאל דובין

החלטה

התובענה שבפניי הושבה לבית-משפט זה על-ידי בית-המשפט העליון (ע"א 9025/17, 19.2.2020), שקיבל את הערעור על פסק-הדין מיום 24.9.2017. בית-המשפט העליון קבע בפסק-דינו כי התובעות זכאיות להחזר הלוואות הבעלים אותן העמידו לטובת הנתבעת בסכום כולל של 1.73 מיליון אירו (להלן: "הלוואות הבעלים"), וזאת בהתאם לתנאי ההחזר שנקבעו בהסכמים בין הצדדים. עוד קבע בית-המשפט העליון כי יש "להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מהו המועד בו מבשילה זכותן של [התובעות] לתבוע [מהנתבעת] את החזר הלוואות הבעלים על פי ההסכמים בין הצדדים, והאם מועד זה כבר הגיע, בשים לב להתקדמות המיזם".

בפסק-דיני המשלים מיום 2.12.2020 (להלן: "פסק-הדין המשלים"), שניתן לאחר דיון בפניי ביום 1.12.2020, קבעתי בהסכמת הצדדים כי מועד ההשבה של הלוואות הבעלים הינו במועד מכירת הנכס על-ידי הנתבעת וכי מועד זה חל זה מכבר. כמו כן דחיתי בפסק-הדין המשלים טענות של הנתבעת בנוגע לאופן ההשבה של הלוואות הבעלים (להבדיל ממועד ההשבה), שלדידי עסקו בסדרי הנשייה במיזם, כאשר בהקשר זה קבעתי כי:

יצוין כי הנתבעת העלתה במהלך הדיון בפניי טענות בנוגע לאופן ההשבה של הלוואות הבעלים (להבדיל ממועד ההשבה), כאשר לטענתה מועד ההשבה הוא אמנם במועד מכירת הנכס אך ההשבה תיעשה רק בכפוף לקיומם של רווחים במיזם. הנתבעת נאחזה לצורך העניין גם באמירתו של בית-המשפט העליון בסיפת סעיף 36 לפסק-דינו, לפיה "ככל שהדבר יידרש יהיה בית המשפט קמא מוסמך לדון גם בשאלות אחרות אשר יהיו דרושות לצורך ביצוע החזר הלוואות הבעלים, ואשר לא הוכרעו בפסק דיננו זה".
ברם, טענה זו כלל אינה קשורה בעיניי למועד השבת הלוואות הבעלים, כי אם - לכל היותר - הינה טענה הנוגעת לסדרי הנשייה במיזם, ככל שיש לו נושים אחרים. שכן, כל קביעה אחרת משמעה למעשה הכנסתה מחדש בדלת האחורית של הטענה שהתקבלה בבית-משפט זה ונדחתה על-ידי בית-המשפט העליון, לפיה הכספים שהעמידו התובעות למיזם היו השקעות הוניות ולא הלוואות בעלים. בהקשר זה ייאמר עוד כי אף בלשונם של שני הסכמי ההלוואה אין כל תמיכה בטענה זו. ההיפך הוא הנכון, שכן בסעיף 15 להסכם הראשון נאמר במפורש כי "רק לאחר שסגל ולוסטרניק יקבלו לידם את החזר מלוא ההלוואות והערבויות שנתנו [לנתבעת]... תחל חלוקת הרווחים [בנתבעת]"; וראו סעיף 16 להסכם השני שנוסחו דומה.
בנוסף לכך, הדיון בטענה זו של סדרי הנשייה עשוי לחייב הבאת מערכת שלמה של ראיות חדשות ונוספות שלא הובאו במסגרת התובענה, חלק ניכר מהן בנוגע לאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק-הדין, כגון ראיות בנוגע להשתלשלות הכספית של המיזם לאחר מתן פסק-הדין ובכלל, מצבו הכספי של המיזם לאחר מכירתו, התחייבויות אחרות שיש למיזם וכיו"ב. כמו כן דיון זה חורג מהנחייתו של בית-המשפט העליון, אשר קבע, כאמור, כי השאלה הצריכה להידון בפניי הינה שאלת מועד השבת הלוואות הבעלים, ועל כן ספק רב אם יש למותב זה סמכות לדון בכך.
בנסיבות אלה אני סבורה כי התובענה שבפניי אינה המסגרת המתאימה לדון בטענה זו וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בעניין זה עליהם לפעול כפי הבנתם.

לבסוף קבעתי כי בזאת באה התובענה שבפניי לסיומה.

בעקבות פסק-הדין המשלים הגישו התובעות בקשה למתן פסיקתא (בקשה מס' 69). בפסיקתא שצורפה לבקשה נכלל חישוב הריבית על סכום קרן הלוואות הבעלים בהתאם לפרמטרים שנקבעו על-ידי בית-המשפט העליון, קרי קרן בסך של 1,729,410 יורו וריבית בהתאם לתנאי ההחזר שנקבעו בהסכמים בין הצדדים.

הצדדים הגישו תגובותיהם לפסיקתא. בקליפת אגוז, הנתבעת התנגדה לעצם מתן הפסיקתא בטענות כי הבקשה בעניינה הוגשה באיחור רב, כי התובעות העלימו מעיני בית-משפט זה כי בין לבין הגישה הנתבעת ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין המשלים (ע"א 9025/17), כי המסמך שהוגש לחתימת בית-המשפט כלל אינו מהווה "פסיקתא" וכי למעשה מדובר בתיקון שלא כדין של פסק-הדין המשלים.

לאחר קבלת תגובות הצדדים ניתנה החלטתי ביום 28.4.2021 לפיה:

בענייננו, מדובר בתובענה כספית שהתקבלה ובנסיבות אלה התובעות צודקות לכאורה בטענתן כי הפסיקתא צריכה לשקף זאת בכפוף כמובן לתשלום הפרש אגרה.
בנסיבות אלה, טענות הנתבעת כפי שפורטו לעיל, אינן נראות לי ואין בהן משום התייחסות עניינית לבקשה.
תואיל הנתבעת למסור תגובתה העניינית לחישוב המופיע בפסיקתא, ואשר אליו לא התייחסה בתגובתה.

להשלמת התמונה יצוין כי עוד קודם לכן, ביום 20.4.2021, קבעה כבוד רשמת בית-המשפט העליון כי המועד להגשת ערעור אפשרי מטעם התובעות על פסק-הדין המשלים יוארך, כך שיחול 30 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה למתן פסיקתא על-ידי בית-משפט זה. עוד יצוין כי הדיון בערעור הנתבעת על פסק-הדין המשלים קבוע בפני בית-המשפט העליון ליום 31.1.2022.

הנתבעת לא פעלה בהתאם להחלטתי מיום 28.4.2021 ולא הגיבה באופן ענייני לחישוב המופיע בפסיקתא, אלא הוסיפה לטעון לגבי תוכנו של פסק-הדין המשלים ולעצם מתן הפסיקתא. עם זאת, בסעיף 8 לתגובתה מיום 27.5.2021 ציינה הנתבעת כי, למעשה, עוד בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.12.2020 טענה (לשיטתה) כי "להבנתה את הוראות בית המשפט העליון הינן כי יש לקיים בירור עובדתי במספר שאלות עובדתיות הנוגעות לתנאים להחזר הלוואות הבעלים. ממילא ברור כי שאלת הריבית שנושאות ההלוואות מהווה חלק משאלת תנאי ההחזר, הטעונה בירור עובדתי, אך קיימות שאלות נוספות, ובהן: (א) מהו סכום קרן ההלוואות הטעונה החזר? (ב) מהם שיעורי הריבית הרלוונטיים החלים על סכום הקרן? (ג) מהם התנאים המסחריים שבהתקיימותם תקום הזכות לפירעון הלוואות הבעלים? (ד) מהו המועד בו קמה הזכות לפירעון הלוואות הבעלים ויישום התנאים המסחריים?".

במאמר מוסגר יצוין כי בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.12.2020 הצדדים כלל לא טענו לעניין חישוב סכום ההחזר והנתבעת העלתה כאמור טענות אחרות שנדחו בפסק-הדין המשלים. על כל פנים, בסופו של יום אין אפוא למעשה מחלוקת בין הצדדים כי - כאמור בהחלטתי מיום 28.4.2021 - מדובר בתובענה כספית שהתקבלה, כי בנסיבות אלה הפסיקתא צריכה לשקף עובדה זו וכי הדבר מחייב קביעה של סכום ההחזר. לפיכך, ולאור העובדה כי הנתבעת נמנעה מלקיים את האמור בהחלטתי ולא הגיבה באופן ענייני לחישוב המופיע בפסיקתא, הרי שהיה מקום לקבל את בקשת התובעות ולחתום על הפסיקתא.

אף-על-פי-כן, אני סבורה כי יש מקום בכל זאת לאפשר לנתבעת להעלות את טענותיה בנוגע לחישוב הריבית על הלוואת הבעלים, ככל שיש לה טענות כאלה.

להשלמת התמונה יצוין כי שלושת הנושאים העובדתיים האחרים שהנתבעת טענה בתגובתה כי יש לבררם אינם מקובלים עלי.

אשר ל"סכום קרן ההלוואות הטעונה החזר", הרי שבית-המשפט העליון קבע, כאמור, כי הסכום הכולל של קרן הלוואות הבעלים הוא 1.73 מיליון אירו וקביעה זו תואמת גם את קביעותיי שלי בפסק-הדין המקורי. אני ערה לאמור בסעיף 47 לפסק-הדין המקורי, שצוטט בתגובת הנתבעת, לפיו "חוות-הדעת מטעם התובעות קבעה כי רק העברות בסך של 1,340,000 יורו מתוך כלל העברות התובעות היו בעלות מאפיינים של הלוואות מסחריות "רגילות" (לטענת התובעות), כך שלמעשה חוות-דעת זו צמצמה את סכום התביעה". אלא שקביעה זו לא התקבלה על-ידי בית-המשפט העליון ואין בהנחיותיו של בית-המשפט העליון כדי להקנות לבית-משפט זה סמכות לשנות את קביעתו של בית-המשפט העליון בנוגע לקרן הלוואות הבעלים.

אשר לשאלה, "מהם התנאים המסחריים שבהתקיימותם תקום הזכות לפירעון הלוואות הבעלים", הרי שכאמור, היא חורגת מתובענה זו ולמעשה הוכרעה זה מכבר, והכול כאמור בפסק-הדין המשלים.

כך גם השאלה, "מהו המועד בו קמה הזכות לפירעון הלוואות הבעלים ויישום התנאים המסחריים", הוכרעה כבר בפסק-הדין המשלים.

עם זאת אציין, כי מתגובותיהם לבקשה שבפניי עולה לכאורה כי בין הצדדים קיימת מחלוקת אם מועד השבת הלוואות הבעלים הינו במועד החתימה על עסקת המכר של הנכס (7.12.2016) או במועד השלמתה של עסקה זו (15.6.2019). לא ברורה לי הנפקות של מחלוקת זו, שעה ששני המועדים הללו חלפו זה מכבר ואין מחלוקת כי הלוואות הבעלים טרם הושבו. אף-על-פי-כן אתיר העלאת טענות בהקשר זה אך ורק אם הן קשורות בדרך זו או אחרת לחישוב הריבית על הלוואות הבעלים.

מכלל האמור לעיל, אני שבה ומורה לנתבעת להתייחס בצורה עניינית לחישוב הריבית שהופיע בבקשת התובעות למתן פסיקתא ובהתאם להתייחסות זאת יינתנו הנחיות להמשך, לרבות בשאלה אם יש לקבוע את התיק לדיון הוכחות קצר בסוגיה זו.

תגובת הנתבעת תימסר בתוך 7 ימים ולא תעלה על שלושה עמודים. למותר לציין כי לא תותר הרחבת חזית בנוגע לנושאים שנטענו ונקבעו בפסק-הדין המקורי.

ת.פ.10.10.21.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"ב, 23 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: A.T.S investments Inc
נתבע: Segal Group GMBH a co KG
שופט :
עורכי דין: