ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון ארבל נגד יפה הילמן :

בפני כבוד ה שופט יוסי ברכיה

התובע/ הנתבע שכנגד:

אלון ארבל

נגד

הנתבעים/ הנתבעת 1 תובעת שכנגד:

  1. יפה הילמן
  2. מאיר פז ז"ל
  3. אנדרי הילמן

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר מקורן בהסכם שכירות שנחתם בין הצדדים כפי שיפורט להלן.
ראשיתה של התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות.
ביום 23.7.19, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים ונשמעו טענותיהם, סברתי כי האכסניה של בית המשפט לתביעות קטנות אינה מתאי מה לדיון בתיק זה, ובהתאם לכך הור יתי כי התיק יועבר לדיון בפניי בבית משפט השלום.
הרקע
ביום 7.7.15 נכרת במשרדי הנתבע 2 - עו"ד מאיר פז ז"ל, אשר שימש באותם הזמנים ב"כ הנתבעת 1 , הסכם שכירות בין אלון ארבל (להלן – התובע) לבין יפה הילמן, הנתבעת 1 (להלן- הנתבעת ) במסגרתו השכירה הנתבעת לתובע בית מגורים צמוד קרקע בן 4.5 חדרים הממוקם ברח' יצחק שדה 43 ,בשכונת נווה עמל בהרצליה (להלן – המושכר או הנכס ).
הנתבע 3 הינו בעלה של הנתבעת.
בהתאם להסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, הנכס הושכר לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.8.15 ועד ליום 31.7.16 (להלן – תקופת השכירות).
דמי השכירות החודשיים על פי הסכם השכירות נקבעו על סך של 5,000 ₪.
במעמד החתימה על הסכם השכירות, שילם התובע דמי שכירות עבור החודש הראשון בסך 5,000 ₪ וכן הפקיד בידי הנתבעת המחאה בסך 10,000 ₪ בגין החודשיים האחרונים של תקופת השכירות. בנוסף מסר התובע לידי הנתבעת, 9 המחאות בסך 5,000 ₪ כל אחת, בסכום כולל של 45,000 ₪. ביום 13.7.15 שילם התובע לנתבעת סך של 5,000 ₪ נוספים במזומן.
השיקים שהופקדו על ידי הנתבעת עבור חודשים 10-11/2015 חזרו מהבנק מסיבת א.כ.מ (אין כיסוי מספיק) ובהמשך לכך, ביום 26.10.15 שילם התובע לנתבעת באמצעות העברה בנקאית, סך של 10,008 ₪. בנוסף שילם התובע לידי הנתבע 2 סך של 585 ₪ בגין שכ"ט עו"ד עבור הטיפול בשיקים שחזרו (אסמכתאות צורפו בנספח 6 לכתב התשובה מטעם התובע מיום 18.6.19).
במהלך חודש 12/2016 לאחר שירדו גשמים רבים באזור השרון ובאזור הנכס המושכר בפרט, הנכס הוצף. כתוצאה מההצפה, חדרו מים רבים לבית ונגרם נזק רב, לרבות נזק לרכוש התובע.
התובע פינה את הנכס במהלך חודש 3/16 (לאחר 8 חודשי שכירות בלבד. על המועד המדוייק של הפינוי- להלן), לאחר שהביא מהנדס מטעמו לבדיקת נזקי הרטיבות שנגרמו לנכס, וביצע תיקונים בנכס ( עמוד 1 ש' 20 ) .
בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבעים הונו אותו בכך שידעו כי הנכס המושכר "אינו ראוי למגורים" אך הסתירו עובדה זו עובר להשכרתו ובכך גרמו לו לנזקים כספיים ואחרים. סכום התביעה הועמד על סך המקסימלי בבית המשפט לתביעות קטנות – סך של 33,900 ₪.
בד בבד עם הגשת כתב הגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד התובע בגין דמי שכירות שלא שולמו ונזקים למושכר בסך 33,900 ₪.
למען הנוחות, אכנה את הצדדים כמעמדם בתביעה העיקרית.

טענות הצדדים
טענות התובע
לטענת התובע, בניגוד לאמור בהסכם השכירות, סכום השכירות עמד על 5,500 ₪ (ולא 5,000 ₪), זאת מאחר והנתבעת ביקשה להימנע מתשלום מס בגין הכנסותיה מדמי שכירות. את ההפרש (בסך 5,000 ₪) אולץ התובע לשלם במזומן במעטפה שנמסרה לביתם של הנתבעים 1 ו-3, ובידיעתו של הנתבע 2.
מספר חודשים לאחר שעבר התובע (אב חד הורי) וששת ילדיו לבית המושכר, עם תחילת החורף והגשמים שהחלו, התברר כי מדובר "במלכודת מים", כך שבכל גשם שירד הוצף הבית שוב ושוב. מים חדרו מהקירות החיצוניים, מהחלונות ומדלת הכניסה, מתקרת הבית ומהרצפה וזאת לטענתו בשל העדר ניקוז מסביב לבית. כתוצאה מנזקי המים, החלו להופיע על גבי הקירות סימני טחב, עובש ופטריות. כל בני הבית חלו, ורכושם נרטב ונהרס באופן בלתי הפיך.
לטענת התובע, בני הזוג הילמן (הנתבעת 1 והנתבע 3) ידעו עוד בטרם נחתם הסכם השכירות כי הבית אינו ראוי למגורים, שכן, כבר בהצפה הראשונה ניסה הנתבע 3 לסייע בהוצאת המים על ידי דליים שהביא עימו. הנתבע 3, שהינו מהנדס, הודה בפניו כי "הבית אינו ראוי למגורים" והסביר כי החומה הבנויה מסביב לבית מונעת את ניקוז המים מהחצר וגורמת להצטברות המים וחדירתם לבית, כך שבכל חורף הופך הבית לאגם. עוד טען התובע כי הנתבע 3 העלה בפניו כי הוא אמר בעבר לרעייתו כי יש להרוס את הבית ולבנותו מחדש.
בכניסת התובע לנכס המושכר התברר לו כי שני המזגנים הקיימים אינם עובדים. הנתבעת סירבה לתקן את המזגנים ולפיכך נאלץ התובע לרכוש שני מזגנים חדשים ולהתקינם בבית. בעזיבתו את הנכס נאלץ התובע לפרק את המזגנים שרכש, זאת לאחר שספגו פגיעות מים קשות בהצפות, וכן היה עליו לתקן את החורים של הצנרת והמתלים שבוצעו בעת התקנת המזגנים על חשבונו.
ביום 5.1.16 שיגר התובע לנתבעת מכתב בו הודיע כי לאור ההצפות והנזקים שנגרמו לו בנכס המושכר אין בכוונתו להמשיך לגור בנכס ובשבועות הקרובים יעזוב את הנכס. התובע דרש מהנתבעת שלא לעשות שימוש בהמחאות שניתנו לה.
ביום 20.1.16 נערכה פגישה בין הצדדים במשרדי הנתבע 2, שם הבטיחו לטענתו של התובע בני הזוג הילמן שהפקדת השיקים תיפסק. אלא שלא כך היה ולא רק שההמחאות לא הושבו לתובע, הן הופקדו כולן ונמשכו על ידי הנתבעת (וחזרו מסיבת אכ"מ).
מאחר והנתבעת הפקידה את השיקים של התובע בניגוד למוסכם, הפך חשבון הבנק של התובע ל"חשבון מוגבל", זאת מאחר ונאלץ לשלם גם עבור דירה אחרת שאליה עבר עם ילדיו, ונכנס להוצאות שלא עמד בפניהם. דבר אשר גרם לו לנזקים והוצאות מרובות.
בנוסף, נטען כי הנתבעת הודיעה לחברת חשמל כי התובע קיבל לידיו את החזקה בבית חודש לפני ההסכם וסגרה את חשבונו כמעט חצי שנה לאחר עזיבתו, לאחר שכלל לא התגורר בנכס. זאת כאשר בתקופה זו הופעלו בבית משאבות, תנורים ובוצע שיפוץ על ידי הנתבעת במשך חודשים רבים. כתוצאה מכך, פתחה חברת חשמל בהליכים כנגד התובע בהוצאה לפועל העומד על סך 6,900 ש"ח וכפועל יוצא מכך הביאה לעיקולים על חשבונו.
עוד טען התובע, כי בהתאם להסכם השכירות חייבה אותו הנתבעת לבטח עצמאית את הבית כאשר הפוליסה שתוצא תהיה על שמה. לטענתו, הנתבעת ידעה כי חברת הביטוח שלה לא תסכים לבטח את הנכס בשל תביעות קודמות וביקשה שהפוליסה תירשם על שמה, על מנת שתוכל להיפרע בתביעת הביטוח, אשר ידעה שתהיה בעתיד.
באשר לנזקים, טען התובע כי הוא וששת ילדיו חלו מאוד בשל נזקי הרטיבות בבית. כל רכושם אבד בהצפות. התובע נאלץ לרכוש מכספו בגדים, מצעים, מזרנים וציוד בסיסי לו לילדיו, וכן לשכור דירה אחרת באופן בהול, דבר שהיה כרוך בעלויות רבות, לרבות הובלות, הצטיידות בציוד וריהוט, שכן כל מה שהיה בנכס המושכר ירד לטמיון. בנוסף, נאלץ התובע לשלם אלפי שקלים לחברת חשמל עבור שאיבות מים וניסיונות לייבוש נזקי הרטיבות.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת הנדסית מיום 10.3.16 של חברת "בדק בית" אשר ביצעה הערכת נזקים בנכס המושכר, עבור התובע.
התובע העמיד את סכום תביעתו על סך של 33,900 ₪ הסכום המקסימלי שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות (כאמור, התביעה הוגשה בתחילה לבית המשפט לתביעות קטנות). כאשר נטען כי נזקיו של התובע מוערכים ביותר מ- 100,000 ₪, וכוללים בין היתר הוצאות בגין חוות דעת מומחה; תשלומים לבעלי מקצוע; הוצאות בגין מכשור לייבוש הבית, תיקונו וצביעתו; תשלום ביתר לחברת חשמל בגין תקופה בה לא התגורר התובע במושכר ולא עשה בו שימוש; השכרת מחסן לצורך אחסנת ציוד הדירה בעלות של 4,650 ₪ עבור מספר חודשים; תשלום דמי שכירות בעבור התקופה בה לא התגורר בנכס ולא עשה בו כל שימוש.

טענות הנתבעים 1 ו-3
ראשית נטען כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 3, מן הטעם כי לא ברור מדוע התביעה הוגשה כנגדו, שכן על פי נסח לשכת רישום המקרקעין, הנכס שייך באופן בלעדי לנתבעת 1. הנתבע 3 אינו בעל הנכס ואינו קשור אליו בשום צורה, למעט היותו בעלה של הנתבעת 1.
עוד נטענה טענת שיהוי, שכן התביעה הוגשה כ-4 שנים לאחר קרות הנזקים הנטענים והמוכחשים.
לגופו של עניין נטען כך:
מדובר בבית מגורים צמוד קרקע אשר נבנה בשנות ה-50. התובע ראה את הנכס, ביקר בו ובדק אותו ומצא אותו מתאים למטרותיו, לפני שחתם על ההסכם.
בהתאם לתנאי הסכם השכירות, ביום תחילת השכירות שילם התובע סך של 5,000 ₪ בגין חודש השכירות הראשון וכן סך של 10,000 ₪ עבור שני החודשים האחרונים של תקופת השכירות (יוני –יולי 2016).
ביום 13.7.15 התייצב התובע אצל הנתבעת בפתח דירתה, הפקיד בידי הנתבע 3 מעטפה ובה סך של 5,000 ₪ במזומן ועזב את המקום, מבלי ליתן כל הסבר אחר לפעולתו. בדיעבד התברר כי רצה להקדים את הכניסה למושכר.
התובע נכנס למושכר ביום 14.7.15, לאחר שהעביר את מוני החשמל והמים על שמו. דמי השכירות החל מחודש 9/2015 לא שולמו והשיקים החלו לחזור (מסיבת א.כ.מ). לא בכדי ביקש התובע שלא להפקיד את השיקים, שכן מדובר היה בשיקים ללא כיסוי. בעזרתו של הנתבע 2, שילם התובע סך של 10,000 ₪ בחודש 11/2015, בהעברה בנקאית.
ב- 18.12.15 ירדו בהרצליה גשמים בכמות חריגה, וכל שכונת נווה עמל בהרצליה הוצפה. בעלה של הנתבעת (הנתבע 3) הגיע לנכס לבקשת התובע על מנת לסייע לו עקב ההצפה שנוצרה. מיד עם הגעתו לנכס הבחין הנתבע 3 כי מים חדרו לבית בשני מוקדים – במטבח ובחדר נוסף. כמו כן, הבחין כי בחצר הבית נוצרה שלולית מים גדולה שגרמה להצפה.
לטענת הנתבעת, חצר הבית בסמוך למקום ההצפה היה עמוס בציוד רב של התובע ולא מן הנמנע שהדבר סייע לכך שהמים לא נוקזו עקב הקטנת שטח הספיגה של המים. הנתבע 3 עזר לתובע לנקז את המים. עוד נטען כי דבריו לעניין הריסת הבית אינם רלוונטיים שעה שהוא כלל אינו מהנדס או קונסטרוקטור מוסמך ולפיכך אין בסמכותו לקבוע האם הבית מסוכן או אינו ראוי למגורים.
נטען כי הייתה בכוונתה של הנתבעת להזמין איש מקצוע על מנת לבדוק כל בעיה שהייתה במבנה, אלא מאחר ולא היו יחסי שוכר-משכיר תקינים, והתובע איים וסירב לפנות את שטח החצר ולאפשר גישה לאיש מקצוע, לא היה באפשרותם לעשות זאת. בהתאם לכך, הנתבעת אפשרה לתובע לעזוב את הנכס מיד לאחר ההצפות, אולם התובע בחר להישאר.
באשר לנזקים הנטענים למזגנים ו/או לתיקון הקירות בשל פירוק המזגנים, נטען כי התובע לא הציג כל אסמכתא על החלפת / תיקון המזגנים ו/או הקירות כשעזב את הנכס.
בהתאם לסיכום בין הצדדים, היה על התובע לעזוב את הדירה ביום 1.3.16. בניגוד לאמור בכתב התביעה, התובע לא שילם את שכר הדירה כפי שהתחייב עד למועד עזיבתו ואף לא עזב כפי שהתחייב. כלל לא ידוע מתי עזב התובע את הנכס, שכן רק בחודש 6/2016 ביצעה הנתבעת פריצה לבית, לאחר שהשוכר לא השיב את המפתח כפי שהתחייב.
באשר לטענת התובע ביחס לחשבון החשמל. מאחר והתובע נכנס לדירה בחודש יולי, ולפני המועד שסוכם עליו בהסכם השכירות, הועברו המונים באותו המועד על שמו.
באשר לחוות הדעת ההנדסית מטעם התובע, נטען כי חוות הדעת אינה מפרטת את הנזקים שנגרמו לתובע וכל טענתיו לעניין זה הוא ניסיון נואש לחייב את הנתבעים בסכומים אשר אינם מגיעים לו. לעניין הנזקים, הנתבעת מכחישה את כל הנזקים המפורטים בכתב התביעה. שכן לטענתה לא צורפו כל אסמכתאות או ראיות המעידות על סכומים אלו.
עוד נטען ביחס לעד מטעם התובע, כי מדובר בעו"ד לשעבר אשר הורשע בגניבה של למעלה מ- 1.8 מש"ח, נאסר והוצא מלשכת עורכי הדין בשנת 2018, ולאור זאת אמינותו מוטלת בספק.
פסק הדין אליו התייחס עד התובע בעדותו (תא"מ 9329-06-12) אינו רלוונטי, שכן מדובר בתביעה בודדת עקב הפרות בנייה מצד שוכר שהתגורר בנכס. באותו המקרה השוכר עבד כאיש שיפוצים ושכר את המבנה תמורת דמי שכירות נמוכים מהמקובל, התחייב לשפץ את הנכס במהלך תקופת השכירות. התביעה לבית המשפט הייתה על מנת לסיים את חוזה השכירות ולהוציא את השוכר מהבית.

טענות הצדדים בתביעה שכנגד
בכתב התביעה שכנגד שבה הנתבעת וטענה את הנטען בכתב ההגנה ובנוסף טענה כי התובע חב לה יתרת תשלום בגין דמי שכירות שלא שולמה בסך 35,000 ₪.
נוסף לחוב השכירות, נטען כי התובע השתמש בחצר הבית כבמחסן ועליו לשלם לנתבעת סך של 920 ₪ לחודש, ובסה"כ 8,352 ₪ עבור כל תקופת השכירות.
עוד נטען לחובות נוספים לפי הפירוט הבא: סך של 1,400 ₪ עבור נזקי חשמל; סך של 580 ₪ עבור בלוני גז והמתקן לבלונים אשר לקח התובע עם עזיבתו את הנכס ; סך של 700 ₪ עלות הפריצה לנכס והחלפת מנעול בגין אי החזרת המפתח ביום עזיבתו.
סך הנזקים הנטענים על ידי הנתבעת מוערכים בסך של כ- 46,000 ₪, והועמדו על הסך המקסימלי של 33,900 ₪ בבית המשפט לתביעות קטנות.
בתגובה לתביעה שכנגד שב התובע על טענותיו לגבי גובה דמי השכירות בפועל (5,500 ₪ ולא 5,000 ₪ לטענת הנתבעת). התובע השיב לטענת הנתבעת וטען כי מועד הכניסה לנכס לא הוקדם והוא נכנס לנכס ביום 1.8.15.
עוד נטען כי בעקבות שתי המחאות שחזרו (בגין חודשים 10/15 ו- 11/15), שילם התובע לנתבעת בהעברה בנקאית סך של 10,008 ₪ וכן שילם סך של 585 ₪ עבור שכ"ט עו"ד פז שהועבר בהעברה בנקאית לחשבונו של עו"ד פז.
באשר לדמי השכירות בעבור חודשים 12/15 עד 2/16 נטען כי בתקופה זו התובע וילדיו לא התגוררו בנכס, אלא שסך ה-5,000 ₪ ששולמו במזומן בתחילת התקופה נוסף על ה- 10,000 ₪ ששולמו עבור החודשיים האחרונים של השכירות, מכסים למעשה תקופה זו.
עוד טען התובע כי הוא נאלץ לשאת בשיפוץ הנכס בגין נזקי ההצפה, בסכום שהגיע לאלפי שקלים. באשר לתיקוני החשמל שביצעה הנתבעת נטען כי מקורן בנזקי הרטיבות ולפיכך על הנתבעת לשאת בעלותם.
באשר למסירת המפתח בסיום תקופת השכירות, טען התובע כי ביום 1.3.16 לאחר סיור בדירה שיובשה ושופצה על ידו, אישרה הנתבעת את מצב הדירה וקיבלה את המפתח לידה. עוד באותו היום מסר את המפתח השני לעו"ד פז ז"ל.
באשר לטענת השיהוי נטען כי התביעה הוגשה 4 שנים מאוחר לנזקים הנטענים זאת מאחר ובמשך כ-3 שנים היה עסוק בטיפול בשני ילדיו אשר חלו במחלה ממארת.
טענות הגנה מטעם הנתבע 2
ביום 16.5.19 הוגש כתב הגנה מטעמו של הנתבע 2. כתב ההגנה הוגש על ידי בתו של הנתבע 2 – הגב' נטע וולף ובו נטען כי הנתבע 2 הינו חסוי ונמצא במוסד סיעודי, אינו כשיר לביצוע פעולות משפטיות ואינו מתקשר עם הסביבה. נטען להעדר יריבות ונתבקש לדחות/למחוק את התביעה כנגד הנתבע 2. עוד נטען כי לעו"ד העורך את הסכם השכירות אין ולא יכולה להיות אחריות למצבו הפיזי של הנכס המושכר. בנוסף נטען כי הנתבע 2 הינו עיוור משנת 2009 (צורפה תעודת עיוור/לקוי ראיה).
ביום 6.7.20 הגישה בתו של הנתבע 2 הגב' נטע וולף הודעה לפיה אביה נפטר בחודש 10/2019. הגב' וולף שבה וחזרה על טענתה כי אביה היה בעל תעודת עיוור ולפיכך נשללת טענת התובע לכך שאביה ידע על הליקויים בנכס והסתיר זאת ממנו. הגב' וולף חזרה על בקשתה למחיקת אביה המנוח מכתב התביעה.
ההליך שבפניי
בתיק התקיימו שלוש ישיבות. ביום 23.7.19 העידו בפניי התובע והנתבעים 1 ו-3 (בשלב זה במסגרת בית משפט לתביעות קטנות). ביום 16.9.20 התקיימה ישיבה נוספת בה העיד בנוסף על הצדדים, עד מטעם התובע – מר רון נעים. ביום 28.4.21, לאחר שהתיק נקבע להגשת סיכומים והתובע לא הגיש את סיכומיו, התקיים דיון נוסף. לאחר שנשמעו טענות הצדדים, ניתנה ארכה לתובע להגיש סיכומיו עד ליום 15.6.21 וניתנה הזכות לנתבעים להשלים את סיכומיהם (שכבר הוגשו לתיק) עד ליום 5.7.21.
יצויין כי שני הצדדים לא היו מיוצגים בהליך שבפניי. כמו כן לישיבות שהתקיימו בתיק זה לא התייצב הנתבע 2 או מי מטעמו. כאמור, למרבה הצער במהלך ניהול תיק זה הנתבע 2 נפטר.
דיון והכרעה
ראשית, אתייחס לטענות הנתבעים 2 ו-3 כי הם אינם הנתבעים הנכונים בתביעה וכי יש לדחות את התביעה כנגדם.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובנספחים 1א-1ג לסיכומי הנתבעת מיום 1.3.21 ו- 5.7.21 , מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבע 3, בהעדר יריבות, שכן הנתבעת הינה בעלת הזכויות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין של ה נכס, בשלמות ללא הנתבע 3. כמו כן, רק היא זו שחתומה על הסכם השכירות מול התובע, והיא אף המוטב בצוותא עם התובע בפוליסת הביטוח שהוצאה לנכס ע"י התובע (אודות פוליסה זו נדון להלן ), שבה גם צויין שרק היא בעלת הנכס, ללא הנתבע 3. מכאן שאין לתובע כל יריבות מול הנתבע 3, למעט העובדה כי הינו בעלה של הנתבעת 1.
הנתבע 3 חתום על כתבי הטענות ואף הגיע לדיונים בבית המשפט בצוותא עם הנתבעת 1 . הוא לא התגונן בנפרד, כך שמצאתי לקבוע כי דחיית התביעה כנגדו תהיה ללא צו להוצאות.
בנוסף, מצאתי לקבל את טענות בתו של הנתבע 2 ז"ל ולדחות את התביעה גם כנגד הנתבע 2 ז"ל בגין העדר ראיות הקושרות א ותו להונאה כלשהיא בהשכרת הנכס כפי שטוען התובע. התובע לא הציג כל ראיה המוכיחה כי הנתבע 2, אשר נתן את שירותיו המשפטיים לצדדים, היה מודע לבעיות המבניות שהיו קיימות בנכס המושכר והסתיר זאת ביודעין. וממילא עו"ד פז נפטר ביום 10.10.19 וכתב התביעה לא תוקן בהתאם לכך כנגד יורשיו.
בשל העובדה שהנתבע 2 ז"ל או מי מטעמו לא התייצבו לדיונים שהתקיימו בתיק- לא מצאתי לחייב את התובע בהוצאות בגין דחיית התביעה כנגד הנתבע 2.
באשר לתביעה כנגד הנתבעת:
נקודת המוצא היא כי נכס המשמש למגורים אינו אמור לסבול מחדירת מים בימים גשומים, עד כדי הצפתו, וקירותיו אינם אמורים להיות מלאי עובש, טחב ופטריות.
לטענת התובע, הנתבעת ידעה עובר להשכרת הנכס כי קיימת בעיה בנכס של חדירת מי גשמים לתוך המבנה וכי מי הגשמים נקווים בחצר עד כדי אגם, בשל העדר ניקוז מתאים ובנייה לקויה של הנכס.
ראשית, אני דוחה את טענת הנתבעת כי התובע בחן את הנכס טרם החתימה על ההסכם ומצא אותו מתאים למטרותיו. ביקור התובע בנכס התבצע בחודש יולי 2015, בחודשי הקיץ, ומן הסתם התובע לא יכול היה לדעת שישנה בעיה של חדירת מים לנכס במצב דברים זה.
התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת הנדסית מיום 10.3.16, בעקבות אירועי ההצפה. בחוות הדעת צויינו בין היתר, הממצאים הבאים:
ריצוף קראמי/גרניט פורצלן: סימני רטיבות בין הבלטות ובתחתית הקירות באזורים שונים בנכס. הליקוי מעיד על רטיבות הכלואה בתוך התשתית אשר מתחת לריצוף.
המעטפת החיצונית של הנכס: במעטפת החיצונית של הנכס ישנם סדקים וקילופים, לרבות בחלקים העשויים צמנטבורד ודרכם חודרים מים בחלק המערבי והדרום מערבי.
דלת חיצונית: הדלת החיצונית של הנכס אינה דלת מיגון. הדלת אינה עמידה בתנאי אקלים. דרך הדלת נכנסים מים וברגע שהדלת נרטבת הכנף מתעוות ולא ניתן לסגור את הדלת בצורה חלקה.
חשמל ותקשורת: עקב חדירות מים ממושכות נוצרה פגיעה במערכת החשמל וקיימת סכנה בטיחותית.
אינסטלציה: נכון למועד הביקור, נראים סימנים חיצוניים של רטיבות באזורים רבים בנכס.
גג רעפים: אותרו חדירות מים דרך גג הרעפים באזור המטבח, הסלון, חדרי השינה וחדר הרחצה. הפגמים שפורטו הינם כתוצאה מביצוע לקוי של עבודות בניית הגג וכן עקב בלאי מואץ וכתוצאה מתחזוקה לקויה במשך הזמן.
רטיבות, ניקוז, איטום, בידוד: אותרו סימני רטיבות בקירות החיצוניים בחלק הדרומי והמערבי של הבית. ברור לחלוטין כי מדובר בכשל באטימה, לרבות בחלקים שנבנו בשלב מאוחר יותר כתוספת. בחלק הפנימי של קירות החוץ באזורים רבים בסלון, בחדר השינה, הרחצה וחדר הארונות, מופיעים כתבי עובש וסימני עיבוי אדי מים. מעידים על כך שקיימת תופעת עיבוי אדי מים על פני רכיבי המעטפת עקב חריגה ברמת הבידוד התרמי של המבנה. עקב תופעת העיבוי המתמשכת ביחידת הדיור תיתכן פגיעה בבריאותם של בני האדם המתגוררים בו.
ניקוז לקוי של החצר: הדייר נאלץ לרכוש מתקן שאיבה ולפנות מים מחצר השכן. נותרות שלוליות ובוץ זמן רב, גם כאשר הגשם נפסק. נדרש לפחות ביצוע בור חלחול בעומק עד האדמה הסופגת עם מילוי בחצץ, כולל ביצוע שיפועים בחצר לעברו.
תחזוקת חצר הבית: גידול לא מבוקר של צמחייה עקב הצפות רבות ומים שלא מתייבשים גם היום, למרות שלא ירד גשם כבר למעלה מ-10 ימים.
צבע: באזורים שנפגעו מן הרטיבות, יש לתקן טיח וצבע דוחה עובש.
מסקנתו הסופית של מהנדס הבניין מטעם התובע מר ולדיסלב סבוטין היא כי "מצבו הכללי של הנכס אינו ראוי למגורים תקינים ונדרשות בדיקות ותיקונים לביצוע".
אמנם כותב חוות הדעת המהנדס מר סבוטין לא נחקר אודות חוות דעתו, אלא שחוות הדעת לא נסתרה, שכן הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה ובכתב ההגנה (סעיפים 50-51 ) לא הכחישה את ממצאי חוות הדעת, אלא, טענתה היחידה הייתה שהיא אינה מפרטת את הנזקים הנטענים שנגרמו לתובע בעקבות ההצפה.
אין חולק כי הנכס המושכר הוצף מספר פעמים בחורף 2015, אלא שהנתבעת טענה כי מדובר היה באירועים חריגים. כך נטען כי ביום 18.12.15 הייתה יממה גשומה מאוד וכל שכונת נווה עמל בהרצליה ואזורים ברעננה הוצפו מעבר למשוער. הנתבעת לא תמכה טענותיה בחוות דעת מטאורולוגית, אולם היא צירפה לכתב ההגנה כתבות מאתרים YNET ו- WALLA (נספח ב' לכתב ההגנה) בהן מתוארות הצפות בהרצליה בתאריכים 18.12.15 ו- 28.1.16. לטענתה, האירוע המטאורולוגי החריג בחודש דצמבר 15 הביא להצפתו של הנכס במים.
הנתבעת דחתה את טענת התובע לפיה היא ידעה על בעיה קודמת בנכס של חדירת מים וכשלים באיטום ובבנייה. וכך העידה בפניי:
"בעבר לא התלוננו דיירים, ואם הייתה בעיה אנו תמיד שם בשביל הדיירים. לא היו הצפות לא היו לנו בעיות עם הבית הזה, זה היה יום מאוד גשום". (עמוד 2 ש' 31-32)
וכן:
"לשאלת בית המשפט האם היו בעיות בעבר אני משיבה שלא. גם שהיה משהו קטן תיקנו. לא היו בעיות הצפה בדירה. זו היתה עונה חריגה ולא ציפינו לדבר כזה. האם זה מקובל עלי שלא היה אפשר לגור בדירה אני משיבה שאמרתי לו לעזוב את הבית ולא ציפיתי שהוא ישלם על התקופה שהוא לא נמצא על אף שזו תקופת החוזה. אני לא יודעת מתי הוא עזב. הוא כפי הנראה התקשר לעו"ד פז אשר קיים ישיבה." (עמ' 7, ש' 14-18)
הנתבע 3 אשר הגיע לדירה לאחר שהבית הוצף בחודש דצמבר 2015 העיד כי היו 3 אירועים של הצפות בבית – בחודש 10/2015, 12/2015 ו-ינואר 2016:
"הגעתי לדירה לאחר האירוע ראיתי שמים נכנסים מהרצפה של הבית, בדקתי את המצב בחצר וראיתי שלולית גדולה שגרמה למים להיכנס לבית. המצב בבית עצמו היו מים הרצפה היתה רטובה. הייתה בעיה בניקוז ועבדתי עם דליים וריכזתי את המים. עבדתי שם שעתיים. זה היה יום שישי אני אדם שומר מסורת. אחרי שעתיים שניקזתי את המים, ראיתי שהמפלס ירד והמים הפסיקו לחדור. נשארתי שם עד אחת עשרה וחצי וראיתי שהכל נפסק אז עזבתי. זו פעם ראשונה שאני ביקרתי בבית אני לא מכיר את המצב של הבית. אני לא מכיר את הנכס והוא רשום על שם אשתי אני לא מכיר אותו וזו הפעם הראשונה שראיתי אותו. לפי דעתי היה אפשר לגור בדירה אחרי האירוע. היו 3 אירועים אחד 25/10 והשני ינואר 16 לא היו חריגים". (עמוד 2 ש' 35-36 וכן עמוד 3 ש' 1-6 ).
לטענת התובע, בזמן שהנתבע 3 הגיע לעזור בהוצאת המים מהמושכר הוא טען בפניו כי ההצפות הללו מתרחשות בכל שנה (עמ' 7 ש' 3-5).
אציין כי התובע טען כי יש ברשותו הקלטה המעידה על ידיעתם הקודמת של בני הזוג הילמן לבעיית ההצפות בנכס. התובע הגיש לבית המשפט דיסק און קי ובו סרטונים רבים וכן שיחות שהתקיימו בין היתר בינו לבין הנתבע 3. הוסבר לתובע כי עליו להגיש תמלול לשיחות שברצונו להגיש כראיה לתיק. על אף שניתנה לתובע ארכה להגשת תמלולים אלו, הוא לא עשה כן, לפיכך הדיסק און קי לא מתקבל כראיה לתיק.
אלא שנראה כי יש די בראיות שהציג התובע כדי לתמוך בטענותיו על כך שלא ניתן היה לגור במושכר החל מ- 12/15 , אף מבלי שאקבל כראיה את המופיע בדיסק און קי. ניתן גם לקבוע כי הנכס לא היה מתוחזק כדבעי כנגד ניזקי מים. ואסביר.
התובע הפנה לסעיף 9 בחוזה השכירות אשר חייב אותו לבטח את המושכר בביטוח מבנה כאשר הפיצוי שישולם בגין נזק למושכר יועבר ישירות למשכירה (קרי לנתבעת). לטענתו, הסעיף נוסח באופן כזה המלמד על ידיעה מוקדמת של הנתבעת אודות הבעיות בנכס.
להלן הסעיף כלשונו:
"9. ביטוח המושכר
השוכר מתחייב לערוך ולקיים למשך תוקפו של הסכם זה, על אחריותו הבלעדית ועל חשבונו ביטוח מבנה, ביטוח נגד אסונות טבע כולל ביטוח על מערכות השירות כגון חשמל ומים וכן ביטוח צד ג' ושריפה למושכר, ביטוח נגד צד שלישי הקשורים בכל מאן דהו, הן כמבקרים והן כתוצאה מנזק שיגרם לצד שלישי כתוצאה משימוש במושכר. מובהר בזאת כי אם הנזק המכוסה ע"י פוליסת הביטוח והנובע מהתיישנות הבית, ההשתתפות עצמית הקבועה בפוליסה תשולם על ידי המשכירה, במקרה אחר ישולם ע"י השוכר. השוכר מתחייב שבפוליסת הביטוח יותנה תנאי שהפיצוי שישולם בגין נזק למושכר יועבר ישירות לידי המשכירה."
בהתאם לאמור בסעיף זה בהסכם השכירות, רכש התובע פוליסת ביטוח לדירה כאשר תקופת הביטוח נרשמה החל מיום 8.7.15 ועד ליום 30.6.16. (פוליסת הביטוח צורפה כנספח ד' לסיכומי הנתבעת מיום 1.3.21). מדובר בפוליסת ביטוח "רימון לדירה" של חב' מנורה מבטחים. ע"ש המבוטח: יפה הילמן ו/או ארבל אלון. בתחתית העמוד נרשם "מובהר בזה שיפה הילמן היא בעלת הבית והשוכר הוא ארבל אלון. על פי האמור בפוליסה, המבנה בוטח בסכום של 600,000 ₪ והוא כולל "תיקון נזקי מים ונוזלים אחרים למבנה הדירה" כולל "הרחבה לשירותי איטום לקוי" ו"שירותי חירום" (בנזקי צנרת).
העובדה כי התובע חויב לשאת בעלות ביטוח המבנה מפני נזקי צנרת ו"איטום לקוי", עניין שברגיל בעל הנכס יישא בעלותו ולא השוכר, ובפרט כאשר הפוליסה מגדירה במפורש את הכיסוי של נזק בגין איטום לקוי, נזקי מים ונוזלים למבנה הדירה ושירותי חירום לצנרת הנכס, יכולה לתמוך בטענות התובע לפיהם בעלת הנכס- הנתבעת ידעה על בעיות קודמות בנכס והאפשרות כי מים יחדרו לנכס.
איני קובע בכך מסמרות, ואולם העובדה שהנכס הגיעה למצב כה קשה כפי שתואר בממצאי חוות הדעת ההנדסית, וכן בעדותם של הנתבע 3 שהובאה לעיל ( הנתבע 3 ציין בעיות בניקוז) ואף בעדותו של עד התובע מר רון נעים (עמוד 9 ש' 31-35 וכן עמוד 10 ש' 4-5 ) מראה שהנכס לא היה מתוחזק כדבעי עוד בטרם הגשמים שפקדו את האזור (אין לומר וגם לא הוכח באמצעות ראיות קבילות כגון ח וו"ד מטראולוגית נתוני משקעים וכו', שהמדובר היה בגשמים בלתי צפויים או בהיקף חריג ובלתי צפוי. בצירוף קטעי עיתונות המתארים גשמים עזים אין די).
בכך אין ספק: הנתבעת הסכימה כי התובע ישלם שכירות רק עד המועד שהוא נמצא במושכר ולא למשך כל תקופת החוזה (עמוד 7 ש' 16-17 ) הסכמה זו מעידה על כך, שאף הנתבעת הבינה שבפועל המושכר לא היה ראוי למגורים לאור הצפות המים, ולמעשה יש מקום לבטל את חוזה השכירות.
על פי הראיות, אני קובע כי החל מ- 18.12.15 (ס' 10 לסיכומי הנתבעת מיום 15.6.21 ) בשל נזקי הרטיבות הרבים וליקויים נוספים , לא ניתן היה להמשיך ולגור במושכר.
יודגש כי אין חולק שעד לאירוע ההצפה בדצמבר 2015 לא היו בעיות בנכס המהוות הפרה יסודית של ההסכם. "עד דצמבר היה הכל בסדר, הבית היה ראוי למגורים אבל לאחר מכן לא יכולנו לגור שם..." (עדות התובע עמ' 3 ש' 18).
כאמור, לאחר אירוע ההצפה והנזקים שספגו התובע ובני משפחתו אשר התגוררו בנכס, הסכימה הנתבעת כי התובע יסיים את ההתקשרות ביניהם על פי התנאים המפורטים בהסכם השכירות. (מכתב מב"כ הנתבעת עו"ד ליאת סיניור ממשרד עו"ד מאיר פז מיום 22.12.15), בתוך כך הודיע התובע כי יעזוב את הנכס בתוך מספר שבועות.
הצדדים נפגשו במשרדו של עו"ד פז ביום 20.1.16 ביוזמת התובע. במהלך הפגישה סוכם כי התובע יפנה את הנכס ביום 1.3.16.

מתי עזב התובע את המושכר?
התובע ביצע שימוש ראוי בנכס החל מיום כניסתו ועד לאמצע חודש דצמבר 2015 (ליתר דיוק עד ליום 18.12.15) שבו הנכס הוצף. בחודש ינואר כאמור, שוב אירעה הצפה בנכס. התובע שכר דירה חלופית אליה עבר עם ילדיו החל מיום 1.3.16. (הסכם שכירות צורף לכתב התביעה). בפועל פינה התובע את הנכס רק לקראת סוף חודש מרץ (נספח ט5, עמ' 29 לכתב התביעה).
בהתאם לכך אני קובע, כי היה על התובע לשלם דמי שכירות מלאים מיום כניסתו לנכס ועד ל יום 18.12.15 .
באשר לתקופה שלאחר ה- 18.12.15 ועד לסוף חודש 3/2016.
התובע טען כי ביצע תיקונים וצבע את הנכס במשך כחודשיים (עמ' 3 לכתב התשובה לכתב ההגנה מיום 18.6.19). עם זאת בהתאם לחוו"ד ההנדסית שצירף לכתב טענותיו עולה כי המהנדס ביקר בנכס ביום 8.3.16. התובע אישר זאת בעדותו וטען כי ימים ספורים לאחר בדיקת המהנדס החזיר את המפתח לנתבעת (עמ' 1 ש' 15-22). הנתבעת כאמור טענה כי התובע לא השיב לה את המפתח לדירה והיא נאלצה בחודש יוני 2016 לבצע פריצה לנכס.
מחומר הראיות שהוצג בפניי ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, אני קובע כי החזקה בנכס נותרה בידי התובע עד ליום 20.3.16 (נספח ט5 לכתב התביעה , ממנו עולה שהתובע היה בנכס לפחות עד 20.3.16 ועסק בפינויו. באותו מועד לטענתו הנתבעת לקחה את המפתח וסירבה להשיבו).
עם זאת, לאור מצב הנכס לאחר ההצפה והנזקים שנגרמו לנכס אשר הביאו למצב בו התובע לא יכול היה לעשות שימוש ראוי וליהנות מהנכס עם ילדיו, בתקופה זו (בין 1 8.12.15 עד 20.3.16 ), אני קובע כי על התובע לשלם מחצית משכר הדירה החודשי , וזאת לאור השימוש שבכל זאת נעשה בנכס.
מתי החלה תקופת השכירות?
כאמור, בהתאם להסכם השכירות יום תחילת ההסכם נקבע ליום 1.8.15. נשאלת השאלה האם יש לקבל את טענת התובע כי נכנס לנכס ביום 1.8.15 או בעניין זה יש לקבל את טענת הנתבעת, כי התובע נכנס קודם לתאריך שננקב בהסכם - ביום 15.7.15.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע ולקבוע כי התובע נכנס לנכס ביום 15.7.15.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.9.20 העיד התובע כך:
"נכנסתי לדירה ביום 1.8 ועזבתי ביום 10.3. לשאלת בית המשפט האם רציתי להיכנס ביום 14.7.15 אני אומר שכן אבל בפועל נכנסתי ביום 1.8." (עמוד 5 ש' 19-20).
מנגד הנתבעת העידה כך:
"לשאלת בית המשפט האם זה מוסכם עלי שהוא נכנס ביום 1.8.15 אני אומרת שלא, הוא ביקש להיכנס ביום 14.7.15 הוא כפה עלי את זה. לשאלת בית המשפט איך אפשר להוכיח את מה שאת אומרת אני משיבה אולי לפי ההובלות שלו. העברתי בעירייה את היום כניסה." (עמוד 6 ש' 24-26).
ובהמשך העידה "אני רוצה להוכיח שהוא כן היה ביולי ביום שהייתי חולה הוא נתן לבעלי את הביטוח על הבית של יולי וגם 5,000 ₪. בעלי לא ידע את זה הוא שם את זה במעטפה וביקש למסור לי." (עמוד 8 ש' 36 עד עמוד 9 ש' 2 ).
אלא שגרסת התובע כפי שמשתקפת בעדותו שונה מגרסתו אשר נטענה בכתבי הטענות.
בסעיף 9 לכתב התביעה מיום 17.4.19 טען התובע כי מעמד מסירת המפתח היה ביום 15.7.15. עוד נטען באותו הסעיף כי הנתבעת סירבה למסור את המפתח לדירה באותו היום מבלי שיחתום על "מסמכים שקריים" כלשונו. הדבר גרם לדבריו לביטול הובלה שהגיעה עם תכולת דירה מאשקלון וחזרה למחרת. רק לאחר התערבות נתבע 2, הסכימה הנתבעת למסור את המפתח וכשמסרה היה זה מפתח בודד ובטענה שאי ן לה יותר מפתחות). קרי, על פי גרסתו הראשונה של התובע החזקה לנכס נמסרה לו ביום 16.7.15.
התובע שב וטען כי נכנס בטרם התקופה שנקובה בהסכם השכירות, גם תחת סעיף 8 בתגובתו לכתב ההגנה מיום 18.6.19, זאת בטענה כי במהלך תקופה זו ביצע עבודות גינון מסביב לנכס.
בנוסף לכך, בהתאם לפוליסת הביטוח, הפוליסה נערכה לתקופה החלה ביום 8.7.15 ועד ליום 30.6.16 ( נספח ל' לסיכומי הנתבעת מיום 5.7.21).
אם כן, בחינת טענות הצדדים ועיון בחומר הראייתי המצוי בתיק מביאים אותי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת הנתבעת על פני גרסתו של התובע בעניין מועד תחילת השכירות, שחל ביום 15.7.15.
קביעה זו מביאה למסקנה כי על התובע לשלם דמי שכירות מלאים מיום 15.7.15 ועד ליום 18.12.15, תקופה של 5 חודשים (במעוגל) . החל מיום 18.12.15 ועד ליום 20.3.16, יום עזיבת המושכר ( 3 חוד שים במעוגל ) על התובע לשלם מחצית מדמי השכירות.

מהי העלות של חודש שכירות?
מהם דמי השכירות החודשיים שעליהם הסכימו הצדדים?
כאמור, גם בעניין זה ישנן הבדלי גרסאות, כאשר התובע טוען כי סוכם על סך של 5,500 ₪ בחודש (כאשר ההפרש שולם במזומן) ואילו הנתבעת טוענת כי הסכום הוא בהתאם למופיע בחוזה השכירות סך של 5,000 ₪ בלבד.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מעדיף לקבל את גרסת הנתבעת ולקבוע כי דמי השכירות החודשיים הינם 5,000 ₪ בלבד.
התובע לא הוכיח טענתו כי הנתבעת ביקשה לבצע הונאת מס על דרך רישום דמי שכירות נמוכים, על מנת להימנע מתשלום מס על השכרת הדירה. הסכום ששילם התובע לנתבעת במהלך חודש יולי 2015, מתיישב עם טענת הנתבעת לכך שסך זה הינו עבור כניסתו המוקדמת בחודש יולי, יותר מאשר עם טענות התובע, שכן במידה ומדובר היה בהפרש בין הסכומים, התובע היה נדרש לשלם סך של 6,000 ₪ (500 ₪ X 12 חוד שים) ולא 5,000 ₪ כפי ששילם.
בהתאם לכך אני קובע כי היה על התובע לשלם דמי שכירות חודשיים עבור חודשים יולי-דצמבר בסך 25,000 ₪ (5 חודשים כפול 5,000 ₪) ובין 15.12.15-20.3.16 סך של 7,500 ₪ (3 חודשים כפול 2,500 ₪). סה"כ 32,500 ₪.
הנתבעת טוענת כי קיבלה מהתובע דמי שכירות בשיעור 30,000 ₪ (עמוד 6 ש' 4 וכן עמוד 5 ש' 26-28 ). לא מצאתי תימוכין לטענת התובע כי שילם דרך המעביד שלו סך נוסף של 10,000 ₪ (שם, ש' 9), כך שאני קובע כי סך הכל שילם התובע עבור השכירות סך של 30,000 ₪ . בהתאם לכך, נותר לתובע חוב שכירות לנתבעת בסך 2,500 ₪ ובתוספת ריבית 2,700 ₪.
ניזקי התובע
בכתב התביעה פירט התובע את נזקיו (נספח א'1) בעקבות הצורך לעזוב את המושכר , הכוללים הוצאות בגין הובלות ציוד הבית ואחסנתו, השכרת ציוד לפינוי המים, צביעת המושכר, שכירת דירה חלופית, רכישת בגדים, מזרונים, שטיחים ספרים , רכישת סלון של חברת נטוצ'י ועוד . סך הנזקים המפורטים מגיע כדי: 165,000 ₪, ואולם רוב הנזק הנטען לא מגובה, למעט חשבוניות מועטות, שיפורטו עתה.

חשבונית על רכישת מזרונים מיום 9.3.16 על סך 1,700 ₪.
חשבונית על סך 4,640 ₪ להשכרת מחסן מתאריך 1.12.15 עד 1.4.16 ( אם כי יצויין שהתאריך המופיע בראש החשבונית הוא מיום 7.2.13, ושכירת המחסן החלה לפני מועד הגשמים- 1.12.15, הגשמים החלו במחצית חודש 12/15).
חשבונית על הובלה בסך 4,100 ₪ מיום 9.2.16.
חשבונית עבור שכ"ט עורך חוות הדעת ההנדסית מיום 8.3.16 על סך 2,106 ₪.
חשבונית מיום 14.3.16 על סך 7,254 ₪ בגין טיפול ברטיבויות וצביעת המושכר (על פי החוזה על התובע היה להחזיר את המושכר שהוא במצב תקין וסביר וצבוע סעיף 8.4 לחוזה השכירות. הרטיבויות אינן באחריות התובע ).
חשבונית שצורפ ה בגין רכישת ארגזים בסך של 973 ₪ הוצאה ביום 2.7.15, כלומר ללא קשר לעזיבת התובע את המושכר, כך שזו לא אושרה.
התובע טען להוצאה של 6,000 ₪ בגין רכישה, התקנה והסרה של שני מזגנים אלא שלא צורפו אסמכתאות המגבות סכום זה.
לאחר עיון בדרישה לפיצוי שהציג התובע אל מול החשבוניות שצירף ושקלול טענות הצדדים , מצאתי כי על הנתבעת לפצות את התובע עבור הוצאותיו שנבעו מהצורך לעזוב את המושכר בטרם סוף החוזה בסך של 8,000 ₪ בערכי דהיום.
כמו כן זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.
סך נזקי התובע עולים כדי: 11,000 ₪.

התביעה שכנגד:
כאמור, הנתבעת זכאית להשלמה של דמי השכירות בסך של 2,700 ₪.
הנתבעת טוענת לנזקים הבאים:
חשבונית על סך 700 ₪ מיום 19.6.16 בגין הצורך לפרוץ לבית.
לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שהפריצה לבית אירעה כתוצאה מכך שהתובע לא החזיר את המפתח למושכר. כאמור לעיל, התובע טוען שהנתבעת כבר ב- 20.3.16 לקחה את המפתח (מסמך ט5 לכתב התביעה וכן עמוד 1 ש' 22 ), והוא אף החזיר את המפתח השני לב"כ. מכאן שלא הוכחה טענה זו.
חשבונית על סך 1,400 ₪ מיום 5.7.16 בגין החלפת שקעים שבורים, תיקוני חשמל, תיקון ארונות מטבח ועוד.
גם פריט זה לא הוכח ע"י הנתבעת, מכיוון שהתובע עזב כאמור את המושכר לקראת סוף מרץ 2016, ואין בידינו כל הוכחה שנזקים אלו היו ביום עזיבתו, ולא התרחשו במועד כלשהוא בהמשך. כמו כן, אין כל הוכחה שעסקינן בנזקים שאירעו ונעשו ע"י התובע, שלא כתוצאה משימוש סביר במושכר. על פי חוזה השכירות (סעיף 8.7.3 ) על הנתבעת לשאת ולתקן תוך זמן סביר כל ליקוי או קלקול שייגרמו למושכר כתוצאה מבלאי רגיל עקב שימוש סביר במושכר.
ולסיום על פי חוות הדעת ההנדסית, ניזקי החשמל אירעו כתוצאה מחדירת המים, שבוודאי אינם באחריות התובע (עמוד 11 לחוות הדעת בפרק "חשמל/תקשורת").
רכישת בלוני גז בשיעור 572 ₪ בהתאם לחשבוניות מיום 28.7.16. הנתבעת טוענת שהתובע לקח עימו את בלוני הגז. התובע מכחיש זאת (סעיף 11 לסיכומיו). טענה זו לא הוכחה ולפיכך מצאתי לדחות את הדרישה בגין פריט זה.
הנתבעת טוענת כי התובע השתמש בחצר כמחסן. היא דורשת סך של 920 ₪ לחודש וסך הכל 8,352 ₪. גם פריט זה מצאתי לדחות באשר אין כל הוכחה שנקבע בין הצדדים שעל התובע לשלם דמי אחסנה בגין ציוד שלו הנמצא בחצר המושכר.
באשר למכשירי החשמל, כיריים ותנור מטבח שנרכשו לאחר עזיבתו של התובע. אין הוכחה שכלים אלו נהרסו ע"י התובע, או שהוא לקח את חלקם. סביר כי לרטיבות בבית הייתה השפעה על תקינות מכשירים אלו. מצאתי לדחות את הדרישה לפיצוי בגין פריטים אלו.
סוף דבר, מצאתי לדחות את התביעה שכנגד, למעט את פריט הפרש תשלומי השכירות בשיעור 2,700 ₪. סכום זה יקוזז מהתביעה הראשית.
לסיכום:
קיזוז התביעה שכנגד מהתביעה הראשית מותירה בידי התובע סך של 8,300 ₪.
על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 8,300 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סך זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בגין ניהול ההליך בסך של 2,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, סך זה יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כן זכאי התובע להשבת האגרות ששילם עבור ההליך המשפטי, אשר ישולמו בערכם המשוערך ביום התשלום.
התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם לדין

ניתן היום, י"ז תשרי תשפ"ב, 23 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלון ארבל
נתבע: יפה הילמן
שופט :
עורכי דין: