ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דורית נחום -שפירא נגד אברהם שפירא :

לפני כבוד השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא

המבקשים- המערערים

  1. דורית נחום -שפירא
  2. ארז שפירא

ע"י ב"כ עו"ד ניצן בר אילן

נגד

המשיבים:

  1. אברהם שפירא
  2. אסתר שפירא

ע"י ב"כ עו"ד מיכל דה מונטה אליהו ועו"ד אורי ויזנברג

3. עזבון יעקב שפירא ז"ל
ע"י הנאמן לנכסי החייב עו"ד שלמה הנדל

פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב יפו (כבוד סג"נ השופט עמית יריב) מיום 19.5.21 בת"א 67437-06-16.

2. זו הפעם השלישית שאני נדרשת לתיק קמא.
ברע"א 17797-03-17 שפירא נחום נ' שפירא - ניתן פסק דין ביום 2 0.4.2017.
ברע"א 25041-04-21 שפירא נחום נ' שפירא - ניתן פסק דין ביום 13.5.2021.

3. ביום 23.1.19 הגישו משיבים 1-2 - התובעים כתב תביעה מתוקן נגד המבקשים ומשיב 3 – הנתבעים לפירוק שיתוף במקרקעין ברח' מיתר 23 ברמת גן, הידועים כחלקה 240 בגוש 6159 (להלן: "המקרקעין"), בדרך של רישום בפנקס הבתים המשותפים.

ביום 18.2.20 ניתן צו פירוק שיתוף.
נקבע כי אופן פירוק השיתוף יקבע בהחלטה מאוחרת וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בנוגע לאופן פירוק השיתוף, יוגשו סיכומים בכתב על יסוד החומר הקיים בתיק והצדדים יטענו.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 3.5.20 התבקשו הצדדים להודיע אם הגיעו להסכמות אשר לאופן פירוק השיתוף ונקבע כי ככל שלא יגיעו להסכמות יתקיים דיון לשמיעת סיכומים בע"פ באשר לאופן פירוק השיתוף ליום 21.5.20.

בסיום הדיון שהתקיים ביום 21.5.20 קבע בימ"ש קמא כך:
"עד יום 1.6.20 רשאים הצדדים להציע שמות של כונסים פוטנציאליים לצורך ביצוע רישום הבית המשותף.
כל הצעה תלווה בהצעת מחיר של עורך הדין, בפרטי ניסיונו של עורך הדין וכן בהודעת עורך הדין המוצע אם יש לו קשרים אישיים מקצועיים או אחרים עם הצדדים בתיק או באי כוחם.
לאחר מועד זה, אשקול להפנות גם למועמדים נוספים".

בהחלטה מיום 7.1.21 מונה עו"ד בועז ורדי (להלן: "הכונס") לשם פירוק שיתוף על דרך של רישום בית משותף.

בהחלטה מיום 2.3.21 קבע בימ"ש כי הסכם השיתוף מחייב את הצדדים וחליפיהם, הגם שתחולת הסכם השיתוף היא סוגיה שנויה במחלוקת בין הצדדים וסברתי כי מן הראוי להכריע בסוגיה זו בדרך של בקשה למתן הוראות ולא במסגרת החלטה לעיון חוזר ( פס"ד מיום 13.5.21 – רע"א 25041-04-21 ).

4. כונס הנכסים הגיש ביום 25.4.21 בקשה למתן הוראות בקשר לרישום הצמדות לפי הסכם השיתוף (בקשה מס' 51).
בבקשה נטען כי לפי הסכם השיתוף משנת 1990 סבור הכונרישום צריך להיות כדלקמן:
א) דירת המגורים בקומת הקרקע – על שם התובעים אסתר ואברהם שפירא בחלקים שווים וכן הצמדה של מרפסת היוצאת מהסלון.

ב) דירת המגורים בקומה הראשונה: לפי החלקים בנסח:
3/16 חלקים – על שם שפירא יעקב ז"ל וייחוד הערה לנאמן בפש"ר – עו"ד הנדל.
5/16 חלקים – על שם פנינה שפירא ז"ל, שהנתבעים 1-2 דורית נחום שפירא וארז שפירא הם ילדיה – היורשים עפ"י צו קיום צוואה .

התבקשו הוראות בנוגע לדברים שיש לציין בתקנון הבית המשותף וכן הוראות בנוגע לחניות, שכן בהסכם השיתוף נקבע כי לכל דירה תוצמד חניה אך לא נכתב איזו חניה. יש לרשום הצמדות לפי המצב שקיים בפועל , וכל שאר החלקים לרבות שטח החצר והגג, יהוו רכוש משותף.

יובהר כי בקשה זו הוגשה טרם בוטלה החלטת בימ"ש קמא מיום 2.3.21 במסגרת פסה"ד שניתן על ידי ביום 13.5.21 ברע"א 25041-04-21.

5. התובעים: אברהם ואסתר שפירא בתגובתם מיום 3.5.21 הסכימו להצעת הרישום וההצמדות של הכונס, אך טענו כי יש להצמיד לדירתם את כל שטח החצר הפונה לרחוב בני משה, כפי שנוהגים בפועל מזה עשרות שנים.

6. עו"ד הנדל, הנאמן בפש"ר של עזבון המנוח יעקב שפירא ז"ל בתגובתו מיום 4.5.21 טען כי כל עניין שהוסדר בהסכם השיתוף, יש לקבוע על פיו.
בהסכם השיתוף אין הוראה ביחס להצמדת מרפסת למי מהצדדים אלא למעט 2 חניות; כל שאר חלקי מבני החצר והגג יחשבו רכוש משותף ולכל דירה יהיו חלקים שווים ברכוש המשותף.
בקשת הכונס בנוגע לרישום בתקנון הבית המשותף; לא כל הבקשה עולה בקנה אחד עם הסכם השיתוף . בנוגע לחניות – אין מניעה לבסס הצמדה על בסיס המצב הקיים.

7. הנתבעים 1-2 (המבקשים בבקשת רשות הערעור) טע נו כי הם כלל לא כפופים להסכם שית וף.
יעקב ז"ל חזר בו מהסכמתו לפרק השיתוף על דרך רישום בית משותף ולכן אין לראות ביורשיו כחליפיו לעניין ההסכם.
הצדדים להסכם הם פנינה ז"ל, יעקב ז"ל ואברהם.
הנתבעים לא צד להסכם ולא חתומים עליו. הם יורשי סבתם ביחס לחלק 5/16 מהזכויות לפי צוואה ויורשי אביהם שעזבונו בפש"ר ביחס לחלק 3/16 מכוח ירושה.
טענת התובעים כי די בידיעת הנתבעים על הסכם שיתוף כדי לחייבם היא בגדר הרחבת חזית. ידיעה כזו אינה רלוונטית למצב שבו מקרקעין עוברים בירושה.

לפי עמדתם, יש לחלק המקרקעין לפי הצוואה משנת 1993 . לכל צד בעלות במחצית מסך החלקה.
הצמדת מרפסות לדירה בקומה א' לפי היתר הבניה החדש.
יש להצמיד גם חניות שוות בגודלן, באופן שיאפשרו חניה ל- 2 כלי רכב לדירה בקומה א' בדיוק כמו שיש לדירת הקרקע.
דירת קומה א' זכאית לתשלומי איזון מהתובעים בסך 270,000 ₪.
הנתבעים התנגדו להצמדת שטח חצר או מרפסת לדירת התובעים, שהיא כלל לא תואמת להסכם השיתוף. שימוש בחצר לא מקנה זכות להצמדה.
ככל שבכל זאת תאושר הצמדה לתובעים יש להצמיד שטח זהה של חצר לדירה בקומה א'.
התבקש ביקור במקום של כונס הנכסים והועלו התנגדויות ביחס למבוקש בנוגע לתקנון הבית המשותף.

8. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי הנאמן על נכסי יעקב שפירא ז"ל, עו"ד הנדל, הגיש לבימ"ש המחוזי בת"א 50414-02-17 תובענה להצהיר כי יעקב שפירא ז"ל הוא בעל מחצית הזכויות במקרקעין או לחלופין 3/16 מהזכויות במקרקעין וכי פנינה ז"ל לא הייתה בעלים של המקרקעין במועד עריכת צוואתה ולכן לא יכלה לצוות מה ייעשה בהם.
כבוד השופט מגן אלטוביה בפסק דינו מיום 8.1.19 קיבל התובענה בחלקה והצהיר כי 3/16 מהזכויות במקרקעין לא היו בבעלות פנינה ז"ל עוד טרם עריכת צוואתה אלא בבעלות המנוח יעקב ז"ל.
על פסק דין זה תלוי ועומד ערעור לביהמ"ש העליון.

9. החלטת בימ"ש מיום 19.5.21:

א) נקבע כי הסכם השיתוף מחייב.
אמנם אין מדובר בהסכם שיתוף רשום שמכוח סעיף 29 (א) לחוק המקרקעין מחייב גם את מי "שנעשה שותף לאחר מכן ולכל אדם אחר" , אך "הנחת המוצא היא, כי הסכם השיתוף – אף אם לא נרשם – מחייב את הצדדים לו, וזאת מכוח דיני החוזים הכללים".
ההסכם מחייב גם את הנתבעים 1 -2 שרכשו זכויות במקרקעין מכוח ירושה.

ב) בע"א 48/16 דהאן נ' שמחון (להלן: " עניין דהאן") סברה כבוד השופטת ברק-ארז, כי קונה הרוכש מקרקעין בבעלות משותפת אינו יכול להסתפק רק בבדיקה בלשכת רישום המקרקעין ועליו לפחות להפנות למוכר שאלה בנוגע לקיומו של הסכם שיתוף.
נקבע בבימ"ש קמא כי גם השופטים האחרים בעניין דהאן סברו כי כשרוכש יודע פוזיטיבית על הסכם שיתוף; אזי הוא מחייבו.
במקרה דנן, הנתבעים 1-2 קיבלו את זכויותיהם במקרקעין מכוח ירושתה של פנינה ז"ל.
היא לא יכלה להוריש חלקים ש"ויתרה" עליהם.
אין גם מחלוקת שהנתבעים ידעו על הסכם השיתוף ולכן הוא מחייב ואף חליפיהם מחויבים לפיו.

ג) בנוגע להוראות בתקנון הבית המשותף:
נדחתה התנגדות הנתבעים 1-2 לאפשר גישה לגג ולמתקנים המשותפים דרך דירתם. גישה לצורך תפעול מתקנים משותפים בלבד.

ד) בנוגע להצמדת החניות:
נקבע כי החניות יוצמדו לפי החלוקה הקיימת בשטח. הפרשים בשווי החניות יבואו לידי ביטוי בתשלומי איזון בהמשך.

ה) נדחתה בקשת התובעים להצמיד לדירתם שטח חצר. הצמדה שלא מעוגנת בהסכם השיתוף.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

10. ביום 16.6.21 הגישו משיבים 1-2 בקשה למתן הוראות (בקשה מס' 53 בתיק קמא) במסגרתה ביקשו להורות לנתבעים להחזיר את הסכום ששילמו במקומם עבור עלות תשריט הבית המשותף לאחר שכונס הנכסים פנה לצדדים ביום 27.5.21 בבקשה להפקיד את עלויות עריכת תשריט הבית המשותף ולהורות לכונס להמשיך בפעולותיו לרישום הבית המשותף.

בהחלטה מיום 17.6.21 צוין כי החובה לשלם את חלקם של הצדדים נקבעה בהחלטה מחייבת ואינה נתונה לשיקול דעת וככל שה נתבעים לא ישלמו את חלקם בעלות התשריט עד ליום 24.6.21 המשיבים 1-2 רשאים להגיש פסיקתא שתאפשר את גביית הסכום ששילמו במקו מם. הובהר כי כל עוד לא ניתנה הוראה על עיכוב ההליך, ימשיך הכונס בפעילותו כרגיל.

גם בנוגע להחלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

בהחלטת בימ"ש קמא מיום 30.6.21 נקבע כי מששולם הסכום אין עוד צורך בחתימה על פסיקתא שהוגשה. הנתבעים חויבו לשאת בהוצאות משיבים 1-2 בסך 1,000 ₪ בגין הצורך לפנות לבימ"ש בנושא זה.

11. ביום 19.7.21 הוגשה בקשה מטעם כונס הנכסים למתן הוראות "בקשר למרפסות, מידות החניות, הפקעה" לאחר שנחשף למידע נוסף שלא היה בפניו קודם לכן.

12. בהחלטתי מיום 28.7.21 עוכב ביצוע ההליכים עד להכרעה בהליך שלפני.

13. בבקשת רשות הערעור נטען בתמצית כדלקמן:

א) שגה בימ"ש כאשר קבע כי הסכם השיתוף משנת 1990 שלא נרשם מחייב את המבקשים שאינם צד לו .

ב) שגה בימ"ש כאשר הצמיד "מרפסת" לא קיימת מסלון בית המשיבים שלא מופיע בתשריט הבית המשותף, בהיתר הבניה ובחומר הראיות, אך התעלם מהצמדת המרפסות בדירת המבקשים – הנתבעים 1-2.

ג) שגה בימ"ש כאשר דחה בקשת המבקשים להשוות שטח החניה של המבקשים לשטח חניה של המשיבים.
תשלומי איזון לא יפתרו את הבעיה.

ד) בימ"ש קמא הכריע בבקשת הכונס למתן הוראות על בסיס הסכם השיתוף בהתעלם מפסה"ד שניתן ברע"א 25041-04-21 לפיו בוטלה ההחלטה מיום 1.3.21. בימ"ש קמא היה צריך להחזיר לכונס שישלים מלאכתו על מנת לאפשר סדר דין ראוי ותקין ויאפשר את בירור השאלות השנויות במחלוקת ובהתחשב בכך שהובהר ע"י הכונס שבקשתו אינה כוללת את עמדת המבקשים והיא על בסיס חד צדדי (עמדת המשיבים בלבד).

ה) בימ"ש לא דן בסוגיות רבות שהיה עליו להכריע ובכלל זה בתשלומי האיזון לאור פער ניכר בין הדירות. לא דן בסוגיית ייחוד הערות. טעה בהוראות תקנון הבית המשותף.

ו) בימ"ש קמא טעה בהחלטה מיום 17.6.21 (בקשה מס' 53) שניתנה טרם חלף המועד להשיג על ההחלטה מיום 19.5.21.

14. תשובת הכונס:
הכונס הבהיר כי נחשף לפסה"ד מיום 13.5.21 ברע"א 25041-04-21 לראשונה מעיון בבקשת רשות הערעור דנן. משנחשף למידע נוסף שלא היה בפניו קודם לכן, הגיש בקשה לבימ"ש קמא למתן הוראות – "בקשה למתן הוראות מאת כונס הנכסים בקשר למרפסות, מידות החניות הפקעה" בהמשך להחלטת בימ"ש קמא מ יום 19.5.21.

15. המשיבים 1-2 בתשובתם לבקשת רשות הערעור טוענים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף ב של הרחבת חזית אסורה ובין לגופו של עניין. נטען כי בקשת רשות הערעור הוגשה בחוסר תום לב וממניעים זרים.
לטענת משיבים 1-2 אין מקום לתשלומי איזון נוכח התנהגות הצדדים משך 40 שנים, צוואת פנינה ז"ל שהורישה למבקשים זכויות מוגבלות והסכם השיתוף.
כמו כן, בהסכם השיתוף הוסכם שלכל אחד מהצדדים תוצמד חניה עפ"י השטח בהיתר הבניה.
נטען כי יעקב ז"ל לא חזר בו מהסכם השיתוף וחזרה חד צדדית מהסכם השיתוף אינה אפשרית. כן נטען כי יש לדחות את טענת המבקשים לפיה רק מחצית מ – 3/16 חלקים, שהם זכויות יעקב ז"ל במקרקעין, יש לייחד לדירה בקומה ראשונה.

אשר להצמדת המרפסת היוצאת מסלון הדירה נטען כי מעשית רק הם יכולים להשתמש בשטח זה ובתי המשפט הכירו ברכישת זכויות שימוש וחזקה מכוח השנים ושבעת פירוק שיתוף וביצוע חלוקה יילקח בחשבון הנוהג שהיה קיים בין השותפים, אף אם אינו תואם את חלקיהם הרשומים בספרי המקרקעין. בכל מקרה, המבקשים הציעו כהצעה חלופית כי ככל שתוצמד לדירת משיבים 1-2 חלק מהחצר בפתח סלון ביתם, יוצמד שטח זהה לדירת המבקשים.
נטען כי הסכם השיתוף חל ומחייב את המבקשים.
עוד נטען כי החלטת בימ"ש קמא בנוגע לגישה לגג המשותף נכונה, צודקת ותואמת את הדין וכי ההחלטה מתייחסת לכלל זכויות הבנייה במקרקעין .
בנוגע להחלטה מיום 17.6.21 נטען כי היא מוצדקת הואיל והמבקשים לא ביקשו מבימ"ש עיכוב ביצוע.
לגבי תשובת הכונס נטען כי ביום 21.5.21 נחשף הכונס לקיומו של פסה"ד מיום 13.5.21 ולא אמור היה להיות מופתע.

לא הוגשה תשובה מטעם משיב 3.

16. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור, לקבל את הערעור לגופו בנוגע להחלטה מיום 19.5.21 ולדחות את הערעור ביחס להחלטה מיום 17.6.21, מהנימוקים כדלקמן:

א. מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור כיוון שעסקינן בתיק סגור, שלא תהיה לגביו הזדמנות עתידית להשיג על החלטות ביניים נשוא בקשת רשות הערעור שלפני בזכות.

ב. בנוגע להחלטה מיום 19.5.21:
במסגרת פסה"ד שניתן על ידי ביום 13.5.21 בוטלה החלטה בימ"ש קמא מיום 2.3.21; כך שהקביעה הפוזיטיבית של בימ"ש קמא לפיה הסכם השיתוף מחייב את הצדדים וחליפיהם בוטלה.
נקבע כי במידת הצורך יש להעביר ע"י הכונס על דרך של בקשה למתן הוראות בימ"ש את המחלוקת בנוגע לתחולת הסכם השיתוף.

בנסיבות אלה, לא היה עוד מקום שבימ"ש קמא ידון בבקשה שהוגשה ע"י כונס הנכסים ביום 25.4.21 שכותרתה "בקשה למתן הוראות מאת כונס הנכסים בקשר לרישום הצמדות על פי הסכם השיתוף". (הדגש אינו במקור – א.כ.) , כאשר כל הבקשה של הכונס מבוססת על כך שהסכם השיתוף חל בין הצדדים וההצמדות והשטחים המשותפים יירשמו על פיו.
זאת ועוד; הכונס אישר בתגובתו בהליך הנוכחי כי לא ידע על פסק דיני מיום 13.5.21 עד שעיין בבקשת רשות הערעור הנוכחית. כמו כן מהבקשה שהגיש בבימ"ש קמא ביום 19.7.21 עולה כי נושא ההצמדות טעון ממילא הוראות מטעם בימ"ש נוכח טענת הכונס כי נחשף למידע חדש.

לגופו של עניין, לטענת המבקשים, בימ"ש קמא לא דן בטענותיהם כי המשיבים לא עשו דבר לאכיפת ההסכם משך שנים כך שלמעשה חזרו בהם בהתנהגותם מההסכם וכן כי יעקב ז"ל חזר בו מהסכמתו לפירוק שיתוף בדרך של רישום בית משותף.
נטען כי המשיבים לא טרחו לפעול לפירוק השיתוף זמן רב והדבר מעיד שזנחו את ההסכם.
נטען כי עפ"י הספרות והפסיקה גם אם צד שלישי ידע על קיומו של הסכם שיתוף שלא נרשם, אין הוא כבול להוראותיו.
לטענת המבקשים הטענה כי המבקשים ידעו על הסכם השיתוף הועלתה לראשונה ע"י המשיבים בתגובתם לבקשה לתיקון טעות סופר, לא נטענה בכתבי הטענות ועל כן מדובר בהרחבת חזית אסורה. כמו כן טענו כי להבדיל מרכישה ע"י צד ג' שאז יש חשיבות לשאלה אם הרוכש בדק עובר לרכישה דבר קיומו של הסכם שיתוף, הרי שהמבקשים קיבלו את זכויותיהם במקרקעין בירושה.

אכן, בימ"ש קמא לא דן בשאלה אם הסכם השיתוף משנת 1990 נזנח.
אכן הצדדים לא פעלו לפי סעיף 3 להסכם השיתוף. יתכן והיה מקום לבירור עובדתי בהקשר לכך. אין מדובר בבירור עובדתי מורכב כי אם בבירור ממוקד ופשוט שניתן לערוך במסגרת בקשה למתן הוראות.
גם לטענה כי יעקב ז"ל חזר בו מההסכם אין התייחסות.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום לבטל את החלטת בימ"ש קמא מיום 19.5.21 .
בהתאם לפסה"ד מיום 13.5.21 ברע"א 25041-04-21 יגיש הכונס להגיש לבימ"ש קמא בקשה חדשה למתן הוראות תוך 14 ימים מקבלת פס"ד זה.

ג. בנוגע להחלטה מיום 19.6.21:
החלטת בימ"ש קמא נכונה ואין מקום להתערב בה.
ההחלטה נבחנת בהתאם למועד בו ניתנה; אז עמדה ההחלטה מיום 19.5.21 על כנה והיה על הצדדים לפעול על פיה. למעלה מן הצורך אף אציין כי ביום 19.6.21 אף טרם הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני ולא התבקש עיכוב ביצוע של ההחלטה.

17. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל ביחס להחלטה מיום 19.5.21 באופן שהיא תבוטל והכונס יגיש לבימ"ש קמא בקשה חדשה למתן הוראות תוך 14 ימים מקבלת פס"ד זה.
הבקשה תידון בהתאם להנחיות שיינתנו ע"י בימ"ש קמא.

הערעור נדחה ביחס להחלטה מיום 17.6.21.

ב. המשיבים 1-2 ישאו בהוצאות המבקשים ושכ"ט עו"ד בסך 6000 ₪.

הערבון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשפ"ב, 23 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דורית נחום -שפירא
נתבע: אברהם שפירא
שופט :
עורכי דין: