ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף סגל נגד דרך החופש בע"מ :

לפני כבוד השופט אריה ביטון

התובעים:

1.יוסף סגל
2.גלית סגל

נגד

הנתבעת:

דרך החופש בע"מ

פסק דין

הסוגיה הדורשת הכרעה בפסק דין זה הינה: האם זכאים התובעים להשבת עלות הזמנת השתתפות בכנס רפואי בלפלנד, לאור ביטול ההזמנה על ידם לנוכח צו של משרד הבריאות שאסר עליהם כרופאים לצאת את הארץ בשל מגיפת הקורונה?

טענות הצדדים בתמצית

1. התובעים, רופאים במקצועם, הזמינו מאת הנתבעת נסיעה לכנס רפואי בלפלנד הפינית, שה יה צפוי להערך בתאריכים ה- 19-25.3.2020. ההזמנה בוצעה על ידם ביום 17.11.2019 ושולם בגינה סך של 20,319.04 ₪. ביוזמת הנתבעת ובהסכמת התובעים שונו תאריכי הכנס המיועד לימים 13- 19.3.2020. כמו כן, ערכו הם ביטוח נסיעות בחברת הביטוח "כלל", הכולל סעיף לקיצור וביטול הנסיעה.

2. עם התפשטות נגיף הקורונה בארץ הוצא בתאריך 4.3.2020 צו משרד הבריאות האוסר באופן גורף על עובדי מערכת הבריאות לצאת לחו"ל. לפיכך, פנו התובעים באופן מידי, 8 ימים לפני מועד הכנס, והסבירו כי מכורח הנסיבות לא יוכלו לצאת לכנס, תוך בקשה להשיב להם את כספם. הנתבעת דחתה את בקשת התובעים. במקביל פנו התובעים למשרד הבריאות שיאשר את יציאתם לחו"ל, אולם מתשובת המשרד נגזר כי הדבר אינו מתאפשר בנסיבות הללו. בסופו של דבר לא ניאותה הנתבעת לפצות את התובעים , אלא בזיכוי סך של 405.75 ₪ בגין אגרת נמלי תעופה.

3. לטענת התובעים, אף הפניה לחברת הביטוח "כלל" נענתה בשלילה , בטענה כי הפוליסה אינה מכסה ביטול נסיעה בעקבות צו משרד הבריאות. לטענתם, במועד הכנס היתה מדינת ישראל, כמו לפלנד ושאר מדינות העולם, נתונה תחת מגבלות כבדות באמצעות תקנות לשעת חירום ולא היתה כל פעילות תיירותית למעט טיסות חילוץ. כמו כן, הנתבעת לא ניסתה לצמצם את נזקיהם בפניה אל ספקי המשנה לקבלת החזר כספי בגין הפעילויות השונות, של פי טענתם, לא התקיימו כלל .

4. לפיכך, עותרים התובעים להשבת כספם בגין התשלום לכנס, בניכוי מיסי נמל שהוחזרו, ובצירוף שכ"ט עו"ד ואגרת משפט כפי ששילמו.

5. לטענת הנתבעת, משמשת היא כמקשרת ומתווכת בלבד בין ספקי ומפעילי השירותים השונים, המבוצעים על אחריותם הבלעדית של הספקים. כן לטענתה, פעלה ללא כל דופי וביצעה את הזמנת התובעים בדיוק כפי שהתבקשה, ואילו התובעים אישרו את ההזמנה ואת תנאיה, לרבות תנאי הביטול, והנתבעת קיבלה את כל האישורים הנדרשים מספקי השירותים השונים של ההזמנה והעבירה להם את מלוא התשלום בגין ההזמנה.

6. כן נטען, כי התובעים יזמו את ביטול ההזמנה ופנו לנתבעת ביום 10.3.20 במייל , כאשר מועד היציאה לכנס נקבע ליום 13.3.20, דהיינו, 2 ימי עבודה לפני תאריך הנסיעה. מכאן, שאין העסקה כפופה לדמי הביטול המופחתים לפי חוק הגנת הצרכן אלא כפי שנקבע בהזמנה ובחוזה ההתקשרות, ולפיהם, ביטול 21 ימים לפני מועד היציאה ועד למועד היציאה יחייב בדמי ביטול מלאים.

7. יתר על כן, לטענתה, דמי הביטול אף כפופים להסכמים של סוכנויות הנסיעות אל מול ספקי השירות, ואילו הנתבעת עשתה ככל יכולתה לקבל מספקי השירות החזר בעבור ההזמנה שבוטלה על ידי התובעים, אך לצערה נתקלה בחומה בצורה מצד ספקי השירות. במועד הטיול, הגורמים הרשמיים של מדינת ישראל לא פרסמו עדיין כל תקנות לשעת חירום המתייחסות לנגיף הקורונה והטיול יצא במועדו עם מטיילים רבים והתנהל על פי ההנחיות המחייבות בעת ההיא. ומכאן , שאין לנתבעת כל אשם בהיווצרות הנסיבות ואין להטיל עליה את הנטל הכספי של ביטול העסקה.

8. באשר לטענה בדבר הסיכול החוזי בשל נגיף הקורונה, נטען, כי הקורונה אינה נחשבת לכוח עליון ולסיכול חוזה בשל אפשרות הצפ ייה של מגיפה נגיפית, וכן בשל כך שהנתבעת לא יכלה היתה לצפות את הנסיבות המסכלות. כמו כן, התובעים לא הגישו בקשה ליציאה מן הארץ כפי שמאפשר צו משרד הבריאות, דבר שהיה מייתר את תביעתם, וכן לא רכשו לעצמם ביטוח נסיעות עם סעיף ביטול מכל סיבה, ונטלו על עצמם את הסיכון, הגם שקיים להם סעיף ביטול עקב מגיפה בפוליסה שרכשו , ולא ברור מדוע חברת הביטוח אינה מכירה בכך ומדוע התובעים בחרו שלא להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח.

דיון והכרעה

9. לאחר שמיעת טענות הצדדים, עיון בראיותיהם ובחינת הדין החל על המקרה הנדון , מצאתי לדחות את התביעה מכל הטעמים שיפורטו להלן:

א. התובעים אינם עומדים בתנאים הקבועים בתנאי ההזמנה וחוזה ההתקשרות באשר לקבלת דמי ביטול מלאים.

ב. לתובעים לא עומדת ההגנה הקבועה בחוק הגנת הצרכן לצורך ביטול עסקת מכר שבוצעה מרחוק.

ג. אין דיני הסיכול חלים על המקרה דנן.

10. כאמור לעיל, התובעים ביטלזמנתם מאת הנתבעת ובטרם שהגיע מועד היציאה לכנס שנקבע ליום 13.3.20. הנתבעת טענה כי הביטול נעשה ביום 10.3.20 ואילו התובעים הציגו כי פנו במייל לנתבעת לביטול הנסיעה עוד ביום 5.3.20. בהתאם לנספח א', שצורף לכתב התביעה, המפרט את תנאי ההתקשרות בין הצדדים, חלים על ההזמנה דמי ביטול מרגע ביצוע ההזמנה. לגבי הכנס בלפלנד נקבעו דמי ביטול מלאים החל מ- 21 ימים ועד מועד היציאה. מכיו ון שביטול ההזמנה בוצע על ידי התובעים בטווח זמנים של 21 ימים טרם מועד הנסיעה, אזי אין הם זכאים, לפי תנאים אלו , להשבת התשלום בגין ביטול ההזמנה.

11. אלא שבהתאם לדין, כפי שהוזכר אף בתנאי ההזמנה שבנספח א', דמי ביטול אלו כפופים להוראות הביטול של עסקת מכר מרחוק, הקבועים בחוק הגנת הצרכן , התשמ"א-1981. בהתאם לאמור בסעיף 14ג(ד)(2) לחוק, בעסקת מכר מרחוק של שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה, ובלבד שמועד ביטול העסקה אינו חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה, קודם למועד שבו אמור השירות להינתן. ובכן, במקרה דנן, הביטול לא נעשה בתוך ארבעה עשר ימים מיום עשיית העסקה אלא במרחק של כמעט ארבעה חודשים מיום עשייתה. ומכאן, שדמי הביטול המופחתים הקבועים בחוק הגנת הצרכן אינם חלים על המקרה דנן, אלא אלו שנקבעו בתנאי ההזמנה, כפי שבואר בסעיף 10 שלעיל. בנסיבות אלו, גם מטעם זה, על הביטול חלים דמי ביטול מלאים.

12. כאמור לעיל, ביטול ההזמנה על ידי התובעים נעשה בשל הטענה לקיומו של צו משרד הבריאות לאיסור יציאה של רופאים את הארץ ולא בשל פגם או עקב אי אספקת השירות במועד או כל הפרה אחרת של החוזה שבין הצדדים. ואילו טענותיהם המאוחרות של התובעים כי השירות לא סופק על ידי מי מהספקים או חלקם - לא הוכחו על ידי התובעים ונטענו בעלמא , בעוד שהנתבעת חזרה והדגישה כי השירות וההזמנה בוצעה במלואה ואף הכנס על כלל חלקיו יצא אל הפועל כסדרו. נציג הנתבעת אף הבהיר בדיון כי הטיול יצא עם מדריך וכי כלל התשלומים הועברו לספקים השונים מראש. גם נספח ב' שצורף לכתב הגנת הנתבעת מעיד על כך.

13. באשר לאפשרות השבת התשלום לתובעים בשל הטענה לסיכול החוזה בשל צו משרד הבריאות שהוצא לאור מגיפת הקורונה, הרי שזו נבחנת על פי האמור בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "החוק"). הוראת הסעיף קובעת כי:

(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו.

14. תחילה, שאלה היא אם המדובר בהפרה של החוזה על ידי מי מהצדדים. לא מצאתי כי הנתבעת הפרה את החוזה באופן כלשהו, שהרי זו ביצעה את ההזמנה על כלל חלקיה וסיפקה את הנדרש לצורך קיומו של הכנס, שכפי שהובהר לעיל, יצא אל הפועל באופן מלא. גם התובעים ביצעו את חלקם בעצם ביצוע התשלום לכנס במלואו. ואילו ביטול החוזה על ידם ודרישה להשבת התשלום אינו מהווה בהכרח הפרה של החוזה, ומוסדר באמצעות סימן ב' לחוק שכותרתו ביטול החוזה. בהתאם לכך, ביטולו של החוזה נעשה על ידי מי שנפגע ולא על ידי מפר החוזה. במקרה דנן, התובעים ביטלו את החוזה בלא שבוצעה הפרה על ידי הנתבעת, ומכאן, שלא היו זכאים הם לבטלו ואף לא להשבת מה ששילמו לנתבעת.

15. יחד עם זאת, בהנחה שניתן לראות בהודעת הביטול כהפרה של החוזה, אזי אין ספק כי צו משרד הבריאות, שהוצא בשל נגיף הקורונה ושאסר על רופאים לצאת את הארץ, לא הוצא אלא לאחר שנכרת החוזה בין התובעים לנתבעת, כעולה מעובדות המקרה שלפנינו. בנסיבות אלו, אך ברי הוא כי לא ידעו ולא יכלו הם לדעת עליו בעת כריתת החוזה ובוודאי שזה לא ניתן היה לצפייה על ידם, שהרי את מגיפת הקורונה והצו שהוצא בעקבותיה אין איש יכול היה לצפות.

16. אך האם לא יכלו התובעים למנוע נסיבות אלו? והאם קיום החוזה באותן נסיבות היה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו? אך ברור כי התובעים לא יכלו למנוע את מגיפת הקורונה ואף לא את הצו שהוציא משרד הבריאות. אלא שהפרת החוזה הינה תוצאה של נסיבות ספציפיות שחלו ביחס לתובעים – דהיינו, האיסור עליהם כרופאים לצאת את הארץ. בעניין זה פנו הם , באמצעות בא כוחם , למשרד הבריאות , במכתב שצורף כנספח לכתב התביעה. בתגובת משרד הבריאות הופנו הם למנהל המוסד בו מועסק כל אחד מהתובעים לצורך בקשת אישור חריג ליציאה מן הארץ, בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 3ב(ב) לצו. בכתב התביעה לא הציגו התובעים כל פניה שכזו למנהלי המוסדות שבהם מועסקים הם בכדי לבחון את האפשרות למנוע את הנסיבות שהביאו אותם להפר את החוזה. רק במועד הדיון הציגו הם בפניי שני מכתבים. האחד מיום 8.3.20, ביחס לתובע, והשני מיום 12.3.20, ביחס לתובעת. במסמכים אלו לא היה כדי להעיד על בקשתם לאשר להם את היציאה מן הארץ, אלא אך חזרה על האמור בצ ו ומבלי שניתן כל נימוק לאי מתן האישור המבוקש וללא התייחסות לשיקולים שעל המעסיק היה לשקול, כפי שעלה מתגובת משרד הבריאות למכתבם. נראה כי הצגת מכתבים אלו היה אך לשם יציאתם ידי חובה בלבד. מכאן, שלא הוכח כי עשו הם ככל שביכולתם לשינוי הנסיבות ולקבלת אישור חריג ליציאה מן הארץ על ידי מעסיקיהם. במצב דברים שכזה, אף קיום החוזה באותן נסיבות לא היה בלתי אפשרי.

17. יתר על כן, גם אם היו התובעים עומדים בהוראות סעיף קטן (א) לחוק, נראה לבית המשפט כי אין נסיבות העניין מצדיקות חיוב הנתבעת בהשבת התשלום שביצעו התובעים דרכה לספקי השירות השונים ביחס לנסיעה, לרבות הטיסות, השיט, בתי המלון וכו'. כאמור לעיל, לא הפרה הנתבעת את החוזה, וכסוכנות נסיעות עמדה בהתחייבותה לאספקת ההזמנה לנסיעת התובעים, נסיעה שהתקיימה בפועל ולא סוכלה כלל . ואילו חיובה בפיצוי ובהשבת כספי התובעים תגרום לנזק לנתבעת על לא עוול בכפה ביחס לנסיעה שבחרו התובעים לבטל על אחריותם שלהם כשכספי ההזמנה הועברו לספקי השירותים זה מכבר, ו אילו נטילת הסיכון לביטול הנסיעה על כתפיה בלבד אינה הוגנת בנסיבות העניין.

18. יתר על כן, סיכון זה של ביטול נסיעה מצוי הוא בכל נסיעה והזמנה שכזו ומטעמים שונים, והתובעים אף נערכו אליו באמצעות רכישת פוליסת ביטוח, ומכאן, שצפו הם אפשרות של ביטול הנסיעה ונערכו לה בהתאם וכדין. אי הכרת חברת הביטוח בכיסוי ביטול הנסיעה עקב צו של משרד הבריאות מעידה כי סעיפי הכיסוי הביטוחי לא היו מספקים, ככל הנראה, אולם, אין בכך כדי למצות את האפשרות לתביעה ביטוחית כנגד חברת הביטוח, אך בוודאי שאין להטיל חזרה את הסיכון על חברת הנסיעות, שלה אין כל אשם או שליטה על נסיבות המקרה.

19. יוצא איפוא, כי ביטול הנסיעה על ידי התובעים אינו מטיל חבות על הנתבעת לשפותם בגין עלויות הנסיעה, כפי ששולמו על ידם באמצעותה לספקי השירותים השונים, מלבד הזיכוי שהושב להם כדין , דבר המעיד על מאמציה להשיב להם את כספם ככל שהדבר התאפשר מאת הספקים השונים . אין ספק עוד, כי לעלות הטיסה אין זכאים הם לאור אי ביטולה של הטיסה, עניין הנשלט על ידי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012, ובגינה אחראית חברת התעופה ולא סוכנות הנסיעות. גם ביחס ליתר העלויות עולה כי ספקי השירותים סירבו להשיב את הכספים לאחר שחלף מועד הביטול החוקי המזכה בהשבת דמי ביטול. מכאן, שלא נמצא כי התובעים זכאים להשבת עלויות הנסיעה ובוודאי שלא מאת הנתבעת.

סיכום

20. מכל הטעמים שפורטו לעיל, לא מצאתי לקבל את התביעה, ועל כן , היא נדחית.

21. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

22. בקשה למתן רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 ימים.

23. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבעלי הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, 22 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף סגל
נתבע: דרך החופש בע"מ
שופט :
עורכי דין: