ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון בן סוסן נגד ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובעים

  1. אהרון בן סוסן ת.ז. XXXXXX267
  2. אלכסנדרה בן סוסן ת.ז. XXXXXX920

ע"י ב"כ עו"ד דן גור

נגד

נתבעת
ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ ח.פ. 511043085
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בוחניק

פסק דין

לפניי תביעה בגין ליקויי בניה בדירת התובעים, אותה בנתה הנתבעת.

רקע וטענות שאינן שנויות במחלוקת
התובעים, אהרון בן סוסן ואלכסנדרה בן סוסן (להלן: " התובעים"), הינם בעלי זכויות בדירה ברח' התפוח 3/2 באשדוד (להלן: "הדירה").
הנתבעת, ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (להלן: " הנתבעת"), הינה חברה בע"מ, אשר התאגדה בישראל, ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, הייתה קבלנית ו/או יזמית בניה, ובין היתר בנתה את הדירה ומכרה אותה לתובעים.
בין הצדדים נחתם הסכם מכר מיום 10.03.11.
החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 21.09.12.
לטענת התובעים, לאחר מסירת החזקה בדירה, הם הבחינו בליקויים רבים בכל רחבי הדירה. לטענתם התלוננו פעמים רבות בפני הנתבעת, בעניין הליקויים, אך הנתבעת לא תיקנה את הליקויים לשביעות רצונם.
ביולי 2013, פנו התובעים לחברת "טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ", ומהנדס מטעמה, מר ולדמן מיכאל, חיווה דעתו בעניין הליקויים בדירה.
על פי חוות דעת ולדמן מיום 14.07.13, אותרו בדירה ליקויים בריצוף, ליקויי צבע, ליקויים בעבודות טיח פנים, בציפוי קרות החוץ, בחלונ ות ובעבודות אלומיניום לרבות ליקויי איטום סביב החלונות, לגבי זה התריע ולדמן כי תיתכן חדירת מי גשמים לתוך הדירה, ליקויים בעבודות חשמל, במדרגות הפנים, בגג, בדלתות החוץ, ועוד.
המהנדס ולדמן העריך את עלות תיקון הליקויים שמצא, בסך כולל של 32,050 ₪, בתוספת פיקוח הנדסי (10%) ומע"מ, ובסה"כ בסך של 41,248.35 ₪ ( חוות דעת ולדמן צורפה כנספח ג' לכתב הגנה) (להלן: "חוות דעת ולדמן").
אין מחלוקת כי התובעים שלחו בזמנו את חוות דעת ולדמן ל נתבעת וביקשו ממנה לתקן את הליקויים בדירה.
בהמשך לאמור, פנתה הנתבעת לחברת "הדס ביקורת מבנים בע"מ", ומהנדס מטעמה, מר גוכמן אליעזר, הוציא חוות דעת הנדסית נגדית מיום 11.09.13, לפיה אותרו בדירה ליקויים בסך כולל של 3,300 ₪ בלבד, בתוספת מע"מ, ובסה"כ בסך של 3,861 ₪ ( חוות דעת גוכמן צורפה כ נספח ד' לכתב הגנה) (להלן: "חוות דעת גוכמן").
לאחר קבלת חוות דעת גוכמן, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירה בהתאם לאמור באותה חוות דעת, כאשר ליד כל ליקוי שתוקן ישנה חתימה של התובע מיום 08.01.14 (ראה נספח ד' לכתב ההגנה).
בנוסף, ביום 01.04.2014 ערכה הנתבעת תיקון נוסף בדירה, כעולה מפרוטוקול תיקונים מאותו היום, בו נרשם: "פירוק מעקה + שפשוף + צבע חדשה + הרכבה החזרה תוך שבוע ימים דייר מסכים להישאר בלי מעקה באחריותו של הדייר. מס' צבע שהדייר בחר מס' 9001" (ראה נספח ה' לכתב התביעה) (להלן: "פרוטוקול תיקון ליקויים מיום 01.04.14").
באשר למה שאירע מאז שנת 2014 ועד שנת 2018 - אז פנו שוב התובעים לנתבעת בדרישה לתיקון ליקויים - כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים, וראה בעניין זה פירוט להלן.
בחודש מרץ 2018 פנו התובעים ל"הדס ביקורת מבנים בע"מ" לקבלת חוות דעת עדכנית בעניין הליקויים בדירה, ומהנדס מטעמה, מר אלכס הלר, ערך חוות דעתו מיום 26.03.18. על פי חוות דעת הלר, אותרו בדירה ליקויים כגון: סדקים במקומות שונים בדירה, ליקויי איטום ורטיבות, ליקויי נגרות, ליקויי מסגרות, ליקויים בעבודות אינסטלציה, סנטריה וניקוז, ליקויים בחיפויי קירות פנים , ליקויים במתקני חשמל ותקשורת, ליקויי טיח וצבע, ליקויים בעבודות ריצוף, קרמיקה / גרניט פורצלן, ליקויים בעבודות אלומיניום ובאבנים הטבעיות.
המהנדס הלר העריך את עלות תיקון הליקויים הנ"ל בסך כולל של 248,400, בתוספת בצ"מ 15%, פיקוח הנדסי 10%, ובתוספת מע"מ, ובסה"כ 395,765.4 ₪ ( חוות דעת הלר צורפה כנספח ג' לכתב התביעה) (להלן: "חוות דעת הלר").
ב"כ התובעים פנה אל הנתבעת במכתב מיום 12.04.18, אליו צירף את חוות דעת הלר , וביקש מהנתבעת להעביר לתובעים בתוך 10 ימים, תכנית לתיקון הליקויים.
ביום 29.05.18, שלח ב"כ התובעים אל הנתבעת מכתב נוסף, בו התבקשה הנתבעת להעביר שמות של מהנדסים המקובלים עליה, למינוים כבוררים בעניין הליקויים בדירה .
הנתבעת השיבה לתובעים, במכתב מיום 30.05.18, כי לאחר ביקור מהנדס מטעמה, מר רון גדליה בדירה, הוצאה חוות דעת נגדית, והנתבעת מוכנה לביצוע תיקונים בדירה על פי חוות הדעת מטעמה.
הנתבעת צירפה למכתב את חוות דעת גדליה, ערוכה מיום 18.05.18, לפיה עלות תיקון הליקויים בדירה מוערכת בסך כולל של 13,500 ₪,בתוספת פיקוח הנדסי – 10% ומע"מ, ובסה"כ בסך של 17,375 ₪. (חוות דעת גדליה צורפה כנספח ו' לכתב ההגנה) (להלן: " חוות דעת גדליה").
התובעים השיבו לנתבעת במכתב מיום 03.06.18, כי הם לא מסכימים שהנתבעת תבצע תיקונים בדירה, נוכח התנהלותה של הנתבעת בעבר, וכי הם מבקשים לפתוח בהליכי בוררות, באמצעות מינוי מהנדס מוסכם .
הנתבעת לא השיבה למכתב זה.

מהלך ההליך דנן
ביום 13.06.18, הגישו התובעים כתב תביעה.
בכתב התביעה טענו התובעים, כי חרף פניותיהם הרבות אל הנתבעת בעניין הליקויים בדירה, הליקויים לא תוקנו על ידה לשביעות רצון התובעים, ובדירה נותרו ליקויים רבים.
התובעים עתרו לפיצוי בסך 395,765 ₪ בגין הליקויים בדירה, על פי חוות דעת הלר, וכן לפיצוי בסך 15,000, בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, ולפיצוי בסך 15,000 ₪, בגין דיור חלופי ופינוי הדירה לתקופה של 3 שבועות לפחות, בזמן תיקון הליקויים בדירה.
סה"כ עתרו התובעים בכתב התביעה לפיצוי בסך כולל של 425,765 ₪, בתוספת החזר הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד (התובעים צרפו לכתב התביעה את חוות דעת הלר).
ביום 12.09.18 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה .
בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את הטענות נגדה וטענה כי נענתה לכל פניות התובעים וביצעה את התיקונים הדרושים בדירה.
הנתבעת טענה, כי מאז התיקונים שביצעה בדירה בשנת 2014, התובעים לא הוסיפו לפנות אליה ו/או להתריע בעניין הליקויים וזאת עד לפניותיהם בכתב בשנת 2018, טרם הגשת התביעה. גם אז, למרות שחלפו כ- 3 וחצי שנים ממועד ביצוע התיקונים האחרונים, הסכימה הנתבעת לבצע תיקונים בדירה, אך התובעים סירבו לביצוע תיקונים על ידי הנתבעת.
כן טענה הנתבעת, כי הפער המשמעותי בין חוות דעת ולדמן משנת 2013, לבין חוות דעת הלר משנת 2018, הינו תמוה, ומעיד כי מדובר בתביעה מופרכת ומופרזת.
לפיכך ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעת (הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את חוות דעת ולדמן, את חוות דעת ולדמן את חוות דעת גוכמן ואת חוות דעת גדליה).
ביום 06.11.18 הגישו התובעים כתב תשובה לכתב ההגנה.
בכתב התשובה טענו התובעים, כי כאשר הבינו שהנתבעת לא מתכוונת לבצע תיקונים נוספים בדירה, מעבר לאלו שכבר ביצעה, הפסיקו לפנות אליה.
קרוב לשנתיים לאחר מכן, החלה החמרה ממשית בליקויים בדירה. הליקויים שתוקנו על ידי הנתבעת 2014 חזרו על עצמם ואף החמירו, וכן החלו נזילות חודרות אל הדירה, בכל רחבי הדירה.
התובעים טענו, כי שבו ופנו אל הנתבעת פעמים רבות, אך הנתבעת לא התייחסה לדרישתם לתקן את הליקויים. בפברואר 2018 פגשו התובעים בבניין את מנהל העבודה של הנתבעת, וביקשו ממנו לבצע תיקונים בדירה, הנ"ל הבטיח שיגיע ביום למחר, אך לא הגיע.
לאור הפערים שבין חוות דעת הצדדים, ולאחר שהתבקשה והתקבלה עמדת שני הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, מיניתי את המהנדס מר אחי קליין, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיחווה דעתו בעניין הליקויים בדירה (להלן: "מומחה בית המשפט" ו/או "המומחה").
על פי חוות דעת מומחה בית המשפט מיום 27.02.19, אותרו בדירה ליקויים, כגון: סדקים ותפרי התפשטות, ליקויי איטום ורטיבות, ליקויי נגרות, מסגרות ואינסטלציה, ליקויים בחיפויי קרמיקה, בעבודות חשמל, טיח וצבע, ליקויים בריצוף קרמיקה / גרניט פורצלן, ליקויים בעבודות אלומיניום, ובעבודות אבן טבעית.
המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים הנ"ל בסך כולל של 44,800 ₪, בתוספת מע"מ, ובסה"כ בסך של 52,416 ₪ (ראו תיקון לריכוז עלויות, בסעיף 6 לתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו על ידי התובעים).
בהמשך ציין המומחה, כי ככל שעבודות התיקון יבוצעו, שלא באמצעות הנתבעת, אלא באמצעות קבלן חיצוני, אזי העלויות צפויות לעלות בשיעור של כ- 35%. במקרה כזה יעמדו עלויות התיקון בתוספת מע"מ על סך של 70,762 ₪.
עוד ציין המומחה, כי משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הינו שבועיים, וכי ולא נדרש פינוי הדירה בזמן ביצוע התיקונים. (להלן: "חוות דעת מומחה בית המשפט").
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, שלחו שני הצדדים שאלות הבהרה למומחה, והלה השיב על השאלות.
ביום 26.06.19, התקיימה ישיבת קדם משפט, במסגרתה חזרו התובעים על עמדתם לפיה הם מסרבים לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים. הנתבעת מנגד טענה כי מדובר בתביעה מופרכת ומוגזמת וכי נשללה ממנה זכות התיקון. במהלך הדיון שיקפתי לצדדים את הפסיקה הנוהגת והמלצתי להם לסיים את התיק בפשרה, לאור אותה פסיקה.
בהמשך ההליך, הודיעו הצדדים, כי לא הצליחו להתפשר.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וראיות מטעמם.
מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע 1.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רמי בנימין (להלן: "מר בנימין"), מנהל עבודה בנתבעת, ומי שהיה בזמנים הרלוונטיים גם מנהל העבודה בבניית הבניין בו מתגוררים התובעים.
בין לבין, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על חקירת מומחה בית המשפט על חוות דעתו (הנתבעת בתחילה הודיעה כי בכוונתה לחקור את המומחה , אולם בסופו של דבר לא עמדה על כך) .
בהמשך התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקרו בחקירה נגדית, התובע 1 ומר בנימין. בסיום הדיון הוריתי על הגשת סיכומים על ידי הצדדים.
הצדדים הגישו סיכומיהם, והם מונחים לפניי.

טענות הצדדים בסיכומים
טענות התובעים
יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין הליקויים בדירה, בהתאם לקביעת מומחה בית המשפט, ובתוספת עלות ביצוע תיקונים על ידי קבלן חיצוני בשיעור של 35%.
לנתבעת לא עומדת עוד זכות לבצע תיקונים בדירה. התובעים נתנו לנתבעת הזדמנויות רבות לביצוע התיקונים בדירה, עובר להגשת התביעה, אך הנתבעת התכחשה לחלק מהליקויים, ואת חלקם ניסתה לתקן, אך ללא הצלחה. בהמשך הליקויים חזרו על עצמם ואף הוחמרו.
הנתבעת התכחשה לליקויים ולאחריותה בגינם, גם בהליך דנן, בכתב ההגנה מטעמה.
הנתבעת לא נתנה כל הסבר המניח את הדעת, מדוע, חרף פניות התובעים אליה, לא תיקנה את הליקויים עד היום.
הנתבעת אינה מכחישה שקיבלה מהתובעים את חוות דעת ולדמן, ולטענתה תיקנה את הליקויים המפורטים בה. אולם, עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי ישנם ליקויים שנותרו בעינם ולא תוקנו על ידי הנתבעת (למשל – הליקויים בחומת הגדר בחצר, בדלת הכניסה, וליקויי איטום סביב החלונות).
התובע הצהיר וכן העיד כי התובעים פנו אל הנתבעת טלפונית, מספר פעמים, אולם הנתבעת הכחישה זאת, מבלי שהראתה את תיק הדייר של התובעים, שם אמורות להיות מתועדות פניותיהם, ומבלי להביא את מי שאחראי מטעמה לפניות הטלפוניות, ולתיעודן בתיק הדייר.
מר בנימין הינו העד היחיד שהביאה הנתבעת מטעמה, ולא היה לו שום מידע לגבי תיק הדייר , ו/או לגבי תיעוד פניות התובעים אל הנתבעת. כמו כן, מר בנימין הודה בחקירתו כי כלל לא בדק את תיק הדייר של התובעים, אם טרם הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו ואם טרם ישיבת ההוכחות.
כך גם הנתבעת בחרה שלא להעיד את הגב' שמחה אשר הייתה, בזמנים הרלוונטיים, הפקידה האחראית אצל הנתבעת על פניות דיירים בעניין ליקויים בדירות. כן בחרה שלא להעיד את מר בוריס, שהגיע אף הוא, בנוסף למר בנימין, לביצוע תיקונים בדירת התובעים.
משבחרה הנתבעת שלא להציג את תיק הדייר, ולא להעיד את העדים הרלוונטיים מטעמה, יש לזקוף זאת לחובתה.
בתצהיר עדותו הראשית של מר בנימין מטעם הנתבעת, נטען כי יתכן שעבודות שיפוץ שבוצעו על ידי התובעים, גרמו לליקויים בדירה . טענה זו היה על הנתבעת להעלות בפני מומחה בית המשפט, ולא במסגרת של תצהיר עדות ראשית. הנתבעת לא טרחה לפרט אלו עבודות שיפוץ, לטענתה, ביצעו התובעים, אשר גרמו לליקויים. המדובר בהפרכת טענה לאוויר ללא שום ביסוס ו/או פירוט, ולפיכך יש לדחותה.
לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה בשל הליקויים בדירה, דבר שמנע ומנע מהם שימוש סביר בדירה ו/או הנאה מהדירה. התובעים נאלצו "לרדוף" אחר הנתבעת והפסידו ימי עבודה מרובים, כאשר לבסוף נאלצו גם לשכור שירותי עו"ד ולהגיש תביעה כנגד הנתבעת. בשל האמור, נגרמה לתובעים אי נוחות וטרחה מיוחדת, אותה מעריכים התובעים בסך של 15,000 ₪.
אמנם מומחה בית המשפט לא אישר את הצורך בדיור חלופי בזמן ביצוע התיקונים, אך אין לחייב את התובעים, הן מטעמי נוחות והן מטעמי בטיחות, להתגורר בדירה שתהפוך לאתר עבודה עם פועלים ולכלוך. כמו כן, קיים חשש לציוד היקר בדירה ויש לדאוג לפנותו ולאחסנו במקום אחר בזמן ביצוע התיקונים. לפיכך מבוקש לפסוק פיצוי בגין דיור חלופי, עלות אריזה, אחסנה ומעבר בסך של 15,000 ₪.
בהגשת התביעה נגרמו לתובעים הוצאות: חוות דעת הלר מטעם התובעים – 2,34 0 ₪, אגרות בית משפט – אגרה ראשונה 5,322 ₪, אגרה שניה 5,391 ₪, חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בימ"ש – 3,802 ₪. מבוקש לפסוק פיצוי בגין הוצאות התובעים הנ"ל, ובגין שכ"ט עו"ד.

טענות הנתבעת
בית המשפט מתבקש לפסוק פיצוי בגין הליקויים בדירה לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, ללא תוספת עלות ביצוע תיקונים על ידי קבלן מזדמן בשיעור 35%, שכן, התובעים לא נתנו לנתבעת זכות נאותה לתקן את הליקויים בדירה.
מהתיקון האחרון אותו ביצעה הנתבעת בשנת 2014 ועד למכתב ששלחו התובעים לנתבעת מיום 12.04.18, ה תובעים לא פנו כלל אל הנתבעת.
התובע טען כי היה בקשר טלפוני עם שמחה שעבדה אצל הנתבעת, אך לא המציא כל אסמכתא לכך, ואף לא הביא אותה לעדות מטעמו, והדבר עומד לחובתו. התובע גם לא צירף את המייל ששלח לטענתו לאותה גב' שמחה.
כך גם הודה התובע כי היה בקשר עם בוריס, מנהל עבודה אצל נתבעת, אך לא הביאו לעדות מטעמו.
התובע הודה בחקירתו כי בוצע על ידו שיפוץ בדירה. בכך, יש כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין עבודות הנתבעת בדירה, לבין הליקויים, ויש בכך כדי להעיד על שלילת זכות התיקון של הנתבעת, על ידי התובעים.
הנתבעת ביצע איטום חיצוני לבניין, ולפיכך כל טענה לרטיבות בדירה, מקורה בשיפוצים שביצעו התובעים.
התובעים לא צירפו כל אסמכתא המעידה על השיפוץ, ועל עלויות השיפוץ.
התובעים לא ביססו ולא הוכיחו עתירתם לקבלת פיצוי בגין דיור חלופי ובגין עוגמת נפש, והדבר עולה בסתירה לחוות דעת מומחה בית המשפט.
יש פער גדול בין חוות הדעת מטעם התובעים לבין חוות דעת מומחה בית המשפט.
יש להשית על התובעים הוצאות שליליות בשיעור 15% לפחות מההפרש בין הסכום הנתבע על ידי התובעים, לבין הסכום שקבע מומחה בית המשפט, קרי, בסך של 59,454 ₪, ולקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לחובת הנתבעת.

דיון והכרעה

חוות דעת מומחה בית המשפט
שני הצדדים ציינו בסיכומיהם, כי מבקשים לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט. אולם, בעוד לטענת התובעים יש להוסיף לעלות התיקונים שנקבעה על ידי המומחה 35% בגין רווח קבלן מזדמן, שכן לא עומדת לנתבעת זכות תיקון, אזי לטענת הנתבעת אין להוסיף רווח קבלן מזדמן, שכן לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים.
לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט, שלחו הצדדים שאלות הבהרה למומחה, והמומחה השיב לשאלות. לא מצאתי כי יש בשאלות ובתשובות ההבהרה כדי לשנות ממסקנות המומחה בחוות דעתו, והצדדים גם לא טוענים זאת בסיכומיהם.
כמו כן, הצדדים ויתרו על חקירת מומחה בית המשפט, ולפיכך חוות דעתו לא נסתרה על ידי הצדדים.
יצוין כי לאורך כל ההליך עמדו התובעים על דרישתם להחלפת כלל הריצוף בדירה וזאת לאור פגמים במספר אריחים בדירה. התובעים טענו כי אין בידיהם ו/או בידי הנתבעת אריחי רזרבה להחלפת האריחים הפגומים, ואינם מוכנים להתפשר על תיקון קוסמטי ו/או לקיחת אריחים מהממ"ד, כפי שלטענתם הציעה הנתבעת, ו/או פיצוי בגין אותם אריחים פגומים.
ראו למשל דברי ב"כ התובעים בישיבת קדם המשפט: "אנו נעמוד על הטענה שמגיעה החלפת ריצוף מלאה " (פרו' עמ' 1 ש' 16).
ואולם, התובעים זנחו בסיכומיהם את הדרישה להחלפת כלל המרצפות בדירה, ומכאן כי אינם עומדים עוד על דרישה זו, אולם, למען הזהירות אדון בה לגופה.
מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי נמצאו 7 אריחים שבורים / פגומים, אך בהיעדר אריחים חלופיים אין משמעות לתיקון המוצע, על ידי החלפת האריחים הנ"ל. אשר על כן קבע המומחה פיצוי כספי בגין אותם אריחים פגומים בסך 1,400 ₪, כאשר את כל פרק אריחי הריצוף, תמחר בסך כולל של 3,000 ₪ (ראה עמ' 12-13 לחוות הדעת).
בשאלות הבהרה מטעם התובעים, התבקש המומחה לתמחר עלות החלפה כללית של הריצוף, בטענה כי התובעים אינם מעוניינים בפיצוי, רק בגין אותם אריחים פגומים, ולכך השיב המומחה בתשובות הבהרה: " מצאתי כי הליקוי הנטען אכן קיים אולם לפתרון שהוצע אין משמעות בהעדר אריחים חליפיים. לאחר בחינת משמעות הליקויים קבעתי כי לדעתי אין מקום להחלפה כללית אשר כלל לא נתבעה... ולמעשה תמחר של עבודה זו חורג ממסגרת חוות דעתי, קרי מדובר בעבודה שלא צריך לעשות לדעתי" (ראה סעיף 4 לתשובות הבהרה מיום 13.1.19, וכן סעיף 5 שהוא הסעיף הרלוונטי לענייננו שכן מתייחס לסעיפים 9.1, 9.2, 9.4 בחוות דעת הלר).
התובעים פנו שוב בשאלת הבהרה למומחה, ביום 14.04.19, כאשר במכתבם חזרו וביקשו בכל זאת תמחור של החלפה כללית של הריצוף.
לא ראיתי שהמומחה השיב לשאלה נוספת זו, והתובעים לא ביקשו את התערבותי בית המשפט בעניין זה.
עיון בחוות דעת הלר מטעם התובעים, מעלה כי גם שם הוצע תיקון באמצעות החלפת האריחים הפ גומים, ואף תומחרה עלות תיקון שכזה (ראה בעמ' 66 למטה). בהמשך חוות דעת הלר, צוינה אך הערה, לפיה " נדרש להחליף משטחי ריצוף שלמים במקומות הריצוף הנדרשים", תוך שצוינה פסיקה לפיה יתכן כי בהחלפת רק חלק מהריצוף, ייווצר שוני בגווני הריצוף, והדבר לא יעלה יפה (ראה בעמ' 73 למטה) . אולם, תיקון של החלפת כלל אריחי הריצוף, כלל לא תומחר על ידי הלר, ולא נכלל באומדן עלויות התיקון בחוות דעתו.
מאחר שעמדת מומחה בית המשפט כאמור, לא נסתרה על ידי התובעים, ומאחר שממילא ויתרו התובעים על טענותיהם בעניין זה, וביקשו לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט כמו שהיא, אני דוחה את טענות התובעים בנוגע להחלפת כלל הריצוף בדירה.
בהשלמה לאמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה דרישת התובעים להחלפת כל הריצוף בדירה, היא שהובילה לסירוב התובעים לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים בדירה. הוכח לפני, כפי שיפורט להלן, כי סירוב התובעים נבע מכך שנתנו לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים, אך הזדמנות זו לא נוצלו על ידה כראוי, ובעניין זה ראה פירוט להלן.
לאור האמור, אני מאמצת את חוות דעת מומחה בית המשפט, לרבות עלויות התיקון שנקבעו על ידו, כאשר להלן אדון האם יש להוסיף 35% בגין רווח קבלן מזדמן, וזאת כתלות בתשובה לשאלה – האם הנתבעת מיצתה את זכות התיקון, אם לאו.

האם התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות ראויה לתיקון הליקויים בדירה כאמור לעיל, החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 21.09.12, וכבר בחודש יולי 2013 פנו התובעים אל הנתבעת בצירוף חוות דעת ולדמן בה צוינו ליקויים בסך 32,050 ₪ (בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ), וביקשו לתקן את הליקויים בדירה.
היינו, פנייתם הראשונה של התובעים אל הנתבעת בעניין הליקויים בדירה, הייתה בתוך תקופת הבדק והאחריות, על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: " חוק המכר דירות").
הנתבעת אמנם לא התעלמה מפניית התובעים, והזמינה את חוות דעת גוכמן, אשר העריך את עלות התיקונים בדירה בסך 3,300 (בתוספת מע"מ) בלבד .
בחוות דעת גוכמן מטעם הנתבעת, הוכחשו ליקויים רבים שנטענו על ידי התובעים.
ביום 08.01.14 ביצעה הנתבעת מספר תיקונים בדירה על פי חוות דעת גוכמן , כאשר אלו צוינו על גבי חוות הדעת ולצדם חתימה של התובע 1 (ראה סעיף 18 לכתב ההגנה, ונספח ד' לכתב ההגנה).
ואולם, עיון ברישום התיקונים על גבי חוות דעת גוכמן מעלה, כי ישנם ליקויים שאותרו בחוות דעת גוכמן, אך לא תוקנו על ידי הנתבעת, או לא תוקנו כראוי עד היום, כאשר הדבר גם עולה מעיון בחוות דעת מומחה בית המשפט.
כך למשל, בסעיף 5.1 לחוות דעת גוכמן הומלץ לבצע אטימה מסביב לחלונות. אולם ליד סעיף זה, אין חתימה של התובע ו/או תאריך תיקון. הליקוי הנ"ל מנוי בסעיף 2 לחוות דעת מומחה בית המשפט, ומכאן כי אטימה שכזו לא בוצעה ו/או לא בוצעה כראוי , על ידי הנתבעת , ולפיכך נמצאה חדירה של רטיב ות לתוך הדירה.
כך גם הליקוי המנוי בסעיף 8.1 לחוות דעת גוכמן – עיוות בדלת הכניסה , אותו המליץ גוכמן לתקן, נעדר חתימה של התובע ו/או תאריך תיקון. הליקוי הנ"ל מנוי בסעיף 4.1.3 בחוות דעת מומחה בית המשפט , ומכאן כי לא תוקן על ידי הנתבעת.
מעיון בחוות הדעת בתיק עולה כי ישנם ליקויים אשר הופיעו בחוות דעת ולדמן, אשר הוצאה עוד בשנת 2013, והוכחשו על ידי הנתבעת בחוות דעת גוכמן, ואשר נמצאו על ידי מומחה בית המשפט, במועד ביקורו, בשנת 2019, כקיימים בדירה וכדורשים תיקו ן.
כך למשל ראה את התייחסות גוכמן לסעיף 9.3 לחוות דעת ולדמן, בעניין סדקים בגדר בחצר, שם רשם גוכמן - "תוקן ע"י הדייר כיום לא נמצא ליקוי".
אולם עיון בסעיף 1.2 לחוות דעת מומחה בית המשפט, מעלה כי בביקורו של המומחה מטעם בית המשפט בדירה, נמצאו סדקים בגדר המצריכים תיקון.
ראה גם התייחסות גוכמן לסעיפים 1.1-1.3 לחוות דעת ולדמן, לפיה לא אותרו ליקויי הריצוף הנטענים בסעיפים הנ"ל. לעומת זאת, ראה סעיף 9 לחוות דעת מו מחה בית המשפט, על תתי סעיפיו, ממנו עולה כי אכן אותרו ליקויי הריצוף שציין ולדמן בחוות דעתו.
כמו כן ראה התייחסות גוכמן לסעיף 2.2 לחוות דעת ולדמן, לפיה צביעת מלבני דלתות בכניסה לממ"ד בוצעה בצורה מקצועית ותקינה, לעומת סעיף 4.1.1 לחוות דעת מומחה בית המשפט שם נרשם כי יש לצבוע את מלבן דלת הממ"ד.
גם מתצהיר התובע, עולה כי הנתבעת תיקנה חלק מהליקויים והתעלמה מפניותיו אליה לגבי תיקון יתר הליקויים, וראו דבריו בעניין זה: "בשנת 2014 הנתבעת הגיעה וביצעה תיקונים רק בחלון בחדר השינה וקיר במטבח והתעלמה משאר הליקויים. פנינו למנהל העבודה של הנתבעת מספר פעמים וכל פעם הבטיח שיגיע למחרת. בפועל פועלים לא הגיעו ולא יצרו אתנו קשר." (סעיפים 6-7 לתצהיר).
התובע גם העיד בחקירתו הנגדית , כי תיקוני האיטום שביצעה הנתבעת הי ו תיקונים קוסמטיים ולא יסודיים, אשר לא פתרו את ליקויי הרטיבות בדירה. וראו עדות התובע:
"ש. אני אומר לך שחוץ משני התיקונים שדיברת עליהם בסעיף 6 היו עוד תיקונים, זה נכון?
ת. אוקיי. לא הבנתי אם למרוח צבע על קיר זה תיקון או לא תיקון? אני לא הבנתי אם למרוח מברשת של זפת זה תיקון או לא תיקון.
ש. מפנה לסעיף 6 ואני מקריא, מה זה התיקונים?
ת. פה בחדר השינה היתה לי נזילה חזקה. היה נכנס לי מים מחלון החדר שלי והחדר של הילדה. היה נכנס גשם... החלון היה קצר, פתחנו את ההלבשה וראינו קצר, שמו טיובות של מלט וזה היה באפריל, ושהגיע חורף זה חזר.
ש. מה היה במטבח?
ת. יש חדירה של עיגול של מים שלא פתרו אותו. עד היום לא פתרו אותו. אני פתרתי אותו.
ש. קודם אמרת שעשו מברשת צבע וכו', עשו תיקונים נוספים מעבר למה שרשום פה?
ת. רובה בסלון... פלסטרים עשו המון, ולתקן לא תיקנו.
ש. מה זה אומר פלסטרים הגיעו אליך הביתה עשו דברים?
ת. הבחור שכאן היה אצלי. לא רק הוא. היה אצלי בבית כמה פעמים עם ארגז סיליקון ופח זפת ונזילות שניסה לתקן עם סיליקון וזפת." (פרו' עמ' 5 ש' 23-36, עמ' 6 ש' 1-2).
בעניין זה ראה האמור בסעיף 5.1 לחוות דעת ולדמן שמצא עוד בשנת 2013 ליקויי איטום סביב חלונות הדירה, והתריע כבר אז כי תתכן חדירת מי גשמים לדירה בשל אותו ליקוי. לפי עדות התובע שפורטה לעיל, בהמשך אכן חדרו מי גשמים לדירה מהחלונות, מאחר והנתבעת לא תיקנה כ ראוי את ליקויי האיטום.
מן האמור לעיל עולה, כי הנתבעת הכחישה ליקויים רבים שנטענו על ידי התובעים, ביניהם ליקויים מהותיים, וכן עולה כי ישנם ליקויים, שעל אף שאותרו בחוות הדעת מטעמה, לא תוקנו על ידה, או לא תוקנו על ידה כראוי, והליקויים חזרו על עצמם.

האם התובעים פנו אל הנתבעת בין השנים 2014-2018 באשר לשאלה האם התובעים פנו אל הנתבעת בין השנים 2014-2018, התובע הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו, שכשנתיים לאחר ביצוע תיקוני הבדק בדירה על ידי הנתבעת, חלה החמרה במצב הליקויים בדירה, וכמו כן ליקויים שכבר תוקנו חזרו על עצמם.
התובע גם הצהיר, כי התובעים פנו אל הנתבעת טלפונית בבקשה לתקן את הליקויים, אך ללא הועיל (סעיפים 8-10 לתצהיר).
התובע חזר על האמור בתצהירו גם בעדותו לפניי, כאשר ציין כי פנה לפקידה אצל הנתבעת בשם שמחה, אשר הייתה אחראית על פניות דיירים בעניין ליקויים. וראו עדותו:
"ש. מפנה לסעיף 7 ואני מקריא, פנינו למנהל.. בפועל פועלים לא הגיעו אבל קודם אמרת שכן הגיעו פועלים?
ת. אנו מדברים על תקופה ארוכה. על 10 פעמים שהתקשרתי למשל באו פעם אחת וזה היה אחרי שדיברנו עם שמחה. אם שמחה אוכלת אין מי שיטפל. גם אם היא לא נמצאת. שמחה היתה פקידה שהיתה אחראית על הליקויים.
ש. סעיף 7 אומר שאתם פניתם למנהל העבודה ולא לשמחה ואין שום דבר אחר מעבר לשמחה, בתצהירך לא ראיתי שום תאריך או אסמכתא, איך פנית חוץ מטלפונית בשנת 2014?
ת. כל השנים זה טלפונים. כשהיתה הנזילה במקלחת ובחדר של הילד ובחדר שלי בחלון שלחתי גם מייל עם תמונות לשמחה.
ש. למה אין את המייל בתיק המוצגים שלך?
ת. לא יודע. זה אצל שמחה." (פרו' עמ' 6 ש' 3 - 14).
ובהמשך:
"ש. אני מסתכל גם על התצהיר שלך וגם על כתב התביעה, למעט מכתב ממאי 2018, 4 שנים אחרי המועד שאתה טוען לו שפניתם שוב ושוב, אין לך אסמכתא שמעיד שבמשך אותן 4 שנים פנית כדבריך ?
ת. שיחות טלפון, זהו." (פרו' עמ' 7 ש' 19-22).
הנתבעת טענה בסיכומים, כי הגב' שמחה כלל לא הוזכרה על ידי התובע בתצהיר עדות ראשית מטעמו. כן ניסתה הנתבעת לטעון, כי הגב' שמחה כלל לא עבדה אצל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, וכן כי היה על התובעים לזמנה לעדות מטעמם , בכדי להוכיח כי אכן פנו אליה (ראה סעיף 10.1 לסיכומים).
ואולם, כעולה מחקירתו של מר בנימין, הגב' שמחה כן עבדה אצל הנתבעת, לפחות בשנתיים שקדמו להגשת התביעה, ואכן הייתה אחראית לפניות דיירים בעניין ליקויים, וראו עדותו של מר בנימין בעניין זה: "לשאלת ביהמ"ש היתה בחורה בשם שמחה שכבר לא עובדת בחברה. היא היתה 3 שנים. היא הפסיקה את העבודה לפני כשנה וחצי אם לא יותר" (פרו' עמ' 9 ש' 7-9). העדות הנ"ל נגבתה בחודש 02/2021, מכאן כי הגב' שמח הפסיקה את עבודתה אצל הנתבעת בערך ב - באמצע 2019. נמסר כי עבדה אצל הנתבעת 3 שנים, ומכאן כי עבדה אצלה בין בערך בין אמצע 2016 לבין אמצע שנת 2019.
אם כן מצאתי כי עדות התובע לפיה פנה לגב' שמחה, לאחר שנת 2014, עם החרפת הליקויים בדירה, הינה אמינה, כאשר עדותו מתיישב ת עם עדות מר בנימין בנוגע ל מועדי עבודתה של גב' שמחה אצל הנתבעת.
אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה היה על התובעים לזמן את הגב' שמחה לעדות מטעמם, בכדי להוכיח שפנו אליה, שכן מדובר בעובדת (לשעבר) של הנתבעת, ובמידע אשר אמור להיות שמור ברישומיה של הנתבעת. אילו רצתה התובעת להראות שהתובעים לא פנו אליה לאחר תיקוני הבדק ועד שנת 2018, היה עליה להביא לעדות את מי שטיפלה בפניות דיירים אצל הנתבעת. כמו כן היה על הנתבעת להציג את תיק הדייר של התובעים, ממוחשב או פיזי, על מנת להראות היעדר פניות מצידם, שכן זהו מידע אשר אמור להיות שמור ומותעד אצל הנתבעת, כמי שהינה חברה קבלנית, אשר נותנת שירות ללקוחות.
מר בנימין העיד בתצהירו, כי לא התקבלה כל פניה מהתובעים במשרדי הנתבעת, לאחר ביצוע תיקוני הבדק על ידי הנתבעת בשנת 2014, ועד פנית התוב עים בשנת 2018, ואולם, מחקירתו עלה כי טענותיו בעניין זה הינן בגדר הסקת מסקנות, ואין מדובר בעדות המבוססת על ידיעה אישית, או על בדיקה שערך בתיק הדייר / במחשב.
לא זו אף זו, כפי שיפורט להלן, בחקירתו הודה שנעשו אליו אישית פניות על ידי התובעים בנוגע לליקויים, על אף שבתצהירו העיד ה הפך, כפי שיפורט להלן.
מר בנימין טען, כי אילו הי ו התובעים פונים למשרדי הנתבעת, הוא ודאי היה נשלח לבקר בדירה, אך משלא נשלח לדירה לאחר שנת 2014, הוא מסיק כי התובעים לא פנו.
בהמשך חקירתו, הודה מר בנימין כי כלל לא טרח לבדוק את תיק הדייר של התובעים אצל הנתבעת, שם לטענתו, אמורה הייתה הנתבעת לתעד פניות של התובעים, ככל שהיו. ואלו הדברים:
"ש. אתה לא יודע לומר כמה פנו לחברה?
ת. נכון. לא יודע להגיד כמה פעמים דייר מתקשר למשרד ..." (פרו' עמ' 9 ש' 6-7).
ובהמשך:
"ש. אתה אומר שמעולם לא פנו אליך בנוגע לליקויים?
ת. כשדייר פונה אליי התשובה שמקבל זו הפניה אוטומטית למשרדי החברה...לשאלת ביהמ"ש האם פניות הדייר מתועדות במחשב אני משיב, שכן מתעדים. לא במחשב. יש תיק דייר ומתעדים ידנית. לשאלת עורך הדין מי רושם אני עונה הפקידה. לשאלת ביהמ"ש אחר כך יש טופל או לא טופל, יש פרוטוקולים והכל נכנס לתיק דייר." (פרו' עמ' 9 ש' 36 עמ' 10 ש' 2-5).
וכן:
ש. מפנה לסעיף 4.1, ידוע לך שמשנת 2016 התובעים פנו לנתבעת אתה לא באמת יודע, לא הייתי במשרדים, לא ראית את תיק הדייר? זה שמיעה?
ת. היות ולא שלחו אותי לדירה של הדייר.
ש. זאת אומרת אתה מסיק?
ת. לא. אני יודע. כל עוד לא שולחים אותי זה מבחינתי שלא התקבלה פניה. כי ברגע שדייר היה מתקשר אז היינו באים.
ש. לפני שהגעת לכאן פתחת את תיק דייר?
ת. לא. לשאלת בית המשפט גם לא פתחתי את תיק הדייר לפני שרשמתי את התצהיר..." (פרו' עמ' 10 ש' 12-19).
אם כן, לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדות מר בנימין לפיה התובעים לא פנו אל הנתבעת בין השנים 2014-2018, כאשר הדברים, באופן תמוה, כלל לא נבדקו על ידו ברישומיה של הנתבעת, רישומים אשר העיד כי קיימים אצל הנתבעת.
לא זו אף זו, מר בנימין הודה בחקירתו הנגדית , בניגוד לאמור בתצהירו, כי התובעים פנו אליו באופן אישי בענ יין הליקויים.
וראו האמור בסעיף 2.6 לתצהירו: "מיום ה – 1.4.14 לא פנו עוד התובעים לנתבעת וגם לא העלו כל טענה לגבי ליקויים כלשהם, ואף לא פנו אלי אישית בעניין..."
וראה סעיף 2.8 לתצהירו: "אני מצהיר כי מעולם לא פנוי אלי התובעים אישית, כנטען על ידיהם בכתב התשובה ובתצהיר העדות הראשית מטעמם.." (הדגשות שלי – הח"מ).
כלומר, בתצהיר טען כי התובעים מעולם לא פנו אליו אישית.
בחקירתו אולם העיד ההפך, שכן העיד שהתובעים פנו אליו אישית.
מר בנימין לא ידע להגיד מתי התובעים פנו אליו אישית, ולפיכך גם הצהרתו לפיה "התובעים מעולם לא פנו אליו אישית מיום ה – 1.4.14" התבררה כהצהרה שאינה אמת. וראו דבריו:
ש. אתה אומר שמעולם לא פנו אליך בנוגע לליקויים?
ת. כשדייר פונה אלי התשובה מקבל זו הפניה אוטומטית למשרדי החברה. לשאלת ביהמ"ש אני זוכר שהם פנו והפניתי למשרדי החברה. לא זוכר מתי זה היה. לשאלה אם הם פנו הרבה או קצת אני אומר שאני זוכר שהם פנו ולא זוכר כמה" (פרו' עמ' 10 ש' 1-3). בהמשך, מר בנימין גם הודה כי דיווח במשרדי הנתבעת על פנית התובעים אליו, ואלו הדברים: "ש. יידעת את החברה שהתובעים פנו?
ת. כן. באותה נשימה גם הפניתי את התובעים גם למשרד ." (פרו' עמ' 10 ש' 7-8).
כאשר נשאל האם יש הסבר לסתירה בין מה שכתוב בתצהיר לבין מה שאמר בחקירה, השיב לאקונית : "לא" (פרו' עמ' 10 ש' 9-11).
מר בנימין נתפס בעוד סתירות מהותיות. בעוד בתצהיר ציין כי בין השנים 2013-2015, כלל לא היה אחראי על הפרוייקט בו מתגוררים התובעים, וכי ניהל באותם שנים פרוייקט אחר של הנתבעת באילת, וכן הצהיר כי באותם שנים מונה אחראי אחר מטעם הנתבעת לביצע תיקונים בפרוייקט בו מתגוררים התובעים (ר' סעיפים 2.6-2.7 לתצהיר), אולם בחקירתו הודה כי הוא שהיה אחראי על הפרוייקט של התובעים גם במהלך אותם שנים . ואלו הדברים:
"ש. בתצהירך אתה אומר שמשנת 2013 עזבת את הפרויקט ועברת לעבוד באילת זה נכון?
ת. לא. אני אחראי בחברה לכל נושאי הבדק. במקביל הייתי אחראי על פרויקט באילת ונמצא בו פיזית באילת. פעם בשבוע כן הייתי מפקח על אופן הטיפול גם בפרויקטים אחרים של החברה...
ש. אני מקריא מסעיף 2.6 את שתי השורות האחרונות זה נכון מה שכתוב שם החל מהמילים: "למעשה....הפרויקט שלהם לא היה באחריותי"?
ת. נכון. אבל אני חוזר על מה שאמרתי הפרויקט הוא היה תחת פיקוחי. מי שטיפל זה בוריס ואני פיקחתי גם על בוריס. (פרו' עמ' 9 ש' 10-23).
מעדות מר בנימין עולה, כי מנהל עבודה לשעבר בנתבעת, בוריס, היה נוכח בפרויקט ובודק את פניות הדיירים, ואילו הוא היה מגיע אחת לשבוע ומאשר / לא מאשר את התיקונים המבוקשים. ומכאן כי מר בנימין אכן היה אמון על בדיקת ליקויים בבניין וכן על אישור ביצוע תיקונים בבניין, בתקופות הרלוונטיות לתביעה.
בהקשר זה אציין, כי הנתבעת טענה בסיכומים מטעמה, כי התובע ציין לראשונה בישיבת ההוכחות , מקרה בו מנהל העבודה בוריס, ביקר בדירתו (ראו עדות התובע בעמ' 7 ש' 28-29), ולפיכך לטענתה היה על התובעים לזמנו לעדות מטעמם, ומשלא עשו כן הדבר מעיד כי עדותו הייתה לחובתם.
טענה זו יש לדחות מכל וכל. מראשית ניהול ההליך ניטשה מחלוקת בין הצדדים בשאלות האם הנתבעת ביצעה / לא ביצעה תיקונים, והאם התובעים פנו / לא פנו אל הנתבעת בין השנים 2014-2018. מאחר שאין מחלוקת כי בוריס הוא שהיה נציג הנתבעת בשטח, היה על הנתבעת להביאו לעדות.
וראו גם כי אותו מר בוריס הוא שחתום מטעם הנתבעת על פרוטוקול תיקון הליקויים מיום 01.04.14.
אם כן, ככל שהנתבעת סבורה כי היה מקום להעיד את בוריס, מנהל עבודה לשעבר בנתבעת, היא זו שהייתה צריכה להביאו לעדות מטעמה.
כאמור, התובע העיד שהליקויים בדירה החמירו במהלך השנים ובין היתר ציין נזילה שהופיע במקלחת עליה הודיע לנתבעת - "...כל השנים זה טלפונים. כשהיתה הנזילה במקלחת ובחדר של הילד ובחדר שלי בחלון שלחתי גם מייל עם תמונות לשמחה..." (פרו' עמ' 6 ש' 11-12).
(ראה ציטוט עדות התובע בסעיף 48 לעיל), וכן ציין ליקוי ביריעת האיטום בגג, גם על כך הודיע לנתבעת: "...לגבי היריעות הבאתי את החברה אתה עבדו חברת איטום, התקשרתי לשמחה ואמרה שזה לא באחריות והחברה אומרת שזה באחריות והגישה להם קבלה ולא קרה כלום." (פרו' עמ' 7 ש' 23-32).
ליקויים אלו אותרו אכן בדירה על ידי מומחה בית המשפט (ראה סעיף 2.3 וכן סעיף 2.8 לחוות הדעת).
ליקויים אלה לא הופיעו בחוות דעת ולדמן, כיוון שלפי עדות התובע, התגלו לאחר שנת 2014, והוא הודיע עליהם, כך הוכח לפני, לנתבעת.
מכל האמור לעיל, עולה כי הוכח לפני כי התובעים אכן פנו אל הנתבעת, בין השנים 2014-2018, בבקשה לתקן ליקויים חדשים שהופיעו וכן לתקן ליקויים שחזרו על עצמם.

פניית התובעים לנתבעת בשנת 2018
באשר לשנת 2018, הרי שאין חולק כי בשנה זו התובעים פנו אל הנתבעת בכתב וביקשו ממנה לתקן את הליקויים בדירה על פי חוות דעת הלר מטעמם.
הוכח כי במשך תקופה של למעלה מחודש וחצי, הנתבעת לא השיבה לפניה זו, והתובעים נאלצו לשלוח אליה מכתב נוסף בו דרשו מהנתבעת להעביר שמות של מהנדסים המקובלים עליה, לצורך מינוים כבוררים בעניין הליקויים בדירה.
בהמשך לאמור, השיבה הנתבעת לתובעים כי מוכנה לתקן את הליקויים בדירה על פי חוות דעת גדליה מטעמה.
התובעים השיבו לנתבעת, כי הם אינם מסכימים עוד שהנתבעת תבצע תיקונים בדירה, וכי מבקשים שימונה בורר המוסכם על הצדדים, שיכריע בעניין הליקויים בדירה.
הנתבעת לא השיבה למכתב זה.
ככל שהנתבעת הייתה מסכימה למינוי בורר מוסכם / מומחה מוסכם, כפי שביקשו התובעים, היה הדבר עשוי ליתר תביעה זו.
התובע נשאל בחקירתו, מדוע למרות שהנתבעת הודיעה במכתבה האחרון, כי מסכימה לבצע תיקונים בדירה, התובעים סירבו, ולכך השיב : "כי הם לא מתקנים. כשיש דבר לקוי שרואים את זה כמו למשל האלומיום קצר מהמסגרת המידות שלו ושמים לי רק סיליקון במשך כמה פעמים כדי לסתום לי את הפה אז תודה רבה, אני מצטער. כשאני מביא את בוריס גם מנהל עבודה לבוא ולראות את הדלת הוא מסתכל מביא את המתקין דיברו ברוסית והלכו. הבחור של הרב בריח הגיע ואמר שהמשקוף מעוות, ולא קרה כלום, אז אני לא יודע מי צודק. לגבי היריעות הבאתי את החברה אתה עבדו חברת איטום, התקשרתי לשמחה ואמרה שזה לא באחריות והחברה אומרת שזה באחריות והגישה להם קבלה ולא קרה כלום." (פרו' עמ' 7 ש' 23-32).
מכל האמור לעיל עולה כי הוכח שהתובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים בדירה, אולם הנתבעת לא תיקנה תיקונים רבים, וכמו כן חלק מהתיקונים שביצעה כשלו , אני קובעת כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים בדירה , ולכן התובעים זכאים לעלות תיקון הליקויים לפי עלות של "קבלן מזדמן".

דיון בטענות הנתבעת בעניין תקופת הבדק והאחריות למעלה מן הצורך, ולמען הזהירות, אתייחס בקצרה לטענה שהועלתה על ידי הנתבעת במהלך ניהול ההליך, לפיה, חלפה זה מכבר תקופת הבדק והאחריות לגבי הליקויים הנטענים. שכן הנתבעת בסיכומיה ביקשה לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט, ומכאן דומה כי הנתבעת זנחה טענה זו.
למען הזהירות אדון בטענה זו בקצרה כאשר אציין כי אני דוחה טענה זו שכן נמצא כי התובעים פנו אל הנתבעת לגבי מרבית הליקויים שאותרו על ידי מומחה בית המשפט, כבר בשנת 2013, היינו בתוך תקופת הבדק והאחריות, ומשנמצא כי התובעים פנו אל הנתבעת פעמים נוספות לאורך השנים לגבי ליקויים חדשים שהופיעו רק מאוחר יותר ומכאן כי אחריות הנתבעת בגין אותם ליקויים, עודנה קיימת.
כן אציין כי התביעה הוגשה גם בעילה נזיקית, על פי פקודת הנזיקין, ומכאן כי אחריות הנתבעת נבדקת גם על פי דיני הנזיקין, כאשר עילת תביעה בגינם הינה עד 7 שנים.
עיון בחוות דעת מומחה בית המשפט, וכן עיון בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו מטעם הנתבעת, מעלה כי המומחה סבור שהליקויים בדירה נגרמו בשל בנייה ליקויה ו/או בשל רשלנות הנתבעת. וראו למשל: "בחוות דעתי התייחסתי לליקויים הנטענים לגבי איטום הגג. ואכן, ליקויים אלה נמצאו כמו גם עבודת איטום ברמה גבולית..." (תשובה 8); "...הדלת עקומה....התקנתה המקורית של הדלת אל קירות הדירה החיצוניים שגויה..." (תשובה 11); "מצב הרובה אינו תואם בלאי סביר לתקופת השימוש ומקורו בעבודה לקויה" (תשובה 12); "...אציין כי מדובר בליקוי מולד של העדר סימון לוח החשמל הדירתי ואי התקנת שקע תקשורת. מדובר בעבודות חובה (לא ברור לי כיצד אישר חשמלאי מוסמך את הדירה כך) שהנתבעת בחרה משום מה לדלג על ביצוען ועתה לחסות תחת טענת תום תקופת האחריות..." (תשובה 15). "מדובר בעבודה לקויה שחלקה (כגון בעיות עיגון) מהווה סיכון בטיחותי.." (תשובה 17).
לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה לא ניתן לתבוע בגין הליקויים בשל חלוף תקופת הבדק והאחריות.

דיון בטענות הנתבעת בעניין שיפוץ שערכו התובעים בדירה הנתבעת טענה בסיכומים מטעמה, כי התובע הודה בחקירתו כי בוצע על ידו שיפוץ בדירה, ובכך לטענתה, יש כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הליקויים בדירה לבין עבודות הנתבעת בדירה, ויש בכך כדי להעיד על שלילת זכות התיקון של הנתבעת, על ידי התובעים.
התובע העיד בחקירתו בעניין השיפוץ, כדלקמן: "עשיתי שיפוץ בבית לאחר ששאלתי אם אני יכול אחרי שהבודק של ביהמ"ש בא. כשביהמ"ש מחדד לי את השאלה אני אומר שלא ידעתי שצריך לכתוב זאת." (פרו' עמ' 7 ש' 4-6).
מעדות התובע בעניין זה עולה, כי שיפוץ מטעמו בוצע לאחר ביקור מומחה בית המשפט בדירה. הנתבעת לא סתרה טענה זאת.
זאת ועוד, לא מצאתי בחוות דעת מומחה בית המשפט אזכור כלשהו לשיפוץ שבוצע על ידי התובעים, טרם ביקור המומחה בדירה, דבר אשר מחזק את טענת התובע לפיה שיפוץ מטעמו בוצע לאחר ביקור המומחה, מכאן שאין קשר בין הליקויים שמצא מומחה בית המשפט בדירה לבין השיפוץ שביצע התובע לאחר ביקור המומחה.

סיכום פיצוי התובעים בגין הליקויים בדירה
לאור כל האמור לעיל, ומאחר שנמצאה אחריות הנתבעת לליקויים המנויים בחוות דעת מומחה בית המשפט, ומאחר שנקבע כי הנתבעת איבדה את זכותה לתקן את הליקויים בדירה, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין הליקויים בדירה, בעלות התיקונים שקבע מומחה בית המשפט בחוות דעתו, היינו בסך - 44,800 ₪, בתוספת רווח קבלן חיצוני בשיעור 35%, ובתוספת מע"מ, ובסה"כ בסך – 7 0,762 ₪.

דיון בעתירת התובעים לפיצוי בגין דיור חלופי התובעים עותרים לפיצוי בגין פינוי הדירה ודיור חלופי בזמן ביצעו תיקונים בדירה, בסך 15,000 ₪.
מומחה בית המשפט ציין בחוות דעתו כי: "משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים כשבועיים...לא נדרש פינוי הבית בזמן ביצוע התיקונים" (סעיף 13.4 לחוות הדעת).
התובעים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה בעניין זה וויתרו על חקירת המומחה.
התובעים לא הסבירו מדוע יש בתיקונים הדרושים בדירה, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט, כדי להצדיק את פינוי הדירה מדייריה ומתכולתה.
בחקירתו של התובע, לאחר שהעיד כי ערך שיפוץ בדירה, העיד כי בשל השיפוץ פינה את הדירה, ולטענתו הנזק היה יותר מהסכום אותו דרוש כפיצוי בגין רכיב הפינוי, היינו יותר מ – 15,000 ₪. כאשר נשאל היכן האסמכתאות בגין עלות הפינוי, השיב: " למה אני צריך להוכיח לך את הנזק." (ר' עדותו בפרו' עמ' 7 ש' 13-18).
ראשית, לא ברור איזה שיפוץ ערכו התובעים בדירה בזמן ניהול ההליך, והם לא סיפק ו כל מידע ו/או הסבר בעניין זה. יתכן כי השיפוץ כלל גם תיקונים ותוספות אשר אינן כלולות בחוות דעת מומחה בית המשפט, ואשר הצדיקו את פינוי הדירה.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את עתירת התובעים לפיצוי בגין פינוי הדירה ודיור חלופי .

דיון בעתירת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש התובעים עתרו לפיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אשר נגרמה להם לטענתם, בשל הליקויים בדירה, בשל התנהלות הנתבעת ובשל טרטור, טרחה ואבדן ימי עבודה שחוו.
בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ( פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע ביחס לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, כדלקמן: "מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד...".
בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, ובהתחשב בעובדה כי מדובר ב דירת מגוריהם של התובעים, ובהתחשב במהות הליקויים, ביניהם נכללים גם ליקויי רטיבות, במספר מוקדים בדירה, ובשים לב להזדמנויות שנתנו התובעים לנתבעת על מנת לתקן את הליקויים, ולהתנהלות הנתבעת בעניין זה, אם בהכחשת מרבית הליקויים, ואם בביצוע תיקונים כושלים בדירה, כאשר חלק מהליקויים נמצאים בדירה מאז שנת 2013 ובהתחשב גם בטרחה שנגרמה לתובעים בשל הצורך להגיש את התביעה דנן ולנהלה עד סופה, ובהתחשב גם באי הנעימות שנגרמה לתובעים בשל ביצוע התיקונים בדירה אני קובעת אכן נגרמה ותיגרם לתובעים עוגמת נפש, אותה אני מעריכה בסך של 8,000 ₪.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד
הנתבעת טענה בהקשר להוצאות, כי תביעת התובעים הינה מופרכת, זאת בהתייחס לעלות התיקונים שבחוות דעת הלר בסך 385,765 ₪ (כולל מע"מ), על בסיסה הוגשה התביעה, לעומת עלות התיקונים על פי חוות דעת מומחה בית המשפט בסך 70,762 ₪ (כולל מע"מ). לפיכך טענה הנתבעת, כי יש לחייב את התובעים בהוצאות שליליות בסך 59,454 ₪.
מצאתי כי דין טענות הנתבעת להידחות.
אכן ישנו פער בין חוות דעת הלר מטעם התובעים לבין חוות דעת מומחה בית המשפט. יחד עם זאת, עלות התיקונים שנקבעה בחוות דעת ולדמן מטעם התובעים, אינה רחוקה מעלות התיקונים שקבע מומחה בית המשפט ( כאשר הוכח כי בהמשך התגלו ליקויים נוספים בדירה, אשר צוינו אף בחוות דעת מומחה בית המשפט). לעומת זאת, עלות התיקונים שנקבעה בחוות דעת גוכמן מטעם הנתבעת, מהווה כ- 5% מעלות התיקונים ש נקבעו בסופו של דבר בחוות דעת מומחה בית המשפט. הדבר מלמד כי טרם הגשת התביעה, התכחשה הנתבעת למרבית הליקויים בדירה, ועלות חוות דעת גוכמן מטעמה רחוקה יותר מעלות חוות דעת מומחה בית המשפט, מאשר עלות חוות דעת ולדמן מטעם התובעים.
לכך אוסיף כי חוות דעת הלר מטעם התובעים הועברה לעיון הנתבעת טרם הגשת כתב התביעה, כאשר התובעים נתנו לנתבעת בהזדמנות להגיב לחוות דעת הלר, באמצעות חוות דעת נגדית מטעמה, וכן הציעו הצעה הגונה ומתבקשת (כפי שעושה בית המשפט בתיקי כגון ליקויי בנייה) למינוי מומחה, בורר מומחה המקובל על ידי שני הצדדים, אשר יחווה דעתו בעניין הליקויים בדירה, אולם הנתבעת עמדה על כך שהתיקונים יבוצעו על פי חוות דעת גדליה מטעמה ובהמשך, לא השיבה כלל לפניה נוספת של התובעים בעניין זה. אם כן, לא נותרה בידי התובעים ברירה, אלא להגיש את התביעה, בהסתמך על חוות הדעת המעודכנ ת מטעמם, היינו, חוות דעת הלר.
גם חוות דעת גדליה נמוכה בהרבה מחוות דעת מומחה בית המשפט.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי יש להפחית מהוצאות התובעים בגין ניהול ההליך דנן, בשל טענה להגשת התביעה בסכום מופרז, ו/או לחייב את התובעים בגין הוצאות שליליות, ולפיכך טענות הנתבעת בעניין זה, נדחות.
מאחר שהתביעה התקבלה, אני קובעת כי הנתבעת תשפה את התובעים בגין הוצאות ההליך בהם נשאו, בסכומים המפורטים להלן: בגין חוות דעת הלר מטעם התובעים – 2,340 ₪; בגין אגרות בית משפט (מחצית ראשונה ושניה) – 10,713 ₪ ; בגין חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט – 3,802 ₪.
הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 13,500. התיק התנהל את סופו, לרבות, הגשת ראיות ותצהירי עדות ראשית. בתיק התנהלו שני דיונים, והוגשו סיכומים.

סוף דבר
התביעה התקבלה.
הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה לידיה, את הסכומים כדלקמן:
סך של 70,762 ₪, בגין הליקויים בדירה.
סך של 8,000 ₪, בגין עוגמת נפש.
סך של 16,855 ₪, בגין הוצאות ההליך.
סך של 13,500 בגין שכ"ט ב"כ התובעים.
לצדדים זכות ערעור על פי דין במועדים הקבועים בחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ב, 17 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אהרון בן סוסן
נתבע: ש.י.א רפאל פרויקטים בע"מ
שופט :
עורכי דין: