ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברק מועלם נגד י. שפירא ושות' עורכי דין :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובע:

ברק מועלם

נגד

הנתבעות:

1.י. שפירא ושות' עורכי דין
2.עיריית רמת גן

פסק דין

בפני תביעה כספית, על סך של 33,800 ₪ שהוגשה בגין טענה בדבר הטלת עיקולים שלא כדין על חשבונות התובע, תוך כדי ביצוע כפל גבייה.

הנתבעת 2 היא עיריית רמת גן, רשות מקומית שהוקמה ופועלת בהתאם לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "העירייה"). הנתבעת 1 היא משרד עורך דין שייצג את העירייה בהליכים שננקטו כנגד התובע כפי שיפורט להלן (להלן- הנתבעת).

התובע היה בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה מחזיק בנכס המצוי בתחום העיר רמת גן. בגין נכס זה חוייב התובע בתשלום ארנונה, ולא שילם את התשלומים במועדם.
בחודש דצמבר 2019 הגישה העירייה תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל נגד התובע, (תיק 519475-12-19) בגין חוב ארנונה בסך 5,250.06 ₪ שחב התובע לעירייה. התובע לא הגיש התנגדות לתביעה.
גרסת התובע:
ביום 25.6.2020 הגיע התובע למשרדי העירייה ובשיח עם גב' דנה שירזי ממחלקת הגבייה, הושג הסדר תשלומים לסגירת חובו כלפי העירייה. בהתאם להסדר, מסר התובע שיקים לפקודת העיריה על חשבון חובו וקיבל קבלה בגין גמר החשבון. אין חולק כי כל השיקים נפרעו במועדם.

ביום 5.8.2020 קיבל התובע הודעות מבנק הפועלים ומבנק המזרחי, מהן עלה כי הוטל עיקול על חשבונותיו המתנהלים בבנקים אלה, כשכל עיקול היה בסך של 6,086.16 ₪, זאת בגין החוב בתיק הוצל"פ 519475-12-19 .לטענת התובע הוא ניסה פעמים רבות ליצור קשר טלפוני עם משרד הנתבעת, אך ללא הצלחה.
לאחר כחודש וחצי ביום 22.9.2020 נשלחה לתובע הודעה מהנתבעת בגין יתרת חוב על סך 548 ₪. שוב ניסה התובע ,לטענתו, ליצור קשר טלפוני עם משרד הנתבעת הפעם יחד עם אביו שלבסוף הצליח לדבר עם עובדת המשרד בשם חלי (להלן: "חלי"), שטענה כי הנתבעת ביצעה הקטנת חוב בתיק הוצאה לפועל.
ביום 27.10.2020 העביר אביו של התובע את הסך של 550 ₪. מספר ימים לאחר מכן, קיבל התובע מכתב מבנק מזרחי טפחות לפיו נמשכו מחשבונו 2,100 ₪. כלומר, ההליכים לא בוטלו והעיקול לא הוסר, זאת לטענת התובע בניגוד להבטחות שניתנו לו. אביו של התובע הגיע למשרדי הנתבעת ולאחר שעמד על דעתו שהנושא יבדק, מסרה לו חלי, לטענתו, טופס ביטול הליכים והבטיחה שתפעל לסגירת התיק. אביו של התובע דרש את השבת הסך של 2,100 ₪ ובתגובה נאמר לו כי סכום זה ישאר כערובה עד לפירעון יתרת השיקים. בשלב זה טרם נפרע שיק אחד שתאריכו 15.11.2020 על סך 1,168 ₪ בלבד, ויתר השיקים שנמסרו לפי ההסדרכבר נפרעו.

בתאריך 31.12.2020 אביו של התובע הגיע שוב למשרדי הנתבעת,ולאחר דין ודברים עם חלי, נתבקש למסור את פרטי חשבון הבנק של התובע לצורך ביצוע החזר. בשיחת ועידה מסר התובע את הפרטים הנדרשים והובטח לו כי ההעברה תתבצע עוד באותו היום.

בחלוף שבוע ומשלא הועברו הכספים, ביום 7.1.2021 נסע אביו של התובע למשרדי הנ תבעת. לאחר שהתעקש והביע את כעסו, הוכן שיק על סך 1,444 ₪. אולם אביו של התובע נדרש לחתום על כתב ויתור בגין כל טענה או דרישה מכל מין וסוג שהוא, כתנאי לקבלת השיק. משסירב אביו של התובע לדרישה זו, לא נמסר לו השיק.

התובע טען לנזקים הבאים:

גביה כפולה שבוצעה דרך ההוצאה לפועל ובאמצעות שיקים שהתובע מסר ישירות לעיריה - 7000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה עד התשלום.

לשון הרע שנגרמה לתובע כתוצאה מהטלת עיקולי שוא על חשבונותיו בבנק מזרחי טפחות ובבנק הפועלים בע"מ, בגינו אף חזרה הוראה קבע שניתנה לטובת בעלת הדירה בה מתגורר התובע.

טרחה ובזבוז זמן שנגרמו לאביו של התובע אשר נאלץ להגיע למשרדי הנתבעת מספר פעמים שלא לצורך.
הוצאות מיותרות בתיק ההוצאה לפועל, וכן עוגמת נפש.
תמצית טענות הנתבעות:

חרף דרישות תשלום רבות נמנע התובע מלשלם את חיובי הארנונה במועדם. משלא שילם התובע את החוב הנדרש, גם לאחר שהומצא לו מכתב ההתראה, הוגשה כנגדו בגין כך תובענה על סכום תביעה זו הוגשה ביום 24.12.2019 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ובגינה נפתח תיק הוצל"פ 519475-12-19.
ביום 8.1.2020 בוצעה מסירה מלאה של כתב האזהרה לידי התובע בכתובת הנכס והתובע חתם על אישור המסירה.
התובע לא הגיש התנגדות, ורק ביום 25.6.2020, הגיע למשרדי העיריה, שם מסר לנציגת העיריה 5 המחאות עתידיות החל מיום 15.7.2020 לצורך תשלום קרן החוב ואגרת פתיחת התיק. לתובע הובהשלום זה אינו כולל תשלום שכ"ט עו"ד, ש אותו יהא עליו להסדיר מול הנתבעת.
העתק קבלה שהוציאה העירייה בגין המחאות התובע, צורפה לכתב ההגנה כנספח ד'.

התובע התחייב כי יעביר המחאה בגין שכר הטרחה, אולם במשך שבועות רבים נמנע מלעשות כן וניסיונותיהם הרבים של נציגי הנתבעת לגבות את חוב שכר הטרחה לא צלחו.
בשיחת טלפון שהתקיימה עם התובע ביום 30.7.2020 הביע התובע את רצונו להגיע למשרדי הנתבעת ולבצע תשלום במזומן. תקופה זו היתה בזמן התפרצותה של מגיפת הקורונה ולא התקיימה קבלת קהל במשרדי הנתבעת. לפיכך הונחה התובע לבצע העברה בנקאית לחשבון הנתבעת, אך התובע לא עשה כן.

משהתובע לא הסדיר את יתרת חובו, המשיכו הנתבעות לנקוט בפעולות בתיק ההו צל"פ וביום 4.8.2021 הוטל עיקול על חשבון התובע בבנק הפועלים בסך של 3,000 ₪. מאחר ובמועד הטלת העיקול והעברת הכספים מלשכת ההוצל"פ נותרה עדיין יתרה מעל לסכום זה, הועבר כלל הסכום של 3000 ₪ לידי הנתבעות.

זמן פירעונה של ההמחאה האחרונה שמסר התובע על חשבון חובו נועד ליום 15.11.2020. רק לאחר שהמחאה זו נפרעה, פעלו הנתבעות לסגירת תיק ההוצל"פ כנגד התובע. לאחר פירעון מלוא ההמחאות נותרה בידי הנתבעת, יתרת זכות לטובת התובע בסך 1,444.10 ₪, אותו פעלה להשיב לתובע.

הנתבעות מדגישות כי לא בוצע חיוב כפל. הנתבעות גבו את קרן החוב, סכום האגרה, שכה"ט וההוצאות בהתאם לסכומים המפורטים בכתב התביעה ובתיק ההוצל"פ.
תיק ההוצל"פ נפתח על סכום של 5,250.06 ₪ לו התווסף מרכיב שכ"ט ב' בסך 540.5 ₪, ובתוספת ריביות והוצאות, הסכום בתיק ההוצל"פ הגיע לסך של 6,192 ₪.

הואיל והתובע לא שילם את כלל מרכיבי החוב, נקטו הנתבעות בהליכים בהתאם לסכום החוב העדכני בתיק ובהתאם בוצעו העיקולים בבנקים.הנתבעת ביצעה את דיווחי הקטנות החוב בגין תשלומי ההמחאות כדין. ביום 22.9.2020 עמד גובה החוב בתיק ההוצל"פ על סך של 4,466 ₪, לאחר הקטנת סכומי ההמחאות שנפדו עד לאותו מועד. סכום העיקול בסך 3,000 ₪ הועבר לנתבעתעל ידי לשכת ההוצל"פ רק ביום 2.11.20.
פירוט תנועות החשבון בתיק ההוצל"פ צורף לכתב ההגנה כנספח ה'.

ביום 9.11.2020 הגיע אביו של התובע למשרדי הנתבעת ודרש באמצעות איומים ואלימות מילולית את ביטול ההליכים בתיק ההוצל"פ והשבת כספי העיקול. נציגי הנתבעת הסבירו כי העיקול בוצע כדין. עוד הסבירו כי הנתבעות ממתינות לפירעון ההמחאה האחרונה לטובת העיריה על מנת לוודא כי קרן החוב שולמה במלואה .
ביום 7.1.2021 הגיע אביו של התובע למשרדי הנתבעת שם נתבקש לחתום בשם התובע, על כתב ויתור כתנאי לקבלת המחאה בסך 1,444 ₪, סכום שמהווה את מלוא יתרת הזכות המגיעה לתובע.
חרף סירובו של אבי התובע לקבל את ההמחאה, בוצע החזר של יתרת הזכות באמצעות העברה בנקאית לחשבונו של התובע. אישור ביצוע הפקדה בסך 1,444 ₪ בחשבון התובע צורף לכתב ההגנה כנספח ו.

דיון והכרעה:

ביום 5.9.2021 העידו הצדדים בפני.
אין חולק כי ביום 25.6.2020, הגיע התובע למשרדי העיריה, יחד עם אביו, מר מועלם, לצורך תשלום חובו בעיריה. התובע מסר לנציגת העיריה 5 המחאות עתידיות שזמן פרעונן החל מיום 15.7.2020 ועד ליום 15.11.2020 על סך 1,168 ₪ כל אחת ובסה"כ 5,840 ₪ .

אין חולק כי השיקים נפרעו במלואם והחוב לעירייה סולק עמ' 3 שורה 27).

על פי תדפיס תיק ההוצאה לפועל (נספח ה' לכתב ההגנה) סכום החוב בעת פתיחת התיק ביום 24.12.2019 עמד על סך של 5,250.06 ₪. על פי האמור בכתב ההגנה נוסף על סכום החוב, מרכיב שכ"ט ב' בסך של 540.54 ₪, רכיב אשר היה על התובע להסדיר במישרין אל מול הנתבעת.

מטעם התובע העיד מר ראובן מועלם, אביו של התובע (להלן: "מר מועלם").
מר מועלם העיד כי הגיע עם בנו, התובע, למשרדי העיריה וסייע לו להסדיר את תשלום סכום החוב. המגיע לעירייה. על פי עדותו, נעשה הסדר לפריסת תשלומים מול נציגת העיריה, אשר עדכנה את משרד הנתבעת אודותיו. מר מועלם אישר בעדותו כי על פי ההסדר היה על התובע לשלם את שכר טרחת הנתבעת בנפרד מהשיקים שנמסרו לעיריה, אלא שחוב זה הושאר פתוח על ידי התובע ושולם רק כעבור כ- 4 חודשים (עמ' 2 שורות 18-29).

מטעם העיריה העיד סגן מנהל אגף הכספים ומנהל מחלקת הגבייה, מר דודי מזרחי (להלן: "מר מזרחי").
מר מזרחי הסביר כי בוצע הסדר תשלומים, אך לטענתו, ההסדר לא היה על דעת העירייה. על פי עדותו כל תושב אשר מבקש לשלם סכומי כסף על חשבון חובו לעיריה, מוזמן לעשות כן ואין העיריה יכולה לעכב אותו. כן הסביר מר מזרחי כי באותו מעמד הוסבר לתובע כי עליו לשלם בנפרד את שכר טרחת הנתבעת (עמ' 4 שורות 22-24).
לא מצאתי לקבל את עדות מר מזרחי לפיה עסקינן במקרה שבו תושב שילם על דעת עצמו סכומים על חשבון החוב לעירייה. אוסיף כי אין כל ראיה כי מר מזרחי נטל חלק כלשהו במשא ומתן שנערך אל מול התובע, ולא ברור מהו הבסיס העובדתי לטענתו זו. במקרה דנן, כל חובו של התובע כלפי העייריה שולם באמצעות פריסה, לרבות עבור שנת 2020, שכלל לא נכללה במסגרת התביעה שהוגשה בהוצאה לפועל. כן נגבתה מהתובע ריבית בגין פריסת השיקים, וכן תשלום בגין אגרת בית משפט והוצאות. בנוסף, מר מזרחי אישר כי עם ביצוע הפריסה, העירייה עצרה את תשלומי הפרשי ההצמדה והריבית בגין החוב. אני סבורה כי רכיבים אלה מעידים על הגעה להסדר אל מול התובע שעניינו גמר חובו כלפי העירייה, ככל שהשיקים יפרעו כסדרם. הרכיב היחיד שלא הוסדר הינו תשלום שכר טרחת עורך דין המגיע לנתבעת.
מכל מקום, ככל שהיה בכוונת העירייה להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע בגין חוב הארנונה, למרות מסירת השיקים מטעמו שנועדו לשם סילוק חוב זה , היה עליה להודיע זאת לתובע במפורש. אין כל ראיה או טענה כי נמסרה לתובע הודעה כאמור. לענין זה ראוי לציין, כי ההלכה היא שעל רשות מקומית, ככל רשות ציבורית, חלה חובה לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב כלפי הציבור בעת הפעילה את הסמכויות הנתונות לה על פי חוק. זאת ועוד. ככל שהסמכות הנתונה בידי גוף ציבורי רחבה היא, מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת בעת הפעלתו. (בג"צ 4445/02 מור נ' ראש עיריית הרצליה, (12.11.2002); ע"א 2998/07 (מחוזי –ת"א) יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון; עת"מ 60955-01-15 מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב (5.3.17); ע"א (מחוזי- ת"א) 40535-01-11 עיריית הרצליה נ' כרם (13.6.11)).

מטעם הנתבעת העידה גב' חלי יצחקי, עובדת במוקד הגבייה במשרד הנתבעת ומנהלת את השיחות אל מול החייבים (להלן: "גב' חלי"). על פי עדותה הסדר נ ערך כאשר חייב שנפתח נגדו תיק בהוצל"פ מתנהל מול הנתבעת ומסדיר מולה את תשלום שכר הטרחה (עמ' 5 שורות 28-29). עוד העידה גב' חלי כי ביום 22.9.2020 קיימה שיחה טלפונית עם מר מועלם, במהלכה הודיעה לו כי שכר הטרחה עומד על 1,446 ₪ (עמ' 3 שורה 6).
יאמר כי גרסתה של גב' חלי לפיה ביום 22.9.2020 שכר הטרחה עמד על סך של 1,446 ₪, לא הועלתה במסגרת כתב ההגנ ה, אלא עלתה לראשונה במסגרת עדותה . גרסה זו היא בבחינת "עדות כבושה" העומדת בסתירה הן לטענות הנתבעת בכתב ההגנה והן בסתירה למסמכים שצורפו לכתב התביעה, מהם עולה כי ביום 22.9.2020 נשלחה הודעה לתובע מאת הנתבעת לפיה: "בהתאם להסדר עליך להפקיד היום 548 ₪ בבנק הפועלים [פרטי חשבון] חובה עליך לשלוח את הקבלה ולרשום עליה ת.ז. בעל החוב לפקס..או למייל... ולוודא הגעתה...".

הודעה זו נוקטת בלשון מפורשת במונח 'הסדר' לו התכחשו הנתבעים. מתוכן ההודעה עולה כי בין הצדדים היה קיים הסדר לתשלום חובו של התובע, במסגרתו היה על התובע לשלם לנתבעת את הסך של 548 ₪ בגין שער טרחת עורך דין. סכום זה מופיע בתדפיס תיק ההוצל"פ בנתון שכר הטרחה.
מן האמור עולה כי התובע הגיע להסדר תשלומים אל מול העירייה לצורך גמר חשבון, כך שככל שהשיקים שנמסרו על ידו בגין כך ייפרעו, החוב בעירייה ייראה כמסולק. בנוסף, לפי ההסדר היה על התובע לשלם את שכר טרחתה של הנתבעת על סך של 548 ₪.

בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי מאחר והתובע לא פעל לתשלום שכר טרחת הנתבעת, היא פעלה לביצוע עיקולי צד ג'. לטענתן, סכום העיקול נקבע בהתאם לסכום החוב הע דכני בתיק ההוצאה לפועל. עוד נטען בכתב ההגנה כי כספי העיקול שנתפסו בפועל, הועברו לנתבעת ביום 2.11.21020. טענה זו בכתב ההגנה, לפיה סכום העיקול הועבר בבפועל יום 2.11.2020, עומדת בסתירה לעדותה של חלי לפיה כספי העיקול הועברו עוד בספטמבר 2020.

באשר לגובה העיקולים יאמר כי על פי מסמכים שצורפו לכתב התביעה, ביום 5.8.2020 הודיע בנק הפועלים לתובע כי ביום 4.8.2020 הוטל עיקול על חשבונו בגובה של 6,086 ₪. ביום 4.8.20 הוטל עיקול על חשבון התובע גם בבנק מזרחי טפחות באותו סכום.

ביום 25.10.2020 הודיע בנק מזרחי טפחות לתובע כי מתוך הסכום הנקוב בצו מומש הסך של 2,100 ₪ וכי הועבר שיק בסכום האמור לרשות המעקלת. רק ביום 27.10.2020 ביצע אביו של התובע העברה בנקאית על סך של 550 ₪ לחשבון הנתבעת, וביום 11.11.2020 התקבל ביטול לצו העיקול בבנק מזרחי טפחות.

מר מזרחי העיד כי העירייה דיווחה באופן מידי לנתבעת כי קיבלה שיקים מהתובע לצורך סילוק החוב, וכן הודיעה לנתבעת על כל שיק שנפרע, לצורך ביצוע הקטנת החוב בתיק ההוצאה לפועל (עמ' שורות 30-33).

העיקולים הוטלו ביום 4.8.2020, דהיינו לאחר שהשיק הראשון שמסר התובע על חשבון חובו, נפרע במועדו. על פי תדפיס תנועות מתיק ההוצאה לפועל עד לתאריך זה לא בוצעה כל הקטנת קרן בתיק, וסכום החוב בהוצל"פ עמד על סך של 6,192.19 ₪. מעיון בתדפיס עולה כי הקטנה של קרן החוב בוצעה לראשונה ביום 20.8.2020, לאחר שהשיק השני נפרע, אז בוצעה הקטנה בסך של 858.76 ₪ , זאת למרות שעד אותו מועד נפרעו שני שיקים בסך כולל של 2336 ₪. ביום 18.9.2020, לאחר פרעונו של השיק השלישי, בוצעה הקטנה של החוב בסך של 892 ₪ בלבד. בתיק ההוצאה לפועל בוצעו הקטנות קרן נוספות אך לא במלוא הסכומים ששולמו על ידי התובע.

סוגיית הפרסום ולשון הרע

סעיף 1 לחוק איסור לשם הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") מגדיר מהי לשון הרע:

לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
2 ) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

הטלת עיקול על חשבון בנק, הוכרה בפסיקה כפגיעה בשם הטוב של אדם. הפסיקה קבעה שדי בעצם העובדה שהודעת העיקול מגיעה לידיעת פקידי הבנק שם מתנהל חשבון הבנק, ומביאה למצג לפיו מי שהוטל עליו עיקול הינו אדם המשתמט מ תשלום חובותיו, אף ללא קשר לסכום העיקול. (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים (24.03.2011)).

כן מתקיים יסוד הפרסום כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, משמדובר בהודעה שנשלחה לשני בנקים שהתובע ניהל אצלם את חשבונותיו. מכל מקום, הרי שסעיף 2(ב)(2) לחוק קובע כי לא מן ההכרח שהפרסום יגיע בפועל לידיעתו של אדם זולת הנפגע, ודי בקיומו של פוטנציאל כזה. ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים )24.03.2011(.

סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום שהמפרסם חייב לעשות ע"פ דין או ע"פ הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות ע"פ היתר של רשות כאמור, הינו פרסום מותר.

וסעיף 15 לחוק קובע את הגנת תום הלב.

התובע בענייננו פעל להסדיר את חובו והגיע להסדר תשלומים אל מול העירייה שכלל פריסה למשך חמישה חודשים. ממכלול הנסיבות עולה כי בתקופה שבין 4.8.2020 ועד ליום 11.11.2020, הוטלו עיקולים בסכום של 6,086 ₪, על כספי התובע שהוחזקו בבנק הפועלים ובבנק מזרחי טפחות . במקביל, במהלך כל אותה תקופה שיקים שמסר התובע לצורך סילוק חובו לעירייה, וההוצאות בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל, נפרעו כסדרם. החוב שטרם הוסדר בשלב זה, עמד על סך של 548 ₪ בלבד, בגין שכר טרחת הנתבעת. גב' חלי נשאלה בעת עדותה מדוע לא הוקטן סכום העיקול, לאחר שכבר הוטלו העיקולים, בהתאם לסכום שכר טרחת עורך דין המגיע לנתבעת, אך לא הציעה כל הסבר מניח את הדעת בעניין זה. ההסבר לפיו העיקולים הוטלו בהתאם לסכום החוב שהיה קיים בתיק ההוצאה לפועל בעת הטלתם, אינו מניח את הדעת, ומלמד על שרירות לב. והרי התובע הסדיר את תשלום קרן החוב וכן האגרות בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ולשם כך נועדו השיקים שמסר לעירייה. ניתן היה להמתין עד לפירעון החוב, ואו אז לנקוט בהליכים לגביית שכר טרחת עורך הדין, ולחילופין להקטין את סכום העיקול כך שיעמוד על סכום שכר הטרחה בלבד. מעבר לכך, הקטנה של קרן החוב בוצעה לראשונה ביום 20.8.2020, לאחר פרעונו של השיק השני. לא למותר לציין כי ביטול העיקול בבנק מזרחי טפחות בוצע כשבועיים לאחר מימוש סכום העיקול.

בנסיבות אלה לא עומדת הגנת הפרסום המותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע ולא הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק (ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 עו"ד רזיאל גסלר נ' עירית ירושלים ( 24.03.2011)).

על הנתבעת מוטל היה לנהוג בהקפדה בזהירות, ובתום לב בעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידה, בכדי לצמצם את הפגיעה בתובע.
שיעור הפיצוי

עסקינן בפיצוי ללא הוכחת נזק (ראו סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע). חזקה היא כי נגרם נזק מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצוי, אף ללא הוכחת נזק ממון (ראו ע"א 2668/97 רו"ח דורון רופין נ' גלובס פבלישר עיתונות (1983) בע"מ (29.11.1998) )

התכלית העיקרית של הפיצוי בתביעת לשון הרע הינה העמדת הנפגע במצב שבו היה נתון אלמלא הפרסום. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, בהתנהגות הצדדים וכן בתפקיד המחנך והמרתיע של הפיצוי. (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (14.8.2001); ע"א (מחוזי חי') 26706-06-14 יוסף ברינט נ' עירית עפולה ) 1.12.2014 ((.

לאחר ששקלתי את מכלול ההתנהלות, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, התובע זכאי לפיצוי על סך של 5000 ₪ בגין לשון הרע.
בענין זה הבאתי בחשבון כי אביו של התובע שילם את שכר טרחת עורך הדין באיחור, ורק לאחר שבנק מזרחי טפחות כבר הודיע כי העביר שיק לרשות המעקלת על סך של 2100 ₪.
לא מצאתי מקום לחייב את העירייה בגין לשון הרע, באשר זו עדכנה את באי כוחה במועד הן על קבלת השיקים שנועדו לסילוק החוב בתיק ההוצאה לפועל כולל האגרות, אך למעט שכר הטרחה, והן על פירעון כל שיק שנמסר לה.

טענה לגביה כפולה

טענה נוספת שעמדה בפי התובע הינה כי בוצעה גביה כפולה.

על פי נספח ו' לכתב ההגנה, ביום 11.1.21 ביצעה הנתבעת העברה בנקאית בסך של 1,444 ₪, לטובת התובע. סכום זה מהווה לטענת הנתבעות, את מלוא יתרת הזכות, אשר נוצרה בעקבות פירעון ההמחא ה האחרונה שנפרעה לאחר מימוש העיקול.התובע ואביו אישרו את השבת הסכום האמור.
במקרה דנן, אין מדובר בגביה כפולה, ואיני מקבלת טענה זו, שלא הוכחה.
סוף דבר

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5000 ₪.
בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 700 ₪.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"ב, 17 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברק מועלם
נתבע: י. שפירא ושות' עורכי דין
שופט :
עורכי דין: