ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אמנון נגד המוסד לביטוח לאומי :

17 ספטמבר 2021
לפני: כבוד השופטת קארין ליבר-לוין
נציג ציבור (עובדים) מר דניאל רביץ
נציג ציבור (מעסיקים) מר משה כפיר

התובע:
יוסף אמנון
ע"י ב"כ: עו"ד עמית ביר
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אברהים חורי
החלטה

לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בצווארו ובגבו כ״פגיעה בעבודה״ על פי תורת המיקרוטראומה, כאמור בפרק ה׳ לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).

הנתבע דחה את תביעת התובע. מכתב הדחייה מטעם הנתבע עסק בצוואר אולם לבקשת בית הדין הבהיר ב"כ הנתבע בפתח ישיבת ההוכחות כי "יצא לתובע מכתב דחיה לענין הצוואר אבל הבחינה המהותית בתיק התייחסה לשני האיברים גם יחד (צוואר וגב) באבחנה מהכתף שהוכרה." (עמ' 1 לפר' ש' 10-11).

ביום 18.12.2019 דחה הנתבע את תביעת התובע משלושה טעמים. הראשון, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביאו להתפתחות כאבי הצוואר מהם סובל. השני, לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו לתנאי העבודתו. השלישי, מחלתו התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אף אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

ביום 24.3.2021 התקיים דיון ההוכחות במסגרתו העידו מטעם התובע: התובע בעצמו, מר גילי רוטמן מנהל המפעל (להלן-מר רוטמן) ומר באסם אבו דאחל ראש צוות במפעל (להלן- מר אבו דאחל). מטעם הנתבע לא הובאו עדים נוספים אלא הוצגו מסמכים.

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות
התובע יליד 1968.

התובע עבד כשכיר ובעל שליטה בחברת אלרון תעשיות אלומיניום בע"מ החל משנת 2002 ועד לשנת 2019 למעלה מ-17 שנים. עוד קודם לפתיחת החברה עבד באלומיניום ובסך הכל כ-37 שנים.

פגיעתו של התובע בכתפיים הוכרה על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה.

פגיעותיו של התובע בצוואר ובגב לא הוכרו כפגיעות בעבודה ומכאן הליך זה.

במסגרת עבודתו של התובע בייצור והתקנת חלונות אלומיניום, הרים וסחב באופן יומיומי משאות כבדים, עבד עם מכשירים רוטטים (כגון מסור דיסק).

עבודות הסבלות התבצעו כל יום לפחות למשך 3 שעות ביום.

במסגרת העבודה הרים וסחב באופן חוזר ונשנה חלקי אלומיניום מהמדפים לשולחן הייצור, ניסר את האלומיניום באמצעות מסור דיסק חשמלי שולחני ולצורך כך נדרש לפעולות חוזרות ונשנות של התכופפויות. לאחר מכן סחב את חלקי האלומיניום למדפים/עמדות עבודה ואת החלקים המוגמרים לשולחן ההרכבות.

בסיום העבודה נדרש להעמיס מוצרי אלומיניום לרכב לקראת התקנה אצל לקוחות. ההעמסה על המשאית התבצעה על ידו כדי לוודא שהסחורה לא תיפגע.

כשהגיע ללקוח נדרש לפרוק את המוצרים מהרכב ולשאת אותם למקום ההתקנה. כשהיה מדובר בבניין גדול מנוף היה מבצע את ההרמה לקומה הנדרשת.

טענות הצדדים
התובע טוען כי שילוב רצף הפעולות שביצע במשך 37 שנים באופן תדיר, למשך שעות ארוכות ביום אילצו אותו להפעיל מאמץ רב בעיקר על הצוואר והגב, מה שהוביל לפגיעות זעירות במשך שנות עבודתו אשר תרמו באופן מהותי וישיר לגרימת הנזק ממנו הוא סובל בצוואר ובגב. מדובר בפעולות העמסה, פריקה, הרמה, והתקנה של מוצרי אלומיניום כבדי ם כשהוא משתמש בעיקר בגבו ובצווארו. בפועל מצבו הרפואי הביא לכך שאינו מסוגל להמשיך בעבודתו ועל כן סגר את מפעלו ואף נדרש לניתוח רפואי. מומחה מטעמו של התובע, דר' טיטיון, קבע כי קיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע בצוואר ובגב לבין תנאי עבודתו. אי לכך, יש למנות מומחה רפואי לצורך בחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי העבודה לליקוי בגבו ובצווארו.

הנתבע טוען כי גם אם תתקבל טענת התובע כי עסק בעבודה הכרוכה במאמץ פיסי, לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת פגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה מאחר והתובע לא נפגע פגיעות זעירות חוזרות ונשנות בצוואר ובגב כטענתו. לטענת הנתבע מדובר בעבודה מגוונת אשר אין בה תנועות חוזרות ונשנות ולכל היותר מדובר בתנוחות ו/או עבודה מאומצת וקשה. הנתבע הפנה לכך שעבודת הניהול שביצע התובע אינה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות. קבלת סחורה ופריקתה באמצעות מלגזה אינה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות. ספירת הסחורה ובדיקת התאמתה למסמכי המשלוח, חלוקת פרופילים לסוגים וסגנונות בעזרת עובדים נוספים אף הן אינן עבודות הכרוכות בפעולות חוזרות ונשנות. עבודתו העיקרית של התובע היא הכנת חלונות מפרופילי אלומיניום וזיגוג והעדויות מראות כי יש לכל הפחות 8 עובדים וחלוקת העבודה ביניהם התחלקה באופן ספונטני ובלתי אחיד בין כולם, לרבות התובע. לבסוף, אם מקבצים את עבודות התובע כולן לא מגיעים לתשתית עובדתית מספקת לחזרתיות, וכן יש מגוון רחב של פעולות וסוגי התנהגות שאין באף אחד מהם קשר לדפוס כזה או אחר לגבי הצוואר. יתר על כן, הנתבע טוען כי יש לדחות את טענת התובע כי על אף שהעסיק עובדים נוספים עיקר העבודה בוצע על ידו. אין בכך כל הגיון. עוד טוען הוא כי מהעדויות עולה שבמשך שבוע/שבועיים עשו עבודה במפעל ולאחר מכן שבוע/שבועיים יצאו לחלוקה – כך שאין עקביות ואין יכולת לתחום את הפעולות בדפוס חוזר על עצמו התחום במקום ובזמן. לאור כל אלה יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
האם התובע הניח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי על דרך המיקרוטראומה בנוגע לליקוי בצוואר ובגב?

התשתית המשפטית
הלכה היא כי פגיעה בעבודה מוגדרת כ"תאונת עבודה", "מחלת מקצוע" או פגיעה מכוח תורת המיקרוטראומה.

תורת המיקרוטראומה היא למעשה פיקציה משפטית שמטרתה להרחיב את המקרים שיוכרו כפגיעה בעבודה מצב בו הפגיעה אינה נכללת ברשימת "מחלות מקצוע", שהיא רשימה סגורה ושאינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

לצורך הכרה בפגיעה בעבודה בדרך זו, על המבוטח להניח תשתית עובדתית לכך שטיב הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנגרמו בעבודה. כפי שהפנו הצדדים בסיכומיהם, נקבעו לכך כללים בפסיקה. להלן נפרטם.

על התובע להוכיח קיומן של פגיעות חוזרות ונשנות הנמשכות פרק זמן ממושך ובתדירות גבוהה. וכך נפסק בעב"ל (ארצי) 1279/01 כהן – המוסד לביטוח לאומי, (6.1.2004): "ההלכה המשפטית לגבי התשתית העובדתית המיקרוטראומית, הינה, כי יש להוכיח 'פגיעות חוזרות ונשנות זהות דומות במהותן במשך זמן ממושך ובתדירות גבוהה כדי שניתן יהיה להניח אותן בפני המומחה' (דב"ע נו/268 – 0 לוי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ב 504, המפנה לדב"ע מב/90 – 0 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93)".

לעניין מהותן של אותן תנועות חוזרות ונשנות ותדירותן הובהר בעב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לה 529 (1999) כי התנועות צריכות להיות "זהות במהותן": "....התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

בעב"ל (ארצי) 1078-11-19 כהן – המוסד לביטוח לאומי (7.7.2020) נפסק כי התשתית העובדתית לעילת המקרוטראומה נבחנת "על רקע מכלול התנועות שמבצע המבוטח ובראי משך תקופת ההעסקה. בין שני אלה קיימת זיקת גומלין, כך שככל שמשך ההעסקה הכולל ממושך יותר ניתן להסתפק בפרק זמן קצר יותר במשך יום העבודה שבו מבוצעות התנועות החוזרות והנשנות".

באותו מקרה קבע בית הדין הארצי כי "המערער מבצע מספר פעולות הכרוכות בביצוע תנועות חוזרות ונשנות המשפיעות על הכתף, ולכן גם אם כל פעולה נמשכת כשעה, במצטבר מדובר בפרק זמן של מספר שעות (גם אם לא רצופות), במשך תקופת העסקה בת למעלה מעשרים שנה, ועל כן מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה..... השאלה אם לתנועה מסוימת, כגון חיתוך ירקות ובשר, השפעה על הכתף גם אם היא מבוצעת בגובה השולחן צריכה להיות מופנית למומחה הרפואי, אלא אם כן ברור על יסוד פסיקה קודמת או מטעמים ברורים אחרים כי לא תתכן השפעה של התנועה על האיבר המדובר".

עוד נפסק כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה. ובלשון בית הדין הארצי בדב"ע (ארצי) מח/77 – 0 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988): "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פעולות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

כמו כן, בהתאם לפסיקה עבודה בתנוחה סטטית שאינה נוחה גם אם לפרק זמן ממושך אינה יכולה להקים תשתית עובדתית למיקרוטראומה. ראה עב"ל (ארצי) 63/03 אדרי – המוסד לביטוח לאומי, (23.8.2005): "ביצוע עבודה בתנוחה לא נוחה אשר אפשר שגורמת למאמץ או ללחץ על איבר מסוים, אינה באה בגדרה של תורת המיקרוטראומה".

נוסיף ונציין כי בהתאם לפסיקה כאשר מדובר בעבודה מגוונת, הפעולות החוזרות ונשנות במהלך יום העבודה אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודדן ממכלול הפעולות המבוצעות, כל עוד הפעולות החוזרות ונשנות נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק (ראה: עב"ל (ארצי) 90/06 כובש – המוסד לביטוח לאומי, (2006); עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, (2007)).

עוד לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע כאמור כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אולם יש צורך כאמור בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע: ״למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. ... די בהשפעה משמעותית של תנאי העבודה על קרות אותו הליקוי כדי שהוא יוכר כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. השפעה משמעותית הינה, על פי הפסיקה, השפעה בשיעור 20% לפחות של תנאי העבודה על אותו הליקוי ביחס לגורמיו האחרים״ (בר״ע ארצי 7293-06-13 המוסד – יעקב סיטרוק,(29.08.2013) סעיף 22 לפסק הדין).

הכרעה

יישום ההלכות שנקבעו בפסיקה על עובדות המקרה הנדון מצביע על כך שהונחה תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בכל הנוגע לפגיעה בצווארו ובגבו של התובע, כפי שיפורט להלן.

במקרה שלפנינו התובע טען לפגיעה בגב ובצוואר מכוח תורת המיקרוטראומה ולכן עליו להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות של גבו וצווארו ושל פגיעות חוזרות ונשנות בהם.

מעדות התובע ועדיו ועלה כי הוא מבצע במהלך יום העבודה פעולות חוזרות ונשנות בגבו ובצווארו הפועלות על אותו אזור בתכיפות ובתדירות גבוהה, ונפרט.

מהחקירות על כי עם התובע עבדו עוד שישה עובדים בייצור במפעל עצמו. כמו כן עבדו מנהל מפעל, מנהלת חשבונות ופקידה. עוד עלה כי מדובר בעבודה פיסית קשה אולם ניתן לזהות בה תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר והגב.

מר רוטמן מנהל המפעל של התובע העיד כי עבד עם התובע במשך 3 שנים וכן כי הועסק על ידי התובע כמנהל המפעל מאחר והעסק גדל והתובע לא השתלט על הפן הכספי. יש בכך חיזוק לגרסת התובע כי הוא במשך יום עבודתו ביצע עבודה פיזית ופחות ניהולית.

עוד העיד מר רוטמן כי תפקידו החשוב של התובע היתה העבודה על המסור, לקיחת הפרופילים למסור באמצעות עגלה (כל פרופיל באורך 6 מטר ובמשקל של עד 10 ק"ג), הנחת הפרופיל בעמדה של המסור וחיתוך הפרופיל למידות הנכונות והחזרתו לעגלה.

התובע העיד שמגיע כל יום למפעל בחמש וחצי- שש ומבצע עבודות מינהלתיות במשרד. בשעה 7:00 מגיעים העובדים ואז התובע נמצא איתם למטה באולם הייצור. כשמגיעה סחורה פורקים אותה עם מלגזה ואז התובע בודק שזה מה שהוזמן על ידו, מרים את הפרופיל ולוקח לעמדה הנכונה. פריקת זכוכית מבוצעת ידנית כי מדובר בחומר עדין. על כן בפריקת הזכוכית מסייעים עובדים נוספים. התובע מבצע חיתוך ראשוני עם המסור ומחלק את החומר לעובדים, כדי לנצל כמה שיותר חומר גלם בעבודה. התובע מניח את הפרופיל על עגלה ומנייד אותו לעמדת המסור. מהעגלה מעביר את הפרופיל ל"חמור" שנמצא ליד המסור, מנסר את הפרופיל בעמדה ומעביר אותו חזרה לעגלה אותה לוקח לעמדות לעובדי הייצור שייעשו את העבודות השונות. נטו מיום העבודה כשלוש שעות התובע מבצע חיתוכים ונושא משקלים כמתואר . זיגוג לוקח כשעתיים. את עבודת הפרזול עושים עובדים אחרים. התובע הוא שמעמיס את מסגרות האלומיניום על המשאית טרם הנסיעה לאתר כדי לוודא שלא ייפגעו.

מר אבו דאחל העיד כי הפריקה של הפרופילים מהמשאית בוצעה באמצעות מלגזה ואחר כך התובע היה פורק ידנית את הפרופילים לפי סדרות. עובד אחד היה עוזר לו בכך. התובע ביצע את החיתוך הראשוני במסור. עוד העיד כי שבוע מייצרים במפעל ושבוע לאחר מכן מביאים את הסחורה להתקנה בבניינים ומבצעים פריקה בשטח. אם הבניין קטן, הפריקה מבוצעת ידנית ואם הבניין גדול משתמשים במנוף.

מכלל הראיות ומעדותו של התובע ועדיו שהיו מהיימנות עלינו, שוכנענו כי התובע ריכז את ביצוע העבודה כדי לפקח על איכותה ועל כן הוא זה שביצע את חלוקת הסחורה שהגיעה ואת החיתוך הראשון של הפרופילים. כמו כן ביצע את ההעמסה על המשאית כדי לוודא שהסחורה שהוכנה לא תיפגע בשל העמסה שגויה. שוכנענו כי מדובר בסוג עבודה בה בעל המפעל, התובע, אינו יושב כל היום במשרד ומאחר ואיכות העבודה חשובה לו יחד עם ניצול כל חומר הגלם באופן משתלם הוא זה שמבצע את המפורט לעיל כאשר העובדים שלו מבצעים את יתר העבודות בהתאם להנחייתו.

בפעולה של העמסת הפרופילים על העגלה, כאשר מדובר בפרופיל באורך עד 6 מטר ומשקל עד 10 ק"ג, העברתו ל "חמור" וניסור ו, כשלוש שעות במשך יום העבודה – בהחלט ניתן לראות בכך פעולות חוזרות ונשנות של הגב והצוואר. כמו כן, יש עבודות של העמסה למשאית ופריקה בשטח.

לא מדובר במנח סטטי אלא בהעמסה, העברה, פריקה, ניסור באופן חוזר ונשנה . כמו כן גם אם דובר בייצור שנמשך שבוע והעמסה ופריקה בשטח שהתבצעה שבוע לאחר מכן, הרי שמדובר ברצף שחוזר על עצמו במשך שנים רבות ועל כן עומד בתנאים שנקבעו להנחת תשתית עובדתית לבחינת פגיעה בעבודה על יסוד תורת המיקרוטראומה.

לא נעלמה מעינינו טענת הנתבע על כך שעבודת התובע הייתה מגוונת וכללה פעולות רבות ושונות. יחד עם זאת, ובשים לב לעדותו של התובע שהייתה מהימנה על בית הדין, אנו סבורים כי עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית מספקת של פגיעה על דרך המיקרוטראומה, שכן שוכנענו כי הפעולות שביצע של הרמת משאות כבדים, ניסור במסור דיסק וכיפופי גב וצוואר, במשך שנים רבות, דומות במהותן וחזרו על עצמן זמן ממושך מידי יום. נזכיר, כי בהתאם לפסיקה, ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות וכך מצאנו לעשות במקרה הנדון .

בנסיבות הללו יש למנות מומחה רפואי אשר יבחן אם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודתו של התובע לבין הפגיעה בגב ובצוואר.

ואלה העובדות על פיהן יש למנות את המומחה:
התובע יליד 1968, עבד כשכיר ובעל שליטה בחברת אלרון תעשיות אלומיניום בע"מ החל משנת 2002 ועד לשנת 2019 למעלה מ-17 שנים. עוד קודם לפתיחת החברה עבד באלומיניום ובסך הכל כ-37 שנים.

פגיעתו של התובע בכתפיים הוכרה ע"י הנתבע כפגיעה בעבודה.

פגיעותיו של התובע בצוואר ובגב לא הוכרו ע"י הנתבע כפגיעות בעבודה.

במסגרת עבודתו של התובע בייצור והתקנת חלונות אלומיניום, הרים וסחב באופן יומיומי משאות כבדים דוגמת פרופילי אלומיניום באורך עד 6 מטר ובמשקל עד 10 ק"ג לפרופיל, וכן עבד עם מסור דיסק.

עבודות הסבלות והחיתוך האמורות התבצעו כל יום לפחות למשך 3 שעות ביום.

במסגרת עבודתו הרים התובע וסחב באופן חוזר ונשנה פרופילי אלומיניום מהעגלה לשולחן הייצור, ניסר את האלומיניום באמצעות מסור דיסק חשמלי שולחני ולצורך כך נדרש לפעולות חוזרות ונשנות של התכופפויות. לאחר מכן העביר את חלקי האלומיניום לעגלה והעביר אותם בעזרתה למדפים/עמדות עבודה של עובדיו.

בסיום העבודה נדרש להעמיס מוצרי אלומיניום למשאית לקראת התקנה אצל לקוחות. המוצרים הובאו למשאית באמצעות מלגזה אולם ההעמסה על המשאית התבצעה על ידו כדי לוודא שהסחורה לא תיפגע.

כשהגיעו ללקוח נדרש לפרוק את המוצרים מהרכב ולשאת אותם למקום ההתקנה. כאשר הבניין היה קטן הנשיאה היתה ידנית. כאשר הבניין היה גדול, מנוף היה מרים את הסחורה.

מצב הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי המצורף.

לתיק הוזמן והגיע תיקו הרפואי של התובע מקופ"ח כללית, תיקו הרפואי של התובע מהרצליה מדיקל סנטר והחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה.

ככל שמי מהצדדים סבור כי יש לצרף חומר רפואי נוסף, יגיש על כך הו דעה לתיק עד ליום 6.10.21. לאחר מועד זה ובהיעדר כל הודעה נוספת, ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין בהחלטה נפרדת.

לעיון 7.10.21.

ניתנה היום, י"א תשרי תשפ"ב, (17 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר דניאל רביץ
נציג עובדים

קארין ליבר-לוין, שופטת

מר משה כפיר
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: יוסף אמנון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: