ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א. בטון מואסי בע"מ נגד בלאל עתאמנה :

בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

א. בטון מואסי בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אמג'ד עתאמנה

נגד

הנתבע

בלאל עתאמנה

החלטה

בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה:

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה כספית על סך של 8,889 ₪, יתרת חוב בגין הלוואות ומפרעות שקיבל ממנה במסגרת עבודתו אצלה, לאחר שמתוך סכום חובו נוכו, עם סיום עבודתו אצל התובעת, תשלומי דמי הבראה, דמי חופשה ופיצויי פיטורים. בהסכם שנחתם ביום 17.2.2018 בין התובעת, הנתבע ומעסיקתו החדשה, ואשר עיגן הסכמות אלו, התחייב הנתבע לשלם לתובעת את חובו, שעמד אז על סך של 8,425 ₪, בתשעה תשלומים, אשר יקוזזו משכרו במסגרת עבודתו אצל מעסיקתו החדשה; זו בתורה התחייבה להעביר את סכום הניכוי לידי התובעת. לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבע הפר את התחייבותו ולא שילם לתובעת את חובו; מכאן התביעה, כאשר ליתרת החוב האמורה התווספו הפרשי הצמדה וריבית עד לגובה סכום התביעה.
ביום 14.7.2021, ומשלא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע, הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין על יסוד כתב התביעה.
בהחלטה מאותו היום התבקשה התובעת להבהיר מדוע יש לבית המשפט כאן סמכות עניינית לדון בתובענה, בשים לב לכך שההסכם בין התובעת ובין הנתבע נערך במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים, ומסכום החוב אף נוכו תשלומים שמקורם ביחסי עבודה אלו.

עמדת התובעת
בהבהרה שהגישה טענה התובעת, כי בית המשפט כאן מוסמך לדון בתובענה, וכי לא בכדי הוגשה התביעה לבית המשפט האזרחי ולא לבית הדין לעבודה. נטען, כי על פי הפסיקה, על מנת שהלוואה תהווה עילה במסגרת יחסי עבודה, יש להוכיח כי ההלוואה הינה חלק מתנאי העבודה של העובד; אלא שבמקרה דנא, נטען, אין מדובר בחלק מתנאי העבודה של התובע, אשר ממילא כבר אינו עובד אצל התובעת, אלא בעילה חוזית המנותקת מיחסי העבודה בין הצדדים.
דיון והכרעה
אקדים ואומר: על בית המשפט מוטלת חובה לבחון את סוגיית סמכותו העניינית לדון בתובענה שבפניו ולא להמתין ליוזמת בעלי הדין, שכן פסק דין שניתן ללא סמכות בטל מעיקרו (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי [מהד' 13, 2020], כרך א', עמ' 52; ע"א 613/77 פאני לאה אדלר, ו-3 אח' נ' שומרי אמונים בע"מ, פ"ד לב(1), 788 [1978], בעמ' 792). על כן בטרם אדרש לבקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה, יש לבחון האם מוסמך בית משפט זה לדון בתובענה מלכתחילה, או שמא מדובר בעניין שהוא במסגרת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.
סמכותו של ב ית הדין לעבודה מוגדרת בסעיף 24(א) ל חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק). לענייננו רלוונטית החלופה שבסעיף 24(א)(1) לחוק , לפיה תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]."
מכאן, שלצורך בחינת סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה יש לבחון קיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד, האם בין בעלי הדין מתקיימים יחסי עובד מעביד; השני, האם מדובר בתביעה שעילתה "ביחסי עובד ומעביד". והשלישי, מבחן בעל יסוד שלילי, כי העילה אינה עוולה מ פקודת הנזיקין ( רע"א 2407/14 רוחם נ' איגנס פרנס פרס בע"מ [14.10.2015]) (להלן: עניין רוחם).

באשר להגדרת עילת התביעה בסעיף 24(א)(1) ל חוק נפסק כי מדובר ב"סכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיקו או מן הדין בתחום העבודה" (רע"א 8587/17 חאין נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [30.11.2017]; עניין רוחם, פסקה 31), כאשר "נקודת המוצא היא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי העבודה, לרבות אלה הנוגעים לקבלה לעבודה ולסיומה, מסורים לסמכותו של בית הדין לעבודה." ( עניין רוחם, פסקה 3).
במקרה דנא אין מחלוקת לגבי קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים במועד נטילת ההלוואות, קרי, התגבשות החוב ומכאן - התגבשות עילת התביעה ; אין גם חולק, כי עילת התביעה איננה עוולה מעוולות פקודת הנזיקין. יש לבחון, איפוא, האם מתקיים בענייננו התנאי השני - שאלת עילת התביעה, והאם זוהי עילה שביחסי עובד-מעביד.
מכתב התביעה ומנספחיו עולה, כי מתן ההלוואות והמפרעות על ידי התובעת לנתבע קשור קשר הדוק ליחסי העבודה ביניהם: המפרעות, שהינן הקדמת תשלום שכר העבודה, תוך ניכויו מתשלום השכר בהגיע מועדו, ודאי קשורות בטבורן ליחסי העבודה בין הצדדים, בהיותן חלק משכרו; ואילו ההלוואות שניתנו לו מבוססות על יחסי האמון ששררו בין הצדדים במסגרת יחסי העבודה, שהרי אלו לא היו ניתנות למי שאינו עובד התובעת. גם ההסכם להחזרת הכספים מעלה זיקה הדוקה ליחסי העבודה, כאשר במסגרת גמר החשבון בין הצדדים , עם סיום יחסי העבודה ביניהם , קוזזו מיתרת חובו של הנתבע לתובעת כספים המגיעים לו ממנה מכח זכויותיו על פי דיני העבודה. כל אלו מלמדים על קשר הדוק בין מתן ההלוואות והמפרעות ובין יחסי העבודה בין הצדדים.
כך נקבע במקרים דומים שנידונו בפסיקת בתי המשפט. בדומה הוכרה הסכמה לחלוקת רווחים בין עובד למעסיקתו מעבודתה של משאית שנרכשה על ידי המעסיקה מכספי הלוואה שנתן לה העובד, רווחים ששולמו באמצעות שכרו החדשי, כנובעת מיחסי העבודה בין הצדדים ובהתאם נקבע כי הסמכות לדון במחלוקת שהתעוררה על רקע זה בין הצדדים מסורה לבית הדין לעבודה (ת"א (חי') 49228-01-17 בן אבו נ' הובלות ומסחר הים התיכון בע"מ [11.2.2018]); כך נקבע גם במקרה דומה למקרה דנא, בו תבעה מעסיקה את עובדה בגין הלוואה שנתנה לו ואשר לא השיב לה (תא"ק (נצ') 5863-12-17 בני פאוזי שמשום (2009) בע"מ נ' גרייב ואח' [4.6.2018]).
בעניין זה נפסק בעניין רוחם (פסקה 41 לפסק הדין):
"טלו למשל מקרה שבו המעסיק מגיש לבית המשפט המחוזי תביעה נגד עובד בטענה שהאחרון לא השיב לו כספי הלוואה שקיבל לצורך בניית בית. על פני הדברים, מדובר בהתקשרות חוזית שאינה קשורה לתנאי העבודה בין הצדדים (ראו: ע"א 4506/91 אהרוני נ' א.ש.ת כספים בע"מ [פורסם בנבו] (7.7.1994)). אולם, אין לשלול את האפשרות שבכתב ההגנה יטען העובד כי ההלוואה ניתנה כחלק מתנאי העבודה שלו, ואף יוסיף שהובטח לו על-ידי המעסיק כי אם יעמוד ביעדים מסוימים בעבודתו הוא לא יידרש להשיב את סכום ההלוואה במלואו או במועד שנקבע לכך במקור. עוד עשוי העובד לטעון, למשל, כי המעסיק נוהג להעניק תמריצים מסוג זה לעובדיו."
סבורתני, כי המקרה דנא דומה עד מאוד למקרים האמורים, ובמיוחד זה שהובא כדוגמא בעניין רוחם: לכאורה מדובר בהתקשרות חוזית שאינה קשורה לתנאי העבודה בין הצדדים; אולם בחינת מערך היחסים הכולל בין הצדדים מלמד על זיקה ישירה והדוקה בין התקשרות חוזית זו ובין יחסי העבודה ביניהם, מה שעונה על התנאי השני, קרי, קיומה של עילת תביעה שביחסי עובד-מעביד. על רקע זה, דומה כי נסיונה של התובעת להפריד בין מתן ההלוואות והמפרעות ובין יחסי העבודה בין הצדדים הוא מלאכותי ודינו להידחות.
סיכומו של דבר: כל שלושת התנאים המקנים לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעה מתקיימים כאן . אשר על כן, אני קובעת כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין לעבודה. בנסיבות אלו אין מקום ל דון בבקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה, ואני מורה על דחייתה.
בתוך 15 יום מיום קבלת החלטה זו תודיע התובעת האם היא מבקשת כי התובענה תועבר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. בהעדר הודעה כאמור, אורה על מחיקת התביעה ועל סגירת התיק כאן.

המזכירות תמציא את ההחלטה לתובעת.

ניתנה היום, י' תשרי תשפ"ב, 16 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א. בטון מואסי בע"מ
נתבע: בלאל עתאמנה
שופט :
עורכי דין: