ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן אברג'ל נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובע

ערן אברג'ל

נגד

הנתבעת

שומרה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך של 33,434 ₪, בה עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בעקבות נזק תאונתי שנגרם לטענתו לרכבו עקבות תאונת דרכים.
אין חולק, כי הנתבעת ביטחה את רכבו של התובע מסוג ניסאן ג'וק שנת יצור 2013 (להלן: רכב התובע או הניסאן) בפוליסת ביטוח נזקי רכוש לתקופת ב יטוח מיום 1.9.2020 ועד 31.8.2021 (להלן: הפוליסה).
טענות התובע וראיותיו
לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 19.8.2020 נהג ברכבו ברח' החרמון באור עקיבא. לפתע יצא מימינו רכב מחנייה. על מנת להימנע מפגיעה בו הסיט התובע את הגה הרכב שמאלה . עקב כך פגע ברכב שחנה בצדו השמאלי של הרחוב (להלן: רכב הטויוטה). כתוצאה מכך נגרם לרכב הניסאן נזק מסוג אובדן גמור, ואילו רכב הטויוטה נפגע בחלקו הקדמי ימני. התובע הגיש תביעה לתשלום תגמולי הביטוח מכח הפוליסה, ואולם הנתבעת דחתה את תביעתו בטענה שהאירוע לא אירע בהתאם לגרסת התובע וכי כלל לא אירע "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה. נטען, כי התייעצות עם בוחן תאונות דרכים העלתה כי הנזקים הנתבעים לא אירעו באירוע הנטען. עוד נטען, כ י התובע מסר מידע כוזב במהלך בירור החבות, ועל כן, לאור סעיפים 25 ו - 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח או החוק), פטורה הנתבעת מחבותה לשלם לו את תגמולי הביטוח.
בכתב התביעה כפר התובע בטענות הנתבעת במכתב הדחייה מטעמה, טען כי שיתף פעולה עמה באופן מלא בבירור חבותה ואף מסר לה פלט שיחות טלפון ותיעוד של מיקומו במועד התאונה מהטלפון הנייד שלו. לטענתו, כפירתה של הנתבעת באירוע ובחבותה לפצותו מכח הפוליסה משוללת יסוד ועולה כדי חוסר תום לב והפרת חוזה הביטוח בין הצדדים. מכל אלו תבע לחייב את הנתבעת לשלם לו את נזקו בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו שצירף לכתב התביעה, בסך של 32,143 ₪, בצירוף שכר טרחת השמאי בסך של 1,200 ₪, סך הכל 33,343 ₪, הוא סכום התביעה.
בנוסף ביקש התובע להתיר לו לפצל את סעדיו, באופן שאם תוגש נגדו תביעה על ידי בעליה של הטויוטה, הוא יהיה רשאי לתבוע את הנתבעת בגין תשלומים שיחוייב לשלם במסגרת זו, בין אם בהודעה לצד שלישי ובין אם בהליך נפרד.
לכתב התביעה צורפו, בין השאר, פוליסת הביטוח, טופס ההודעה על התאונה, מכתב הדחייה, חוות דעת שמאי מטעם התובע וחוות דעת שמאי מטעם הנתבעת.
טענות הנתבעת וראיותיה
בכתב ההגנה שבה הנתבעת וכפרה בכיסוי הביטוחי לאירוע הנטען מן הטעמים שפורטו במכתב הדחייה. לטענתה, בכך התבססה הנתבעת על דו"ח חקירה מטעמה, שהעלה חוסר התאמה בין היקף הנזקים ברכב התובע, קרי, אובדן גמור, ובין אלו שברכב הטויוטה - נזקים בהיקף קטן יחסית. נטען, כי לא ברור האם היה לתובע רשיון נהיגה תקף במועד האירוע, כאשר לטענתו הוא היה בשלילה עקב נקודות, אך הונפק לו רשיון נהיגה זמני, אותו לא הציג לחוקר. עוד נטען כי ישנו "חשד שאינו לא-מבוסס" על היכרות קודמת בין התובע ובין נהג הטויוטה, חרף הכחשותיהם של השניים . מכל אלו, טענה הנתבעת, היא דחתה את תביעת התובע לתגמולי הביטוח, ומכל אלו, נטען, יש לדחות גם את התביעה הנוכחית.
לכתב ההגנה צורפו דו"ח חקירה מיום 29.10.2020 מאת החוקר דימה קרימר, המתעד את חקירתו של נהג הטויוטה מיכאל סמידויב (להלן: מיכאל); של אביו, בעליה של הטויוטה, ניקולאי סמידויב (להלן: ניקולאי); של חברו של מיכאל, ניר; ושל שותפו לעסק של מיכאל, מאור. עוד צורפו לכתב ההגנה טופס ההודעה על התאונה שמילא התובע ודו"ח עבר ביטוחי של רכבו. המסמך מאת בוחן תאונות הדרכים שנזכר במכתב הדחייה של הנתבעת לא צורף.
דו"חות החקירה
כיוון שעיקר טענותיה של הנתבעת מתבסס על מימצאי החוקר מטעמה, מן הראוי לפרט מימצאים אלו.
ראשית דבר, דו"ח החקירה שצורף לכתב ההגנה אינו הדו"ח הראשון שנערך בעניין, אלא "דו"ח העמקת חקירה". במהלך הדיון התברר כי לדו"ח זה קדמו שני דו"חות חקירה נוספים, ואלו הוצגו על ידי החוקר דימה במחשב הנייד שלו. לפנים משורת הדין היתרתי לנתבעת להגיש עותק מודפס של דו"חות אלו לאחר הדיון, ואלו אכן הוגשו.

דו"ח החקירה הראשון מיום 30.8.2020:
בדו"ח זה נחקר התובע ונגבתה ממנו הודעה חתומה שהוגשה בדיון ( נ/1). בהודעתו מסר התובע, כי הוא נושא רשיון נהיגה מזה 10 שנים. הוא מסר, כי בעבר היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנהג בשכרות, ועקב זאת נשלל רשיונו באופן זמני. לגבי האירוע נשוא התביעה מסר כי זה אירע בשעה 9:15, בדרכו לעבוד כמשלוחן ב"בגט העיר". הוא מסר, כי לפתע יצא אדם מבוגר מחניה, הוא סטה שמאלה על מנת להתחמק ממנו ופגע ברכב שחנה משמאל. הוא לא צילם את כלי הרכב משום שמיהר לעבודה ועידכן את סוכן הביטוח שלו רק בערבו של אותו היום. הוא מסר כי רשם את פרטי הרכב בו פגע משמאל, אך לא רשם את פרטי הרכב או האדם המבוגר שיצא מהחניה. עם זאת מסר כי היה זה רכב יונדאי קטן בצבע תכלת, ואילו הרכב החונה בו פגע משמאל היה רכב טויוטה ארוך. הוא השאיר את פרטיו בפתק שהניח על השמשה הקדמית של הטויוטה, אולם לא פגש את הנהג. הוא מסר, כי הרכב היה תקין לחלוטין, למעט פגיעה ברכב בפגוש האחורי, וטופל במוסך לאחרונה שלושה חדשים קודם לכן. על פי ההודעה הוא הציג לחוקר, לבקשתו, את ציר הזמן שלו בטלפון הנייד שלו. כן הציג את רשיון הנהיגה שלו, אשר על פי הרשום בו, היה בתוקף עד ליום 28.4.2020, וכן רשיון נהיגה זמני (רשיון נייר) התקף עד ליום 19.2.2021. על פי הרשום ברשיון הזמני, הוא שולם ביום 19.8.2020.
בהתאם לדו"ח החקירה, החוקר ביצע סריקות לכל אורך רח' חרמון וברחובות הסמוכים, אך לא איתר רכבים הזהים לתיאורו של התובע (לא הובהר האם הכוונה לרכב יונדאי התכלת שגרם לו לסטות אל רכב הטויוטה, או שמא הכוונה לרכב הטויוטה עצמו).
עוד צויין, כי מבדיקה של ציר הזמן בטלפון הנייד של התובע, לא נמצא כי היה ברח' החרמון במועד התאונה כטענתו.
בסיכום דו"ח החקירה העלה החוקר חשד כי אין המדובר בתאונה אמיתית שאירעה כמדווח בין שני כלי הרכב, זאת מן הטעמים הבאים: התובע לא נטל את פרטי רכב היונדאי שגרם לו לסטות אל רכב הטויוטה, על אף שהוא היה האשם בתאונה; לרכב הניסאן היתה פגיעה קודמת בפגוש האחורי; העדר אינדיקציה להמצאותו של התובע ברח' חרמון במועד התאונה על פי "ציר הזמן" בטלפון הנייד שלו; והעובדה כי במועד התאונה לא היה רשיון הנהיגה של התובע בתוקף.
דו"ח החקירה השני מיום 30.9.2020:
בדו"ח זה ערך החוקר ניתוח של תדפיס השיחות שמסר לו, לבקשתו, התובע, ואשר ביצע בסביבות מועד התאונה. על פי התדפיס, בשעה 9:10 שוחח התובע עם בן דודתו; בשעה 9:16 שוחח עם עובד המאפיה המספק בגטים לבית העסק בו עובד התובע; בשעה 9:30 שוחח עם אחותו, בעלת העסק; ובשעה 10:05 שוחח עם בת זוגו. מהדו"ח עולה, כי החוקר יצר קשר עם ארבעה אלו, אולם הם לא זכרו כי התובע סיפר להם בזמן אמת אודות התאונה, מה שמחזק את חשדותיו כי התאונה מעולם לא אירעה. תמלול של השיחות לא צורף.
אציין, כי על אף שבסיום הדיון היתרתי לנתבעת, לבקשתה, לצרף לדו"חות החקירה שתגיש גם את הקלטות השיחות שערך החוקר עם ארבעת בני-שיחו של התובע, אלו לא צורפו.
דו"ח החקירה השלישי מיום 29.10.2020:
כאמור, במסגרת דו"ח זה נחקר מיכאל, נהג הטויוטה. על פי הדו"ח, נגבתה ממנו הודעה חתומה, אשר לא הוצגה, אולם צוטטה במלואה בגוף הדו"ח. על פי ההודעה מסר מיכאל לחוקר , כי הינו עובד כמפיק אירועים ומתגורר בחדרה; הרכב שייך לאביו אולם הוא זה שנוהג בו בדרך כלל. לטענתו, הוא גדל באור עקיבא, העסק שלו נמצא שם וכן גם חבריו ושותפו לעבודה, מאור. יום טרם התאונה בא לבקר את חברו ניר, כפי שהוא נוהג לעשות לעתים קרובות, ונשאר לישון אצלו, משום ששתו אלכוהול. למחרת בשעות הצהרים ירד אל רכבו, ראה שהוא נפגע ומצא עליו את הפתק שהשאיר התובע. הוא יצר קשר עם התובע בהתאם למספר הטלפון שהשאיר ותיאם עמו פגישה. בפגי שה, כך מסר, אמר לו התובע כי התחמק מרכב אחר והתנגש ברכב הטויוטה. את הפתק עצמו לא שמר. לדבריו תיקן את הרכב במוסך "אורות". הוא מסר כי לא צילם את הרכב במקום התאונה משום שלא חשב על כך באותו הרגע.
החוקר העיר, כי מיכאל מסר לו כי נפגש עם התובע "סתם" וכי לא ידע להסביר מדוע נפגש עמו ומה היה במהלך המפגש; על כן ציין החוקר כי - "כל זה העלה חשד כי ישנה היכרות מוקדמת בין שני הנהגים".
עוד נחקר ניקולאי, בעליו של רכב הטויוטה ואביו של מיכאל. הוא מסר לחוקר, כי הרכב נמצא בשימושו הקבוע של מיכאל וכי שמע ממנו כי הרכב ניזוק בעת שחנה באור עקיבא.
בנוסף נחקר ניר, שאישר כי מיכאל, חברו הטוב, הגיע לביתו ערב לפני התאונה ונשאר לישון אצלו, וכי בהמשך סיפר לו מיכאל כי רכבו נפגע בעת שחנה ברחוב ליד ביתו. הוא מסר, כי הבין ממיכאל שהוא אינו מכיר את התובע.
גם שותפו של מיכאל, מאור, נחקר, ומסר כי מיכאל מתגורר אמנם בחדרה, אולם נוהג לבקר מידי יום את בני משפחתו וחבריו באור עקיבא. אשר לתאונה, מסר כי מיכאל סיפר לו שרכבו ניזוק בעת שחנה ברחוב באור עקיבא (נכתב, אמנם "אור יהודה", אולם נוכח האמור בסעיף ב(3) לסיכום הדו"ח יש להניח כי זו טעות הקלדה ).
בדיקה של "ציר הזמן" במכשיר הטלפון של מיכאל העלתה כי יישומון זה אינו פעיל.
בירור במוסך "אורות" העלה כי רכב הטויוטה הוכנס אליו ביום 20.8.2020 לתיקון בעקבות תאונה מיום 19.8.2020.
בסיכום הדו"ח חזר החוקר על הערכתו, כי אין מדובר בתאונה אמיתית, זאת בשל חוסר ההתאמה בין היקף הנזקים בשני כלי הרכב, קרי, אובדן גמור של רכב הניסאן לעומת נזק קטן, יחסית, לרכב הטויוטה, בפינה הקדמית ימנית; וכן, כאמור בדו"ח הראשון, משום שהתובע לא נטל את פרטיו של רכב היונדאי שגרם לתאונה, ומשום שמיכאל אישר כי נפגש לאחר התאונה עם התובע אולם לא ידע להסביר מדוע. כל אלו העלו בלב החוקר חשד - "כי ישנה היכרות מוקדמת בין הנהגים וכי האירוע מבויים."
בסעיף ד' לסיכום הדו"ח צויין כי מיכאל לא הציג רשיון נהיגה וטען כי זה נשלל עקב צבירת נקודות, מסר כי הונפק לו רשיון זמני, אך לא הציגו לחוקר; אציין, כי מעיון בגוף הדו"ח עולה, כי מיכאל כלל לא נשאל לגבי תקפות רשיון הנהיגה שלו ולא ברור על יסוד מה נכתבה הערה זו בדו"ח.
יוזכר, כי בכתב ההגנה נטען, תוך הפנייה לסעיף האמור דו"ח החקירה, כי התובע (ולא מיכאל) מסר כי היה בשלילה עקב צבירת נקודות, אך טען כי הונפק לו רשיון זמני.
הדיון בתובענה
ביום 17.8.2021 התקיים דיון בתובענה, במעמד התובע, נציג הנתבעת והחוקר דימה.
התובע מסר בעדותו, כי התאונה אירעה בדרכו לעבודה בשעה 8:00 - 9:00 בבוקר התאונה. כאשר עומת עם הנתונים שבדו"ח החקירה מסר, כי היה לו רשיון זמני משום שלא חידש את הרשיון הקבוע, וכי לא נהג ללא רשיון. לדבריו, רשיונו נשלל פעם אחת בשנת 2013 בשל נהיגה בשכרות, ומאז היה בתוקף.
במסגרת חקירתו הנגדית על ידי נציג הנתבעת חזר התובע ותיאר את אופן אירוע התאונה, כפי שתיארה בה ודעתו לחוקר הנתבעת ובכתב התביעה, ושיחזר את אופן התרחשותה באמצעות רכבי צעצוע. הוא הסביר כי צעק על האדם המבוגר שיצא מהחנייה מימין וגרם לו לס טות אל הטויוטה, וראה שהוא נלחץ, וזה עזב את המקום. לדבריו, לא ידע שעליו לקחת ממנו פרטים, משום שהוא לא פגע בו. הוא מסר כי רכב הטויוטה חנה בניצב לכביש. עוד מסר, כי הנזק שנגרם לרכב הטויוטה היה בחלקו הקדמי הימני, אולם הוא לא צילם את הנזקים. כאשר התבקש להסביר מדוע, השיב: "זו פעם ראשונה שאני בסיטואציה כזו ולא ידעתי שאני צריך לעשות את המהלכים האלה, זה אינסטינקט של שניות." כאשר התבקש להסביר את הפער בהיקף הנזקים בין שני כלי הרכב מסר כי שווי רכב הניסאן הוא כ - 30,000 ₪ ועל כן די היה בהיקף נזקים של 50% מהשווי על מנת שהרכב יוכרז כאובדן גמור, וכי זו היתה קביעה של השמאי. התובע מסר כי מספר ימים לאחר התאונה התקשר אליו נהג הטויוטה וביקש להיפגש, על מנת לוודא כי הוא, התובע, מודה באחריותו לתאונה, וכך היה. כאשר התבקש להסביר הכיצד איש מהשכנים לא ירד לרחוב למשמע התאונה, השיב כי אינו יכול להיות אחראי להתנהלות הדיירים. עוד הוסיף, כי הזמין את החוקר לבוא עמו אל זירת התאונה, על מנת להסביר לו את אופן התרחשותה במקום, אולם החוקר טען בפניו כי אין צורך בכך.
גם החוקר העיד בדיון, ומסר כי ביקר במקום התאונה שלא בנוכחות התובע, וכי לא ערך צילומים של המקום. עוד מסר, כי לא פנה אל נהג הטויוטה, אלא רק לאחר שקיבל פנייה ממבטחתו, חברת הביטוח "כלל", על מנת לטפל בחקירת התאונה, ומסר כי הוא כבר מטפל בתאונה מטעם הנתבעת. רק אז קיבל את פרטיו של בעל הטויוטה, וזה מסר לו את פרטיו של מיכאל בנו. לטענתו, התנהלותו של מיכאל עוררה אצלו תמיהות - בכך שלא צילם את הרכב במקום התאונה, לא שמר את הפתק שהשאיר התובע על שמשת רכבו, לא התקשר מיד למספר הטלפון שעל גבי הפתק ולא דיווח למשטרה, אלא רק פנה מיידית למוסך.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה. להלן טעמיי.
ראש וראשון, מצאתי לנכון לקבל במלואה את עדותו של התובע אודות אירוע התאונה ונסיבותיה. עדותו נמסרה באופן שוטף וקולח, כאשר התובע חזר שוב ושוב על גרסתו באופן עקבי , חרף נסיונותיו של נציג הנתבעת לסתור את טענותיו. עדותו תאמה באופן מלא את הדברים שמסר לחוקר הנתבעת שבוע בלבד לאחר התאונה, ואת ה גרסה שבכתב התביעה. בנוסף, גרסתו נתמכה בטופס ההודעה על התאונה שמסר לנתבעת, ובו כתב - "נסעתי ברחוב, התחמקתי מרכב שיצא מחניה ופגעתי ברכב חונה." התרשמתי, איפוא, כי דבריו משקפים את אופן אירוע התאונה כפי שזו התרחשה בפועל.
אינני סבורה, כי יש לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא הביא לעדות מטעמו את נהג הטויוטה, שכן זה לא נכח באירוע התאונה, ועל כן אין באפשרותו להעיד על נסיבותיה מכלי ראשון. עדותו, על כן, אינה רלוונטית על מנת להוכיח את אירוע התאונה. עדותו של נהג הטויוטה נדרשה, למעשה, לתמיכה בטענות הנתבעת ולא בטענותיו של התובע, ועל כן הנתבעת היא זו שהיתה צריכה להביאו לעדות מטעמה.
לא מצאתי סתירה כלשהי בגרסאות המעורבים, לא כל שכן סתירות מהותיות, כפי שטענה הנתבעת במכתב הדחייה. הטענה נטענה באופן כללי וסתמי, מבלי שהנתבעת מפרטת מהן הסתירות עליהן היא מסתמכת. בשים לב לכך שנהג הטויוטה כלל לא נכח במקום התאונה בעת התרחשותה, הרי שלא יכול היה למסור גרסה אודות אירוע התאונה, לא כל שכן גרסה הסותרת את גרסת התובע כנטען.
אוסיף, כי עצם פגיעתו של רכב הניסאן בתאונה נתמך גם בחוות דעתו של שמאי התובע שצורפה לכתב התביעה, ובה נקבע כי הנזקים שנבדקו הם נזקים תאונתיים. עניין זה לא נשלל בחוות דעת שמאי הנתבעת, אשר קבע בחוות דעתו כי נסיבות התאונה הן "כמצויין בטופס התביעה".
אין בידי לקבוע, כטענת הנתבעת, כי אי נטילת פרטיו של רכב היונדאי שיצא מהחניה מימין וגרם לתובע לסטות אל רכב הטויוטה, יש בה כדי להפריך את גרסתו של התובע, אף לא להחלישה. אכן, לא היה מגע בין שני כלי הרכב; זאת ועוד, הסברו של התובע, לפיו נהג היונדאי נלחץ מכך שצעק עליו ועזב את המקום, סביר בעיניי; יש להניח כי מעייניו של התובע, אשר לפי עדותו, היתה זו הפעם הראשונה בה היה מעורב בסיטואציה כזו, היו נתונים לנזק שנגרם לרכבו ולרכב הטויוטה כתוצאה מהפגיעה, וכי בנסיבות אלו הניח לנהג היונדאי לעזוב את המקום מבלי ליטול את פרטיו. אוסיף, כי העובדה שחוקר הנתבעת לא איתר במקום רכב כזה (אם אכן לכך היתה הכוונה במסגרת נסיונו לאיתור רכב צד ג', כמפורט בדו" ח החקירה הראשון), אין בה כדי לשלול את גרסתו של התובע, מה גם שהחוקר ויתר על קיום ביקור במקום בנוכחותו של התובע, כפי שהציע לו האחרון, והעדיף לסור למקום לבדו.
לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת בדבר חוסר ההתאמה בין היקף הנזקים שבכלי הרכב, כאשר רכב התובע הוכרז כאובדן גמור ואילו הנזקים ברכב הטויוטה קטנים יחסית. ראשית דבר, הנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן לגבי הפגיעה ברכב הטויוטה, לא צירפה תצלומים של הנזק או חוות דעת שמאי לגביו. מכאן, שטענתה בדבר היות נזקים אלו קטנים יחסית נותרה טענה בעלמא. בנוסף, מן המפורסמות הוא, כי לא תמיד ישנה התאמה בהיקף הפגיעות בכלי רכב שנפגעו בתאונה, והדבר תלוי בגורמים שונים, כגון גודל הרכב, משקלו, החומר ממנו הוא בנוי, האם היה בתנועה או שמא נייח וכדומה; טענה זו של הנתבעת הינה טענה שבמומחיות, אלא שהנתבעת לא הציגה חוות דעת מומחה מטעמה להוכחתה; היא אף לא צירפה לכתב ההגנה את מימצאיו של בוחן תאונות הדרכים שעל סמך ההתייעצות עמו, בין השאר, דחתה הנתבעת את תביעת התובע במכתב הדחייה. על כן אני דוחה טענה זו.
אוסיף, כי מיקום הנזקים בכלי הרכב תואם את גרסתו של התובע לתאונה ואת האופן בו שיחזר את התאונה באמצעות רכבי צעצוע בדיון. בהינתן כי רכב הטויוטה חנה בניצב למדרכה, ולאור עדותו של התובע כי סטה לשמאל על מנת להימנע מפגיעה מהרכב שיצא מהחנייה מימין, אך סביר הוא כי מיקום הפגיעה ברכבו יהיה בחלקו הקדמי והשמאלי-קדמי, כמתואר בתמונות ובחוות דעת השמאי מטעמו, וכי מיקום הפגיעה ברכב הטויוטה יהיה אף הוא בחלקו הקדמי, כפי שתיאר התובע בעדותו. אין בידי, איפוא, לקבל את טענת נציג הנתבעת בסיכומיו, לפיה הנזקים שנגרמו ברכבו של התובע לא יכלו להיגרם באירוע כפי שזה הוצג על ידיו.
אין ממש גם בטענת הנתבעת, לפיה אין זה סביר שאיש לא ירד לרחוב בעקבות התאונה; מעבר לכך שעצם הטענה לא הוכחה, הרי שמדובר בטענה סתמית שאין בכוחה להפריך את גרסת התובע; טענה זו אף לא נטענה במכתב הדחייה ובכתב ההגנה, והעלאתה מהווה הרחבת חזית אסורה.
אשר לשיחות שקיים התובע מיד לאחר אירוע התאונה; תמלולן של אלו לא הוגש, וכך גם תמלול השיחות שבין בני-שיחו של התובע ובין החוקר, בהן, נטען בדו"ח החקירה, מסרו הדוברים כי התובע לא סיפר להם על התאונה שאך אירעה לו. כאמור, הנתבעת לא הגישה את הקלטות השיחות הללו, על אף שניתנה לה הזדמנות לכך; המנעות זו מהצגת ראיות רלוונטיות, לשיטתה, נזקפת לחובתה.
מכל אלו אני קובעת, כי התובע ע מד בנטל להוכיח את אירוע התאונה. אני דוחה, איפוא, את טענתה של הנתבעת, כי לא אירע מקרה ביטוח כ הגדרתו בפוליסה. אכן, הנתבעת לא הבהירה כיצד מוגדר "מקרה ביטוח" בפוליסה, ומעיון ברשימת הפוליסה שהוגשה עולה כי היא נעדרת הגדרה כזו. התנאים הכלליים, בהם אמורה להימצא ההגדרה האמורה, לא הוצגו; ואולם עיון בהגדרתו של "מקרה ביטוח" בסעיף 1(2) ל"פוליסה התקנית" שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו-1986 (להלן: הפוליסה התקנית), אליה כפופים התנאים הכלליים, מעלה כי האירוע, בהתאם לגרסת התובע, עולה כדי "מקרה ביטוח".
אשר לטענתה של הנתבעת בדבר מסירת מידע כוזב במטרה להכשילה בבירור חבותה: אכן, סעיפים 23-22 לחוק חוזה הביטוח מטיל ים על המבוטח חובה למסור למבטחת מידע ומסמכים הדרושים לה לבירור חבותה הביטוחית. סעיפים 26-24 לחוק מגבילים את הזכות לקבל תגמולי ביטוח ממי שמסר למבטחת עובדות כוזבות או העלים עובדות, לאותה מידה שהיתה המבטחת חייבת לשלמם לולא הוכשל בירור החבות, ושוללים זכות זו לחלוטין במקרה שהדבר נעשה בכוונת מרמה. תכליתם של סעיפים אלו, כפי שפורשו בפסיקת בתי המשפט, היא להרתיע את המבוטח ממסירת עובדות כוזבות או מהעלמת עובדות, ודאי בכוונת מרמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [12.4.2011], להלן: עניין פלדמן).
נפסק, כי לצורך הוכחת כוונת מרמה, יש להוכיח את שלושת היסודות הבאים: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי נכונותן של העובדות; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה [9.5.1998]; עניין פלדמן הנ"ל).
הנטל להוכחת התקיימותם של שלושת היסודות הללו מוטל על הטוען לתחולתם של סעיפים 26-24 לחוק, קרי, על המבטחת; נטל ההוכחה הנדרש הוא נטל מוגבר, שכן, כך נפסק, להוכחת מעשי מרמה נדרשות ראיות כבדות משקל, על מנת להטות את מאזן ההסתברויות (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 [1986]; עניין פלדמן הנ"ל). עם זאת, נפסק, די בכך שהמבטחת תוכיח את התקיימותם של שני היסודות הראשונים, על מנת שיעבור אל המבוטח הנטל להביא ראיות ולהראות כי מסר עובדות כוזבות ממניע אחר ולא מתוך כוונת מרמה ( עניין פלדמן הנ"ל, פיסקה 9).
בענייננו, שוכנעתי כי התאונה אירעה כגרסת התובע; הנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת על מנת לסתור גרסה זו. מכאן, שהנתבעת כשלה מלהוכיח את היסוד הראשון הנדרש להוכחת כוונת המרמה, קרי, כי התובע מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות. מכאן שיש לקבוע, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכחת כוונת המרמה.
לא זו אף זו: הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר בִיוּם התאונה ובדבר קנוניה כלשהי בין התובע ובין נהג רכב הטויוטה. לא מצאתי טענות אלו כמסתברות או כהגיוניות, מה גם שלא הוצג מניע כלשהו לביום התאונה כנטען.
בניגוד לטענת הנתבעת, התובע שיתף עמה פעולה באופן מלא: הוא מסר הודעה על אירוע התאונה; הוא נפגש עם החוקר מטעמה, מסר לו פרטים מלאים על התאונה, מסר לו הודעה חתומה בכתב, מסר לו פירוט שיחות והציג בפניו את ציר הזמן בטלפון הנייד שלו. לא ברור, אם כן, על מה נסמכת טענת הנתבעת בדבר חוסר שיתוף פעולה מצד התובע.
הנתבעת התבססה, בדחייתה את התביעה, על דו"חות החקירה. לאחר שעיינתי בדו"ח ות החקירה ושמעתי את עדותו של החוקר, אין בידי לקבל את מימצאי החקירה ואת מסקנותי ו של החוקר. מסקנות אלו, שהוצגו כמסקנות נחרצות, אינן נשענות על אדנים מוצקים, ורובן ככולן השערות בעלמא. דומה כי החוקר ניסה להעלות ספקות וסימני שאלה, אולם מבלי שאלו ייתמכו בראיות כלשהן.
כך, למשל, לא מצאתי יסוד כלשהו להתרשמותו של החוקר בדבר היכרות מוקדמת בין התובע ובין נהג הטויוטה או בעליה; הטענה הועלתה בעלמא, מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה להיכרות מוקדמת כזו, וכאשר כל הצדדים המעורבים, לרבות הנחקרים הנוספים, להם אין כל עניין בתוצאות החקירה, כגון חברו של מיכאל או שותפו לעסק, שללו היכרות כזו. כאמור, הנתבעת נמנעה מלזמן את מיכאל לעדות מטעמה, על מנת לבסס טענתה זו, והמנעות זו נזקפת לחובתה. אוסיף, כי מעדותו של החוקר בדיון עולה, כי מלכתחילה לא התכוון להמשיך בחקירת התאונה ולחקור את מיכאל, ובסיכום דו"ח החקירה הראשון המליץ לנתבעת להמתין לקבלת תביעה מטעמו או לקבלת פרטיו מהתובע; רק לאחר שקיבל את פרטיו של ניקולאי מחברת הביטוח "כלל", שפנתה אף היא אליו לחקירת התאונה, רק אז, ובחלוף כחדשיים ימים מדו"ח החקירה הראשון, פנה לחקור את מיכאל ואת מקורביו. עולה מכאן, כי החוקר לא התרשם מקיום היכרות מוקדמת בין התובע ובין מיכאל מתוך חקירתו של התובע, והשערה זו עלתה רק בעקבות חקירתו של מיכאל. כאמור, לא מצאתי כי השערה זו מבוססת.
בדומה, לא מצאתי כי היה מקום לתמיהה שהעלה החוקר בדבר נסיבות הפגישה בין התובע ובין מיכאל; מיכאל מסר לחוקר, כי נפגש עם התובע לאחר ששוחח עמו בטלפון; לא ברור, איפוא, על מה נסמכת מסקנתו של החוקר לפיה מיכאל "לא ידע להסביר מדוע נפגש עמו ומה היה במהלך המפגש." ודאי שאין במסקנה בלתי מבוססת זו כדי לבסס חשד להיכרות מוקדמת בין השניים.
אשר לתוקף רשיון הנהיגה של התובע: הנתבעת מעולם לא העלתה עניין זה כנימוק לדחיית התביעה, לא במכתב הדחייה ולא בכתב ההגנה, ועל כן אין ביכולתה להסתמך עליו. מעבר לדרוש אבהיר, כי הנתבעת לא הוכיחה כי במועד התאונה נשלל רשיונו של התובע. סעיף 16 לפוליסה התקנית קובע, כי תקפותו של הכיסוי הביטוחי מותנית בכך שנהג הרכב הינו בעל רשיון נהיגה תקף, או שהיה בעל רשיון כאמור במשך 24 החדשים שקדמו לאירוע, ולא נפסל מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת. לאחר הדיון הציג התובע אישור מרשות הרישוי לפיו ביום התאונה היה רשיונו תקף. לא צויין באישור כי במועד התאונה היה התובע פסול מלהחזיק רשיון נהיגה. עניין זה לא נשלל על ידי הנתבעת על ידי הצגת אסמכתא לפסילת רשיונו . אוסיף לכך את הטעות שנפלה בדו"ח החקירה, קרי, כאשר החוקר ייחס את העדר רשיון הנהיגה לנהג הטויוטה ולא לתובע, ומטעם שכלל לא נטען, קרי, צבירת נקודות. מכל אלו, דין טענות הנתבעת בדבר תוקף רשיון הנהיגה של התובע להידחות.
לאור כל האמור לעיל, וכאשר מעבר לסימני שאלה בלתי מבוססים ותמיהות הנסמכות על השערות בלבד לא הוכיחה הנתבעת את טענותיה בדבר הכשלת בירור חבותה ובדבר מרמה בתביעה לתגמולי ביטוח, אין בידי לתת משקל לדו"חות החקירה שהציגה הנתבעת, ואשר עליהם נסמכה הגנתה. כאמור, בשים לב לנטל המוגבר המוטל על המבטחת להוכחת התקיימותם של תנאי הפטור שב סעיפים 26-24 לחוק חוזה הביטוח, לא די בהעלאת סימני שאלה ותמיהות, אלא יש להוכיחם בפועל. זאת לא נעשה במקרה דנא.
אני קובעת, איפוא, כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה בדבר מסירת פרטים כוזבים מצד התובע , בדבר הכשלתה בבירור חבותה ובדבר ביוּם התאונה על ידי התובע בשיתוף פעולה עם נהג הטויוטה . כפועל יוצא, עליה לשאת בנזקי התובע בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח ולפ וליסת הביטוח.
הנזק
הן שמאי התובע והן שמאי הנתבעת אישרו כי לרכב התובע נגרם אובדן גמור . מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגובה שווי הרכב, בניכוי שרידיו.
השמאים אינם חלוקים בדבר שוויו הבסיסי של הרכב, ושניהם מסכימים כי זה עומד על 36,000 ₪; ואולם, שמאי התובע קבע כי יש להפחית מהשווי הבסיסי שיעור 3.62% בשל מד נסועה גבוה, סך הכל 1,303 ₪, ולהוסיף 1% בשל מספר בעלים נמוך, קרי, 346 ₪; לאור זאת העמיד את שוויו המשוקלל של הרכב על 35,043 ₪, ובניכוי שרידיו (2,900 ₪) - סך של 32,143 ₪.
לעומת זאת, שמאי הנתבעת מצא לנכון להפחית מהשווי הבסיסי 21% בשל בעלות קודמת של חברה, סך הכל 7,560 ₪; אישר הוספת 1% בשל מספר בעלים נמוך, בשיעור 140 ₪; הפחית 344 ₪ בשל מד נסועה גבוה, לפי 1.21%, והפחית 1.5% בשל ירידת ערך בגין נזק קודם, בסך של 424 ₪ ונזק בגין המוקד האחורי בסך של 1,600 ₪. לאור זאת העמיד את שווי הרכב על 26,212 ₪.
אין בידי לקבל את הערכתו של שמאי הנתבעת. אסמכתא לבעלות קודמת של חברה לא הוצגה, לא במסגרת כתב ההגנה ואף לא לאחר הדיון, הגם שניתנה לנתבעת אפשרות להגיש אסמכתא כזו . שיעורו של נזק קודם במוקד האחורי בסך של 1,600 ₪ לא הוכח, משאין התייחסות למוקד זה במסגרת חוות דעת שמאי הנתבעת, המתייחסת למוקד חזית בלבד, ומשלא הוכח כי הנזק האמור לא תוקן. עם זאת אקבל את ההפחתה בשיעור 1.5% בגין ירידת ערך בגין נזק קודם, סך הכל 424 ₪, זאת על סמך דו"ח עבר ביטוחי שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה.
מכל אלו אני קובעת, כי שוויו המשוקלל של רכב התובע, על יסוד קביעת השמאי מטעמו (35,043 ₪) ובהפחתת 424 ₪ - ירידת ערך בגין נזק קודם, הינו 34,619 ₪, ובניכוי שרידים (2,900 ₪) - 31,719 ₪.
מתוך סכום זה יש לנכות את ההשתתפות העצמית החלה על התובע על פי הפוליסה, קרי, 990 ₪. לאור זאת, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,729 ₪.
כן על הנתבעת לשלם לתובע את שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של 1,200 ₪.
מכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 31,929 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד היום - סך של 3 2,886 ₪ .
שקלתי שמא יש לחייב בנסיבות העניין את הנתבעת בריבית מיוחדת בהתאם להוראות סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, החל על המקרה דנא בהיות הביטוח נשוא התביעה "ביטוח אישי" כמשמעו בסעיף זה . אכן, נימוקיה של הנתבעת לדחיית התביעה הם נימוקים סתמיים, בלתי מבוססים, ואינם נסמכים אלא על ספקות חסרי יסוד שהעלה החוקר. אוסיף, כי בתחילת הדיון העמדתי את נציג הנתבעת על הקשיים שבהגנתו והצעתי לו לשקול בשנית את עמדתו, אך הוא הודיע כי הינו עומד על טענותיו ומבקש לנהל את ההליך עד תום. יח ד עם זאת, בשים לב למהות ההליך, משלא נטען לעניין הריבית המיוחדת בכתב התביעה, ולפנים משורת הדין, מצאתי שלא לפסוק ריבית מיוחדת כאמור לעיל, והדברים האמורים לעי ל יבואו לידי ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות המשפט , אותן מצאתי לנכון להעמיד על סך של 1,200 ₪.
כיוון שהסכום הכולל עומד על 34,086 ₪, סכום הגבוה מתקרת סמכותו של בית משפט זה במועד הגשת התביעה, יועמד הסכום הפסוק על גבול התקרה האמורה, קרי, 33,800 ₪.
סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י' תשרי תשפ"ב, 16 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ערן אברג'ל
נתבע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: