ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נועם שוגרמן נגד אי. סי. פי. פיננסים בע"מ :


בפני כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון

מבקש
נועם שוגרמן
ע"י ב"כ עוה"ד עופר שפירא ובתיה ברד
ממשרד שבולת ושות'

נגד
משיבה
אי. סי. פי. פיננסים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד עמר, רייטר, ז'אן, שוכטוביץ ושות'

החלטה

לפניי בקשת המבקש לתיקון הבקשה לאישור תובענה כייצוגית אשר הוגשה על ידי המבקש כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור"), וכן להתיר למבקש לתקן את כתב התביעה שצורף לבקשת האישור.
רקע
עניינה של בקשת האישור בטענה כי המשיבה מעניקה שירות של מכירת מט"ח בתשלומים באמצעות כרטיס אשראי, במסגרתו גובה המשיבה מלקוחותיה לפי הנטען ריביות נשך, מבלי ליתן גילוי בדבר שיעור הריבית במסגרת מתן האשראי. זאת, בניגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (יצוין כי במסגרת תיקון מס' 5 לחוק זה, שונה שם החוק ל- "חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993" (להלן: "חוק אשראי הוגן")).
בנוסף, בקשת האישור מייחסת למשיבה התעשרות שלא כדין, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979; הפרה של סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרה של תקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית), התש"ן-1989; הטעייה וחוסר תום לב, לפי סעיפים 9, 12, 15 ו- 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); גבייה שלא כדין מכוח חוזה פסול, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים; רשלנות, הפרת חובות חקוקות, ופגיעה באוטונומיה, בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור, בה התנגדה לבקשת האישור. המבקש הגיש תגובה לתשובת המשיבה לבקשת האישור.
ישיבות קדם משפט התקיימו בפניי בימים 28.10.19 ו- 29.10.20.
במסגרת הבקשה שבפניי, עותר המבקש לתיקון בקשת האישור. המבקש צרף לבקשה עותק של הבקשה המתוקנת לאישור התובענה כייצוגית, במסגרתה סומנו השינויים המבוקשים (להלן: "בקשת האישור המתוקנת").
המשיבה הגישה תשובה לבקשה לתיקון בקשת האישור, בה התנגדה לה. המבקש הגיש תגובה לתשובה.
יצוין כי הבקשה לתיקון בקשת האישור שבפניי, הוגשה לאחר בקשה קודמת לתיקון בקשת האישור (בקשה מס' 9) ובקשה להוספת ראיות (בקשה מס' 15), אשר הוגשו על ידי המבקש.
המשיבות עתרו לסילוק בקשות אלו ובהחלטה מיום 25.3.20 נקבע, בין היתר, כי עולה מהבקשה עצמה כי התיקונים שהתבקשו בבקשות קודמות כלולים בה וכי בכך נראה שמתייתר הצורך לדון בבקשות הקודמות. נקבע כי סוגיית ההוצאות תוכרע בהמשך.
תמצית טענות הצדדים
טענות המבקש
המבקש מסווג את השינויים המבוקשים לשלושה סוגים: התייחסות לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת בקשת האישור; נושאים שהועלו בתשובה לתגובה ובהם התייחסות לטענות בלתי צפויות של המשיבה; ותיקונים הנובעים מהערות בית המשפט במסגרת הדיון.
המבקש טוען כי יש להיעתר לבקשה לתיקון בקשת האישור, לנוכח ההלכה לפיה הגישה לתיקון היא ליברלית, מקלה וגמישה, משבקשת האישור אינה בקשת סרק, משעה שיש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת, משהעיתוי בו הוגשה הבקשה אינו עולה כדי שיהוי, שכן התיק מצוי בשלב קדם המשפט וטרם נקבע מועד לישיבת הוכחות, ומשהתיקון המבוקש לא יסב פגיעה למשיבה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בתום לב והאינטרס הציבורי מחייב היעתרות לבקשה.
טענות המשיבה
המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה וכן את הבקשות הנוספות שקדמו לה (בקשות מס' 9 ו- 15). לשיטת המשיבה, אין לאפשר למבקש לערוך מקצה שיפורים בבקשת האישור ולנהל את ההליך כטלאי על טלאי.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי מדובר בבקשה הכוללת היקף עצום של תיקונים המונה כ- 17 עמודים ו- 17 נספחים ובה הועלו שלל טענות וראיות חדשות עד כי מדובר במקצה שיפורים אסור ובבקשת אישור חדשה ובה חברי קבוצה חדשים, תקופות חדשות וטענות העומדות בסתירה לבקשת האישור המקורית. עוד טענה המשיבה לשיהוי ולנזק שיגרם לה ככל שהבקשה תתקבל.
דיון והכרעה
עיינתי בטענות הצדדים.
השיקולים שיש לבחון במסגרת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית פורטו בין היתר, ברע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי (פורסם במאגרים, 30.4.20) פסקה 12, לאמור:
"אמות המידה לבחינת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית נדונו זה מכבר ב-עניין אינסלר. בהלכה זו נקבע כי יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשה לתיקון בקשת אישור המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי, בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אזרחיים "רגילים" ובמיוחד לנוכח האינטרס הציבורי שמגולם בניהול תובענות ייצוגיות ראויות. בהינתן האמור, נקבע שככל שעל פני הדברים נראה שבקשת האישור איננה בקשת סרק וקיים יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת בין הצדדים, יש לנקוט ביד רחבה כלפי קבלת בקשת התיקון; ולצד זאת, הובהר כי יש להיזהר פן מנגנון זה ינוצל לרעה וישמש לעריכת "מקצה שיפורים" בבקשת אישור שהוגשה בחופזה וללא שקידה ראויה.
בהתאם, נקבע שהשיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון בבואו להכריע בבקשה לתיקון בקשת אישור הם: אופי התיקון ואם הוא דרוש לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת, השיהוי בהעלאת הטענה או בהוספת הראיה והעיתוי שבו הוגשה בקשת התיקון, מידת הפגיעה שהתיקון עלול להסב לבעל הדין שכנגד, ושאלת תום ליבו של מבקש התיקון (ראו: עניין אינסלר, פסקאות 20-14; רע"א 1850/19 לרנר נ' די בי אס שירותי לווין (1998) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (7.1.2020); רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 8 (2.8.2018) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 1494/15 עמוסי - נגר יבוא ושיווק עוגן בע"מ נ' הר פז, [פורסם בנבו] פסקה 6 (15.7.2015))".
בהתאם לשיקולים אלו, אפנה לבחינת השינויים שמבוקש להתיר למבקש לערוך בבקשת האישור.
פרקים ב.5 ו- ד.8 לבקשת האישור המתוקנת
עניינו של פרק ב.5 לבקשת האישור המתוקנת בטענות המתייחסות לרכישות נוספות שנטען כי התרחשו לאחר הגשת בקשת האישור המקורית, בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2019, וכן בשינויים שנטען כי התרחשו ביחס לאפשרויות רכישת המט"ח בתשלומים מהמשיבה. עניינו של פרק ד.8 לבקשת האישור המתוקנת, בטענות לפיהן המשיבה מפרה את הוראות הדין גם לאחר כניסת תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993, לתוקף.
המבקש טען כי הטענות שבפרקים אלו מלמדות על שינוי התנהלות העולה כדי הודאה של המשיבה והן מלמדות כי גם כיום המשיבה אינה מקיימת את הוראות הדין, שעה שהגילוי שניתן מצד המשיבה אינו כולל את מלוא הפרטים שיש לגלותם. עוד נטען כי לא היה ניתן לכלול התייחסות לכך בבקשת האישור, לאור מועד התרחשות האירועים שבמוקד פרקים אלו, וכי מדובר בעילות משפטיות שאינן משנות את מהותה של התובענה ואת העובדות שבבסיסה.
מנגד, המשיבה טענה כי מדובר בעילת תביעה חדשה ובטענות משפטיות שונות מזו שבבקשת האישור המקורית, וכן כי מדובר בניסיון לערוך מקצה שיפורים ביחס לבקשה מס' 15 שבה התבקשה הוספת ראיות אלו. המשיבה הוסיפה וטענה כי השינוי הנטען בהתנהלותה אינו מלמד על הודאה, מאחר שהוא נבע מכניסתו של תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן לתוקף, והקבלה שהוצגה לא הופקה על ידי המשיבה. הפרק המשפטי (פרק ד.8 לבקשת האישור המתוקנת), נועד להתמודד עם טענת המשיבה לפיה השינויים שערכה נבעו מתיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן, תשנ"ג-1993.
עיון בטענות המפורטות בפרקים ב.5 ו- ד.8 לבקשת האישור המתוקנת מלמד כי מדובר באירועים שנטען כי התרחשו בחודשים ספטמבר – אוקטובר 2019, לאחר כניסת תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 לתוקף, כך שלא ניתן לקבוע כי אירועים אלו בהכרח מצביעים על כך שהמשיבה שינתה התנהלותה דווקא בשל הגשת התובענה הייצוגית כנגדה.
בקשת האישור המקורית נשענה בעיקרה על מספר אירועי רכישת מט"ח לגביהם נטען, בין היתר, כי לא פורטו בהם שיעורי הריבית. לעומת זאת, האירוע שצוין בפרק ב.5 לבקשת האישור המתוקנת שונה בכך שנכללה בו התייחסות לשיעורי הריבית. בסעיף 47 לבקשת האישור המתוקנת, צוין בהקשר זה, כי "בנוסף עולה, כי המשיבה החלה לבצע גילוי ללקוחות של היותה של העסקה המבוצעת עימה עסקת הלוואה במהות בגינה נגבית ריבית, וכן לגלות את שיעורי ריבית השונים, הנגבים על ידה". בסעיף 31 לבקשת התיקון, צוין כי "שינוי זה מלמד כי גם כיום המשיבה אינה מקיימת את הוראותיהם של חוק אשראי הוגן... ואינו מהווה גילוי מלא של כל הפרטים שאותם מחויבת המשיבה לגלות לפי חוק אשראי הוגן וחוק הפיקוח".
בסעיף 36 לבקשה אף טען המבקש מפורשות כי מדובר בעובדות ובראיות חדשות אשר נולדו לאחר הגשת בקשת האישור ואשר מקימות למבקש עילת תביעה חדשה.
מנתונים אלו עולה כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה עניינם של פרקים ב.5 ו- ד.8 עולה כדי הוספת עילה המתייחסת לתקופה שלאחר תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן, בעוד שבקשת האישור התייחסה לתקופה של שבע השנים שקדמו להגשתה (ר' סעיף 138 לבקשת האישור), וכן כי מדובר בעילת תביעה שונה המבוססת על עובדות ועל טענות משפטיות שונות מאלו שנכללו בבקשת האישור המקורית.
משעה שהטענות בפרקים ב.5 ו- ד.8 מתייחסות לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת בקשת האישור ולאחר כניסת תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן לתוקף, ובשים לב לטענות המשפטיות המפורטות בפרק ד.8 המתייחסות בעיקרן להוראות דין שנכנסו לתוקפן במועדים שלאחר הגשת בקשת האישור (ר' ס' 174 – 175 לבקשת האישור המתוקנת) הרי שמדובר בעילת תביעה חדשה. בעניין זה נקבע, כי:
"בפסיקה נקבע כי בית-המשפט ייעתר בצמצום לבקשות תיקון בהן עותר המבקש להוסיף עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלה הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי (רע"א 6113/13 פלוני נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (19.12.2013)).
קביעה זו נכונה גם כשמדובר בתובענה ייצוגית...
20. הטעם לכך שבית-המשפט נעתר בצמצום לבקשות לתיקון המוסיפות עילות תביעה חדשות, הוא לאור הרציונל שהובהר לעיל. כך, כאשר במסגרת בקשת התיקון נוספות עילות תביעה, הבקשה והתיקון אינם תורמים בדרך-כלל לבירור השאלות השנויות במחלוקת שהופיעו בכתב הטענות המקורי – בירור שהוא המטרה העיקרית לשמה מתיר בית המשפט את תיקון כתבי הטענות (כעולה מלשון תקנה 92 לתקסד"א המוזכרת לעיל)" (ר' ת"צ 28811-02-16 דמתי נ' מנקיינד קורפוריישן (פורסם במאגרים, 13.1.20) פסקה 19, כהפניית המשיבה, וכן ר' רע"א 1083/20 דמתי נ' Mannkind Corp. ואח' (פורסם במאגרים, 14.7.21)).
המבקש טען כי מדובר בעילות משפטיות שאינן משנות את מהותה של התובענה ואת העובדות שבבסיסה. טענה זו איננה מתיישבת עם השינויים המבוקשים, שעניינם כאמור בהתנהלות המשיבה שלאחר כניסת תיקון מס' 5 לתוקף, בהתייחסות לתקופות שונות, ובהוספת עילות תביעה המתייחסות להיקף הגילוי המוטל על המשיבה, לעומת בקשת האישור המקורית שהתמקדה בעצם חובת הגילוי.
בנסיבות אלו, אף לא ניתן לקבוע כי אירועים אלו מצביעים בהכרח על כך שהמשיבה שינתה התנהלותה דווקא בשל הגשת התובענה הייצוגית כנגדה.
משמדובר בהוספת עילה שלא נכללה בבקשת האישור ומשמדובר בטענות להפרות השונות במהותן מאלו שנכללו בבקשת האישור ובתקופות שונות - לא שוכנעתי כי תיקון בקשת האישור על דרך של הוספת התייחסות לאירועים המתוארים בפרק ב.5 לבקשה המתוקנת, יתרום לבירור השאלות שבמחלוקת ולהכרעה במחלוקות שבין הצדדים.
לאור האמור, אינני נעתרת לבקשה לתיקון בקשת האישור ביחס להוספת פרקים ב5 ו- ד.8 לבקשת האישור המתוקנת.
פרק ג', תתי פרקים ג.1. – ג.6. לבקשת האישור המתוקנת, והשינוי בהגדרת הקבוצה ( ס' 216 לבקשת האישור המתוקנת)
במסגרת הטענות שבפרק ג' לבקשת האישור המתוקנת ובפרקי המשנה שבו (פרקים ג.1 – ג.6), נטען כי רכישת מט"ח בכרטיס אשראי מתאפשרת אך ורק באמצעות המערכת שפותחה על ידי המשיבה והציוד של המשיבה; החלפן מעניק את המט"ח ללקוח כשלוח של המשיבה; במקרה של תשלומים נגבית ריבית כאשר עיקר הסכום (90%) משולם למשיבה; מבחינת הסליקה וכרטיס האשראי, הצד לעסקה הוא המשיבה; המשיבה היא המממנת את האשראי וקובעת את גובה הריבית; עסקים דומים מבהירים כי מדובר בעסקת הלוואה; חלק מבתי העסק בהם ניתן השירות אינם בעלי רישיון למתן שירותי אשראי; יש לראות את בית העסק כשלוח של המשיבה; יש לראות את המשיבה ובית העסק כשותפים או כמשתפי פעולה.
בפרק ג.2 מפנה המבקש למידע, מסמכים, צילומי מסך וטבלאות נתונים, שלטענתו ממחישים שהמשיבה היא שעומדת מאחורי העסקאות המבוצעות בבתי העסק. בפרקים ג.3 – ג.6 מובא פירוט והתייחסות ביחס ליריבות שבין הצדדים בכל אחד מארבעת סוגי העסקאות (הזמנה מאתר המשיבה ואיסוף מבית עסק; הזמנה מאתר המשיבה ואיסוף מכספומט"ח; ההזמנה מאתר המשיבה ומסירת מט"ח על ידי שליח; לקוחות מזדמנים הנכנסים לבתי עסק ומשלמים באמצעות מערכת של המשיבה).
בסעיף 216 לבקשת האישור המתוקנת, מבקשים להכניס שינויים בהגדרת הקבוצה, כך שמעבר להגדרות המקוריות שהתייחסו ל- "כל מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם לרכישת מט"ח בתשלומים", צוין – "כל מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם לרכישת מט"ח בתשלומים, לרבות באמצעות אחרים שהינם שותפים של המשיבה או פועלים בשיתוף פעולה עימה, או מי שהתקשר עם נש"מ בהסכם לרכישת מט"ח בתשלומים באמצעות מערכת המשיבה המותקנת אצל הנש"מ".
המבקש טוען כי הטענות שבפרקים אלו הועלו כולן במסגרת התגובה לתשובה לבקשת האישור והן מהוות מענה ישיר לטענות מפתיעות או בלתי צפויות שהמשיבה טענה לראשונה בתשובה לבקשת האישור. המבקש הבהיר כי לא היה יכול לדעת שהמשיבה תטען שאין יריבות כלפיה ושאין המדובר בעסקה של הלוואה או שמדובר בגביית ריבית, מאחר שטענות אלו עומדות בניגוד מוחלט לתקנון המשיבה, למסמכים שנמסרים ללקוחותיה ולמהות העסקה המבוצעת עם המשיבה.
המבקש הוסיף כי משטענות אלו נכללו בתגובה לתשובה לבקשת האישור, הן מהוות חלק מהפלוגתות בתובענה, והוספתן לבקשת האישור נועדה למען הנוחות ועל מנת שיעמוד לפני בית המשפט והצדדים כתב טענות מרוכז אחד.
המשיבה טענה, כי מדובר בפרק שלם המונה לא פחות מעשרה עמודים, שישה נספחים חדשים ותיקון הגדרת הקבוצה באופן שיכללו בה גם לקוחות שלא נקשרו בהסכם עם המשיבה (לקוחות מזדמנים). מדובר בניסיון להכשיר הרחבת חזית, ואין המדובר במענה לטענות מפתיעות.
ככל שמדובר בטענות שבאו במענה לטענת העדר היריבות שהועלתה בתשובה לבקשת האישור, המקום להתייחס להן הוא במסגרת התגובה לתשובה, כפי שהמבקש ציין כי אכן כבר נעשה על ידו . לכן, אין בכך משום הצדקה לתיקון בקשת האישור בשלב הדיוני הנוכחי, בשל טעמי "נוחות", כטענת המבקש. די בכך על מנת לדחות את הבקשה בעניין זה.
מעבר לנדרש, יצוין כי תיאור האירועים שעליהם נסבה בקשת האישור כלל בין היתר פירוט ביחס למעורבותם של גורמים נוספים במסגרת השירות המיוחס למשיבה (ס' 16 ו- 22 – 27 לבקשת האישור). בבקשת האישור אף נטען מפורשות כי בתי העסק משמשים כגורם תפעולי למכירת המט"ח על ידי המשיבה (ס' 16.2 לבקשת האישור). כמו כן, המשיבה הפנתה לתנאי השימוש שבאתר האינטרנט שלה, בהם צוין, בין היתר , כי "העסקה מתבצעת בבית העסק בלבד וכל הקשור ו/או הנובע ממנה לרבות ביחס לאחריות בגינה, תחול אך ורק על בית העסק". המשיבה טענה כי הלקוח נדרש לאשר תנאים אלו לצורך קבלת השירות. גם הקבלות שצורפו לבקשת האישור המקורית הן קבלות של בתי העסק (ר' נספחים 7 – 8 לבקשת האישור המקורית).
בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא הייתה מניעה להעלאת הטענות שבפרקים ג.1 – ג.6 לבקשת האישור המתוקנת, המתייחסות לניתוח הפעולות והעסקאות שעליהן נסבה בקשת האישור לצורך המחשת היריבות בין הצדדים, במסגרת בקשת האישור המקורית. לא שוכנעתי, אפוא, כי מדובר בטענות מפתיעות שהועלו בבקשה לאישור ושלא היה ניתן לצפות אותן מראש בשקידה סבירה.
ביחס לשינויים בהגדרת הקבוצה, כאמור, עיון בבקשת האישור מלמד כי נכללה בה התייחסות, בין היתר, לשותפים ולשיתופי הפעולה המיוחסים למשיבה, וכן להתקשרויות עם בתי עסק (נותני שירות מטבע – נש"מ) בהסכמים לרכישת מט"ח בתשלומים, באמצעות מערכת המשיבה המותקנת אצל בתי העסק, נותני שירותי מטבע.
כך, בסעיף 1 לבקשת האישור, צוין כי "עניינה של בקשת אישור זו, הוא בהתנהלות מטעה ופסולה ושלא כדין של המשיבה, שבמסגרת פעילותה רחבת ההיקף כנותנת שירותי מטבע ומתן אשראי (אצל נותני שירותי מטבע ובאמצעות אחרים) גבתה ריביות... ומבלי ליתן גילוי...";
בסעיף 16, צוין כי "רכישת המט"ח מקרדיטק יכולה להתבצע במספר דרכים: 16.1. האחת, הזמנה באינטרנט... באמצעות קבלת המט"ח באחד מ- 240 בתי עסק (צ'יינג' שעובדים יחד עם המשיבה); 16.2. השנייה, הגעה ישירה לאחד מ- 240 בתי העסק (צ'יינג') שעובדים עם קרדיטק (כאמור), שבכל אחד מאותם בתי עסק קיימת מערכת של קרדיטק. כלומר, בית העסק מבצע את מכירת המט"ח ללקוח עבור קרדיטק באמצעות מערכת ממוחשבת של קרדיטק, כך שלמעשה בית העסק משמש כגורם תפעולי למכירת המט"ח על ידי קרדיטק... נציג בית העסק ציין בפני המבקש כי בתי עסק (צ'יינג'ים) מבצעים מכירת מט"ח בתשלומים עבור קרדיטק באמצעות מערכת ממוחשבת של קרדיטק";
בסעיף 17, צוין כי "במסגרת פעילות מכירת המט"ח... מופיע באתר קרדיטק או במערכת קרדיטק הנמצאת בבתי העסק תעריפון של שערי המט"ח המוצעים למכירה על ידי המשיבה...".
בקשת האישור כללה, אם כן, התייחסות ליחסים הנטענים שבין המשיבה לבין בתי עסק שעובדים יחד עם המשיבה או באמצעות מערכת של המשיבה.
משעה שהגדרת הקבוצות המקורית בבקשת האישור התייחסה ל- "כל מי שהתקשר עם המשיבה בהסכם לרכישת מט"ח בתשלומים", מבלי שהגדרה זו סויגה ביחס לסוגי עסקאות ספציפיים ובשים לב לטענות שהועלו בבקשת האישור לפיהן העסקאות המיוחסות למשיבה כללו אף התקשרות באמצעות בתי עסק, עבור המשיבה ובאמצעות המערכת של המשיבה, ולנוכח המפורט לעיל – אינני סבורה כי התיקונים בהגדרת הקבוצה נדרשים לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים. סוגיית היריבות תתברר ממילא במסגרת הדיון בבקשה לגופה.
לאור האמור, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשה לתיקון בקשת האישור ביחס להוספת פרק ג', תתי פרקים ג.1. – ג.6., והשינוי בהגדרת הקבוצה (ס' 216 לבקשת האישור המתוקנת).
פרק ג.7 לבקשת האישור המתוקנת
עניינו של פרק זה בטענות לפיהן עסקים דומים ומתחרים למשיבה ביצעו גילוי של ריבית כדין בעסקאות דומות. נטען כי מדובר בהוכחה חד משמעית לכך שעל עסקאות מהסוג המפורט בבקשת האישור חל תיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן. המבקש שב וטען בפרק זה כי המשיבה שינתה את התנהלותה והחלה לגלות כי מדובר בעסקת הלוואה שמשולמת ריבית בגינה.
המבקש טען כי התיקון המבוקש המתייחס להוספת פרק ג.7 לבקשת האישור המתוקנת, נובע מהערות בית המשפט במסגרת דיון קדם המשפט. המבקש הוסיף כי מדובר בראיות חדשות שלא היו בידיו במועד הגשת בקשת האישור והוא לא נדרש לאסוף ראיות אלו טרם הגשתה, שכן מדובר בראיות שנאספו לנוכח שאלת בית המשפט בנוגע לאופן פעולותיהם של עסקים דומים בתקופה שקדמה לתיקון מס' 5 לחוק אשראי הוגן.
המשיבה טענה כי אין ממש בטענה שמדובר בראיות שנאספו עקב הערת בית המשפט, ובית המשפט לא שלח את המבקש לאסוף ראיות נוספות. עוד טענה המשיבה כי דבר לא מנע מהמבקש לכלול טענות אלו בבקשת האישור ואין המדובר במענה לטענה מפתיעה, שכן המבקש הקדיש פרקים שלמים בבקשת האישור לביסוס הטענה שמדובר בעסקת הלוואה שהחוק חל עליה ולכן ידע שהמשיבה תטען כי לא מדובר בהלוואה.
הטענות והראיות שנכללו בפרק ג.7 לבקשת האישור המתוקנת מתייחסות לעסקים אחרים שנטען כי ביצעו גילוי כדין ביחס לריבית, בעסקאות דומות לאלו שעליהן נסבה בקשת האישור. משמדובר בהשוואת התנהלותה של המשיבה להתנהלותם של בתי עסק אחרים שנטען כי מעניקים שירות דומה לשירות שמעניקה המשיבה ושעליו נסבה בקשת האישור, אני סבורה כי לא הייתה מניעה לכלול טענות וראיות אלו בשקידה ראויה, כבר במסגרת בקשת האישור, ומכאן שמדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה מבלי שנכללה בה התשתית העובדתית המלאה ומלוא הראיות התומכות בה בהקשר זה , על אף שניתן היה לעשות כן בשקידה ראויה.
יש להוסיף ולציין כי גם בפרק זה שב המבקש וטען כי המשיבה שינתה את התנהלותה והחלה לגלות כי מדובר בעסקת הלוואה. כפי שצוין לעיל, מדובר בהוספת עילה שלא מצאתי לנכון להתירה.
משמדובר בטענות וראיות שהיה ניתן וראוי לכללן בשקידה ראויה כבר בבקשת האישור, ומשלא נמצא כי הערות או שאלות שהוצגו על ידי בית המשפט במסגרת ישיבת קדם המשפט משמען היתר או הצדקה להגשת ראיות וטענות נוספות שניתן היה לצרפן לבקשת האישור - לא ניתן להיעתר לבקשת התיקון ביחס להוספת פרק ג.7 לבקשת האישור המתוקנת.
סעיפים 128, 169 – 173, 181 ו- 207 לבקשת האישור המתוקנת עניינו של סעיף 128 לבקשת האישור המתוקנת, בהוספת התייחסות לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: "חוק הפיקוח"). בסעיפים 169 – 173 לבקשת האישור המתוקנת, הוספה התייחסות לסעיף 9 לחוק הגנת הצרכן ותקנות 2, 3 ו- 5 לתקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), תשמ"ג-1983.
הוספות אלו מתייחסות לחובת הגילוי שנטען כי הופרה על ידי המשיבה במסגרת העסקאות שעליהן נסבה בקשת האישור, כמפורט בסע' 181 ו- 207 לבקשת האישור המתוקנת.
המבקש טען כי מדובר בהרחבה של אותן עילות משפטיות שכבר נטענו על ידי המבקשת בבקשת האישור, ואין בכך כדי לשנות את מהותה של בקשת האישור והעובדות שבבסיסה.
המשיבה טענה, כי מדובר בניסיון להשיב לכשלים בבקשת האישור לפיהם לא מדובר בהלוואה שהחוק חל עליה. ביחס לתקנות הגנת הצרכן לענ יין מכירות באשראי, נטען כי אי הכללתן לא היתה מקרית אלא נבעה מכך שהמבקש רצה לטעון שמדובר בהלוואה שחל עליה חוק ההלוואות החוץ בנקאיות ומגבלת שיעור הריבית שבו, ולא בעסקאות מכר בתשלומים שחלות עליהן תקנות הגנת הצרכן. לכן, טענת המשיבה, הבקשה להוסיף את התקנות עתה נגועה בחוסר תום לב.
עיון בשינויים המבוקשים מלמד כי מדובר בעילות חדשות המבוססות על טענות משפטיות שלא הייתה מניעה מהעלאתן בבקשת האישור המקורית. בהקשר זה נקבע, כי:
"העילות החדשות שלרנר מבקשת להוסיף לבקשת האישור מהוות חזית טיעון חדשה, ויש בהן משום תוספת לקו הטיעון המשפטי שננקט על ידה לכתחילה בהליך הייצוגי. בניגוד לעמדתה של לרנר לא מדובר במענה ישיר לטענות הגנה שנטענו על ידי המשיבה, ואף אין יסוד לסבור כי העילות החדשות "נולדו" כתוצאה מעמדת המועצה בסוגיות שבמחלוקת. בהקשר זה יצוין, כי עילות אלה נטענו כבר במסגרת התגובה לתשובה לבקשת האישור, שמסיבה כלשהי לא צורפה לבקשת רשות הערעור – ועובדה זו מחלישה עשרות מונים את גרסת לרנר שלפיה מדובר בטענות הנובעות מעמדת המועצה, שאותה על פי הנטען לא ניתן היה לצפות. הנה כי כן, התיקון המבוקש סב על הוספת טענות משפטיות שבשקידה ראויה ניתן היה להעלות לכתחילה במסגרת בקשת האישור – ובדין סירב בית המשפט המחוזי לתת לכך יד" (רע"א 1850/19 ‏ לרנר נ' די בי אס שירותי לווין (1998) בע"מ (פורסם במאגרים, 7.1.20) פסקה 10).
ביחס לטענת המבקש לפיה מדובר בהרחבה של העילות המשפטיות שהוזכרו בבקשת האישור, אני סבורה כי מדובר בחזית טיעון שונה, שעה שבקשת האישור נסובה בעיקרה סביב טענה לפיה מדובר במתן הלוואה, בעוד שהתיקונים המבוקשים אינם מתייחסים לכך, כך שאין בתיקונים המבוקשים כדי לתרום לבירור השאלות השנויות במחלוקת.
ביחס לטענת המבקש לפיה בבקשת האישור התייחס המבקש לכך שהמשיבה היא בעלת רישיון לעסוק במתן אשראי בהתאם לחוק הפיקוח, הפניית המבקש לחוק הפיקוח במסגרת סעיף 128 מתייחסת להפרה הוראות הגילוי שבחוק זה, בעוד שההתייחסות לחוק הפיקוח בבקשת האישור המקורית (ס' 14) נעשתה במסגרת דיון בתחום העיסוק של המשיבה. מעבר לכך, דווקא העובדה שהמבקש התייחס לחוק הפיקוח במסגרת בקשת האישור, מלמדת כי לא הייתה מניעה מהעלאת הטענה המתייחסת להפרת הוראות חוק הפיקוח כמפורט בסעיף 128 בבקשת האישור המתוקנת, כבר במסגרת בקשת האישור.
כמו כן, ביחס לטענה כי בבקשת האישור נכללה התייחסות לתקנות הגנת הצרכן, ההתייחסות הייתה לתקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית), התש"ן-1989 (ס' 96 לבקשת האישור), בעוד שהתקנות לגביהן מבוקש להוסיף התייחסות במסגרת בקשת האישור המתוקנת הן תקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), תשמ"ג-1983.
לנוכח האמור, שוכנעתי כי לא הייתה מניעה מהעלאת הטענות הנוספות בשקידה ראויה, כבר במסגרת בקשת האישור. אני סבורה כי הבקשה לתיקון בקשת האישור לצורך הוספת טענות אלו, מלמדת כי מדובר בניסיון לבצע מקצה שיפורים בבקשה שהוגשה, בהיבט זה, שלא בשקידה ראויה. זאת, תוך הרחב חזית הטיעון והוספת עיל ות תביעה נוספות.
מעבר לדברים שנקבעו לעיל, בחינה כוללת של השינויים המבוקשים - בכללם הוספת עילות, הוספת ראיות, התייחסות לתקופה שונה מזו שבבקשת האישור, שינויים בהגדרת הקבוצה והוספת טענות משפטיות, ובשים לב להיקף השינויים, המונים כ- 16 עמודים נוספים ו- 17 נספחים נוספים - מלמדת כי בקשת האישור המתוקנת קרובה במהותה לבקשת אישור חדשה. כמו כן, הבקשה הוגשה לאחר שהוגשה בקשה קודמת לצירוף ראיות (בקשה מס' 15) ובקשה קודמת לתיקון בקשת האישור (בקשה מס' 9).
משמדובר בשינויים שהיקפם עולה כדי בקשת אישור הקרובה במהותה לבקשת אישור חדשה, משנמצא כי השינויים המבוקשים אינם תורמים לבירור המחלוקת, ומשלא נמצאה מניעה מהכללת השינויים המבוקשים (אלו המתייחסים לתקופה שביחס אליה הוגשה בקשת האישור) בשקידה ראויה במסגרת בקשת האישור המקורית - שוכנעתי כי במקרה הנדון לא מתקיימים התנאים הנדרשים לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית.
לנוכח האמור, הבקשה לתיקון בקשת האישור נדחית בזאת.
בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי ולנימוקים שצוינו לעיל, וכן לנוכח היקף השינויים שהתבקשו בבקשה וקיומן של שתי בקשות קודמות, האחת לצירוף ראיות והשנייה לתיקון בקשת האישור, ולצד זאת, בשים לב לשיקולים הייחודיים שיש לשקול בהקשר להוצאות משפט בהליכים ייצוגיים, אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה, בסך כולל של 8,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 60 ימים וככל שלא ישולם במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

הבקשה לאישור נקבעת לדיון הוכחות ליום 27.3.21 שעה 8:30.
ב"כ הצדדים יגישו הודעה משותפת עד ליום 24.10.21 ויפרטו בה את משך הזמן המבוקש על ידם לצורך חקירת כל אחד מהעדים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נועם שוגרמן
נתבע: אי. סי. פי. פיננסים בע"מ
שופט :
עורכי דין: