ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דליה לבייב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת מירב קליימן

המערערת:
דליה לבייב
ע"י ב"כ: עו"ד טל נוי
מטעם הסיוע המשפטי
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

הועבר להכרעתי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 3.3.21 אשר קבעה כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר עבודתה מיום 27.11.19 (להלן : "הוועדה").

עיקרי העובדות
המערערת, ילידת 1966, הגישה תביעה לקצבת נכות כללית.
למערערת נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 67% . פקיד התביעות קבע כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר העבודה ותביעתה לתשלום קצבה נדחתה. על קביעה זו הגישה המערערת ערר.
הוועדה התכנסה לדון בערר ביום 3.3.21, האזינה לטיעוני המערערת והחליטה לדחות את הערר. החלטה זו עומדת בבסיס ההליך זה.

עיקר טענות הצדדים
לטענת המערערת, נפלו בהחלטה טעויות משפטיות כדלקמן: החלטת הוועדה אינה מנומקת בהתייחס לכל ליקוי ממנו היא סובלת וכן בהתייחס למכלול הליקויים. הוועדה המליצה על עבודות שאינן מתאימות לכאבים מהם המערערת סובלת עקב פיברומיאלגיה וגב תחתון. הוועדה לא מתייחסת לעובדה כי המערערת אינה עובדת מזה 13 שנים ולכך כי אינה בקיאה בעברית. הוועדה לא נתנה משקל מתאים להפרעה הנפשית ובהתאם לפריט הליקוי שנקבע קיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה. ועדה לבדיקת כושר העבודה בשירות התעסוקה קבעה ביום 2.10.18 כי למשך 4 חודשים המערערת מוגבלת לעבודה בישיבה שעתיים ביום.

לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטה. הוועדה התייחסה למכלול הליקויים ולנסיבות אישיות והתאימה למערער עבודות תואמות. הוועדה התייחסה לנכות הנפשית וקבעה כי המערערת מוגבלת בביצוע עבודות הכרוכות בלחץ ובדחק נפשי.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענת הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, להלן - עניין עטיה). כך גם נפסק, כי קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה ציינה את הליקויים מהם סובלת המערערת (20% נכות בגין כל אחד מהליקויים פיברומיאלגיה, הגבלת עמוד שדרה מותני, הפרעת הסתגלות, 15% נכות בגין הליקויים הגבלת עמוד שדרה צווארי וכתפיים, 10% בגין הליקויים רדיקלופתיה ודפיקות לב). הוועדה רשמה כי עיינה בסיכום רפואי מאת פרופ' אבלין , ריאומטולוג. הוועדה ציינה את העובדה שהמערערת למדה את מקצוע הספרות באוזבקיסטן וכי לאחר שעלתה לישראל עבדה בטיפול בקשישים אולם אינה עובדת מזה 13 שנים.

לאחר ציון הנתונים הרפואיים והאישיים הוועדה קבעה כדלקמן:

"... מוגבלת במאמץ גופני משמעותי, הרמת משקל ובתנאי דחק ולחץ נפשי, ואולם הוועדה מקבלת החלטת דרג 1 לפיה לא איבדה כדי 50% מכושרה לעבוד ויכולה לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות כגון עבודה פנים מפעלית בישיבה ליד שולחן עבודה אריזה והרכבה, עבודת משק משרדית קלה ופשוטה, ליווי קשיש לא סיעודי וכדומה".

הוועדה ציינה את הליקויים מהם סובלת המערערת וקבעה כי הליקויים הפיזיולוגיים מגבילים בעבודה הכרוכה במאמץ פיזי ובהרמת משקל, וכי הליקוי הנפשי מגביל בעבודה הכרוכה בלחץ נפשי. מדובר בקביעות מתחום הרפואה שאין מקום להתערב בהן.

המערערת אומנם טענה כי היא אינה מסוגלת לעבוד בישיבה אך המסמכים הרפואיים שצורפו אינם מציינים מגבלה מסוג זה. גם על פי סיכום ועדה בשירות תעסוקה נקבע, כי המערערת מסוגלת לעבודה בישיבה. אשר לעובדה כי באותו המסמך נקבע, כי המערערת מוגבלת לעבודה שעתיים ביום בלבד, קביעה זו ממילא אינה רלבנטית למועד בדיקת הוועדה שכן מדובר במסמך משנת 2018 ותוקף ההגבלה הוא למשך 4 חודשים בלבד. הוועדה קבעה את דרגת אי הכושר מתאריך 27.11.19 ואילך. עצם העובדה כי הוועדה בשירות תעסוקה לא קבעה הגבלה קבועה אלא זמנית בלבד, על פני הדברים מחזקת את עמדת הוועדה מושא הליך זה.

אין לקבל את טענת המערערת, כי שיעור הנכות הנפשית שנקבע מחייב את הוועדה לקבוע דרגת אי כושר המקנה נכות. על פי חוות דעת פסיכיאטרית ד"ר שוורץ שניתנה במסגרת הליכי קביעת הנכות הרפואית, המערערת כשירה לעבודה מלאה ללא דחק ולחץ נפשי. גם בסיכום רפואי של הפסיכיאטרית בקופת חולים לא נרשמה כל הגבלה על כושר העבודה.

משכך, קביעת הוועדה מתיישבת עם המסקנות בתיעוד הרפואי.

הוועדה אף ציינה במפורש סוגי עבודות המתאימות להגבלות הרפואיות, וגם נושא זה הינו בשיקול דעת רפואי מובהק.
לסיכום, הוועדה קיבלה את טענות המערערת, כי הליקויים מהם סובלת מגבילים את יכולתה לעבוד, אך סברה, כי הגבלה זו מתייחסת לעבודה הכרוכה במאמץ פיזי, הרמת משאות ודחק נפשי. קיימים סוגי עבודות בהם לדעת הוועדה המערערת מסוגלת לעבוד ללא מאמץ פיזי ודחק נפשי בהיקף מלא.

כאמור, הוועדה אף ציינה את נסיבות האישיות של המערערת . לא שוכנעתי כי קיימת אי הלימה בולטת בין הנסיבות האישיות של המערערת לבין העבודות שציינה הוועדה כמתאימות למצבה. יש להעיר לעניין זה כי הוועדה המליצה על עבודה עם קשישים לא סיעודיים ומדובר בעבודה שמתאימה לניסיונה של המערערת.

בעניין עטייה נקבע, כי רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק, יעשה בית הדין שימוש בסמכותו ויתערב בהחלטת הוועדה. לא סברתי כי קביעתה של הוועדה במקרה זה בלתי סבירה באופן שיצדיק התערבות כאמור.

משלא הצביעה המערערת על טעות משפטית בהחלטה, נדחה הערעור. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, (14 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: דליה לבייב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: