ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סנאד ענאבוסי :

לפני: כבוד השופט גיא אבנון

המאשימה: מדינת ישראל
באמצעות תביעות נתניה

נ ג ד

הנאשם: סנאד ענאבוסי

בשם המאשימה: עו"ד מיכל אפלבוים, עו"ד שלומי גרינבאום
בשם הנאשם: עו"ד עומר מסארווה

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירת הסעת תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), בכך שביום 4.2.20 הסיע במכוניתו שני תושבי האזור השוהים בישראל שלא כדין במטרה להעסיקם.

תסקיר מבחן וחוו"ד הממונה על עבודות שירות

1. תוכן התסקיר יובא בצמצום, כדי להפחית מן הפגיעה בצנעת הפרט. הנאשם בן 35, נשוי ואב לשלושה פעוטות, השלים לדבריו 12 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות (לא הוצגו מסמכים), לא המשיך ללימודים אקדמיים על מנת לסייע בפרנסת המשפחה. בבעלותו עסק בתחום הבניין, ואשתו מנהלת חנות רהיטים שבבעלותה. הוא הודה בעבירה בה הורשע, ביטא חרטה והוסיף כי התנהלותו באירוע חריגה לאורחות חייו. קצינת המבחן העריכה כי ביצוע העבירה מבטא את התמקדותו של נאשם בצרכיו תוך התעלמות מהוראות החוק וקושי בהפעלת שיקול דעת ומחשבה באשר להשלכות מעשיו. בהינתן מהלך חייו הנורמטיבי של הנאשם והיציבות המשפחתית והתעסוקתית, המליצה להימנע מגזירת עונש שיפגע בתפקודו של הנאשם, והציעה להסתפק בשירות לתועלת הציבור בהיקף 200 שעות. כן המליצה לבטל את הרשעתו, לנוכח טענתו כי בכוונתו להגיש בקשה לקבלת תעודת "קבלן רשום", ועל רקע הסבריו כי הרשעה בדין תמנע ממנו אפשרות לקבלה, כמו גם תפגע בדימויו האישי והחברתי ובעתידו התעסוקתי.

הממונה מצא את הנאשם מתאים לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות (חוו"ד עדכנית מיום 26.7.21).

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

2. ב"כ המאשימה (דיון מיום 8.12.20) טען לאינטרסים המוגנים, הפנה לפסיקה וביקש לקבוע מתחם ענישה בין עונש מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, לנאשם הרשעה בעבירה שאיננה רלוונטית לעניננו. משכך עתר להעמיד את עונשו ברף התחתון של המתחם, בעונש מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, בתוספת מאסר על תנאי, קנס, פסילת רישיון הנהיגה בפועל ועל תנאי.

בטרם נשמעו טיעוני ההגנה לעונש נשמעה עדותו של אחיו הבכור של הנאשם, מר טהא ענאבוסי: סיפר על תכונותיו החיוביות של הנאשם, העיד עליו כעמוד התווך של המשפחה, אשר העדיף את טובתם של אחיו על פני תועלתו האישית, ויצא לעבודה כדי לאפשר לאחיו ואחיותיו להמשיך בלימודיהם באוניברסיטה.

ב"כ הנאשם (דיונים מיום 8.12.20 ומיום 22.6.21) ביקש להתחשב בהודייתו במיוחס לו כבר בחקירתו, נתון המלמד על היותו אדם נורמטיבי אשר התנצל על מעשיו והביע חרטה. הוא תיאר את נסיבות התפתחותו של הנאשם, בצל אב שנטש את הבית בשלב מאד מוקדם. הנאשם לפי הטענה "הקריב עצמו" על מנת לאפשר לאחיו ללמוד באוניברסיטה. ב"כ הנאשם ביקש להורות על ביטול ההרשעה, משלטענתו ייגרם לנאשם נזק בלתי הפיך כתוצאה ממנה, ולשם כך הגיש מכתבים הקשורים בעבודתו של הנאשם (ענ/1), בהם נטען כי חברות המעסיקות את הנאשם כקבלן משנה בעבודות בנייה ושיפוצים, לא תוכלנה להמשיך ולשתף עמו פעולה ככל שיורשע בדין. מנגד, אין מחלוקת על כך שהנאשם איננו רשום במרשם הקבלנים, ולטענתו הוא שואף לכך. ב"כ הנאשם הפנה להנחיה מס' 2.15 להנחיות פרקליט המדינה – מדיניות האכיפה בעניין מעסיקים, מסיעים ומלינים של שוהים בלתי חוקיים (עדכון אחרון: 16.6.19, להלן: הנחיית פרקליט המדינה), וכן לת"פ 54423-07-20 מדינת ישראל נ' עמאר (27.6.12), וביקש לקבוע כי המאשימה חרגה בעתירתה העונשית ממדיניות הענישה לה היא מונחית. ב"כ המאשימה בתגובה הפנה לסעיף 22 להנחיית פרקליט המדינה, אשר מנחה את המאשימה בעבירות הסעה, הלנה והעסקה לעתור ככלל לעונש מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות. אשר למתחם העונש הראוי הפנה ב"כ הנאשם לת"פ (שלום י"ם) 16835-01-16 מדינת ישראל נ' אבו מיאלה (10.12.20), שם נדון הנאשם, בין השאר, לבצע 250 שעות של"צ (המתחם שנקבע מתחיל בחודש מאסר בעבודות שירות).

הנאשם ביקש להסתפק בטיעוני בא כוחו.

דיון והכרעה

מדיניות הענישה

3. בחינת מדיניות הענישה בעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים, העסקתם והלנתם מלמדת כי מתחמי הענישה נעים בטווח צר למדי, כזה המעיד על צורך בלתי מתפשר להרשיע ולהחמיר בענישה. לבחינת מדיניות הענישה ראו פסקי הדין שלהלן (בשינויים המתאימים – הנסיבות בחלק מפסקי הדין חמורות מאלו שבענינו של הנאשם):

רע"פ 5094/20 אשרף זנאדה נ' מדינת ישראל (30.7.20). המבקש הורשע בהסעתם של שני שוהים בלתי חוקיים אותם ביקש להכניס למדינת ישראל. משעוכב במחסום נמצאו השניים יושבים על רצפת מכוניתו. שירות המבחן המליץ להסתפק בקנס ובענישה צופה עתיד, ואילו הממונה על עבודות שירות מצא כי המבקש איננו כשיר רפואית לבצע עבודות שירות. בבית משפט השלום נקבע מתחם ענישה בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 7 חודשי מאסר בפועל, והנאשם נדון ל- 60 ימי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פסילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם בקשתו לרשות ערעור.

רע"פ 2057/19 פתחי מרזוק נ' מדינת ישראל (21.03.2019). המבקש הורשע בהסעתם והעסקתם של חמישה שוהים בלתי חוקיים, כך ששלושה מהם הועסקו לתקופה בת חודש; אחד הועסק לתקופה בת חודשיים; והאחרון הועסק לתקופה בת שבועיים. כמו כן, הסיע המבקש את השוהים הבלתי חוקיים בכל יום ממחסום אל ריחאן ועד למקום שבו העסיקם בחריש. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל, וגזר את דינו של המבקש לשירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות לצד מאסר על תנאי. ערעור המדינה התקבל, ובית משפט המחוזי החמיר בעונש ל- 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, קנס בסך 5,000 ₪, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה למשך 4 חודשים. בקשת הרשות לערער נדחתה.

רע"פ 4062/17 פתחי אלקואעין נ' מדינת ישראל (19.6.17). המבקש הורשע בעבירה של הסעת חמישה שוהים בלתי חוקיים. בית משפט השלום קבע מתחם ענישה בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר, ועל רקע נסיבותיו של המבקש מצא לחרוג לקולה מהמתחם, להאריך מאסר מותנה בן 8 חודשים, ובצד זאת גזר על יו 400 שעות של"צ, קנס בסך 10,000 ₪, הופעלה התחייבות בסך 15,000 ₪, פסילת רישיון הנהיגה למשך שנה וחילוט מכוניתו. ערעור המדינה התקבל (במקביל נדחה ערעור המבקש על הכרעת הדין), ונגזרו על המבקש מאסר בפועל למשך 5 חודשים, התנאי בן 8 חודשים הופעל בחופף, כך שהמבקש נדון ל- 8 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 1,000 ₪, ושאר הרכיבים כפי שנקבע בבית משפט השלום. הבקשה לרשות ערעור נדחתה.

רע"פ 7726/13 גמעה נסאסרה נ' מדינת ישראל (8.1.14). המבקש הורשע בעבירה של הסעת ארבעה שוהים בלתי חוקיים. בית משפט השלום גזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ ופסילת רישיון הנהיגה למשך 6 חודשים. ערעורו (על הכרעת הדין וגזר הדין) נדחה, וכך גם בקשתו לרשות ערעור.

רע"פ 818/13 מחמוד אבו חאמד נ' מדינת ישראל (03.04.2013). המבקש הורשע בעבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי למשך יום אחד, ובית משפט השלום גזר את דינו ל-3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות בסך 10,000 ש"ח. ערעורו לבית המשפט המחוזי נדחה וכך גם בקשת הרשות לערער.

רע"פ 5862/11 אדאם שוואהנה נ' מדינת ישראל (11.08.2011). המבקש הורשע בעבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי והוטלו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי לצד קנס בסך 2,000 ₪. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, זאת בהיעדר נסיבות מיוחדות המאפשרות להימנע מהטלת מאסר בפועל על מי שהורשע בעבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, במיוחד לאור תקופת ההעסקה שנמשכה מספר ימים. בית משפט המחוזי הוסיף לעונשו של המבקש 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. בקשת הרשות לערער נדחתה.

מתחם העונש הראוי

4. המתחם ייקבע בהתאם לעקרון ההלימה תוך מתן משקל לערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, למידת הפגיעה בהם ולמדיניות הענישה הנהוגה, והכל בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. הסעתם של תושבים זרים שאין בידם אישור שהייה ועבודה בישראל עלולה לסכן באופן ממשי את שלומו של הציבור וביטחונו, ומהווה פגיעה בזכותה של המדינה לקבוע את הבאים בשעריה ולהגן על אזרחיה. הנאשם פעל באופן מתוכנן, לכאורה ממניעים כלכליים, עת הסיע שני תושבי אזור במטרה להעסיקם, תוך התעלמות מהוראות החוק ומהסיכון שנשקף לציבור כתוצאה ממעשיו. על רקע השיקולים המנויים בסעיף 40ג(א) וסעיף 40ט לחוק העונשין, ולאור הממצאים עליהם עמדתי לעיל, מצאתי לקבוע מתחם ענישה בין מאסר קצר שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 6 חודשי מאסר בפועל.

שאלת ההרשעה

5. ככלל, נאשם שאשמתו הוכחה יורשע בדין, למעט מקרים חריגים שבחריגים בהם נמצא יחס שאיננו סביר בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה. ההלכה בשאלת ההימנעות מהרשעה נקבעה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, וכוחה יפה גם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. החלטה לסיים את ההליך ללא הרשעה מותנית בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון – סוג העבירה מאפשר ביטול ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים, השני – יש להראות כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם. הנאשם נדרש להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית בסיכויי שיקומו ולבסס אותה בראיות (רע"פ 5018/18 עומר בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18, סעיף 9)).

בכל הנוגע לשאלת ההרשעה בעבירות הסעת שוהים בלתי חוקיים, כמו גם בעבירות העסקתם והלנתם, בית המשפט העליון נוקט גישה עקבית לפיה ככלל מתחייבת הרשעה, למעט מקרים נדירים. ראו רע"פ 5861/11 יצחק דניאל נ' מדינת ישראל (18.08.2011, להלן: ענין דניאל). המבקש, כבאי במקצועו, הודה בכך שהעסיק שוהה בלתי חוקי במוסך שמחוץ לביתו. בית משפט השלום השית על המבקש שירות לתועלת הציבור וביטל את הרשעתו – החלטה שבוטלה על ידי ערכאת הערעור. בקשתו של המבקש לערער נדחתה, תוך שבית משפט העליון עמד על חומרתה של העבירה:

"לעיצומם של דברים, הנה בתמצית באשר למעשה ובאשר לעושה. אשר למעשה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, העבירה של העסקת שוהה בלתי חוקי יש בה חומרה מניה וביה, בראש וראשונה בהקשר בטחוני, ואחריותם של המעסיקים אינה פחותה מזו של השוהים הבלתי חוקיים - שחלקם באים לשם פרנסה, אך חלקם עוברים עבירות רכוש אם לא למעלה מזה (ראו דבריי ברע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת [פורסם בנבו]; עוד ראו רע"פ 6589/07 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). המעסיק, ולוא יהא זה אדם מן הישוב, נותן יד לחשיפה לסיכונים, ואף שכל מקרה צריך להידון לגופו, קשה ככלל להלום אי הרשעה בכגון דא אלא במקרים נדירים וחריגים. מקרה זה אינו אחד מהם. הנסיבות האינדיבידואליות ימצאו ביטוין על פי רוב בענישה, ואכן במקרה דנא הוטל עונש מקל בו לא התערב בית המשפט המחוזי. הפרמטרים לאי הרשעה שנקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 אינם מתאימים בנידון דידן (כמו גם שם), שכן העבירה בה עסקינן אף היא, כמו שם, "מהוה סימפטום להתייחסות חוגים רחבים בחברה לביצוע עבירות מהסוג הנדון" (דברי המשנה לנשיא לוין בעמוד 345)."

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ההגנה ועיינתי במסמך שהוגש (ענ/1), נחה דעתי כי אין עסקינן במקרה המצדיק הימנעות מהרשעה, משאיננו ממלא אחר איזה מהתנאים. אנמק בקצרה. ראשית, העבירה בה הורשע הנאשם מקימה סיכון של ממש לציבור, והאופן בו בוצעה מלמד על תכנון מוקדם. הנאשם אסף למכוניתו והסיע שני שוהים בלתי חוקיים אותם התכוון להעסיק. מכאן שהפגיעה בערכים המוגנים איננה מאפשרת, ככלל, ביטול ההרשעה. ראו ענין דניאל וכן רע"פ 1119/18 מוחמד חסן נ' מדינת ישראל (09.05.2018). אשר לתנאי השני, לא הונחה תשתית ראייתית של ממש, כזו המעידה על פגיעה מוחשית שעלולה להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו. המכתבים שהוצגו (ענ/1) אינם מבוססים דיים, ואין בהם כדי להקים חשש ממשי מפני פגיעה בעיסוקו של הנאשם.

גזירת העונש המתאים לנאשם

6. נתוניו של הנאשם חיוביים, הוא נעדר הרשעות קודמות כלשהן, הביע צער וחרטה על מעשיו, התסקיר שהוגש חיובי, ודבריו החמים של אחיו של הנאשם – אף הם מחזקים את הרושם כי מדובר במי שאורחות חייו נורמטיביות, וכי המעשה עליו הוא נותן את הדין חריג להתנהלותו. מכאן, מקובלת עליי עמדתה ההגונה של המאשימה שעתרה למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם הענישה. מנגד, אין הצדקה לחרוג לקולה מהמתחם.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 45 ימי מאסר בפועל.
המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות בעיריית באקה אל גרבייה, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 26.7.21. הנאשם יתייצב ביום 25.10.21 בשעה 8:00 במשרדי הממונה במפקדת מחוז צפון של שב"ס.
הנאשם מוזהר כי עליו לעמוד בתנאי ההעסקה ובדרישות הממונה, לרבות בדבר איסור צריכת אלכוהול, וכי כל חריגה מהכללים עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
ב. 2 חודשי מאסר אותם לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים עבירת הסעה, הלנה או העסקה של שוהה בלתי חוקי.
ג. קנס בסך 2,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשני תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 10.10.21 ובכל 10 בחודש שלאחריו. לא ישולם איזה מהתשלומים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
ד. אני פוסל את הנאשם מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים. הנאשם יפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט.
ה. הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, ואולם הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים עבירת הסעה, הלנה או העסקה של שוהה בלתי חוקי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.
המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לממונה על עבודות שירות.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: סנאד ענאבוסי
שופט :
עורכי דין: