ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תאמר ח'טיב נגד גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ :

לפני כבוד השופטת רגד זועבי

התובע/הנתבע שכנגד

תאמר ח'טיב

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד
גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעות כספיות הדדיות, שיסודן בהסכמים שנכרתו בין הצדדים לביצוע עבודות קבלניות.

תביעתו של התובע, קבלן לעבודות שיפוצים וגמר (להלן: "התובע"), נגד הנתבעת, גלעד מאי חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה"), לתשלום יתרת חוב על סך של 158,324 ₪, בגין ביצוע עבודות קבלניות שונות. ומנגד - תביעת הנתבעת נגד התובע, לתשלום הוצאות על סך של 191,216 ₪, שנאלצה הנתבעת להוציא לצורך השלמת העבודות הקבלניות, שלא ביצע התובע על פי ההסכמים.

מכיוון שטענות הצדדים בשתי התביעות קשורות בטבורן זו לזו ונוגעות לאותם הסכמים, אציג אותן ואדון בהן במאוחד להלן.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

בין הצדדים נכרתו שלושה הסכמים בכתב לביצוע עבודות קבלניות שונות, בשלושה מבנים למגורים, סך הכל 39 יחידות דיור, אותם בנתה הנתבעת במגרש 227 (להלן: "אתר העבודה"), במסגרת פרויקט "צמרות הבוסתן פרימיום", בעיר חצור הגלילית (להלן: "הפרויקט").

ביום 20.8.17, נכרת ההסכם הראשון, שלפיו התובע יבצע עבודות צבע בכל הדירות ובשטחים הציבוריים, לרבות משקופים (כולל של ממ"דים), חדרי הלובי, מדרגות ומעקה גג פנימי וכל מקום שיש בו צורך בצביעה, הכל כולל ניקיון בסיס של אלמנטים ושפשוף כל אלמנט המיועד לצביעה. הוסכם כי התובע יחל בביצוע העבודות ביום 20.8.17 ויסיים ביום 25.10.17 (להלן: "ההסכם הראשון").

ביום 20.9.17, נכרת ההסכם השני, שלפיו התובע יבצע עבודות רובה וניקיון שונות כמפורט בנספח א' להסכם, כאשר העבודות כוללות שטיפה של הדירות, חדרי הלובי, המדרגות וכל שטח אחר שיידרש משאריות רובה. הוסכם כי התובע יחל בביצוע העבודות ביום 15.9.17 ויסיים ביום 15.1.18 (להלן: "ההסכם השני").

ביום 27.9.17, נכרת ההסכם השלישי, שלפיו התובע יבצע עבודות טיח, לרבות שליכט צבעוני, כמפורט בגוף ההסכם, כאשר התובע יסיים את העבודות בתוך 14 ימים ממועד חתימת ההסכם היינו עד ליום 11.10.17 (להלן: "ההסכם השלישי").

במסגרת שלושת ההסכמים הנ"ל (להלן: "ההסכמים"), הוסכם בין הצדדים אודות התמורה ותנאי ביצוע התשלום. עוד הוסכם שהתובע יספק את כל החומר הדרוש לביצוע העבודות ללא תוספת תמורה, מלבד בהסכם השלישי, בו הוסכם כי הנתבעת תישא בעלות החומרים.

לטענת התובע, בנוסף להסכמים הנ"ל הוסכם בין הצדדים בעל פה, על ביצוע עבודות נוספות במסגרת שני הסכמים נוספים. לטענתו, בהסכם הרביעי הוסכם שהתובע יבצע עבודות של שליכט צבעוני עם פס ניתוק בגובה 110 ס"מ, תמורת תשלום סך של 12,000 ₪. ובמסגרת ההסכם החמישי הוסכם כי יבצע יציקה של משקופים ל-6 יחידות דיור, תמורת תשלום סך של 1,500 ₪ (להלן: "הסכמים 4 ו-5").

התובע טוען כי הוא ביצע את כל העבודות כמוסכם בחמשת ההסכמים, לפיכך, היה על הנתבעת לשלם לו עבור כל העבודות שביצע, סך של 391,365 ₪. הנתבעת שילמה לו רק חלק מהתמורה המגיעה לו בסך של 227,854 ₪, בנוסף סיפקה לו חומרים בסך של 5,157 ₪. קיזוז שני הסכומים הנ"ל, מעלה כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 158,354 ₪. לטענת התובע פניותיו לנתבעת לצורך עריכת חשבון סופי ופירעון יתרת התמורה המגיעה לו, לא נענו. בסוף אף הודיעה לו הנתבעת כי הוא מסולק מאתר העבודה.

מנגד - טוענת הנתבעת, כי התובע כלל לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכמים, וכי טענותיו לקיומם של הסכמים 4 ו-5 חסרות בסיס. על כן, יש לדחות את תביעתו, ולחייבו בתשלום סכום ההוצאות שהוציאה הנתבעת לצורך השלמת העבודות, ואספקת חומרים.

לטענת הנתבעת, כבר בשלב המשא ומתן היא הבהירה לתובע שישנה חשיבות עליונה לעמידה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכמים, לסיום העבודה ומסירתה. זאת נוכח התחייבותה לאכלס את הדירות בטווח זמן קצר. ברם, כבר מהרגע בו החל התובע בעבודותיו, הוא לא הגיע עם כוח העבודה המתאים לעבודות שנדרש לבצע, העובדים מטעמו הגיעו לסירוגין ואף היו ימים בהם לא הגיעו כלל. נטען כי מנהל הפרויקט מטעמה, מר עזרן שרון (להלן: "מנהל הפרויקט"), התריע בפני התובע עשרות פעמים, כי התנהלותו מעכבת את ביצוע העבודות. על אף שהאחרון הודה לא אחת כי הוא מפגר בזמנים והפגין נכונות להיענות לדרישות הנתבעת, הוא המשיך במנהגו ולא עמד בהבטחותיו.

עוד טוענת הנתבעת, כי היא שילמה לתובע מקדמות ותשלומים שונים מעבר לחלק המגיע לו לפי העבודות שביצע, בסך של 227,854 ₪. אולם, התובע לא מילא את התחייבויותיו על פי ההסכמים עד שנאלצה להודיע לו על סילוק ידו מאתר העבודה. לצורך השלמת העבודות שהתחייב התובע לסיים על פי ההסכמים, וצמצום נזקיה, נאלצה הנתבעת להתקשר עם עובדי כוח אדם מטעם חברת "רב פעלים תאגיד כוח אדם לבנייה בע"מ" (להלן: "חברת רב פעלים"), החל מיום 1.3.18 עד ליום 31.3.18, ושילמה להם סך של 61,860 ₪ (בתוספת מע"מ). עוד התקשרה הנתבעת עם חברת "ניירוז אבטחה שמירה ואספקת כוח אדם" (להלן: "חברת ניירוז"), החל מיום 1.4.18 ועד ליום 15.5.18, ושילמה לה סך של 120,000 ₪ (בתוספת מע"מ), (להלן ייקראו ביחד: "שתי החברות").

בנוסף לכל אלה, טוענת הנתבעת כי היא סיפקה לתובע חומרים שהיה עליו לספק בעצמו כמוסכם ביניהם, בסך של 8,136 ₪ (בתוספת מע"מ). על כן, על התובע לשלם לה את כל ההוצאות הנ"ל.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בטענות הצדדים, בראיות שהוגשו לתיק, ושמיעת עדויות העדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין שתי התביעות להידחות. הכל כפי שיפורט להלן.

במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים אודות קיומם של שלושה הסכמים אשר לפיהם נדרש התובע לבצע עבודות קבלניות שונות על פי פרקי הזמן הקבועים בכל הסכם. המחלוקת בשתי התביעות, נסובה סביב השאלות העיקריות שלהלן:

האם התובע מילא את כל התחייבויותיו בהתאם לשלושת ההסכמים, והאם על הנתבעת לשלם לו את יתרת התמורה הנטענת על ידו?

האם על התובע לשלם לנתבעת את ההוצאות שנטען כי הוציאה לצורך השלמת העבודות שהתובע לא סיים?

ג. האם נכרתו הסכמים 4 ו- 5 בין הצדדים, והאם סופקו חומרים לתובע ומה עלותם?

הכלל הבסיסי במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו-עליו הראיה". היינו, בעל דין המגיש תביעה, נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו. בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 9.5.11), נקבע אודות רמת ההוכחה הנדרשת, כדלקמן:
".. הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%. יחד עם זאת, אם מעלה הנתבע טענות הגנה מצידו, עליו לשאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהם העובדתיים של טענות אלה, ובמקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, יפעל הספק לחובת התובע [ראו: אליהו הרנון דיני ראיות חלק ראשון 193-187, 201-200 (הדפסה שביעית, 1987) (להלן: הרנון); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1508-1505 (2003) (להלן: קדמי); 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(1999) 593-594, 526 (4);".

בענייננו, שני הצדדים לא הניחו לפניי ראיות מספקות לגבי הסכומים הנטענים על ידם בשתי התביעות. זאת למרות, שניתן היה להוכיח סכומים אלה באמצעות נתונים פשוטים וזמינים. שני הצדדים גילו טפח אך הסתירו טפחיים, ולא השכילו להרים את נטל ההוכחה שרובץ על כתפיהם באשר לשתי התביעות שהוגשו על ידם. כך למשל, מי מהצדדים לא טרח להגיש תמונות שיש בהן לשקף את מצב העבודות בעת שסולקה ידו של התובע מאתר העבודה או אף לפני כן. בנסיבות העניין, הצגת התמונות היה בה כדי לחדד את היקף העבודה שבוצע על ידי התובע, ולהוכיח אם הוא אכן עמד בכל התחייבויותיו כמוסכם. כן היה בה כדי לסייע בקביעת אחוז העבודות שלא בוצעו על ידו, וכפועל יוצא, לשפוך אור על הערכת היקף ההוצאות שהוציאה הנתבעת לצורך השלמתן כנטען על ידה. ברם, אי הצגת תמונות, גרמה לכך כי היקף העבודות שבוצע ו/או שנותר לביצוע יוותר בערפל.

זאת ועוד, שני הצדדים נמנעו מלהגיש תצהירים מטעם מצהירים חיוניים או להזמין עדים רלוונטיים אשר גרסתם חשובה לגילוי האמת. זאת למרות שמדובר במצהירים או עדים שפרטיהם זמינים לשני הצדדים וניתן היה לגשת אליהם לצורך הוכחת טענות הצדדים. כך למשל, התובע נמנע מלהזמין מי ממנהלי העבודה הנוספים שהצהיר בעניינם כי היו צמודים לעובדים, נכחו באתר באופן קבוע, פיקחו על העבודות ואישרו אותן, כמפורט בסעיף 15 לתצהירו. זאת ועוד, הוא לא הזמין את מר "מואפק" אשר העיד כי הוא אישר לו את ביצוע העבודות (ש' 24-36, עמ' 20). במאמר מוסגר יצוין כי ניסיונו של התובע להזמין את העד הנ"ל בדיעבד, לא צלח (ראה החלטתי בעניין זה מיום 21.10.20, ואת החלטת בית המשפט המחוזי ברע"א 4371-11-20 הדוחה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה הנ"ל). הוא הדין באשר לעדים מטעם הנתבעת, אשר נמנעה מלהגיש תצהירים מטעם המנהלים או העובדים של החברות שנטען כי נכנסו בנעלי התובע, או לזמנם למתן עדות להוכחת גרסתה, מקום בו ניתן היה בקלות לאתרם, משהיו במגע איתה ועבדו אצלה. מדובר בעדים חיוניים ורלוונטיים אשר היה בכוחם לשפוך אור על היקף העבודה שבוצעה על ידי החברות כמו גם על התמורה ששולמה להן. הנתבעת טוענת כי בדיון מיום 12.11.19, ניתנה לתובע האפשרות לזמן עדים אלה או לבקש מתן צווים לצורך קבלת מסמכים מטעמם, ומשלא פעל כאמור, מחדלו פועל לחובתו. ברם, אין בידי לקבל טענה זו. שכן, אין במחדלו של התובע כדי לפטור את הנתבעת מהוכחת גרסתה בתביעה הנגדית, ותמיכתה בתצהירים, מסמכים ועדים רלוונטיים.

כידוע, להימנעות מהצגת ראיות על ידי בעל דין קיים משקל ראייתי לא מבוטל, שכן מעמידים את בעל הדין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו. ככל שאין בידי בעל הדין הסבר סביר למחדלו הנ"ל, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא היתה פועלת לחובתו (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605)). מכאן, הימנעות מהגשת תמונות כאמור, והזמנת עדים רלוונטיים וחיוניים פועלת לחובת שני הצדדים בהוכחת התביעות שהוגשו מטעמם.

בנוסף לכל האמור לעיל, יצוין כי אף הראיות שהוגשו מטעם שני הצדדים היו ראיות דלות, ללא פירוט מספק. בתביעה על פי דיני החוזים, שומה על התובע להניח בפני בית המשפט נתונים שניתן באופן סביר להביאם, שאז יהא לבית המשפט שיקול דעת מתאים לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 294/92 חיה דרוק נ' אהרון אליאסיאן, מז(3) 023 (1993); ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם במאגרים, 27.7.08)). בענייננו, לא זו בלבד שהצדדים סיפקו ראיות דלות שאינן מאפשרות הפעלת שיקול דעת כאמור, אלא גם חלק מהראיות שהוגשו אף סותרות את הגרסאות שנמסרו מטעם שני הצדדים. הכל כפי שיבואר להלן.

באשר לתביעה העיקרית, התובע הצהיר כי הוא ביצע את כל העבודות שנדרש לבצע על פי ההסכמים, בהתאם למועדים הקבועים בהם ולשביעות רצונה של הנתבעת. העדים מטעם התובע אף הם הצהירו כי כל העבודות בוצעו על הצד הטוב ביותר, הנתבעת אישרה את ביצוען ומעולם לא התלוננה אודות אופן ביצוען או טיבן. ברם, שמיעת עדויות התובע והעדים מטעמו מקעקעת גרסה זו. שכן, סתירות רבות עלו מעדויותיהם של העדים, כאשר הגרסאות שמסרו אף סותרות את המוצהר בתצהירים מטעמם. העדים מסרו גרסאות סותרות הן בנוגע לסוג העבודות שבוצעו והיקפן והן בנוגע לתקופות בהן בוצעו אותן עבודות. סתירות אלה יש בהן לקעקע את מהימנות העדויות מטעם התובע, שלא מצאתי לתת בהן אמון.

בעדותו העיד התובע אודות היקף העבודה שבוצע כדלקמן: "אני סיימתי נשארו לי כמה עבודות רג'קטים של שני אנשים. רציתי כסף היה לנו חג..." (ש' 15-16, עמ' 16). בהמשך העיד כי: "אני סיימתי את העבודה. נשאר לי פה ושם, שבוע ימים 3 עובדים" (ש' 30-31, עמ' 22). אודות מועד ביצוע העבודות העיד התובע כדלקמן: "אני מבהיר שהתאריכים הכתובים בהסכמים הם לא חשובים וזה מה שהוא אמר לי" (ש' 21, עמ' 16). זאת ועוד, בעדותו העיד התובע כי עבודות הצבע הסתיימו בחודש 12 (ש' 34-35, עמ' 16), וכי עבודות השליכט והטיח בוצעו תוך חודש וחצי (ש' 28-29, עמ' 17), זאת בניגוד למועדים המוסכמים, על פי ההסכמים שהצהיר כי עמד בהם. התובע הודה בעדותו מספר פעמים כי הוא לא עמד בזמנים וכי מנהל הנתבעת היה מתריע בפניו על כך. הוא אף העיד כי אכן היו תקופות שבהן כלל לא התייצב לעבודה מסיבות שונות: "לפעמים יוצאים דברים. פרטיות לפעמים", "הייתה לי תקופה של בעיות עם המשפחה" (ש' 32-36, עמ' 17, ש' 1-12, עמ' 18). זאת ועוד כשעומת התובע עם ההתכתבויות שהוגשו מטעם הנתבעת להוכחת גרסתה אודות הפיגורים שלו ואי עמידתו בזמנים, מסר התובע תשובות מתחמקות והעיד כי לא עבד מכיוון שהנתבעת לא שילמה לו (עמ' 19).

הוא הדין באשר לעדויות העדים מטעמו. העד מר מוחמד ח'טיב, העיד כי ביצע עבודות צבע בחודשים 7-8/2017 (עמ' 14). וכי עבודות הרובה בוצעו במקביל, ברם, ההסכם לביצוע עבודות אלה נכרת רק ביום 27.9.17. העד מר מחמד אבו אלהיגא, העיד כי התחיל לעבוד בעבודות הצבע בחודש 9, לפי גרסתו עבודות הצבע נמשכו כ 5-6 חודשים והוא אינו זוכר מתי הסתיימו עבודות הצבע (ש' 2-3, ש' 12-14, עמ' 11). בעוד שעל פי ההסכם נדרש שאלה יבוצעו עד 25.10.17. זאת ועוד, בהמשך העיד כי לאחר סיום עבודות הצבע, התחילו לעבוד בעבודות רובה וניקיון, בעוד שלפי ההסכם השני באותה תקופה היה על התובע לסיים עבודות אלה עד ליום 15.1.18. בנוסף, העד מר שמא מוחמד העיד כי התחיל לעבוד בעבודות הצבע בחודש 8, וסיים את העבודות תוך חודשיים, אך כשנשאל אם אחר כך, הסתיימו כל העבודות השיב בשלילה וכי בסך הכל הוא סיים 19 יחידות דיור (עמ' 12). עדות זו סותרת את גרסת התובע ויתר העדים, לפיה כל עבודות הצבע הסתיימו ואושרו על ידי הנתבעת.

העד מר מחמד פאעור, העיד כי ביצע עבודות של תיקון טיח ושליכט צבעוני, בחודשים 11-12/2017, וכי המנהלים מטעם הנתבעת אישרו ביצוע העבודות (עמ' 25). בעוד שעל פי ההסכם השלישי עבודות אלה אמורות להסתיים ביום 11.10.17. העד מר ראמי ח'טיב, שהינו אחיו של התובע, העיד כי ביצע עבודות טיח ושליכט (ש' 22-23, עמ' 13). כשנשאל אודות עבודות הצבע, הרובה והניקיון העיד כי אינו יודע אודות ביצוע עבודות אלה לא כל שכן מתי הסתיימו (ש' 1-5, עמ' 14). זאת בסתירה למוצהר בתצהירו לפיו הנתבעת אישרה את ביצוע כל עבודות הצבע, הרובה והניקיון. לא זו אף זו, העד העיד כי בתקופה שבה עבד בפרויקט בחודשים 9-10, הוא עבד במקביל בעוד מקומות, יחד עם העדים מוחמד אבו אלהיגא ומוחמד שמא (ש' 8-15, עמ' 14). עדותו הנ"ל, סותרת את גרסת התובע ותומכת דווקא בטענות הנתבעת בדבר הגעת העובדים לסירוגין, ואי עמידה בלוח הזמנים שנקבע בהסכמים. העד מר עבד אלרחמאן מוחמד, העיד כי ביצע עבודות רובה, ניקיון ושטיפה, התחיל בחודש 10 אך לא עבד ברצף, והעבודות הסתיימו בחודש 12 (עמ' 8-9). עוד העיד כי אינו יודע על עבודות הצבע, השליכט והטיח לא כל שכן מתי הסתיימו (עמ' 9).

מכאן, לאחר שמיעת עדות התובע והעדים מטעמו, אין מנוס מלקבוע כי התובע כלל לא עמד בנטל ההוכחה, כי הוא ביצע את העבודות במלואן על פי ההסכמים והמועדים המוסכמים במסגרתם. נהפוך הוא, מעדויות אלה עולה באופן מובהק כי התובע לא סיים את העבודות כמוסכם, לא כל שכן, בהתאם למועדים המוסכמים.

הוא הדין באשר לראיות הדלות שצירף התובע להוכחת יתרת החוב הנטענת שאין בהן כדי לבסס את טענותיו. הראיות שצירף התובע להוכחת ביצוע מלוא העבודות על ידו הן: העתק של שלושת ההסכמים הראשונים, מסמך שלטענתו מוכיח כי בוצעו עבודות השטיפה ואושרו על ידי הנתבעת, חשבוניות מס שהוא הוציא ושלח לנתבעת, העתק התכתבויות בין הצדדים. ברם, עיון בראיות אלה מעלה כי רחוקה הדרך מלהוכיח את יתרת החוב הנטענת באמצעותן. שלושת ההסכמים הראשונים כמו גם החשבוניות והצ'קים שצורפו יש בהן להוכיח כי קיימת בין הצדדים הסכמה לביצוע העבודות הקבלניות והתשלומים שקיבל התובע על החשבון ותו לא. ברור שאין בהסכמים אלה ובתשלומים שבוצעו כדי להוכיח שכל העבודות בוצעו על ידי התובע כמוסכם. התובע אף מפנה לחשבון מצטבר מס' 4 (להלן: "החשבון"), שערכה הנתבעת אשר לטענתו יש בו כדי להוכיח את ביצוע העבודות. ברם, אין בידי לקבל טענות אלה, שכן החשבוניות שצירף התובע נעדרות פירוט מספיק אודות סוג והיקף העבודה שבוצע. והחשבון שערכה הנתבעת אודות היקף העבודה שבוצעה והתמורה ששולמה כלל אינו תומך בטענת התובע כי השלים את העבודות. מה גם, בסעיף 41 להסכם הראשון הוסכם כי החשבונות החודשיים הם חלקיים ואין בהם משום אישור לכך כי אכן בוצעו העבודות או כי העבודות בוצעו בהתאם לחוזה. עוד הוסכם בסעיף 14.2 להסכם השני כי העבודות תחשבנה כגמורות ומושלמות רק לאחר שהמזמין או המפקח יקבע ויאשר זאת בכתב. מכאן, בוודאי לא ניתן להסתמך על חשבונות אלה, כדי לקבוע את היקף העבודה שבוצע בפועל על ידי התובע.

בעניין המסמך שמהווה לשיטת התובע אישור לביצוע העבודות על ידו, אציין כי אין די במסמך זה כדי להוכיח את גרסת התובע. ראשית לכל, מסמך זה מתייחס לעבודות השטיפה בלבד, שהוסכם על ביצוען על פי ההסכם השני. המסמך יש בו לכאורה להעיד על ביצוע שטיפה אחת רק בדירות של הבניינים. אלא שהתובע נדרש לבצע שטיפות במקומות שונים על פי ההסכם השני (דירות, חדרי הלובי, מדרגות וכל שטח אחר שיידרש משאריות רובה). זאת ועוד, עבודות השטיפה מהוות רק חלק קטן מהעבודות שנדרש התובע לבצע על פי ההסכם השני, בין היתר נדרש לבצע עבודות רובה וניקיון שונות. מכאן, נוכח הסכום שכבר קיבל התובע על החשבון, שאינו שנוי במחלוקת, ולאור תנאי התשלום הקבועים בהסכמים, אזי ברור כי התשלום המגיע לתובע עבור ביצוע עבודות השטיפה כלול בתשלומים שכבר שילמה הנתבעת לתובע.

כאן המקום לציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש בכוחו של המסמך הנ"ל כדי להוכיח את סיום כל העבודות, מושא ההסכם הראשון. שכן, ביצוע עבודות השטיפה בדירות, אין בו כדי להוכיח סיום עבודות הצבע ויתר העבודות הנלוות על פי ההסכם הראשון. חיזוק לכך, ניתן למצוא במועדים המוסכמים בין הצדדים לביצוע כל העבודות המפורטות בהסכמים הראשון והשני, שהינם חופפים. לא מצאתי בראיות הצדדים תימוכין לטענה לפיה התובע אמור להתחיל בביצוע העבודות על פי ההסכם השני, רק לאחר סיום העבודות על פי ההסכם הראשון. נהפוך הוא, המועדים המוסכמים לביצוע העבודות מוכיח ים אחרת. אמנם קיימת קורלציה בין שלבי וסוגי העבודות המפורטים בשני ההסכמים, אך בוודאי אין במסמך המשקף ביצועה של שטיפת רצפה וחלונות בדירות כדי להוכיח את השלמת ביצוען של עבודות הצבע עד תום. מכל מקום, בהתאם לסעיף 2 לנספח ג', המצורף להסכם הראשון, הזכאות לקבלת מלוא התמורה המגיעה לתובע על פי ההסכם הראשון קמה רק לאחר השלמת שלבי מסירת העבודות בשלמותן לקבלן ולדיירים, שלבים שאין חולק בין הצדדים כי התובע לא הגיע אליהם.

באשר להסכם הרביעי, בעניינו טוען התובע כי מגיע לו סך של 12,000 ₪, בגין ביצוע עבודות נוספות של שליכט צבעוני, עם פס ניתוק בגובה 110 ס"מ. הנתבעת טוענת כי עבודות אלה, כלולות בהסכם השלישי, נוכח היותו הסכם פאושלי לפיו נדרש התובע לבצע את כל העבודות של השליכט הצבעוני, למעט "חצאית". לטענתה, ברור כי פס ניתוק, אינו חצאית אלא סלוטייפ ששמים על הקיר על מנת לבצע את עבודות השליכט. לתמיכה בטענתה מפנה הנתבעת לעדות התובע בהקשר זה. התובע טוען כי טענת הנתבעת הינה בגדר הודאה והדחה, והנטל רובץ לפתחה להוכיח כי העבודות כלולות בהסכם השלישי. לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים באשר להסכם הרביעי, סבורני כי הדין עם הנתבעת. ההסכם השלישי שנחתם בין הצדדים, הינו הסכם פאושלי במסגרתו הוסכם כי התובע יבצע את כל עבודות השליכט הצבעוני. עבודות נוספות של שליכט צבעוני להוספת פס ניתוק בגובה של 110 ס"מ, לא הוחרגו מההסכם השלישי. כמו כן, התובע אישר בעדותו כי במסגרת עבודות אלה הוא נדרש לשים סלוטייפ המפריד בין שני חלקי השליכט (ש' 5-6, עמ' 24). היינו מדובר בעבודות שנדרש ביצוען תוך כדי ביצוע עבודות השליכט הצבעוני הכלולות בהסכם השלישי. על כן, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את טענותיו כי מגיעה לו תוספת תשלום על פי ההסכם הרביעי.

לגבי ההסכם החמישי, התובע טוען כי סוכם בין הצדדים שיבצע עבודות של יציקת 6 משקופים בעלות של 300 ₪ למשקוף. הנתבעת טוענת כי הוסכם בין הצדדים כי עבודות אלה יבוצעו תמורת תשלום 150 ₪ למשקוף, והיא מפנה להתכתבויות בין הצדדים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, משלא עלה בידי התובע להוכיח את עלות העבודות על פי ההסכם החמישי לה הוא טוען ומשמודה הנתבעת במפורש כי מגיע לתובע סך של 150 ₪ למשקוף בגין ביצוע עבודות אלה, אזי יוצא כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 900 ₪ (בתוספת מע"מ), ובסך הכל 1,053 ₪, בגין ביצוע יציקה ל- 6 משקופים.
הנתבעת טוענת כי בכל מקרה יש לקזז את הסכום הנ"ל או כל סכום אחר המגיע לתובע, מהסכומים ששולמו לתובע כמקדמות עבור עבודות שלא בוצעו בפועל על ידו, כמפורט בנספח ז', סכומים שלטענתה שולמו לו ביתר, או לקזז סכום זה מסך הנזקים שנגרמו לה בגין אי עמידת התובע בלוחות הזמנים או מהפיצוי המוסכם המגיע לה על פי ההסכמים, או לקזז אותו מסך ההוצאות שנאלצה להוציא כשנכנסו שתי החברות בנעלי התובע וסיימו את העבודות.

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל אף לא אחת מטענות הקיזוז שמעלה הנתבעת. ראשית, דין טענת הקיזוז בשל תשלום ביתר להידחות, שכן, הפירוט המוצג בנספח ז' אשר עליו נסמכת הנתבעת להוכחת טענה זו, אין בו כדי להוכיח כי הנתבעת אכן שילמה לתובע סכומים ביתר. מדובר במסמך שנערך על ידי הנתבעת בעצמה, והוא לא נתמך ברא יה אובייקטיבית כלשהי המוכיחה את אמיתות הדברים המפורטים בו. באשר לקיזוז בעניין הנזקים הנטענים והפיצוי המוסכם בגין האיחור, אין בידי לקבל טענה זו, בשל הרחבת חזית. הנתבעת טענה במפורש הן בבקשת הרשות להתגונן בסעיף 42, והן בכתב התביעה שכנגד בסעיף 27, כי בשלב זה, לפנים משורת הדין, היא אינה מממשת את זכותה על פי ההסכמים בגין אי עמידת התובע בלוחות הזמנים ואין הדבר מהווה ויתור מטעמה על זכויות אלה, וכי היא מסתפקת לדרוש את הסכומים שלטענתה שילמה אותם ביתר. על כן, טענות הנתבעת בהקשר זה הן בגדר הרחבת חזית, ומשכך אין מקום לקזז סך של 1,053 ₪, בשל הנזקים הנטענים או הפיצוי המוסכם. הוא הדין באשר לקיזוז הסכום בשל ההוצאות שנטען כי שולמו לחברות שנכנסו בנעלי התובע, גם טענה זו דינה להידחות משלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אכן שילמה לחברות אלה את הסכומים הנטענים על ידה, הכל כפי שיפורט להלן.

באשר לתביעה שכנגד, הראיות שצורפו מטעם הנתבעת להוכחת סכום ההוצאות שנתבע על ידה, הן: העתק רישום של שעות העבודה שנטען כי ביצעו עובדי חברת רב פעלים (נספח יא), העתק של כרטיסי העבודה של אותם עובדים (נספח יב), העתק חשבונית מס לתשלום סך של 61,860 ₪ (בתוספת מע"מ) לחברת רב פעלים (נספח יג), העתק ההסכם בין הנתבעת לבין חברת ניירוז (נספח יד), העתק של החשבונית וההמחאה לחברת ניירוז (נספח טו).

באשר לחברת רב פעלים, הנתבעת לא הציגה הסכם כלשהו בינה לבין חברת רב פעלים שניתן באמצעותו להבין מה היקף וסוג העבודות שביצעו עובדי החברה ומה התמורה שסוכמה בין הצדדים בגין השלמת העבודות. בנסיבות העניין, אציין כי אין ברישום השעות של אותם עובדים כדי להוות ראיה המוכיחה את ביצוע העבודות על ידם. מדובר במסמך הערוך על ידי מנהל הפרויקט ונושא תאריך 8.4.18, ורשום עליו שמות של אנשים ומספר שעות עבודה. המסמך נעדר פירוט אודות סוג והיקף העבודה שבוצעה ואין בו שום מידע הקושר את המסמך לפרויקט באתר העבודה, מלבד הכתובת המצוינת בכותרת המסמך. הוא הדין באשר לכרטיסי העבודה של אותם עובדים, שבהם מצוינים רק שמות עובדים ושעות עבודה. בעדותו של מנהל הפרויקט אף עלה כי על גבי הכרטיסים רשום שם הפרויקט והחודש בו בוצעו העבודות (ש' 4-7, עמ' 30), אלא שכרטיסי העבודה הוגשו באופן חלקי ולא ניתן לראות פרטים אלה. מכאן, מעיון בכל המסמכים הנ"ל, לא ניתן לדעת אם אותם עובדים אכן שייכים לחברת רב פעלים, אם אכן העבודות שבוצעו על ידם, אם בכלל, נועדו להשלמת העבודות באתר העבודה, או שהם ביצעו עבודות אחרות השייכות לפרויקטים אחרים, ומהו היקף העבודה שבוצע על ידם.

זאת ועוד, להוכחת ביצוע התשלום לחברת רב פעלים, צירפה הנתבעת לתצהיר מנהל הפרויקט חשבונית מס, ספח של החשבונית והעתק המחאה (נספח יג). ברם, אין בכל אלה כדי להוכיח כי חברת רב פעלים ביצעה את העבודות הנטענות באתר העבודה וקיבלה תשלום מהנתבעת עבור עבודות אלה. ראשית, החשבונית לא הוגשה על ידי עורכה, לא כל שכן, על ידי מי שקיבל אותה. כמו כן, החשבונית לא חתומה על ידי חברת רב פעלים במקום המיועד לחתימה. בנוסף, ההמחאה שצורפה לחשבונית לצורך הוכחת התשלום, נעדרת פירוט עבור מה היא שולמה, לא כל שכן שם הפרויקט או אתר העבודה. מכאן, אין שום ראיה הקושרת את המסמכים הנ"ל עם השלמת העבודות על ידי חברת רב פעלים כפי שטוענת הנתבעת, מלבד שם האתר הרשום בחשבונית.

לא זו אף זו, מעיון בראיות הנתבעת ניתן להבחין כי הנתבעת צירפה לכתב התביעה שכנגד, חשבונית נוספת הזהה לחלוטין לאותה חשבונית שצורפה לתצהיר, והיא נושאת אותו סכום במדויק, סך של 72,376.20 ₪ אך המספר שלה שונה, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. השוואת שתי החשבוניות מעלה כי אחת נושאת מספר 10080, והתאריך 9.4.18 והשניה נושאת מספר 10066, והתאריך 30.3.18. ברם, שתיהן נחזות ככאלה שנערכו על ידי חברת רב פעלים ומיועדות לנתבעת, נושאות אותו סכום במדויק ומספר שעות עבודה זהה. הספח שצורף על ידי הנתבעת תואם את חשבונית מספר 10066 ואין כל הסבר לקיומה של החשבונית הנוספת נושאת מספר 10080. קיומם של שתי חשבוניות זהות לחלוטין כמתואר לעיל, פוגע במשקל הראייתי שניתן לייחס לאותן חשבוניות ובמהימנותן. כשנשאל מנהל הפרויקט בחקירתו הנגדית אודות שתי החשבוניות, נתן תשובות מתחמקות כדלקמן: "מה שצירפתי זה מה שקיבלתי", "צריך לבדוק את המספר מנה, אני לא בדקתי צריך לבדוק בהנה"ח" (ש' 2-7, עמ' 31).

זאת ועוד, הספח שצורף לחשבוניות כמו גם ההמחאה, נעדרים כל פירוט אודות שם הפרויקט או אתר העבודה, זאת למרות שעיון בחשבוניות והמחאות אחרות ששולמו על ידי הנתבעת, מעלה דווקא כי היא נהגה לרשום בספח החשבונית או בהמחאה את שם הפרויקט או אתר העבודה. כשנשאל מנהל הפרויקט למה דווקא במקרה זה, אין פירוט כאמור, השיב כדלקמן: "אין לי מושג על מה אתה מדבר אפילו, אני לא יושב עם מה...אין לי את היכולות שיש לך" (ש' 1-3, עמ' 32). במקרה דנן, מקום בו הנתבעת לא הזמינה מי מטעם חברת רב פעלים להעיד מטעמה, לא צירפה הסכם בינה לבין חברת רב פעלים, ולא צירפה ראיות מספקות, היה מצופה ממנה למצער להגיש אסמכתאות מהימנות וברורות, להוכחת ביצוע התשלום.

באשר לחברת ניירוז, להוכחת ביצוע תשלום סך של 120,000 ₪ (בתוספת מע"מ) לחברה זו, צירפה הנתבעת העתק ההסכם בינה לבין חברת ניירוז (נספח יד) והעתק של החשבונית וההמחאה (נספח טו). עיון בהסכם מעלה תהיות אם אכן מדובר בהסכם תקף אשר היווה בסיס להתקשרות הנטענת ב ין הנתבעת לחברת ניירוז. ראשית לכל, ההסכם אינו חתום על ידי הנתבעת. כמו כן, עיון בסוג העבודות שנדרשה חברת ניירוז לבצע על פי נספח א' להסכם, מעלה כי רוב העבודות המפורטות הן העתק של העבודות אשר היה על התובע לבצע על פי שלושת ההסכמים. ברם, עובדה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת לפיה התובע ביצע כמעט 50%-60% מהעבודות. לא כל שכן, עם הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת, באשר למספר העובדים ושעות העבודה שהשקיעה חברה רב פעלים כשנכנסה בנעלי התובע. רוצה לומר, לא ייתכן שהיקף העבודות המתואר בהסכם אכן משקף את העבודות שלא בוצעו נכון ליום חתימת ההסכם 1.4.18, בהינתן העובדה כי מעל 50% מהעבודות כבר בוצעו בין אם על ידי התובע או חברת רב פעלים, כך לפי גרסת הנתבעת. זאת ועוד, עיון בחשבונית המצורפת, מעלה כי הצדדים לא פעלו בהתאם לתנאי התשלום שנקבעו בהסכם מששולמה התמורה בבת אחת ולא בתשלומים כפי שסוכם בין הצדדים (ראה נספח ג' להסכם). כל אלה, מטילים ספק במהימנותו של ההסכם, אשר ספק אם כובד על ידי הצדדים.

מסקנה דומה עולה מעיון בחשבונית שצירפה הנתבעת ובספח שלה. ראשית, לא ברור מדוע שולם כל הסכום כאשר העבודות המפורטות בחשבונית הן רק עבודות "טיח+צבע+רובה". כך למשל עבודות השליכט והניקיון לא נראה שהם כלולים בסכום למרות שאותה חשבונית משקפת לכאורה תשלום כל התמורה שמגיעה לחברת ניירוז על פי ההסכם. זאת ועוד, השוואת החשבונית הנ"ל והספח המצורף לה, עם חשבוניות אחרות וספחים נלווים אשר החליפו הצדדים ביניהם בעניין העבודות שביצעה חברת ניירוז באתר בית שאן מעלה כי הנתבעת נהגה ברוב החשבוניות לרשום בתחתית החשבונית "מאושר לתשלום" ברם דווקא החשבונית שהופקה עבור אתר חצור הגלילית לא רשום עליה שהסכום מאושר לתשלום. כמו כן, בגוף הספח של החשבונית תחת הכותרת "פרטים", וכן בתחתית הספח של החשבונית נהגה הנתבעת לרשום את מקום אתר העבודה, אולם דווקא בספח החשבונית שהופק לא נרשם אתר העבודה לא בגופו ולא בתחתית הספח (ראה לדוגמא את החשבונית והספח בנספח טו' תוך השוואה לחשבוניות והספחים בנספח טז'). בהקשר זה, אציין כי גם ההמחאה נעדרת פירוט אודות הפרויקט או אתר העבודה הרלוונטי והיא לא חתומה. בנסיבות העניין, עצם הצגת ההמחאה אין בה כדי להוכיח כי נפרעה בפועל על ידי חברת ניירוז.

יוער כי לנתבעת אין מענה לכל סימני השאלה שהתעוררו אודות הראיות שצורפו מטעמה. מנהל הפרויקט מסר בעדותו תשובות מתחמקות וסותרות שאין בהן היגיון. כשנשאל אודות היעדר פירוט שם האתר בחשבוניות העיד כדלקמן: "...יש חשבונית של ניירוז כתוב "הספקת פועלים" ברוב החשבוניות 90% מהם כתוב "הספקת פועלים" אבל מה שעשה אצלי ניירוז בעבודת הצבע זה עבודה פאושלית, שיש הספקת עובדים זה מה שהיא כותבת ושאין הספקת פועלים היא כותבת מה שהיא רוצה, זה סמנטיקה שלה לגמרי" (ש' 1-9, עמ' 37). לעניין אישור החשבונית לתשלום העיד כדלקמן: "...אין חתימה נו אז מה? החשבונית היא לגיטימית לגמרי" (ש' 14-15, עמ' 37). לעניין היעדר החתימה על ההמחאה העיד כדלקמן: "...כוח אדם מגיע למשרד ולוקח תשלומים קבלנים נשלח שק לאתים, אני החתמתי את המיוצג שלך על השק? לא החתמתיו למה כי מדובר בקבלן" (ש' 20-23, עמ' 37). ברם, אין היגיון בהסבר הנ"ל, שכן ההמחאות שנטען כי שולמו לחברת ניירוז עבור העבודות בבית שאן, חלק מהן חתום וחלק אחר לא, למרות שכולן מיועדות לחברת כוח אדם. זאת ועוד, אודות ביצוע תשלום אחד במקום לחלק לתשלומים כפי שהוסכם בהסכם, העיד כדלקמן: "הקבלן הוא קבלן מצוין, זו תשובתי...נכנס לעבודה תיקתק את כל העבודה ולא היה צורך בחשבונות חלקיים ואם היה צורך אני מניח שהיו קטנים" (ש' 14-20, עמ' 38).

באשר לאספקת החומרים, הנתבעת טוענת כי היא סיפקה לתובע חומרים בסך של 8,136 ₪ (בתוספת מע"מ). להוכחת דבריה, מפנה הנתבעת למסמך יז' אשר צורף לתצהיר מנהל הפרויקט ומפרט את החומרים שסופקו. התובע אינו מכחיש כי הנתבעת סיפקה לו חומרים, ברם, הוא טוען כי עלות החומרים שסופקו הינה 5,157 ₪. בעדותו לפניי העיד התובע כי המחסנאי מטעם הנתבעת היה רושם את החומרים והוא חותם (ש' 13, עמ' 23). ברם, מעיון במסמך יז' ניתן לראות רשימת פרטים בעלות 8,136 ₪, אך התובע אינו חתום על המסמך. לאור האמור, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהתובע חייב לשלם לה סך של 8,136 ₪ (בתוספת מע"מ) בגין אספקת חומרים, משלא תמכה טענה זו בראיות מספקות. יחד עם זאת, מכיוון שהתובע מודה כי הנתבעת סיפקה לו חומרים על סך של 5,157 ₪, אזי יוצא כי על התובע לשלם לנתבעת סך של 5,157 ₪, בגין אספקת החומרים.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי שני הצדדים להוכיח את שתי התביעות שהוגשו מטעמם, מלבד הסכומים שאינם שנויים במחלוקת כמפורט לעיל.

סוף דבר:

מכל המקובץ לעיל, עולה כי מלבד הסכומים שבעניינם הייתה הודאה מפורשת, דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להידחות במרביתן.

חישוב הסכומים שבעניינם היתה הודאה מפורשת מוביל לתוצאה לפיה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,053 ₪, ומנגד - על התובע לשלם לנתבעת סך של 5,157 ₪. ברם, בהתחשב בגובה סכומים אלה ביחס לסכומי שתי התביעות במקור ולאחר שקלול כל הנתונים בתיק, בין היתר, ההוצאות שנגרמו לשני הצדדים עקב הגשת בקשות שונות בתיק ותוצאותיהן, בנוסף, להוצאות שנגרמו לתובע עקב הגשת סיכומי התשובה שנאלץ להגישם בעיקר עקב הרחבת החזית בטענות הנתבעת, מצאתי כי הסכומים שנקבעו בפסק הדין דלעיל מתקזזים בהוצאות שנגרמו לכל אחד מהצדדים, ומשכך, לא מצאתי הצדקה לחייב מי מהצדדים לשלם סכום כלשהו למשנהו.

סיכומו של דבר, אני מורה על דחיית התביעה והתביעה שכנגד. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תאמר ח'טיב
נתבע: גלעד מאי חברה להשקעות בניה ופיתוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: