ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בדראן בדראן :

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י בא כוחה עו"ד אולגה שץ

נגד

הנאשם
בדראן בדראן

ע"י בא כוחו עו"ד מוחמד ג'בארין

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

גזר דין

מבוא:
הנאשם הודה בכתב אישום ולפיו ביום 22.10.20 סמוך לשעה 01:00 נהג ברכב פרטי תוצרת יונדאי מספר לוחית זיהוי 63-690-37 בכפר ערערה, שכונת עין א-סהלה בהיותו ללא רישיון נהיגה בתוקף לאחר שרישיונו פקע בשנת 2004 וללא פוליסת ביטוח המכסה נהיגתו.
לאור האמור, הנאשם הורשע בעבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961 (סמל סעיף 7102) וכן נהיגה ללא ביטוח – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל – 1970 (סמל סעיף 2106).

עוד באותו היום נעצר הנאשם והובא לבית המשפט והודה במיוחס לו.
לבקשת בא כוחו, הופנה הנאשם לקבלת חוות דעת בעניינו מאת הממונה על עבודות השירות. הנאשם לא התייצב בפני הממונה ובדיון מתאריך 14.12.20 הובהר על ידי בא כוח הנאשם שמדובר בטעות משרדו. בהסכמת המאשימה, ניתנה לנאשם הזדמנות נוספת להתייצב בפני הממונה.

בתאריך 21.01.21 נתקבלה חוות דעת חיובית מאת הממונה על עבודות השירות בה צוין כי הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות במתנ"ס ערערה.

לדיון בתאריך 04.02.21 לא התייצב הנאשם ובא כוחו ביקש להפנותו אל שירות המבחן שיבחן את שאלת הארכת עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים המרחף מעל ראשו של הנאשם שהינו בר הפעלה בהליך זה שבפני . המאשימה הביעה את התנגדותה ולאחר ששמעתי את הצדדים, קבעתי שבנסיבות העניין אין מקום להיעתר לסעד המבוקש, הפניית עניינו של הנאשם אל שרות המבחן, שכן באתי לכלל מסקנה כי נסיבות העניין לא מקיימות את החריג לכלל של הארכת עונש המאסר המותנה ובקשת ב"כ הנאשם – נדח תה.

בדיון מתאריך 25.02.21 הודיע ב"כ הנאשם כי גובש הסדר טיעון עקרוני עם המאשימה אך הנאשם זקוק למספר ימים נוספים לצורך שקילתו . לדיון בתאריך 08.03.21 לא הגיע הנאשם בשל מות אמו והדיון נדחה פעם נוספת. לדיון בתאריך 05.04.21 לא הגיע הנאשם בשל תקלה טכנית של משרד בא כוחו.

בדיון מתאריך 12.04.21 ביקש ב"כ הנאשם פעם נוספת להפנות את הנאשם לשירות המבחן, הפעם בשל טענה כי עונש המאסר בעבודות שירות יפגע בפרנסתו של הנאשם אשר חזר לעבוד. ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה והפנתה להסדר הטיעון שגובש בידיעת הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה תוך שהפניתי את נימוקי להחלטה הקודמת ולכך שהנאשם לא נרתע מל חזור לסורו על אף עונש המאסר המותנה בר ההפעלה. עוד ציינתי בהחלטתי כי תסקיר שירות המבחן איננו זכות מוקנית של הנאשם וכי גם אם גובש הסדר טיעון הכולל עבודות שירות, הרי שבית המשפט איננו מחויב לכבדו.

בנסיבות אלה, אמרתי לנאשם ולב"כ כי המאשימה תעשה חסד עם הנאשם לו יוצג הסדר הכולל עבודות שירות עד לרף המקסימלי כך שלמעשה, יצא הנאשם ללא עונש על ההרשעה הנוכחית. לאור החלטת בית המשפט, ביקש הנאשם לשחרר את בא כוחו מייצוגו וטען כי "מגיע לו" לקבל תסקיר. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם הוצאות בשל התמשכות ההליכים וכך אכן הוחלט, תוך שהדיון נדחה פעם נוספת.

בתאריך 20.04.21 התייצב הנאשם לדיון בגפו וטען שלא הספיק להסדיר את ייצוגו בשל מחדלו של בא כוחו הקודם. בית המשפט נעתר לבקשת הנאשם ודחה את הדיון פעם נוספת תוך שהבהיר כי ישקול לחייבו בהוצאות משמעותיות.

בתאריך 28.04.21 התייצב הנאשם וביקש שימונה לו סנגור ציבורי ובית המשפט נענה לבקשתו.

בתאריך 20.05.21 התייצב בא כוחו החדש של הנאשם וביקש דחייה על מנת להיערך כנדרש לטיעונים לעונש, גם הפעם נעתרתי לבקשה. בתאריך 06.06.21 ביקש בא כוח הנאשם דחייה נוספת על מנת למצות את ההליכים מול המאשימה. ב"כ המאשימה אישר את דברי הסנגור וגם הפעם, הדיון נדחה פעם נוספת.
בתאריך 14.07.21 התייצב הנאשם ובאמצעות בא כוחו ביקש פעם נוספת להפנותו לשירות המבחן. ב"כ המאשימה התנגדה ובית המשפט דחה את הבקשה פעם נוספת תוך שציין שהנאשם איננו מחזיק ברישיון תקף עוד משנת 2004, דהיינו, זמן רב טרם הגעת הקורונה. לאחר החלטת בית המשפט, הצדדים יצאו להתייעצות אך לא הגיעו להסכם באשר לעונש ולפנים משורת הדין, הדיון נדחה במספר ימים.

טיעונים לעונש וראיות הצדדים:
בדיון אשר התקיים לפני בתאריך 18.07.21 טענו הצדדים לעונש.
באת כוח המאשימה התייחסה לפקיעת רישיון הנהיגה לתקופה ממושכת של 17 שנים, לעברו התעבורתי של הנאשם אשר כולל 36 הרשעות קודמות לרבות בעבירות זהות ובעבירות נהיגה בזמן פסילה (ת/1) וזאת על אף שלחובת הנאשם מאסר מותנה בר הפעלה למשך 8 חודשים (ת/2). ב"כ המאשימה עתרה למתחם ענישה ממאסר על תנאי ועד 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל משלושה חודשים ועד 30 חודשים וכן עונשים נלווים. לאור חזרותיו של הנאשם על העבירות והיעדר מורא מהחוק ומהחלטות בית המשפט, ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מספר חודשי מאסר בפועל ולהפעיל את המאסר המותנה במצטבר, פסילה בפועל למשך 36 חודשים לפחות ולהפעיל את הפסילה המותנית במצטבר, מאסר על תנאי של 10 חודשים לפחות, פסילה מותנית וקנס גבוה.

בא כוח הנאשם הפנה להודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה ולחיסכון בזמן השיפוטי. עוד הפנה לחלוף הזמן מאז העבירה האחרונה וכי גם עבירה זו בוצעה מאחר והנאשם הזיז את הרכב לאחר שאחותו חשה ברע והרכב חסם את דרכו של האמבולנס (נ/1) – טענה זו לא הוכחה ולא אוזכרה בעבודות כתב האישום . ב"כ הנאשם טען שהנאשם אכן טעה אך חרף זאת, יש מקום להאריך את המאסר המותנה על אף שגם כיום, הנאשם איננו מחזיק ברישיון תקף.

עוד נטען שהנאשם, נשוי ואב לילד, אדם משכיל בעל תואר ראשון ושני אולם מתמודד עם קשיים כלכליים, העסק המשפחתי קרס ואשתו לא עובדת. לדבריו, מאסר בעבודות שירות יגרום נזק משמעותי לנאשם ולכן יש להאריך את המאסר המותנה. כמו כן, ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בפסילה המותנית ולחפוף את הפסילה שתוטל בגין העבירה הנוכחית ולהטיל על הנאשם קנס מינימלי לאור מצבו הכלכלי.

הנאשם בדבריו טען שהזיז את הרכב בהתאם לנסיבות שצויינו ע"י ב"כ, ושבא כוחו הקודם אמר לו שהוא יכול לקבל את רישיונו במשרד הרישוי לאור שינוי הכללים בתקופת הקורונה. הנאשם טען שרק כעת העסק שלהם מתחיל להתאושש, שהוא מייצג את המדינה בעולם והוא מורה לתקשורת. הנאשם טען שמזה חמש שנים הוא משתמש רק באוטובוסים ולא נהג ברכב והוא מבקש הזדמנות אחרונה מבית המשפט.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחמי ענישה בתעבורה איננה מלאכה קלה כפי שכבר נכתב לא מעט ועיון בפסיקה מגלה כי לרוב, לעבירות נהיגה ללא רישיון נלוות עבירות חמורות נוספות דוגמת נהיגה בזמן פסילה, גרימת תאונה והפקרה.

בחינת הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע עבירות התעבורה עולה כי במעשיו פגע הנאשם בשלום הציבור ובטחונו. מציאות חיינו מלמדת כי כבישי הארץ הפכו למסוכנים, הנוכחים בה תדיר אי ציות לחוקי התנועה ונהיגה משולחת רסן. לא פעם התוצאה היא קיפוח חיי אדם ופגיעה ברכוש ועל בית המשפט לשלוח מסר תקיף ולהגן על חייהם ורכושם של המשתמשים בכביש כאשר עבירה של נהיגה ללא רישיון תקף הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת, "פצצה מתקתקת", אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך. הסיכון בא לידי ביטוי במיוחד אם יפגע אחד מהמשתמשים בדרך ולא יהיה לו כיצד להיפרע לאור היות הנאשם נוהג ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף.

יתר על כן, אין לשכוח שהנאשם נהג ברכב כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2004, היינו מזה כ- 16 שנים במועד ביצוע העבירה ולמעשה, בהתחשב בגיליונו התעבורתי הכולל עבירות דומות לעבירות הנידונות בפניי, הרי שהנאשם מעולם לא חדל מלנהוג וכדברי בית המשפט המחוזי "נראה שהמשיב הפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". שלטון החוק לא מעניין אותו. הצורך ברישיון נהיגה אינו מטריד אותו, הוא ממשיך לנהוג כשאין הוא מבוטח, מסכן את ביטחונם של עוברי הדרך ושלו גם כן שוב ושוב, גם אם אצא מהנחה שהנני חייב לצאת ממנה, שנהג רק באותם מקרים שבהם נרשמו דו"חות" (עפ"ת 32611-08-10 מ"י נ' שלמה גיא [31.10.10]).

בפסקי דין רבים נקבע כי נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה יש לראות את הנוהג כמי שנוהג ללא רישיון כלל:
"גם העבירה של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים (לעבירה של נהיגה בפסילה – א"א), ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה" (עפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נ' ג'ניים (ניתן ביום 20.01.20, פורסם בנבו) וכן עפ"ת 1647-08-20 מדינת ישראל נ' אבו בנייה (ניתן ביום 23.09.20, פורסם בנבו)) .

מעיון בפסיקת בתי משפט הן השלום והן המחוזי כערכאת ערעור, נקבע מתחם הענישה ככזה הנע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל אשר יכול וינשאו בעבודות שירות, לצד פסילה לתקופה שבין חודשיים לבין 24 חודשים וענישה נלווית, במקרים בהם קיים ריבוי עבירות והישנות ביצוען.

מעשיו של הנאשם, המתבטאים בנהיגה בזמן פסילה, עת מרחף מעל ראשו עונש מאסר מותנה בר הפעלה של 8 חודשים בגין הרשעה זהה בתיק 9281-03-17 בגזר דין שניתן ביום 28.05.18, מעשים אלה מלמדים על העוצמה הרבה של הפגיעה בערך החברתי המוגן ועל כך שהנאשם אינו ירא מפני אימת הדין.

על כן, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין מאסר על תנאי ועד ל - 12 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה שבין 10 חודשים לבין 24 חודשים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – סעיף 40יא לחוק העונשין:
הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1997 ולחובתו 36 הרשעות קודמות, רובן ככולן עבירות מסוג ברירת משפט. עם זאת, בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בה הורשע הנאשם בפניי, צבר הנאשם לחובתו לא פחות משש הרשעות קודמות בגין 7 תאריכים שונים ולמעשה, נדמה שהנאשם אינו חדל מלנהוג על אף שרישיונו פקע זה מכבר וכנגדו תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה.

כמו כן, בגין הרשעותיו הקודמות, הנאשם כבר ביצע צו של"צ, ריצה מאסר בעבודות שירות, נפסל לתקופות ארוכות ונשא בקנסות שונים, אך דבר לא הרתיע את הנאשם מלנהוג ברכבו במועד שצוין בכתב האישום.

הנאשם אכן הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות, ובאמת לא ביצע עבירות במשך כשלוש וחצי שנים. אולם בפועל, הנאשם לא חסך מזמנו של בית המשפט לאחר שלא התייצב פעם אחר פעם, מסיבות שונות, החליף ייצוג לאחר שחזר בו מהסדר שהושג עם המאשימה, ופעם אחר פעם ביקש לקבל תסקיר מאת שירות המבחן על אף דחיה מנומקת של בקשה זו.

בנוסף, למרות דבריו שלא ידע על הפסילות, הרי שהנאשם שב לנהוג ללא רישיון רק כשנתיים לאחר שנדון, בנוכחותו, על פי הסדר טיעון שלאחריו ביקש לכבד את ההסדר, טען שההסבר על כל רכיביו מובן לו וכי החליט לקבלו אחרי שהדברים הוסברו לו (ת/2).

טענתו של הנאשם שרק הזיז את רכבו מאחר שהרכב חסם רכב אמבולנס לא גובתה בראיות כלשהן ולא הועמדה במבחן ההוכחה. הנאשם צירף מסמכים רפואיים של גב' רימאל בדראן ואולם, הגב' בדראן ביקרה במוקד עירון בשעה 00:15, ביקור שבסופו שוחררה לביתה ואילו הנאשם נתפס נוהג סמוך לשעה 01:00. ככל שהנאשם פינה בעצמו את הגב' בדראן למוקד הרי שהיה עליו להימנע מכך ולהזמין אמבולנס. ככל שהגב' בדראן פונתה למוקד באמבולנס, לא ברור כיצד הנאשם חסם את האמבולנס לאחר מכן אם לא נהג לשם בעצמו. כך או כך, טענת הנאשם להזזת הרכב בלבד על מנת שלא לחסום את האמבולנס, לא הוכחה.

הנאשם כאמור לא מחזיק ברישיון תקף מזה 16 שנ ים, נכון למועד ביצוע העבירות ואף כיום אינו מחזיק ברישיון. בנסיבות אלה, כאשר המחדל לא תוקן, קיים סיכון רב להישנות העבירות.

עם זאת, יש לבחון אף את השלכות העונש על בני משפחתו של הנאשם. כפי שעולה מחוות דעת הממונה על עבודות השירות ומדברי ב"כ הנאשם, הרי שהנאשם אב לתינוקת, מצוי בקשיים כלכליים, לא נשא בעונשי מאסר מאחורי סורג ובריח קודם לכן ויש להניח כי הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח יפגע קשות במשפחתו של הנאשם. הטלת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח גם יחשוף את הנאשם מחדש לתרבות וחברה עבריינית, כאשר עניין זה איננו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. הרשעתו הפלילית של הנאשם התיישנה זה מכבר והנאשם חדל מביצוע עבירות פליליות, למד לשני תארים, התחתן והקים משפחה.

עתירת בא כוח הנאשם להארכת התנאי – סעיף 56 לחוק העונשין:
על פי הוראות סעיף 55(א) לחוק העונשין, נאשם אשר נדון למאסר על תנאי והורשע בגין עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי. מטרתו של עונש המאסר המותנה, להוות מעין חרב אשר תלויה מעל ראשו של הנאשם, באופן שהמאסר המותנה יכול להפוך למאסר בפועל של ממש. באופן זה, יחויב הנאשם אשר נדון לעונש מאסר מותנה, לנהוג בזהירות יתרה בתקופת התנאי וככל שאכן לא יפר את תקופת התנאי, כך ההנחה היא שיקפיד ביתר שאת בהמשך דרכו גם לאחר תום תקופת העונש המותנה.

סעיף 56(א) לחוק העונשין, מאפשר את הארכת המאסר המותנה וקובע:
" בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי".

בענייננו, נגד הנאשם תלוי מאסר מותנה, בר הפעלה, של 8 חודשים אשר ניתן בנוכחותו, בתיק 9281-03-17 בגזר דין מיום 28.05.18. במסגרת גזר הדין, הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל לביצוע בעבודות שירות, פסילה בפועל למשך 30 חודשים, פסילה על תנאי, קנס וכאמור גם מאסר מותנה.

כפי שנאמר זה מכבר, העבירות אותן ביצע הנאשם עבירות חמורות המה ואם לא די בכך, הנאשם ביצען בעוד שעונש מאסר על תנאי מרחף מעל לראשו אך לא מרתיעו. עובדה זו, יש בה די כדי לדון את הנאשם לתקופת מאסר בפועל. כמו כן, גיליון הרשעותיו של הנאשם והיעדר ניסיונותיו של הנאשם לרפא את הפגם שנים כה רבות מעידות על היעדר הפנמה והיעדר הרתעה שלטעמי אינם מאפשרים לבית המשפט להאריך את המאסר המותנה של הנאשם חלף הפעלתו ובשל כך סברתי שאין טעם גם להפנות את עניינו של הנאשם אל שרות המבחן.

בעת קביעת העונש המתאים, בתוך מתחם הענישה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אשר ביקש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, יש לקחת בחשבון ולבדוק האם במקרה הקונקרטי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם אם מדובר בתקופה קצרה, יהיה בה כדי לקבוע שהנזק עולה על התועלת.

דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים ("ועדת דורנר"), התייחס לעניין זה ומסקנתו מצדיקה בחינה מחודשת של שיקולי הענישה. על כן, אני סבור שיש להקל עם הנאשם ולאפשר לו לשאת בעונש המאסר בעבודות שירות ולא להטיל עליו מאסר בין כותלי הכלא.

בא כוח הנאשם ביקש מבית המשפט להסתפק בפסילה המותנית ולהאריך את המאסר המותנה בר ההפעלה של הנאשם ואולם, לא מצאתי להיעתר לבקשות אלה, משום שעל הנאשם להפנים שאסור לו לנהוג! בנקודת זמן זאת, לאור התבוננות בגיליונו התעבורתי של הנאשם, המשקף נהיגה חוזרת ונשנית, בית המשפט מבהיר לנאשם שעליו לחדול מלנהוג. ככל שהנאשם לא הפנים זאת בעצמו ולא הורתע מתקופות פסילה קצרות ומחפיפת תקופות מאסר מותנות במלואן שהוטלו עליו בעבר, אין מנוס מהשתת תקופת פסילה משמעותית ומהפעלת המאסר המותנה במצטבר. כפי שנקבע בעפ"ת ג'ניים:
"אין להעלות על הדעת, כי שופט תעבורה יגלה הבנה להפרת החוק באופן בוטה ע"י נאשם; ויקבע בעניינו של נאשם רצידיביסט, אשר צבר חודשי פסילה ארוכים בשל התנהגותו המסוכנת והמזלזלת, ולא הורתע מעונשי מאסר בפועל וממאסרים מותנים, כי מאחר שענישה מחמירה לא הועילה, יש מקום להקל בעונשו; וחמור מכך, כי בשל הענישה שהוטלה עליו, הוא "נאלץ" או "יאלץ" גם בעתיד לנהוג את רכבו. המדובר במסר הפוך בתכלית, מזה שמצופה מבית המשפט לתעבורה להעביר למשיב עצמו ולציבור בכללותו, ולפיו בטחונו של הציבור אינו הפקר ואינו נתון בידיו או ברצונו של עבריין תנועה סדרתי, ופסיקותיו של בית המשפט אינן "כתובות על הקרח" ואינן מהוות המלצה בלבד, אשר הציבור רשאי לכבדן או להפר אותן לפי רצונו וצרכיו בלבד.
זאת ועוד, אין לומר כי המשיב "נאלץ" לנהוג ברכב, אלא הוא בחר לעשות כן, תוך התעלמות בוטה מהוראות החוק ומהוראות בתי המשפט; כאשר הוא יכול היה, כמו כל אדם סביר שהוטלה עליו פסילה בפועל, לבחור בחלופות אחרות, כגון, נסיעה בתחבורה ציבורית או הסתייעות באדם אחר שינהג עבורו.
עוד ראוי להזכיר, כי המשיב הוא זה שהביא במו ידיו למצב בו הוא נמצא כיום, ואין מדובר בגזירה משמיים".

בפסיקה נקבע לא אחת כי רמת הענישה אמורה לשקף את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם וכן את נסיבות ביצוען כך שיש לנקוט בעת גזירת העונש ההולם על פי מידת הדין ולא על פי מידת הרחמים (לעניין זה ראו רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מ"י).
עוד ברע"פ מסעוד התייחס כבוד השופט סולברג לעונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, שהוטל על הנאשם שנהג ללא רישיון, כאשר בעברו הרשעות קודמות דומות וכתב:
"אדרבה, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה....מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בשלו, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים...נתתי דעתי על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר מצדיק מידה מסויימת של רחמים, אך בנסיבות הכוללות אין הצדקה להתערב בעונש שנקבע בגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה. המאסר לבטח יכביד ויקשה על המבקש, אב לשני ילדים קטנים, שזכה לאחרונה במכרז לשירותי גננות בעיריית אשדוד בהיקף של 6 מיליון ₪. ברם, במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח" (רע"פ 8013/13 מסעוד נ' מ"י [18.12.13]). ר' גם רע"פ 7982/14 שגן נ' מ"י [6.1.14]).

עם זאת, באשר למקרה הנדון לפני, מוכן אני לתת משקל מסוים להודאת הנאשם ולמשך הזמן שחלף ללא ביצע עבירות וכן לעובדה שבתחילת ההליך גובש הסדר, גם אם בסופו של דבר הנאשם נסוג ממנו. לאור נסיבות אלו ובשל מצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם, כמו גם לשם סיוע בשיקומו הכלכלי, לא אפעיל את מלוא תקופת התנאי בר ההפעלה במצטבר אלא אורה על הפעלת חלקו במצטבר וחלקו בחופף.

משנאמר כל זאת, ובהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבותיהם, במידת אשמו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, תוך התחשבות בהודאתו של הנאשם ובנסיבות חייו, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל למשך 5 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בר ההפעלה של 8 חודשים כפי שהוטל על הנאשם בתיק 9281-03-17 בבית משפט שלום תעבורה חדרה, גזר דין מיום 28.5.18 באופן שארבעה חודשים יינשאו במצטבר לעונש המאסר האמור בסעיף 1 לעיל וארבעה חודשים יינשאו בחופף לעונש המאסר האמור בסעיף 1 לעיל, כך שבסופו של יום יישא הנאשם מאסר בפועל למשך 9 חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות . מאחר והמועד הנקוב בחוות דעת הממונה לתחילת ריצוי עבודות השירות חלף לו זה מכבר, הממונה מתבקש לתאם לנאשם מועד חילופי לתחילת ריצוי עבודות השירות ובמועד שייקבע יתייצב הנאשם במשרדי הממונה על עבודות השירות במתחם כלא מגידו לצורך קליטתו.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום על עבירות נהיגה ללא רישיון ו/או נהיגה בזמן פסילה (סעיפים 10(א) ו/או 67 לפקודת התעבורה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנתיים, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה .

אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים. המזכירות תנפיק לנאשם אישור הפקדה נכון לתאריך 22.10.20, המועד בו נפסל הנאשם מלנהוג עד לתום ההליכים, וזאת ללא צורך בהפקדת רישיון או תצהיר. הפסילה תחושב מתאריך זה אלא אם כן תלויות נגד הנאשם פסילות נוספות ובמקרה שכזה הפסילה תחושב במצטבר לכל פסילה אחרת ובאחריות הנאשם להגיש בקשה מתאימה למשרד הרישוי לצורך ביצוע חישוב הפסילות.

אני מורה על הפעלת עונש פסילה על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים אשר הוטל על הנאשם בתיק מספר 9281-03-17 בבית משפט שלום תעבורה חדרה, גזר דין מיום 28.5.18 במצטבר לעונש הפסילה האמור בסעיף 4, כך שבסופו של יום ייפסל הנאשם לתקופה של 30 חודשים החל מתאריך 22.10.20.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

קנס בסך של 1,500 ₪ אשר ישולם עד ליום 12/12/21 שעה 12:00.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין אל הממונה על עבודות השירות וכך גם ייעשה ב"כ הנאשם אשר ידאג לתאם עבור מרשו מועד להתייצבות לריצוי עבודות השירות .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ח' תשרי תשפ"ב, 14 ספטמבר 2021, במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: בדראן בדראן
שופט :
עורכי דין: