ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גד עמוסי נגד דרך הצפון תפעול ואחזקות בע"מ :

בפני כבוד ה שופט ויסאם חיר

תובע

גד עמוסי

נגד

נתבעת
דרך הצפון תפעול ואחזקות בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 89,388 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים מיום 29.3.2016.
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
ביום 29.3.16 נסע התובע ברכב מדגם מרצדס, מ.ר. 64-525-66 (להלן : "הרכב") מכיוון חוצות המפרץ לכיוון עפולה, דרך כביש 66, והיה מעורב בתאונת דרכים עצמית, בסיומה הרכב התהפך.
לטענת התובע, לרכב נגרמו נזקים בסך של 89,388 ₪.
התובע טען, כי על הנתבעת לפצות אותו עקב תחזוקה לקויה של הכביש. נטען, כי הנתבעת ביצעה במקום עבודות התקנת גדר הפרדה. התובע הבחין בבור בצדו הימני של הכביש, הסיט את רכבו וכתוצאה מכך נתפס בורג או זיז שעצר את הרכב וגרם לו להתהפך.
הנתבעת הכחישה את נסיבות קרות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע וכפרה בחבותה לפצות את התובע. הנתבעת טענה, כי לא הוכח כי היה בור בכביש וכן כי הנזק לרכב התובע נגרם אך ורק בשל מהירות מופרזת או נהיגה רשלנית של התובע, אשר אף פגע וגרם נזק למעקה בטיחות השייך לנתבעת.
בגין הנזקים שנגרמו למעקה הבטיחות, הוגשה תביעה נגד הבעלים הרשום של הרכב, חברת "אוטו חי ליס" (להלן: "ליס"), במסגרת תא"מ (שלום פתח תקווה) 9541-05-17. ביום 5.11.17 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד ליס. לאחר שפסק הדין לא שולם, נפתח תיק הוצל"פ כנגד ליס וזאת לבסוף פיצתה את הנתבעת בגין נזקיה (7,500 ₪) . הנתבעת טענה איפוא, כי עילת התביעה נתונה לחברת ליס ולא לתובע.
ראיות הצדדים
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן חוות דעת מומחה מטעם השמאי מר מימון דניאל ויקטור.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אמיר בר נתן, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנכ"ל הנתבעת וכן הוגש דו"ח בוחן תנועה מטעם מר אופיר לוי.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים, שמיעת העדויות והחקירות הנגדיות ועיון במסמכים השונים ובתמונות שהוגשו על ידי הצדדים הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.
הצדדים נחלקו ביניהם בשאלת נסיבות אירוע התאונה, בשאלת אחריות הנתבעת לפצות את התובע וכן בשאלת שיעור הנזק.
להלן אבחן סוגיות אלה לפי סדרן.
נסיבות אירוע התאונה
בתצהיר עדותו הראשית, התובע תיאר את אירוע התאונה כך :
"בתאריך 29/03/2016 נהגתי ברכב מכיוון חוצות המפרץ לכיוון עפולה דרך כביש 66. אציין כי נהגתי במהירות רגילה ולפי החוק. כשהגעתי לאזור קיבוץ משמר העמק, הבחנתי כי מבצעים עבודות התקנת גדר הפרדה העשויה בטון. בחלק שבו עדיין לא נבנה גדר הבטון, הציבו גדר הפרדה מפלסטיק. סמוך לגדר הפלסטיק, הבחנתי בבור בכביש, בצידו הימני של הכביש. בעקבות כך, הסטתי את רכבי, על מנת למנוע את כניסת הגלגלים לבור. לאחר שהסטתי את הרכב כאמור, הרכב נתפס בחישוק ברזל שחובק את גדר הפלסטיק הנמצא בכביש, והתנגש בגדר הפלסטיק, ובעקבות כך התהפך הרכב".
כבר כאן יצוין, כי קיימות שתי סתירות בין האמור בתצהיר עדות ראשית של התובע לבין דברים שנטענו בכתבי בי-דין קודמים. כך, בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן נטען, כי התובע הבחין בבור, הסיט את רכבו וכתוצאה מכך נתפס בורג ו/או זיז שעצר את הרכב וגרם לרכב להתהפך. בתצהיר עדות ראשית ובעדותו בביהמ"ש התובע טען, כי התאונה ארעה בעת ניסיון לברוח מבור, הרכב נתפס בחישוק בולט שהיה בכביש, החובק שני פלסטיקים, כאשר החישוק נתפס במכסה המנוע והפך את הרכב (ראו, פרוטוקול, עמוד 8 שורות 28-26 וכן עמוד 9 שורות 4-1). בנוסף, בעוד שבכתב התביעה נטען, כי לרכב נגרם נזק בגובה 89,388 ₪, בתצהיר עדות ראשית נטען, כי לרכב נגרם נזק בגובה 85,878 ₪.
כאמור, לגרסת התובע, התאונה אירעה לאחר שנאלץ להסיט את רכבו בגלל בור בכביש וכי הרכב התהפך לאחר שנתפס בחישוק/בורג שהיו מסביב לפלסטיקים שהונחו בכביש על ידי הנתבעת.
לצורך הוכחת קיומו של בור במקום התאונה, התובע צירף תמונות שצולמו מספר ימים לאחר אירוע התאונה (ראו, נספח ג' לתצהיר התובע וכן סעיף 15 לתצהיר).
במהלך עדותו בבית המשפט, התובע הגיש תמונה צבעונית של הבור הנטען וציין, כי הבור בכביש שבגללו הוא נאלץ להסיט את רכבו הוא החלק המסומן בעיגול במוצג ת/3.
מעיון בת/3 עולה, כי, על פניו, אין המדובר בבור המחייב הסטת הרכב וכי אין המדובר במפגע בכביש. עדותו של התובע בהקשר זה מהווה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך בהתאם לדיני הראיות, ויותר מכך מהווה עדות שבמומחיות מפי מי שאינו מומחה. להזכיר, הצדדים התנגדו לעדות כזו (ראו, פרוטוקול, עמוד 6 שורות 12-13). זאת להדגיש, התובע לא צירף חוות דעת מומחה להוכחת קיומו של ליקוי בכביש.
מנגד, נציג הנתבעת, מר אמיר בר נתן, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמנכ"ל הנתבעת, הבהיר בעדותו, כי מה שרואים בתמונה ת/3 אינם ב ורות אלא סדקים קלים בלבד אשר אינם מהווים ליקוי בטיחותי. העד ציין, כי בתמונה רואים שהבורות תוקנו עובר לאירוע התאונה וכן הוסיף, כי לא קיימים כל זיז או בורג שיכולים לגרום להתהפכות הרכב.
מר בר נתן הסביר בעדותו, כי יש להבחין בין עבודות אחזקה מונעת לבין עבודות שבר המבוצעות כאשר יש מפגע ( פרוטוקול, עמוד 17 שורות 25-18). כמו כן הסביר, כי סדקים שנמצאים בשולי הכביש סמוך לפס ההרעדה והשול אינם מהווים ליקוי והם סדקים נימיים שאינם מפריעים לתנועה (ראו, פרוטוקול, עמוד 18):
"ש. תסכים איתי כי הסדקים שתוקנו מהווים סכנה ואכן תוקנו כי אחרת לא היו מתקנים.
ת. אמרתי הרגע משהו אחר. מה שתוקן הם בורות לפני האירוע, תוקנו בורות ואספלט קר. הסדקים הם נימיים ואם הם לא מתפתחים אין צורך לטפל בהם".
עדות זו של מר בר נתן לא נסתרה על ידי התובע. מתן שלל ביצוע עבודות בכביש ב זמן התאונה וציין, כי העבודות מבוצעות בשעות הלילה לאחר השעה 22:00 ואילו התאונה ארעה בשעה 18.30 (ראו פרוטוקול, עמוד 17 שורות 15-11). בהקשר זה יוער, כי עדות זו לא סותרת את העובדה, כי במקום התאונה, באותה עת, בוצעו עבודות, להבדיל משעת התאונה עצמה (בהקשר זה, ראו נוסח כתב האישום שהוגש כנגד התובע שם נרשם " ... אותה עת היו בכביש עבודות שיפוץ, ובמקום היו מוצבים קונוסים...", נספח א' לתצהיר מר בר נתן).
התובע טען, כי מילוי הבור בצבע שחור שעולה מהתמונה ת/3 תוקן אחרי התאונה. אין בידי לקבל טענה זו. מר בר נתן העיד, כי הבורות תוקנו לפני האירוע. עדותו לא נסתרה על ידי התובע. התובע ניסה להצביע על סתירות, כביכול, בין תצהירו של בר נתן לבין עדותו בבית המשפט. לאחר שבחנתי את טענות התובע מצאתי, כי אין ממש בסתירות הנטענות ואין בהן כדי לפגוע במהימנות עדותו של מר בר נתן או לכרסם במשקל עדותו.
זאת להדגיש, כי עדותו של מר בר נתן נתמכת ב- "דו"ח טיפול באירוע מתאריך 24.3.2016", שהעתקו צורף בעמוד 10 לחוות דעת מר אופיר לוי (ראו, נ/1), ממנו עולה כי ביום 24.3.2016 נפתחה קריאה בגין "בור במיסעה צמוד לסיום מפרדת ביטון" וכי המדובר בבורות שאינם מהווים ליקוי בטיחות. בהתאם לדו"ח האמור, הקריאה טופלה והעבודות הסתיימו בפועל ביום 28.3.2016 (יום לפני התאונה). לא מצאתי ממש בטענת התובע, כי העבודות בוצעו מאוחר יותר וזאת בהתבסס על הרישום בדו"ח, לפיו סיום עבודות מובטח הינו 7.4.2016. בדו"ח רשום מפורשות, כי בפועל, העבודות הסתיימו ביום 28.3.2016. עובדה זו לא נסתרה.
התובע התנגד בסיכומיו לתוכן הדו"ח האמור בנימוק שהדו"ח לא הוגש באמצעות עורכו וטען, כי ההתנגדות לכך נרשמה בפתח דיון ההוכחות, בעמוד 6 לפרוטוקול. אין בידי לקבל טענה זו. ההתנגדות שנרשמה בפתח הדיון, בעמוד 6 לפרוטוקול, נוגעת לעדויות והחקירות הנגדיות שנשמעו במהלך ישיבת ההוכחות ולא להגשת מסמכים כנספחים לתצהירים או כחלק מחוות דעת מומחה (בהקשר זה רלוונטית יותר ההוראה בסעיף 5 להחלטה מיום 22.12.2017). בנוסף לכך, העתק הדו"ח צורף בגוף חוות דעת המומחה, במסגרת סקירת הממצאים והבדיקות שערך המומחה, במסגרת גיבוש חוות דעתו. על כן, המסמך מהווה חלק בלתי נפרד מחוות הדעת. זאת להדגיש, כי הדו"ח מיום 24.3.2016 אינו עומד לבדו אלא הוא משתלב ותומך בעדותו של מר בר נתן.
בנוסף לאמור לעיל, גרסת התובע, כי הסיט את רכבו בגלל בור בכביש ואז הרכב נתפס בבורג או בחישוק החובק את גדר הפלסטיק הנמצא בכביש, הינה גרסה תמוהה שאינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון והשכל הישר.
בהקשר זה, נציג הנתבעת ציין, בסעיף 7 לתצהירו, כי לא יתכן שרכב התובע נתפס בחישוק ברזל החובק את גדר הפלסטיק הנמצא בכביש. נציג הנתבעת הבהיר בעדותו, כי "... המטרה של חוטי הברזל האלה היא מה שגורם לסופג האנרגיה לבצע את עבודתו. פסי מתכת האלה הולכים לאורך סופג האנרגיה על מסילה שלמקרה רכב יפגע בסופג האנרגיה תתפזר ולא הרכב והיושבים בו יספגו את עוצמת התאונה. לכן הברזלים רצים בתעלה ועוטפים את סופג האנרגיה" (שם, עמוד 22 שורות 15-13). מר בן נתן נשאל בחקירתו אודות טענת התובע, כי החישוק בלט לעבר הרכב והבהיר בתשובתו, כי "הכבל הוא פנימי אבל שהוא עוטף את הפלסטיקים של סופג האנרגיה מבפנים ומבחוץ, ואין באפשרותו לחרוג לנתיב הנסיעה" (ראו, שם, עמוד 23, שורות 20-19). עדותו של מר בן נתן לא נסתרה על ידי התובע. בנוסף, התובע לא צירף חוות דעת של בוחן תנועה, ממנה ניתן ללמוד, כי חישוק הברזל החובק את גדר הפלסטיק חזק דיו כדי להביא להתהפכות רכב, כפי הנטען על ידו.
הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה (נ/1), מטעם מר אופיר לוי, חוקר ומשחזר תאונות, ממנה עולה, כי התשתית לא היוותה גורם לתאונה ואילו סביר שהגורם לתאונה הינו הגורם האנושי.
מר לוי ציין בחוות דעתו, כי מבדיקה שערך מול מהנדס הנתבעת עלה, כי מיום התאונה ועד ליום ביקורו במקום האירוע (24.2.19) לא בוצע כל שינוי בתוואי הדרך. בנוסף צוין, כי סופג האנרגיה ובטון ההפרדה הותקנו במקום האירוע בחודש נובמבר 2015. קרי, כ- 4 חודשים לפני קרות התאונה.
מר לוי ציין, כי הנתיב בו נסע רכב התובע הינו ברוחב של 3.7 מטר כאשר מצד שמאל לכיוון הנסיעה, יש קו לבן כפול ואי תנועה מצויר על גבי הכביש ברוחב של 2 מטר, המפריד את כיוון הנסיעה הנגדי. במרכז אי התנועה מוצב סופג האנרגיה, שהינו ברוחב 0.6 מטר. מהאמור עולה, כי המרחק בין קו ההפרדה הכפול ועד לסופג האנרגיה הינו 0.7 מטר.
מר לוי הוסיף בחוות דעתו, כי בהתבסס על התמונות מזירת האירוע ניתן לראות, כי סופג האנרגיה נשבר לחלוטין לכל אורכו וכי רכב התובע הפוך כאשר חלקו על בטון ההפרדה, הממוקם לאחר סופג האנרגיה, וחלקו על נתיב הנסיעה. כן ניתן לראות סדקים באספלט הסמוך לשול הימני.
מר לוי הוסיף, כי מבדיקה שערך עלה, כי קיים דיווח וטיפול בסדק שהיה באזור התאונה מיום 15.2.16 וכן דיווח נוסף על טיפול בסדק מיום 24.3.16, כאשר הטיפול האחרון בכביש בוצע 5 ימים לפני מועד התאונה. צוין, כי במסמכים נכתב, כי הסדק אינו מהווה ליקוי בטיחותי. בביקור שערך מר לוי במקום האירוע, הלה הבחין בכלי רכב רבים הנעים בכביש כאשר יש מרחק רב בין סופג האנרגיה משמאל לבין נתיב הנסיעה. כן הבחין מר לוי בסדקים שלא גרמו לכלי הרכב לסטות ולא היוו ליקוי בטיחותי (עמוד 11 לחוות הדעת, סעיף 2.4).
לאור כל האמור, מר לוי הגיעה למסקנה, כי הטענה לסטיית רכב התובע בגלל בור אינה סבירה. זאת, נוכח טיפול בכביש שבוצע 5 ימים עובר לתאונה וכן נוכח העובדה, כי בכביש נסעו כלי רכב רבים אשר לא ניזוקו כלל עקב "המפגע", כנטען על ידי התובע. בנוסף, סופג האנרגיה בו פגע רכב התובע היה ממוקם מעבר לקו הלבן הכפול כאשר רוחב הקו הלבן הינו 0.4 מטר וממנו ועד לסופג האנרגיה יש מרחק של 0.7 מטר. לכן, אם התובע נסע במרכז הנתיב (נשאר 0.95 מטר מכל צד) הרי שרכבו מרוחק יותר משני מטרים מסופג האנרגיה, כך שאין כל סיבה שיפגע בו גם אם הסיט את רכבו. כאן המקום לציין, כי בעדותו במשטרת ישראל מיום 31.3.2016 טען התובע, כי "... סמוך לפלסטיקים נמצאים בורות בכביש שהייתי חייב טיפה להסיט כדי לברוח מהם ... " [ההדגשות לא במקור- ו.ח.] (ראו, ת/4).
התובע לא הגיש חוות דעת נגדית. בסיכום טענותיו, התובע העלה טענות כנגד תוקפה של חוות הדעת של מר לוי וביקש ליתן לה משקל ראייתי נמוך מאחר ומר לוי אינו איש משטרה.
לאחר שבחנתי את טענת התובע, מצאתי כי אין בה ממש. משקלה של חוות דעת הבוחן, מר לוי אופיר, ככל חוות דעת אחרת, נקבע על ידי בית המשפט בהתאם לתוכן חוות הדעת ובהתאם למידת המומחיות של עורך חוות הדעת.
בנסיבות העניין, עסקינן במומחה העוסק בחקירה ושחזור תאונות דרכים, אשר עבר הכשרות שהסמיכו אותו בתחום זה. ניסיונו בטיפול בתאונות דרכים ופרטי השכלתו פורטו כנדרש בחוות הדעת. במסגרת חקירתו הנגדית, לא עלה בידי התובע להביא לכרסום ברמת מומחיותו וניסיונו של העד המומחה.
לאחר בחינת תוכן חוות דעת הבוחן ולאחר בחינת תשובותיו במסגרת החקירה הנגדית, הגעתי למסקנה, כי חוות דעת הבוחן עומדת כראיה עצמאית שלא נסתרה ולא הופרכה על ידי התובע ואין סיבה לא לקבל את מסקנות המומחה, כמפורט בחוות הדעת. משכך, מצאתי לקבל את חוות הדעת כראיה וליתן לה משקל מלא.
לאור האמור לעיל ולאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות בתיק הגעתי למסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידו. זאת להוסיף, כי לעניין נסיבות התאונה, עסקינן בעדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971.
למעלה מן הצורך, להלן מספר הערות הרלוונטיות לשאלת אחריותה של הנתבעת בגין אירוע התאונה הנטען.
מהעדויות שנשמעו בתיק עולה, כי הנתבעת פועלת לטיפול ולסילוק מפגעים המדווחים לה, בין היתר על דרך התקשרות למוקד הודעות הציבור ובנוסף פועלת באופן יזום לאיתור מפגעים בכבישים.
מהראיות שהוגשו עולה, כי לא התקבל כל דיווח אצל הנתבעת אודות "המפגע" הנטען לפני מועד התאונה נשוא התביעה דנן ושלא טופל על ידה כנדרש.
התובע לא הציג אסמכתא כלשהי על מידע או דיווח לנתבעת סמוך לפני או לאחר התאונה. התובע לא מסר דיווח כאמור לנתבעת. אף גורם אחר לרבות נהגים אחרים או סיירים לא דיווחו לנתבעת או למשטרה אודות "המפגע" הנטען. בהקשר זה, האמור בתצהירו של מר בר נתן (סעיף 12 לתצהיר) ובעדותו בבית המשפט (ראו, עמוד 20 שורות 4-9) לא נסתר על ידי התובע.
כמו כן, מהמסמכים השונים שהוגשו עולה, כי עובר ל מועד התאונה, הנתבעת ביצעה תיקונים בקטע הכביש הרלוונטי כולל טיפול בסדקים /בורות (ראו, חוות דעת מר לוי אופיר).
התובע ניסה לטעון, כי המדובר בכביש מועד לתאונות. לצורך כך, הגיש פרסומי תקשורת שונים ובהם דיווחים אודות תאונות דרכים קטלניות. בנסיבות העניין, לא ניתן לקבוע ממצאים הרלוונטיים לנסיבות העניין דנן על סמך דיווחים תקשורתיים. כל תאונה נבחנת בהתאם לנסיבותיה. גם אם אני מוכן לצאת מתוך הנחה, כי כביש 66 הינו אכן כביש מסוכן, כטענת התובע, אין בכך בהכרח להביא למסקנה, כי התאונה בה היה מעורב התובע נגרמה בעקבות רשלנותה של הנתבעת.
נציג הנתבעת העיד, כי בכביש 66 אמנם אירעו תאונות קטלניות אך באף אחד מהן – ממועד קבלת אחריות של הנתבעת על הכביש משנת 2010 – לא נפלה אחריות על תוואי הדרך אלא בשל טעויות אנוש (עמוד 18 שורות 35-34 ועמוד 19 שורות 1-2).
לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובע להראות, כי הנתבעת פעלה באופן רשלני או נמנעה מטיפול בכביש באופן המחייב הטלת אחריות עליה בגין התאונה שבנדון.
כאמור לעיל, הצדדים נחלקו אף בשאלת שיעור הנזק.
ראשית, לעניין הבעלות ברכב, אמנם התובע לא הציג רישיון רכב ובו רשום שמו על גבי הרישיון. אך, התובע הציג זיכרון דברים מיום 29.12.15 בינו ובין חברת "ליס" וטען בעדותו, כי הוא סוחר מכוניות ולא עשה העברת בעלות כדי לא להפסיד "יד". העובדה, כי הנתבעת הגישה תביעה כנגד חברת ליס, הבעלים הרשום של הרכב, תביעה נזיקית בגין הנזקים שנגרמו לתשתיות בבעלותה, על ידי הרכב בו נהג התובע בתאונה נשוא כתב התביעה, במסגרת תא"מ (שלום פ"ת) 9541-05-17, ולאחר פתיחת תיק הוצל"פ כנגדה, חברת ליס פיצתה את הנתבעת, אך אין בכך כדי לשלול את טענות התובע בהקשר זה או להפריך את זיכרון הדברים שהוצג. הנתבעת לא פעלה לזמן נציג מטעם חברת ליס, שיסביר מדוע החברה מצאה לנכון לשלם את החוק הפסוק שניתן כנגדה בהיעדר התייצבות.
בהקשר זה, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את זיקתו לרכב באופן המקים יריבות בינו לבין הנתבעת בגין התאונה שבנדון.
לצורך הוכחת שיעור הנזק לרכב, התובע צירף חוות דעת שמאי מטעם מר מימון דניאל ויקטור. בנוסף, התובע צירף תעודות משלוח נושאות תאריך מיום 14.8.19, למעלה מ – 3 שנים לאחר קרות התאונה.
יצוין, כי חוות דעת השמאי נערכה ביום 28.4.16 כחודש לאחר קרות התאונה מיום 29.3.16.
מבלי להיכנס לניתוח ממצאי ומסקנות חוות דעת השמאי, במהלך עדותו בבית המשפט, התובע הודה, כי תיקן את הרכב (שם , עמ' 7 שורות 9-8 וכן עמ' 12 ש' 10-11). יודגש, כי עוד בשלב שלפני ישיבת ההוכחות ניתנה הרשות לתובע לצרף קבלות בגין תיקון הרכב, אף שאלו לא צורפו מלכתחילה לתצהיר עדות ראשית מטעמו (ראו, פרוטוקול, עמוד 3, שורה 19). אלא, שעד למועד זה התובע לא הגיש קבלות או חשבוניות כאמור והסתפק בחוות דעת השמאי וכן בתעודת משלוח.
כבר נקבע, כי במצב בו הרכב תוקן, יש להוכיח את שיעור בנזק באמצעות ראיות המוכיחות את עלות התיקון בפועל. יפים לעניין זה דברי ביהמ"ש בתא"מ (שלום הרצליה) 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' נוריאל מקדיש, שם נקבע כי "... בתביעות כגון דא, בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה, הנדרשת לגבי שיעור הנזק שנגרם לרכב ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק".
מכל האמור, מגיעים למסקנה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו במישור של גובה הנזק.
בנוסף לכך, במהלך עדות התובע, נודע לראשונה כי מכר את הרכב (שם, עמ' 12, ש' 18-9). התובע לא צירף כל אסמכתא בהקשר זה ולא ניתן לדעת מה היתה עלות המכירה והאם כלל נגרם לו הפסד עקב המכירה.
מכל האמור לעיל, ולאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות בתיק, הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי. התובע לא הוכיח את עצם נסיבות קרות התאונה כפי שנטענו על ידו, לא הוכיח ביצוע כל עוולה מצד הנתבעת כלפיו וכן לא עלה בידו להוכיח את שיעור נזקיו הנטענים.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין שכר עדים בסך של 1,620 ₪ וכן בהוצאות הנתבעת בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 45 יום מהיום, אחרת יישאו הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים.
זכות ערעור כחוק
ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גד עמוסי
נתבע: דרך הצפון תפעול ואחזקות בע"מ
שופט :
עורכי דין: