ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מונתסר סמרי נגד מ. מ. ג'דיידה מכר :


בפני כבוד ה שופטת סיגלית גץ-אופיר

תובעים

  1. מונתסר סמרי
  2. מוחמד סמרי
  3. מהדי סמרי

נגד

נתבעים

  1. מ. מ. ג'דיידה מכר
  2. תאגיד המים והביוב האזורי - אלעין בע"מ

החלטה

לפניי מונחות שתי בקשות:
בקשה לתיקון כתב תביעה (בקשה מספר 31 בתיק).
בקשה לסילוק התביעה על הסף (בקשה מספר 32 בתיק).

מצאתי להכריע בשתי הבקשות במאוחד במסגרת החלטה זו.

עסקינן בתובענה שעילתה סילוק יד ממקרקעין.
במסגרת התובענה המקורית, מבקשים התובעים מבית המשפט שיורה לנתבעות לסלק מהמקרקעין, שלטענתם בבעלותם, קו ביוב אשר הונח על ידן, ללא מתן הודעה או קבלת הסכמת בעלי המקרקעין.

הבקשה לתיקון כתב תביעה:
במסגרת הבקשה חזרו התובעים על טענתם, לפיה הם בעלי זכות הבעלות במקרקעין מושא התובענה, ולצורך ביסוס טענתם זו צירפו לבקשה, בין היתר - תשריט חלוקה ; הסכם מכר מכוחו רכשו התובעים את הזכויות במקרקעין; נסח טאבו ואישור מודד מוסמך.
נוסף על כך, מבקשים התובעים לתקן את תביעתם בדרך של הוספת סעד כספי, בגין הנזקים ,שלטענתם, נגרמו להם כתוצאה מאירועי הצפות חוזרות של מי ביוב, בשל הנחת קו הביוב באופן רשלני, וכן דמי שימוש ראויים.

לטענת הנתבעת 2 (להלן – " תאגיד המים"), רק ביום 15/3/2021 הגישו התובעים את בקשתם לתיקון כתב התביעה, חרף העובדה שבמסגרת החלטה מיום 21/7/2020 ניתנה להם שהות לעשות כן עד ליום 7/9/2020. קרי – הבקשה הוגשה כחצי שנה לאחר המועד שבו היה על התובעים להגישה.

עוד טוען התאגיד שיש לדחות את התביעה משלושה טעמים עיקריים:
התובעים לא צירפו לבקשתם תוכנית חלוקה מאושרת, אלא תשריט מדידה, אשר אינו חתום על ידי כלל בעלי המקרקעין ואינו מיועד לצרכי רישום . בנסיבות אלה, הרי התובעים לא הוכיחו את בעלותם במקרקעין הספציפיים מושא התביעה.
טענת התיישנות: התאגיד הוקם בשנת 2010, כך שתשתית הביוב מושא התביעה הוקמה על ידי הנתבעת 1 (להלן – " המועצה"), שנים רבות עובר להקמת התאגיד, מה שמביא לכלל מסקנה כי התובענה התיישנה.
אף לטענת התובעים, קו הביוב משרת "שכונות שלמות" (סעיף 17 לבקשה), משמע שהתובעים מבקשים מבית המשפט להורות על סילוקו של קו ביוב המשרת שכונות שלמות, אשר למעשה יביא לפגיעתם. במצב דברים אלה יש לצרף לתובענה את כל בעלי הדין שעלולים להיפגע ממתן הסעד המבוקש.

לטענת המועצה, דין הבקשה להידחות.
המועצה חזרה על טענות התאגיד בכל הקשור למועד בו הוגשה הבקשה והתשריט שצורף לה. לטענתה, בהיעדר תכנית חלוקה מאושרת אין כל אינדיקציה לכך שהתובעים הם הבעלים של אותו חלק במקרקעין מושא התביעה.
עוד לטענתה, לאור העובדה שאין חולק, שקו הביוב הונח לפני שנים רבות, ומכאן שהתביעה מתייחסת להנחת קו הביוב מלפני שנת 2010, הרי שעילת התביעה התיישנה.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף אשר הוגשה מטעם המועצה :
לטענת המועצה, דין התביעה כנגדה להידחות מחמת היעדר יריבות.
לטענתה, החל מתאריך 1/1/2010 קיבל התאגיד את הטיפול, הבעלות וההחזקה במערכת המים והביוב בישוב, מכוח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א – 2001 (להלן – " חוק תאגיד המים"), בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחודש 2/2019.

לטענת התאגיד, לא ניתן לסלק את התביעה כנגד המועצה, לאור האמור בסעיף 12 לחוק תאגיד המים הנושא את הכותרת "תביעות ועילות".

לטענת התובעים, לאור העובדה שהמועצה היא זו שביצעה את עבודות הנחת קו הביוב במקרקעין, וכי קו הביוב עבר לתחזוקת התאגיד בשלב מאוחר יותר, הרי שאין מקום לסלק את התביעה כנגדה.

התובעים רכשו את המקרקעין ביום 16/9/2015 ומשידעו על קיומו של קו הביוב החלו מיד לטפל בעניין ולשלוח דרישות לסילוקו מהמקרקעין, מכאן שבענייננו חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

התאגיד הגיש כתב תשובה, במסגרתו הוסיף וטען, שמועד העברת זכויות במקרקעין אינה משנה את מניין תקופת ההתיישנות. קרי – גם אם התובעים רכשו את המקרקעין ביום 16/9/2015, אין בכך כדי להעלים את העובדה בדבר קיומו של קו הביוב במקרקעין, במובן של סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

המועצה הגישה כתב תשובה, במסגרתו הוסיפה וטענה, כי במועד בו רכשו התובעים את המקרקעין ידעו או היה עליהם לדעת על קיומו של קו הביוב במקרקעין.

עוד הוסיפה, שככל שאותו קו ביוב הונח לפני שנת 2010, הרי מן הסתם הקו הונח ע"י המועצה, וכי אין בכך כדי להוות הודאה אלא טענה עובדתית.

במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 31/7/2020 העיד אביהם של התובעים, מי שרכש עבורם את המקרקעין, כי קו הביוב הונח במקרקעין לפני שנים רבות. לטענת המועצה, לפני הקמת התאגיד וחקיקת חוק תאגיד המים, היה בתוקף סעיף 3(3) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב – 1962 לפיו לא חלה חבות על המועצה לקבלת את הסכמת בעל המקרקעין לצורך הנחת צינורות במקרקעין, אלא די במתן הודעה על כך. בנסיבות אלה, חלה חזקת התקינות השלטונית לפניה המועצה פעלה בהתאם להוראות החוק.
דיון והכרעה:
אין חולק שעסקינן במקרקעין בלתי מוסדרים. בנסיבות אלה הוכחת גבולותיהם של המקרקעין היא משימה לא פשוטה. לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 4126/05 סולימאן דרוויש חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים, ניתן ביום 20/6/2006 :

"הכלל הוא שהטוען לבעלות, המסתמך על שטר רישום בטאבו (קושאן), שאין גבולותיו מאומתים על ידי מפת מדידה, חייב לשכנע את בית המשפט, שאותו שטר אכן חובק בתוך גבולותיו את המקרקעין שבסכסוך... קרי, על המסתמך על קושאן להוכחת בעלותו בשטח מסוים להוכיח את הזהות שבין הגבולות על פי הקושאן לבין גבולות השטח נשוא התביעה (ע"א 458/84 עזבון המנוחה ג'והרה מלחם מועדי נ' מדינת ישראל פ"ד מא(2) 383-381 – 384 (השופט חלימה); ע"א 1236/92 משה דוד לוי ואח' נ' וואקף חסן אלחוסיני ואח' פ"ד נא(2) 231, 239 (השופט טירקל)). זאת – שכן לעיתים קרובות השטח והגבולות, הרשומים בקושאן, לא נקבעו על סמך מדידה פרטנית ויסודית, ולפיכך לא תאמו את המציאות ( ע"א 87/50 דוד ליבמן נ' ברטה ליפשיץ פ"ד ו 57, 91 (השופט – כתארו אז – אגרנט) ..."

את מיקום המקרקעין שבבעלותם מתוך כלל המקרקעין הבלתי מוסדרים, יוכלו התובעים להוכיח דרך העדת עדים, אשר יעידו על מצב החזקה והשימוש במקרקעין לאורך השנים ( ע"א (מחוזי ירושלים) 11030/07 הקסטודיה די טרה סנטה נ' ג'ורג' בשארה תורג'מאן, מיום 9/9/2007 (. כך גם, ניתן להעיד מומחים ולהגיש מסמכים שמלמדים על גבולות החלקה, הצהרת שאר השותפים לחלקה, ועוד - כל זאת בשלב הבאה הראיות.

יוצא אפוא, כי אין לשלול מהתובעים את זכותם להוכיח את בעלותם במקרקעין מושא התביעה , בכל דרך שיבחרו לעשות כן.

נוסף על כך, מבקשים התובעים לתקן תביעתם בדרך של הוספת סעד כספי, בגין הנזקים שלטענתם נגרמו להם בשל הצפות מי ביוב וכן בגין דמי שימוש ראויים.

במסגרת תגובת הנתבעות לבקשה ובמסגרת כתבי התשובה אשר הוגשו על ידן לא ניתנה כל התייחסות לתיקון מבוקש זה.

לעניין זה מצאתי לנכון לצין את המדיניות הנוהגת בעניין בקשות לתיקון כתבי טענות, לפיה יש לאפשר את התיקון המבוקש, זאת מן הטעם שבית המשפט יוכל לגבש את כלל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולייעל את הדיון ( אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009, עמוד 152).

מכאן, שיש לאפשר את התיקון המבוקש באופן שהתובענה תכלול סעד כספי, כפוף לתשלום אגרה מתאימה.

מאחר שבעקבות הגשת כתב תביעה מתוקן יאלצו הנתבעות להגיש כתבי הגנה מתוקנים מטעמן, אני מורה על חיוב התובעים בהוצאות הנתבעות בסך של 1,800 ₪ לכל נתבעת (סה"כ 3,800 ₪ לשתי הנתבעות גם יחד ), כתנאי להגשת כתב תביעה מתוקן, אשר ישולמו לנתבעות בתוך 30 יום מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך הסופי.

לאחר תשלום הוצאות והאגרה – התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן לתיק בית המשפט.
בקשה לסילוק התביעה על הסף:
טענת ההתיישנות:
אין חולק שהמקרקעין מושא התביעה הם מקרקעין בלתי מוסדרים, ומכאן שחלה לגביהם תקופת התיישנות בת 15 שנה.

במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 21/7/2020 העיד מר כאמל - אביהם של התובעים, אשר רכש את המקרקעין עבורם, כי הבעלים הקודם של המקרקעין ממנו רכש אותם אמר בפני כי הצינורות הונחו לפני שנים רבות. ב"כ התאגיד, כי קו הביוב הונח על המועצה לפני כ- 30 שנה.

לטענת התובעים, בנסיבות המקרה יש להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – " חוק ההתיישנות"), שכן רק במועד בו רכשו את המקרקעין ידעו על קיומו של קו הביוב, והחל ממועד בו פעלו לצורך סילוקו.

בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום שבו קמה עילת התביעה. בית המשפט העליון קבע , ש"עילת התביעה" לעניין תחילת מרוץ תקופת ההתיישנות, משמעותה המועד שבו התגבשו בידי בעל הדין כל העובדות הנחוצות לצורך שמירת זכותו בערכאות ( ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, נז(5) 433 (2003) ).

הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובעת חריג לכלל זה לפיו, בנסיבות בהן -
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

בענייננו ,מועד העברת הזכויות במקרקעין אינו חזות הכל, ועל כן יהא על בית המשפט לבחון טענות עובדתיות, בין היתר - מועד הנחת קו הביוב; האם בעל המקרקעין הקודם נתן את הסכמתו להנחת קו הביוב או לחילופין קיבל הודעה בדבר הנחת קו הביוב , ועוד.

לפיכך, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, טרם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וטרם ברור השאלות העומדות על הפרק, נחה דעתי שאין מקום בשלהורות על סילוק התביעה על הסף, המהווה שלעצמו סעד קיצוני אשר לא בנקל יעתר לו בית המשפט ( ע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ ואח' נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח', ניתן ביום 14/4/2010).
היעדר יריבות:
גם בעניין זה לא מצאתי מקום להורות בשלב זה על סילוק התביעה כנגד המועצה . הטענות המופנות כנגד המועצה, מעלות טענות עובדתיות המצריכות גם כן בירור מעמיק בדרך של שמיעת עדויות ובחינת ראיות, כך למשל, האם המועצה שלחה לבעל המקרקעין הקודם הודעה בדבר הנחת קו הביוב (בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב, 1962 ), בשים לב לכך, שאין חולק כי המועצה היא זו שהניחה את קו הביוב במקרקעין, כך גם מהו גודל קוטר הצינור שהונח במקרקעין, לאור טענת התובעים, לפיה הונח צינור שקוטרו קטן מן הדרוש וכתוצאה מכך נגרמים להם נזקים.

כך גם יש ליתן את הדעת, לעניין החלת סעיף 12(א) לחוק תאגידי המים בעניננו אשר קובע, בין היתר, כי "...כל עילה של תביעה כזו שהיתה קיימת אותו זמן, יוספו לעמוד בתוקפן כאילו לא נעשתה ההעברה האמורה".

כאמור, בהתייחס לשלב המקדמי בו מצוי ההליך ולאור העובדה שאין המדובר בנסיבות המצדיקות שימוש בסעד קיצוני של סילוק תביעה על הסף, נחה דעתי שאין להורות על סילוק התביעה כנגד המועצה.

תביעה תסולק על הסף רק כאשר נעלה מכל ספק שגם אם תוכחנה כל הטענות שבכתב התביעה, הדבר לא יביא למתן פסק דין המקבל את התביעה – אין זה המקרה שלפניי שכן יכול שבירור שכזה יוביל, בסופו של יום, לקבלת התביעה או חלקה.

על כן, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, תוך ששמורות לנתבעות טענותיה ן בעניינים אלה- להן אדרש במסגרת ניהול ההליך, לרבות שאלת חיוב בהוצאות.
לא מצאתי בשלב זה להורות על חיוב הנתבעות בהוצאות בגין הגשת הבקשה לסילוק על הסף. אין בכך כדי לשלול את העובדה שבסופו של יום במסגרת פסיקת הפיצוי וההוצאות- ככל שיפסקו, תילקחנה בחשבון גם בקשות אלה לסילוק על הסף.

המזכירות תמציא ההחלטה לידי הצדדים.
התיק יובא לעיוני ביום 20/10/2021, לבדיקת הגשת כתב תביעה מתוקן.

ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מונתסר סמרי
נתבע: מ. מ. ג'דיידה מכר
שופט :
עורכי דין: