ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה הראל נגד חברת טי קי פי פיתוח מוצרים ופתרונות יצור בע"מ :

לפני כבוד ה שופט מוחמד עלי

תובע
משה הראל

נגד

נתבעים

  1. חברת טי קי פי פיתוח מוצרים ופתרונות יצור בע"מ
  2. אילן גולדנברג
  3. עמנואל סוקולובסקי

תובע
עמנואל סוקולובסקי

נגד

נתבעים
משה הראל

תובע
עמנואל סוקולובסקי

נגד

נתבעים
משה הראל

פסק דין

התביעות

ההליך בתיק זה נסב על סכסוך עסקי שנתגלע בין שלושה: משה הראל (להלן: הראל), אילן גולדנברג (להלן: גולדנברג) ועמנואל סוקולובסקי (להלן: סוקולובסקי). הואיל ונגד גולדנברג ניתן צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל, ההליכים נמשכו לגבי הראל וסוקולובסקי בלבד.

הסכסוך בין הצדדים קשור לפעילותה ולדעיכתה של חברת טי.קי.פי פיתוח מוצרים ופתרונות ייצור בע"מ (להלן: החברה), שנוסדה בשנת 2006 על ידי סוקולובסקי וגולדנברג. בסוף שנת 2021 הצטרף הראל לחברה כבעל מניות ובין הצדדים נערך הסכם שנועד להסדיר את היחסים ביניהם .

ההליך הנוכחי מאגד שלוש תביעות ולהל ן אתאר בקווים כללים את התביעות:

ת"א 15258-01-18 – בתיק זה הגיש הראל נגד סוקולובסקי תביעה כספית ע"ס 576,447 ₪. התביעה כוללת שתי טענות, כלהלן: א) נטען על ידי הראל, כי ביום 24.11.2014 הוא הלווה לחברה סך 100,000 ₪, שלחזרתה ערבו גולדנברג וסוקולובסקי, ובניגוד להתחייבותה – לא פרעה החברה את ההלוואה. לפיכך, נתבעו גולדנברג וסוקולובסקי להשבת סכו ם ההלוואה כערכה נכון להיום. ב) לטענת הראל, ביום 11.12.2014 הוא מישכן לבקשת גולדנברג וסוקולובסקי דירה בבעלותו לצורך קבלת הלוואה ע"ס 550,000 ₪ למטר ות החברה. ההלוואה לא נפרעה על ידי החברה ועל כן פעל הבנק למימוש הדירה והראל נאלץ לשלם את החוב. לטענת הראל, גולדנברג וסוקולובסקי ערבו לטובת הראל ועל כן, עליהם לשפותו בסכום החוב. יצוין כי התביעה הוגשה גם נגד החברה אך לבקשת הראל התביעה נגדה נמחקה (ראו פסק דין מיום 4.3.2021), וכאמור, גולדנברג נקלע להליכי פש"ר.

ת"א 14876-09-18 – עניינו של תיק זה תביעה כספית ע"ס 563,700 ₪, שהגיש הראל נגד סוקולובסקי. בתביעה זו טען הראל כי לאחר קריסת החברה, החלו הבנקים שהחברה הייתה חייבת להם כספים לפעול נגד החברה ונגד הערבים – שלושת בעלי המניות. נטען כי בעוד שהוא שילם סך של 1,240,060 ₪ (בין היתר על ידי מכירת דירה השייכת לו שהייתה ממושכנת לבנק), סוקולובסקי שילם סך של 117,000 ש"ח בלבד. והואיל וערבותם של שלושת בעלי המניות היא ביחד ולחוד, זכאי הוא להחזר מיתר הערבים – הל וא הם סוקולובסקי וגולדנברג. לשיטת הראל, הוא יל וגולדנברג נכנס להלכי פש"ר החוב צריך להתחלק בינו לבין סוקלובסקי באופן שווה.

ת"א 61960-08-19 – תיק זו עניינו תביעה ע"ס 2,469,701 ₪ שהגיש סוקולובסקי נגד הראל. בתביעה זו טען סוקולובסקי שלל טענות בנוגע להתנהלות הראל בחברה, שלדידו גרמה לו נזק בסכום של 2,369,701 ₪. לפי הנטען בתביעה, הראל הפר את הסכם בעלי המניות, מידר את סוקולובסקי מהחברה, יצר חוסר שוויון לטובתו בה שקעת בעלי המניות ובזכויות שלהם בחברה, ועשה בחברה כבתוך שלו, כשהוא מרוקן אותה ועושה שורה של פעולות בכספי החברה וברכושה לטובתו האישית.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. בשלב מסוים של ההליך, מבלי לבקש להשהות את ההליך, פנו הצדדים להליך גישור מיוזמתם. בקדם המשפט המורחב שהתקיים ביום 31.5.2021 התקיים דיון במהלכו הוצע על ידי בית המשפט מתווה לסיום המחלוקת בין הצדדים.

המתווה

המתווה שהוצע על ידי בית המשפט הוא כלהלן:

א. מר סוקולובסקי ישלם למר הראל סך של 600,000 ₪, מתוך סכום זה יופחת סכום שיקבע על ידי בית המשפט, לאחר שהצדדים יטענו לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט. הצדדים מסמיכים את בית המשפט לפרוס את הסכום הסופי שיקבע, באופן שישולם בשיעורים שיקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת טיעונים בעניין זה. הצדדים מבקשים כי בית המשפט יקבע סנקציה במקרה של הפרת ההסכם.
ב. מר הראל יצהיר כי לא קיבל ו/או יקבל כל סכום מהלקוחות הסינים, למעט הסכום שבא לידי ביטוי במסמכים החשבונאיים שצורפו לתצהירים שהוגשו בתיק זה וכן מצהיר כי לא מגיעה לחברה ו/או לכל בעל מניות כל זכות מהלקוחות הסינים.
ג. מר הראל יצהיר כי הוא לא קיבל מאילן גולדנברג כל סכום שלא הוצהר במסגרת תביעת החוב שהגיש הראל נגד גולדנברג במסגרת הליכי פש"ר וזאת החל ממועד פתיחת הליכי פשיטת הרגל נגד גולדנברג.
ד. לסוקולובסקי לא תהיה כל טענה נגד הראל בגין הסכום שיתקבל על ידי זה האחרון במסגרת תביעת החוב שהוגשה בהליכי הפש"ר של גולדנברג, סוקולובסקי לא יוכל לטעון כי יש להפחית מהסכום ששילם בגין ערבותו לאור קבלת כספים אלו. עם זאת מובהר כי אין בהתחייבות זו כדי לפגוע בזכותו של סוקולבסקי כלפי גולדנברג.
ה. מוסכם כי ההסכמות שהושגו הן לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל התביעות וכן כל הטענות ההדדיות בין הצדדים שהעלו במסגרת התביעות מושא הליך זה, ובפרט בכל הנוגע להתנהלותם בחברת טי.קי.פ פיתוח מוצרים ופתרונות ייצור בע"מ, לרבות השקעות הצדדים בה וכל עניין נושא שהוא הקשורים לחברה הנ"ל. עוד מוסכם כי המוסכם בין הצדדים לוקח בחשבון גם את אחת התביעות שהגיש בנק לאומי נגד הראל, שבגינה מתנהל הליך ולפי הצהרת הראל, הוא הגיע להסכם פשרה עם בנק לאומי, לפיו ישלם לבנק סך של 150,000 ₪.

טענות הצדדים

בתום הדיון ביקשו הצדדים לחזור להליך הגישור שהחלו בו. ביום 8.7.2021 הגישו הצדדים הסכם גישור לפיו הם מסכימים למתווה שהוצע על ידי בית המשפט. בהתאם למוסכם בסע' א' למתווה, הצדדים הגישו טיעונים בכתב בהם הפנו בין היתר לתצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט. בשל אופי ההכרעה, לא אפרט יתר על המידה ואסקור בקיצור נמרץ ובאופן כללי בלבד את טענות הצדדים בטיעונים בכתב שהגישו.

הראל טען כי הסכמתו להצבת רף של 600,000 ₪ מגלמת בתוכה ויתור על סכום של למעלה מ 260,000 ₪ ולכן אין מקום להפחתה נוספת כלשהי. לטענתו, חישוב נכון של הסכומים שסוקולובסקי חייב לו מביא לתוצאה של 861,008 ₪. לעניין החוב לבנק לאומי, נטען כי החוב עומד ע"ס 335,000 ₪ וכי סוקולבסקי מנוע מלחזור בעניין חיובו ל הראל, שכן הוא לא התגונן כראוי, כפי שהראל עשה, ולמעשה שילם יותר מכפי חלקו. הראל ביקש לדחות את טענות סוקולובסקי לקיזוז. נטען כי המשיכות שנעשו על ידי הראל מהחברה היו לצורך החזר הלוואות בעלים לפי המוסכם או הלוואות שהוזרמו לחברה במה שכונה על ידו "back2back"; כי כל ההכנסות מ"הספק הסיני" נרשמו כדין בספרי החברה והמתווה לסילוק התביעה אף כולל הצהרה בעניין זה; וכי רכוש החברה נמכר בשל צורך תפעולי, הוא נמכר במחיר הוגן והפדיון הוזרם לחשבון החברה. עוד ביקש הראל לדחות את טענות סוקולובסקי כיה מודע למצב החברה ולהתנהלותה ובעניין זה הפנה בין היתר להודעת דואר אלקטרוני שנשלח ה להראל, המעידה לדבריו על מעורבות עמוקה במתרחש בחברה . כמו כן התייחס הראל לטענותיו של סוקולובסקי לעניין זכויותיו הסוציאליות וטען, כי הן לא יכולות להיות מושא דיון בבית משפט זה בשל העדר סמכות, והוסיף והתייחס לטענות לגופן. כמו כן, ביקש הראל לדחות את טענות סוקולובסקי בעניין רכישת/מכירת רכב (ששייך לחברה אחרת בשליטתו) לחברה. לבסוף, הפנה הראל להוצאות הרבות שהוציא לניהול ההליך ובכלל זה התגוננות מפני תביעת סוקולובסקי. לפיכך, ביקש הראל לפסוק לו 600,000 ₪. באשר ל פריסת הסכום, הראל ביקש כי מספר התשלומים יהיה קטן ככל הניתן בהתחשב בגילו ובכך שמדובר בחוב שנוצר לפני שנים ולא נשא ריבית כלשהי.

סוקולובסקי סבור כי בטענות הראל קיים כפל בין הסכומים הנתבעים בשתי התביעות; כי יש להתייחס לסכומים בערכי קרן בהעדר הוכחה כי סוקולובסקי הסכים לריביות או לחישובם ; וכי כתב התביעה מתעלם מסכומים ששילם סוקולובסקי לבנקים . לטענת סוקולובסקי, חישוב נכון מעמיד תביעת הראל ע"ס 505,304 ₪ לא יותר. סוקולובסקי שם את הדגש על עקרון תום הלב וטען כי לאורך הדרך הראל התנהל בחוסר תום לב שהתבטא במספר מישורים. סוקולובסקי טען שהראל התנהל באופן פסול בכספי החברה ורכושה ועשה בחברה שימוש לצרכיו האישיים ; הסתיר מידע לגבי החברה מסוקולובסקי ומנע ממנו גישה למסמכים (וכך גם הכשילו להוכיח טענותיו) ; ביצע עסקאות עם החברה לטובתו האישית – בין הית ר מכירת /רכישת רכב לחברה; הצהיר הצהרות שווא: בעניין מצבה של החברה , בעניין התנהלותו בחברה, בעניין מכירת רכוש וציוד החברה (ל חברה בה עובד גולדנברג, ללא ידיעת סוקולובסקי ובניגוד להסכם המייסדים), וכן בעניין ההתנהלות מול גולדנברג; וכך עשה אף בנוגע להליך שהתנהל מול בנק לאומי. כל זאת, כך נטען, כאשר הראל שולט הלכה למעשה בחברה ובהתנהלותה הכספית. עוד נטען כי הראל העביר כספים למקורבים ולחברה אחרת בשליטתו בין היתר לצרכיו האישיים, וכי בעוד שהחזיר לעצמו חלק מהלוואות הבעלים, לא כך נהג עמדי כספי שהזרים סוקולובסקי. סוקולבסקי ביקש לתת ביטוי להתנהלותו הנטענת של הראל במסגרת פסק הדין . סוקולוב סקי הוסיף וטען כי התנהלות הראל ושיתוף הפעולה בינו לבין גולדנברג הם שגר מו לכך שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה. עוד טען סוקולובסקי כי בהתאם לחוות דעת שהוצגה על ידו, על הראל להזרים סך של 350,000 ₪ כדי להשוות את היתרות של השניים בחברה. כמו כן, ביקש סוקולובסקי ליתן צו המורה להעביר את מניותיו להראל או ליתן סעד ל"מחיקתו" כבעל מניות. זאת משום שלדידו , הוא עלול להישאר חשוף לתוצאות התנהלות הראל. באשר לפריסת התשלום, סוקולובסקי הציע כי יועבר על ידו סך של 60,000 ₪ והיתרה תיפרס ל 60 תשלומים.

התוצאה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובטענות הצדדים, הנני פוסק כלהלן:

אני מאשר את ההסכם אליו הגיעו הצדדים, כפי שפורט בסע' 5 לפסק הדין וכפי שצוין בהסכם הגישור שהוגש לבית המשפט ביום 8.7.2021 , ונותן לו תוקף של פסק דין.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליט להפחית מהסכום המוסכם בסעיף א' להסכ ם (הסך של 600,000 ₪) , סך של 80,000 ₪. לפיכך, אני מחייב את סוקולובסקי לשלם להראל סך של 5 20,000 ₪.
הסכום ישולם ב- 18 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, החל מיום 20.10.2021 ובכל 20 לחודש שלאחריו. התשלומים ישולמו באמצעות העברות בנקאיות ישירות לחשבון שפרטיו יימסרו על ידי ב"כ הראל לב"כ סוקולובסקי תוך 15 ימים מהיום.
במידה וסוקולובסקי לא יפרע את אחד התשלומים במלואו ובמועדו – ובעניין זה איחור של 3 ימים עסקים לא ייחשב הפרה – תעמ וד יתרת הסכום לפרעון מיידי ועל היתרה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

החזר האגרה

הצדדים מבקשים להשיב את האגרות ששולמו על ידם בשלוש התביעות. הצדדים טוענים כי הם פנו להליך גישור מיוזמתם וסיום התיק היה לאחר שבית המשפט הציע מתווה בעקבות הליך הגישור, ולאחר הצעת בית המשפט הם פנו להמשך הליך גישור. יצוין כי בתיק התקיימו חמישה קדמי משפט (התביעות לא הוגשו במועד אחד, אולם גם לאחר שהוגש אחרון כתבי התביעה, שהוגש בתיק 61696-08-19 , והתיקים אוחדו , התקיימו שלושה קדם משפטי). לפיכך, לא חלה תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: תקנות האגרות).

הצדדים לא מבססים את בקשתם להחזר אגרה על תקנה 6(ב) , אלא על תקנה 6(ד) לתקנות האגרות שקובעת כי –

"הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17".

לאחר ששקלתי את נסיבות העניין מצאתי להיעתר לבקשה להחזר האגרה באופן חלקי כפי שיפורט להלן. המתווה לסיום התיק גובש במהלך קדם המשפט שהתקיים בבית המשפט והסכם הגישור היה למעשה אישור המתווה שגובש בסיוע בית המשפט. ברם, לא ניתן להתעלם מהעובדה החשובה כי הצדדים פנו ביוזמתם להליך גישור עוד לפני גיבוש המתווה בבית המשפט ואף קיימו מספר ישיבות גישור (ראו למשל הדיווחים מהתאריכים 13.4.2021, 12.5.2021, 25.5.2021). נראה אפוא כי פנייתם של הצדדים להליכי גישור נעשתה בתום לב כדי להביא את הסכסוך לידי סיום. אמנם המתווה הסופי גובש בבית המשפט, אך לא ניתן להתעלם מתרומת הליך הגישור ל הכשרת הצדדים לקראת גיבוש המתווה. מבחינה פורמלית, בסופו של יום הוגש הסכם גישור שמאמץ את המתווה שהוצע בבית המשפט. יוער כי הסכם גישור שמאמץ כלשונו את המתווה שהציע בית המשפט עשוי לעורר חשש כי הפניה להליך הגישור נועדה לצורך קבלת פטור מאגרה, אך מן העבר השני – לזכו ת הצדדים ייאמר כי לפני שבית המשפט הציע את המתווה הם ניהלו מיוזמתם הליך גושר. זאת ועוד, את הדגש אינני שם על ההסכם הפורמלי שהוגש על ידי ה צדדים, אלא על תרומתו של הליך הגישור היזום שהצדדים נטלו בו חלקו לגיבוש המתווה שהביא לסיום ההליכים . בנסיבות אלו, אני סבור כי ניתן ליישם את תקנה 6(ד) לתקנות (השוו : רע"א 1928/12 ‏גרנאווי יזמות מבחר וניהול נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 14.8.2012).

תקנה 6(ד) לתקנות מקנה לבית המשפט שיקול דעת להשבת האגרה. בגדר שיקול הדעת, בית המשפט מוסמך להורות על השבה חלקית של האגרה ( ע"א 5120/16 מדינת ישראל נ' קווי אשראי לישראל, שירותים פיננסיים משלימים בע"מ, פסקה 16 ואילך (פורסם בנבו, 4.2.2019). בנסיבות מקרה זו בו הצדדים פנו לגישור, הגישור לא צלח, הצדדים חזרו לבית המשפט ובסיועו הגיעו להסכם – נראה שיש מקום להורות על החזר חלקי של האגרה.

לפיכך, אני מורה למזכירות להחזיר את האגרות ששולמו בתיק זה. מכל סכום אגרה ששולם בת"א 15258-01-18 ובת"א 14876-09-18 יש לנכות 2,500 ₪ (סה"כ 5,000 ₪), ומהאגרה ששולמה בת"א 61960-08-19 יש לנכות 7,500 ₪. את יתרת האגרה בכל תיק מתיקים אלו יש להחזיר לבעל הדין ששילם את האגרה, באמצעות ב"כ.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה הראל
נתבע: חברת טי קי פי פיתוח מוצרים ופתרונות יצור בע"מ
שופט :
עורכי דין: