ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד נתן נגר :

בפני כבוד ה שופט הישאם אבו שחאדה

מאשימה

מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)

נגד

נאשמים
נתן נגר
ע"י עוה"ד ד"ר איתן פינקלשטיין

החלטה

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוען של עבירות מס וזאת בשני אישומים. בפני בקשה מטעם המאשימה להורות על תיקון כתב האישום לאחר שניתן מענה מפורט מטעם הנאשם לכתב האישום (להלן: הבקשה). מנגד, ההגנה מתנגדת לתיקון המבוקש.

2. הנאשם טוען שהבקשה באה לאוויר העולם רק בעקבות מכתב ששלח למאשימה "למחוק את כתב האישום" ושנשלח למאשימה לאחר שניתן המענה לכתב האישום (להלן: המכתב).

3. הטענה המרכזית של הנאשם מדוע אין להיעתר לבקשה היא שכתב האישום המקורי ייחס לנאשם אחריות פלילית לעבירות המס המפורטות בו מכח "אחריות שילוחית" שמקורה בסעיף 242א לפקודת מס הכנסה ובסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף בטענה שמדובר במי ששימש "מנהל פעיל" בתאגיד המאוזכר בכתב האישום . לעומת זאת, לפי התיקון המבוקש, המאשימה מבקשת לייחס לו כעת גם אחריות "אישית" לאותן עבירות. לפי טענת הנאשם, התיקון האמור הוא בגדר "שיפור עמדות" מטעם המאשימה שנבע מחשיפת הגנתו במסגרת המכתב. לטענת הנאשם, לאחר שחשף את הגנתו ואת טענותיו העובדתיות והמשפטיות נגד כתב האישום המקורי, תיקון כתב האישום בדרך המבוקשת יפגע לא רק בהגנה הקונקרטית שלו, אלא גם באינטרס הציבורי הכללי של שמירה על טוהר הליך המשא ומתן שהצדדים מנהלים ביניהם בהליך הפלילי. לטענת הנאשם, בראייה רחבה, היעתרות לבקשה עשויה ליצור אפקט "מצנן" שסניגורים לא ינהלו משא ומתן עם המאשימה בתיקים פליליים מחשש שמא תתקן את דרכיה לאור הטענות שהם עשויים להעלות במהלך ניהול המשא ומתן ובדרך זו תשלול מהם כלי הגנה חיוניים.

4. דין הבקשה לתיקון כתב האישום להתקבל ודין ההתנגדות של ההגנה להידחות וזאת לאור המשקל המצטבר של שלושה נימוקים.

5. הנימוק הראשון הוא שהנאשם קיבל את מלוא חומר החקירה, המשפט עדיין בראשיתו וטרם נקבעו מועדים להוכחות. יודגש, הנאשם לא טוען שהתיקון המבוקש נעוץ בחומר חקירה שלא נמסר לו. לכן, על פניו, אין חשש ממשי שתקופח הגנתו של הנאשם מהתיקון המבוקש וממילא טענותיו העובדתיות והמשפטיות שמורות לו לסוף ההליך.

6. הנימוק השני, במישור העקרוני, אופן ניסוח "פרק העובדות" בכתב האישום על ידי המאשימה, בין לפי כתב האישום המקורי ובין לפי הטיוטה המוצעת לכתב האישום בעקבות התיקון המבוקש, איננו מגביל את שיקול דעתו של בית המשפט באיזה מסלול להרשיע את הנאשם בעבירות המס שמפורטות בפרק "הוראות החיקוק" שבכתב האישום.

7. כתב האישום יכול שיהיה מנוסח כך שהוא מפנה למסלול הרשעה של "אחריות שילוחית" ועדיין בית המשפט רשאי להרשיע את הנאשם לפי המסלול של "אחריות אישית". וגם ההפך הוא נכון, קרי, כתב האישום יכול שיהיה מנוסח כך שהוא מפנה למסלול הרשעה של "אחריות אישית" ועדיין בית המשפט רשאי להרשיע את הנאשם לפי המסלול של "אחריות שילוחית".

8. נזכיר תחילה את הוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 אשר קובע כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בו נתגלתה מהעובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".

(ההדגשות שלי – ה'א'ש')

9. על כן, ברור שבית המשפט רשאי להרשיע נאשם בהסתמך על "עובדות" שלא בא זכרן בכתב האישום וזאת בכפוף לכך שניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן כנגד אותן עובדות. בסופו של יום, הדגש הוא על ההזדמנות הסבירה להתגונן כנגד "העובדות" שהוכחו במשפט ולא כנגד מסלול ההרשעה שבו יבחר בית המשפט, האם בשל "אחריות אישית" או בשל "אחריות שילוחית". במילים אחרות, מרכז הכובד הוא "העובדות" ש יוכחו במשפט, בין אם נכללו בכתב האישום ובין אם לא, ולא "מסלול ההרשעה" שבו יורשע הנאשם בעבירות המס שיוחסו לו בכתב האישום.

10. לכן, הניסיון של הנאשם להציג את שאלת אופן ניסוח כתב האישום לגבי מסלול ההרשעה כעניין עקרוני שעלול לפגוע בהגנתו, הוא חסר שחר. לפיכך, על פניו ברור שלא תיפגע הגנתו של הנאשם מעצם תיקון כתב האישום על ידי הוספת אחריות "אישית" על האחריות "השילוחית" שכבר קיימת בנוסח כתב האישום המקורי, כאשר ממילא בית המשפט היה יכול להרשיע את הנאשם במסלול של אחריות "אישית" גם אם כתב האישום המקורי היה נשאר כפי שהוא. כאמור, בית המשפט רשאי לעשות כן ממילא מיוזמתו ואיננו כפוף בעניין זה לאופן שבו המאשימה בחרה לנסח את פרק העובדות שבכתב האישום.

11. מעבר לכך, האחריות "השילוחית" של מנהל פעיל בעבירות הבסיס שמתבצעות על ידי התאגיד, מוסדרת בסעיף 119 לחוק מס ערך מוסף ובסעיף 242א לפקודת מס הכנסה. לפי הסעיפים האמורים, אם התאגיד ביצע עבירה לפי חוק מס ערך מוסף או לפי פקודת מס הכנסה, אזי יש לראות כאשם גם את מי שבעת ביצוע העבירה היה "מנהל פעיל". כמו כן, נטל הבאת הראיות עובר לנאשם להוכיח שאינו אשם, וזאת או על ידי הוכחה שעבירת הבסיס בוצעה שלא בידיעתו, או על ידי הוכחה שנקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראותי הם של חורך מוסף או פקודת מס הכנסה, לפי העניין.

12. כל מטרתה של דוקטרינת "האחריות השילוחית" היא להעלות את רמת הזהירות של נושאי המשרה על מנת להבטיח כי התאגיד יקיים את חובותיו לפי החוק ולמנוע מנושאי המשרה לנצל את מסך ההתאגדות להפקת תועלת מהעבירות שבוצעו על ידי התאגיד, תוך בריחה מאחריות (רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל פ"ד נב (2) 673, 698, בדברי כבוד השופטת ביניש (כתוארה דאז) (1998)).

13. לעומת זאת, האחריות "האישית" של מנהל לעבירות הבסיס של התאגיד נובעת מהשילוב בין סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף וסעיף 117 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף קובע כדלקמן:

"143. הוראות סעיפים 117, 119, 143, 144 ו-235א עד 235ד לפקודת מס הכנסה יחולו לעניין המס, בשינויים המחויבים."

14. סעיף 117 לפקודת מס הכנסה קובע כדלקמן:

"117. המנהל או כל פקיד ראשי אחר של חבר בני-אדם מאוגד יהיה אחראי לעשייתם של כל אותם מעשים ודברים שעשייתם נדרשת על פי פקודה זו בשביל שומת אותו חבר בני-אדם ובשביל תשלום המס."

(ההדגשות שלי – ה'א'ש')

15. על כן, סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף מאמץ אל תוך חוק מס ערך מוסף את הוראת סעיף 117 לפקודת מס הכנסה אשר מטילה אחריות אישית על מנהל של תאגיד לעשות את אותם מעשים ודברים שעשייתם נדרשת בשביל שומת התאגיד וחיובו בתשלום מס .

כך למשל, תאגיד חייב להגיש דו"ח תקופתי לרשויות מע"מ לפי סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף. היה והמנהל של אותו תאגיד לא ימלא אחר חובתו האישית להגיש לרשויות מע"מ את הדו"ח התקופתי של התאגיד , וזאת מכוח האמור בסעיף 143 לחוק מס ערך מוסף, אזי, ייראה כמי שביצע עבירה של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחורך מוסף (רע"פ 1890/98 אורן בנגב – מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 529, 534 (2000) (להלן: פסק דין אורן בנגב)).

16. ודוק, המאשימה איננה חייבת לאזכר את סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף או את סעיף 117 לפקודת מס הכנסה בגוף כתב האישום כדי שבית המשפט יוכל לעשות בהם שימוש. בפסק דין אורן בנגב, סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף לא אוזכר בכתב האישום ועדיין בית המשפט עשה בו שימוש על מנת לבסס את האחריות האישית של המנהל בהגשת הדו"חות התקופתיים של התאגיד שבו הוא מכהן כמנהל ולהרשיעו בעבירה של אי הגשת דו"ח במועד. יש לציין שפסק דין אורן בנגב נדון בפני הרכב מורחב של חמישה שופטים וכבוד הנשיא ברק נתן את פסק הדין ועמו הסכימו כל חברי ההרכב.

17. בפסיקה אף נקבע שמכוח האחריות האישית שמופיעה בסעיף 143 לחוק מס ערך מוסף, ניתן להרשיע את המנהל בעבירת מס גם מבלי שהתאגיד עצמו יואשם או יורשע בעבירה זו (רע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל פ"ד נו(2) 37, 44 (2001)).

18. עינינו הרואות שניתן להרשיע מנהל של תאגיד בעבירת מס בשל אחריותו "האישית" וזאת אף אם הדבר לא נרשם במפורש בפרק "העובדות" שבכתב האישום. כמו כן, ניתן להרשיעו מכח אותה אחריות "אישית" גם אם לא היה אזכור של סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף, או של סעיף 117 לפקודת מס הכנסה , בפרק "הוראות החיקוק" שבכתב האישום.

19. נזכיר גם את סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 , ואשר מורה כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון ייעשה בכתב האישום או יירשם בפרוטוקול."

(ההדגשות שלי – ה'א'ש')

20. המבחן המנחה, וזאת בין לעניין תיקון כתב האישום לפי סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי ובין לעניין האפשרות להרשעה בעובדות שלא אוזכרו בכתב האישום לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, הוא שתישמר זכותו של הנאשם להתגונן נגד "העובדות" שיוכחו במשפט. הא ותו לא.

21. לנאשם אין זכות קנויה שיורשע בעבירות המס שיוחסו לו בכתב האישום דווקא במסלול ההרשעה שעולה מאופן ניסוח כתב האישום, כגון אחריות "אישית" או אחריות "שילוחית". הדבר החשוב הוא שניתנה לנאשם ההזדמנות הסבירה להתגונן כנגד "העובדות" שיוכחו במשפט. כל עוד הכלל הזה נשמר, מסלול ההרשעה שבו יבחר בית המשפט, נתון לשיקול דעתו הבלעדי.

22. ולענייננו, השאלה האם הנאשם הוא בגדר "מנהל פעיל" היא שאלה "עובדתית" שהצדדים חלוקים עליה. כך גם, הצדדים חלוקים לגבי השאלה האם קיימות "עובדות" אחרות שמכוחן ניתן לראות בו כמי שנושא באחריות "אישית" לעבירות המס שמפורטות בכתב האישום, וזאת גם אם לא היה "מנהל פעיל".

23. כאמור, בית המשפט רשאי להרשיע נאשם גם בעבירות שלא אוזכרו בכתב האישום. נניח, למען הדיון ההיפותטי בלבד, שייקבע בהכרעת הדין ש לא הוכח שהנאשם הוא "מנהל פעיל" של התאגיד המאוזכר בכתב האישום, אך הוכח שהוא "אישית" ביצע פעולות שמטרתן לגרום לכך שהתאגיד המאוזכר בכתב האישום יתחמק מתשלום מס. האם במקרה כזה יזכה לזיכוי מוחלט? ברור שלא. במקרה כזה בית המשפט רשאי להרשיעו בעבירות מס שעניינן ביצוע פעולות כדי "שאדם אחר", הוא התאגיד, יתחמק או ישתמט מתשלום מס וזאת גם אם עבירות אלה לא הופיעו בפרק "הוראות החיקוק" שבכתב האישום.

24. למעשה, על המאשימה להביא את מלוא "העובדות", לסוגיהן, בפני בית המשפט, ועל בית המשפט להקפיד שתהיה לנאשם ההזדמנות הסבירה להתגונן למול כל סוגי "העובדות" שיוכחו . ולבסוף, שמור לבית המשפט שיקול הדעת הבלעדי האם להרשיע את הנאשם או לא . ואם כן, האם במסלול של אחריות "שילוחית" שנובעת מהיותו "מנהל פעיל" לפי סעיפים 119 לחוק מס ערך מוסף וסעיף 242א לפקודת מס הכנסה, או במסלול של אחריות "אישית" שנובעת מהיותו "מנהל פעיל" לפי סעיף 143 לחוק מס ערך מוסף וסעיף 117 לפקודת מס הכנסה, או ב מסלול של אחריות "אישית" שנובעת ממעשיו הוא וזאת על אף שאיננו "מנהל פעיל", או מכוח כל שילוב שבית המשפט ייראה לנכון בין המסלולים האמורים.

25. על כן, ברור שהתיקון המבוקש לכתב האישום, מאחריות "שילוחית" בלבד לאחריות "שילוחית" ו"אישית", איננו נושא עקרוני כלל ועיקר. הניסיון של הנאשם להיאחז באופן שבו נו סח כתב האישום המקורי, כאילו שמדובר בהון דיוני בעל ערך רב עבורו בשל סברתו שבדרך זו תיחסם דרכו של בית המשפט מהרשעתו במסלול של אחריות "אישית" , הוא עורבא פרח.

26. הנימוק השלישי, מעיון בעיקרי המכתב ששלח הנאשם למאשימה במסגרת המשא ומתן שנוהל ביניהם, וזאת כפי שצוטט בתגובתו לבקשה, עולה שיש בו הפניה נרחבת לחומר החקירה ולתוכן אמרות החוץ של העדים שטרם העידו במשפט. בנוסף, במכתב ישנה התייחסות לשאלה האם מתקיים היסוד העובדתי והיסוד הנפשי בעבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום. מטבע הדברים, טענותיו של הנאשם לגבי המשקל שיש לייחס לעדויות אלה ומה ניתן להסיק מהן, מקומן בשלב הסיכומים לקראת כתיבת הכרעת הדין, ולא בשלב הראשוני שבו מצוי המשפט כיום כאשר יש להכריע בבקשה לתיקון כתב האישום.

27. לאור כל האמור לעיל, טענתו של הנאשם שתיקון כתב האישום לפי האמור בבקשה עלול לפגוע בהגנתו במשפט וכן לשלול ממנו את "ההזדמנות הסבירה להתגונן", נדחית.

28. הנני מתיר את התיקון המבוקש לכתב האישום. המזכירות תסרוק את כתב האישום המתוקן שצורף לבקשה לסקציה של "כתבי טענות" שבמערכת "נט המשפט".

המזכירות תשגר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: נתן נגר
שופט :
עורכי דין: