ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הכשרה חברה לביטוח בע"מ נגד אדם רייך :

לפני כבוד השופט נצר סמארה

תובעת

הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד סוהא יונס

נגד

נתבעים

  1. אדם רייך
  2. א.ש. חלפים לרכב בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גלינה דוסקליוק

פסק דין

לפניי תביעת תחלוף בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחתה על רקע שריפה שגרמה לנזקי מבנה חנות שמבוטחת התובעת השכירה לנתבעים.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים

התובעת היא חברת ביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה ביטחה את חברת "יתיר אלומץ בע"מ (להלן: "מבוטחת התובעת") בפוליסה לביטוח בית עסק עבור מבנה ברחוב ריב"ל 23 בתל אביב.

הנתבע 1 שכר בזמנים הרלוונטיים לתביעה את המבנה מושא התביעה ממבוטחת התובעת לצורך הפעלת עסק למכירת חלקי חילוף לרכבים תחת שמה של הנתבעת 2.

ביום 25.04.2020 התלקחה אש במבנה המבוטח, ובעקבות כך נגרמו נזקי רכוש אשר הוערכו בידי שמאי. על פי חוות דעתו של חוקר הדליקות מטעם התובעת – מר שחר דדון – האש פרצה בסבירות גבוהה מכשל חשמלי במכשירים חשמליים או במפצל שבבעלות ובחזקת הנתבעים.
בגין הנזקים שילמה התובעת למבוטחתה תגמולי ביטוח, ועתה תובעת שיבוב מהנתבעים.

התובעת טוענת לרשלנות מצד הנתבעים ועל העברת נטל הראיה מכוח רשלנות באש, על פי סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

מנגד, טוענים הנתבעים כי בעקבות השריפה נערכה חקירת דליקה על ידי חוקרי שירות הכבאות וההצלה ועל סמך נתוני החקירה נקבע כי ישנה סבירות גבוהה כי נוצר במקום כשל חשמלי כלשהו בחיווטי התשתית הישנה במבנה וכתוצאה מכך פרצה הדליקה במבנה.

הנתבעים מבקשים להבהיר כי בין מבוטחת התובעת ובעל המניות בה, מר דוד רומנו, ובין הנתבע 1 נכרת הסכם שכירות לגבי המבנה מושא התובענה, שעל פיו תקופת השכירות היא מיום 01.01.2019 ועד ליום 31.12.2019, עם אפשרות להארכה (להלן: "הסכם השכירות"), אך בפועל שכר הנתבע 1 את החנות במשך כעשר שנים.

לטענת הנתבעים, על פי סעיף 7.3 להסכם השכירות, אחריות לתיקון כל פגם או קלקול בחיווט החשמל הפנימי וכן תיקון כל התקלות בה מוטל על המשכיר. לכן, טוענים הנתבעים כי מאחר שהשריפה פרצה כתוצאה מאי תקינות מערכת החשמל הישנה במבנה, האחריות על הנזקים שנגרמו כתוצאה מאירוע השריפה מוטלת על המשכיר, קרי על מבוטחת התובעת.

הנתבעים טוענים כי לא הייתה כל התרשלות מצדם, ולא הוכח כי מוצרי החשמל שהיו ברשות הנתבעים לא היו תקינים וגרמו לשריפה.

התקיימו לפניי שלוש ישיבות הוכחות: הראשונה, ביום 24.06.2021 במסגרתה העידו ונחקרו השמאי מטעם התובעת, מר גולן חן, והנתבע 1 אשר בהסכמת ב"כ הצדדים העיד לפני עד מבוטחת התובעת תוך שהם מצהירים כי לא תהיה להם כל טענה בעניין. השנייה, ביום 01.07.2021 במסגרתה העידו ונחקרו חוקר השריפות מטעם התובעת, מר שחר דדון, הבעלים של מבוטחת התובעת, מר רומנו דוד וחוקר השריפות מטעם תחנת כיבוי אש תל אביב, רב רשף ליאור טהרני. השלישית, ביום 01.08.2021 במסגרתה נחקר חוקר שריפות נוסף מטעם תחנת כיבוי אש חולון, רס"ר ניסים אבו חצירה.

בתום ישיבת ההוכחות השלישית הוחלט כי הצדדים יגישו את סיכומי טענותיהם בכתב. משסיכומי הצדדים הוגשו, כל שנותר הוא לדון ולהכריע בתובענה על יסוד כל החומר המונח לפניי.

ב. דיון והכרעה

ב.1. הסוגיות שבמחלוקת

השאלה המרכזית העומדת בבסיס המחלוקת היא לגבי הרשלנות הנטענת של הנתבעים בקרות השריפה במבנה.

לצורך בחינת הרשלנות הנטענת של הנתבעים, יש לבחון מהו הגורם לשריפה. הואיל ומדובר במבנה שבבעלות מבוטחת התובעת, שהנתבעים החזיקו בו מכוח שכירות, מתעוררת השאלה בגין הגורם לשריפה – האם כשל בתשתית החשמל השייכת למבוטחת התובעת הוא שגרם לשריפה או שמא כשל במכשירי חשמל או במתקני חשמל השייכים לנתבעים הוא שגרם לשריפה.

מאחר שהתובעת טוענת כי מדובר בשריפה שפרצה ממכשירי חשמל או מתקני חשמל שהיו בבעלות הנתבעים ומאחר שמה שגרם לנזק הוא אש, או לחילופין היא אינה יודעת את הנסיבות האמיתיות שהביאו לשריפה והנזק נגרם מנכס שלנתבעים הייתה הידיעה או השליטה עליו, הרי שנטל הראיה להוכיח כי לא הייתה התרשלות שהנתבעים יחובו בגינה, מוטל על שכמם של הנתבעים.

לכן, יש לבחון אם מתקיימת בעניינו אחת החלופות להיפוך נטל הראיה ברשלנות, לפי סעיפים 39 (רשלנות באש) ו-41 (הדבר מעיד על עצמו) לפקודת הנזיקין. ככל שייקבע כי הוראות חוק אלו חלות בענייננו, אזי יהיה על הנתבעים להוכיח כי הם לא התרשלו. ככל שייקבע כי הוראות חוק אלו אינן חלות בענייננו, אזי יהיה על התובעת להוכיח את תביעתן לרבות רשלנות מצד הנתבעים.

אם תוכח רשלנות מצד הנתבעים, ולמעשה כי הם נושאים באחריות לנזקי השריפה, רק אז יידרש בית המשפט לשאלת הנזק וגובהו.

ב.2. המסגרת הנורמטיבית

ב.1.2. עוולת הרשלנות

סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר 'התרשלות' ו'רשלנות':

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה (ההדגשות אינן במקור – נ.ס) ."

ככלל, נטל ההוכחה להוכחת רשלנות מצדו של הנתבע מוטל על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי כלל זה יזכה התובע בתביעתו אם יצליח להרים את נטל הוכחת תביעתו מעל למאזן ההסתברויות, דהיינו בשיעור העולה על 50%. אם לא יצליח להרים את הנטל כאמור, אזי יפסיד את תביעתו.

ראו: ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526 (29.08.1999).

כך גם תובע ניזוק הטוען כי הנתבע עיוול כלפיו או התרשל כלפיו באופן שהסב לו נזק, הנטל להוכיח זאת מוטל על שכמו של הניזוק.

בנסיבות דנן, התובעת שילמה למבוטחתה על פי השומה שנערכה בידי שמאי מטעמה.

עם תשלום תגמולי הביטוח על ידי התובעת, הזכות לתבוע השבה של הסכומים ששילמה למבוטחת בגין הנזקים, בקיזוז דמי ההשתתפות, עוברת אל התובעת. במילים אחרות, תביעה לפיצוי של הניזוק המבוטח הופכת לתביעת שיבוב של המבטח. העניין מעוגן בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

אלא שאף אם מדובר בתביעת שיבוב עדיין המבטחת, אשר תובעת שיבוב בגין תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח, יהיה עליה להוכיח כי הנתבע עיוול או התרשל וגרם למבוטחו נזקים אשר בגינם הוא פוצה.

משכך, לענייננו, ככלל נטל ההוכחה להראות רשלנות מצדם של הנתבעים, מוטל על שכמה של התובעת.

ב.2.2. היפוך נטל הראיה ברשלנות

אלא שהתובעת בכתב תביעתה טוענת להיפוך נטל הראיה על פי סעיף 39 (רשלנות באש) או סעיף 41 (רשלנות כש'הדבר מעיד על עצמו') לפקודת הנזיקין. למעשה, טוענת התובעת כי נטל הראיה עובר לשכמם של הנתבעים על מנת להראות כי לא הייתה התרשלות מצדם.

בסיכומי טענותיה זנחה התובעת את הטענה להיפוך נטל הראיה מכוח הכלל 'הדבר מעיד על עצמו' על פי סעיף 41 לפקודה (ראו סעיף 1 לסיכומי התובעת המזכיר באופן מפורשת את סעיף 39 אך לא את סעיף 41 לפקודת הנזיקין. די בכך כדי לייתר את הצורך בדיון בכלל זה.

יחד עם זאת, אף אם אתעלם מזניחת טענה זו ואשאל אם כלל 'הדבר מעיד על עצמו' חל בענייננו, התשובה תהיה שלילית. אסביר להלן מדוע.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה."

הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובעת שלושה תנאים מצטברים שבהתקיימם נטל הראיה עובר לשכמו של הנתבע: האחד, "לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". השני, "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו". והשלישי, "אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה".

ראו: ע"א 7692/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.2.2011).

אשר לתנאי הראשון לא ניתן לומר כי לתובעת לא הייתה ידיעה או לא הייתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שהביאו לשריפה, שהרי התובעת מינתה חוקר שריפות מטעמה, מר שחר דדון, אשר הגיע למסקנה בחוות דעתו כי הגורם לשריפה במבנה הוא כשל חשמלי במכשיר חשמלי או במפצל שהיו שייכים לנתבעים. על בסיס מסקנה זו, בין היתר, הגישה התובעת את תביעתה וטענה כי הגורם לשריפה הוא כשל באחד ממכשירי החשמל או כשל במפצל שהיו שייכים לנתבעים. לכן, התובעת לא יכולה לטעון מה גרם לשריפה ו"באותה נשימה" לטעון כי אינה יודעת או לא הייתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לשריפה.

משום שמדובר בשלושה תנאים מצטברים והתנאי הראשון לא חל, הרי שאין תחולה לכלל 'הדבר מעיד על עצמו' לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

עתה נפנה לכלל השני להיפוך נטל הראיה ב'רשלנות באש' שהתובעת מבקשת להסתמך עליו.

הכלל של 'רשלנות באש' לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה."

הנחת היסוד היא כי התובע הניזוק אינו יודע, במהלכם הרגיל של הדברים, מה אירע בחצרו של שכנו ומה גרם להתפרצותה ולהתפשטותה של האש. הנתבע, לעומת זאת, יכול לדעת, למצער מן הבחינה הקונסטרוקטיבית, ובוודאי יש בידו אמצעים לידיעה טובים מאלה שבידי התובע. מכאן, מסיק המחוקק כי הנתבע אמור לדעת מה גרם לאש ולהתפשטותה.

ראו: ע"א 595/88 דניאל אדרי נ' לאון חסקל, פ"ד מז(5) 333, 340 (26.09.1993) (להלן: "עניין אדרי" ).

עוד נקבע בעניין אדרי כי מקום בו לא נתגלתה סיבת השריפה, כפות המאזניים הראייתיות מאוזנות, קרי מצב של "תיקו ראייתי", ולכן יוצא שידו של הנתבע על התחתונה, שהרי עליו הנטל להוכיח כי התפרצותה והתפשטותה של השריפה הייתה שלא בהתרשלותו.

ראו: עניין אדרי, לעיל בע' 344.

בנוסף לכך, נקבע בעניין אדרי כי על הנתבע להוכיח כי נקט אמצעי זהירות כאלה ואחרים, עד שתישלל כל אפשרות סבירה שפריצת האש אירעה מחמת התרשלותו. נטל הוכחה זה כבד, משום שסיבות השריפה עשויות להיות רבות ומגוונות.

ראו: עניין אדרי, לעיל בע' 345.

בהלכה מאוחרת נקבע כי די בממצא, לפיו אין מדובר בהצתה כדי להפעיל את חזקת ההתרשלות שבסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

ראו: ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נ(1) 866, 870 (09.09.1996) (להלן: "עניין יער זאב").

בעניין יער זאב נקבע כי מקום שאדם סביר לא יכול היה לצפות סיכונים או נזק ל"שכנו" ולנקוט אמצעים סבירים למניעתו של הנזק, אין מקום להטיל עליו אחריות בגין התממשותם של הסיכונים אפילו אם נתוני השטח סייעו בפועל לקרות הנזק.

ראו: עניין יער זאב, לעיל בע' 872.

על פי סעיף 39 לפקודת הנזיקין צריכים להתקיים שלושה יסודות על מנת להחיל את היפוך נטל הראיה על פי רשלנות באש: "נזק" – אין חולק כי נגרם נזק למבנה ושבעקבות נזק זה שילמה התובעת תגמולי ביטוח למבוטחתה. "הוכח שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש" – אין חולק כי הנזק שנגרם למבנה נגרם על ידי אש או עקב האש, כלומר על ידי פיח עשן וכדומה. "הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש" – כאן אין כל טענה מצד התובעת כי הנתבע 1 או מי מטעמו הבעיר את האש באופן אקטיבי או אחראי על הבערת האש. אולם, הנתבעים היו בהחלט המחזיקים במקרקעין שמהם יצאה האש, שהרי שכרו את המבנה ממבוטחת התובעת, ונטען על ידי התובעת כי המיטלטלין שמהם יצאה האש (מכשירי חשמל או מתקני חשמל כדוגמת מפצל) היו בבעלות הנתבעים. אין חולק כי מכשירי חשמל כדוגמת מקרר, מיקרוגל, טוסטר אובן או מצנם או לחילופין מתקן חשמל כדוגמת מפצל שנטען שאליו היו מחוברים אותם מכשירי חשמל, מבקשת התובעת לראות בהם בסבירות גבוהה כפריט שהתחולל בו כשל חשמלי שגרם לשריפה. אמנם, עניין אחרון זה נתון לבחינה מעמיקה יותר, אך די בכך שהנתבעים היו המחזיקים במבנה שבו פרצה השריפה כדי לקיים את היסוד השלישי על פי סעיף 39 לפקודת הנזיקין.

משכך, בנסיבות העניין, מתקיים היפוך נטל הראיה על פי 'רשלנות באש'.

במצב דברים זה, על הנתבעים הנטל להוכיח כי לא הייתה לגבי מקורה של האש התרשלות מצדם.

לאחר שבחנתי את חוות דעת חוקרי השריפות ואת עדותם בחקירתם הנגדית בבית המשפט, ואת עדותו של הנתבע 1 והבעלים של מבוטחת התובעת, "משכיר המבנה", נחה דעתי כי עלה בידי הנתבעים להוכיח כי לא הייתה לגבי מקורה של האש שהתחוללה במבנה כל התרשלות מצדם, וזאת מהנימוקים הבאים:

על פי דוח חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש קיימת סבירות גבוהה כי נוצר כשל חשמלי כלשהו במערכת החשמל בחיווטי התשתית הישנה במבנה, וליתר דיוק בחיווט גוף התאורה במבנה. במילים אחרות, הם מגיעים למסקנה כי תשתית החשמל במבנה שהייתה מאופיינת בחיווטי חשמל ישנים הביאה לכשל חשמלי ואז לשריפה, וזאת כמובן לאחר שלילת אפשרויות נוספות. לעומת זאת, חוקר השריפות מטעם התובעת קובע כי הסיבה לשריפה היא כשל חשמלי באחד ממכשירי החשמל או במפצל שאליו הם היו מחוברים, וזאת בעיקר בשל מיקום מוקד האש וקווי התפשטות השריפה.

אני מעדיף את דוח חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש על פני חוות דעתו של חוקר השריפות מטעם התובעת, מכמה סיבות:

אחת, חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש הינם חוקרים בלתי תלויים, אין להם כל אינטרס בתוצאות מסקנותיהם, ואין להם אינטרס להעדיף מי מהצדדים, זולת האינטרס בהגעה למסקנה בדבר הגורם לשריפה באופן המקצועי ביותר שניתן. זאת, לעומת חוקר השריפות מטעם התובעת אשר את שכרו הוא מקבל מהתובעת וסביר כי יש לו ציפייה לעבוד עם התובעת גם בהמשך. כמובן, שאיני אומר ואף לא רומז לכך שחוות דעתו של החוקר מטעם התובעת הייתה מוזמנת, אלא כל שאני אומר הוא שאם נבחן את הניטרליות של שתי חוות הדעת, ברור הוא כי חוות דעת של חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש, שאינו צד בהליך ואין לו כל אינטרס בהליך, נמצא כי חוות דעת זו ניטרלית בהשוואה לחוות דעתו של חוקר השריפות מטעם התובעת.

שתיים, משקל חוות הדעת על פי מקצועיות החוקרים בלבד, הוא זהה. התובעת מנסה להראות כי חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש אין להם כל הכשרה בחשמל והם אינם מוסמכים לחוות דעת בענייני חשמל ולכן מסקנתם, לפיה הגורם לשריפה הוא כשל כלשהו בתשתית החשמל הישנה של המבנה לרבות תשתית חשמל הקשורה בגוף התאורה שבגלריה, היא לא נכונה ויש להעדיף את מסקנתו של חוקר השריפות מטעם התובעת. חוקרי השריפות מטעם כיבוי האש העידו כי יש להם הכשרה בסיסית בתחום החשמל ככל שהוא נוגע לעניין שריפות (עמ' 14, שורות 7-2 ועמ' 21, שורות 9-7 לפרוטוקול). אלא שמעיון בחוות דעתו של חוקר השריפות מטעם התובעת אין כל אינדיקציה להכשרתו בתחום החשמל ונראה כי חוות דעתו אף משמיטה את פרטי הכשרתו והשכלתו. כך שאיני יכול לקבל את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה חוקר השריפות מטעם התובעת הוא היחיד מבין החוקרים בעל הסמכה בתחום החשמל.

לכן, הניסיון להראות כי יש להעדיף את חוות דעתו של חוקר השריפות מטעם התובעת רק משום שחוקרי השריפות מטעם כיבוי אש נעדרים הכשרה בתחום החשמל, הוא ניסיון נפסד. עוד בעניין זה אני מבקש לציין כי בחקירת שריפה כאשר ישנה סבירות כלשהי שמכשיר חשמלי גרם לשריפה, החקירה יכולה להיעשות במצבים מסוימים הן על ידי בחינת המכשיר החשמלי על ידי בעל ידע בתחום החשמל והן על ידי ניתוח תבניות בעירה, סימנים נוספים בזירת השריפה ותשאול עדי ראייה, כדי להגיע למסקנה כי השריפה פרצה ממכשיר חשמלי כזה או אחר. כלומר הגעה למסקנה בדבר הקשר של מכשיר חשמלי לשריפה יכולה להיעשות גם על ידי ניתוח תבניות בעירה ולא רק על ידי בדיקת המכשיר החשמלי בידי חשמלאי. לכן, גם מבחינה זו, הניסיון להראות שאין לקבל את חוות דעתם של חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש בשל חוסר הכשרה בתחום החשמל הוא ניסיון עקר.

שלוש, חוקרי השריפות מטעם כיבוי האש ביקרו במבנה שניזוק בשריפה מספר שעות בודדות לאחר פרוץ השריפה, והם אלו שתשאלו את הנתבע 1 וגם גבו עדות מהכבאים שהיו הראשונים להגיע לזירת האירוע. לעומת זאת, חוקר השריפות מטעם התובעת שהגיע לזירת האירוע ביום למחרת כאשר כבר "עבדו על המקום" וקבע את אשר קבע על סמך מה שראו עיניו ולא על סמך מה שהיה נכון בעת השריפה כפי שחוקרי כיבוי האש תשאלו עדים וכבאים (עמ' 14, שורות 21-17 לפרוטוקול).

ארבע, מסקנות דוח החקירה של כיבוי האש מבוסס על דעתם של שני מומחים לחקר שריפות מטעם כיבוי אש – רב רשף ליאור טהרני ורס"ר ניסים אבו חצירה, כלומר שני מומחים החתומים על המסקנה כי כשל חשמלי בחיווטי החשמל הישנים הוא שהוביל לשריפה. זאת, על פני דעה אחת של חוקר השריפות מטעם התובעת.

שני חוקרי השריפות מטעם כיבוי האש טענו כי השריפה התחילה בחלק העליון של המבנה, בגלריה, בגוף התאורה. שניהם העידו שבדקו את חוטי החשמל בגלריה ומצאו שהם פריכים, דבר המעיד על זרם קצר שעבר בהם (עמ' 15, שורות 24-20 ועמ' 20, שורות 12, ו-16 לפרוטוקול) כאשר מצב זה לא נמצא היכן שהיו מכשירי החשמל (עמ' 15, שורות 26-25 לפרוטוקול), וכי יש בקצוות חוטי החשמל כדוריות המעידים על כשל חשמלי בו (עמ' 18, שורות 15-12 ועמ' 20, שורות 15-12 לפרוטוקול).

חוקרי השריפות מטעם כיבוי אש שללו אחד אחד את מכשירי החשמל כמקור השריפה.

חוקר השריפות רס"ר ניסים אבו חצירה העיד כי המסה העיקרית של הבעירה (המקום שהיה בו מטען אש הכי גדול) הייתה בגלריה (עמ' 20, שורות 21-20 ועמ' 21, שורות 2-1 לפרוטוקול). חיזוק לעניין המסה העיקרית של האש ניתן למצוא גם בעדותו של רב רשף ליאור טהרני (עמ' 14, שורות 20-18 לפרוטוקול).

מר רומנו, הבעלים של מבוטחת התובעת אומר כי בשנת 2010 עם רכישתו הוחלף החשמל במבנה לחדש והמבנה עבר ביקורת של חברת החשמל (עמ' 11, שורות 11-9 לפרוטוקול). איני מקבל טענה זו. ראשית, לא צורפה כל אסמכתא בעניין ואף לא הובאה עדותו של החשמלאי שערך את הבדיקה במבנה. שנית, לא ברור מה היקף עבודות החשמל שנעשו בשנת 2010 ומה הפשר שהוחלף החשמל לחדש כלשונו של עד התובעת. גרסתו אינה פוסלת אפשרות שתשתית החשמל לרבות חיווטי חשמל נותרו כפי שהיו לפני רכישת המבנה. שלישית, חוקר השריפות מטעם כיבוי האש מבהיר כי "גם אם חשמלאי יבוא ויבדוק ויזואלית ולא יבדוק עם מצלמה טרמית שמצלמה טרמית יכולה לוודא נקודות כשל או נקודות חום בתשתיות החשמל גם אם יש אישור של חשמלי זה עדיין לא פותר את הבעיה... בהרבה מקומות חדשים יותר מבני תעשיה שיש בהם מערכות חשמל ויש אישור חשמלאי עדיין פורצות שריפות מכיוון שלא משתמשים בהמלצות של מכבי האש. אישור חשמלאי אינו אינדיקציה למידת הסיכון" (עמ' 14, שורות 30-23 לפרוטוקול). כלומר, גם אם מבוטחת התובעת ביצעה בדיקת תקינות חשמל במבנה אין בכך כדי לשלול שארע כשל חשמלי בחיווט החשמל של גוף התאורה בגלריה.

איני מקבל את ניסיונה של התובעת לייחס לנתבע 1 רשלנות בכך שזה כביכול מעולם לא הלין בפני מר דוד רומנו אודות בעיות חשמל במבנה. ראשית, הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית שאלה כללית אם היו שיחות עם מר רומנו ועל מה דיברו (עמ' 7, שורות 24-19 לפרוטוקול). לא הייתה כל שאלה ספציפית לגבי שיחות בדבר תקינות החשמל. ראיה לכך שכאשר הנתבע 1 תושאל על ידי חוקר השריפות מטעם כיבוי אש, הוא אישר כי לעיתים החשמל במבנה היה קופץ, ואף אמר זאת לבעל המבנה. יתירה מזאת, גם אם נניח כי הנתבע 1 מעולם לא דיווח למר רומנו אודות בעיות חשמל במבנה, הרי שגם אז אין בכך כדי לשלול כי לא חל כשל חשמלי בחיווט תשתית החשמל שגרם לשריפה.

התובעת טוענת כי לנתבעת 2 לא היה רישיון עסק והוא לא עבר בדיקות של גורמים מסוימים וכי הדבר למעשה הגביר את הסיכון שבהתרחשות האירוע. איני מקבל טענה זו של התובעת משום שהעסק של הנתבעים למכירת חלקי חילוף לרכבים, לרבות שמנים ומצברים לרכבים, פעיל במבנה כעשר שנים ובכל זאת התובעת הסכימה לבטח את הבעלים של המבנה. הגם שהיא ידעה או לכל הפחות היה עליה לדעת את סוג הפעילות העסקית המתנהלת במבנה. בהקשר זה אני מקבל את טענתם של הנתבעים כי עובר להפקת הפוליסה התובעת שלחה סוקר למבנה על מנת שיערוך בדיקת סקר, והתובעת לא דרשה מהנתבעים בין ישירות ובין באמצעות מבוטחת התובעת להציג לה רישיון עסק או התקנת מערכת מתזי מים לכיבוי אש, והיא הסתפקה במטפי הכיבוי הידניים שהיו במקום. חזקה כי אם התובעת שלחה סוקר מטעמה שתפקידו, בין היתר, גם להעריך סיכונים, ומצאה לנכון לקבל את פעילות העסק במבנה ללא כל תנייה, על ידי חיתום פוליסת הביטוח עבור הבעלים של המבנה, הרי שהתובעת לא יכולה עתה, בדיעבד, לטעון כי העסק פעל ללא רישיון ועסק בפעילות מסוכנת במטרה להטיל דופי בנתבעים ולהעצים את טענת הרשלנות המיוחסת לנתבעים.

אשר למכשירי החשמל "המקולקלים" שנטען כי הנתבעים החזיקו במבנה הרי שמדובר במכשיר אחד בלבד – טוסטר אובן, אשר כלל לא היה מחובר לחשמל (עמ' 7, שורות 33-30 לפרוטוקול). הניסיון של חוקר השריפות מטעם התובעת להראות כי מכשירי חשמל מסוימים היו מחוברים לשקע חשמל אין בה כדי להראות כי הטוסטר אובן היה מחובר. מה גם, שעל פי תמונות שצולמו על ידי חוקר השריפות מטעם התובעת (תמונות 43 ו-62), לא ברור לאלו מכשירי חשמל קשורים התקעים המחוברים לשקע. משום כך, אני נותן אמון מלא בגרסתו של הנתבע 1.

אשר לחוקר שריפות פרטי מטעם הנתבעים, הרי שהנתבע 1 הסביר כי אמנם זה הגיע למקום וערך מספר בדיקות אך העניין לא השתכלל לכדי חוות דעת (עמ' 6, שורות 23-17 לפרוטוקול). איני מקבל את ניסיונה של התובעת לייחס לנתבע 1 כמי שלא הביא ראיה שהייתה ברשותו. רק משום שחוות דעת של חוקר שריפות פרטי לא נמצאת אין בזה כדי לפעול לרעת הנתבעים.

משהגעתי למסקנה כי אכן כשל חשמלי בחיווטי החשמל של גוף תאורה בגלריה היא שגרמה לשריפה, הרי שמכך נלמד כי לא הייתה לנתבעים לגבי מקורה של האש התרשלות שיחובו בגינה.

במילים אחרות, על אף שנטל הראיה היה מוטל על הנתבעים לאור כלל רשלנות באש, הרי שהנתבעים הצליחו להביא די ראיות שיש בהן כדי להראות כי אין מצדם התרשלות. זאת, מהסיבה הפשוטה לאור קביעתם של חוקרי השריפות מטעם כיבוי האש כי הגורם לשריפה הוא בסבירות גבוהה כשל חשמלי בחיווט החשמל במבנה וליתר דיוק בחיווט החשמל של גוף התאורה שבגלריה.

בעניין זה אומר כי לא מצאתי כל הבדל אם מדובר בגוף תאורה מעל לגלריה או בגוף תאורה מתחת לגלריה שהרי מקור הדליקה – חיווטי החשמל במבנה – לא קושרים את הנתבעים לאחריות לשריפה.

לאור זאת, אין מצד הנתבעים, שהיו שוכרי המבנה, כל אחריות לגבי תשתיות המבנה לרבות תשתיות חשמל במבנה. ראיה לכך שבסעיף 7.3 להסכם השכירות שנכרת בין הצדדים נקבע כי אחריות לתיקון כל פגם או קלקול בחיווט החשמל הפנימי וכן תיקון כל התקלות בה מוטל על המשכיר, היינו על מבוטחת התובעת ועל הבעלים שלה.

משהנתבעים הצליחו לסתור את חזקת ההתרשלות די בה כדי לקבוע כי הנתבעים לא התרשלו. מקום שאין התרשלות שהוא יסוד אחד מבין יסודות עוולת הרשלנות, הרי ברור הוא שלא מתקיימת כאן כל רשלנות מצדם של הנתבעים.

מקום שאין רשלנות גם הדיון בעניין הנזק וגובהו, שנטען כי נגרם בשל רשלנות הנתבעים, מתייתר.

ג. סיכום

דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט (בכלל זה שכר חוקרי כבאות והצלה ושכ"ט עו"ד) בסך כולל של 25,000 ₪, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד תשלום המלא בפועל.

הנתבעת 2 תשלם את שכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון ישירות לעדים וללא תלות בתשלום הוצאות הנתבעים על ידי התובעת כאמור בסעיף 38 לעיל.

התובעת תישא בתשלום הוצאות העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ז' תשרי תשפ"ב, 13 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הכשרה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אדם רייך
שופט :
עורכי דין: