ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צחי אורפז נגד תפקיד פלוס בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' רחל בן זכרי

התובע
צחי אורפז ת.ז. XXXXXX880
-
הנתבעים
תפקיד פלוס בע"מ ח.פ. 511373219
ע"י ב"כ: עו"ד אבישי יעיש ואח'

פסק דין

האם התובע הופלה לרעה ע"י הנתבעת בקבלתו לעבודה מחמת גילו? זו השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו, באנו לידי מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן הטעמים שעמדו בבסיס החלטתנו.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים
במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, היה התובע, מר צחי אורפז (להלן – התובע) בן 60.
במהלך חודש מרץ 2017 נפתח המרכז הלוגיסטי החדש של חברת דואר ישראל בפרק התעשיות במודיעין (להלן – המרכז הלוגיסטי) והנתבעת זכתה במכרז להשמת שירותי כח אדם בו. בהתאם, היא פרסמה ביום 15.03.17 מודעת דרושים ברשת מקומוני ה"שקמה" במטרה לגייס עובדים.
ביום 19.03.17 בשעה 07:40 פנה התובע באמצעות מסרון והציע את עצמו לעבודה במרכז הלוגיסטי. כעבור כשעה, השיבה נציגת הנתבעת בשם לימור במסרון בו שאלה אותו בן כמה הוא ומהיכן הוא, והתובע השיב כי הוא בן 60 מראשון לציון. להתכתבות זו לא היה המשך (להלן – השיחה הראשונה).
התובע, שחשד כי הסיבה לכך היא גילו, החליט לשוב ולפנות את הנתבעת ולהציג עצמו בזהות בדויה כדורש עבודה בן 23 וכך עשה ביום 20.03.17 בשעה 09:10 במסרון מקו טלפון סלולרי אחר שהיה ברשותו. מקץ מספר דקות, קיבל מסרון תשובה בו נשאל בן כמה ומהיכן הוא, והשיב, כי הוא בן 23 מנס ציונה (להלן – השיחה השנייה). בעקבות שיחה זו החליפו הצדדים כ- 34 מסרונים נוספים, נקבעה פגישה והתובע התבקש להגיע לפגישה עם תעודת זהות. התובע לא הגיע לפגישה המתוכננת.
לטענת התובע, התמונה שהצטיירה בפניו היא של הפרה בוטה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון ההזדמנויות), ולכן החליט להיפרע מהנתבעת (סעיף 8 לכתב התביעה).
ביום 14.06.17 בשעה 16:33 שב התובע ופנה את הנתבעת במסרון וביקש להתקבל לעבודה במרכז הלוגיסטי. למחרת היום בשעה 12:04, נשלח אליו מסרון בו התבקש לציין את שמו, גילו ומקום מגוריו. כעבור דקות ספורות, שלח התובע מסרון תשובה, בו כתב כי שמו צחי אורפז, כי הוא מתגורר בראשון לציון וכי הוא בן 60. בדומה לשיחה הראש ונה, גם להתכתבות זו לא היה המשך (להלן – השיחה השלישית).
כדי להיות בטוח שמדובר בהפליה מחמת גילו, החליט התובע לשוב ולפנות אל הנתבעת פעם נוספת בזהות בדויה ולהציג את מועמדותו ולפיכך , ביום 19.06.17 בשעה 12:00 שלח מסרון והציג את עצמו כבחור בשם יניב המחפש עבודה. מספר שעות לאחר מכן, קיבל התובע מסרון תשובה בו התבקש לציין בן כמה הוא ומהיכן בארץ והשיב כעבור דקות אחדות כי הוא בן 24 מראשון לציון. בעקבות כך התקיימה חליפת מסרונים, במהלכה הוצגו תנאי ההעסקה והתובע הוזמן למפגש למחרת היום בקניון העיר מודיעין (להלן – השיחה הרביעית), פגישה אליה לא הגיע.

טענות התובע
התובע טען בתמצית, כדלקמן:
לאור השתלשלות העניינים והראיות שצורפו על ידו להוכחת 4 השיחות, ובהתאם להוראות סעיף 9(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות, על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי לא הפחתה אותו לרעה בקבלתו לעבודה, וזאת משהחליטה, בניגוד לסעיף 2(א) לאותו חוק לשאול אותו לגילו;
הסכמתה המידית של הנתבעת לקבלו לעבודה כאשר הציג עצמו בזהות בדויה כבחור צעיר, מהווה הוכחה לכך שהנתבעת נהגה בו באופן מפלה מחמת גילו האמתי;
התנהלותה המפלה של הנתבעת מנעה ממנו לשוב ומעגל העבודה והובילה להתמשכות תקופת האבטלה בה היה מצוי ולחיסון כיס, שכן אלמלא הופלה והיה מתקבל לעבודה, הוא היה יכול להשתכר עד 7,000 ₪ בחודש למשך 9 חודשים (בשים לב להוראות סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996;
לאור האמור לעיל, לתובע מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 100,000 ₪ ובנוסף, פיצוי בגין אובדן הכנסה בסך של 47,709 ₪.

טענות הנתבעת
הנתבעת הקדימה וטענה, כי מכל עובד שהיא מגייסת לעבודה, היא מרוויחה , בין אם הוא מבוגר ובין אם הוא צעיר, ואין לה שום אינטרס להפלות עובד על רקע גילו. בהקשר זה הוסיפה, כי בשנת 2016 גייסה 25 עובדים מעל גיל 50 לחברת הדואר וב-8 החודשים הראשונים של שנת 2017 – 33 עובדים מעל גיל 50. גילם של אחדים מהעובדים היה גבוה מגילו של התובע.
לימור, נציגת הנתבעת מקבלת ועונה לכמויות גדולות מאוד של פניות בכל יום, וביום 19.03.17, בו, לטענת התובע, לא חזרו אליו, היא קיבלה 194 הודעות ולכן לא הספיקה לחזור אל כולם. למחרת היום, נשלחה אליה כמות של 97 מסרונים ולכן היה סיכוי טוב יותר שתחזור אליו, כפי שנעשה. לימור חזרה אל מועמדים שונים, לרבות כאלה שגילם גבוה מגילו של התובע ולכן אין כל בסיס לטענת התובע בדבר אפלייתו מחמת גיל.
הנתבעת הוסיפה, כי התובע אינו יכול ליהנות מפירות התחזותו לאחר, שכן מדובר בעבירה פלילית; כל שהיה על התובע לעשות הוא לשוב ולשלוח מסרון בו היה מציין כי פנייתו לא נענתה, הוא היה נענה. במקום זאת העדיף להתחזות והחליט שלא חוזרים אליו מפאת גילו.
עוד הוסיפה, כי השאלה על אודות גילם של המועמדים נובעת מהעובדה שלפעמים נתקלה בפניות של קטינים בני 14 או 15, והיו אף פניות של הורים לבני 11. מכאן, שהשאלה בנוגע לגיל נועדה אך ורק על מנת לסנן קטינים, שאינם יכולים להיות מועסקים.

דיון והכרעה
נקדים ונניח את התשתית המשפטית לסוגיה בה עלינו להכריע, ולאורה נבחן לאחר מכן את חומר הראיות שהוגש לתיק.
סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות קובע כדלקמן (ההדגשה הוספו – א.ש.):
"לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

סעיף 9(א) לאותו חוק קובע, כי:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2"

סעיף 9(ג) לחוק זה קובע, כי:
"בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם הוכח כי דרש, במישרין או בעקיפין, מעובד או מדורש עבודה, מידע בנושא שהפליה בשלו אסורה מחמת הטעמים המפורטים בסעיף 2(א)."

אשר להכרעתנו
נציין כבר עתה, כי אין חולק, שמחומר הראיות שהציג התובע, בכל אחת מ שתי הפעמים בהן הוא הזדהה בגילו האמתי, לא היה המשך לשיחה והתובע לא זומן לראיון, בעוד שבשני המקרים בהם הציג עצמו כבחור בתחילת שנות ה- 20 לחייו, זכה לקבל פרטים ואף זומן לראיון אישי. יחד עם זאת, וכפי שיובהר להלן, הנתבעת הצליחה, באמצעות חומר הראיות שהציגה, להרים את נטל השכנוע, לפיו מדובר לכל היותר ברשלנות מצדה באופן הטיפול בפניותיו של התובע , אך לא בהפליה מחמת גילנות. להלן ננמק מסקנתנו.
בסיכומיו, טען התובע בין היתר, כי הנתבעת קבעה גיל גבולי לקבלת מועמדים בטווח שבין 56 עד 59, והתובע לא התקבל כי היה בן 60. עוד טען, כי העובדה שהנתבעת העסיקה עובדים מבוגרים שגילם גבוה מגילו באתרים אחרים של דואר ישראל, אינה סותרת את טענתו, כי ביחס למרכז הלוגיסטי, היא הפלתה עובדים מחמת גילם. עוד הוסיף, כי גם העובדה שבמרכז הלוגיסטי עצמו הועסקו עובדים בני 50 עד 55, אינה סותרת את טענתו, כי הוא הופלה על רקע היותו בן 60 בזמנים הרלוונטיים (סעיף 3 לסיכומי התובע).
אין בידינו לקבל טענות אלה, ובמה דברים אמורים? ראשית לכל, טענת התובע בסיכומיו, לפיו קיים "גיל גבולי" כהגדרתו והוא 55 שנה, מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו לא נטענה בכתב התביעה; שנית, לא מצאנו בסיס ראייתי שיתמוך במסקנותיו של התובע, הגם שאנו סבורים, כי הליך הקבלה לא התנהל באופן ראוי, וייתכן, כטענת הנתבעת, שהדבר נבע מעומס פניות.
לא נעלמה מעינינו טענת התובע, לפיה הראיה שצורפה בנוגע לפנייה של אם לגבי בנה בן ה-11 מאוחרת לאירועים מושא התביעה (סעיף 9 לסיכומי התובע), ואולם, אין בכך כדי להפריך את טענת ההגנה של הנתבעת, לפיה הצורך לשאול לגילם של הפונים נבע מפניות רבות של מי שלא היו בגיל החוקי. נציין בזה כי מצאנו את עדותה של הגב' ישראלי מהימנה ואת גרסתה תואמת את פלטי השיחות הרבים שהוצגו על ידה, מהם עולה, כי פונים לא מעטים היו קרובים לגילו של התובע ואחדים מהם, מבוגרים ממנו.
כמו כן, לא מצאנו כל בסיס ראייתי ואף לא הסבר מניח את הדעת לטענת התובע מדוע הנתבעת בוחרת להפלות מבקשי עבודה מחמת גילנות דווקא במרכז הלוגיסטי, בעוד שבמקומות אחרים, אין חולק, בהתאם לראיות שהוצגו על ידה, ושלא נסתרו, כי היא מעסיקה עובדים בגילים שונים, לרבות עובדים שגילם עולה על גילו של התובע. טענתה של הנתבעת, לפיה יש אינטרס כלכלי מובהק להעסיק כמה שיותר עובדים, בגלל האופן שבו היא מתוגמלת על כך, אף היא לא נסתרה ע"י התובע.
לעניין השאלה שהוצגה לתובע בעניין גילו, מקובלים עלינו הסברי הנתבעת, לפיהם, בשל ניסיון העבר של פניות מועמדים קטינים – טענה שהנתבעת הביאה ראיות לקיומה בעדותה של הגב' לימור ישראלי וגובתה בתכתובת המסרונים בזמן אמת – נוצר הצורך הלגיטימי לנפות פונים שאינם בני 18. הגם שאנו סבורים, כי ניתן היה לנסח את השאלה על אודות הגיל אחרת (כמו למשל: " האם גילך מעל 18?") , אין בשאלה עצמה פסול, וזאת לאור הוראות סעיף 2(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות הקובע, כי: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה."
לסיכום, מצאנו כי די בראיות שצורפו לתצהירה של הגב' לימור ישראלי כדי לסתור את הטענה כי התנהלות הנתבעת מול התובע נבעה מהפלייתו מחמת גיל. נציין, כי מסקנותיו של התובע ביחס לסדר יומה העמוס של הגב' ישראלי אינן מקובלות עלינו בהיותן השערות בלתי מבוססות, ונבהיר. בהתאם לראיות שצורפו לתצהירה, היה עומס רב של פונים אל הגב' ישראלי במועדים בהם פנה אליה התובע ולכן אין בידינו לשלול את הסבריה למחדל בנוגע לאופן הטיפול בפניותיו. טענותיו של התובע כי היה על הגב' ישראלי להתנהל באופן אחר באותן דקות בהן היתה הפסקה בפניות הטלפוניות אליה, מבוססות ומרובדות על השערות שונות שהוא מעלה, להן לא מצאנו כאמור כל ביסוס ראייתי.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא הפלתה את התובע בקבלתו לעבודה מחמת גילו.
יחד עם זאת, אנו סבורים כי נפל פגם באופן הטיפול בפניותיו של התובע אל הנתבעת והגם שלא הוכח כי הופלה לרעה מחמת גילו, אין חולק, כי שתי פניות שבוצעו על ידו, הושבו ריקם. אכן, כדברי הנתבעת, התובע יכול היה ליזום שיחת טלפון נוספת אל הגב' ישראלי ולהתריע על כך שפניותיו לא נענו. ייתכן שלו נהג כך, ולו עימת את הגב' ישראלי בזמן אמת עם טענותיו בדבר אפליה מחמת גילנות, היא היתה פועלת לתיקון המחדל, ולחילופין, ככל שאכן פעלה בשליחות הנתבעת להפלותו מחמת גיל, כדבריו, היתה בידיו ראיה של ממש לטענותיו. כך או כך, מן הראוי היה שפניותיו של התובע תיענינה, ולכן בנסיבות העניין מצאנו לפסוק לו פיצוי בסך 2,500 ₪ בגין נזק לא ממוני.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, (12 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

רחל בן זכרי
נציגת ציבור מעסיקים

אורן שגב, שופט


מעורבים
תובע: צחי אורפז
נתבע: תפקיד פלוס בע"מ
שופט :
עורכי דין: