ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורן כהן נגד ריבלין תיירות בע"מ :

לפניי
כבוד ה רשמת הבכירה דליה אסטרייכר

התובע

אורן כהן

נגד

הנתבעת
ריבלין תיירות בע"מ

פסק דין

עניינה של תובענה זו טענתו של התובע כי הנתבעת עבורה ביצע שליחות הסבה דו"ח תנועה על שמו לאחר שהשיב את הרכב לחזקתה וממילא לא הוא זה ש ביצע את העבירה נשוא הקנס.
יצוין כי במסגרת הדיון התברר כי הגם שבמקור נטען כי המדובר בדו"ח של עיריית תל אביב שנתקבל אינו בגין חנייה במקום אסור בפועל התברר כי מקור הדו"ח בנסיעת הרכב הרלוונטי בנתיב תחבורה ציבורית.

לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבעת כיומיים באיסוף משלוחים וחלוקתם ברכב מסוג משאית מטעם הנתבעת. לטענת התובע, ביום 24.5.20 סיים עבודתו בשעה 13:30 והודיע לנתבעת על השארת הרכב במתחם, וכשביקש תשלום על יום עבודה מלא, טענו נציגי הנתבעת כי עבד רק 3 וחצי שעות וממילא שהם לא משלמים שכר ללא מילוי טופס 101. לטענת התובע, לא רק שסירבה הנתבעת לשלם לו על שעות העבודה (טענה שלא היתה מחלוקת אין לבררה במסגרת הליך זה) , אלא שבנוסף הסבה על שמו דוח תנועה של עיריית תל-אביב, כשידוע לנתבעת שהרכב כבר לא היה ברשותו. לטענת התובע, על פי המלצות שקיבל וממילא לאחר שלא צלח בידו לבטל את הדו"ח אל מול עריית תל אביב, שילם את הדוח אך מכיוון שלא הוא ביצע את העבירה, עותר לפיצוי בגין הסבת הדו"ח על שמו של התובע לרבות ערך המטרד ועוגמת הנפש שנגרם לו, לשיטתו, נוכח הסבה זו כאשר התובע העמיד את תביעתו ע"ס של 30,000 ₪.

הנתבעת מצידה טענה כי התובע, שעבד אצלה בזמן שהוא מצוי בתקופת חל"ת מעבודתו השגרתית, סרב למלא טופס 101 וביקש לקבל שכר מהנתבעת בלי לדווח עליהן לרשויות. כל פרסומיה של הנתבעת לגיוס שליחים כדוגמת התובע מצויין ברחל בתך הקטנה "תשלום מסודר בתלוש משכורת או כנגד חשבונית". התובע סירב לכל פניותיה של הנתבעת ולא העביר טופס 101 ולכן הנתבעת מתקשה לשלם לו עבור שעות עבודתו. לעניין דוח התנועה, הרכב צולם על ידי מצלמות העיריית והוא רשום על שמו של "מושך" הרכב. התובע היה רשום אותו יום על הרכב, כי משך אותו בבוקר ממתחם הנתבעת. הדוח שהגיע מעיריית תל אביב, ה ועבר לחברת ההשכרה, זו העבירה את הדוח על חברת הנתבעת, שכן המשאית רשומה על שמה, ומכיוון שהרכב נמשך אותו יום על שם התובע, הדוח נרשם באופן טבעי עליו. עוד טוענת כי בניגוד לטענות התובע כי השיב אליה את הרכב, זנח אותו התובע ברחוב בעלייה בתל אביב ונציג מטעם הנתבעת היה צריך לאסוף אותו. הנתבעת טענה עוד כי הרכב נאסף רק בשעה 21:00, כך שהתובע המשיך לנסוע עליו, ללא אישור אחרי שהודיע כי השאירו ברחוב העלייה. היות ועבירת התנועה התבצעה בשעה 20:01:07 היא מייחסת את ביצוע העבירה לתובע.

לא הייתה מחלוקת כי ביום שבו ניתן הדו"ח ביצע התובע מספר שליחויות עבור הנתבעת ברכב אשר נשכר במיוחד עבור המשימות אלא, שלטענת התובע, הוא עבד עבור הנתבעת רק עד שעות הצהריים וממילא החזיר את הרכב למשרדיה כך שהדו"ח שניתן באותו היום בשעה 20:01:07 ושחברת הליסינג מורגן קפיטל (ישראל) בע"מ, עליה נרשם, הסבה על שם הנתבעת, אינו בגין עבירה שהוא ביצע. לטענת התובע הוא פנה לעיריית תל אביב לצורך ביטול הדו"ח אלא שפנייתו נדחתה, הדו"ח לא בוטל והוא נאלץ לשאת בעלות הדו"ח בסך של 500 ₪.

לאחר שעניינתי בכתבי הטענות ובדו"ח ושמעתי באריכות את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי הדין עם התובע.

לא הייתה מחלוקת כי המדובר בביצוע עבודות באופן נקודתי, חד פעמי עבור הנתבעת וכי באותו יום נשלח התובע למספר יעדים. עיון בתכתובות בין הצדדים מעלה כי במהלך היום קיבל התובע הנחיה לנסוע לרחוב השלושה 76 בכפר מעש בשעה 12:36 כאשר התובע מאשר את הנסיעה ולאחר מכן בשעה 13:31 קיבל הנחייה לנסוע לרחוב שארית ישראל ביפו לאסוף סחורה. בנקודת זמן זו מתפצלות גרסאות הצדדים כאשר לטענת התובע הנסיעה לרחוב שארית ישראל כבר לא בוצעה שכן כבר היה קרוב למשרדי הנתבעת ומכך יש להסיק, לשיטתו , כי החזיר את הרכב וממילא לא החנה אותו ברחוב העלייה או ביצע את העבירה הנ טענת בדו"ח כנטען על ידי הנתבעת. מנגד טען נציג הנתבעת כי בשעה 15:00, כשעה וחצי לאחר ההנחיה לנסוע ל רחוב שארית ישראל, ולאחר שהתובע סיים לאכול ארוחת צהריים שוחח איתו התובע טלפונית והבהיר לו שאינו מוצא את הכתובת וממילא הוא צריך ללכת הביתה ועל כן משאיר את הרכב ברחוב העלייה. בהתאם, נציג מטעם הנתבעת, סביב השעה 21:00 אסף את הרכב מרחוב העלייה והשיבו.

כך או כך תהיה הגרסה הרי שבפעול אין מחלוקת כי החל מהשעה 15:00 הן התובע והן נציג הנתבעת אשרו כי הרכב כבר לא היה בחזקת התובע. בין אם החזירו למתחם הנתבעת כטענתו ובין אם חנה אותו ברחוב העליה כטענתה של הנתבעת.

ברגיל, אדם סביר שמקבל לידיו רכב מחברת השכרה, מבין כי כל עוד הרכב רשום עליו, חזקה עליו קבלת אסמכתא רשמית המעידה על סיום החזקתו ושימושו ברכב, אלא שאין מחלוקת כי אקט אקטיבי מסוג זה, של החזרת רכב והזדכות עליו, למרבה הצער, לא התבצע במקרה הנוכחי.

אומנם, כאמור, לא הייתה מחלוקת למעשה כי בשעה 15:00 סיים התובע את עבודתו, בין אם השיב את הרכב לנתבעת, לשיטתו, ובין אם השאירו ברחוב העלייה לשיטת הנתבעת ונאסף על ידי נציג מטעמה בסביבות השעה 21:00. יצויין כי התובע לא הציג ראיה לכך כי הרכב הושב לנתבעת אולם גם הנתבעת שטענה כי הושאר ברחוב העליה לא תמכה טענה זו בבדל ראיה. יחד עם זאת, התרשמתי לחיוב באופן בלתי אמצעי מעדותו של התובע כי הרכב החל מהשעה 15:00 לא היה בחזקתו. בהקשר זה יצויין כי התובע במהלך הדיון היה מאוד אסרטיבי, אמוציונאלי, ונחוש להוכיח גרסתו. טענת הנתבעת לכך שהתובע נסע ברכב בהמשך היום ומכאן שהשתמש ברכב ללא אישור ואף ביצע את העבירה, אינה נתמכת בראיות ולא הוכחה, שכן אף לשיטתה התובע הודיע לה על שזנח את הרכב בשעה 15:00 ולפיכך מאותו רגע, אין לתובע שליטה על הנעשה בעניין המשאית והנתבעת הייתה מוזמנת לאסוף אותו מיידית. בחירתה של הנתבעת לאסוף את הרכב רק כעבור מספר שעות, לא יכולה לעמוד לחובתו של התובע.
לעומת זאת, קרבת הזמנים בין השעה המדויקת של ביצוע העבירה ובין שעת האיסוף המשוערת, יחד עם התנהלותו האסרטיבית של התובע, מובילה למסקנה כי גרסתו של התובע יותר מתקבלת על הדעת ובמאזן ההסתברויות הוא הוכיח טענותיו כי בשעה בה ניתן הדו"ח לא היה הרכב בחזרתו.

פניותיו של התובע אל עיריית תל-אביב, כמו גם הגשת התלונה במשטרת ישראל, יחד עם התנהלותו האסרטיבית במהלך הדיון יכולות להעיד במקרה זה על תחושת ה"שעיר לעזאזל" שחש. תגובותיו האותנטיות ועמדותיו הנחרצות, יחד עם נתוני המקרה מובילים למסקנה כי במסגרת מאזן ההסתברויות הנדרש להוכחה במשפט האזרחי, יש לקבל את גרסתו.

יוער כי ממקרא כתבי הטענות ומגרסאות הצדדים ומאופן התנהלות הדיון, קשה שלא לתת את הדעת ל "חורים" הרבים בגרסאותיהם, שכן במקור מטען על דיי הצדדים כי מדובר בעבירת חנייה כאשר בדיון התברר כי מדובר בדוח על עבירת נהיגה בנתיב תחבורה ציבורית, עוד מסתבר כי הטענה לפיה הוסב הדוח על שמו של התובע, אינה נכונה, שהרי הרכב רשום על שמו ולא היה צורך להסב את העבירה עליו. שני הצדדים היו צריכים ליצוק ראיות נוספות להגנתם, אם באמצעות עדים מטעמם, קרי הבאת הנהג שאסף את הרכב אחרי שננטש לכאורה לעדות, או הבאת מסמך המהווה אינדיקציה לשעה בה הושב הרכב לנתבעת.

בנסיבות, איני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי מעבר להשבת תשלום הדוח על עבירה שלא בוצעה על ידו.
בהתאם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 500 ₪ . סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. מעבר לכך, ובשים לסכום פסק הדין ביחס לסכום הנתבע אשר הוא מוגזם ומופרז בנסיבות התיק- לא מצאתי לפסוק הוצאות וממילא כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, תוך 15 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

ניתן היום, ו' תשרי תשפ"ב, 12 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורן כהן
נתבע: ריבלין תיירות בע"מ
שופט :
עורכי דין: