ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיל גהורזם נגד יניב דיקשטין :

לפני כבוד השופטת דלית ורד

התובעים:

אמיל גהורזם

נגד

הנתבעים:

1.יניב דיקשטין
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה על סך 14,444 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, שהתרחשה בתאריך 11.7.2018 בירידה מכביש איילון צפון לכיוון מחלף שדרות רוקח בתל אביב (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה תאונה, אך כל צד טען כי האשם רובץ לפתחו של משנהו.

הצדדים

התובע הינו אחיה של גב' טלי גהורזם, שהינה הבעלים של רכב קיה מספר 6778685 , שנת ייצור 2017, והוא נהג ברכב בזמן התאונה (להלן –קיה)

הנתבע 1 היה בזמן הרלוונטי לתאונה הנהג ברכב פורד מספר 6392075 (להלן: "פורד"). הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את הרכב מסוג פורד במועד הרלוונטי לתביעה זו.

תמצית טענות הצדדים:

ביום 11.7.2018, עת נסע התובע בירידה מכביש איילון צפון לכיוון מחלף שדרות רוקח בתל אביב, בנתיב השמאלי לקראת הפניה ימינה, ביצע הנתבע עקיפה מהנתיב השמאלי, המיועד לפניה שמאלה בלבד, פגע בקיה וגרם לו לנזקים.

על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה רכב מסוג קיה נפגע לאורך צידו השמאלי כאשר מגן אחורי, כנף אחורית וסף צד שמאל, נלחצו, עוותו והיו טעונים תיקון. לכך נוספו עבודות פחחות, חשמל וצבע. על פי חוות הדעת השמאית סה"כ הנזק שנגרם לרכב עומד על 9,273.53 ₪, ובתוספת שכר טרחת השמאי הסתכם הנזק בסך של 10,063.53. התובע טוען לירידת ערך הרכב כתוצאה מהתאונה בסך של 2,381 ₪.

התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות נוספות, אשר כללו נסיעות, הוצאות טלפון ודואר וכן נגרם לו בזבוז זמן וטרחה רבה אשר הוערכו על ידו בסך של 2,000 ₪.

מנגד, הנתבעים הכחישו את אחריות הנתבע 1 (להלן - הנתבע) לאירוע התאונה וטענו כי התובע הוא זה שנהג בחוסר זהירות. לטענת הנתבעים, בעת אירועי התאונה, הרכב מסוג פורד עמד בעצירה מוחלטת בפקק תנועה, בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שני נתיבים המיועדים לפניה ימינה. לפתע הגיח הקיה, מנתיב הנסיעה הימני, תוך ניסיון לעקוף את כלי הרכב הממתינים בפקק, התפרץ לנתיב נסיעת הנתבע, התנגש בפורד וגרם לנזקים.

הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים, ומוסיפים כי אין מקום לדרישת התובע לתשלום סך של 2,000 ₪ בשל הוצאות ובזבוז זמן משלא הוגשה כל הוכחה לסכום הנתבע, ועסקינן בתביעת נזקי רכוש בלבד.

העדויות והראיות :

בטופס התאונה מיום 18.7.18 שהגיש התובע נכתב: "עמדתי בנתיב הימני לפני פניה ימינה, רכב צד ג' היה בנתיב השמאלי שפונה שמאלה והחליט שהוא עוקף את כולם ונדחף לנתיב הימני ושרט את רכבי לאורך צד שמאל".
בטופס התאונה מטעם הנתבע 1, שמולא ביום 12.9.18, נאמר כי הפורד היה בעצירה מוחלטת בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים המיועדים לפניה שמאלה, ואילו הקיה שהיה בנתיב הימני סטה לעברו, ופגע ברכבו בחלק הקדמי הימני.

במועד שמיעת הראיות, העיד התובע כי עמד בפקק בנתיב השמאלי המיועד לפנייה ימינה ,כשהקיה במרחק של 20-30 מטרים מהרמזור, והמתין שהאור יתחלף לירוק. הנתבע 1 הגיע מהנתיב המיועד לפניה שמאלה וניסה להידחף. התובע הוסיף : הייתי בעמידה הוא רצה להיכנס לנתיב. הוא ראה שאני לא מרשה לו להיכנס. הוא נכנס בכוח. בהמשך ציין התובע כי היה בנסיעה (ולא בעמידה) והנתבע ניסה להיכנס לנתיבו. (פרוטוקול עמ' 1, שורות 16-20).
הנתבע העיד כדלקמן: אני הייתי בעמידה מוחלטת. אני הייתי בשמאלי והוא בימני בעמידה מוחלטת. הוא מאוד כעס על זה שעמד בפקק לחינם. 30 מטר לפני הרמזור הוא ניסה לדחוף אותי. לא היה לי לאן לברוח אני בשמאלי והיה שם אי תנועה. בסוף הוא פגע בי. הנתבע הוסיף : הרכב שלי הוא הרכב שעובד באתרי בנייה ואין טעם לתקן את השריטה ברכב (פרוטוקול עמ' 3, שורות 17-24).

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מוצאת להעדיף את עיקרי עדות התובע באשר לאופן קרות התאונה. היינו, התובע היה בנתיב השמאלי המיועד לפניה ימינה במרחק של 20-30 מטרים מהרמזור, ואילו הנתבע הגיע מהנתיב הימני המיועד לפניה שמאלה, וניסה להידחף לנתיב השמאלי המיועד לפנייה ימינה. הדבר עולה, בין היתר, לאור העובדה שבפניה ימינה קיים עומס תנועה, לעומת הנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה.
לא מצאתי כל טעם בגרסת הנתבע, לפיו התובע כעס על כך שהנתיב השמאלי לפנייה ימינה פנוי, ולפיכך החליט לפנות לנתיב השמאלי, וזאת בשים לב לעובדה שהתובע כבר התקרב לרמזור המיועד לפניה ימינה ושני כלי הרכב היו מקבילים זה לזה, או כמעט מקבילים.
עם זאת, אני סבורה כי התובע נושא באשם תורם לאירוע התאונה, התובע העיד לא פעם כי לא הסכים לאפשר לנתבע להיכנס לנתיב בו נסע.
וכך העיד התובע בחקירתו הנגדית:
ש. לא נתת לו להיכנס?
ת. כן.
ש. זכות קדימה מקבלים ולא נותנים.
ת. אני לא הבנתי מדוע מגיע לו זכות קדימה בעניין זה. הוא לא עמד לפני. הוא בשום מצב לא היה לפני אלא מאחורי או במקביל אלי והוא לא עמד בנתיב שאמור לפנות ימינה. הוא לא ביקש להיכנס ולא אותת.(פרוטוקול עמוד 3 שורות 3-8).
אני סבורה כי התאונה ארעה באופן הבא: הנתבע ניסה להיכנס לפני הרכב מסוג קיה, התובע לא אפשר לו להיכנס לנתיבו, ונסע קדימה על מנת למנוע מהנתבע להיכנס לפניו. לאור כך הפגיעה ברכב מסוג קיה נגרמה בעיקר בחלקו האחורי של הרכב. מרבית האחריות לאירוע התאונה רובצת אפוא על כתפי הנתבע, עם זאת, אני סבורה כי התובע נושא באשם תורם לקרות התאונה. משהבחין התובע כי רכב הנתבע סטה לנתיבו, היה עליו להאט את מהירותו, עד כדי עצירה, על מנת למנוע את אירוע התאונה. במקום זאת, התובע נסע קדימה, או המשיך בנסיעה קדימה, ובכך תרם להתרחשות התאונה. אעמיד את רשלנותו התורמת של התובע על 30%.

לאור כך, אני קובעת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, יישאו בסכומים הבאים:
בגין הנזקים שנגרמו לקיה סכום של 6491 ₪.
בגין ירידת ערך סכום של 1667 ₪.
שכר טרחת שמאי 790 ₪.
כמו כן, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך של 500 ₪.
הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
מזכירות תשלח לצדדים.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ב 09 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיל גהורזם
נתבע: יניב דיקשטין
שופט :
עורכי דין: