ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזרא גילעד נגד רשות מקרקעי ישראל :

בפני כבוד ה שופט דניאל קירס

המבקש

עזרא גילעד
באמצעות ב"כ עוה"ד ניגל מקלנן

נגד

המשיבה
רשות מקרקעי ישראל
באמצעות ב"כ עוה"ד יעל עזרא

החלטה

הבקשה

1. התביעה שבכותרת היא תביעה של חבר מושב גבעת יואב (להלן: המושב), לסעד הצהרתי לפיו הוא לא פלש לשטח בגוש 200,000 חלקה 119 (להלן: השטח) והוא רשאי להחזיק בו.

2. בפני בקשת התובע לצו מניעה זמני, שימנע מרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לעשות כל פעולה של סילוק יד ופינוי נגדו, לרבות עקירת המטע שנטע המבקש לאחרונה בשטח, עד לבירור התביעה.

3. לטענת המבקש, כבר לפני שנים רבות (שנת 1981 לערך) הוא השתתף באופן פעיל כחבר במושב בהכשרת הקרקע (לרבות סילוק אבנים ופינוי מוקשים), והמושב הקצה לו אותה לאחר הגרלה בין חברי המושב. בתצהירו הצהיר המבקש:

"בשנת 2006 החלפתי את החלקה שאני קיבלתי במקור, עם חברים אחרים במושב גבעת יואב (עמרם רון וגבי כהן) שרצו חלקה שמתאימה לכרם. הכרם שנטעו אז קיים בשטח המקורי שלי עד היום, ואני נמצא עד היום בשטח שקיבלתי אז מהם. השטח שנמסר לי אז [הכוונה לשנת 2006], מישורי יותר ולאחר ההכנות הנדרשות גידלתי בו בננות" (פס' 9-8 לתצהיר).

לטענת המבקש, בגין מגבלות כלכליות והצורך להתרכז בחלקות קרובות יותר למושב, הוא לא גידל או נטע בחלקה במשך שנים רבות, אולם "באופן רצוף משך כל השנים מאז ועד היום, אני מטפל בחלקה ולכל הפחות דאגתי לפחות פעמיים בשנה לרסס את החלקה נגד עשביה, כמוכן דאגתי שחקלאים אחרים לא ישתלטו על החלקה ולא ישתמשו במים שלי" (פס' 10). לטענתו, לאורך כל השנים מאז הגידול האחרון נותרו בחלקה מערכות ההשקיה שלו וחלק מהציוד הנדרש לגידול בננות, כך שברור לכל בר דעת שהוא נמצא במקום ומחזיק בו, "מה עוד שברישומי המושב השטח רשום בשמי" (פס' 11).

4. לטענת המבקש, בשבועות האחרונים של שנת 2020 הוא חזר לפעילות שוטפת בחלקה. תחילה פינה מהשטח את מערכת ההשקיה הישנה שלו וכל הקשור לגידול בננות, בהמשך ביצע עבודות של הכנת הקרקע לנטיעת עצים, הקמת מערכות השקיה חדש ות ופריסתן, וגידר את השטח נגד בעלי חיים כדי לשמור על השתילים הקטנים. המבקש טוען כי הוא נטע 940 שתילי אבוקדו מזן חדש בעלות כוללת של 100,000 ₪ (שתילים 55,000 ₪, גידור 22,000 ₪, מערכת סינון והשקיה 18,000 ₪ וכ-10,000 ₪ עבודה).

5. לטענת המבקש, ימים ספורים לאחר מכן, ביום 17.2.2021 פקח מטעם הרשות מר אריאל שריר מסר לו התראה בה נדרש לסלק את ידו מהשטח. לטענת המבקש הפקח טען בפניו שעם הנטיעה החדשה שלו הוא פלש לחלקה, וכי מדובר ב"פלישה טרייה". לטענת המבקש, הפקח גילה בקיאות בנעשה בחלקה משך השנים, אך טען שבגלל שלא היו לו גידולים בחלקה בשנים האחרונות בפועל נטש אותה. לטענת המבקש, הוא טען בפני הפקח כי הוא פעיל ממש ובאופן שוטף בחלקה מחודש דצמבר לצורך הנטיעה החדשה כך שממילא אין מדובר ב"פלישה טרייה".

6. לטענת המבקש, הפקח הבהיר שהרשות מתייחסת לנטיעתו כ"פלישה טרייה" ואם הוא לא יפנה בעצמו את הנטיעה יחד עם מערכת ההשקיה והסינון והגדר שהקים סביב החלקה, הרשות תעשה זאת בעצמה תוך זמן קצר, תוך ניצול זכותה כבעלת הקרקע לעשות דין עצמי במקרה של "פלישה טר ייה", וזאת באמצעות קבלן עם יעה אופני אשר יהרוס את כל השקעתו.

7. לטענת המבקש הוא הגיש תביעה קודמת (ת"א 8737-03-21), וביום 26.4.2021 "דברים אלה סודרו בדין בין הצדדים", אך הרשות חידשה את ניסיונותיה להוציא את המבקש מהשטח, בכך שביום 11.5.2021 הוציאה צו מכוח חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981.

8. נטען כי הבקשה לצו מניעה זמני שבפני, הוגשה נוכח כוונת הרשות להמשיך ולפעול לפינוי המבקש תוך התארגנות מחודשת של המשטרה, למרות התביעה שבכותרת. נטען כי המשטרה הודיעה למבקש כי היא מתארגנת לבצע את הפינוי בהתאם לצו.

9. לטענת המבקש, עד היום חברים רבים מהמושב מחזיקים קרקעות באזור ומעבדים אותן, ביניהם החברים עמרם רון, גבי כהן, רמי גור, עמי יפהר, רוני ורבנר ועוד. לטענתו עיקר הקרקעות שהוכשרו נטועות ומעובדות במשך שנים רבות, מערכת המים של המושב עוברת במקום ובראש החלקה יש יציאת מים עם מונה דרכו הוא משלם עבור המים שהוא צורך בחלקה.

10. עוד טען המבקש כי לשיטת הרשות, השטח נחוץ לצורך מסירתו למושב עבור נחלות חדשות לבני המושב. לטענתו, השטח אמור להצטרף לקרקעות נוספות בגודל כולל של כ-1000 דונם של קרקעות זמניות במשבצת המושב, שרובם נטועות, אשר יחד יהווה מאגר הקרקעות עבור הנחלות החדשות לבני המושב.

11. לטענת המבקש, לאור זאת מיד לאחר הדיון בתביעה הקודמת, פנה המבקש למושב ודאג להעביר לקרקעות הקבועות בנחלתו, שטח פנוי בלתי נטוע בגודל שווה לשטח מושא הבקשה, וזאת כדי שיוכל להציעו לרשות לצורך החלפה עם השטח מושא הבקשה, שלטענתו ממילא מיועד למשבצת המושב.

12. מדובר בענייננו, לטענת המבקש, בשטח שנמסר לו כדין על ידי המושב בו הוא חבר "לפני יותר מ-30 שנה ובחזקתו מאז" (פס' 10 לבקשה).

13. המבקש טען בבקשה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה כאשר לא מוצדק לראותו כפולש, וכאשר כבר קיים פתרון ראוי וענייני לבעיית הרשות, אין כל הצדקה להמשיך ולפעול לפי חוק מקרקעי ציבור ולפנותו מהקרקע.

14. נטען בנוסף כי פעולת הפינוי תגרום למבקש, אשר פעל בתום לב, נזק כלכלי רב ובלתי מידתי, מבלי להביא שום תועלת לאף צד.

15. עוד הוסיף המבקש כי התביעה הקודמת הסתיימה בהסכם שהרשות לא תפעל במסגרת "דיני פלישה טרייה".

התשובה

16. רמ"י טענה בתשובה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, כאשר צו הסילוק נמסר למבקש לפני כמעט שלושה חודשים ביום 1.6.2021, ורק סמוך לביצוע הפינוי, כשבועיים לאחר שרמ"י הודיעה כי בכוונתה לבצע את הצו, הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני.

17. לטענת רמ"י, מדובר בשטח שבבעלותה, והמבקש אינו טוען אחרת. לטענת רמ"י, המבקש אינו מעלה כל טענה עניינית נגד הצו ואף לא משיג על תוקפו. המבקש לא הצביע על כל אסמכתא בענין זכויותיו הנטענות, ולא בכדי כלל לא הגדיר מהן.

18. זאת ועוד, המבקש אינו טוען, ולא בכדי, כי למושב זכויות בשטח, שכן אין חולק כי השטח מצוי מחוץ למשבצת המושב, ורמ"י לא העניקה למושב זכויות כלשהן בו. לכן, אף אילו היו נכונות טענותיו הבלתי מבוססות של המבקש לפיהן קיבל את השטח מהמושב, המושב ממילא אינו יכול להעניק זכויות שאין לו.

19. רמ"י טענה כי גם בעבר המבקש פלש לשטחים שלה בניגוד לדין ואף הורשע בפלילים ביום 31.1.2001, עובדה שלא אוזכרה ומכתימה את בקשתו הנוכחות בחוסר ניקיון כפיים. לטענת רמ"י בשנת 2013 הוצא נגד המבקש צו סילוק פולשים בגין פלישה נוספת לשטח מחוץ למשבצת המושב, ובעקבות התחייבות המושב שלא יישנו אירועים דומים בעתיד, בוטל אותו צו.

20. עוד טענה רמ"י לחוסר תום לבו של המבקש, בכך שאף לשיטתו הוא העביר שטחים אחרים למושב בניסיון לחלופי שטחים, דבר המצביע על כך שהוא יודע שהוא מחזיק בשטחים החורגים מעבר למכסה שלו.

21. לטענת רמ"י, בניגוד לטענות המבקש לפיה החזיק בשטח שנים רבות, תצלומי אוויר מצביעים על כך שהשטח היה שטח בור מוחלט. עוד נטען כי אף אילו המבקש היה מרסס פעמיים בשנה, אין בכך כדי להוות חזקה.

22. רמ"י טוענת שבכל הכבוד אין מקום לאפשר למבקש לעשות דין לעצמו, לנכס לעצמו מקרקעין מחוץ למשבצת הנושאים חן בעיניו ולקבוע כי ישיב תמורתם קרקע כראות עיניו.

23. לטענת רמ"י, אף בפניית המושב להחלפת שטחים ולתוספת שטחים למשבצת, אין נכלל השטח מושא הבקשה.

24. לטענת רמ"י, לפי הפסיקה של בית המשפט העליון יש לייחס חשיבות רבה לתכליתו של חוק מקרקעי ציבור, שהיא מתן כלי אפקטיבי להילחם בתופעה של השתלטות שלא כדין על מקרקעי ציבור באמצעות נקיטת הליכים מחוץ לבית המשפט לסילוק פולשים בדרך של "עזרה עצמית", וכי מטעם זה נדחו בקשות רבות לביטול צו סילוק. ממילא, לטענת רמ"י, מקום שמדובר בנזק שניתן לפיצוי כספי, אין מקום לצו מניעה זמני. לטענת רמ"י אין לתת יד להתנהלותו הכוחנית של המבקש. לטענתה, קיים אינטרס ציבורי מובהק למנוע השתלטות שלא כדין על מקרקעי ציבור ולמנוע באמצעות בקשות דומות חסינות לפולשים מפני פינוי פלישותיהם למקרקעי ציבור, אשר כל מטרתן לקבוע עובדות בשטח.

הכרעה

25. דין הבקשה להידחות.

ראיות מספקות לכאורה

26. סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 קובע:

צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור
4. (א) תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו.
(ב) (1) תפס את מקרקעי הציבור אדם שלדעת הממונה לא ניתן לקבוע את זהותו או לאתרו, תהא מסירת הצו לתופס בדרך של הדבקתו במקום הנראה לעין במקרקעי הציבור; בשעת ההדבקה, יירשמו בגוף הצו המודבק היום והשעה של ההדבקה.
(2) הממונה רשאי, מטעמים מיוחדים, להורות כי צו שניתן לפי סעיף קטן זה יפורסם בדרכים נוספות, כפי שיורה.
(ב1) בצו יתוארו מקרקעי הציבור שעליהם הוא חל לפי גבולותיהם, נקודות הציון שלהם או כתובתם, או באמצעות מפה; היו מקרקעי הציבור רשומים במרשם המקרקעין, יצורף לצו גם נסח הרישום.
(ג) שר המשפטים יקבע בתקנות את טופס הצו ואת דרכי מסירתו של צו שניתן לפי הוראות סעיף קטן (א) לתופס; התקנות יובאו לידיעתה המוקדמת של ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת.

27. "מקרקעי ציבור" מוגדרים בסעיף 1 לחוק מקרקעי ציבור בין היתר כ"מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק-יסוד: מקרקעי ישראל". "מקרקעי ישראל" לפי הגדרתם בחוק היסוד כוללים מקרקעין בישראל של המדינה. רמ"י הצביעה על נסח רישום לפיו מדינת ישראל הבעלים של החלקה מושא הבקשה, והמבקש לא טען אחרת.

28. ראינו כי הממונה מוסמך להוציא צו כגון הצו מושא הבקשה זו, לא יאוחר משלושים וששה חודשים (שלוש שנים) מיום התפיסה. כאן המקום לעמוד על ההבחנה בין צו לפי סעיף 4 המצוטט לחוק מקרקעי הציבור, לבין סעד עצמי נוכח "פלישה טרייה" אליו התייחס המבקש בבקשה. סעד עצמי בגין "פלישה טרייה" הוא סעד עצמי העומד לרשות כל מחזיק מקרקעין כדין (ובכלל זה רמ"י מקום שהיא מחזיקה כדין) להפעיל כח סביר כדי להוציא מהם אדם שתפס אותם שלא כדין, בתוך 30 יום מיום התפיסה , וזאת לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (ראו רע"א 4311/00 מ"י נ' בן שמחון, פס' 18(א) (19.11.2003); יוער כי אותו פסק דין ניתן לפני תיקון התשס"ה לחוק מקרקעי ציבור, עת התקופה המרבית, מיום תפיסת מקרקעי הציבור, להוצאת צו לפי חוק מקרקעי ציבור עמדה על 12 חודשים ולא 36 חודשים). הוצאת אדם ממקרקעין לפי חוק המקרקעין נוכח "פלישה טרייה" לחוד, וצו לפי חוק מקרקעי ציבור לחוד, ועל כן אין בהוצאת הצו בענייננו כל הפרה של התחייבות המדינה בתביע תו הקודמת של המבקש שלא לפעול לפי דיני "פלישה טר ייה". התחייבות זו משמעה שהמדינה לא תפעל לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין, להבדיל מפעולה לפי צו לפי חוק מקרקעי ציבור. ודוקו, בהתראה שנמסר הפקח למבקש בביקור ו מיום 17.2.2021 נכתב כי "בכוונתנו לפעול לפינוי המקרקעין, באמצעים העומדים לרשותנו, על פי כל דין ובין היתר לפי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), תשמ"א-1981 ו/או לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969" (ההדגשה הוספה); ואילו ביום 11.5.2021 – לאחר ההסכמות הנטענת בתביעה הראשונה של המבקש – הוצא הצו לפי חוק מקרקעי הציבור (להבדיל מסעד עצמי נוכח "פלישה טרייה" מכוח סע יף 18 לחוק המקרקעין).

זכויות המבקש בשטח

29. כטענת רמ"י, המבקש לא הצביע על בדל ראייה אחד, למעט עדותו היחידה, המצביע על זכויותיו הנטענות בשטח. המבקש, אשר טען כי הוא קיבל שטח מהמושב בהגרלה וכי השטח מושא הבקשה רשום על שמו, לא הצביע על כל רישום כזה. וזאת, כאשר לשיטתו הוא חבר המושב, וכאשר כבר לפני כשישה חודשים תמימים רמ"י דרשה את פינויו והוא הגיש תביעה קודמת לבית המשפט בענין (וכאשר הוא הגיש את התביעה שבכותרת נגד הצו לפי חוק מקרקעי ציבור ביום 1.7.2021, כחודש וחצי לפני הגשת הבקשה לצו מניעה זמני) .

30. כטענת רמ"י, אף אילו היה מקום להניח שהמושב התיימר להקצות למבקש את השטח, המבקש לא הצביע על בדל ראייה לפיו למושב זכויות כלשהן בו. אולם רמ"י לא הסתפקה בטענה זו, אלא הגישה מפה של משבצת המושב, החתומה בידי המושב, התוחמת את הקרקעות ש לגביהן למושב יש זכויות, בטענה שהשטח מושא הבקשה אינו כלול בה. המבקש לא חלק על טענה זו וממילא לא הראה אחרת. הנה כי כן, עולה לכאורה כי למושב אין כלל זכויות בשטח מושא הבקשה, וכפי שטענה ב"כ רמ"י, המושב אינו יכול להעביר זכויות שאין לו.

עם צירוף מפת המשבצת החתומה לתשובת רמ"י, שאל ב"כ המבקש את הפקח בחקירתו הנגדית האם השטח מושא הבקשה היה אי-פעם במשבצת המושב. הלה השיב שלפחות ב-15-10 השנים האחרונות, השטח אינו שייך למושב (ע' 5 ש' 18-15). ב"כ המבקש החל בדיון בבקשה לטעון טענה חדשה לפיה בעת שהמושב הקצה את השטח מושא ה בקשה למבקש , השטח היה במשבצת של המושב. טענה זו לא תקדם את המבקש כלל. הנטל להראות שהמושב הקצה למבקש את השטח הוא על המבקש. כבר עמדתי על כך שבין אם השטח היה בעבר במשבצת של המושב בין אם לאו, המבקש ממילא לא הצביע על בדל מסמך שיצביע על כך שהמושב התיימר לקצות לו אותו, הגם שהוא מיוצג בידי עורך דין; ידע כבר לפני ששה חודשים על כוונת רמ"י לסלקו ממנו ; כבר ניהל תביעה קודמת בענין בחודש פברואר; והגיש את התביעה הנוכחית נגד הצו לפי חוק מקרקעי ציבור כחודש וחצי לפני שהגיש בקשה זו. אולם גם אם נתעלם מכל זאת, הרי גם הנטל להראות שהשטח הינו או היה אי פעם בעבר במשבצת המושב רבץ לפתחו של המבקש; וגם בענין זה, הוא לא הצביע בבקשתו על כל מסמך ה מצביע על כך שהמשבצת כללה אי פעם את השטח מושא הבקשה. ב"כ המבקש טען בדיון כי המבקש סבר שאין מחלוקת שהשטח נמצא במשבצת המושב, כי הוא הופתע מהגילוי שהשטח אינו במשבצת המושב כיום ועל כן לא צירף אסמכתאות להכללתו במשבצת בעבר. אף טענה זו לא תקדם את המבקש לעבר מחוז חפצו. כמי שהגיש בקשה לצו מניעה זמני ונושא בנטל להוכיח שאינו פולש בקרקע שבבעלות המדינה ושלמעביר הנטען שלו, המושב, יש או היו זכויות בשטח מושא הבקשה, הוא זה שהיה צריך מלכתחילה להביא מפת משבצת כלשהי המצביעה על כך, או כל ראיה רלוונטית אחרת.
31. המסקנה היא, שלכאורה אין למבקש כל זכות בשטח מושא הבקשה.

הוצאת צו לפי חוק מקרקעי ציבור בתוך 36 חודשים

32. אסיר מהשולחן תחילה את הטענה לפיה המבקש מחזיק בשטח במשך כ-30 שנה. עיון ב גרסת המבקש עצמו בבקשה מעלה כי לטענתו הוא קיבל לפני כ-30 שנה קרקע אחרת, ואילו את השטח מושא הבקשה הוא קיבל בשנת 2006 לפני כ-15 שנים, בהחלפת שטחים עם אחר במושב ( המבקש הוסיף ופירט כי הוא גידל בשטח שקיבל בשנת 2006 בננות; לאחר הפסק ת גידול הבננות המשיך במשך השנים לטפל בשטח ; הוציא את מערכת ההשקיה לגידול בננות ובשנתיים האחרונות הכין אותו לנטיעה החדשה של אבוקדו מושא הבקשה). לא נעלם מעיני ניסיון המבקש לשנות את גרסתו בחקירה נגדית, לגרסה אחרת לפיה גם לפני שנת 2006 הוא עיבד את השטח מושא הבקשה באופן משותף עם אחר (ע' 2 ש' 34).

33. נוסף על העדר כל ראיה בענין זכויות המבקש בשטח מושא הבקשה, כל טענותיו בענין פעולותיו הנטענות בו עד לפני שנתיים, לא זכו לבדל ראיה החיצונית לעדותו היחידה. הוא לא הציג אף מסמך המצביע על הוצאות גידול בננות או מכירתן; אף תמונה שתצביע על מערכת השקיה לבננות; שום מסמך שיצביע על הוצאות בגין ריסוס.

34. הפקח מטעם רמ"י צירף לתצהירו תצ"אות צבעוניות מהשנים 2005 (השנה לפני שנת 2006 בה לטענת המבקש הוא קיבל לידיו את השטח מושא הבקשה), 2006, 2008, 2010, 2012, 2014, 2016, 2017, ו- 2019-2020, לתמיכה בטענת רמ"י ש השטח מושא הבקשה הוא שטח בור לחלוטין. המבקש מצדו, המיוצג בידי עורך דין, לא חלק לא על תיחום השטח בתצ"אות ולא הצביע על תשתית השקיה לבננות שרואים בהן במהלך השנים הללו . אוסיף כי השטח מושא הבקשה בתצ"אות אכן נראה כשטח בור, ובכל הנוגע לטענת הריסוס, בכל תמונה ותמונה, מצב השטח מושא הבקשה נראה דומה עד זהה לשטח הבלתי-מע ובד שלידו. כאשר נשאל המבקש אם ראה את תשובה והתצהיר שהגישה רמ"י (להם צורפו התצא"ות) הוא השיב "לא זכור לי" (ע' 3 ש' 1).

35. זאת עוד. ראינו לעיל כי לטענת המבקש, בעת ביקור הפקח בשטח, הפקח הפגין "בקיאות בנעשה בחלקה במשך השנים" (פס' 16 לתצהיר) . אולם המבקש נמנע מלשאול את הפקח בחקירתו הנגדית האם היו אי פעם גידולי בננות בשטח מושא הבקשה. כלומר, המבקש אומר לבית המשפט שאין מדובר אך בעדותו היחידה וישנו עד – הפקח – אשר בקיא בנעשה בחלקה במשך השנים, אך המבקש נמנע מלשאול עד זה בנושא מרכזי זה לטענותיו. אי-חקירת הפקח – העד היחיד הנוסף שזהותו גולתה לבית המשפט לנעשה בשטח במשך השנים – בשאלה אם היו אי פעם גידולים בשטח מושא הבקשה לפני נטיעת האבוקדו הנוכחית מהתקופה האחרונה, נזקפת בח וזקה לחובת המבקש.

36. כאמור המבקש לא הצביע גם על כל ראיה לטענה שהוא ריסס במשך השנים לפני שהחל בנטיעת האבוקדו לאחרונה, וכאמור אין ניכר הבדל בין מצב השטח מושא הבקשה בכל תצ"א במהלך השנים לבין השטח הבלתי-מעובד שלידו. רק בבחינת למעלה מן הנדרש אציין כי ספק אם ריסוס פעמים בשנה, אף אילו היה מקום לקבל טענה עובדתית זו מפי המבקש, מגיע לכדי "תפיסת" השטח לפי חוק מקרקעי ציבור. "תפיסה", משמעה תפיסת "חזקה" לפי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ("לעניין חוק מקרקעי ציבור, ניתן להתייחס ל'תפיסה' במשמעותה כ'חזקה'" – רע"א (ת"א) 39980-09-20 שחר נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח, פס' 10(3)(ב) (22.10.2020) (להלן: ענין שחר); ת"א (שלום ת"א) 38338-05-13 יצחק נ' עיריית תל-אביב, פס' 25 (14.7.2013)). בענין שחר נקבע כי אף הנחת חפצים ספורדיים בשטח אינה כשלעצמה מגיעה לכדי "שליטה" או "חזקה" (שם). כאמור הדברים נכתבים כאן בבחינת למעלה מן הנדרש, שכן המבקש לא הרים את הנטל להראות לכאורה כי הוא ריסס כטענתו. טענת המבקש לפיה מנע מאחרים להחזיק בשטח מושא הבקשה במשך השנים, נטענה בעלמא, ללא פירוט, המחשה או ראיה.

37. המסקנה היא, שהמבקש לא הצביע על ראיות מספקות לכאורה לעילת תביעה לפיה הוא תפס את מקרקעי הציבור מושא הבקשה למעלה מ-36 חודשים לפני הוצאת הצו לפי חוק מקרקעי הציבור.

38. אף אילו המבקש היה מוכיח ולו לכאורה את "נסיבות המיוחדות" הנטענות לפיהן השטח מושא הבקשה מיועד להיות מוקצה למושב, ולפיהן המניע של רמ"י בפעולה נגד הפלישה הוא כדי להעבירו לצורך נחלות במושב או במושבים אחרים, ספק אם היה בכך כדי לשנות. או לם אוסיף כי ממילא, לגוף הענין, לא זו בלבד שגם טענות אלה טען המבקש ב עלמא וללא שביב מסמך או ראיה חיצונית, אלא פקח רמ"י – נציג ציב ור הנטול לכאורה אינטרס אישי בגורל ה שטח – השיב בעדותו באופן חד משמעי כי השטח מו שא הבקשה אינו נכלל בקרקע שמבקש המושב או מו שב אחר (פרוטוקול ע' 6 ש' 13-10; עלה בחקירת הפקח כי ייתכן שהמבקש אף גרם בעצמו לכך שהשטח לא ייכלל בבקשת מושב לקבל קרקע – לפי עדות הפקח מושב אינו יכול לבקש שטח פלוש, ראו החל מע' 5 ש' 33).

39. אבהיר כאן, בענין טענת המבקש בבקשה לפיה חברים אחרים במושב מחזיקים בקרקע באזור השטח מושא הת ביעה, ממנה עשויה לעלות טענת אכיפה בררנית, כי הפקח הבהיר באופן חד בעדותו כי הקרקעות באזור השטח מושא הבקשה אשר תפוסות בידי אחרים, כן נמצאות במשבצת המושב, להבדיל מהשטח מושא הבקשה (ע' 6 ש' 31-25).

מאזן הנוחות

40. המבקש כאמור טען להשקעות של 100,000 ₪ בנטיעות בשטח מושא הבקשה. הוא לא הצביע על שום ראיה לאף הוצאה כזו, ואף לא הגיש תמונה של הנטיעות הנטענות.

41. כך או כך, אף בהנחה שהמבקש השקיע השקעות כנטען, אין בכך כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתו, ובוודאי שאין בכך כדי להטותן לטובתו באופן כזה אשר יפצה על העדר ראיות מספקות לכאורה במסגרת "הכלים השלובים" בין היסודות לצו מניעה זמני. ראשית, כטענת רמ"י, מדובר בנזק ה ניתן לפיצוי כספי, וב"כ המבקש לא חלק על כך שמדינת ישראל בת פרעון מלא אם יוכיח המבקש את טענותיו בהמשך או במסגרת אחרת. ב"כ המבקש טען לזיקת החקלאי לגידוליו; אולם לא זו בלבד שהמבקש לא הביא כל ראיה בענין גידולים אלה; שיקול זה מחוויר על רקע תכלית חוק מקרקעי ציבור. ראו דבריה של כבוד השופטת ד' ברק ארז שנכתבו בענין "מקבילית הכוחות" ב בקשה לעיכוב ביצוע בין סיכויי הערעו ר למאזן הנוחות, אשר יפים אף ל"מקבילית הכוחות" בבקשה לצו מניעה זמני בין יסוד הראיות המספקות לכאורה למאזן הנוחות:

"... יש לזכור את תכליתו של חוק מקרקעי ציבור – מתן כלי אפקטיבי למדינה להילחם בתופעה של השתלטות שלא כדין על מקרקעי ציבור באמצעות נקיטת הליכים מחוץ לבית המשפט לסילוק פולשים בדרך של 'עזרה עצמית'....בענייננו, משסיכויי הערעור הם נמוכים, אין מקום להאריך את ישיבתם של המבקשים במקרקעין תוך חתירה תחת מטרתו של חוק זה" (רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב, פס' 15).

ודוקו, שם, שלא כמו ענייננו, מדובר היה בפינוי דירת מגורים, נסיבות שבהן מאזן הנוחות בדרך כלל נוטה לטובת עיכוב ביצוע (שם), ובכל זאת נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע נוכח תכלית חוק מקרקעי הציבור.

ראו גם את דבריו של כבוד השופט נ' הנדל ב-רע"א 7542/15 אבו רביע נ' מ"י – רשות מקרקעי ישראל, פס' 3 (22.11.2015):

"...בבחינת מאזן הנוחות, נודעת חשיבות מרכזית לאינטרס הציבורי... כך שיש להעניק בענייננו משקל רב לתכליתו של חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) – 'מתן כלי אפקטיבי למדינה להילחם בתופעה של השתלטות שלא כדין על מקרקעי ציבור באמצעות נקיטת הליכים מחוץ לבית המשפט לסילוק פולשים בדרך של "עזרה עצמית"' (רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 15 (20.5.2015)).

ראו גם דבריה של כבוד סגנית הנשיא ג' כנפי-שטייניץ ב-רע"א (י -ם) 34574-04-17 רשות מקרקעי ישראל נ' מסטיי, פס' 18 (25.9.2017) לפיהם "הכלל הוא שפניה לבית המשפט לא תעכב את ביצוע צו הסילוק, ועיכובו הוא היוצא מן הכלל. הטעם לכך הוא הגשמת תכליתו של צו סילוק...".

סיכום

42. הבקשה נדחית. על כן, הצו הזמני הארעי שניתן במעמד צד אחד ביום 18.8.2021 מתבטל מאליו. נוכח הסכמת הצדדים בדיון בבקשה למקרה שהבקשה תידחה, הנני קובע כי המועד האחרון לביצוע הצו מיום 11.5.2020 מושא הבקשה מוארך כך, שרמ"י זכאית ומוסמכת לבצע אותו בתוך 60 יום מהיום.

43. המבקש ישלם לרמ"י שכר טרחת עורכת דין בסך של 8000 ₪ בגין הבקשה.

ניתנה היום, ב' תשרי תשפ"ב, 08 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט


מעורבים
תובע: עזרא גילעד
נתבע: רשות מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: