ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה שוורץ נגד המוסד לביטוח לאומי :

06 ספטמבר 2021
לפני: כבוד השופטת כרמית פלד
התובעת:
אילנה שוורץ
ע"י ב"כ עו"ד אגרון ו עו"ד צנטר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי אשכנזי

החלטה

האם יש להכיר בתאונת הדרכים בה נפגעה התובעת כתאונת עבודה? זו הסוגיה שהונחה לפתחו של בית הדין ובה יש להכריע.
מבוא ורקע עובדתי
התובעת, ילידת 1991, עבדה במועד הרלוונטי לענייננו כמלצרית במסעדת חצר גולמן ממתקי 10 בע"מ , ביפו (להלן – מקום העבודה או המסעדה).
ביום 30.5.18 בשעה 17:30 אחר הצהריים או סמוך לכך, הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים (להלן – התאונה) אשר התרחשה, לטענת התובעת, בדרך חזרה מהמסעדה לביתה, לאחר שאספה ממקום העבודה מעטפה ובתוכה כספי טיפים להם הייתה זכאית (להלן – מעטפת הטיפים). התובעת נפגעה מרכב נוסע בעת היותה רכובה על אופניים חשמליים ופונתה באמבולנס לבית חולים איכילוב, שם טופלה בחדר המיון.
ביום 25.6.18 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה כהגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).
ביום 20.9.18 הודיע הנתבע לתובעת כי נדחתה תביעתה להכרה בפגיעה הנטענת כפגיעת עבודה שכן "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך. על פי הצהרתך, באותו יום נסעת למקום עבודתך לצורך לקיחת משכורת ולא על מנת לעבוד".
ביום 1.12.21 התקיים דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו התובעת והעד מטעמה, מר פלג כרמלי (להלן – כרמלי) על תצהיריהם.
הנתבע סיכם טענותיו בעל פה במסגרת דיון ההוכחות. התובעת הגישה סיכומים בכתב. לאחר הגשת הסיכומים השלימה התובעת טיעון כתוב בנוגע לפסיקה רלבנטית לשיטתה והנתבע הגיש תגובתו להשלמת הטיעון.
טענות הצדדים בתמצית
התובעת טוענת כי במקום העבודה בו עבדה במועד התאונה קיבלו העובדים את שכרם בשני אופנים שונים:
שכר בסיס אשר שולם לתובעת אחת לחודש, בהתאם לטיפים שהתקבלו באשראי ולשעות עבודת המלצר באותו חודש [סעיף 6 לתצהיר התובעת].
טיפים ששולמו במזומן ונכנסו לקופה משותפת, חלקו בסוף יום עבודה על ידי אחראי המשמרת ו/או בעל תפקיד אחר, למעטפות הנושאות את שם העובדים אשר עבדו באותו יום, בהתאם לשעות עבודתם. את המעטפות יכלו התובעים לאסוף בסוף יום העבודה, או בכל יום אחר בו פעל מקום העבודה ללא תלות בשיבוצם לעבודה באותו יום.
לטענת התובעת, התאונה התרחשה לאחר שאספה מעטפת טיפים אשר הושארה לה במקום העבודה בגין עבודתה במשמרת בוקר ביום שקדם למועד התאונה, כאשר בעת שנסעה על אופניים חשמליים פגע בה רכב והטיח אותה על הכביש בעוצמה.
התובעת טוענת כי הן עובדת הגעתה למקום העבודה לצורך איסוף מעטפת הטיפים והן עצם קרות התאונה לא נסתרו וזאת משהנתבע לא ביקש לחקור את התובעת בנוגע לעצם קרות התאונה ולא ביקש לחקור את הגורם ממקום העבודה אשר נתן אישורו בדבר מטרת הגעתה של התובעת למקום העבודה ביום התאונה.
התובעת טוענת כי יש לראות את תאונת הדרכים בה נפגעה כתאונת עבודה וזאת בהתאם לסעיף 80(5) לחוק ולתקנה 43א' לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן – התקנות) שכן מקום תשלום השכר וזמן גבייתו נקבעו על ידי מקום עבודתה של התובעת, שלא הייתה יכולה לקבל את הטיפים אלא במקום העבודה בשעות בהן היה פתוח, לא הייתה מגיעה כלל למקום העבודה במועד התאונה אלמלא הייתה מקבלת שכרה באופן שתואר.
הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות וזאת משום שלא הוכח כי האירוע ארע תוך כדי ו/או עקב העבודה , מהטעם שטענת התובעת בדבר איסוף מעטפת הטיפים אינה מלמדת על עבודה בפועל.
בנוסף, הנתבע מצביע על כך שהתובעת לא הציגה את הסכם עבודה שממנו ניתן ללמוד על האופן בו קיבלה שכר מידי מקום העבודה ואף העידה שאין תיעוד של איסוף הטיפים, כך שלמעשה אין כל הוכחה כי ביום התאונה אכן אספה התובעת טיפים ממקום העבודה.
הנתבע מוסיף וטוען כי סעיף 80(5) לחוק אינו חל בענייננו שכן לא הוכח שמקום תשלום השכר וזמן הגבייה נקבעו על ידי המסעדה, כאשר התובעת כלל לא הזמינה את נציג המסעדה להעיד בנושא, ולמעשה ניתן לקבל את הטענה כי אפשר היה לאסוף את הטיפים באופן גמיש כרצונו של העובד. קרי, מקום העבודה לא קבע את התנאים לאיסוף שכר.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית
תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."
המחוקק הרחיב מושג זה גם וקבע בסעיף 80(5) לחוק כי "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם".. "אירעה למבוטח שהוא עובד, במקום שבו משתלם שכרו, או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום כאמור ועקב נסיעתו או הליכתו זו ונתקיימו התנאים שנקבעו לכך בתקנות;"
סעיף 43א לתקנות קובע:
"אלה הם התנאים לפיהם תיחשב תאונה כתאונת עבודה –
(1) לענין סעיף 36(4) לחוק:
אם מקום תשלום השכר והזמן לגבייתו נקבעו על ידי המעביד בדרך כלל או במיוחד לפני קרות התאונה";

מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלתי בכובד ראש את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו בפני ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין הגעתי לכלל מסקנה כי התאונה מיום 30.5.18 ארעה לתובעת בדרכה חזרה מהמקום שבו משתלם שכרה, בהתאם לתנאי הקבוע בסעיף 80(5) לחוק. אפרט עיקר טעמיי.
מצאתי לקבוע כי בעת התאונה אכן הייתה התובעת בדרכה חזרה מהמסעדה, אליה הגיעה על מנת לאסוף מעטפת טיפים שנמסרה לה. אנמק.
מכתב הדחיה אינו מכחיש כי התאונה אירעה לתובעת לאחר ששהתה במסעדה לצורך איסוף מעטפת הטיפים. ממכתב הדחיה ניתן להבין כי נימוק הדחייה נשען על כך שהתובעת שהתה במסעדה לצורך נטילת מעטפת הטיפים ולכאורה לא לצרכי עבודה.
כך גם בכתב ההגנה אין הכחשה מפורשת של טענת התובעת לפיה עובר לתאונה הגיעה למסעדה לצורך לקיחת מעטפת הטיפים.
גם בחקירה הנגדית לא נחקרה התובעת על ידי הנתבע אודות גרסתה באשר לעצם הגעה למסעדה לצורך איסוף הטיפים עובר לתאונה.
רק בסיכומים הועלתה טענה מפורשת (ולקונית) לפיה לתובעת "אין כל הוכחה שביום 30.5.18 אספה את הטיפים מהעבודה".
התובעת העידה בעדות אותה מצאתי מהימנה וכנה כי התאונה אירעה כשהייתה בדרכה חזרה לביתה לאחר שאספה מהמסעדה מעטפה ובה כספי טיפים שיועדו לה. כאמור, עדותה זו של התובעת לא נסתרה בחקירתה הנגדית.
התובעת צירפה לתצהירה טופס ב"ל 250 מיום 14.6.18 - מועד הסמוך לתאונה. בטופס זה, עליו חתום המעסיק, צויין כי התובעת הגיעה ביום התאונה לקחת את כספי הטיפים.
כך גם חתום המעסיק על טופס התביעה שהוגש לנתבע (חתימת המעסיק מיום 2.7.18), אשר בו צויין כי בעת התאונה היתה התובעת בדרכה חזרה מהעבודה (טופס התביעה החתום צורף כנספח לכתב ההגנה).
גם בתעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה מיום 15.6.18, אשר הונפקה כשבועיים לאחר התאונה, צויין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בדרכה מהעבודה.
חיזוק עקיף לגרסת התובעת בדבר היותה בעת חזרה לביתה מאיסוף מעטפת הטיפים בעת התאונה נמצאה בעדות העד מטעמה אשר הצהיר כי המלצרים היו מגיעים לאסוף את מעטפות הטיפים מהמסעדה בזמנים בהם המסעדה הייתה פתוחה וללא קשר לשאלת שיבוצם באותו מועד. עדות העד לא הופרכה בחקירה הנגדית.
בנסיבות אלה, בהתחשב בהעדר הכחשה מפורשת של הנתבע בנוגע לעצם קרות התאונה לאחר איסוף מעטפת הטיפים מהמסעדה, בשים לב לעדותה המהימנה של התובעת ביחס לגרסה זו, בהתחשב גם בטופס 250 אשר נחתם על ידי המעסיק בסמוך לאחר התאונה ובטרם הגשת התביעה ובהתחשב בחיזוק שניתן למצוא לגרסה הכללית (בדבר איסוף טיפים שלא ביום עבודה) בעדות העד – אין מקום לטעמי לזקוף לחובת התובעת את העובדה שלא זימנה לעדות מי מעובדי המעסיק.
ההיפך הוא הנכון. בנסיבות אלה - ובעיקר בהעדר הכחשה ברורה של הנתבע את הטענה כי התאונה אירעה לאחר ששהתה התובעת במסעדה - הרי שיש לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שלא ביקש לזמן לעדות את המעסיק, על אף שזה חתום על טופס 250 שניתן בסמוך לקרות התאונה וכן חתום על טופס התביעה.
מהטעמים המפורטים מצאתי לקבל את גרסת התובעת בנקודה זו ולקבוע כי התאונה אירעה לתובעת בדרכה חזרה לביתה, לאחר שאספה את מעטפת הטיפים מהמסעדה. קרי, התאונה ארעה תוך כדי נסיעה מהמקום שבו השתלם שכרה של התובעת, באופן שנכנס לגדר הוראות סעיף 80(5) לחוק.
בהתחשב בהוראות סעיף 80(5) לחוק, לפיו תאונה שארעה למבוטח במקום שבו משתלם שכרו (בכפוף לתנאי התקנות) תחשב לתאונת עבודה, תמוה לטעמי נימוק הדחיה היחיד שהועלה על ידי הנתבע במכתב הדחיה ולפיו התאונה אינה מוכרת כתאונת עבודה, מאחר ולא ארעה תוך כדי עבודה ועקב העבודה, מהטעם שהתובעת נסעה למקום העבודה לצורך לקיחת המשכורת ולא כדי לעבוד. הנימוק אינו מתיישב עם לשון סעיף 80(5) לחוק.
להשלמת התמונה אציין כי לא הועלתה כל טענה מצד מי מהצדדים ביחס לעובדת היותה של התובעת בעת התאונה בדרך חזרה לביתה מאיסוף מעטפת הטיפים (קרי בדרך ממקום העבודה) ולא בדרך אל מקום העבודה. משלא הועלו טענות בהקשר זה לא מצאתי מקום לדון בסוגיה.
אפנה לבחון האם נסיבות ענייננו נכנסות לגדר התנאים המפורטים בתקנה 43א לתקנות. לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי עניינה של התובעת אכן נכנס לגדר הקבוע בתקנה 43א לתקנות. אבאר.
כאמור, סעיף 80(5) לחוק וסעיף 43א לתקנות מרחיבים את ההכרה בתאונת עבודה גם לנסיבות בהן אירעה לעובד תאונה במקום שבו משתלם שכרו, או תוך כדי נסיעתו למקום זה, ובלבד ש"מקום תשלום השכר והזמן לגבייתו נקבעו על ידי המעביד בדרך כלל או במיוחד לפני קרות התאונה".
משמצאתי לקבוע כי התאונה אירעה לאחר שהתובעת הגיעה למסעדה לצורך לקיחת מעטפת הטיפים הרי שברור שמקום העבודה, קרי המסעדה, בה חולקו הכספים לעובדים, הוא מקום תשלום השכר שנקבע על ידי המעסיק.
השאלה שיש לבחון היא האם התובעת הגיעה למסעדה בזמן שנקבע על ידי המעסיק לגביית השכר. התשובה לשאלה זו חיובית לטעמי.
התובעת הצהירה כי בהתאם להנחיות המעסיק המלצרים יכולים היו להגיע לאסוף את הטיפים בכל אחד מימי השבוע בהם המסעדה הייתה פתוחה, ללא תלות בשאלה האם היו משובצים למשמרת באותו מועד אם לאו וכן העידה כי הגעה למסעדה לצורך איסוף הטיפים היתה התנהלות שגרתית ומקובלת. גרסתה זו של התובעת לא נסתרה בחקירה הנגדית.
העד מטעם התובעת חיזק אף הוא את גרסתה שעה שהצהיר כי המלצרים במסעדה היו נוהגים להגיע לאסוף את מעטפות הטיפים בשעות בהן המסעדה היתה פתוחה, ללא קשר לשאלת שיבוצם במשמרת באותו מועד. גם גרסת העד לא הופרכה בחקירתו הנגדית.
בטופס 250 צויין על ידי המעסיק כי התובעת הגיעה למסעדה לצורך איסוף טיפים. כאמור, חרף המצויין בטופס 250 הנתבע לא מצא לנכון לזמן לעדות את נציג המעסיק.
זאת ואף זאת. עצם העובדה שהתובעת קיבלה לידיה את מעטפת הטיפים (טענה שלא נסתרה על ידי הנתבע, כאמור) מלמדת כשלעצמ ה על כך שמדובר ב"זמן שנקבע על ידי המעסיק", שאם לא כן המעסיק לא היה נותן לתובעת את מעטפת הטיפים באותו מועד והיה דוחה את בקשתה לקבל את המעטפה למועד אחר.
סבורני כי לא עלה בידי הנתבע להפריך את טענת התובעת לפיה בהתאם לנהלי המעסיק יכולים היו המלצרים להגיע למקום העבודה לאסוף את מעטפת הטיפים שהמתינה להם, ללא קשר לשיבוץ למשרות וללא תלות בשאלה האם הם שובצו לעבודה ביום מסוים אם לאו.
למען לא תצא פסיקתי חסרה אציין כי מסקנתי נשענת בעיקר על עדותה המהימנה של התובעת, אשר חוזקה על ידי טופס ב"ל 250 שהונפק בזמן אמת וכן נתמכה בעדותו של העד. משכך אין צורך להידרש לשאלת המשקל שיש לייחס למסמך ת/30 מיום 6.5.19 בו מציין המעסיק כי ניתן לאסוף את הטיפים בכל יום בו המסעדה פתוחה ללקוחות. סבורני כי גרסת התובעת לא נסתרה אף אם לא ייוחס למסמך זה כל משקל. יש להניח כי אילו היה הנתבע מבקש לזמן לעדות את מי מנציגי המעסיק לצורך הפרכת גרסת התובעת, יכול היה להפנות שאלות לנציג ביחס למסמך האמור.
הוכח לטעמי כי המועד שבו הגיעה התובעת לאסוף את מעטפת הטיפים - מועד בו קיבלה בפועל את המעטפה לידיה- היה במסגרת הזמן שנקבע על ידי המעסיק לצורך גביית השכר.
הנתבע הפנה בסיכומיו לפסק הדין שניתן בעב"ל (ארצי) 28770-08-12 ברטה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (11.3.14) (להלן – פרשת כהן). סבורני כי אין הנדון דומה לראיה.
בפרשת כהן קבע בית הדין הארצי כי עם תשלום השכר למוסד בנקאי מילא המעסיק אחר חובת תשלום השכר ומאותו מועד משיכת כספים על ידי העובד מהמוסד הבנקאי אינה פעולה של תשלום שכר, אלא שבענייננו עובר למועד הגעת התובעת למסעדה לצורך קבלת מעטפת הטיפים לא הושלמה חובת המעסיק לתשלום מלוא השכר המוסכם. רק עם מסירת מעטפת הטיפים לתובעת הושלמה חובת המעסיק לתשלום שכרה של העובדת. עצם מסירת מעטפת הטיפים לתובעת ביום התאונה נועדה לאפשר השלמת מילוי חובת המעסיק לתשלום שכר עבודה.
לא ניתן להקביל את מועד קבלת מעטפת הטיפים למועד משיכת המשכורת מהבנק, שכן מועד משיכת המשכורת מאוחר למועד שבו שולמה המשכורת לעובד בעצם העברתה לחשבון הבנק שלו. כך גם נקבע בפרשת כהן כי בעת משיכת כספים מהבנק ממילא אין המעסיק קובע את מקום מסירת הכספים ואת המועד. זאת להבדיל מעניינו, שכן הוכח כי מקום המסירה הוא מקום העבודה והמועד (קרי כל זמן שהמסעדה פתוחה לסועדים והמלצרים רשאים להגיע לקבל את מעטפות הטיפים) נקבע על ידי המעסיק, שאף מסר בפועל לתובעת את המעטפה באותו מועד שנקבע על ידו.
בשולי הדברים יצויין כי הנתבע לא טען שתשלום כספי טיפים אינו חלק מתשלום שכר עבודה. כל שנטען בלקוניות בכתב ההגנה הוא כי "התובעת אינה מבוטחת בביטוח נפגעי עבודה על רכיב שאינו מדווח בתלושי המשכורת". טענה בלתי מפורטת זו ממילא נזנחה בסיכומי הנתבע ומטעם זה כשלעצמו יש לדחותה (ע"ע (ארצי) 1828-10-11 ורד זעפרן גני נגד האקדמיה לאומנות לעיצוב בצלאל (28.12.12)). בנוסף, במכתב הדחיה צויין כי הנתבע אינו מכיר בתאונה כתאונת עבודה מאחר ו"על פי הצהרתך, באותו יום נסעת למקום עבודתך לצורך לקיחת משכורת ולא על מנת לעבוד" דהיינו אף הנתבע אינו עורך אבחנה בין קבלת הטיפים לבין קבלת חלק אחר של המשכורת.
כך או כך, מדובר בסוגיה משפטית מורכבת שהצדדים לא הרחיבו עליה כלל. בנסיבות אלה אין מקום להיכנס לעובי הקורה. לא נעלם מעיני פס"ד שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 4816/20 יאן לסקוב נגד פלונית (10.3.21) (להלן – פרשת לסקוב) אליו הפנתה התובעת, לאחר הגשת הסיכומים מטעמה. הגם שהתובעת היתה עובדת שכירה במועד התאונה וחרף העובדה שלא נסתרה הצהרתה בסעיף 7 לתצהירה לפיה ההכנסות מטיפים במזומן עלו בהרבה על השכר המדווח בתלוש השכר (חלק מ'כללי האצבע' הנזכרים בפרשת לסקוב) אין מקום לטעמי לדון בפסיקת בית הדין העליון בפרשת לסקוב שכן זו עוסקת בנושא רחב היקף שכלל לא הונח לפתחו של בית הדין ועניינו האם יש להביא בחשבון הכנסה לא מדווחת בעת פסיקת פיצויים. משלא הורחבו טיעונים בכל הנוגע לסוגיה האם תשלום טיפים הינו חלק מתשלום השכר אם לאו אינני מוצאת לדחות את התביעה על יסוד טענה כבדת משקל זו, אשר כלל לא פורטה וספק אם נטענה.
סיכום
מהטעמים המפורטים לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי תאונת הדרכים מיום 30.5.18 ארעה לתובעת בדרך מהמקום בו משתלם שכרה, באופן המקיים אחר הקבוע בסעיף 80(5) לחוק ובהתקיים התנאים הקבועים בתקנה 43 א לתקנות.
בהתייחס לסעיף 35 לסיכומי התובעת יובהר כי אכן קביעת שיעורי הנכות הרפואית מסורה לסמכות הוועדה הרפואית. ברם, הכרה בתאונת עבודה מחייבת קביעה בנוגע לקשר סיבתי בין ליקוי מסוים לבין אירוע תאונתי.
נוכח האמור לעיל יבהיר הנתבע, בתוך 45 ימים, האם הוא מכיר בקשר סיבתי בין התאונה מיום 30.5.18 לבין הפגימות המפורטות בסעיף 3 לתצהיר התובעת , או חלקן.
ככל שהנתבע אינו מכיר בפגימות הנטענות כקשורות לתאונה מיום 30.5.18 יודיע בתוך 45 ימים באיזה תחום רפואי הוא מבקש למנות מומחה, אשר י מסור חוות דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין הליקויים הנטענים של התובעת לבין התאונה מיום 30.5.18.
שאלת ההוצאות תישקל בסיום ההליך.
התיק יובא לעיון ביום 5.11.21.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשפ"א, (06 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אילנה שוורץ
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: