ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין האני עזמה נגד המוסד לביטוח לאומי :

04 ספטמבר 2021
לפני:

כבוד השופטת דניה דרורי
נציג ציבור (עובדים) גב' אהובה מטסרו
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע
האני עזמה
ע"י ב"כ: עו"ד סופי וישניאצקי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יפעת קונה

פסק דין

התובע עותק להכיר בליקוי במערכת הנשימה כתולדה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע, תוצאת שנות עבודתו בבתי הזיקוק במפרץ חיפה בחשיפה לחומרים מסוכנים.

1. בטרם נשמעו ראיות בהליך, הסכימו הצדדים שימונה מטעם בית הדין מומחה-יועץ רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית, בפניו תוצג התשתית העובדתית המורכבת והמפורטת הבאה:
התובע יליד 27.11.1953, עבד במפעל בתי זיקוק (להלן: "המפעל") משנת 1981 ועד 2/16 (במשך 35 שנה). מחודש 2/16 ועד 10/16 שהה התובע בחופשת מחלה, ובחודש 10/16 פרש לפנסיה מוקדמת. במשך כל תקופת עבודה במפעל, תפקידו של התובע היה מפעיל שטח. במסגרת תפקידו עבד במשרה מלאה במשמרות: עד שנת 1996 (מפעל גדות) היו 3 משמרות (בוקר, צהריים ולילה) בנות 8 שעות עבודה; משנת 1996 (מפעל גדיב) היו 2 משמרות (בוקר ולילה) בנות 12 שעות. לעיתים קרובות נדרש התובע לעבוד שעות נוספות עד כ-16 שעות ברצף.

במשך כל תקופת העבודה עבד התובע כעובד משמרת במתקנים שונים של המפעל, בהם מייצרים חומרים מסוכנים שונים, כגון: בנזן, טולואן, קסילן, פאראקסילן, אורטוקסילן, חומרים ארומטיים, ממיסים אליפטיים כגול הקסאן, אינהידריד פטאלי, חומצה בנוזאית, חומצה פומרית (להלן: "החומרים המסוכנים").

בין השנים 1981-1984 התובע עבד במתקן BTX, בו מייצרים חומרים, כגון בנזן טולואן, קסילן, אורטוקסילן, מוצרים הקסאנים. תפקיד התובע היה איסוף דוגמאות החומרים לתוך בקבוקים באמצעות פתיחת וסגירת ברזים מעמדות דגימה. בברזים אלה לא קיים מנגנון הברגה של הבקבוקים, בשל כך בזמן מילויים התובע נחשף לאדי החומרים המסוכנים. בכל משמרת התובע מילא בין 10 ל-40 בקבוקים עם חומרים מסוכנים, עפ"י ההנחיות הממונים עליו. עד שנת 2005 לערך עבודות אלה התבצעו ללא מסיכות וללא ציוד מגן בכלל. המודעות והקפדה על שימוש בציוד מגן החלה במפעל רק בכ-15 שנים אחרונות.

משנת 2010 בערך הותקנו במתקן מנגנונים של הברגת הבקבוקים לברזים על מנת למנוע נזילת החומרים המסוכנים החוצה ושאיפתם ע"י העובדים.

במתקן BTX ובמתקנים אחרים בהם עבד התובע היו לעיתים תקלות ודליפות של חומרים מסוכנים. הדליפות היו גם מצנרת חלודה וגם מהמשאבות בגלל תקלות טכניות. במקרה של דליפות תפקיד התובע היה לחסום הגעת החומרים למתקן ע"י סגירת ברזים שנמצאים בתוך המתקנים. תוך כדי כניסה למתקן בו יש דליפה, התובע היה חשוף לחומרים המסוכנים.

בין השנים 1984 – 1987 עבד התובע במתקן חדש פטאליק, שם המפעל ייצר תערובת של קטליזטור עם אוטוקסילן. במשך כ-3-4 חודשים ראשונים התובע ביצע הרצת המתקן – היה צריך להביא את המתקן למצב של עבודה שוטפת ללא תקלות. בתקופת ההרצה למפעילים לא היה כל ניסיון בעבודה עם המתקן והחומר פטאליק, והדבר היה גורם לתקלות וסתימות רבות במתקן. כאשר החומר היה מתקרר והפך למוצק, זה יצר סתימות, והתובע פתח "מלכודת גזים" ואת המיכלים כדי לנקות את החומר המוצק שגרם לסתימות באמצעות הידיים, פטישים, מעדר וכו'. כאשר הסתימות נוקו מתוך המיכלים היה נשפך החומר הנוזל והגזים והתובע שאף את הגזים המסוכנים.

עם תחילת עבודת המתקן, תפקיד התובע היה תחזוקתו ושמירה על עבודתו התקינה. במסגרת התפקיד התובע נדרש לנקז חומר טר או בנזואיק – הפיח שנשאר במיכל רבוילר אחרי תהליך חימום של פטאליק. ניקוז החומר בוצע לתוך חביות פתוחות. התובע השתמש במסיכה קטנה שלא עזרה.

כמו כן, בכל משמרת במתקן התובע נדרש לקחת דגימת חומר פטאליק לבדיקת איכות החומר במעבדה.

בין השנים 1987 – 1989 עבד התובע בחוות המיכלים, בה מאוחסנים כל החומרים של המפעל וישנם כ-40 מיכלים. בזמן עבודתו במתקן זה, טיפל התובע בהעברת חומרים שונים ממיכל למיכל, לקח דגימות מהמיכלים למעבדת המפעל. בתקופה של כ-10 שנים אחרונות תהליך איסוף דגימות החומרים מהמיכלים התבצע באמצעות חומרים עפ"י דרישת הממונים על התובע היה מתבצע ע"י עליה לגג המיכל וטבילת הבקבוק לתוך המיכל עם החומרים המסוכנים. לכל מיכל יש פתח בקוטר של 6 אינצ' לתוכו התובע הכניס בקבוקים ונחשף לאדי החומרים המסוכנים, במיוחד בחודשי הקיץ החמים.

כפעם בחודש-חודשיים התובע נדרש לנקות את המיכלים (בעת החלפת חומר במיכל) ולצורך כך נכנס לתוך המיכל. תחילה התובע שאב את החומר מהמיכל, ולאחר מכן היה נכנס לתוך המיכל, שטף אותו במים וניקה את שאריות החומרים, כל זאת תוך חשיפה לאדי החומרים וללא מסיכה. יצוין, שלכל מיכל יש 2 פתחי אדם: אחד בקוטר 60 ס"מ ואחד בקוטר 80 ס"מ.

בנוסף, במסגרת תפקידו, התובע נדרש לבצע חיבור מהמיכלים באמצעות גמישים (צינור קשיח). לעיתים הגמישים דלפו ומתוכם נשפכו חומרים מסוכנים. בעת ניתוק הגמישים מהמיכלים, שאריות החומרים המסוכנים היו נשפכים על האדמה ותעלות ניקוז.

כמו כן, בשנת 1987 משך כ-4 חודשים התובע עבד על הרצת מתקן פרספומרט, שם היה חשוף נשימתית לחומרי המתקן: סודה קאוסטית ופומריט. החומר סודה קאוסטית ופומריט נשפך לתוך ריאקטור, שם יש בוחש שמערבב את החומרים עם מים ויש אדים. את החומר מעלים לטמפרטורה גבוהה.

בשנים 190- 1994 עבד התובע במתקן פרקסילן 1. תפקידו היה לבצע הרצה במתקן ולאחר מכן עבודות תחזוקה שוטפת של המתקן. במסגרת עבודתו במתקן, התובע ביצע עבודות דומות, כמו במתקנים האחרים.

בתקופה שלאחר מכן התובע חזר לעבוד במתקן BTX, בחוות המיכלים ובמתקנים אחרים של המפעל וביצע עבודות דומות לאלה שפורטו לפני כן. החל משנת 996 לערך המודעות לבטיחות בעבודה עלתה כמפורט בסעיף 19 להלן.

זכור לתובע מקרה של פריצת דליקה במשאבה של מתקן פרא-קסילן (plot b), כתוצאה ממנה כל החומר נשפך מתוך המגדל החוצה ונדלק. בזמן כיבוי השריפה, שהתפשטה על כ-300 מ"ר, התובע נחשף לאדים ופיח של חומרים שדלפו והיה ללא מסיכה וללא ציוד מגן.

בסוף שנת 1993 קרה מקרה שבו בטעות העבירו חומר בנזן למיכל אחר שהיה כבר מלא. כתוצאה מכך החומר בנזן גלש החוצה מתוך המתקן ועובדי המפעל והתובע, שאבו את החומר למיכל אחר באמצעות צינורות ללא כל ציוד מגן.

בשנת 1994 גלשה כמות גדולה מאוד של חומר רפורמט על הרצפה מצינור הניקוז. התובע שאב את החומר בעזרת משאבה תוך חשיפה לאדי החומר המסוכן.

לעיתים אירעו פריצות של משאבות המותקנות בכל מתקני המפעל, כתוצאה מהן התובע, שתפקידו היה לסגור ברזים כדי שהחומר יפסיק לזרום למשאבה, נחשף לאדי החומרים. גם בפיצוץ הצינורות היה נשפך הרבה חומר החוצה והתובע שאף את אדי החומרים.

באירועים חריגים כגון דליפות, פריצות של משאבות וקווים, העבודות בוצעו תחת לחץ זמנים כדי למנוע התפשטות חומרים מסוכנים, לכן בוצעו לרוב ע"י עובדי המפעל והתובע ללא ציוד מגן.

עד לשנת 1996 לערך לא היתה הקפדה על שימוש בציוד מגן. החל משנת 1996 לערך המודעות לבטיחות בעבודה עם החומרים מסוכנים עלתה והיתה יותר הקפדה על שימוש בציוד מגן. בשנות ה-80 עבודות העברה של חומרים בין המיכלים התבצעו ע"י חיבור גמישים (צינורות) בצורה פרוביזורית, ובסיום ההעברה שאריות החומר נשפכו החוצה. בשנים אחרונות עושים ניקוז החומר מתוך הצינור באמצעות חנקן, כך שהחומר לא דולף החוצה.

כתוצאה מהחשיפה הממושכת לחומרים המסוכנים בתקופות עבודה שונות, נמצאו בגוף התובע כמויות חריגות של החומרים המסוכנים, כמפורט במסמכים רפואיים המצורפים.

להלן פירוט בדיקות סביבתיות לניטור החומרים המסוכנים שנמדדו במשך השנים במפעל:
מס'
תאריך בדיקה
דגימות מעל רמת הפעולה
כמות דגימות מעל רמה מירבית מותרת
הערות
1
09/94
-
3 דגימות
ריכוז של בנזן מעל הרמה המותרת בשל דליפה במשאבה;
חלה הרעה מסויימת בתוצאות
2
28.4.03
4 דגימות
1
ריכוז בנזן מעל רמה מירבית מותרת
3
8/03
-
3
חריגה משמעותית של ריכוז בנזן לעובד מחלקת BTX האני עזמי (חריגה פי 5 מעל התקן)
4
14.12.03
1
3
קיימת חריגה משמעותית מהתקן המותר עפ"י חוק. יש לבדוק פתרון טכני הנדסי למניעת דליפת מוצרים 5
18.1.04
2
2
קיימים ריכוזים חריגים של בנזן עקב תקלה של הפסקת חשמל ובשל אי הקפדה על נהלי עבודה תקינים 6
8.2.04
-
23.07-1 חל"מ
נמדדו ריכוזי בנזן העובדים רמה מירבית מותרת. יש להתקין מערכת יניקה בעמדת מכונת השטיפה.
7
17.8.04
4
2
נמדדו ריכוזי בנזן העובדים רמת הפעולה בדגימה של האני 8
5.12.04
-
2
קיימת חריגה משמעותית מהתקן המותר עפ"י חוק 9
6.3.05
-
1
ריכוזי בנזן החורגים מהתקן בדגימת שטח
10
18.9.05
-
2
ריכוז של בנזן מעל הרמה המותרת
11
3.4.06
1
4
דגימות אישיות של עובדים חרגו חריגה משמעותית של מאות אחוזים מהרמה המירבית המותרת עקב תקלה טכנית במתקן 12
11.3.08
1
-
ריכוזי בנזן העוברים רמת הפעולה בדגימה אישית לעובד בחוות מיכלים 13
12.3.09
0.43 – 1 חל"מ
-
ריכוז בנזן שעבר רמת פעולה בדגימה אישית של האני עזמי – חוות מיכלים 14
9.12.09
0.51 - 1
-
ריכוז בנזן שעבר רמת פעולה בדגימה אישית של האני עזמי – חוות מיכלים 15
25.3.10
-
1.85 – 1 חל"מ
חריגה משמעותית של ריכוזי בנזן לעובד במחלקת חוות מיכלים האני עזמי (חריגה פי 3 מעל התקן)
16
20.1.11
0.55 – 1
-
ריכוז בנזן מעל רמת הפעולה בדגימה אישית של עובד חוות מיכלים 17
27.4.11
0.45 – 1 חל"מ
-
ריכוז בנזן שעבר רמת פעולה בדגימה אישית של האני עזמי – חוות מיכלים 18
11.10.11
0.41 – 1 חל"מ
-
ריכוז בנזן מעל רמת הפעולה בדגימה אישית של עובד חוות מיכלים 19
2.6.13
2
-
התקבלו רמות חורגות מרמת הפעולה לגבי גורם בנזן 20
18.12.13
1
-
התקבלה רמה חורגת מרמת הפעולה לגבי גורם בנזן 21
26.3.14
-
5.53 – 1 חל"מ
חריגה משמעותית של ריכוזי בנזן לעובד מחלקת חוות מיכלים האני עזמי (חריגה פי 11 מעל התקן)
22
22.6.14
-
5.53 – 1 חל"מ
חריגה משמעותית של ריכוזי בנזן לעובד מחלקת חוות מיכלים האני עזמי (חריגה פי 11 מעל התקן)
23
10.9.14
2 (רמה גבולית)
1
נמצאו חריגות לגבי החומר מימן גופרי

2. בהתאם להחלטה מיום 19.11.18 מונתה ד"ר דורית וינברג כמומחית-יועצת בתחום הרפואה התעסוקתית (להלן – המומחית הראשונה), על יסוד התשתית העובדתית האמורה.
ביום 22.1.19 מסרה המומחית הראשונה את חוות-דעתה. בחוות-הדעת נקבע, בין השאר, שהתובע סובל ממחלת ריאות אינטרסטיציאלית-פיברוטית המתאימה ל- IPF ( Idiopathic pulmonary fibrosis).
המומחית הראשונה קבעה שמדובר במחלה שסיבתה לא ידועה, אך בספרות הרפואית הוגדרו מספר גורמי סיכון למחלה זו ובהם עישון (בייחוד בהיסטוריית עישון של יותר מ- 20 שנות קופסא); חשיפות סביבתיות (בהקשר לחשיפות לאבק מתכות, אבק עץ, עבודת חוואות ועוד); גורמים זיהומיים; רפלוקס של חומצה מהקיבה; סכרת וגורמים גנטיים.
עוד נקבע בחוות דעתה של המומחית הראשונה שבשל היקף החשיפה המשמעותית של התובע, יש סבירות של 50% לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לחשיפה על אף מיעוט המחקרים בנושא הסיכון של עבודה בתעשיה הכימית/ פטרוכימית להתפתחות הליקוי. אשר לשאלת מאזן ההשפעות – המומחית הראשונה קבעה שעל אף שהתובע עישן בעבר (30 שנות קופסא שהופסק 15 שנה קודם לכן) הרי שסך הגורמים למחלה עדיין אינם ידועים, והמומחית בדעה שהשפעת העבודה היא בשיעור 20% לפחות.
המומחית הראשונה קבעה עוד שאין מדובר במחלת מקצוע.

3. ביום 25.9.19 נשלחו למומחית הראשונה שאלות הבהרה, עליהן השיבה ביום 30.10.19. במסגרת שאלות ההבהרה הועברו לעיון והתייחסות המומחית מספר מאמרים שלגביהם נטען שהם עומדים בניגוד לעמדת המומחית הראשונה. המומחית הראשונה הסבירה שמכיוון שמדובר במחלה נדירה, קשה לערוך מחקרים מסוג "קוהורט פרוספקטיביים" ומסתפקים לכן לרוב במחקרי מקרה בקרה, וגם מספר המשתתפים במחקרים אינו גדול בשל נדירות המחלה. המומחית הראשונה קבע עוד:
"אכן בדרך כלל שני מאמרים אינם מספיקים לקבוע קשר סיבתי. סטיתי מהכלל בעניינו של התובע מידת החשיפה הגבוהה בעבודתו, התרשמתי כי מר עזמה נחשף לאורך שנים רבות לחומרים כימיים מזיקים ברמות גבוהות ביותר, השנים הראשונות אף ללא שימוש באמצעי מיגון. בניטורים סביבתיים שבוצעו עליו נמצאו רמות בנזן הגבוהות במאות אחוזים מהרמה המותרת, ומעיון בתיק הרפואי נמצאו לפחות פעמיים חריגות בניטור ביולוגי ברמות ממיסים ארומטיים. לאור זאת, בשיקול החשיפה המשמעותית ועל-פי תוצאות המחקרים הנ"ל, אני בדעה כי יש חשד של 50% לפחות להשפעה של עבודתו על מחלתו."
אשר להשפעת הרגלי העישון של התובע על מחלתו, הסבירה המומחית בתשובותיה לשאלות ההבהרה שעישון אכן נחשד כאחד מגורמי הסיכון למחלה זו, אם כי גורמי המחלה אינם ברורים. עוד הסבירה שלאור זאת היא לא קבעה שמדובר בקשר סיבתי ודאי אלא שדי בחשיפה הניכרת בעבודה כדי להגיע למסקנה שמדובר בהשפעה של 20% לפחות.

4. הנתבע עתר למינוי מומחה רפואי נוסף, ובקשתו התקבלה (החלטות מהתאריכים 27.1.20 ו- 2.2.20). ההצדקה להיוועצות עם מומחה נוסף נמצאה בכך שמדובר במחלה נדירה, שהיא מחלה אידיופטית שסיבתה אינה ידועה ועישון ידוע כגורם סיכון לה. לפיכך נקבע כי עצם השימוש של המומחית במונח "חשד", וקביעתה שגורמי המחלה אינם ברורים, מצדיקים היוועצות במומחה נוסף.

5. בהתאם להחלטה מיום 9.2.20 מונה ד"ר סבסטיאן יאסקי מונה כמומחה רפואי נוסף (להלן – המומחה השני או המומחה הנוסף).
בחוות דעתו מיום 3.3.20 קבע המומחה השני שהתובע סובל מ- PULMONARU FIBROIS ( PF).
אשר לקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל, הפנה המומחה למספר מאמרים וסיכם כי בהתאם לספרות הרפואית לא נמצא קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפה לממיסים להם נחשף התובע בעבודתו, כולל בנזן. בספרות הוכרו כגורמי סיכון למחלה זו עישון, וחשיפות תעסוקתיות בתחומי חקלאות, בעלי חיים, מספרות, אבק מתכות, ליטוש אבנים וכן גורמים כגון עישון, רפלוקס, תרופות, סכרת, מחלות זיהומיות וסיבות גנטיות.
יחד עם זאת, הוסיף המומחה וקבע כי יתכן קשר עקיף בין חשיפתו של התובע לחומרים ארומטיים שגרמו לגירוי דרכי הנשימה ולפנוימוניטיס וכתוצאה מכך לפיברוזיס, כפי שצוין בחוות-דעתה של ד"ר אנה סולומונוב מטעם התובע.
אשר לשאלת מנגנון הפגיעה השיב המומחה כי הוא "מתקשה לענות, אך יתכן על פי המנגנון המתואר ע"י ד"ר אנה סולומנוב".
בשאלת מאזן ההשפעות קבע המומחה השני שלדעתו מחלתו של התובע היא תוצאה של שילוב של גורמים שונים, ביניהם עישון, סכרת וחשיפה בעבודה, "אך לא ניתן לקבוע שיש השפעה משמעותית של תנאי עבודתו של התובע על מחלתו."

6. בהתאם להחלטה מיום 24.8.20 הופנו למומחה השני שאלות הבהרה. נפרט להלן את השאלות ואת תשובות המומחה להן.

  1. בהתאם לרשימת העובדות המוסכמות שהוגשו ע"י הצדדים לתיק, התובע היה חשוף לממיסים שונים כולל בנזן, טולואן, קסילן, פאראקסילן, ארטוקסילן, חומרים ארומטיים ואליפטיים, כולל הקסאן, אינהידריד פטאלי, חומצה בנוזאית, חומצה פומרית, סודה קאוסטית ופומריט. על פי הממצאים העובדתיים המוסכמים, התובע היה חשוף לרמות חריגות של החומרים הנ"ל. בתשובתך לעניין הקשר הסיבתי, האם התייחסת לחשיפת התובע לכל החומרים שברשימה?
  2. אם כן – מדוע בתשובתך לשאלה 2 התייחסת רק לחשיפה לממיסים ובנזן?
  3. אם לא – מדוע לא בחנת חשיפת התובע ליתר החומרים המפורטים?

ת. בהחלטה מתאריך 9.2.20 נכתב:
במשך כל תקופת העבודה עבד התובע כעובד משמרת במתקנים שונים של המפעל בהם מייצרים חומרים מסוכנים שונים, כגון: בנזן, טולואן, קסילן, פאראקסלין, אורטוקסילן, חומרים ארומטיים, ממיסים אליפטיים כגון הקסמאן, איניהידריד פטאלי, חומצה בנזואית, חומצה פורמית (להלן – "החומרים המוסכנים").
לא נכתב בשום מקום שהחומרים האלו הם עובדות מוסכמות.
בנוסף לכך:
א. רופא תעסוקתי מקבל דוח ניטור סביבתי בגלל שתי סיבות: א- לדעת לאיזה חומרים העובד נחשף. ב – לאיזה רמות היו החשיפות.
ב. יתרה מזאת, מדוע בהחלטה מתאריך 9.2.20 ישנה בעמודים 5 -6 טבלה שבו נכתבו רמות של בנזן.
לאור כל האמור לעיל בעקבות המידע שקיבלתי, קביעתי התבססה לחשיפה לבנזן.

4. האם מתשובתך לשאלה 2 ומהתייחסותך להסבר של ד"ר סולומונוב ניתן להבין שקיים קשר ישיר בין חשיפת התובע לחומרים ארומטיים למחלת התובע?
ת. לא, בחוות דעתי כתבתי: יתכן ההסבר כל ד"ר אנה סולומונוב נתנה בחוות דעתה מטעם מר האני עזמה, שחשיפה לחומרים ארומטיים גורמים לגירוי דרכי הנשימה ולפנוימוניטיס וכתוצאה מכך לפיברוזיס.

5. האם לעובדה שהתובע לא מעשן כבר כ-15 שנה יש משמעות?
ת. לאחר הפסקת עישון, יתכן שתהליך הפיברוזיס הינה בלתי הפיכה.

6. האם זה נכון שהפסקת עישון של כ-15 שנה משפרת תפקודי נשימה בקרב מעשנים בעבר (אפילו באלה שאובחנו כחולים ב- COPD) ומצמצמת בצורה משמעותית את הסיכון לחלות במחלת ריאה?
ת. כפי שכבר עניתי, לאחר הפסקת עישון, יתכן שתהליך הפיברוזיס הינה בלתי הפיכה.

7. האם נכון שהתובע אובחן כסובל מ- Pulmonary fibrosis ורק מדובר בהשערה כי סובל מ- IPF?
ת. כן.

8. מה הקריטריונים לאבחנה של IPF?
9. האם אבחנה של Idiopathic pulmonary fibrosis נעשתה על דרך שלילה, וזאת לאחר שמומחים לא מצאו סיבה (גורם אתיולוגי) שמסבירה את התפתחותה של Pulmonary fibrosis כולל סיבה תעסוקתית/סביבתית?
10. האם קריטריונים לאבחנה כוללים תמונה דימותית מתאימה?
11. האם האבחנה כוללת לתוצאות בדיקה היסטופתולוגית?
12. האם במקרה הנדון, בהיעדר בדיקה היסטופתולוגית ניתן רק להגיד כי מדובר בפיברוזיס ריאתית, אך לא בטוח שמדובר ב-IPF?
לשאלות 8 – 12 ענה המומחה התשובה הבאה:
ת. השאלה הינה מחוץ לתחום התמחותי , לכן נמנע מלענות.

13. האם המומחים שטיפלו בתובע כן חשבו כי מדובר בפיברוזיס ריאתי משני לחשיפה תעסוקתית?
ת. כן.

14. האם במקרה הנדון היה יותר נכון להגיד כי מדובר במחלת ריאות אינטרסטיציאלית/פיברוזיס ריאתי, כאשר לא ניתן לשלול גם גורם תעסוקתי?
ת. אין לדעתי משמעות בניסוח.

15. האם זה נכון שלאחר ביופסית ריאות רק 1/3 מהחולים עם פיברוזיס ריאתי אובחנו לבסוף כסובלים מ-IPF וב-2/3 מהמקרים הנסיבות לפיברוזיס היו אחרות כולל אבחנה של Hypersensitivity pneumonitis Eosinophilic pneumonia, Cryptogenic organizing pneumonia ועוד?
ראה את העמדה העדכנית והמלצות עדכניות של The American Thoracic Society משנת 2018.
Diagnosis of Idiopathic Pulmonary Fibrosis, American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine Volume 198 Number 5 / September 1 2018 16. האם תסכים כי Hypersnsitivity pneumonitis גם כן גורם להתפתחות של פיברוזיס ריאתי ( Pulmonary Fibrosis).
17. האם זה נכון שחולים במחלת Hypersensitivity pneumonitis כרונית יכולים להיות בטעות מאובחנים כחולים ב- IPF? להלן ציטוט מהספר "Idiopathic pulmonary fibrosis" עמוד 18:
"The latter association raises the possibility that some patients with chronic hypersensitivity pneumonitis might have been inadvertently diagnosed as IPF."
לשאלות 15 – 16 ענה המומחה התשובה הבאה:
ת. השאלה הינה מחוץ לתחום התמחותי, לכן נמנע מלענות.

18. האם תסכים כי חומרים כימיים שונים כולל סולבנטים יכולים לגרום ל-hypersensitivity pneumonitis ודרך זו לפיברוזיס ריאתי? להלן המחקר שתומך במאמר:
"Occupational hypersensitivity pneumonitis in Japan: data on a nationwide epidemiological study. Kazuko Yoshida et al. Occupational and Environmental Medicine 1995;52:570-574"
ת. במאמר הנ"ל, מתוך 853 מקרים של hypersensitivity pneumonitis נמצאו 115 מקרים מסיבה תעסוקתית, מתוכם נמצא מקרה אחד קשור לחשיפה לממיסים, לא צוין לאיזה ממיס נמצא הקשר.

19. האם לפי מחקר זה נכון שמתוך 57 מקרים שסבלו מ-hypersensitivity pneumonitis, 13 מקרים מיוחסים לחומרים כימיים וממיסים? להלן ציטוט מהמקור:
"Among 57 cases of unknown aetiology, 15 were cases where workers were exposed to organic dust, 13 to chemicals or sovents, and the other 29 were related to office or home environments if the were not typical summer HP, ventilation pneumonitis, or bird fancier`s oung."
ת. נכתב שמתוך 57 מקרים ללא סיבה ידועה, 13 מהם נחשפו לחומרים כימיים וממיסים.

20. התובע נחשף גם לפטליק – מדובר בחומר Phthalic Anhedride. האם זה נכון שפטליק יכול לגרום לתגובה דלקתית בדרכי הנשימה, פגיעה ב-Mucous membranes ויכול לגרום לאסטמה וברונכיטיס וגם לתסמיכים של Hypersensitivity pneumonitis? מפנה אותך לטקסטבוק Pattetrson`s Allergic Diseases עמוד 1259 [המומחה הופנה לטבלה מתוך הספר, ד.ד.]
"Other acid anhydrides that have been described to cause similar respiratory hypersensitivity reactions
phthalic anhydride (PA)…"
ת. PHTALIC ANDHDRIDE הינו חומר המצוי בצרף אפוקסי היכול לגרום ל- HYPERSENSITIVE NEUMONITIS.
השאלה מבוססת על ספרות מקצועית שלא בתחום התמחותי.

21. האם זה נכון שלחשיפה סביבתית יש חשיבות בהתפתחותה של מחלת IPF?
ת. חשיפה סביבתית הינה אחד מגורמי סיכון ביחד לעישון, זיהום ויראלית, נטייה גנטית ועוד.

22. האם ידוע שחשיפה לתנאי סביבה עירונית ומזהמים אורבניים מעלה סיכון לחלות ב- IPF מעל לפי 3 או במילים אחרות ב- 300%? והממצא משמעותי סטטיסטית (OR=3/33, 95%CI=1.26-8/79) וזאת על פי המחקר של Iwai K וחב' (1).
Iwai K, Mori T, Yamada N, Yamaguchi M, Hosoda Y. Idiopatyic pulmonary ficbosis: epidemiologic approaches to occupational exporsures. Am J Respir Crit Care Med. 1994;150:670-5.
ת. המאמר לא נמסר לי.

23. האם תסכים כי תנאי העבודה של התובע והחשיפות הן חמורות בהרבה מאשר חשיפה סביבתית וחשיפה למזהמים אורבניים?
ת. אין באפשרותי לענות על השאלה ללא מידע מדויק על רמות החשיפה הסביבתיות.

24. בחוות דעתך הינך מצטט את עבודתו של ZISMAN משנת 2005, על פיה רפלוקס של חומצה מהקיבה GERD נחשב כגורם סיכון, דרך מיקרואספירציה של החומצה לריאות. כפי שעולה מהעובדות, התובע נחשף נשימתית לחומצות במסגרת עבודתו. האם חשיפה תעסוקתית לחומצות לא תורמת להתפתחות של PF?
ת. התובע נחשף ל:
א. חומצה בנזואית: חומר שמורכב מקבוצת בנזן שלאחר מאטומי הפחמן קשורה קבוצת קרבוקסיל. חומצה בנזואית משמשת כחומר שימור במזון.
ב. חומצה פורמית: חומצה אורגנית המשתמשת כתוסף מזון.
חומצות באופן כללי הן חומרים מגרים.

25. על פי הרשום בעובדות, התובע נחשף גם ל- Hexan. האם זה נכון כי חשיפה כרונית ל- Paraxylene יכולה לגרום לפגיעה ריאתית מסוג Chemical pneumonia?
ת. Hexan הינו ממיס ממשפחה אליפאטים, חשיפה כרונית עלולה לפגוע במערכת עצבים פריפרית, בהתנהגות וגם בעור.

26. על פי הרשום בעובדות, התובע נחשף גם ל- Paraxylene. האם זה נכון כי חשיפה כרונית ל- Paraxylene יכולה לגרום לפגיעה ריאתית מסוג chemical pneumonia?
ת. Paraxylene הינו ממיס ארומטי, כמו ממיסים ארומטיים אחרים חשיפה כרונית עלולה לפגוע בעור ובהתנהגות של העובד.

27. האם תסכים כי גם חשיפה לסודה קאוסטית גורמת לפגיעה ריאתית מסוג חסימתית?
A study of a male repeatedly exposed to sodium hydroxide mist in a work environment over a 20-year period showed obstructive airway disease. Encyclopedia of Toxicoligy Third edition 2014. Philip Wexler et al. p-124.
ת. נתרן הידרוקסידי או סודה קאוסטית של אלקליים, יש דיווחים אשר שאיפה ממושכת של נתרן הידרוקסידי תגרום לחסימה בדרכי הנשימה.

28. האם שעות העבודה המרובות כ-12 שעות ליום ואף עד 16 שעות ליום לא מעלות את עוצמת החשיפה? הרי כאשר המחוקק קבע את רמות החשיפה בתקנות בטיחות בעבודה, מדובר בעבודה בת 8 שעות ליום ובמקרה הנדון התובע היה נחשף כמעט בצורה כפולה – ז"א נחשף לרמות כפולות של החומרים וזאת כאשר גם כך היה מדובר ברמות חורגות של חלק מהחומרים.
ת. למעט תקנת רעש מזיק, כל התקנות מתייחסות לרמות חשיפה ליום עבודה של 8 שעות.
העובדה שהתובע תקופה עבד במשמרות של 12 שעות, על פניו מעלה את הסיכון.

29. בחוות דעתך אתה מצטט את עבודתו של Kathy B.Baumgarthner וחב' משנת 1997 שדנה על עישון כגורם סיכון להתפתחות של IPF. ברצוני להפנות אותך לעבודתו של אותו החוקר אשר פורסמה בשנת 2000:
Occupational and Environmental Risk Factors for Idiopathic Pulmonary Fibrosis: A Multicenter Case-Control Study
על פי ממצאי המחקר, הגברים שעובדים בתעשיה הכימית/פטרוכימית נמצאו בסיכון מוגבר יתר של פי 2.5 (250%) לפתח מחלת IPF עם מובהקות סטטיסטית גבולית (1.0-6.2) 2.5 OR. האם עבודתו של התובע עונה לקריטריונים של מפעל פטרוכימי ולפיכך מעלה את הסיכון שלו גם כן לחלות ב- IPF בצורה משמעותית?
ת. המאמר לא נמסר לי.

30. Occupational and Environmental Risk Factors for Idiopathic Pulmonary Fibrosis in Egypt: A multicenter Case-Control Study. Am J Epidemiol 2000 Jug 15;152(4):307-15.
ת. אין שאלה, למעט שם של מאמר, אציין שהמאמר גם לא נמסר לי.

31. כפי שעולה מהעובדות, מר עזמה נחשף לאורך שנים רבות לחומרים כימיים מזיקים ברמות גבוהות ביותר, בשנים הראשונות אף ללא שימוש באמצעי מיגון. במחקרים שציטטת נמצא כי חשיפה תעסוקתית במפעלים כימיים/פטרוכימיים נמצאה כמעלה סיכון לחלות ב-IPF. המחקרים לא דיברו על חשיפות לרמות שחרגו במאות אחוזים מהחשיפה המותרת. האם סוגיה זו לא אמורה להטות את כף המאזניים לטובת התובע ולקבוע שהשפעתה של החשיפה תרמה לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין מחלתו בסבירות של מעל 50% במקרה הנדון?
ת. היו מספר ניטורים בודדים עם תוצאות חריגות, אבל לא חושבת שניתן להצביע שזאת סיבה לעליה בסבירות של קשר סיבתי כאשר ידוע שעישון זאת הסיבה העיקרית לפיברוזיס ריאתי.

32. כפי שעולה מהתיעוד הרפואי, מעבר לרמות החשיפה החורגות, על פי הממצאים שבתיקו הרפואי של התובע, לפחות פעמיים היו חריגות בניטור ביולוגי ברמות ממיסים ארומטיים, וציינת את עובדה זאת בחוות דעתך. האם לסוגיה זו יש חשיבות לשאלת הקשר הסיבתי בעניינו של התובע?
ת. לא חושב.

33. בחוות דעתך הינך מצטט את חוות דעתה של רופאת ריאות ד"ר סולומונוב, שמנגנון הפגיעה יכול להיות כתוצאה של גירוי. כמו כן, כפי שעולה מחוות דעתך, מדובר במחלה שהתפתחה כתוצאה של שילוב גורמים שונים כולל עישון, מחלת סוכרת, וחשיפה תעסוקתית.
האם נכון שלאור העובדה שלאחר 15 שנות הפסקת העישון היא מינורית ביותר, השפעת הסוכרת על פי הספרות בכלל מוטלת בספק, ולאור הממצאים הספרותיים שפורטו לעיל קיימת סבירות מעל 50% שלחשיפה תעסוקתית השפעה מכרעת על התפתחות מחלת הפיברוזיס הריאתי אצל התובע.
ת. כפי שכבר ציינתי, יתכן שתהליך פיברוזיס הינה בלתי הפיכה לאחר הפסקת עישון.

34. האם אין מספיק ממצאים מובהקים אלו בכדי לקבוע כי הסבירות לקשר סיבתי עולה על 50%?
ת. לא.

38. מהי תשובתך לשאלה מס' 5 ברשימת השאלות כאמור בהחלטה מיום 9.2.20 בנוגע לאפשרות קיומה של מחלת מקצוע.
ת. ...כפי שכבר כתבתי: לדעתי מחלתו של התובע הינה תוצאת שילוב של גורמים שונים בניהם עישון, מחלת הסכרת וחשיפתו בעבודה.
אך לא ניתן לקבוע שיש השפעה משמעותית של תנאי עבודתו של התובע על מחלתו.
אציין: כי במסגרת תפקידי אני מתבקש לקבוע קיום/לא קיום של קשר סיבתי.
כל שאלה בנושא אחר, שלא בתחום התמחותי, יש להעביר לרופא בתחום.

7. בהחלטה מיום 24.12.20 נדחתה בקשת התובע לפסילת חוות דעתו של המומחה השני ולמינוי מומחה אחר.באותה החלטה נקבע כך:
"עיון בחוות דעתו של המומחה השני ובתשובותיו לשאלות הבהרה מעלה כי המומחה לא בחן את כלל המאמרים אליהם הופנה, ואף לא בחן את השפעת כלל החומרים הנזכרים בתשתית העובדתית. בתשובותיו לשאלות ההבהרה נמנע המומחה השני מלהשיב למספר שאלות הנוגעות לאבחנה המדויקת של מחלת התובע (במחלת PF (פיברוזיס ריאות) או IPF (פיברוזיס ריאתי מגורם לא ידוע) מאחר ומדובר בשאלות שהן מחוץ לתחום התמחותו, וזאת מבלי לפרט מה המשמעות של השוני בין האבחנות השונות לעניין השפעת תנאי העבודה על היווצרותן של המחלות.
היעדר תשובות מלאות לשאלות הללו יתכן שתקשה על בית הדין, בעת מתן פסק-הדין, לאמץ את קביעותיו של המומחה השני.
לאמור אוסיף שקביעתו של המומחה השני (בתשובה לשאלת הבהרה מס' 3), לפיה יתכן שחשיפה לחומרים ארומטיים שונים גורמת לגירוי דרכי הנשימה ולפנוימוניטיס בדומה להסבר של ד"ר סולומונוב מטעם התובע ותשובתו (שאלה 4) שהוא מתקשה להשיב על השאלה בעניין מנגנון הפגיעה ויתכן כי הפגיעה היא אכן בהתאם למנגנון שתארה ד"ר סולומונוב מצביעות לכאורה שגם עמדתו של המומחה השני (בדומה למומחית הראשונה) היא שאין מדובר בקביעה שהיא בהכרח חד משמעית"
יחד עם זאת הוחלט שלא לפסול את חוות הדעת מאחר ו"הקשיים שפורטו לעיל אינם מצדיקים בשלב זה את פסילת חוות דעתו של המומחה השני, והדברים יבחנו בבוא בית הדין ליתן את פסק הדין ולהכריע על איזה מבין חוות-הדעת שניתנו ראוי להסתמך בשאלת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות. בשלב זה, ובטרם ינתן צו לסיכומים, ראוי לאפשר למומחה השני להשלים את חוות דעתו בהתייחס לאותם מאמרים שלא הועברו לעיונו יחד עם שאלות ההבהרה".

8. ביום 4.4.21 הגיש המומחה הנוסף חוות דעתו המשלימה. כאמור, בתשובותיו לשאלות ההבהרה השיב המומחה בין השאר כי בנוגע לשאלות 22 ו- 29 לא נמסרו לו המאמרים שצוינו בגוף השאלה , וכן שבשאלה 30 יש רק הפניה למאמר ללא שאלה. ביום 19.1.2021 הוגשו מטעם התובע 5 מאמרים, ואלה נשלחו לעיון המומחה.
בחוות דעתו המשלימה, ציין המומחה כי נמסרו לידיו 3 מאמרים ( למרות שלבקשת התובע צורפו 5 מאמרים). כך, בחוות דעתו המשלימה לא התייחס המומחה למאמר שצורף בגין שאלה 22 לשאלות ההבהרה מאמר בשם:
Iwai K, Mori T, Yamada N, Yamaguchi M, Hosoda Y. Idiopatyic pulmonary ficbosis: epidemiologic approaches to occupational exporsures. Am J Respir Crit Care Med. 1994;150:670-5.
ומכאן שלא ניתן מענה לשאלה 22 בחוות הדעת המשלימה.

באשר למאמר שנזכר בשאלה 29 (בנושא Occupational and Environmental Risk Factors for Idiopathic Pulmonary Fibrosis: A Multicenter Case-Control Study. ) ציין המומחה כי מאמר זה כבר נמסר בעת הגנת חוות הדעת מיום 3.3.20.

טענות הצדדים
10. לטענת התובע יש לקבל את התובע ולהעדיף את חוות דעתה של המומחית הראשונה, שהינה אמינה מקצועית ומנומקת היטב, על פני חוות דעתו של המומחה הנוסף. לטענתו, חוות דעתו של המומחה הנוסף ותשובותיו לשאלות ההבהרה לקויות, אינן מדויקות, סותרות ומעלות ספקות רבים.
המומחית הראשונה קבעה בחוות דעתה שיש קשר סיבתי, וביססה את מסקנתה על פי מיטב ידיעתה, מומחיותה ושיפוטה הרפואי, תוך התבססות על העובדות המוסכמות, על התיק הרפואי, הבדיקות הסביבתיות ויתר המסמכים הרלוונטיים. בניגוד לכך, למומחה הנוסף דעה נחרצת בדבר היעדר קשר סיבתי, וזאת למרות שלא בחן את כלל החומרים אליהם נחשף התובע. בחוות דעתו התייחס המומחה הנוסף לחשיפה לבנזן בלבד והתעלם מכך שהתובע נחשף למגוון רחב של חומרים מזיקים. מסקנתו של המומחה הנוסף עומדת בסתירה לקביעתו בדבר מנגנון הפגיעה, לגביו ציין שיתכן שהנזק נרם במנגנון שתואר בחוו"ד ד"ר אנה סולומונוב מטעם התובע.

11. הנתבע ביקש שהתביעה תידחה ואת על יסוד חוות דעתו של המומחה הנוסף, אותה יש להעדיף על-פני חוות דעת של המומחית הראשונה. לטענתו, חוות דעתה של המומחית הראשונה אינה סבירה ואינה הגיונית. המומחית קבעה בענייננו של התובע קשר סיבתי נסיבתי בלבד ללא בסיס עובדתי בין החומרים עימם עבד התובע לבין המחלה ממנה הוא סובל. מסקנת המומחית היא ספקולטיבית ומבוססת על הנחות ועל שני מאמרים שאינם מבוססים דיים מבחינה רפואית. המומחית הסכימה שהמסקנה מבוססת על חשד בלבד.
לעומת זאת, המומחה הרפואי הנוסף הציג תמונה קלינית ברורה ומלאה ביחס לתובע. חוות דעתו של המומחה הנוסף ותשובותיו לשאלות ההבהרה הינן מבוססות, עקביות ומעוגנות בכל העובדות שהוגשו בפניו.

דיון והכרעה
12. לאחר שבחנו את חוות הדעת של שני המומחים הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל התביעה וזאת על יסוד האמור בחוות דעתה של המומחית הראשונה.
הלכה היא כי מקום שבפני בית הדין מונחות חוות דעת מנוגדות, יש להכריע בתובענה לפי עקרונות פרשנות חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי. במקרה שבו מגיע בית-הדין למסקנה שמדובר בשתי חוות דעת שוות משקל שעל פניהן הינן מבוססות, יש לפסוק לטובת המבוטח (עב"ל (ארצי) 3353-10-18 לוי - המוסד לביטוח לאומי (2.9.19)).

13. כמפורט לעיל, בעניינו של התובע מונו שני מומחים ואלה נדרשו לקבוע האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין החשיפה המשמעותית של התובע לחומרים מזיקים במהלך שנות עבודתו.
לא מצאנו בחוות דעתו של המומחה הנוסף ביסוס מספק למסקנתו בדבר העדר קשר סיבתי. המומחה הנוסף קבע כי בהתאם לספרות הרפואית לא נמצא קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפה לממיסים להם נחשף התובע בעבודתו, כולל בנזן. יחד עם זאת הוסיף המומחה וקבע כי יתכן קשר עקיף בין חשיפתו של התובע לחומרים ארומטיים שגרמו לגירוי דרכי הנשימה ולפנוימוניטיס וכתוצאה מכך לפיברוזיס, כפי שצוין בחוות-דעתה של ד"ר אנה סולומונוב מטעם התובע. אשר לשאלה באם הליקוי של התובע עקב עבודתו נגרם בעיקרו דרך פגיעות זעירות בהתאם לתורת המיקרוטראומה, השיב המומחה כי הוא "מתקשה לענות" וכי יתכן שהליקוי נגרם על פי תורת המיקרוטראומה בהתאם למנגנון המתואר ע"י ד"ר אנה סולומנוב מטעם התובע.
גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא ניתן הסבר מספק בנוגע לאפשרות קיומו של קשר סיבתי עקיף כמתואר בחוות הדעת מטעם התובע (תשובה לשאלה 4) ומהתשובות השתמע שיתכן וקיים קשר סיבתי שכזה.
בתשובותיו לשאלות ההבהרה התמקד המומחה הנוסף בהשלכות החשפה לבנזן ולא בחן את יתר החומרים. במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה ובמסגרת חוות הדעת המשלימה לא ניתן מענה לכל השאלות.
על כן לא מצאנו להסתמך על האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי הנוסף וכי בנסיבות העניין מצאנו להעדיף את חוות דעתה של המומחה הראשונה ד"ר וינברג. על יסוד האמור יש לקבוע שמסקנותיו של המומחה הנוסף אינן ברורות דין ואין בהן כדי להצדיק את דחיית התביעה.

14. המומחית הראשונה קבעה שיש קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לתנאי עבודתו וחשיפתו לחומרים. המומחית ביססה את מסקנתה על על שני מחקרי מקרה בלבד בהם נבחנה מחלתו של התובע בקרב עובדים בתעשייה הכימית/ פטרוכימית. המומחית נימקה את עמדתה והסבירה שבדרך כלל לא ניתן להתבסס על שני מאמרי מקרה לשם קביעת קשר סיבתי, אלא שבנסיבות המקרה, בהתחשב בחשיפה רבת השנים של התובע לחומרים כימים מזיקים, במיוחד בשנים הראשונות ללא אמצעי מיגון, בהתחשב בממצאי הניטורים הסביבתיים והבדיקות שערך התובע שהצביעו על חריגות – קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%. בנוגע למאזן ההשפעות קבעה המומחית כי הגם שהתובע עישן בעבר והגורמים למחלתו אינם ידועים בוודאות, הרי שלאור החשיפה המשמעותית מדובר בהשפעה ניכרת בשיעור של 20% לפחות.
אמנם בתשובותיה לשאלות ההבהרה השתמשה המומחית במונח "חשד" בהתייחס לקשר הסיבתי, ובמונח "אי ודאות" בהתייחס לגורמי מחלתו של התובע. אין בכך בלבד כדי להצדיק את פסילת חוות הדעת (עב"ל (ארצי) 62739-02-19 יצחק אברבנל – המוסד לביטוח לאומי (19.5.20)). העובדה שבמדע הרפואה אין עדיין ודאות בנוגע לגורמי מחלתו של התובע אין פירושה שלא ניתן להכריע בהליך על יסוד מאזן ההסתברויות. בנסיבות המקרה כאן נחה דעתנו, לאחר עיון במכלול חוות דעתה של המומחית הראשונה ותשובותיה לשאלות ההבהרה, כי אין בשימוש בביטויים אלה כדי למעט ממסקנתה שבוססה הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי בשיעור העולה על 50% בנסיבות המקרה הקונקרטי - חשיפה לחומרים מזיקים במשך שנים ובחלקן ללא אמצעי מיגון, חריגות של מאות אחוזים מרמת החשיפה המותרת לגבי חומרים מסוימים, ונתונים חריגים בניטור הביולוגי של התובע בנוגע לחשיפה לממיסים ארומטיים בלפחות שתי הזדמנויות, כמו גם מיעוט המחקרים בהתייחס לגורמי המחלה בה חלה.
די במחקרים אליהם הפנתה המומחית ובנסיבות המקרה הקונקרטי כדי לבסס קשר סיבתי משפטי, גם אם אין מדובר בהכרח בקשר סיבתי רפואי בעל בסיס מדעי מוצק (עב"ל (ארצי) 38687-04-19 המוסד לביטוח לאומי - לאה בונשטיין (19.01.20)).

15. סוף דבר – התביעה מתקבלת.
הנתבע ישא בשכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים .

16. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"א, (04 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אהובה מטסרו
נציג עובדים

דניה דרורי,
שופטת

ליאור לוין
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: האני עזמה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: