ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלום מור נגד אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ :

לפני כבוד השופטת אילה גזית

התובעים:

  1. שלום מור
  2. ציפורה מור
  3. משה טל
  4. ציונה טל
  5. אופיר רוטמן
  6. עופרה רוטמן

נגד

הנתבעת:

אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ

פסק דין

מבוא

מר שלום וגב' ציפורה מור (להלן: "התובעים 1-2"), מר משה וגב' ציונה טל (להלן: "התובעים 3-4") ומר אופיר וגב' עופרה רוטמן (להלן: "התובעים 5-6"), הם בעלי זכויות בדירות המצויות ברחוב הדס 22 בעיר חולון. התובעים 1-2 הם בעלי דירה מספר 49, התובעים 3-4 הם בעלי דירה 50 והתובעים 5-6 הם בעלי דירה מספר 46.

חברת אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), היא חברה קבלנית אשר בנתה את הדירות ומכרה אותן לתובעים, במסגרת הסכמי מכר.

לטענת התובעים 1-6, לאחר קבלת החזקה בדירות הבחינו בליקויים רבים ובלתי נסבלים בהם: ליקויי רטיבות, חדירות מים, התנפחויות ועובש. הנתבעת ביצעה מספר תיקונים שלטענתם, היו קוסמטיים בלבד, ולמעשה כל הליקויים חזרו ואף החמירו.

התובעים 1-6 עתרו למתן צו עשה לתיקון הליקויים שנתגלו בדירות, וכן עתרו לחיובה של הנתבעת בפיצויים על-פי שלושה ראשי נזק: עלות דיור חלופי בסך של 25,000 ₪, עלות ניקיון הדירה בסך של 3,000 ש"ח ועוגמת נפש בסך של 25,000 ש"ח. סך הכול 53,000 ₪, לכל דירה, והסכום הכולל שהועמד לתביעה הוא 159,000 ₪.

הנתבעת טוענת, כי היא הסכימה לבצע תיקונים בדירות התובעים, שכן זכות זו מוקנית לה על-פי דין ועל-פי הסכמי המכר שחתמה עימם, אלא שהתובעים 1-6 מסרבים לאפשר לה לבצעם.

בהחלטת פרוטוקול מיום 8.5.16 מונה מומחה מטעם בית-המשפט, המהנדס, מר מרדכי בס (להלן: "המומחה מטעם בית-המשפט"), אשר בחן מהם הלקויים בדירות התובעים 1-6, אם קיימים ליקויים בדירות התובעים 1-6, ככל שקיימים ליקויים, מהו אופן תיקונם, משך זמן תיקון הליקויים ועלות הכספית שלהם.

ביום 9.8.16 הגיש המומחה מטעם בית-המשפט את חוות דעתו וקבע, כי תיקון הליקויים עומד על סך של 95,530 ₪, בדיקות המטרה על-גבי קירות חוץ לאיתור מוקדי הרטיבות עומד על סך של 6,000 ₪ ותיקון ליקויים אשר אינם לסיכום (מותנה בתוצאות הבדיקות), עומד על סך של 14,100 ₪.

ביום 18.1.17 ניתנה החלטת בית-המשפט לפיה על הנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים בפיקוח המומחה מטעם בית-המשפט.

תובעים 1-2

לאור בקשת התובעים 1-2, ביום 28.5.17 נדרש המומחה מטעם בית-המשפט לקבוע האם הדירה של התובעים 1-2 ראויה למגורים במהלך תקופת תיקון הליקויים ולאיזה פרק זמן. במכתבו מיום 5.6.17 קבע המומחה מטעם בית-המשפט, כי לאור ההחמרה במצב הדירה ולאור השיהוי בתיקונים כפי שהוצעו בחוות דעתו ולאור מצבו הבריאותי של בעל הדירה – התובע 1 – אין אפשרות להמשיך לתובעים 1-2 להתגורר בדירה ויש למצוא להם דיור חלופי.

ואף במסגרת סעיף ד.1 למכתבו של המומחה מטעם בית- משפט מיום 13.2.18 נקבע, כי: "סוכם כי בעקבות התפשטות הרטיבויות בכל רחבי הדירה ובניגוד לרשום בחווה"ד של הח"מ (מתאריך 3.8.16), יש צורך בפינוי כל תכולת הדירה אל מקום אכסון זמני."

ביום 25.6.17 ניתנה החלטה לפיה הנתבעת תמציא לתובעים דיור חלופי למשך ביצוע עבודות התיקון בדירתם של התובעים 1-2. ביום 6.9.17 נקבע, כי סכום הדיור החלופי יעמוד על סך של 6,000 ₪ לחודש, ובהחלטת פרוטוקול מיום 9.1.18 נקבע, כי הנתבעת תפקיד בקופת בית-המשפט סך של 6,000 ₪ למשך שלושה חודשי שכירות, היינו, סך של 18,000 ₪, אשר יועבר לידי התובעים 1-2 לצורך הדיור החלופי.
בהחלטת פרוטוקול מיום 12.7.20 הודיע ב"כ התובעים, כי הסתיימו העבודות בדירתם של התובעים 1-2.

תובעים 3-4

אשר לתובעים 3-4 ייאמר, כי ביום 18.11.20 הוגשה בקשה מטעם התובעים לפיה יתאפשר לתובעת 4 (בעצמה וכאלמנתו של התובע 3), להגיש סיכומים בכתב תוך 60 יום מיום קבלת אישור מהנדס על תקינות העבודה בדירתה.

בהחלטת פרוטוקול מיום 18.11.20 לא נעתר בית-המשפט לבקשתה של התובעת 3, וניתן צו להגשת סיכומים מטעם התובעים 1-4, תוך 60 יום. התובעים 3-4 לא עמדו בהוראה זו, שכן הסיכומים שהוגשו לתיק בית-המשפט הוגשו מטעם התובעים 1-2 בלבד. לפיכך, עולה, כי התובעים 3-4 זנחו את תביעתם, ועל-כן תביעתם נמחקת בזה.

תובעים 5-6

ביום 17.11.20 ניתן תוקף של פסק-דין להסכם פשרה שהוגש על-ידי התובעים 5-6 לפיו הנתבעת תשלם לתובעים 5-6 בגין ליקוי הבניה סך של 28,000 ₪ כולל מע"מ, וכן תישא בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד.

מכאן, ולאור האמור לעיל, ולאחר סיום התיקונים אשר בוצעו בדירת התובעים 1-2, השאלה היחידה שנותרה להכרעה לפני בית-המשפט היא האם התובעים 1-2 זכאים לפיצויים על-פי הרכיבים שפורטו על-ידם, ואם כן, מהו שיעור הפיצויים.

טענות הצדדים

התובע 1 טוען בשמו ובשם רעייתו התובעת 2, כי הם לא זוג צעיר והם סובלים מבעיות בריאות רבות ולא פשוטות.

התובע 1 טוען, כי מדובר בדירת פנטהאוז יקרה, עם מרפסת יפה לנוף בקומה גבוהה, וכך גם בכל הנוגע לאבזור הדירה הכולל בחירת ריצוף היקר והטוב ביותר; דרך ארונות יוקרה תוצרת רגבה; מטבח מאובזר ואיכותי; דלתות חמדיה; פרקט מעץ אמיתי ועוד, והכל כדי שיוכלו לעבור את הגיל השלישי בנחת ובנוחיות.

התובע 1 טוען, כי כבר בחורף הראשון החלו תופעות של נזילות וחדירות מים מאסיביות לדירה. התובעים 1-2 חשו בריחות לא נעימים, ראו התנפחויות של הקירות, הופעות של כתמי עובש ירוקים, טחב ופטריות - וכל אלו נובעים מהצטברות מאסיבית של מים ומתועדים בדו"חות המומחים.

התובע 1 ורעייתו פנו אין ספור פעמים אל הנתבעת לתיקון הליקויים, אלא לא ביצעה את העבודה באופן רציני ויסודי לפתרון הבעיה.

לטענתו, בכל פעם הגיע פועל או מספר פועלים וביצעו עבודות "טיוח" קוסמטיות של צביעת האזורים אשר נפגעו מהרטיבות, אולם לא טופל שורש הבעיה - מקור הרטיבות - כך שמיד לאחר ביצוע התיקון - חזרה הרטיבות על כל המשתמע מכך (ריחות, טחב ועוד), והכל היה מלווה בוויכוחים, התחכמויות, מריחות ומריבות מצד נציגי הנתבעת.

משכך, טוען התובע 1, כי כבר במהלך השנה הראשונה, נאלצו לפנות לחברת "הדס ביקורת מבנים בע״מ" המתמחה בביקורת מבנים, אשר מהנדסת מומחית מטעמה ערכה ביקורת בדירות והעבירה לידם את חוות דעתה בקשר לליקויים שבדירה.

התובע 1 טוען, כי משלא זכה למענה רציני, מקצועי וראוי מטעם הנתבעת, כפי שהיה מצופה ממנה לעשות לאור חוות הדעת של חברת "הדס ביקורת מבנים בע״מ, נאלצו, בלית ברירה, לעתור לבית-המשפט למתן צו לביצוע התיקונים הנדרשים בדירתם.

מטעם הנתבעת הצהיר מר אולג חבוייניצקי, מהנדס הנתבעת, אשר ריכז את עבודות התיקונים על-פי חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט בדירות התובעים.

מר חבוייניצקי מצהיר, כי התיקונים בוצעו על פי הנחיות המומחה מטעם בית-המשפט, שאף נקרא למקום פעמים רבות ביוזמת התובעים.

לטענתו, טענות התובעים 1-2 בגין ארונות המטבח, מקורם בהתעקשותם לקבל מהנתבעת תשלום ו/או פיצוי גבוה ממה ש מגיע להם, אם בכלל מגיע. הארונות שבהם מדובר, כאמור, היו אחרי בלאי של שנים ובמצב משומש מאוד, ואילו התובעים 1-2 התעקשו לקבל ארונות חדשים שהנתבעת תישא במלוא עלותם, וזאת ללא כל הצדקה.

הנתבעת שילמה עבור הוצאות רבות שהיו כרוכות בכל מה שהיה קשור לפינוי דירת התובעים, דיור חלופי, הובלות, אריזה, אחסנה, אך אינה מסכימה להיכנע לדרישות בלתי סבירות.
הנתבעת מעולם לא התעלמה מפניות התובעים 1-2 ופעלה לתיקון הליקויים וביצוע העבודות כפי שמצאה לנכון, אך חלק מהנושאים ניתן היה לפתור רק לאחר עבודות ברכוש המשותף ובקירות החוץ של הבניין, ובמקרים אחרים, גם אם תיקון לא התברר כיעיל, דבר שקורה, המומחה מטעם בית-המשפט נתן הנחיות שבוצעו, כאמור.

הנתבעת טוענת, כי התובעים טוענים לפיצויים בגין עגמת נפש בגובה בלתי סביר על-פי כל קנה מידה, העולים במאות אחוזים גם על פי מה שנקבע בפסקי-הדין המחמירים ביותר בנושא.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, בחוות דעת המומחים ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה של תובעים 1-2 להתקבל על סך כולל של 71,107 ₪.

התובעים 1-2 עתרו לפיצויים תחת מספר ראשי נזק, ואדון בהם אחד לאחד.

ירידת ערך - בקשה לפיצול סעדים

במסגרת סיכומי התובעים 1-2 הועלתה לראשונה בקשה ליתן היתר לפיצול סעדים ביחס לטענתם לירידת ערך הדירה. התובעים 1-2 טוענים, כי במכתבו של המומחה מטעם בית-המשפט מיום 13.6.18 ציין, כי צינור הביוב של הבניין (14 קומות), נמצא צמוד מעל לצד החיצוני של חלון חדר שינה של ההורים של התובעים 1-2. משמעות הדבר שכל ריחות הביוב חודרים אל פנים דירת התובעים 1-2.

עוד הוסיף המומחה מטעם בית המשפט, כי: "על-פי תקנות התכנון והבניה מוצא הצינור צריך להיות לפחות 1.80 מ' מעל משקוף החלון, דבר שלא קיים במקרה הנדון." (ראו: נספח 7 לסיכומי התובעים 1-2).

לפיכך, והואיל והתביעה דנן אינה כוללת טענות כנגד ליקוי מיקום צינור הביוב של הבניין, ואינה כוללת טענה של ירידת ערך, התובעים עותרים ליתן היתר לפיצול סעדים.

הנתבעת טוענת, כי התובעים 1-2 לא הגישו בקשה להיתר לפיצול סעדים ואין לאפשר להם להעלות בקשה זו במסגרת הסיכומים. לטענתה, ככל שחפצו התובעים 1-2 להוסיף סעד זה, היה עליהם להגיש כתב תביעה מתוקן על-פי חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט, תוך 14 ימים מקבלתה, ללא צורך ברשות בית-המשפט, וזאת בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

יתרה מכך, הנתבעת טוענת, כי אף בבקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה על-ידי התובעים 1-2 לא נתבקשה ירידת ערך, והבקשות לתיקון כתב התביעה נדחו על-ידי בית-המשפט בהחלטות מיום 20.2.21 ויום 26.1.21.

לאחר עיון ושקילת טענות הצדדים עולה כי דין בקשת התובעים 1-2 להיתר לפיצול סעדים - להידחות.

תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שכותרתה: "תובענה תכיל מלוא הסעד", קובעת:

"(א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.
(ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה."

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי שכותרתה: "מי שלא תבע סעד אחד מרבים" קובעת:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

לעניין הימנעות בית-המשפט ממתן פיצול סעדים לתובע, יפים הדברים הבאים:

"הכלל לפיו אין לאפשר פיצול סעדים מבוסס, בין היתר, על השאיפה שלא להטריד את הנתבע מספר פעמים באותו עניין, כמו גם הרצון להימנע מלהעמיס על המערכת שלא לצורך. פיצול הדיון באותו עניין גורם בדרך כלל לבזבוז משאבים וזמן, הן של הצדדים הן של המערכת השיפוטית, ועל-כן אין לעודדו (ראו, למשל: ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813, 819 (1979); קשת, בעמ' 618-615; גורן, בעמ' 127). היתר לפיצול סעדים מצריך, לפיכך, הצדקה מיוחדת, כגון אינטרס לגיטימי של המבקש בפיצול הדיון."
(ראו: ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 16.5.11, בפסקה 12 לפסק-הדין).
עוד נקבע בפסיקה, כי: "הרשות לפצל את הסעדים... רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל" (ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813, 819 (1979)).

יתרה מכך במסגרת תקנה 25 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), שכותרתה: "תביעת מלוא הסעד וכל הסעדים בשל עילה אחת", נקבע:

"(א) תובע יכלול בכתב תביעה את מלוא הסעד שלטענתו הוא זכאי לו בשל עילת התביעה ולא יוכל להגיש תביעה בשל החלק שלא תבע.
(ב) תובע יכלול בכתב התביעה את כל הסעדים המבוקשים בשל עילת תביעה אחת, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט או הדין מתיר שלא לתבעו במסגרת אותה תביעה; רשות מבית המשפט לא תינתן אלא במסגרת בקשה לפיצול סעדים.
(ג) בית המשפט יכריע בבקשה לפיצול סעדים עד תום קדם-המשפט."

מן הדין היה שיגישו התובעים 1-2 לתיק בית-המשפט בקשה נפרדת בעניין זה עוד בתחילת ההליך, אלא שהדבר לא נעשה. למעלה מכך, אף במסגרת בקשתם של התובעים 1-2 לתיקון כתב התביעה לא התבקש סעד של ירידת ערך. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה שהבקשה הועלתה לראשונה רק בסיכומי התובעים - אין מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים מטעם התובעים 1-2, והיא נדחית בזה.

סוגיית ארונות המטבח בדירת התובעים 1-2

התובעים 1-2 טוענים, כי על-פי ממצאי חוות דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט נמצאו סימני רטיבות חמורים בקיר דרומי במטבח, מלווה בשכבות טיח וצבע נפוחות ומתקלפות; הרטיבות נמשכת מתקרת המטבח ועד לארון מטבח תחתון; סימני רטיבות גם בקיר בצדי ארון מטבח (ראו: עמוד 20 לחוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט).

לצורך תיקון הליקויים בדירה, פורקו ארונות המטבח, והיה על הנתבעת להרכיבם מחדש לאחר סיום התיקונים. אלא שלטענת התובעים 1-2, לאחר פירוק הארונות התברר, כי בשל הרטיבות הקשה, ארונות המטבח ניזוקו באופן שנגרם להם נזק בלתי הפיך. התובעים 1-2 צירפו תמונות להמחשת מצב הארונות המטבח אשר נראים נפוחים ורקובים (ראו: נספח 10 לסיכומי התובעים 1-2, ונספח 2 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע 1).

התובעים צירפו את מכתבה של חברת "רגבה" יצרנית ארונות המטבח של התובעים מיום 30.4.18, לפיו קבע נציג החברה, כי לאור הפגמים שנגלו בארונות המטבח ולאור העובדה, כי לא ניתן לייצר חלקים חדשים במקום החלקים הפגומים – אין אפשרות למחזר ולהשמיש ארונות אלה, ועל-כן יש לייצר ארונות מטבח חדשים (ראו: נספח 11 לסיכומי התובעים 1-2).

יתרה מכך, התובעים 1-2 מפנים למכתבו של המומחה מטעם בית-המשפט מיום 29.4.2018 אשר קבע, כי הארונות אינם ניתנים לשימוש חוזר וזאת בעקבות ריקבון, התנפחויות ועובש שהתפשט על גביהם כתוצאה מהרטיבות הקשה, וכי יש להחליפם ב-4 ארונות קיר חדשים (ראו: נספח 12 לסיכומי התובעים 1-2).

לפיכך, מבקשים התובעים 1-2 לקבוע, כי הנתבעת אחראית לריקבון ארונות המטבח, וכן לחייבה בסך של 46,400 ₪ עבור שלושה ארונות מטבח שהוזמנו על-ידם, וכן בסך נוסף של 17,400 ₪ לארון הרביעי שטרם הוזמן מפאת חיסרון כיס, ובסך הכול: 63,800 ₪ (ראו: קבלה עבור רכישת הארונות בנספח 14 לסיכומי התובעים 1-2).

הנתבעת טוענת, כי ארונות המטבח היו לאחר בלאי של שנים ובמצב משומש מאד, והיה על התובעים 1-2 להציג חוות דעת שמאי רכוש בדבר מצב ארונות המטבח והבלאי שלהם, שכן קביעתו של המומחה מטעם בית-המשפט לעניין ארונות המטבח הן חסרות משקל ראייתי.

יתרה מכך, הנתבעת טענה בסיכומיה, כי בקביעת פיצוי בגין נזקים הנגרמים לרכוש, ישנה הבחנה בין ערך "כינון" לערך "שיפוי". "ערך כינון" - עלות רכישת ארונות מטבח חדשים לחלוטין, לבין "ערך שיפוי" –ניכוי בלאי או פחת של ארונות המטבח. לטענת הנתבעת בנסיבות התיק דנן, יש להעמיד את התובעים 1-2 במצב בו היו נמצאים לולא הנזק, ועל-כן יש לנכות בלאי סביר כדי לאזן בין ערכי הכינון וערכי השיפוי.

לאחר עיון בראיות התביעה בהן מכתב מחברת המטבחים "רגבה", מכתבו של המומחה מטעם בית-המשפט ומהתמונות שצורפו עולה, כי יש מקום לחייב את הנתבעת בגין ארונות המטבח החדשים שנרכשו על-ידי התובעים 1-2, בהתאם לסכום הנקוב בקבלה שצורפה על-ידם. סכום הקבלה עומד על סך 43,800 ₪ בתוספת התקנה בסך 2,600 ₪ (ראו: נספח 14 לסיכומי התובעים 1-2).

אין חולק, כי הוכח לפני בית-המשפט, כי מצבם הפיזי של ארונות המטבח נבע מליקוי הרטיבות עליו אחראית הנתבעת, ולא כתוצאה מבלאי של הארונות או תחזוקה לקויה שנעשתה על-ידם. מדובר בארונות מטבח שהותקנו עם כניסת התובעים 1-2 לדירתם החדשה.

כמו-כן, הוכח לפני בית-המשפט, כי מצבם הפיזי של ארונות המטבח אינו מאפשר התקנתם מחדש, וזאת בהתאם לממצאיו של המומחה מטעם בית-המשפט ומעיון בתמונות שצורפו. כידוע, הפסיקה הכירה בכך שחוות דעת מומחה מטעם בית-המשפט נהנית ממעמד מיוחד, ולא בנקל יסטה בית-המשפט מהממצאים ומהמסקנות שבחוות הדעת.

אשר על-כן, ועל-מנת "להשיב את המצב לקדמותו", יש מקום לחייב את הנתבעת עבור עלות ארונות המטבח החדשים שנרכשו בפועל על-ידי התובעים 1-2.

לעניין טענת הנתבעת, כי יש לקבוע פיצוי על-פי ערך שיפוי ולא ערך כינון, הרי שטענה זו אינה רלוונטית בנסיבות התיק דנן, שכן אין עסקינן בתביעה ביטוחית. עקרון השיפוי הוא מעקרונות היסוד של ביטוח הנזקים. לפי עקרון זה, זכאי המבוטח הסובל מנזק או מאובדן לשיפוי עבור ההפסד שנגרם לו בפועל. בתיק דנן לא עולה שאלה של ערך כינון מול ערך שיפוי כגון חוזי ביטוח.

אף מפסקי הדין שהפנתה הנתבעת בסיכומיה בעניין זה, לא עולים מהם כל רלוונטיות לתיק דנן: בת"א (שלום- חי') 21645-07-18 לוי נ' ימין (פורסם בנבו 3.2.21), לא מדובר בתביעה חוזית בגין ליקויי בניה ולמעלה מכך, כבוד השופטת וינברגר לא פסקה פיצוי על-פי ערכי כינון משום שלא הוצגו לה חשבוניות המעידות על רכישת מוצרים חדשים, וזאת בניגוד לנסיבות התיק דנן (סעיף 61 לפסק-הדין).

אף בת"א (שלום–כ"ס) 3997-07-17 אביטן נ' לוי (פורסם בנבו 2.4.19), לא מדובר בתביעה בגין ליקוי בניה. התובעים שם הם שוכרים של דירה חדשה שבעקבות ליקויי רטיבות ניזוק רכושם, שחלק ממנו הוא רכוש ישן שהביאו עימם לפני כניסתם לדירה. במקרה דנן, מדובר בבעלים של דירה שרכשו דירה שבנתה הנתבעת ואשר התקינו ארונות מטבח חדשים בכניסתם אליה.

אשר על-כן, על הנתבעת לפצות את התובעים 1-2 בגין נזקי ארונות המטבח שנרכשו בפועל בסך כולל של 46,400 ₪ (עלות שלושה ארונות מטבח בסך של 43,800 ₪ ועלות התקנתם בסך של 2,600 ₪).

הוצאות אגב ביצוע התיקונים בדירה על-ידי הנתבעת

ביום 19.4.19 התובעים 1-2 הגישו בקשה להחזרי הוצאות נוספות מהנתבעת אשר נגרמו במהלך וכתוצאה מביצוע העבודות בדירתם כפי שהעלה התובע 1 בתצהיר עדות ראשית מטעמו. בהחלטת יום 3.5.19 נקבע, כי הבקשה תישקל במסגרת פסק-הדין.
להלן פירוט ההוצאות המבוקשות על-ידי התובעים 1-2 מהנתבעת:

הובלה (כפולה) של ציוד וריהוט - סך של 4,739 ₪; אחסון תכולת הדירה (פעמיים) - סך של 1,708 ₪ (3,416 ₪) + סך של 512 ₪. בסך הכול: 3,928 ₪ - הוצאות אלו מאושרות לתובעים 1-2 הואיל והם נדרשו לפנות את הדירה לצורך ביצוע תיקון הליקויים והוצאות אלו מגובות בקבלות אשר הוצגו בנספח 14 לסיכומי התובעים 1-2. סך הכול 8,667 ש"ח.

פירוק והרכבת שני ארונות וציוד אמבט - סך של 1,750 ₪: הוצאה זו אינה מאושרת, שכן אין מדובר בהוצאה שהיא חלק מאחריותה של הנתבעת, ולמעלה מכך, לא צורפה קבלה בגין הוצאה זו.

דמי תיווך דיור חלופי - סך של 3,802 ₪; מדור בבית מלון ־ סך של 4,787 ₪: הוצאות אלו אינן מאושרות, שכן בהתאם להחלטה מיום 6.9.17 נפסקו לטובת התובעים 1-2 תשלום עבור דמי שכירות לחודש על סך של 6,000 ₪ שהועברו לידי התובעים 1-2.

ועד בית בכפל - סך של 2,150 ₪ (430 ₪ 5 x חודשים תשלום ארנונה בכפל - סך של 3,020 ₪ + סך נוסף של 1,509 ₪ עבור חצי חודש בתחילת העבודות וחצי חודש לפני הפינוי. סה״כ: 4,529 ₪: אין לאשר את דרשתם להחזר-תשלומים, ששילמו התובעים 1-2 בגין מסי-ארנונה ודמי-ועד. לא הוכח מקור לחיובן של הנתבעת בתשלומים אלה וממילא לא הוכח, כי התובעים 1-2 נדרשו לשלם בכפל, תשלומים אלו בעת השהות מחוץ לדירתם. יתרה מכך, אף לא צורפו כל הקבלות וכל-שכן אף שיעורם לא הוכח כנדרש.

גגון לפתח יציאה מהמטבח למרפסת – סך של 2,100 ₪; ברזים פנימיים חומרי אינסטלציה - סך של 526 ₪; חיבור מערכת שמע וטלוויזיה - סך של 300 ₪; החלפת צילינדר לדלת כניסה ראשית - סך של 300 ₪: אין לאשר הוצאות אלו, שכן הן אינן חלק מההוצאות שהנתבעת מחוייבת בהן, ולא הובהר על-ידי התובעים 1-2 מדוע יש להשית הוצאות אלו על הנתבעת.

הרכבת צוקל במטבח – סך של 1,040 ₪: הואיל ונזקי הרטיבות נגרמו במטבח יש מקום לאשר הוצאה זו.

החלפת 2 שידות ראש מיטה שניזוקו - סך של 2,200 ₪ (טרם נרכשו, צורפה הצעת מחיר ותמונות); שתי מנורות חדר שינה שנשברו על ידי עובדי הנתבעת בזמן התיקונים ־ סך של 600 ₪ (טרם נרכשו): התובעים 1-2 לא תמכו את השווי של הרהיטים והרכוש באסמכתאות כגון חשבוניות או קבלות, ועל-כן אין מקום לאשר הוצאות אלו.

ניקוי ספות סלון לאחר ביצוע התיקונים - סך של 1,225 ₪; ניקוי וילונות לאחר ביצוע התיקונים - סך של 1,151 ₪: אין זה מסוג הפיצוי שיש להטיל על הנתבעת, ואין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה.

לאור האמור לעיל, על הנתבעת לשלם החזר הוצאות בגין הובלה ואחסון בסך של 8,667 ₪, ובגין הרכבת צוקל במטבח בסך של 1,040 ₪, סך הכול 9,707 ₪.

פיצוי בגין עוגמת נפש

התובעים 1-2 טוענים, כי התגוררו בדירה אשר מצבה היה קשה במשך מספר שנים, ובשל ההחמרה בליקויי הבניה בהם: הרטיבות הקשה בקירות, בתקרות ומרצפות כלל חלקי הדירה, וכן ההתפשטות של הפטריות והעובש בקירות אשר לוותה בריח חריף, נאלצו בסופו של דבר לעזוב את דירתם ולעבור לדיור חלופי, וזאת בגילם המבוגר (בני 70) במצב בריאותי קשה.

לפיכך התובעים 1-2 טוענים, כי נגרמה להם פגיעה באיכות החיים ואובדן ההנאה שלהם מהדירה במשך שנים ועד שהליקויים תוקנו בפועל, וכן עקב המגורים בדירה במצבה במשך שנים, ובשל אי הנוחות הנובעת מהצורך בפינוי הדירה וחיים מחוץ לה במשך חודשים ארוכים - יש לפסוק להם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪.

הנתבעת טוענת, כי הסכום המקורי לפיצוי בגין עוגמת נפש שנתבע בכתב התביעה עמד על 25,000 ₪, שהוא על הצד הגבוה, אולם בגבולות הסביר על-פי הפסיקה. אלא שהטענה והדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 100,000 ₪, על אחת כמה וכמה שהמומחה מטעם בית-המשפט העריך בחוות דעתו את עלות כלל התיקונים בדירה בסכום של כ-115,000 ₪, היא מופרכת, מוגזמת ומופרזת בצורה קיצונית.

לאחר עיון במסמכי התיק, כולל המוצגים והתמונות עולה כי יש מקום להעמיד את סכום הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 15,000 ש"ח.

הבסיס המשפטי לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, שכותרתו: "פיצויים בעד נזק שאינו נזק-ממון", הקובע:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין."

ליקויי בניה הם בגדר הפרת חוזה שנכרת בין הקבלן לבין הרוכש, ועל-כן רוכש דירה זכאי לפיצויים בגין עוגמת נפש, סבל ואי נוחות שנגרמו לו כתוצאה מהפרות הסכם המכר על-ידי הקבלן, בכפוף לשיקול דעת בית-המשפט (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 2291/00 נוי עודד נ' ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ, (פורסם בנבו) (29.6.08), ות"א (מחוזי ירושלים) 1042/97 אברמוביץ נ' סולל בונה בע"מ (לא פורסם (2005)). מטרת הפיצוי היא להעמיד את רוכש הדירה - הניזוק - במצב בו היה נמצא אלמלא ארעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה (ראו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם) (2005), פסקה 16).
כמו-כן, לעניין זה יפים דבריו של כבוד השופט ו. זילר בת"א 725/89 בני יצחק ואח' נ' שיכון ופיתוח בע"מ, כפי שצוטט מת.א (ירושלים) 884/91 בריברום נ' רמט בע"מ (30.10.96):

"דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד."

לעניין אופן חישוב הפיצוי בגין עוגמת נפש נקבע בע"א 6540-05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' [פורסם בנבו] (1.12.08) עמוד 16, כדלקמן:

"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם)."

לעניין נזקי רטיבות נקבע בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992):

"אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים. ... אין זה תפקידו של רוכש דירה לחפש את מקור חדירת המים ולתקנו. זה תפקידו של הקבלן, וכל האחריות חלה עליו, לבנות את הבניין באופן אטום לחדירת מים, ולתקן מיד, וכיאות, כל ליקוי בבניה, שמחדיר מים. כל ליקויי הבניה מתגמדים לעומת חדירת מים לדירה, לעניין הסבל ועוגמת הנפש. ... במשך תקופה ארוכה חיו התובעים ומשפחתם בתוך רטיבות, כשהם סובלים סבל רב."

ומן הכלל אל הפרט.

מעיון בממצאים שעלו בחוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט וממכתביו וכן מהתמונות שצורפו על-ידי התובעים 1-2 עולה באופן ברור, כי דירת התובעים ניזוקה מליקויי רטיבות חמורים, קשים ומתמשכים החל משנת 2014 (ראו: תכתובות בין התובעים לנתבעת בעניין הליקויים נספח א' לכתב התביעה), ועד לסיום התיקונים בדירה בשנת 2020. לפיכך, מדובר בתקופה ארוכה של אבדן הנאה מהדירה.

יובהר, כי מדובר בדירה חדשה שנרכשה מהנתבעת, ועל-כן מצופה היה לקבל דירה תקינה וראויה למגורים ללא פגמים משמעותיים או אי התאמות בלתי סבירות.

יתרה מכך, ניכר כי לתובעים 1-2 נגרם חוסר נוחות ופגיעה משמעותית באיכות החיים שלהם שכן בעקבות התפשטות הרטיבויות בכל רחבי הדירה, היה צורך בפינויים של התובעים 1-2 וכן בפינוי של תכולת כלל הדירה, ומעיון בתמונות שצורפו לתצהירו של התובע 1 ניתן להתרשם, כי הדירה נראתה כאתר בניה.

לא זו אף זו, אף העובדה, כי חלק מנזקי הרטיבות החמורים בדירת התובעים 1-2 נגרמו בשל חדירת מים מקירות החוץ של הבניין (הרכוש המשותף), אשר בגין ליקוי זה התנהל תיק נוסף כנגד הנתבעת בת"א 6922-10-14 על-ידי הנציגות המשותפת, אינה תומכת בגרסת הנתבעת לפיה המקרה דנן אינו כה חמור לעומת תיקי ליקויי בניה אחרים.
אשר על-כן ולאור הפסיקה שהובאה לעיל, יש מקום לפסוק לתובעים 1-2 פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

הוצאות עבור שכר טרחת המומחים

לאור האמור לעיל, יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1-2 את שכר הטרחה שגבתה המומחה מטעמם, הדס חברת ביקורת מבנים בסך 1,416 ₪, וכן את חלקם של התובעים 1-2 בשכר טרחת המומחה מטעם בית-המשפט בסך של 3,861 ש"ח (ראו: קבלות מיום 1.4.15, ומיום 29.6.16 בנספח 14 לסיכומי התובעים 1-2). סך הכול 5,277 ש"ח.

סוף דבר

אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים 1-2 ביחד ולחוד סך של 71,107 ₪ ( 46,400 ₪ - בגין ארונות מטבח, 9,707 ₪ - בגין החזר הוצאות, 15,000 ש"ח - בגין עוגמת נפש ), וזאת בתוספת הוצאות בגין שכר טרחת המומחים בסך של 5,277 ₪, ובצירוף הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ (בתוספת מע"מ), והכול בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לכל הצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלום מור
נתבע: אפרידר יוזמה והשקעות בע"מ
שופט :
עורכי דין: