ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חברת ציוד בע"מ :

בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט רמזי חדיד

תובעת

מדינת ישראל – קרן קיימת לישראל
באמצעות ב"כ עוה"ד ציון רווה

נגד

נתבעת
חברת ציוד בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד ארז מילנר

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים עבור פלישה לחלקה שבבעלותה.

התובעת, קרן קיימת לישראל (כיום, רשות מקרקעי ישראל) , הינה הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 11646 חלקה 67 בשטח של 295 מ"ר בשדרות ההסתדרות, מפרץ חיפה (להלן: "חלקה 67").

הנתבעת הינה חברה למסחר וציוד מלגזות והיא בעלת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 11646, חלקות 11-12 ו-65 (להלן: "חלקת הנתבעת").

חלקת הנתבעת גובלת בחלקה 67.

החל משנת 2007 פלשה הנתבעת לחלקה 67 ועשתה בה שימוש ללא קבלת רשות התובעת .

ביום 10.02.2013 פנתה הנתבעת לתובעת בכתב לפיו היא ביקשה לחכור את חלקה 67 בפטור ממכרז וזאת בנימוק, בין היתר, כי מדובר בשטח פרטי פתוח. התובעת לא השיבה לגוף העניין לפנייה זו ו ביום 24.02.2017, או בסמוך לכך, היא פנתה לנתבעת במכתב דרישה לפינוי חלקה 67. עם קבלת הדרישה הנ"ל, שבה הנתבעת ופנתה לתובעת בבקשה לחכור את חלקה 67 בפטור ממכרז, ומשלא קיבלה תשובה לאותה פנייה, היא שלחה לה תזכורת בנדון ביום 13.07.2017.

ביום 20.12.2017 הודיעה התובעת לנתבעת כי ייעוד חלקה 67 הינו שטח ציבורי פתוח, ולא שטח פרטי פתוח כפי שצוין בפניות הנתבעת, ולפיכך בקשתה לחכור את החלקה, נדחתה. הנתבעת לא השלימה עם עמדתה הנ"ל של התובעת והיא שבה ופנתה אליה בנדון, אולם התובעת דחתה את פנייתה בשנית במכתבה מיום 22.01.2018.

תביעה דנן הוגשה ביום 27.03.2019 ובה עתרה התובעת לפינוי הנתבעת מחלקה 67 וכן לחייבה בתשלום דמי שימוש ראויים. דא עקא, ביום 16.09.2019 פינתה הנתבעת את חלקה 67 ולפיכך התייתר סעד הפינוי שהתבקש בתביעה. נותר אפוא לדון בדרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים וזאת מיום 07.03.2012 ועד למועד הפינוי בפועל, 16.09.2019.

במסגרת התביעה הגישו הצדדים חוות דעת נוגדות לעניין שווי חלקה 67, ואשר ממנו נגזר גובה דמי השימוש הראויים. לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מונה השמאי מר דותן דרעי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט") והוא נתן את חוות דעתו בהתאם.

בחוות דעתו קבע מומחה בית המשפט שתי חלופות לאומדן שווי חלקה 67: האחת, שווי חלקה לפי תב"ע מאושרת, והשנייה, שווי חלקה לפי שימוש כחצר תעשייה (החלופה השנייה הנ"ל תיקרא להלן: "החלופה השנייה").

ביום 21.04.2021 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית אשר קיבלה תוקף של החלטה, וזאת כדלקמן:

החלופה השנייה כפי שנקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט תשמש בסיס לקביעת דמי השימוש שעל הנתבעת לשלם לתובעת עבור התקופה הרלוונטית לתביעה: 07.03.2012-16.09.2019.

בין הצדדים מחלוקת בשלושה עניינים שונים, אשר תוכרע בפסק דין מנומק לאחר הגשת סיכומים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת (ו לסיכומי התובעת יצורפו מסמכים כפי שנקבע באותה הסכמה), וזאת ללא הגשת תצהירי עדות ראשית או שמיעת הראיות בתביעה. אלה הם העניינים שנותרו במחלוקת בין הצדדים:

האם דמי השימוש הראויים הינם בשיעור של 6%, כטענת התובעת, או שמא 5%, כטענת הנתבעת כשמוסכם כי לשיעור הנ"ל מתווסף מע"מ.
האם יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית עבור דמי השימוש בהם תחויב הנתבעת עד למועד התשלום בפועל.
הוצאות ההליך.

משהוגשו סיכומי טענות הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת, ולאחר ששקלתי מכלול טענותיהם ועיינתי במוצגיהם, ניתן להלן פסק הדין בתביעה.

דיון:

שיעור דמי השימוש הראויים:

דרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בשיעור של 6% מבוססת על החלטת מנהל מקרקעי ישראל מס' 1243, לפיה, כאשר השימוש במקרקעין הוסדר כדין, דמי השימוש יהיו בשיעור של 5% בעוד כי שימוש לא מוסדר אשר בגינו הוגשו הליכים משפטיים, כבמקרה דנן, מחויב בדמי שימוש בשיעור של 6%.

קבלת עמדת הנתבעת ולפיה יש לחשב דמי שימוש ראויים בשיעור של 5%, משמעותה מתן יחס דומה הן למי שטרח והסדיר כדין את השימוש בקרקע ציבורית מבעוד מועד והן למי שבחר על דעת עצמו וללא קבלת רשות לכך לפלוש לקרקע ציבורית ולעשות בה שימוש ככל העולה על רוחו. לכך אין לתת יד, שכן הדבר עלול לעודד פלישה לקרקע ציבורית.

טענת הנתבעת כאילו היא פלשה לחלקה 67 בתום לב ומתוך סברה כי מדובר בחלק מהחלקה שלה, נטענה בעלמא ולא נתמכה בראיה כלשהי. יתרה מכך, לגרסת הנתבעת עצמה, עוד בשנת 2013 נודע לה כי חלקה 67 הינה בבעלות התובעת ועל אף זאת, היא פינתה אותה רק בחלוף כ-6 שנים, לא פחות, ללמדך כי הטענה בנדון אינה מחזיקה מים.

ודוק, עצם העובדה כי התובעת התמהמהה במשך כ-4 שנים עד אשר דחתה את פניית הנתבעת לחכור את חלקה 67, אינה טעם מוצדק לקבלת עמדת האחרונה בנדון. עסקינן במשאב ציבורי שהסדרת השימוש בו נעשית על פי הוראות הדין, הנחיות והחלטות של הגורמים המוסמכים אצל התובעת. קבלת עמדת הנתבעת בנדון משמעותה כי כל אימת שלא נדחתה בקשה לחכירת קרקע ציבורית, אזי הדבר מהווה היתר לפלוש לאותה קרקע. גם לעמדה זו אין לתת יד ואני דוחה אותה מכל וכל.

חיזוק למסקנה אליה הגעתי לעיל מצאתי בעובדה כי גם לאחר שהתובעת דחתה את בקשת הנתבעת לחכור את חלקה 67, האחרונה לא אמרה נואש והיא שבה ופנתה לתובעת באותו עניין. חשוב מכך, גם לאחר שהתובעת דחתה את פנייתה החוזרת של הנתבעת במכתבה מיום 22.01.2018, חלפו כשנה ו-9 חודשים, לא פחות, עד אשר הואילה הנתבעת לפנות את חלקה 67. תאמר אפוא מעתה כי ממילא הנתבעת פעלה על דעתה ומבלי שהחלטת התובעת בבקשתה לחכור את חלקה 67, היתה בראש מעייניה.

ממכלול הנימוקים לעיל, מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בשיעור של 6% ומע"מ עליו.

שערוך דמי השימוש:

הנימוקים כמפורט בסעיפים 9-10 לעיל תומכים בדרישת התובעת לשערוך דמי השימוש הראויים המגיעים לה מהנתבעת.

יתרה מכך, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, הפרשי הצמדה וריבית המתווספים לקרן החוב, אינם משפרים את מצבו של הנושה אלא כל כולם נועד לשמור על ערך הכסף המגיע לו, זאת ותו לא (ר' ע"א 438/90 פקיד שומה חיפה נ' הד הקריות בע"מ, פ"ד נא(5) 668, 705).

לאור האמור לעיל, אני מקבל את דרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עבור דמי השימוש שייפסקו בתביעה.

בנדון יובהר כי לסיכומי התובעת צורפה תעודת עובד ציבור המפרטת, בין היתר, את חישוב דמי השימוש הראויים בשיעור של 6% ושערוכם ליום 06.05.2021. בהתאם לחישוב הנ"ל, עליו לא חלקה הנתבעת, הסכום המגיע לתובעת הינו 67,482 ₪ (כולל מ ע"מ), הוא הוא הסכום שייפסק בתביעה.

הוצאות ההליך:

כאמור, רק לאחר הגשת התביעה, בחלוף כ-6 חודשים ממועד הגשתה, הואילה הנתבעת לפנות את חלקה 67. בנסיבות העניין, ומאחר והתקבל חלק נכבד מהסעד הכספי שהתבקש בתביעה, אזי ממילא התובעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בנדון, יש להפנות לתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות "סבירות והוגנות", ורק מטעמים מיוחדים בית המשפט מוסמך שלא לפסוק הוצאות כאמור. במקרה דנן, לאור מכלול הנסיבות כמפורט לעיל, אין כל מקום לפטור את הנתבעת מהוצאות ההליך, מה גם והגשת התביעה והוצאות האגרה, הוצאות התובעת עבור חוות דעת מומחה מטעמה כמו גם חלקה בשכרו של מומחה בית המשפט, כל אלה היו מחויבי המציאות.

סיכום:

לאור מכלול הנימוקים לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 67,482 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 06.05.2021 ועד התשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה, הוצאות המומחה מטעמה, חלקה של התובעת בשכר טרחת מומחה בית המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ (כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על ההוצאות מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים כמפורט לעיל ישולמו עד ליום 07.10.2021.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, 05 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חברת ציוד בע"מ
שופט :
עורכי דין: