ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ח'אלד אסעד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת סאוסן אלקאסם
נציג ציבור (מעסיקים) מר ליאור לוין

התובע:
ח'אלד אסעד
ע"י ב"כ: עו"ד האני גרה
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן מרדכי גלסברג

פסק דין

מונחת לפנינו תביעת התובע להכיר באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה.
ואלו העובדות הרלוונטיות
התובע יליד 1965. לתובע ותק 33 שנים בהוראה, ב תוכן 25 שנים מרצה במכללות.
בתקופה הרלוונטית עבד התובע בשתי מכללות – ' מכללת בית ברל' ו'אקדמיית אלקאסמי' כמרצה למקצועות מדעי המחשב. ב'אקדמיית אלקאסמי' כיהן גם כראש החוג למדעי המחשב החל מיום 1.9.2015 (עמ' 24 לקובץ תצהיר התובע).
ביום 11.6.2017, ע בר התובע אירוע לבבי ואושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה.
התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באירוע הלבבי כפגיעה בעבודה.
ביום 28.1.2019, דחה הנתבע את תביעת התובע מטעמים עובדתיים ורפואיים.
ביום 9.2.2020, הגיש התובע תביעה דנן כנגד החלטת ה נתבע.
התובע הגיש תצהירו ותצהיריהם של אשתו וגיסו.
ביום 30.6.2021, נחקר התובע על תצהירו. הנתבע ויתר על חקירת עדי התובע . הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 , קובע כדלקמן –
" בחוק זה, במבוטח -
"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע;
"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו ".
אירוע לבבי עשוי להיחשב כפגיעה בעבודה במסגרת החלופה בחוק של תאונת עבודה ככל והמבוטח יוכיח התרחשותו של 'אירוע חריג' שעשוי שיהיה "דחק נפשי בלתי רגיל' או "מאמץ מיוחד" בסמוך לאירוע.
על התובע להוכיח –
"ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן...
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו."

"השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות". " בחינה סובייקטיבית זו מצריכה עיגון בראיות אובייקטיביות."
מן הכלל אל הפרט
לאחר עיון במלוא החומר בתיק, עדויות התובע וטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת קיומו של אירוע חריג ביום 11.6.2017. ונבאר.
בסעיף 3 להודעה על פגיעה בעבודה, טען התובע לפגיעה בחודש 06/2017, בדרך לעבודה "בעת יציאה מהבית לעבודה". בתיאור הפגיעה רשם התובע –
"באותו יום התכוננתי לצאת לעבודה כמרצה. והואיל והייתי כל הלילה עובד על העבודות של הסטודנטים ולא ישנתי וכשבקשתי לצאת מהבית קבלתי אירוע לב. יצוין כי לפני האירוע עד האירוע לא ישנתי הואיל והייתי בודק העבודות."
גם בסעיף 4 להודעה לא נרשם תאריך מדויק לקרות האירוע, והסתפק התובע ברישום חודש הפגיעה 06/2017.
תיאור זה אינו תואם את תיאור הפגיעה בהצהרה לפני פקיד תביעות ובהליך המשפטי.
בהצהרה שמסר התובע לפקיד תביעות במחלקת נפגעי עבודה אצל הנתבע, תיאר את האירוע כלהלן (צורפה לתביעה עמ' 5 לקובץ) –
"לקראת סוף סמסטר והיה לי לבדוק הרבה בחינות ועבודות של סטודנטים שלא רציתי לאחר כי יש לי תוכניות השתלמות בחופשות הקיץ. מיום חמישי בערב והמשך ביום שישי עד שעות מאוחרות בלילה, באותה לילה בשעה 4:00 לפנות בוקר הייתי מאד עייף והלכתי לישון, אחרי זמן קצר הרגשתי קושי רב בנשימה וכאבים מתגברים בחזה עד שבשעה 5:00 הובהלתי למוקד רפואי ומשם לבי"ח הלל יפה."
התובע הצהיר כי תחושותיו וכאביו החלו תוך כדי שינה, כפי שגם העיד לפנינו. זאת בשונה מטענתו בהודעה על פגיעה בעבודה ש כאביו החלו כשביקש לצאת מהבית.
בכתב התביעה תיאר התובע את שגרת עבודתו כלהלן –
"שעות עבודתו של התובע כמרצה במוסדות השונים הינן רבות והוא נאלץ לעבוד בביתו במשך כל הלילה לרבות לשעות הקטנות של הלילה על מנת להספיק בדיקת העבודות של הסטודנטים.
ביום 11.6.2017 התובע קיבל אירוע התקף לב בשעות לפנות בוקר יציאתו לעבודתו והכל בהתאם לפירוט שלמטה".
כלומר, התובע רגיל לעבוד שעות רבות, כולל בביתו עד השעות הקטנות של הלילה.
את האירוע החריג תיאר התובע כדלקמן –
"ביום 11.6.17 לפנות בוקר ובשעות הקטנות לתוך הלילה של יום 10.6.17 שהה התובע בביתו בבדיקת העבודות של הסטודנטים אותם הוא מרצה במוסד החינוכי, עבודתו בבדיקת העבודות הנ"ל התארכה עד לשעה 04:00 לפנות בוקר של יום 11.6.17, הוא הרגיש בחניקות ועייפות וביקש לנוח ו/או לישון קצת הואיל וכבר בשעה 07:00 הוא אמור להיות בדרכו לעבודה. למרבית המצער התובע נימנם לשם שינה אולם שוב הוא הרגיש בסימנים הנ"ל בצירוף דקירות וצריבות וכאבים בחזה, הוא שתה מים והרגיש סימני התעלפות..." [ההדגשות במקור]

בתיאור התובע לא ברור מה הדבר החריג באירועי אותו יום ביחס לשגרת עבודתו כפי שתוארה בסעיף הקודם.
בתצהיר עדות חזר התובע על תיאור האירוע מיום 11.6.2017 כפי שתואר בכתב התביעה.
התובע צירף לתצהירו מסמכים שונים המציגים את כלל האירועים במכללה לקראת סוף השנה בחודשים מאי – יוני 2017 מבלי להסביר את המשמעות של אירועים אלו לשם ההכרה ב אירוע ביום 11.6.2017 כאירוע חריג.
בעדותו הרחיב התובע את גרסתו ותיאר תקופה עמוסה במיוחד תוך פירוט כלל המטלות שנאלץ לבצע לרבות השתתפות בשני כנסים. התובע העיד שהיה מוטל עליו עומס רב באותה תקופה אשר גרם לדחיות במועדי ביצוע מ טלות סוף השנה.
מנספחי התצהיר עולה כי נדרש התובע להגיש הערכה מסכמת לשנת הלימודים 2016/2017 עד יום 5.7.2017 (עמ' 55 לקובץ התצהיר). צוות חוג מדעי מחשב נדרש להגיש הערכה מסכמת לפעילויות והישגים עד יום 18.6.2017. יצוין כי התובע היה מכותב למייל שנשלח לחברי הצוות, מבלי שנדרש אישית להגיש הערכה מסכמת זו (עמ' 26 לקובץ התצהיר).
בהנחיות סוף סמסטר שני (עמ' 31 לקובץ התצהיר) הונחו מרצי המכללה להגיש את טופסי בחינות מועדי א' ו- ב' עד יום 10.6.2017. במכתב ששלח ד"ר יאסין כתאני (דיקן אקדמי) נקבעו מועדי הגשת ציוני ה סטודנטים (עמ' 32 לקובץ התצהיר) – תרגילים, עבודות בית ומטלות למיניהן יוגשו על ידי הסטודנטים לא יאוחר מיום 17.6.2017 וציוני המרצים יימסרו עד יום 6.7.2017. עבודות גמר יוגשו על ידי הסטודנטים עד יום 6.7.2017 וציוני המרצים לא יאוחר מיום 25.7.2017. מבחני סמסטר ב' יתחילו ביום 1.7.2017 ציונים ימסרו עד שבעה ימים ממועד הבחינה. מועדי א' לבחינות בקורסים שהתובע מלמד נקבעו לימים 6.7.2017 ו- 15.7.2017 (עמ' 35-33 לקובץ תצהיר התובע).
נזכיר שהצהיר התובע לפקיד התביעות כי לקראת סוף הסמסטר היה עסוק בבדיקת בחינות ועבודות. אולם, בשים לב להנחיות, ב מועד האירוע טרם החלו מבחני סוף סמסטר.
בעדותו אישר התובע כי בדיקת מבחנים ועבודות היא חלק מעבודתו כמרצה. גם אישר כי אין לו עוזרת והוא עושה את עבודתו באופן עצמי. עוד העיד התובע כי בסמסטר ב' לימד 6 קורסים בבית ברל ו- 7 באלקאסמי. עיון בנספחי התצהיר מעלה כי בסמסטר ב' בשנת תשע"ז לימד התובע בבית ברל 3 קורסים ולא שישה. התובע העיד שמספר הקורסים שהוא מלמד כמעט זהה מדי שנה. נוסיף כי בסמסטר ב' לימד התובע בשתי המכללות בית ברל ואלקאסמי 18.5 שעות, היינו פחות שעות מסמסטר א' בו לימד בשתי המכללות 26 שעות.
יוצא אפוא, כי לא הוכח עומס חריג או לחץ שונה משגרת עבודת התובע.
בעדותו טען התובע לראשונה כי השוני מ עבודתו הרגילה בשנים קודמות, שני כנסים שהתקיימו בחודש מאי 2017 ועיכבו את השלמת יתר המטלות שהיה צריך ל בצע. התובע העיד שהיה צריך לכתוב מאמרים ולהציג ם בכנסים. התובע המציא ראיה ליום עיון אחד שהתקיים ביום 9.5.2017 ולא 11.5.2017 כעדותו. ביום זה התקיימו שני מושבים, התובע הנחה את הפאנל השני החל משעה 12:30 ולא הופיע כאחד המרצים בפאנל. את הפאנל הראשון בשעות הבוקר הנחה מרצה אחר. התובע לא המציא שום מסמך לגבי ימי העיון באתונה או ראיה לכתיבת מאמר כלשהו והצגתו. גם אם התובע כתב מאמרים הרי כתיבתם הייתה לפני מועדי הכנסים, הרבה לפני מועד האירוע החריג הנטען.
נוסיף, כי בהצהר ה שמסר התובע לנתבע התייחס להשתלמויות קיץ, מבלי להזכיר במילה את הכנסים בחודש מאי שלטענתו גרמו לעומס רב בעבודתו ועיכוב בביצוע המטלות השונות.
התובע התייחס גם לדרישה מיום 31.5.2017 להגשת דו"ח היעדרויות עבור סטודנטים שחרגו מאחוז ההיעדרויות המותר בשנת הלימודים. התובע המציא את הדו"ח בו הופיעה סטודנטית אחת בלבד. התובע לא הסביר מה זמן העבודה הדרוש לביצוע מטלה זו במיוחד ומדובר במטלה טכנית לדלות נתונים מדו"חות נוכחות במערכות הממוחשבות.
התובע העיד כי עקב העומס והלחץ נאלץ לעבוד בבדיקת העבודות והמבחנים משעה 20:00 בערב עד השעה 04:00. נזכיר כי אשתו הצהירה שנכנס לחדר עבודה בשעה 22:00 בלילה. בעדותו ניסה התובע להעצים את רגשותיו ביום האירוע כשהעיד כי בבדיקת המבחנים יש כעס מסוים כי אז הוא מגלה מה הסטודנטים עשו ומה לימד כל הסמסטר. גם עניין זה עלה לראשונה בעדות התובע.
סביר יותר בעינינו שהתרשמות התובע מהישגי הסטודנטים נמשכת לאורך בדיקת העבודות, התרגילים, עבודות הגמר והמבחנים. כלומר, משך תקופה של מספר שבועות לכל הפחות. וככל שמתעורר כעס אז הוא ממושך ולא מוגבל ליום האירוע ספציפית במיוחד ולפי לו"ז מטלות המרצים, סביר שעסק התובע ביום האירוע בהשלמת כתיבת המבחנים ולא בדיקתם .
מכל המקובץ עולה, שעומס העבודה לקראת סוף הסמסטר היה פרוש על כחודשיים וחצי ימים של בדיקת תרגילים, עבודות בית, עבודות גמר ומבחנים כפי שקורה בעבודה השגרתית של מרצה מדי סוף סמסטר או סוף שנה. נזכיר כי התובע עוסק בהוראה 33 שנים וכמרצה במכללות כ 25 שנים.
גם בתיעוד הרפואי אין זכר לאירוע חריג. בקבלתו בבית חולים הלל יפה ביום 11.6.2017 בשעה 07:04, התלונן התובע על כאב בחזה –
"בן 52 ברקע דיסליפידמיה.
בבוקר יום קבלתו בשעה 05:00 סבל מכאב לוחץ בחזה מלווה בהזעה אשר העיר אותו משינתו." [ההדגשה שלי ס. א.]
בתיעוד הסמוך ביותר לאירוע, אין זכר לעבודה עד השעות הקטנות של הלילה או עומס כלשהו בעבודה . כמו כן, עולה מהרישום, כעדות התובע לפנינו , כי הכאבים העירו אותו משינתו.
סיכומו של דבר
מסקנתנו מעדות התובע וכלל המסמכים שהונחו לפנינו כי ביום האירוע לא ארע אירוע חריג בהשוואה לשגרת עבודתו של התובע כמרצה. בכל אופן, מתאר התובע לחץ ועומס עבודה שנמשכו מעל חודש ימים קודם למועד האירוע. הלכה ידועה כי מתח נפשי ממושך אינו מקיים את הדרישה בפסיקה לקרות אירוע תאונתי חריג בעבודה.
אשר על כן אין מנוס מדחיית התביעה בשלב זה מבלי להיזקק למינוי מומחה רפואי.
משמדובר בתיק מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, (05 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

ליאור לוין
נציג ציבור

סאוסן אלקאסם
שופטת


מעורבים
תובע: ח'אלד אסעד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: