ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עודה מוסא גאהלין נגד עמירה עמוס :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק אופנהיים
התובע
עודה מוסא גאהלין

ע"י ב"כ: עו"ד מחאג'נה
-
הנתבעים
עמירה עמוס

רחמים בנימין

ע"י ב"כ: עו"ד חץ

פסק דין

התובע עבד אצל הנתבעים, חקלאים מורד יריחו, כעובד יומי, במטע התמרים שלהם. לטענת התובע הוא זכאי לזכויות הנובעות מתקופת עבודתו (הפרשי שכר, חופשה , הבראה ,חגים , פנסיה , תוספת ותק ומענק, דמי כלכלה ,נסיעות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ולפי חוק הגנת השכר) ומנסיבות סיומה- פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת , פיצוי בגין הפרת חובת שימוע ובגין פיטורין שלא כדין).

דיון והכרעה
בטרם יידונו רכיבי התביעה לפרטיהם, יוכרעו סוגיות שבמחלוקת ושלהן השלכה על בחינת הרכיבים הספציפיים.

תקופת העבודה
לטענת התובע החל לעבוד אצל הנתבעים ביום 14.4.14 ופוטר ביום 22.1.18 (כך בגרסה בכתב התביעה ובתצהיר). אליבא דנתבעים, תקופת העבודה היא מ1.1.16 ועד אמצע ינואר 2018.
תלושי השכר שהנפיקו הנתבעים מצביעים על תקופת עבודה זו. יצוין בהקשר זה כי התלושים הודפסו עוד ב2018 ובטרם הגשת התביעה ומשכך יש לייחס אמינות מסוימת לאמור בהם לענין זה . אלא שהתובע צרף לכתב התביעה גם העתקי שיקים של הנתבעים לפקודת התובע – שבעה במספר, משנת 2015 והוא מבקש לראות בכך חיזוק לגרסתו. ( יוער שמתוך עדות הנתבע 2 (להלן- כפי שקראו לו הצדדים, בני), עלה שהם, כיתר ה שיקים שצרף, המתייחסים לשנים שאינן במחלוקת, כולם נכתבו על ידי הנתבע 1 (להלן- עמוס).
לכך השיב בני בחקירתו , בהתאמה לגרסה שבתצהירו, כי יתכן שהתובע הועסק על ידי הראיס שעמו עובדים הנתבעים, אבו -חאבס ,בתקופות מסוימות קודם ל2016, אך לא על ידי הנתבעים עצמם. את הוצאת השיקים הסביר בכך שלעתים הראיס ביקש לקבל סכומים לתשלום לעובדיו בשיקים על מנת שישתמשו בהם לפרעון אצל חלפן כספים ביריחו, על חשבון כלל החוב כלפי הראיס, והם נאותו לכך.
ולעמדתנו- אין כל ראיה לעבודת התובע החל מ14 באפריל 2014. גם התאריך הספציפי בו נקב לא משכנע נוכח עדותו הכוללנית ביחס לסוגיות אחרות וכאשר הוברר שביחס למועד סיום העבודה כלל אינו מדייק. הת ובע טען בעדותו כי רשם לעצמו מועד תחילת עבודתו ולכן זכר, אך בחר שלא להציג רישום זה. גרסה זו אינה מהימנה עלינו.
עם זאת מוכנים אנו לקבל כי בחודשים לגביהם הוצגו שיקים ,התובע עבד בפועל וזאת גם בשנת 2015. בני עצמו העיד כי היקף העבודה בתמרים משתנה לפי העונות והם מעסיקים כ3-4 עובדים קבועים ובעונות הבוערות יכול מספר העובדים להגיע ל30-40 (עמ' 22 ש' 5-6 ). אם כן, הנתבעים עצמם מאשרים שאותם עובדים שגייס הראיס הם הם עובדיהם הזמניים. זאת ועוד, הנתבעים ממשיכים להתייחס לראיס גם ביחס לתקופה שלגביה אין מחלוקת על ההעסקה, כך שלא מצאנו מקום לקבוע כי הראיס היה המעסיק בחלק מהזמן ולא מעסיק בחלק אחר. על כן יוכרו 7 החודשים ב2015 בגינם הוצאו המחאות כחודשי עבודה אצל הנתבעים.
לא מצאנו לקבל הטענה כי השיקים הם אינדיקציה לעבודה בחודשים אחרים. התובע לא טען דבר לענין שיקים אחרים ביחס לחודשים אחרים שלא הוצגו. כמו כן התובע עצמו אישר כי היקף העבודה השתנה ומשכך אין מקום שלא לקבל גרסת הנתבעים בנדון.
אשר למועד סיום העבודה, העדפנו גרסת הנתבעים העקבית על פני הגרסה המשתנה של התובע (ור' רישת חקירתו אז טען שסיים לעבוד ב2/18). אם כן, התובע עבד במצטבר 31.5 חודשים. (24.5 אחרונים ברצף).

היקף המשרה
היקף ימי העבודה החודשיים- התובע טען בתביעתו כי עבד בהיקף משרה מלאה, אלא שלא חזר על גרסה זו בתצהירו. עוד הוברר, הן בקדם המשפט, והן בחקירתו הנגדית, כי לדבריו יש בידיו רישומים שערך לעצמו בדבר ימי עבודתו. התובע טען כי מסר את הרישומים לבא כוחו, אך אלה לא הוגשו לבית הדין. נציין כבר עתה כי העלמת הראיה עומדת לחובתו של התובע ובהתאם לכללי הפסיקה , חזקה שלא הוגשה שכן היה בה כדי לתמוך בגרסת הנתבעת. הגרסה לפיה עבד במשרה מלאה נסתרה גם מתוך עדותו שלו כשציין שהיקף העבודה בענף משתנה בין העונות השונות, והן גם מתוך עדוי ות עדיו (שכשלעצמן היו בלתי מהימנות לחלוטין).
גם הראיות מטעם הנתבעים בענין זה מעוררות קשיים לא מעטים. לכתחילה צורפו לכתב ההגנה מסמכים שהוצגו כדוחות נוכחות של התובע (חלקיים), אלא שבקדם המשפט נטען מפי ב"כ הנתבעים כי אין מדובר בדוחות שערכו הם, אלא במסמכים שקבלו מהתובע (התובע הכחיש התאמה של הנתונים שם לנתונים שברישומיו- ר' הודעתו מיום 4.11.20 ). יצוין כי עסקינן בדוחות שנכתבו בעברית ובני העיד בנדון שאינו יודע מי כתב אותם אך יתכן שזהו הראיס הדובר וכותב עברית –מר אבו חאבס. אעיר כי בקדם המשפט הוברר שהעולה מאותם דוחות חורג מעבר למה ששולם כמופיע בתלושי השכר. על כן נדמה כי היה פחות נוח לנתבעים להציגם. עם זאת משלא ביקש שום צד לקבל דוחות אלה כראיה לתיק, אין הם כאלה ומשכך לא יוכלו לשמש בסיס לכל מסקנה שהיא. נוכח הרחבת התובע בענין זה בסכומיו נוסיף שתי הערות: א. משהוברר כי אין בכוונת הנתבעים להתבסס על הדוחות שצורפו לכתב ההגנה (כבר בקד"מ), לא היתה כל מניעה לתובע מלצרפם לתצהיריו או במסגרת ח"נ של עד הנתבעים. בחירתו שלא לעשות כן היא בחירה מודעת ודאי נוכח הכחשתו את האמור בהם כדלעיל ועל כן אין התובע יכול להלין אלא על עצמו . ב. מעבר לדרוש בחן בית הדין את הדוחות שצורפו לכתב ההגנה בהשוואה למה שנרשם בדוחות שצורפו לתצהיר הנתבעים. ניתן לראות כי במקרים רבים יש התאמה, ישנם מקרים במקרים הרישומים שבמצורף לכתב ההגנה מצביעים על יותר ימים או שעות , אך ישנם גם כאלה שבהם הרישום שצורף לתצהירים מציין יותר שעות ו/או ימים(למשל חודש 7/16) כך שנדמה שטעם השינוי הוא רק הנסיון (שלא צלח, כדלהלן) להתאים הדוחות לתלושים, אך לא נסיון לצמצם היקף המשרה .
לתצהיר בני צורפו דוחות אחרים. בעדותו ציין כי הללו אינם מסמכי מקור אלא מסמכים שהועתקו מתוך מסמכי מקור שנערכו בזמן אמת שכן הללו היו מוכתמים ובלויים. בני טען כי אין בידיו מסמכי המקור בשל מעברים רבים של המחסנים אך אישר כי ההעתקה שלהם בוצעה על ידו לפני כשנה וחצי. מתקשים אנו לקבל גרסה זו , שכן ברי שעסקינן בהעתקה שבוצעה תוך כדי התביעה דכאן ולשמה. על כן ברורה החשיבות של שמירת המקור והצגתו. לכאורה, די בכל אלה כדי לדחות אמינותם של דוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר הנתבעת. עם זאת- ומשכאמור התובע בחר שלא להציג הדוחות שברשותו, הדעת נותנת כי לו היו מוצגים היו מציגים בפני בית הדין תמונה טובה פחות מבחינתו של היקף עבודתו (ולאחר שגם טען כי אין התאמה בין הדוחות שצורפו לכתב ההגנה לדוחות שברשותו).
כאמור, לא נוכל לאמץ את גרסת התובע עצמו לפיה עבד בכל התקופה חודשים מלאים. על כן אין לנו אלא לאמץ את העולה מדוחות אלה.
מהדוחות עולה כי אכן היקף ימי העבודה השתנה מחודש לחודש ובסה"כ עמד בממוצע על 15 יום בחודש.
אשר לאורך ימי העבודה- כעולה מהדוחות, מדובר, לרוב, ביום עבודה בן 8-8.5 שעות . כן עולה שבפועל התובע עבד ברגיל 5 ימי עבודה בשבוע (ולא שבעה כגרסתו).

גובה השכר
לטענת התובע הוא קיבל שכר שפחת משכר המינימום, החל מ110 ₪ ליום עבודה כשהחל בעבודתו ועד ל140 ₪ ליום עם סיומה.
הנתבעים טוענים כי שכרו היה בהתאם למופיע בתלושי השכר ועמד בתנאי שכר המינימום. לא נתנו אמון בגרסת הנתבעים. א. עיון בתלושי השכר מעלה כי תעריף השעה משתנה מדי חודש בחודשו, מה שבהכרח מביא למסקנה כי אין כל קשר בין המופיע כבסיס לתשלום לבין מה ששולם בפועל (בכל אופן מצוין לרוב תעריף שעה הגבוה בהרבה משעור שכר המינימום, ובכך גם כן סתירה לאמור בגרסת הנתבעים עצמה). ב. בני תאר לתומו בחקירתו כיצד נקבע הסכום לתשלום כדלקמן באמצעות דווח לרואה החשבון (עמ 24, ש' 14 ואילך) :
אנחנו נתונים לו את השכר שמשלמים ומבקשים ממנו להכין תלוש, התלושים הם נטו לתשלום, לא ברוטו כי את המסים שלמנו בנפרד. לביטוח לאומי ומס הכנסה שלמנו בנפרד.
ברי אם כן, כי מה ששולם בפועל בערכי נטו, הוא שהכתיב את מה שייכתב בתלוש ולא נתונים אחרים. (יוער כי את אי ההתאמה לעתים בין התלושים לבין השיקים לא מצאנו מקום לייחס לאותם פגמים אלא מקובלים עלינו הסברי בני בחקירתו בעמ' 30 ש' 12).
אם כן, ובהעדר אסמכתא מלאה לתחשיב הזכויות ,מצאנו להעדיף את גרסת התובע.
(ודוק- ערים אנו לכך שישנה התאמה בין מספרי הימים והשעות שבדוחות הנוכחות שאמצנו לבין המופיע בתלושים ובכך לכאורה יש כדי להביא לכלל מסקנה כי הסכומים ששולמו על פי התלושים משקפים את כלל השכר שהיה התובע זכאי לו, אלא שכאמור, הטעם בגינו אמצנו את הדוחות כבסיס לתחשיב, אינו אמינותם אלא העדר כל בסיס אחר לחישוב נוכח הקשיים עליהם הצבענו לעיל וכשנראה כי הותאמו לתלושים - על כן ועל אף אימוץ הדוחות איננו מאמצים את תרגומם לתלושים.)
למען שלמות התמונה נציין כי התלושים עצמם אינם כוללים רכיבים למעט שכר ולעתים נסיעות.
נוכח כלל האמור נפנה לדון ברכיבי התביעה השונים.

הפרשי שכר
כאמור, אמצנו את נתוני הדוחות ומהם עולה כי התובע עבד יום עבודה רגיל בד"כ. לא קבלנו את נתוני התשלום ככל שעולים מתלושי השכר. על כן יש לבחון הפרשי שכר. בכתב התביעה פורט מה היו פערי השכר להשלמה לשכר מינימום במהלך תקופת העבודה ( סעיף ו). בהתחשב בתקופה הרלבנטית להלן הנתונים – ב2015, בהתאם לממוצע הפערים ב7 החודשים- 66 ₪ ליום*15-7=6930 ₪. ב2016- עמד פער השכר היומי לשכר המינימום על 75 ₪. משכך זכאי להפרשים כדלקמן: 75*15*12= 13,500 ₪. בשנת 2017 ועד סיום עבודתו עמד על 60.5 ₪ ליום. משכך זכאי בגין ת קופה זו להפרשים כדלקמן: 12.5*15*60.5= 11,344 ₪
סה"כ זכאי התובע להפרשי שכר בסך של 31,774 ₪.

פדיון חופשה
התובע טען כי לא קיבל חופשות בתשלום וגם בעדותו הנחרצת בתחילה, אך שנבקעו בה בקיעים בהמשך, טען כי כלל לא יצא לחופשות. הנתבע טען כי קיבל חופשות לעתים בימי גשם בהם לא עבדו אך שולם שכר וכן בערבי חגים ובחגים וככל שאין לזקפם על חשבון ימי חג , יש לזקפם על חשבון ימי חופשה. (ר' סעיף 27 לתצהיר בני). איננו מקבלים טענה זו שכן אף לפי דוחות הנוכחות שלטעמם של הנתבעים תואמים את התלושים, אין ביטוי לתשלום דמי חופשה/חגים.
כן העלו הנתבעים טענת התיישנות.
בהתחשב במגבלת ההתיישנות ובמועד הגשת התביעה, כשנה לאחר סיום העבודה, זכאי התובע לפדיון חופשה בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו. (ובפועל שנתיים ושבעה חודשים). בהתחשב בחלקיות המשרה של התובע זכאי הוא ל 7406 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

הבראה
בהתחשב בתחשיב התובע ובחלקיות המשרה אותה קבענו , זכאי התובע לדמי הבראה בסך 3969 ₪.

חגים
התובע לא פרט ימי חגים בהם היה זכאי תשלום דמי חגים, הן בהתחשב בחגים שחלו בימי שישי ושבת (אף שטוען כי כך עשה, הרי שאין כל פירוט) ואף באשר ל ימי חגים שבגינם אינו זכאי לתשלום בשל אי עבודה ביום שלפניהם וביום שלאחר מכן. בהתאם לפסיקה לא ניתן לתבוע דמי חגים ללא פירוט יומי כאמור. משכך התביעה ברכיב זה נדחית.

תוספת ותק, מענק שנתי וכלכלה
התובע טוען לזכאות לרכיבים אלה מכח צו ההרחבה בענף החקלאות.
ותק- היות והתובע לא היה זכאי ב2015 לתוספת ותק שכן היתה זו שנתו הראשונה, הוא זכאי לתוספת בהתאם לתעריפים שציין אך החל מ2016 . על כן זכאי ל 17.5*12 ל2016 ול 35*12 לשנת 2017 ובסה"כ ל630 ₪.
מענק שנתי- לא הובהר כלל מהו בסיס החישוב. על כן דין התביעה ברכיב זה להדחות.
כלכלה— התובע טען לזכאות ל18,000 ₪ . על בסיס 4 ₪ ליום בהתאם לחלקיות המשרה כדלעיל ותקופת העבודה זכאי התובע ל1890 ₪.

פיצוי לפי חוק הגנת השכר
די במה שהוצבע עליו לעיל כדי לקבוע כי תלושי השכר לא נערכו כדין. בנסיבות הענין ישלמו הנתבעים לתובע פיצוי בגין כך בסך של 1500 ₪.

נסיעות
התובע תבע דמי נסיעות על בסיס חופשי חודשי לכל תקופת העבודה. הנתבעים טענו כי לרוב הוסע התובע או על ידי הראיס, או על ידי בני עצמו שהסיעו בדרכו הביתה בעודו נוסע בלאו הכי לאזור כדי לאסוף את אשתו. התובע טען כי מדובר בפעמים נדירות. האמנו לטענת בני כי לעתים לא נדירות הסיע את התובע כאשר היה בדרכו לאסוף את אשתו ממקום עבודתה. עם זאת אין כל ניהול מדויק של רישום בנדון זה . יוער כי קבלנו את עדות התובע לפיה לא הוסע על ידי אבו חאבס (טענה שהועלתה ע"י בני רק בח"נ) ומכל מקום, ככל שכך ארע , הרי שכידוע ראיס נוהג לקזז מהשכר את שווי הנסיעות.
ואולם התובע לא הביא ולו ראשית ראיה ביחס לעלות הנסיעות ואין די בטיעון המבוסס על צו ההרחבה בנדון הקובע רף עליון לתשלום. עסקינן בהחזר הוצאות ולא ניתן לפסוק בגין כך בהעדר תשתית נדרשת ודאי על רקע קביעתנו כי הוסע במקרים רבים . בנסיבות הענין מששוכנענו כי התובע עשה שימוש בשירותי ההסעה של בני מצאנו להעמיד את שיעור הנסיעות שנסע על 60% מהיקף נסיעותיו. בהתחשב בנתון זה, בחלקיות המשרה דלעיל ובמספר חודשי העבודה שקבענו מעלה- זכאי לתשלום הסך של 3473 ₪.

פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, הפרת שימוע כל הרכיבים דלעיל נתבעים על יסוד טענת התובע כי פוטר שלא כדין על ידי הנתבעים לאחר שעמד על זכויותיו. לא זו בלבד שבכתב התביעה אין כל טענה ביחס לנסיבות הפיטורין, אלא שכך גם בתצהיר, שבו התובע כלל אינו מתייחס לענין זה.
מאידך טענו הנתבעים כי התובע הוא זה שעזב מיזמתו ללא התראה, הם ניסו לאתרו טלפונית ולאחר מספר ימים ענה להם והודיעם שמצא עבודה אחרת.
בהעדר כל גרסה בנדון מטעם התובע, מעדיפים אנו את גרסת הנתבעים ומשכך דין התביעה בכלל הרכיבים לעיל להדחות.

פיצוי לא ממוני- העדר הודעה לעובד
התובע טוען לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד. הנתבעים אינם מכחישים אי מתן הודעה אך טוענים שתנאי העסקתו של התובע היו ידועים לו לכתחילה. ברי כי בכך לא די ולו היתה נמסרת הודעה כדין לעובד ,יש להניח כי הליך זה היה מתייתר או מצטמצם באופן מהותי. בכך ביטוי נוסף לחשיבות מתן ההודעה. בנסיבות אלה ישלמו הנתבעים לתובע פיצוי בסך של 2000 ₪.
סוף דבר
על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר בסך של 31,774 ₪.
בגין פדיון ימי חופשה 7406 ₪
דמי הבראה בסך 3969 ₪.
בגין תוספת וותק- סך של 630 ₪.
דמי כלכלה – 1890 ₪.
פיצוי לפי חוק הגנת השכר- בסך 1500 ₪.
נסיעות- 3473 ₪.
פיצוי בגין העדר הודעה לעובד- בסך 2000 ₪.

אשר לענין ההוצאות- התובע עשה דין לעצמו ולא עמד בהוראות בית הדין בין היתר לענין הגשת הסכומים. בנסיבות הענין ואף נוכח התוצאה אליה הגענו, והפער בינה לבין הסכום הנתבע, לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובתו .

ניתן היום, כ"ז אלול תשפ"א, (04 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים, מר אלי קדוש

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר יצחק אופנהיים


מעורבים
תובע: עודה מוסא גאהלין
נתבע: עמירה עמוס
שופט :
עורכי דין: