ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נהאיה חליל נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציג ציבור (עובדים) מר אלי קדוש
נציג ציבור (מעסיקים) גב' טלי לוי
התובעת
נהאיה חליל

ע"י ב"כ: עו"ד ח'לילי עאדל
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד הלנה מארק

פסק דין

הצדדים מתנהלים בהליך זה במשך זמן ארוך והתקיימו בו 7 קדמי משפט. המוסכמות והפלוגתאות ביניהם במהלך הזמן, התרחבו והצטמצמו ובסופו של דבר גובשו בהסכמה בהודעה מערב דיון ההוכחות שהיה קבוע בתיק, מיום 7.6.21 .
עוד הסכימו הצדדים כי בית הדין יכריע על דרך סכומים , בלא צורך בשמיעת ראיות. (יוער כי הנתבע הגיש גם מסמכים לאחר הסכמה זו ובקשר לכך העלתה התובעת טענות שידונו במידת הצורך בהמשך) תוך הגדרת המוסכמות והפלוגתא כדלהלן:

דיון והכרעה
התקופה הדורשת הכרעה
בטרם נבחן גוף המחלוקת נבהיר כי איננו מקבלים טענת הנתבע בסכומיו לפיה בנסיבות הענין יש להכריע במחלוקות שבין הצדדים רק כפי שהן עד חודש הגירושין 7/19. כאמור מעלה , ההליך עבר תהפוכות ועדכונים רבים גם ביחס לסוגי הסוגיות שנטענו ולא נקצב בזמן . אין מקום ואין הצדקה שכאשר מוגשות ראיות הרבה לאחר חודש הגירושין לא תוכרע המחלוקת כפי שהוגדרה במלואה. עוד יוסף כי היות והוסכם במוסכמה 7 כי אשר ארע החל מ2/20 אינו דורש הכרעה במסגרת הליך זה, מכללא משמע כי כל התקופה שקודמת לכך מהווה חלק מהתקופה שבמחלוקת (כך גם מנוסחת הפלוגתא).
אם כן התקופה הדורשת הכרעה היא מאז חודש 6/18 ועד חודש 2/20 (ולייתר דיוק עד ה18/2/20 עת פנתה התובעת את הדירה מושא המחלוקת כעולה מת/6)
שורש המחלוקת שבין הצדדים נוגע לשאלה מה מהותו של תשלום שכה"ד ששילם פרודה ולאחר מכן גרושה של התובעת בכל התקופה שבמחלוקת (להלן- הגרוש).
לטעמנו יש מקום להבחין לענין זה בין שתי תתי תקופות שונות: התקופה שעד ה15.10.19 (תוך התיחסות ספציפית לתקופה שבין 15.7-15.10) והתקופה שמאז ה16.10.19 ועד 2/20. טעם הדבר הוא כי בחודש 7/19 כאמור, התגרשו בני הזוג , ועל פי החלטת בית הדין השרעי מיום 9.3.20 (ת/3) חוייב הגרוש לשאת בדמי השכירות ותשלומי ארנונה ומים בגין הנכס. להלן ידונו שני תתי התקופות.

התקופה שעד 15.10.19
טוען הנתבע כי תשלומי שכה"ד ששולמו על ידי הבעל, שולמו מכח חובותיו על פי הסכם או על פי הדין (החלטות בית הדין השרעי) ולא כמתנה/מחווה של רצון טוב. על כן ובהתאם לנפסק בענין קרול- (עב"ל 17457-08-14 סימה קרול- המוסד לביטוח לאומי (17.5.18)), אין מקום לראות בסכומים אלה כרכיבים שיש להתעלם מהם לשם חישוב הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה. מוסיף הנתבע וטוען כי בהתאם לסעיף 9(א)(3) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1990 (להלן- החוק)- בכלל הכנסה שיש להביא בחשבון לשם חישוב הזכאות לגמלה יבואו גם " דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין בעדו ובעד ילדיו, לרבות תשלום בעדו ובעד ילדיו לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972." על כן התשלומים האמורים צריכים לבוא בגדר הכנסה.
עוד מוסיף הנתבע ומפנה לחוזר שהוצא בעקבות פסה"ד בענין קרול ביום 16.12.18 (להלן-החוזר) הקובע בין היתר בסעיף 3 בעמ'3 "תשלום קבוע שמעוגן בפס"ד למזונות או בהסכם כתוב בין הצדדים יבוא בחשבון כמזונות שלא באמצעות המוסד" (צורף לסכומי הנתבע )
החלטות בית הדין השרעי בטרם ההחלטה ת/3
הנתבע מפנה לשתי החלטות בית הדין השרעי מחודש 9/18 ( ההחלטה הראשונה) ומחודש 11/18 ( ההחלטה השניה) בהליכים שבין התובעת לבין בעלה לשעבר.
אשר להחלטה הראשונה - איננו מקבלים הטענה כי היא עוסקת בזכות התובעת ל"מדור" . באופן ספציפי נדונו שם תשלומי מזונות זמניים- הא ותו לא. (ר' גם ההתייחסות להחלטה זו בת/3)
אשר להחלטה השניה- איננו סבורים כי היא מהווה בסיס למסקנה כי הטעם לתשלום שכה"ד והארנונה בדירה בה התגוררה התובעת היה חיוב הסכמי. ראשית- אין מדובר בהחלטה שהיא בבחינת סוף פסוק. הפך הדבר נכון. מהחלטה זו עולה כי ביה"ד השרעי נתן החלטה זמנית ואפשר לתובעת להשמיע טענותיה נוכח גרסת ה גרוש שככל הנראה היתה ידועה לו, ו לפיה התובעת חייבת להשיב לו את דמי השכירות ששילם. שנית- אמנם מלשון ההחלטה עולה כי לבית הדין השרעי הובאו ראיות בדבר הסכמות בין הצדדים לכך שהגרוש ישלם שכ"ד לתקופה מסוימת, אך כלל לא הוברר בהחלטה, ולכן גם לא לבית דין זה- מה היה משך התקופה. בהעדר בהירות בנדון, לא יוכל הנתבע להסתמך על טענה להסכמה שכזו.
מכל מקום כלל לא ברור מה טעם מצא הנתבע להפנות לאותן החלטות של ביה"ד השרעי. – לא רק כיוון שעסקינן בצירוף מסמכים שחרגו מעבר להסכמות הצדדים בדבר היקף הראיות שיעמדו בפני בית הדין, אלא שיש לפנינו ראיה ישירה ביחס למהות התשלום של שכה"ד עד חודש 10/19 - ת/.3 . בפועל נקבע בת/3 כי הגרוש ישא בהוצאות שכה"ד והוצאות הדירה עד תוך 3 חודשים ממועד הגירושין ( תקופת ה"עדה אלשרעיה"). משניתן פסק דין זה , אין לקבל הטענה כי בפועל שולמו התשלומים מכח התחי יבות של הגרוש (גם אם כך מצוי בהחלטה השניה).
משקבענו כי תשלומים אלה נבעו מכח חובת הגרוש על פי החלטות בית הדין השרעי, יש לבחון האם יכולים הם לבוא בגדר הכנסה שיש להביא בחשבון הזכות לגמלה.
התשובה לשאלה זו , לטעמנו, היא שלילית ונפרט:
ראשית- מקובלת עלינו טענת התובעת בסכומי התשובה שלה , לפיה ההפניה לפסה"ד בענין קרול אף שרלבנטית אינה הרלבנטית ביותר. תמיכה לצרכי מדור נדונה בענין יאיר (עב"ל 20652-04-11 אהוד יאיר- המוסד לביטוח לאומי (20.11.15)) שניתן טרם פסה"ד בענין קרול. בענין יאיר נקבע כי אין לקחת בחשבון כ"הכנסה" או כ"נכס" סיוע בתשלום שכר דירה שניתן על ידי צד שלישי למבקש גמלת הבטחת הכנסה על מנת להעמיד לו דיור.
שנית- בהתאם להוראות סעיף 9 (ג) לחוק , מגדר הגדרת "נכס" (שהכנסה ממנו יכולה לשמש בסיס לבחינת זכאות לגמלה) הוצאה במפורש דירת מגורים וכלשון הסעיף "ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח". פסה"ד בענין יאיר התבסס (בין היתר) על הרציונל שביסוד הוראה זו והרחיב פרשנותה כך שגם כאשר זכות ההחזקה במגורים ממומנת ע"י צד ג' אין לראות בכך הכנסה.
התובעת התגוררה בדירה בתקופה דנן מכח זכות החזקה שהוכרה בפועל על ידי החלטת בית הדין השרעי ת/3 (זכות המורכבת מחוזה שכ"ד של הגרוש שעל פי החלטת בית הדין השרעי על הגרוש לממנו עבורה).לטעמנו די בכך כדי לדחות הטענה שבפי הנתבע.
גם אם תמצי לומר שאין מדובר בזכות החזקה שכן אין זו זכות ישירה של התובעת, עדיין פרשנות שמציע הנתבע למקרה זה בלתי סבירה בעליל. כאשר אדם מחזיק בנכס למגוריו מכח זכות ישירה שלו אין הדבר בא בגדר חישובי הזכאות- זאת מכח החוק. כאשר אדם מחזיק בנכס מכח סיוע של צד ג'- אין הדבר בא בגדר חישובי הזכאות מכח הנפסק בענין יאיר . היתכן שכאשר הוא מחזיק בנכס מכח חובה שחויב אחר לשלם עבור כך- יבוא הדבר בחשבון? התשובה השלילית ברורה. הרציונל שביסוד הלכת יאיר הוא להחריג את דירת המגורים עצמה (ובלא קשר לאופן מימונה) מגדר משאביו של אדם לצרכי החוק.
שלישית ולמען הסר ספק: החוזר דן בתשלומי מזונות מכח הסכם או פסק דין מזונות. כאן אין עסקינן במזונות אלא במדור (ר' הגדרת ההחלטה ת/3 בכותרתה- תרגום הוגש ע"י התובעת בהתאם להחלטת בית הדין, ביום 11.8.21)). ודוק- גם החוק עצמו מפריד בין מזונות (ובכלל זה למזונות מכח פס"ד למזונות כאמור בסעיף 9(א)(3) . הנתבע מפנה לדוגמא 2 שמופיעה בחוזר- תו בעת פרודה מגישה תביעה למזונות. טרם נפסקו. בפועל הבעל משלם 2000 ₪ לפי הסכם ביניהם עד שיפסקו מזונות, "החלטה - התשלום יבוא בחישוב כמזונות מאחר שקיימת תביעה למזונות". איננו מקבלים הפניה זו. בנדון דכאן היו (כך ניתן ללמוד משלושת ההחלטות שמהוות הבסיס הראייתי שהוצג לנו) שתי תביעות נפרדות- למזונות ולמדור (ר' ההחלטה הראשונה והשניה). על כן גם לו היתה "הסכמה" לשלם סכום שלא הוגדרה מהותו אי אפשר להתבסס על ההגדרה של אופי תביעת התובעת דכאן לביה"ד השרעי כפי שהוגשה כדי לפרש מהות הסכום המשולם. למעשה כאן באופן ישיר הובהר שצריך לשלם עבור מדור. דווקא הדוגמא הראשונה בחוזר תואמת ביותר את עניננו ושם נקבע " מאחר שקיים פס"ד למזונות והתשלום שהגרוש משלם אינו "צבוע" דווקא להוצאות הבית יבוא התשלום.. כמזונות". היינו גם החוזר עצמו מבחין בין מזונות להוצאות הבית. ר' גם אבחנה דומה בחוזר ברישת עמ' 4 . ככל שמכוון החוזר להכליל כיסוי מדור כחלק מ"מזונות" סבורנו כי הוא חוטא להוראות לשון החוק והרציונל שביסוד פסה"ד בענין יאיר.
על כן אנו דוחים גרסת הנתבע בכל הנוגע לתת התקופה שבכותרת פרק זה.

התקופה שמיום 16.10.19 עד 18.2.20
ביחס לתקופה זו, אף הנתבע עצמו אינו טוען כי הגרוש שילם את שכה"ד מכח חובה בהסכם או בפסק דין. אם כן ברי שמדובר בתשלום וולונטרי ובהתאם להלכת קרול עליה מסתמך הנתבע עצמו על הנתבע להתעלם מתשלום זה. ודוק- נכון אמנם כי הגרוש הגיש תביעה להשבת כספים ששילם עבור שכ"ד והתביעה טרם התבררה (כך לכל הפחות לפי המידע שהועבר לבית הדין) . ואולם הנתבע צריך להיות אינדיפרנטי לתוצאות ההליך לצורך חישוב זכויות התובעת לגמלה: אם התוצאה תהא שהתביעה תדחה- והנתבעת תופטר מהשבת הסכומים- משמע שבפועל הפך התשלום לוולונטרי, בהעדר חובה לכך אלא מהתנדבותו של הגרוש (כך גם, אם בפשרה). אם התביעה תתקבל ובפועל תחויב להשיב את שווי דמי השכירות, הרי שלמעשה לא קיבלה סיוע כלשהו במימון מגוריה, ועל הנתבע להתעלם מתשלומים אלה.
ודוק, ביחס לשלושת חודשי ה"עדה אלשריעה" – הגרוש אכן תבע שכר ראוי גם בגין חודשים אלה. בין אם יקבע בהליך זה כי יש לדחות התביעה ביחס אליהם נוכח החלטת בית הדין השרעי ובין אם לאו, תכנס תקופה זו בגדר אחת מהתקופות ה"עקריות" שנדונו לעיל.

העולה מן המקובץ, וביחס לפלוגתא שהוגדרה ע"י הצדדים:
התביעה מתקבלת-על הנתבע להמנע מלזקוף לתובעת הכנסה חודשית בסך של 1988 ₪ בגין תשלומי שכ"ד וארנונה ביחס לכל התקופה מאז חודש 6/2018 ועד 18.2.20.

לולי עסקינן בתובעת המיוצגת על ידי הסיוע המשפטי היה מקום לפסוק הוצאות לטובתה ובין היתר נוכח ההתנהלות כמפורט בהחלטה קודמת. עם זאת בנסיבות הענין לא ייעשה צו כזה.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"א, (05 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים, מר אלי קדוש

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

נציגת ציבור מעסיקים, גב' טלי לוי


מעורבים
תובע: נהאיה חליל
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: