ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דליה גרדינגר נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת רונה פרסון

מבקשת

דליה גרדינגר

נגד

משיבה
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מהירות, מצלמה, מסוג ברירת משפט מיום 22.11.20.

ב"כ המבקשת טען כי המבקשת לא קיבלה הדו"ח לביתה. טען כי על פי אישור המסירה דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" בתאריך 3.2.21, ואילו על פי סטטוס מעקב דואר רשום דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" בתאריך 26.1.21 וכי מדובר בסתירה שמעלה ספק לגבי אישור המסירה. טען כי אישור המסירה חסר פרטים מהותיים כמו שם הדוור וכי לא ניתן לדעת אם חלפו 15 יום מיום משלוח הדואר הרשום. טען כי למבקשת נודע לראשונה על העבירה נשוא בקשה זו רק כאשר קיבלה הודעה על חיוב מהמרכז לגביית קנסות. טען כי המבקשת הורשעה מתוקף חזקת הבעלות בלבד ובמידה ובקשתה ללא תתקבל ייגרם לה עיוות דין. טען כי עדיין לא הוכחה אמינות מצלמות א-3 וכי ביום 10.6.18 הודיעה פרקליטות המדינה כי היא מקפיאה את כל הדו"חות המופקים ממצלמות אלה. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש ליתן למבקשת יומה בבית המשפט.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש", ועל כן חזקת המסירה עומדת בעינה. לעניין רישום פרטים מלאים על אישור מסירה הפנתה לרע"פ 1581/20 אבו חמיד נ' מ"י שם נקבע כי לא ניתן להסתפק בטענה כללית ועל הטוען זאת להסביר כיצד זה מנע ממנו לקבל את הזימון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, לרבות באישור המסירה, ולאחר שנתתי דעתי לתגובת ב"כ המשיבה אשר התנגדה לבקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה ולהאריך המועד להישפט כמבוקש.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מייד לאחר שהוסרה המניעה, או מ"נימוקים מיוחדים אחרים" שיפרט בהחלטתו.

משלוח הדו"ח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הדו"ח נשלח לכתובתה של המבקשת וחזר בציון "לא נדרש". על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד -1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה. באישור המסירה מופיעים שמה של המבקשת וכתובתה, מס' הדו"ח, תאריך 3/2/21 וחתימת המוסר. בנסיבות אלה אני סבורה כי המבקשת לא עמדה בנטל להפריך את חזקת המסירה. יצוין כי לא מצאתי ממש גם בטענת המבקשת בדבר סתירה בין אישור המסירה וטופס מעקב משלוחים, ומכל מקום, משהציגה המשיבה את אישור מסירה יצאה ידי חובתה.

המבקשת גם לא העלתה נימוק מיוחד אחר המצדיק הארכת המועד כמבוקש, ואין די בטענה הכללית בדבר ספק באמינות מכשיר המצלמה האלקטרונית א-3. ראו לעניין זה עפ"ת 51857-11-18 חמדאן נ' מדינת ישראל (3.12.18), עפ"ת 32572-02-19 עבודי נ' מדינת ישראל (1.3.19) ועפ"ת 25389-11-18 סנדרוסי נ' מדינת ישראל (25.12.18). עוד יצויין כי המבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר וחרף הטענה כי הרשעתה היא מכוח חזקת הבעלות, לא התייחסה בבקשתה לזהות הנוהג ברכב.

אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשת, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשפ"א, 03 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דליה גרדינגר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: