ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד ידיד נגד מרים זקס :

לפני כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערער

דוד ידיד

נגד

משיבה

מרים זקס
ע"י ב"כ עו"ד כוכי טבקה

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד הרשמת בכירה, ו' שוורץ) מיום 19.4.2021, לפיו חויב המערער להחזיר למשיבה את מלוא "עודף שכר הטרחה" (כהגדרת המונח בתיקון 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957), (להלן: "החוק") בסך 8,942 ₪ וכן חויב בתשלום הוצאות ללשכה לסיוע משפטי ולמשיבה.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ונספחיה, החלטתי כי דין הערעור להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הרקע העובדתי ופסק דינו של בית משפט השלום
המערער, עורך דין במקצועו, עוסק בטיפול בתביעות ניצולי שואה.
המשיבה הוכרה כנכה ניצולת שואה וכזכאית לקיצבה על פי החוק. בהתאם להחלטה מנהלית של ממשלת ישראל מספטמבר 2010, להעניק באמצעות הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: "הרשות"), תגמולים באופן גורף לכל יהודי לוב שעברו את רדיפת הנאצים בלוב וזאת ללא צורך בהליכים משפטיים (להלן: "ההחלטה המנהלית").
המשיבה פנתה למערער על מנת שיגיש בשמה את טופס התביעה לרשות למימוש זכויותיה כניצולת שואה.
בתאריך 4.10.2010, לאחר ההחלטה המנהלית, נחתם בין המערער למשיבה הסכם שכר טרחה ובדצמבר 2010 הוגשה על ידי המערער תביעה להכרה במשיבה כנכה.
בחודש יוני 2012 שילמה המשיבה למערער שכר טרחה בסך 9,500 ₪.

על פי תיקון מספר 20 לחוק שהתקבל בשנת 2014, הוגבל שכר הטרחה אותו רשאי לגבות עורך דין המייצג בהליך מול הרשות, בהסתמך על ההחלטה המנהלית, ל- 558 ₪.
על פי הוראות סעיף 7(א) לתיקון, הוראותיו יחולו גם על הסכם שכר טרחה שנכרת לפני יום פרסומו.
משכך, הצדדים לא חלקו על זכותה של המשיבה לדרוש השבה של שכר הטרחה ששילמה ביתר.

בתאריך 19.5.2015 פנתה המשיבה למערער בדרישה להשבת רבע משכר הטרחה לפי הוראות התיקון, וזאת בהסתמך על סעיף 8(א)(2) לתיקון הקובע:
"(2) המבקש להגיש תביעה להחזרת עודף שכר הטרחה יפנה בכתב, בתוך שנה מיום פרסומו של חוק זה, לצד השני להסכם שכר הטרחה (להלן – מטפל בתביעה) בבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה."

על פי הוראת סעיף 8(א)(3) הקובע כי:
"(3) המטפל בתביעה רשאי לבחור לשלם למבקש 25% מעודף שכר הטרחה, בתוך 60 ימים מתום החודש שבו התקבלה אצלו הבקשה להחזרת עודף שכר הטרחה; שילם המטפל בתביעה את הסכום בתוך התקופה האמורה לא תוגש תביעה לבית המשפט להשבת עודף שכר הטרחה." נדרש, כאמור, המערער להשיב רבע משכר הטרחה העודף.

המערער בחר שלא להשיב את שיעור שכר הטרחה העודף, ובתאריך 31.8.2015 העלה דרישה לתשלום יתרת חוב נטענת בגין טיפולו בערר שהגישה המשיבה על שיעור הנכות שנקבע לה.

בדיון שהתקיים בבית משפט השלום טען המערער, כי החזיר למשיבה את השכר העודף שגבה על דרך של קיזוז.

לאור הגבלת המחלוקת לשאלה האם המערער זכאי לקזז יתרת חוב מהשכר העודף, התמקד פסק הדין בשאלה זו וטענת המערער נדחתה.
בהמשך לטיעון זה בחנה כבוד הרשמת הבכירה את הראיות המתייחסות לפניות המשיבה לרשות להעלאת שיעור הנכות ואת טיפולו הנטען של המערער בהליכים אלה, וקבעה כי שכרו בסך 1,000 ₪ שולם במלואו על פי המוסכם בין הצדדים, וכי מדובר בדרישה שהועלתה לראשונה בעקבות פניית המשיבה להחזרת שכר הטרחה, ומשכך, חויב המערער בהשבת מלוא השכר העודף שגבה.

הודעת הערעור – הכרעה
בהודעת הערעור נטען, כי היה על בית המשפט קמא לקבוע את ההשבה בשיעור של 25% בלבד, תוך הפניה להוראת סעיף 8(א)(3) סיפא של התיקון הקובע:
"לא שילם מטפל בתביעה את הסכום כאמור, הוגשה תביעה להשבת עודף שכר הטרחה ונטען בידי המטפל בתביעה, לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, כי ההשבה בלתי צודקת יחליט בית המשפט בתביעה בשים לב לכך שגביית עודף שכר הטרחה לא היתה אסורה במועד הגבייה, ובהתחשב בפגיעה שתיגרם למטפל בתביעה מההשבה."

עיון בסיכומי המערער בערכאה קמא מעלה, כי עסקינן בטענה חדשה שלא בא זכרה בטיעוניו שם.
המערער אמנם מזכיר את הוראת סעיף 8(א)(3) הנ"ל, אולם אינו טוען כי מדובר בהשבה בלתי צודקת בהסתמך על חוק עשיית עושר ולא במשפט.
בסעיף 21 לסיכומיו טוען המערער, כי תיקון 20 אינו חל על הטיפולים הנוספים בגין הגדלת אחוזי הנכות, מפרט על סמך אלו נתונים נותרה למשיבה יתרת חוב כלפיו, ומסכם את גרסתו בטענה, לפיה עמד בדרישות תיקון 20 לחוק לפיו הוא רשאי להשיב לתובעת רבע מעורף שכר הטרחה אשר הושב בפועל באמצעות קיזוז.

כבוד הרשמת הבכירה בחנה את גרסת המערער אשר להיקף הטיפול בעניינה של המשיבה במסגרת פנייתה להגדלת שיעור הנכות, ובהסתמך על ההתכתבות וההחלטות שניתנו על ידי הרשות נקבע, כי טענות המערער לא הוכחו וכי דרישת התוספת מעבר לסכום שגבה מהמשיבה לא נולדה אלא כדי להימנע מהשבת הסכום שנדרש להשיב.

אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים. מה גם, שהמסקנות העובדתיות נסמכות על ראיות מוצקות שבית המשפט מצאן אמינות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪. ההוצאות ישולמו מתוך העירבון, והיתרה תוחזר למערער.

ניתן היום בלשכתי , כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד ידיד
נתבע: מרים זקס
שופט :
עורכי דין: