ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמשון אבוגני נגד עמרם מלול :

בפני כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובעים

  1. שמשון אבוגני
  2. חן אבוגני

ע"י ב"כ עוה"ד מאיה אבוגני

נגד

נתבע
עמרם מלול
ע"י ב"כ עוה"ד שוקי רגב

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך של 359,325 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם כתוצאה ממחדלו ורשלנותו של הנתבע.

טענות התובעים

בסוף שנת 2018 התובע 1 (להלן: "התובע"), הנתבע וחבר נוסף בשם רזי בוברוב תכננו להשתתף בתחרות שש-בש שהתקיימה בקפריסין הטורקית.

לצורך כך הזמין התובע כרטיסי טיסה עבורו ועבור הנתבע, אשר השיסף תמורתם בשדה התעופה בטרם העלייה למטוס, בש ני שטרות של 50 דולר ושני שטרות נוספים של 20 דולר.

לאחר הגעתם לקפריסין הטורקית, ניגשו התובע והנתבע לחלפן כספים לצורך המרת הדולרים שברשותם בכסף מקומי. התובע המיר את הדולרים שברשותו אך לא את אלו שנתן לו הנתבע. משניגש הנתבע להמיר את הדולרים שברשותו, היססו תחילה עובדי המקום להמירם אך לאחר מכן הסכימו לעשות כן.

התובע טוען כי בזמן שהותם במלון בו התקיימה התחרות, הנתבע עזב את התחרות והלך לקזינו. עם חזרתו, סיפר שהייתה לו בעיה בקזינו בעת המרת דולרים שברשותו.

בהמשך, בעוד התובע השתתף ב תחרות, הוא נקרא יחד עם הנתבע ועם מר בוברוב להגיע למשרדי ההנהלה, שם בוצע עליהם חיפוש על ידי שוטרים בטענה שהם עשו שימוש בדולרים מזויפים.

השוטרים החרימו לתובע ולנתבע את הכספים שברשותם, ובדיקה שביצעו במקום במכונה לבדיקת מזומנים העלתה שלנתבע 2-3 שטרות דולרים מזויפים ובנוסף שתי שטרות דולרים של 50 דולר שנתן הנתבע לתובע בתמורה לרכישת כרטיס הטיסה, נמצאו מזויפים, בעוד שעוברוב לא נמצאו שטרות מזויפים כלל.

לטענת התובע, בנוסף לבדיקה הנ"ל, יתר המזומנים שהיו עימו ועם הנתבע נלקחו לבדיקה מעמיקה אצל מומחה אשר תוצאותיה העלו שלנתבע היו עוד 12 שטרות מזויפים של 50 דולר, כך שבסה"כ נתפסו אצל הנתבע 14 שטרות מזויפים של 50 דולר.

כתוצאה ממציאת הדולרים המזויפים, התובע והנתבע נעצרו ושהו במעצר ארבעה ימים. לאחר מכן מעצרם הוארך על ידי בית המשפט למשך 14 ימים נוספים.

עם היוודע דבר המעצר, התובע 2, בנו של התובע , אחיו של התובע וחתנו של הנתבע טסו לקפריסין הטורקית, שם שכרו שירותיהם של עורכי דין ומתורגמן על מנת לסייע בשחרורם.

לטענת התובע, הנתבע לקח על עצמו לשלם כל הוצאות השחרור לרבות הייצוג המשפטי שעמד על סך של 30,000 דולר, אך דרש מהתובע לשלם מחצית משכר טרחת עורך הדין והבטיח שעם חזרתם ארצה, הוא ישיב לו את הסכום. התובע הסכים ושילם באמצעות אחיו מחצית מהסך הנ"ל.

התובעים טוענים שהנתבע הודה בפגישתו עם עורך הדין הקפריסאי והמתורגמן שנכח בפגישה כי הוא נתן לתובע את הדולרים המזויפים שנתפסו אצלו.

לטענת התובעים, אילו לא היו מפעילים קשרים ומשלמים סכומי כסף ניכרים, התובע והנתבע לא היו משוחררים ממאסר.

התובעים טוענים שהתובע הינו איש ישר, הגון ומעולם לא דבק בו רבב, שהה 18 ימים במעצר ובמאסר בתנאים ירודים, חווה חוויות קשות לרבות איומים מצד גורמים שונים ששהו בבית הסוהר והוא מצוי עד היום בטראומה בגין החוויה שעבר.

לטענת התובעים, מעצר התובע נגרם בגלל הדולרים המזויפים שמסר לו הנתבע, אשר התרשל ולא נהג כאדם סביר ולא בדק את הדולרים שברשותו , טרם הנסיעה .

התובעים טוענים שהיה על הנתבע לדעת ו/או לצפות שייתכן וברשותו ישנם דולרים מזויפים וזאת במיוחד לאור התקרית בק זינו שהייתה בבחינת תמרור אזהרה ועל כן, היה עליו להתריע גם בפני התובע לבדוק את השטרות שנתן לו.

לטענת התובעים, בשל מעשהו /או מחדלו ו/או רשלנותו של הנתבע אשר הביאו למעצרו של התובע, נגרמו להם נזקים ממוניים בסך של 189,325 ₪ בגין ההוצאות בהן נשאו, בנוסף לסך של 70,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרם לו בשל האירוע הטראומטי אותו חווה וסך של 100,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין ובשמו הטוב של התובע, שנגרמה לו בעקבות האירוע המביש שעבר.

טענות הנתבע

הנתבע מאשר כי התובע רכש עבורו את כרטיס הטיסה והוא שילם לו תמורתו בשטרות דולרים אשר נמסרו לתובע בשדה התעופה , אך לטענתו, הוא אינו זוכר אילו שטרות הוא נתן לו ובוודאי שלא ניתן להוכיח כי אילו השטרות המזויפים להן טוען התובע.

הנתבע נעצר יחד עם התובע על ידי המשטרה בקפריסין הטורקית בטענה שנמצא בכליהם שטרות מזויפים. הם שהו בבית הסוהר 18 ימים אשר בסופם שוחררו לאחר שבני משפחותיהם התגייסו לשחרורם, שכרו עורכי דין והם שוחררו בסופו של יום וזאת מבלי שנערך הליך משפטי בעניינם.

הנתבע טוען שהטענה ולפיה נמצאו בכליהם של התובע והנתבע שטרות מזויפים לא התבררה ו כפועל יוצא לא הוכחה. מכאן לטענת הנתבע, טענת התובעים שהנתבע הוא מקור ה שטרות המזויפים הינה טענה בעלמא וחסרת כל בסיס.

הנתבע טוען שלאחר שהתובע הסתייג משכירת ייצוג משפטי בעלות גבוהה של 30,000 דולר, הנתבע לקח על עצמו לשאת במלוא התשלום הנ"ל וזאת על מנת שלא לחסוך בייצוג משפטי אשר עתיד לסייע להם .

לאחר ששבו הצדדים לארץ, הם ריכזו את הסכומים שהוציאו בחו"ל, התחשבנו ביניהם על רקע הצעת הנתבע לשאת במלוא הוצאות הייצוג המשפטי והתוצאה הייתה שעל הנתבע להשיב לתובע סך של 8,000 דולר, אותם ה עביר הנתבע לתובע, לאלתר.

לטענת הנתבע, עם תשלום הסך הנ"ל הסתיימה הפרשה מבחינתו אך התובע לעומתו, החל להפעיל לחצים על הנתבע ולאיים עליו , תוך שהוא דורש ממנו כספים נוספים.

הנתבע טוען שאין כל ראיה שהשטרות שהוא העביר לתובע עבור החזר עלות כרטיס הטיסה הם אלו שהתגלו כמזויפים. בנוסף, לטענתו, אין כל ראיה אמינה שאכן נמצאו אצלו או אצל התובע שטרות מזויפים או כי הוא אכן המקור לשטרות אלו.

לטענת הנתבע, הוא מעולם לא לקח על עצמו את האחריות להימצאות השטרות המזויפים אצל התובע ו הוא מעולם לא התחייב לשאת בהוצאות התובעים.

הנתבע טוען שעל התובע מוטלת האחריות לבדיקת השטרות שנמסרו לתובע, באותה מידה שהיא מוטלת עליו.

הנתבע מכחיש את הנזק הנטען והסכומים להם טוענים התובעים.

ראיות הצדדים

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי ביום 23.6.21- העידו התובע מר שמשון אבוגני (להלן: "שמשון"), התובע 2 מר חן אבוגני (להלן: "חן") והמתורגמן מר ג'ים זין אלעבדין (להלן: ג'ים"). בנוסף, העידו הנתבע מר עמרם מלול (להלן: "עמרם") וחתנו מר אלון מן (להלן: "אלון" ).

בדיון מיום 11.7.21 סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים ועדיהם בדיון אשר התקיים בפניי, אני מורה על דחיית התביעה ואפרט.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי התובעים לא עמדו בנטל להוכחת טענתם ולפיה השטרות שנתן עמרם לשמשון בשדה התעופה, הם אלו השטרות מזויפים שנמצאו עליו לאחר מכן, ולא הוצגה כל אסמכתה על יד י התובעים לתמיכה בטענה זו.

יתירה מכך, משנשאל שמשון בחקירתו הנגדית באם יש ברשותו אסמכתה ו/או בדיקה מקצועית ו/או הכרעה שיפוטית, לתמיכה בטענתו שהשטרות שנמצאו בכליו היו שטרות מזויפים, הוא הפנה לנספח א' לתצהירו.

עיון בנספח א' הנ"ל מלמד שמדובר במסמך בשפה הטורקית, שלכאורה נכתב על ידי מפקד משטרה מקומי, אשר לא ברור מהי מידת מעורבותו בפרשה. יתרה מכך, משנשאל שמשון מי כתב מסמך זה הוא לא ידע לתת תשובה (עמ' 7 לפרוט' , ש' 30-31, עמ' 8 , ש' 24-26, עמ' 13 , ש' 16-21).

לא זו בלבד, מעיון במסמך הנ"ל עולה כי תרגומו לשפה העברית אושר על ידי עו"ד נוטריון ישראלי, אשר בהתאם להצהרתו אינו יודע את השפה הטורקית, כך שאין לומר כי תרגומו של המסמך לעברית אכן משקף את תוכנו.

בהקשר זה טענה ב"כ התובעים, כי עסקינן במסמך שנערך על ידי רשות מוסמכת בקפריסין הטורקית, דבר המכשיר את תוכנו של המסמך.

לא ניתן לקבל טענה זו, שכן אין למסמך הנ"ל כל תוקף בישראל, שע ה שלא מוטבעת עליו חותמת אפוסטיל - תעודה לפי אמנת האג מיום 5 אוקטובר 1961 בדבר ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים (להלן: "האמנה") והן שעה שקפריסין הטורקית, המדינה בה הוצא המסמך הנ"ל, אינה חתומה על האמנה, כעולה מהרשימה העדכנית של המדינות שהצטרפו להאמנה, דבר שהיה בו כדי להכשיר את המסמך ולתת לו תוקף בישראל.

מכאן, עסקינן במסמך שאין לו כל תוקף משפטי בישראל ואין בו כדי להוכיח את תוכנו ואת טענת שמשון ולפיה אכן נמצאו על שמשון שטרות מזויפים.

אך גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שהשטרות שנתפסו על שמשון ועמרם אכן היו מזויפים הרי שממילא התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה ולפיה השטרות שנתפסו על התובע הם השטרות שניתנו לו ע"י שמשון בשדה התעופה.

בנוסף, התובעים לא צירפו תוצאות בדיקה כלשהי המעידה כי השטרות שנתפסו על ידי המשטרה המקומית במקום בו התקיימה התחרות והן השטרות הנוספים שנבדקו על ידי "מומחה" כלשהו במועד מאוחר יותר (כנטען על ידם) , היו בסופו של יום, שטרות מזויפים, וכן לא צירפו העתק של כתב אישום כלשהו שהוגש לבית המשפט המייחס לשמשון אחזקת שטרות מזויפים.

יתרה מזו, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה לפיו השטרות הנטענים, שלכאורה נמצאו בכליו של שמש ון מקורם בעמרם, כאמור לעיל.

ראשית, מאחר שהתובעים לא הציגו כל אסמכתה לפיה השטרות שנמצאו אצל שמשון היו שטרות מזויפים, הרי שלא ניתן לדעת באילו שטרות מדובר, מספרם של שטרות אלו ומקורם ובאם אכן הם הגיעו מעמרם, במיוחד כאשר שמשון אישר שמלבד שטרות אלו היו בכיסיו שטרות דולרים נוספים.

שנית, על אף טענת חן בתצהירו, לפיה עמרם הודה הן בפני שמשון והן בפני ג'ים המתורגמן ועורכי הדין שנשכרו, כי הוא מסר לשמשון את הדולרים המזויפים (סעיפים 21 , 23 ו- 35 לתצהירו) הרי שבחקירתו הנגדית אישר חן כי הוא לא הוא נכח בפגישות הנ"ל (עמ' 17 לפרוט' , ש' 31-32, עמ' 18 , ש' 1-9). על כן, עסקינן בעדות מפי השמועה שאין לתת לה כל משקל.

שלישית, חן צירף לתצהירו תמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין עמרם, שלטענתו במהלכה עמרם לא הכחיש שהוא נתן לשמשון את הדולרים המזויפים.

ב"כ הנתבע ביקש משיכת התמליל הנ"ל מהתיק, מאחר והתובעים לא צירפו את ההקלטה עצמה ולא ידוע מי ביצע את התמלול. דין הבקשה להידחות ואסביר.

ההלכה היא כי סליל הקלטה עשוי לשמש כראיה למגוון מטרות. יכול וסליל הקלטה ילמד על עצם אמירת הדברים שהוקלטו, אך לעתים יש בו גם כדי לשכנע באמיתות תוכן הדברים. סליל ההקלטה מהווה אמצעי עזר, מעין "עד מכני", המנציח את הדברים שהושמעו ומביאם בפני בית המשפט. לכן, הואיל וההקלטה הינה "עד מכני" המשמיע למעשה אמרה שנעשתה מחוץ לכותלי בית-המשפט, הרי שיש לבחון הן את אמינות ההקלטה עצמה, והן את אמינות תוכנה. (י' קדמי, על הראיות, מהדורת תשס"ד, עמ' 1140; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4), 169).

עוד נקבע שהמבקש להגיש קלטת של שיחה (או אמצעי אחר) להוכחת תוכנה של שיחה שהתקיימה מוטל עליו הנטל להוכיח את תנאי הקבילות של אותה קלטת קודם שיוכל להציגה כראיה ועליה לעמוד בשלושה מבחנים. המבחן הטכני - לאמור, מבחן האמינות של ההקלטה. המבחן המהותי - לאמור, בחינת עמידתה של ההקלטה במבחני הקבילות הרגילים של דיני הראיות. והמבחן הפורמאלי - שההקלטה לא הושגה בהאזנה אסורה על פי החוק ( ראה קדמי, עמ' 1141).

עם זאת, לעיתים ניתן יהיה להוכיח את תוכנה של השיחה ולקבל כראיה תמליל שלה על אף שתנאי הקבילות לא הוכחו. למשל, מקום בו המוקלט יאשר בעדותו שהאמרה שלו או שיאשר כי נטל חלק בשיחה המוצאת את ביטויה בתמליל השיחה. הודאה מעין זו בקיום השיחה ובתוכנה אינה חייבת להיות מפורשת, אלא יכולה להיות במשתמע (ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 186).

בנוסף, מגמת הפסיקה בשנים האחרונות, הנה למעבר מקבילות למשקל, כלומר, הראייה תתקבל ובית המשפט יכריע בדבר משקלה, כפי שנקבע בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה סילוורמן ז"ל, פ"ד לז (4) 294-295.
בענייננו, עמרם לא הכחיש בעדותו כי נטל חלק בשיחה המוקלטת הנ"ל עם חן. מכאן, מצאתי לדחות טענת ב"כ הנתבע להוצאת תמליל השיחה מהתיק.

עם זאת, לגופו של עניין ולאחר שעיינתי בתמליל, איני סבורה כי עלה בידי התובעים להוכיח באמצעותו את טענתם לפיה עמרם אכן הודה בפני חן באחריותו להעברת השטרות המזויפים לשמשון.

אמנם מהתמליל עולה שבמהלך השיחה חן מנסה להטיח בעמרם פעם אחר פעם כי הוא המקור לשטרות המזויפים שנמסרו לשמשון, אלא שמנגד עמרם אינו מודה כי הוא זה שהעביר את אותם שטרות מזויפים לשמשון, כפי שאף טען בחקירתו הנגדית בפניי (עמ' 2 8 לפרוט' , ש' 34-35, עמ' 29 , ש' 25-36).

בנוסף, התובעים ביקשו להעיד בעניין זה את ג'ים המתורגמן, אשר בתצהירו שהוגש לתיק העיד שבמהלך פגישה שהתקיימה בבית הסוהר, בה נכח יחד עם שמשון, עמרם עורך הדין המייצג, הודה עמרם בפניהם כי הוא מסר לשמשון 2 שטרות של 50 דולר מזויפים כתשלום בגין כרטיס הטיסה.

אלא מאי, גם לתצהירו של ג'ים אין לתת כל משקל שעה שלמסמך זה, אשר הוצא בקפריסין הטורקית שכאמור אינה חתומה על אמנת האג הנ"ל, אין כל תוקף משפטי בישראל.

יוצא אפוא כי גם טענת התובעים לפיה השטרות המזויפים, לכאורה, אשר נתפסו אצל שמשון מקורם בעמרם, לא הוכחה.

עמרם מצידו הצהיר שאינו יודע באם נמצאו אצלו או אצל שמשון במהלך שהותם בחו"ל שטרות מזויפים ולא הוצגה בפניהם אסמכתה כזו. בנוסף, עמרם הצהיר כי הוא ושמשון לא הועמדו לדין ומעצרם הסתיים ללא קביעה שיפוטית כלשהי. עדותו של עמרם בעניין לא נסתרה.

עוד הצהיר עמרם שהוא לא מסר לשמשון שטרות מזויפים, במודע או בחשד שהם מזויפים ולא הודיע לשמשון, לג'ים או לעורכי הדין כי הינו אחראי להעברת כספים מזויפים לשמשון, עדות עליה חזר עמרם בחקירתו הנגדית (עמ' 27 לפרוט' , ש' 6-8, עמ' 29 , ש' 13-15).

מהאמור לעיל, המסקנה הינה כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח טענתם כי השטרות אותם העביר עמרם לשמשון כתשלום בגין כרטיס הטיסה היו מזויפים וכן לא הוכיחו את הטענה שהשטרות המזויפים, לכאורה, מקורם בעמרם.

יודגש שעסקינן בתביעה בה הנטל רובץ על התובעים להוכיח טענותיהם הנ"ל בשיעור העולה מעל 50%, והתובעים לא עמדו בנטל זה.

למעלה מן הצורך ומבלי לפגוע במסקנה אליה הגעתי, אציין שגם אילו התובעים היו מוכיחים כי המקור לשטרות שנתפסו אצל התובע, הינו עמרם גם אז תוצאת פסק הדין לטעמי, לא היית ה משתנה שכן לא מצאתי לקבל טענת התובעים לפיה, מחדלו של עמרם ורשלנותו עת לא בדק את השטרות שהיו ברשותו ושחלקן נמסרו לתובע היא אשר הביאה למעצרם שכן לא ראיתי כי במקרה הנדון יש להטיל אחריות מוגברת על עמרם לבדיקת השטרות, מאחריותו של שמשון לעשות כן, שעה שקיבל את השטרות מעמרם בשדה התעופה במיוחד כאשר אין מחלוקת שעמרם לא ידע שהשטרות שברשותו מזוייפים (אם אכן כך היה הדבר), וכפי שציינה ב"כ התובעים בעניין זה (עמ' 1 לפרט' ש' 25-26, עמ' 2 ש' 31).

ככל שהיה על עמרם לבדוק את השטרות שברשותו, היה גם על שמשון לעשות כן , באותה המידה ובמיוחד לאור עדות שמשון עצמו לפיה, עוד בעת ניסיון עמרם להמיר את הדולרים שברשותו הן אצל חלפן הכספים והן בקזינו, עלה חשד כי מדובר בכספים מזויפים, דבר שלטעמי חייב את שמשון גם לנהוג משנה זהירת ולבדוק במהלך שהותם בחו"ל את השטרות שניתנו לו על ידי עמרם.

טרם סיום אציין שעסקינן במקרה מצער שגרם למעצר שני חברים ותיקים וזאת במהלך טיול משותף בחו"ל, דבר שאין חולק שגרם לשניהם סבל וטרטור עקב מעצרם בחו"ל , כאשר בהתאם לעדויות שנשמעו בפניי, נעשו מאמצים כבירים ושולמו כספי רבים, לצורך שחרורם.

עם זאת, איני סבורה שיש להטיל על עמרם את האחריות בגין מעצרו של שמשון, שעה וכפי שציינתי לעיל, לא הוכח כי המעצר הינו תולדה של מעשה ו/או מחדל ו/או רשלנות של עמרם, אשר אף היה עצור בעצמו בגין אותן האשמות ואותן נסיבות בהן נעצר שמשון.

סוף דבר

לאור האמור לעיל , אני מורה על דחיית התביעה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, לפנים משורת הדין ולאור נסיבותיו המצערות של תיק זה, לא מצאתי ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמשון אבוגני
נתבע: עמרם מלול
שופט :
עורכי דין: