ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רועי פריד נגד שמגר מאור ואקנין :

לפני כבוד ה שופטת עינת רביד

המבקש/התובע
רועי פריד

ע"י ב"כ
עוה"ד בננסון ועוה"ד אייש
נ ג ד
המשיבים/הנתבעים

  1. שמגר מאור ואקנין
  2. גשם בוטיק ניהול בע"מ

ע"י ב"כ
עוה"ד גרשגורן ועוה"ד חמו

3. עידן כץ
4. עידן כץ פיננסים בע"מ
5. אילן בן ישי
6. בן ישי שירותים פיננסיים בע"מ
7. גולדן הולדינגס נטו בע"מ
8. ירון פיטארו
9. אלד יזמות (ב.פ.כ) בע"מ

ע"י ב"כ
עוה"ד מלך ועוה"ד ניר

10. גשם בוטיק בע"מ

ע"י ב"כ
עוה"ד גרשגורן ועוה"ד חמו

11. פנחס פרקש
12. קבוצת פרקש יזמות ונדלן מ.מ. בע"מ

13. פרקש פסגות בע"מ

ע"י ב"כ
עוה"ד שלו ועוה"ד ליצמן

14. אלד פסגות פינוי ובינוי בע"מ
15. אשדן יזמות ובניה בע"מ
16. מ.מ אלד נדל"ן בע"מ
17. שיא מרחבים מעפילי אגוז בע"מ
18. מ.מ פסגות הלל יפה פינוי בינוי בע"מ
19. אלד פסגות מגדלי יפו בע"מ

20. מ.מ עין הים פינוי ובינוי בע"מ
21. אשדן – בנין בוטיק אידר חיפה בע"מ
22. אלד מגדלי המעפילים בע"מ
23. רמות חדרה בע"מ
24. צמרות השופטים קרית גת בע"מ
25. אשדן בניה בעתלית בע"מ
26. אלד בנווה צדק בע"מ

ע"י ב"כ
עוה"ד גרשגורן ועוה"ד חמו

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעים לביטול עיקולים מיום 17.6. 2021 שניתנו לבקשת המבקש במעמד צד אחד נגד הנתבעים 26-9 על הסך של 40,000,000 ₪.
כתב התביעה
התובע, עורך דין בעיסוקו (להלן: המבקש או התובע) הגיש תביעה לבית המשפט נגד הנתבעים על הסך של 40,000,000 ₪.
לטענת המבקש, הנתבע 3 (להלן: עידן), הנתבע 5 (להלן: אילן) והנתבע 8 (להלן: פיטארו) הם מנהלי קרן השקעות בשם וולת'סטון (להלן: מייסדי וולת'סטון) ויחד עם הנתבע 1 (להלן: ואקנין) הם הבעלים בקבוצת חברות, העוסקות בייזום, הקמה וניהול פרויקטים של התחדשות עירונית, זאת אמצעות החזקתם בנתבעת 10 (בשמה הקודם אלד פסגות בע"מ, להלן: גשם) .
כל אחת מהנתבעות 26-17 הוקמה לניהול פרויקט מסוים (להלן: חברות הפרויקטים), גשם היא בעלת השליטה בחברות הפרויקטים והחברות המחזיקות אותן, שאף הן נתבעות.
נתבע 11 (להלן: פנחס) היה במועדים הרלוונטיים בעל מניות או בעל שליטה/מנהל/נושא משרה/אורגן של החברות העוסקות בפרויקטים מושא ההליך באמצעות חברות בבעלותו. פנחס ומייסדי וולת'סטון שלטו יחד בקבוצת וולת'סטון פרקש (להלן: הקבוצה).
משנת 2021 מניות פנחס באלד הן בבעלות המשיבה 2 (להלן: גשם ניהול). מניות רמות חדרה וצמרות השופטים (שהיו בבעלות פנחס) הן בבעלות גשם. ואקנין ומייסדי וולת'סטון הם בעלי השליטה בכל חברות הפרויקטים וחברות האם שלהן.
מייסדי וולת'סטון ופנחס, והחברות בשליטתם, התקשרו עם התובע בקשר לטיפ ולו המשפטי בפרויקטים של נדל"ן והתחדשות עירונית.
לטענת המבקש, בין הצדדים הוסכם שהתובע ייתן שירותים משפטיים לפרויקטים של התחדשות עירונית, כששכר טרחתו סוכם כשיעור משווי המכירה של כל דירה, יחידת מסחר, או יחידת משרדים בכל פרויקט, ומועד התשלום של שכר הטרחה נקבע ליום המכירה. ההתחייבויות הנוגעות להבטחת שכרו של התובע ניתנו הן בעל פה והן בכתב במסגרת 6 הסכמי שכר טרחה (נספח 5 לבקשת העיקול).
המבקש טוען, שהצדדים הסכימו מפורשות, שלצורך שמירת זכויותיו לקבלת שכר טרחתו, לא תבוצע כל העברת זכויות בפרויקטים , אלא לאחר שיובטח שכר המבקש ויתקבל אישורו בכתב. הנתבעים וחברותיהם התחייבו לפעול בשקידה להוצאת הפרויקטים לפועל וכי הפסקת ההתקשרות עם המבקש תהיה בכפוף לתשלום מל וא שכר הטרחה.
לטענת המבקש, בנוסף לליווי השוטף של הפרויקטים, הוא טיפל עבור הנתבעים גם בהסכמי מימון, הסכמי הלוואה, תיקי ליטיגציה, עסקאות מכר ועסקאות רכישת חברות, כאשר שכר הטרחה בגין עבודות אלו סוכם בין הצדדים בנפרד ועומד על הסך של 920,308 ₪. אף כי הנתבעים הודו , שמגיע שכר בעבור עבודותיו אלו, הם לא שילמו לו את שכרו .
עוד טוען המבקש , שבהתאם לנתונים שמסרו לו הנתבעים, שכרו הצפוי בגין שירותיו המשפטיים הוא מעל 100 מיליון ₪ בתוספת מע"מ, אך הוא לא קיבל תשלום בגין הפרויקטים הנוכחים המתנהלים , למעט מקדמות בסך מצרפי של מאות אלפי ₪.
בחודש דצמבר 2020 עלה החשד אצל המבקש, שהנתבעים שוקלים לבצע שינויים מהותיים בקבוצה בכך שפנחס יעביר את זכויותיו בחברות. המבקש הסב את תשומת ליבם לכך שהם לא יכולים להעביר זכויות בפרויקטים ללא אישורו ומבלי שמובטח שכר טרחתו, וכן דרש את תשלום החוב שכר הטרחה בסך של 902,308 ₪.
מייסדי וולת'סטון הפגישו את המבקש עם ואקנין שהוצג כשותף הפוטנציאלי שיכנס בנעליו של פנחס לגבי הזכויות בפרויקטים, ו -ואקנין הודיע לתובע על סיום תפקידו.
הנתבעים הרגיעו את המבקש והתחייבו כי מלוא שכר טרחתו ישולם לו, ואף סוכם בין הצדדים תשלום שיינתן למבקש כפשרה. אך אז הודיעו הנתבעים למבקש כי ידיהם כבולות, משום שואקנין קבע שאין לשלם למבקש, והטיפול בכל הפרויקטים יועבר לעורך דינו של ואקנין אשר מקבל תעריף שכר טרחה נמוך יותר. עוד הובהר למבקש כי ואקנין שוקל "לנקות" את החברות מחובות באמצעות פירוקן, והנתבעים ציינו שמצב הקבוצה הוא בכי רע והיא על סף קריסה.
פנחס הודיע למבקש כי העביר את זכויותיו בחברות הפרויקטים בהתאם לסיכום עם מייסדי וולת'סטון ועל כן הוא אינו חייב בשכר טרח תו בגין הפרויקטים.
ביום 1.3.2021 הודיע אילן, שפנחס עזב את הקבוצה ומניותיו הועברו למשיבה 9 (להלן: אלד יזמות). לטענת המבקש, העברת זכויות זו היא בניגוד להסכמי שכר הטרחה הקובעים שכל העברה טעונה אישור ו. כמו כן, העברת הזכויות הייתה חלק ממהלך העברת השליטה בפרויקטים אל גשם בה שולט ואקנין, שבהתאם להודאת מייסדי וולת'סטון הוא זה אשר גרם להתנערות הקבוצה מהחובה לשלם למבקש את שכר טרחתו ולהפסקת ההתקשרות עמו.
המבקש טוען עוד, שמייסדי וולת'סטון הגדילו עשות ובעזות מצח ובניסיון פסול להצדיק את הפסקת עבודתו של המבקש ואי תשלום שכר הטרחה, העלו לראשונה במכתב מיום 20.1.2021 טענות ביחס לטיב עבודתו של המבקש.
בתחילת חודש מאי 2021 נודע למבקש שמייסדי וולת'סטון וחברותיהם ביטלו שיקים בסכום של 3 מיליון ₪ לטובת חברות פרקש, וכתוצאה מכך נשלח להם מכתב התראה בטרם הליכי חדלות פירעון, בו הועלו טענות קשות בדבר הברחת נכסים על ידי מייסדי וולת'סטון והתנהגות חמורה של קרן וולת'סטון, אשר מייסדי וולת'סטון מנהלים, ואשר כספיה אמורים להיות מושקעים בחלק מהפרויקטים. בנוסף נקטו אלד יזמות ואח' הליך משפטי נגד חברות פרקש וננקט הליך משפטי נגד חברות שונות בקבוצה (להלן: התביעות הנוספות).
המבקש עתר להצהיר ש הסכמי שכר הטרחה שנחתמו מולו הופרו ולחייב את הנתבעים במלוא שכר הטרחה אשר הועמד לצורכי אגרה על הסך של 40 מיליון ₪.
התובענה דנן הוגשה בחודש יוני 2021, ובד בבד עמה הגיש המבקש בקשה להטלת עיקולים, במסגרתה נטען כי צווי העיקול נדרשים נוכח החשש הכבד והכמעט וודאי כי ללא הטלת העיקולים יעמוד המבקש מול שוקת שבורה.
לטענת המבקש, ממצגי הנתבעים עולה, שמצבה של הקבוצה, החבה לו עשרות מיליוני ₪, בכי רע, הנתבעים עצמם טוענים לריקון קופת החברות ומנהלים בינם לבין עצמם הליכים משפטיים. לדברי המשיבים, ואקנין השתלט על מהלכי הקבוצה ושוקל פירוק החברות.
לטענתו עידן הבהיר למבקש, שמצב החברה כה חמור עד כי אפילו חוב זעום של 4 מיליון ₪ מסכן את קיומה.
לטענתו, גם פנחס טען טענות חמורות נגד מייסדי וולת'סטון, שהיו שותפיו, וטען כי אלו פועלים להברחת נכסים מחברות הקבוצה, תוך הותרת אדמה חרוכה.
לטענת המבקש הטענות החמורות שהועלו בתביעות הנוספות מלמדות כי התנהלות המשיבים דומה למקרים ידועים אחרים בהם מיזמים נדל"ניים נוצלו בעורמה ובציניות לעושק משקיעים, בעלי זכויות ונותני שירותים.
ההליכים בבקשת העיקול
בהחלטת בית המשפט מיום 17.6.2021 (כבוד השופטת רחל ערקובי) התקבלה בקשת ה מבקש והוטלו עיקולים על נכסי המשיבים 26-9 עד לסך של 40,000,000 ₪, וזאת בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות בנקאית בסך של 200,000 ₪.
ביחס למשיבים 8-1 נקבע "לא מצאתי במסמכי הבקשה ו/או בכתב התביעה כל מסמך ממנו ניתן לקבוע כי הללו נתנו איזו התחייבות לתשלום שכר הטרחה. ההסכמים שצורפו אינם נושאים את חתימותיהם, והללו לא מפורטים בהסכמי שכר הטרחה, ומשכך לא מצאתי כל אינדיקציה להתחייבות מטעמם ".
בפרוטוקול דיון מיום 19.7.2021 בפני השופטת ערקובי, הודיעו הצדדים שהגיעו למתווה עקרונות והם זקוקים למספר ימים על מנת לגבש הסכם, וביקשו לקבוע דיון חלופי. עוד הוסכם כי הנתבעים 13-11 (להלן ביחד: פרקש) יעמידו ערבות אישית כנגד ביטול העיקולים שהוטלו עליהם. על כן נקבע דיון נוסף בבקשה ליום 8.8.2021.
בשל נסיבות בריאותיות השופטת ערקובי לא יכלה לקיים הדיון בפניה במועד שנקבע, ועל כן ובהתאם להחלטת כבוד סג"נ השופטת כהן, הועבר התיק לטיפולי ונקבע לדיון בפני ליום 10.8.2021.
במסגרת הדיון מיום 10.8.2021, נשמעה עדותו של התובע; עדותו של פיטארו, מנהל ודירקטור באלד יזמות; עדותו של מר ישראל אברמוב, מנהל בקבוצת פרקש ; ועדותו של מר יוסף מזרחי, אשר תצהירו הוגש בשמן של הנתבעות 10, 26-14.
בהתאם להסכמת הצדדים, ניתנה להם האפשרות להגשת סיכומים בכתב. ואלו הוגשו.
תמצית טענות המבקש
לטענת המבקש, המשיבים לא כפרו בהסכמי שכר הטרחה ולא טענו כי בוטלו או שונו התחייבויותיהם על פי ההסכמים.
פרקש, בניסיון לחמוק מחובתם, ניסו ללמוד מידיעת המבקש על כוונת פרקש למכור את המניות למייסדי וולת'סטון כוויתור על הזכויות החוזיות ועל התחייבויות פרקש, טענה אשר נסתרה מהתכתובות שצורפו לבקשת העיקול ומתמליל ההקלטה שצירפו פרקש לבקשה לביטול עיקולים בו עמד המבקש על זכויותיו מכוח ההסכמים.
חובתם של מייסדי וולת'סטון נלמדת מהתחייבותם בעל פה, וביתר שאת מנטילתם באופן אישי את כל התחייבויות קבוצת פרקש כלפי המבקש, ניסיונם לכפור בחובתם כשל לאחר שהתגלה כי חתמו על ערבות אישית לכל חובות פרקש למבקש , כפי שאישר אברמוב בעדותו.
לטענת המבקש, בזמן אמת , לא העלו המשיבים כל טענה נגדו ונגד טיב עבודתו, ואלו הועלו לראשונה לצורכי הליך זה, מבלי שהומצאו תימוכין לטע נותיהם, ועת משיחה עם עידן ציין האחרון שאין כל טענה כלפי המבקש ויודעים "שעשה עבודה" (נספח 11 לבקשת העיקול עמוד 334 שורות 9-8).
הניסיון להטיל דופי בעבודת המבקש קרס למול עדות אברמוב, ועת בשיחה בין המבקש לעידן ציין עידן, שהסיבה האמתית להפסקת עבודתו של המבקש הייתה גובה שכר טרחתו.
עוד טוען המבקש, שאין מחלוקת שהמשיבים חבים בתשלום למבקש, כפי שעלה מעדותו של פיטארו, אשר לא הכחיש שמייסדי וולת'סטון הציעו לשלם למבקש סך של 16 מיליון ₪ בצירוף מע"מ כסכום הפשרה, ובהמשך עדותו הסכים כי המבקש זכאי לתשלום בסך של מיליוני ₪.
באשר ליסוד ההכבדה טוען המבקש, שההכבדה היא ברורה נוכח עדותו של פיטארו לפיה גובה חובות המשיבות עומד על הסך של 100 מיליון ₪, ועדותו של מר מזרחי לפיה למשיבות חובות בסך של 150 מיליון ₪. צירוף האמור להודאתו של עידן לפיה לחברות חובות בסך של 140 מיליון ₪ מלמד כי ממועד השתלטות קבוצת גשם על הפעילות גדלו חובות הקבוצה בין 10 ל- 50 מיליון ₪. נוכח חובות אלו, מצויות החברות בסיכון לחדלות פירעון , כפי שציין עידן , אשר הבהיר כי על חובות אלו יש להוסיף את התחייבויות החברות בסך של 300 מיליון ₪.
עוד טוען המבקש, שהובאו תימוכין לכך שקבוצת מייסדי וולת'סטון וקבוצת גשם פועלות כגוף אחד ושיטתם היא הפרת התחייבויות והסכמים. ניתן ללמוד זאת הן מכך שביטלו שיקים לפרקש בסך של כ- 3 מיליון ₪, והסדירו החובות רק לאחר שנפתחו נגדם תיקי הוצאה לפועל; עוד ניתן ללמוד על הפרת ההתחייבויות של מייסדי וולת'סטון וקבוצת גשם מעיקול זמני שהוטל על המשיבות 14 ו- 18 במסגרת תביעה נוספת על סך 11 מיליון ₪; לטענתו, המשיבים מתנהלים בנכסי הקבוצות באופן פרוע ותוך ערבוב כספי הפרויקטים השונים.
אשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה באופן מובהק לטובת המבקש. לעניין זה טוען המבקש שהמשיבים נמנעו מלהציע חלופת עיקולים כמוצע בהחלטת בית המשפט מיום 5.7.2021, ואף סירבו להצעת בית המשפט בדיון מיום 19.7.2021 למתן התחייבויות אישיות של המשיבים 9-1 כך שיוסרו העיקולים.
עוד נטען כי קבוצת פרקש וקבוצת וולת'סטון לא צירפו ראיות שילמדו על הנזקים שייגרמו להם, אם בכלל , באם יוותרו העיקולים. קבוצת גשם אף צירפה אסמכתאות שסתרו את טענותיה. לעניין האמור מוסיף המבקש כי הטענה של גשם לפיה העיקול מונע ליווי בנקאי היא טענת סרק, ועת עולה כי העיקולים שהוטלו על גשם והמשיבות 26-14 נמוכים משמעותית מסכום התביעה, חלקם סכומים של עשרות אלפי ₪ אשר אין בהם לשתק את פעילות החברה.
תמצית טענות המשיבים 9-3
לטענת המשיבים הבקשה דנן אינה האכסניה המתאימה לדיון מחודש בבקשת העיקול שנדחתה בכל הנוגע למשיבים 8-1.
לטענתם עיון בהסכמי שכר הטרחה שצירף התובע מעלה כי שכר טרחתו מותנה בקיומם של תנאים מתלים שכל עוד לא התקיימו לא קמה למבקש עילת תביעה כלל.
מעיון בבקשת העיקול ובתצהיר המבקש ופרוטוקול עדותו עלה כי המבקש לא טרח לספק נתונים לגבי חתימת חוזי הרכישה של הדירות או ביחס להוצאת טופס 4 לדירה/נכס כלשהו. מכאן שאין כל נתון שיאפשר הסקת מסקנה לגבי מועד זכאות המבקש לכספים הנתבעים, והמדובר במועד עתידי ולא ידוע, והכל בפרויקטים אשר בחלקם המכריע טרם באו לעולם ולא ברור אם יתממשו. המשיבים מפנים לעדות אברמוב ממנה עולה כי נמכרו לכל היותר 25 דירות וכי התובע אישר כי בגין 17 מהן כבר קיבל את שכרו.
לטענתם, המבקש יודע כי חלק מהפרויקטים לא עומדים להתבצע כלל ולמרות זאת אינו מהסס לתבוע שכר טרחה בגינם, כגון הפרויקט במעפילי אגוז תל אביב.
המשיבים פנים לפסק הדין בעניין ע"א 8854/06 עו"ד חיים קורפו נ' סורוצקין (20.3.08) (להלן: פסק דין קורפו) וטוענים כי אין בסיס להטלת העיקולים עת המדובר בפרויקטים אשר טרם באו לעולם.
אף התביעה ביחס לסך של 920,308 ₪ בגין "עבודות נוספות" כביכול לא פורטה ולא הוכחה ברמה הנדרשת לצורך מתן צו עיקול.
לטענת המשיבים אין להסתמך על "מחשבותיו" של פיטארו בעדותו ביחס למגיע למבקש, נוכח העובדה כי הן התייחסו למו"מ חסוי.
לטענתם, אין כל יריבות כלפיהם עת הם אינם חתומים על הסכם מול התובע. עוד הם טוענים כי "הסכם ההיפרדות" עם המשיבים 13-11 אינו מהווה התחייבות של המשיבים כלפי התובע ואין לראות בו חוזה לטובת המבקש. יתרה מכך, סעיף 14 להסכם ההיפרדות קובע כי אלד יזמות תשפה את פרקש בתשלומים והוצאות, שיישאו פרקש בניהול הליכים משפטיים כנגד תביעה של המבקש , ורק כאשר פרקש יחויבו בפסק דין או החלטה כלפי המבקש אלד יזמות תישא בתשלום.
המשיבים טוענים אף לשיהוי, שכן העובדות הנטענות בבקשת העיקול היו ידועות למבקש , לכל המאוחר , ביום 23.12. 2020 בו נשלח מכתב התראה מטעמו ולמרות זאת בקשת העיקול הוגשה רק ביוני 2021. עוד הם טוענים, שאין במגעים שנוהלו לאחר דצמבר 2020 כדי לאיין את טענת השיהוי. השיהוי בהגשת בקשת העיקול והעובדה שלא נטען להברחת נכסים ב- 6 חודשי השיהוי מצדיקים דחיית הבקשה.
באשר להכבדה ומאזן הנוחות אזי למבקש לא ייגרם נזק בשל אי מתן עיקולים שכן זכותו לתמורה טרם התגבשה. לטענתם אם יוותרו העיקולים על כנם ייגרם להם נזק ממשי חמור ומידי, שכן צווי העיקול ופרסום הגשת התביעה, גרמו לאלד יזמות לפגיעה במוניטין ובדירוג האשראי שלה. זאת ועוד, מהתשובות לצווי העיקול ניתן ללמוד, שלא נתפסו כספים או נכסים השייכים לאלד יזמות ומכאן שהנזק שנגרם לה כתוצאה מהטלת העיקול גדול מהתועלת למבקש.
עוד נטען כי טענותיו של המבקש לשכר טרחה בשווי של 100 מיליון ₪ נגזרת מהכנסה בשווי מיליארדים למשיבים, הכנסה אשר יש בה כדי לשמוט את טענתו ביחס להכבדה.
זאת ועוד נוכח השלב המוקדם בו מצויים הפרויקטים הם מצריכים טיפול משפטי של שנים, טיפול אשר לא יינתן על ידי המבקש, ויקטין את שכר טרחתו העתידי אם בכלל.
עוד טוענים המשיבים לחוסר תום ליבו של המבקש, אשר הסתיר מידע אודות הפרויקטים בגינם נתבע שכר הטרחה, מידע הדרוש לגיבוש הנזק הנתבע, ו את העובדות לפיהן : פרויקטים בגינם תבע המבקש שכר טרחה טרם החלו ; אין תב"ע בקשר אליהם ; אין היתרי בניה וחתימות בעלים כנדרש ; ו את קיומן של התנגדויות. עובדות אלה הובאו על ידי המשיבים.
לטענת המשיבים, בניגוד לנטען על ידי המבקש, ובהתאם להצעת בית המשפט בדיון מיום 19.7.2021 ולפנים משורת הדין נמסרה לב"כ המבקש טיוטת הסדר לביטול עיקולים זמניים כנגד מתן התחייבות של חברות הפרויקטים הנתבעות לאי עשיית דיספוזיציה במניותיהן וזכויותיהן במהלך ביצוע הפרויקטים, אך המבקש דחה ההצעה ללא שהמציא הערות או שינויים לטיוטה.
באשר לטענה לערבוב בנכסים נטען שהמדובר בטענת אווירה שנועדה להשחיר חברה שאינה צד לדיון. עת אף עלה , שאין המדובר בהברחת נכסים או נטילת כספים של מי מהנתבעים אלא לכל היותר טעות, כפי שהעיד אברמוב.
תמצית טענות המשיבים 13-11 - פרקש
לטענת פרקש, המבקש בסיכומיו נטש את עיקר טענותיו כלפיהם וכל שנות שתי טענות מלאכותיות: האחת, שחרף תכתובות הדואר האלקטרוני, שהמבקש שלח בזמן אמת ותמל ולי ההקלטות, הוא לא הסכים להעברת הזכויות ; והשני יה, שפרקש לא דאגו להבטיח את זכויותיו על פי הסכמי שכר הטרחה, טענה הנסתרת נוכח ההתחייבויות הקבועות בהסכם ההיפרדות אל מול אלד יזמות ובעלי מניותיה, התחייבויות , אשר אושרו על ידי פיטארו מבעלי מניותיה של אלד יזמות.
לטענת פרקש אין בהסכם שכר הטרחה כל איסור על העברת המניות כפי שנעשתה, ועל כן ובהתאם להסכם שכר הטרחה, פרקש לא נדרשו לאישורו של המבקש לביצוע העברת המניות, זאת להבדיל מהעברת הפרויקט לצד ג' , אשר לגביה נקבע בהסכם שכר הטרחה שניתן לעשותו באישורו של המבקש ובכפוף לשמירה על זכויותיו לקבלת שכר טרחה - תנאים בהם עמדו פרקש.
לטענתם, בחקירתו הנגדית אישר המבקש, שבהתאם להסכם שכר הטרחה, הכנסת גורם חדש במקום פרקש בתהליך מסודר בו נשמרו זכויותיו , משחררת את פרקש מהתחייבויותיהם כלפיו . ה יה והגורם החדש יפר את התחייבויותיו כלפי המבקש, לא יבוא המבקש בטענות למשיבים , אלא יפנה ל גורם החדש (עמוד 16 שורות 20-8).
עוד טוענים פרקש, כי סיכויי התביעה קלושים עת המבקש תובע סכומי שכר טרחה מופרכים ודמיוניים בגין עבודה שלא נעשתה וחלקה גם לא תעשה ובגין עסקאות המצויות בעיקרן בתחילת הדרך בהן לא אושרה תב"ע/לא התקבל היתר/לא נבחר יזם ולא החלה החתמת דיירים. תביעת המבקש היא מנופחת ועבור עבודה שכלל לא בוצעה על ידו בפרויקטים מסוג פינוי בינוי אשר מטבעם עשויים לקחת עשרות שנים אם בכלל יצאו לפועל.
בקשת המבקש נעוצה בשיהוי קיצוני שעה שהתביעה התגבשה כבר בתחילת שנת 2021. זאת ועוד, הבקשה נעדרת את יסוד ההכבדה שכן לשיטתו של המבקש הוא זכאי לסכום של 40 מיליון ₪ המהווה אחוז בודד מהרווח הצפוי לנתבעים הצפויים לשיטתו לקבל סכום של מאות מיליונים.
עוד טוענים פרקש כי הטלת העיקולים על נכסיהם גרמה להם לנזקים כבדים מקום בו הוטל עיקול על החשבון העסקי שלהם אשר שיתק לחלוטין את פעילותם העסקית והסב להם נזקים. על כן נקבע בדיון מיום 19.7.2021 בהסכמה, שהעיקולים על פרקש יבוטלו בכפוף למתן ערבות אישית לחוב של פרקש. לטענתם בנסיבות האמורות יש להורות על ביטול הערבות האישית שניתנה חלף העיקול.
תמצית טענות המשיבות 10 ו- 26-14
לטענת המשיבות 10 ו- 26-14 (אשר יכונו להלן יחד: המשיבות) בשים לב כי ההסכם למתן שירותים משפטיים הוא חוזה למתן שירות אישי ובעל מאפיינים ייחודיים לא ניתן לכפות על הלקוח את המשך ההתקשרות ויש באפשרותו לבטלו בכל עת ובלבד שהביטול נעשה בתום לב ולא במטרה לחמוק מתשלום שכר טרחה. בהסכמי שכר טרחה, ואם לא הוסכם אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא לפיו הלקוח רשאי להפסיק את השירות המשפטי בכל עת, ובתנאי ששילם שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. כאשר מבוקשים פיצויי ציפייה על עבודה שעורך דין לא ביצע, אם הסיבה להפסקת העבודה היא הוגנת, בית המשפט לא יחייב את הלקוח בתשלום פיצויי ציפייה.
לטענת המשיבות התביעה היא בגין 9 פרויקטים עתידיים של התחדשות עירונית, אשר לא ברור אם י בוצעו, ואשר המשיב יהיה זכאי לשכר טרחה רק במועד מכירת הדירות, משמע כי תביעת המבקש היא תביעה הצהרתית ולא כספית ומטעם זה אין מקום להטיל עיקולים.
לטענת המשיבות, לאחר העברת השליטה במשיבות לבעלי השליטה החדשים, שהם בעלי ניסיון רב בעולם הנדל"ן, ובמסגרת בדיקת נאותות שביצעו, עלה כי המבקש ביצע עבודה רשלנית ולקויה ואף נתן למשיבות יעוץ משפטי כושל אשר העמיד בסכנה חלק מהפרויקטים. כך למשל עלה, שהמבקש לא רשם הערות אזהרה לטובת המשיבות או בהסכמי הרוכשים; העדר חתימות של צדדים רלוונטיים על נספחים ותוספות הסכמי תמ"א; אי גביית תשלום מאת הרוכשים; הסכמי הלוואה מול משלימי הון (קרן וולת'סטון) נערכו בתנאים גרועים במיוחד; עיכובים בעבודת המבקש; בעיות מהותיות בהסכמים אותם ערך המבקש. לתצהירו של מר מזרחי מטעם המשיבות צורפו ראיות להוכחת טענות אלו, אך הוא לא נחקר לעניין זה.
לטענת המשיבות, המבקש הודה בחקירתו , שקיבל כספים בפרויקטים בניגוד להסכמים רלוונטיים שקובעים כי יהא זכאי לקבלת תמורה רק במועד מכירת הדירות. לטענתן, פרקש והמבקש משתפים פעולה, כאשר המבקש הוא איש אמונו של פרקש, ועדותו של אברמוב, מטעם פרקש, היא עדות מוזמנת לטובת המבקש, תוך שפרקש חוסה תחת תנ יית שיפוי.
בניגוד לטענה לפיה עבודתו הופסקה רק על מנת לחסוך בשכר טרחה, הוכיחו המשיבות , שהן ממשיכות לעבוד עם משרדי עורכי דין אחרים, אשר ייצגו אותן בפרויקטים אחרים, ואשר שכר טרחתם זהה לזה של המבקש ואף גבוה מכך.
לטענתן, המבקש הוכיח כי לא ניתן לסמוך עליו עת במכתביו איים על המשיבות ונתבעים אחרים, לרבות בהפרת חובת חסיון עו"ד לקוח, במטרה לסחוט את המשיבות, ובחקירתו הפר את החיסיון האמור וטען להונאות שבוצעו בזמן שהיה הגורם המייצג של המשיבות.
לטענת המשיבות, רובה של התביעה הוא בגין שכר טרחה עתידי על עבודה שטרם בוצעה ב- 9 פרויקטים. ב- 4 מהם אין כל הסכם שכ"ט המחייב את המשיבות (נשר, שופטים, אצ"ל והלפר) ביחס לשני פרויקטים נוספים (העל ייה השנייה ומעפילי אגוז) אין בהסכם שכר הטרחה כל תניה בדבר איסור הפסקת ההתקשרות עם עו"ד או תשלום במקרה כזה.
המבקש לא הביא ראיות להתממשות הפרויקטים ומהדיון עלה שחלק ניכר מהם מצוי בשלב ראשוני ובוסרי אשר סיכוי התממשותו אינו גבוה, זאת נוסף לכך שהמבקש נקט במספרים מופרכים לשווי הפרויקטים ולשכר הטרחה הצפוי ללא ראיות בעניין.
באשר לשכר הטרחה הנתבע בגין עבודות שבוצעו, בסך של כ- 920,000 ₪ נטען, שבגין חלקו לא הוצגו ראיות, חלקו כבר שולם, וחלק אחר לא בוצע על ידו אלא על ידי משרד הרצוג.
עוד עלה כי המבקש כבר קיבל 2.3 מיליון ₪ עבור השירותים המשפטים שסיפק וזאת בניגוד להסכמי שכר הטרחה ובניגוד למקובל בענף, בנסיבות תמוהות וחשודות, תוך שת"פ הדוק עם מי שניהלו את המשיבות אז, קבוצת פרקש.
לטענת המשיבות מאזן הנוחות נוטה לטובתן, שכן העיקול שיתק כמעט לחלוטין את פעילותן והותרתו תקשה עליהן לבצע פעילות עסקית כלשהי או לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי צדדי ג'. לטענתן, הפרויקטים אשר היו אמורים להיכנס לביצוע, הירקון ומעפילי אגוז , נעצרו, תוך חשיפת ם לטענות להפרת הסכמים. זאת ועוד, וללא הסרת העיקול מסרבים הבנקים לתת מימון בנקאי למשיבות ועצרו מתן הליווי באופן שימנע מימון הפרויקטים והוצאתם לפועל, והמשיבות אף קיבלו התראה מדיירים ובאי כוחם בדבר ביטול ההסכמים בשל העיקולים שהוטלו.
עוד טוענות המשיבות כי נגרמים נזקים לצדדים שלישיים, בנוסף לספקים ויועצים שאינם יכולים לקבל תשלום, שכן בפרויקטים של פינוי בינוי רשומות הערות אזהרה לטובת המשיבות על דירות הבעלים שחתמו עם המשיבות. על דירותיהם של צדדים שלישיים אלו הוטל עיקול , כך זכ ויותיהם הקנייניות נפגעות, והם לא יוכלו למכור את דירתם ולקבל משכנתא.
לטענת המשיבות כל פרויקט שיצא לפועל יקבל ליווי בנקאי, כך שככל שהתביעה תתקבל, התשלום יבוצע מתוך חשבון הליווי ואין כל חשש להברחת נכסים. זאת ועוד, ככל שהמבקש יהיה זכאי לשכר טרחה משמע, כי הפרויקטים יתממשו ויהיה מקור ממנו יוכל המבקש לקבל את כספו הנטען.
באשר לטענה לפיה למשיבות חובות של מאות מיליוני ₪, המדובר בטענה מוכחשת שלא הוכחה. מר מזרחי הסביר שאין המדובר בחובות אבודים או התחייבויות ללא כיסוי, אלא בהון עצמי המושקע בפרויקטים כאשר ההיקף של התחייבויות אלה הוא זניח לעומת הכספים שזורמים לפרויקטים מהליווי הבנקאי ומההכנסות הצפויות לפרויקטים והמוערכות על ידי המבקש עצמו בסך של כ- 9 מיליארד ₪.
באשר לטענה כי הוגשה נגד אחת מהמשיבות תביעה וניתן נגדה צו עיקול זמני, נטען כי הבקשה להטלת עיקולים התקבלה באופן חלקי ואף שם הגשה בקשה לביטול עיקולים שטרם הוכרעה. לעניין זה נטען כי מקור התביעה שם הוא בין היתר בעבודתו הרשלנית של המבקש.
עוד טוענות המשיבות לחוסר תום ליבו של המבקש בהסתרת נתונים וכן לשיהוי בהגשת הבקשה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת העדים אני קובעת כי יש לקבל את בקשת המבקש להטלת עיקולים, אך לא בסכום שנתבע על ידו. להלן אנמק.
המסגרת הנורמטיבית
בהתאם לתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) [ראו תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד–1984 (להלן: התקנות הישנות)], על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות לכאורה להוכחת עילת התביעה. בשלב זה, אין צורך בעמידה במאזן הסתברויות ובהוכחה באורח סופי בצדקת התביעה, ודי למבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית לדון בה ושאין מדובר בתביעת סרק [ראו לענין זה רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נגד ICC INDUSTRES INC (מיום 4.1.2007)].
בהתאם לתקנה 103 לתקנות על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט שאי מתן צו העיקול יכביד עליו באופן ממשי למימוש זכותו במידה ותביעתו תתקבל.
כידוע, תוחלת ההכבדה שיש להוכיח בהקשר של עיקול זמני היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" [ראו למשל רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.2007)].
לעניין ההכבדה נאמר: "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו", ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Inc (28.11.2007), אם הונח בסיס עובדתי אשר מקים חשש סביר בשאלת ההכבדה, הרי שיש מקום לבדוק מהו הנזק הצפוי לנתבע כתוצאה ממתן הסעד הזמני ושיקולי יושר [בתקנה 50(ד)(1) לתקנות החדשות, ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (20.09.11)]. בעניין זה ההלכה היא, כי בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות. משמע, ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך יעדיף בית המשפט להקל בדרישה שמאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו, ולהיפך [ראו רע"א 9308/08 אלול נגד רביב (4.1.2009), ורע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ , 6.6.2006 ].
עוד אציין כי בהתאם לפסיקה בקשה לביטול צו עיקול זמני חוזרת הבקשה לדיון 'דֶה נוֹבוֹ' קרי, על המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התמלאו התנאים להטלת העיקול וכך נאמר בפסיקה כי "לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה" [רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ פ"ד נא(3), 789].
מן הכלל אל הפרט
קיומן של ראיות מהימנות לעילה לכאורה
בשלב זה מדובר בבחינת קיומה של עילה לכאורה, ואין המדובר בהכרעה שתעשה בסופו של יום לאחר דיון במכלול הראיות, שיגישו הצדדים. בהתחשב בכך, ובזהירות המתחייבת בשל השלב שבו מצוי ההליך, מצאתי, כי בשלב זה בו מצוי ההליך קיימות ראיות לכאורה לתביעת המבקש.
הנתבעים אינם מכחישים את קיומם של הסכמי שכר טרחה עם המבקש (נספח 5 לתצהירו) במסגרתם נקבע כי המבקש יהיה זכאי לתשלום עבור שכר טרחתו בגין פרויקטים בנדל"ן והתחדשות עירונית.
בין המבקש למשיבים נחתמו הסכמים שונים, כאשר על חלק מההסכמים חתומים פנחס וקבוצת פרקש (הסכם מיום 18.7. 2017), וכן רמות חדרה (הסכם מיום 31.10.2017), ועל חלק חתמו, בין היתר, גם אלד פסגות בע"מ (הנתבעת 10 בשמה הקודם), והנתבעות 19-17, (ראו הסכמים נושאי תאריך 24.11. 2019, 9.3.2020). באותם הסכמים (למעט הסכם מיום 10.6.2013) נקבע כי ההסכם נחתם גם עבור " כל תאגיד בשליטתם ו/או בבעלותם ו/או בשליטת מי מהם ו/או בבעלות מי מהם".
בסעיף 2 לאותם הסכמים נקבע כי "העבודה המשפטית המתוארת לעיל תיעשה על ידינו באופן בלעדי לגבי הפרויקטים, לרבות אם תתקשרו בהסכם למכירת הזכויות ובין אם לאו. לא יועברו זכויות בפרויקט ללא אישור בכתב ממשרדנו וזאת לאחר ובכפוף למלוא שמירת הזכויות ושכר טרחתנו בהתאם להוראות הסכם זה"
אשר למועד התשלום נקבע בסעיף 4 להסכם, ששכר הטרחה בגין כל נכס שיימכר ייעשה במועד חתימת חוזה הרכישה, ולגבי דירות או נכסים שלא ימכרו לאחר השלמת הבניה, ישולם השכר במוקדם מבין מועד חתימת הסכם רכישה לתום 6 חודשים מעת שהוצא לבניין טופס 4. עוד נקבע בסעיף 9 שבנוסף לשכר הטרחה ישול מו הוצאות ישירות בגין העבודה המשפטית.
בחלק מההסכמים אף צוין ש"הואיל ושכר טרחתנו תלוי בהוצאת הפרויקט אל הפועל הנכם מתחייבים לפעול בשקידה על מנת להוציא אל הפועל את הפרויקט" ו- "מובהר כי העבודה המשפטית עד למכירת הדירות הינה רבה ומאומצת וכוללת סיכון בהוצאת הפרויקט אל הפועל, ולכן לא תהיו רשאים להפסיק את ההתקשרות איתנו מכל סיבה שהיא, אלא לאחר תשלום מלוא שכר טרחתנו" (סעיפים 10, 11 ראו הסכמים מימים 24.11.2019, 9.3.2020)
מהוראות ההסכמים עולה, לכאורה , שהמבקש זכאי לשכר טרחה בגין הפרויקטים, ואף עולה (למעט ההסכם מיום 10.6.2013) שההסכם מחייב הן את החתומים עליו, כמו גם כל תאגיד בשליטתם/בבעלותם או בשליטת מי מהם או בבעלות מי מהם, וכי אין את האפשרות להפסיק את עבודתו, אלא לאחר תשלום מל וא שכר הטרחה.
המשיבים טוענים, שבהתאם לפסיקה, בכל הנוגע לעבודתו של עורך דין ניתן להפסיקה , שכן לא ניתן לכפות על לקוח שירות אישי ובלבד שהביטול נעשה בתום לב ולא במטרה להתחמק משכר טרחה . לעניין זה טע נו המשיבים שהפסקת עבודתו של המבקש נעשתה בשל טיב עבודתו, ולא משום שואקנין ביקש לחסוך בשכר טרחתו, כפי שטען המבקש (ראו עדותו של פיטארו בעמוד 34 שורות 26-11).
בפסק הדין בעניין קורפו, עמד בית המשפט העליון על עקרונות פסיקת שכר טרחתו של עו"ד והפסקת עבודתו, תוך שהתייחס לפסק הדין בעניין ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (להלן: הלכת ביניש), שם נקבע כי בהתקשרות שבין עו"ד ללקוח, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עוה"ד ולחדול להיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עוה"ד, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. נקבע כי בכך יש כדי ליצור איזון ראוי בין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עוה"ד לקבל שכר בגין טרחתו. אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב.
עוד נקבע בעניין קורפו, כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות מבוססות שהוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל הלקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם כן יוכיח שלולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה. נקבע שאינטרס הקטנת עלויות אינו יכול לשמש צידוק להפסקת ההתקשרות מטעם המשיבים ולהעניק להם פטור מתשלום פיצויי ציפייה לעורך הדין.
בית המשפט העליון ציין בנוסף, כי הוא אינו מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא ניתן לפסוק פיצויי ציפייה בחוזה למתן שירות אישי. אומנם סעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 קובע שאין לכפות עשייה או קבלה של עבודה אישית או שירות אישי, אך אין כל הגבלה בחוק על תביעת פיצויים בגין הפרה של חוזה למתן עבודה או שירות מסוג זה.
נוכח פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין קורפו, עולה, לכאורה , שהמבקש יכול היה להגיש תביעתו לשכר טרחה בגין הפסקת עבודתו, ולתבוע פיצויי ציפייה בחוזה למתן שירות אישי כבמקרה הנדון.
באשר לטענות המשיבים לטיב עבודתו של המבקש, אשר לטענתם עמדה ביסוד החלטתם להפסקת עבודתו, הרי שבשלב זה בו מצוי הדיון, ועת המדובר בראיות לכאורה די בטענותיו של המבקש לפיהן הנתבעים לא העלו כל טענה ביחס לטיב עבודתו, וזאת הועלתה לראשונה רק במכתב מיום 20.1.2021 בתשובה למכתבו של המבקש (נספח 14 לבקשת העיקול). פיטארו נחקר לעניין זה והתבקש להראות מסמך אחד בו התלונן על השירות או הזמינות של המבקש עד לכניסתו של ואקנין והשיב כי יש לו טענות קשות כלפי המבקש אף ביחס להתנהלות בשנים 2018-2017 (עמוד 30 שורות 28-33, עמוד 31 שורות 17-1), אך לא הוצגה כל ראיה המגבה טענה זאת.
מנגד, מר אברמוב, המנהל והעד מטעם פרקש, העיד לגבי טיב עבודתו של המבקש ודי באמור בעדותו בשלב זה כדי לדחות הטענות לפיהן הפסקת עבודתו של המבקש הייתה כדין כיוון שנעשתה בשל טיבה. לעניין זה העיד מר אברמוב כך:
"ש: בוא תגיד לנו מה מהדברים שהם אומרים הוא באופן מובהק לא נכון. אני שואל על דברים שהם שקר.
ת: קודם כול אני רוצה להבהיר: אני ניהלתי את החברה וכל חברות הבנות במשך כשנתיים וחצי בזמנים הרלוונטיים של הסיפור. אני הפכתי את חברת אלד מכלום לאימפריה כלכלית, עשרות פרויקטים במיליארדי שקלים, בשווי של מיליארדי שקלים. עורך-דין פריד היה עורך-הדין החברה, נהנינו מאוד משירותיו, אני חייב להגיד, ולאף אחד לא היו טענות לאופי העבודה שלו, לצורת העבודה שלו, האיש עמד לרשותנו עשרים-וארבע / שבע ועשה את כל מה שהטלנו עליו. זה משהו שאני חייב להגיד לאחר ששמעתי פה את כל טענות הסרק של פיטארו ושל מזרחי. בנוסף, אמר מזרחי שהוא היחיד בחדר שמסר דירות לרוכשים; מה שמזרחי אולי ימסור בעוד עשרים שנה אני כבר מסרתי לפני עשרים שנה. ומה שמזרחי יודע בנושא של בניין, כמו שהוא הצהיר שהוא עשה את זה כל חייו. "
(עמוד 75 שורות 25-12, ההדגשה הוספה – ע' ר').
לעניין האמור ראו גם תמלול ההקלטה עם עידן ממנה עלה כי לואקנין היו טענות כלפי גובה שכרו של המבקש ולא נטען באותה שיחה כי עבודתו הופסקה בשל טיב עבודתו (נספח 11 לבקשת העיקול, עמוד 343 שורות 12-1).
המשיבים 9-3 טענו, שאין להטיל עיקולים על המשיבים 8-1, שכן הבקשה להטלת עיקולים כלפיהם נדחתה בהחלטה מיום 17.6.2021. לטענתם, הדיון שנערך בבקשה לביטול עיקולים אינו האכסניה המתאימה לדון מחדש בבקשת העיקול הזמני.
דין טענה זאת להידחות, שכן הדיון בבקשה לביטול עיקולים נעשה דה נובו, ובוחן מחדש את טענות מבקש העיקול. אעיר כי המשיבים הגישו תשובתם לבקשה לביטול עיקולים, לרבות צירוף תצהיר מטעמם, התייצבו לדיון, חקרו והגישו סיכומים, התנהלות העולה ממנה כי הבינו שהם צד מהותי לבקשת העיקולים.
באשר לטענת המשיבים 9-3 לפיה אין להם כל חבות אישית לתשלום שכרו של המבקש, אזי טענה זאת אינה מתיישבת לכאורה עם התחייבות הצדדים בהסכם ההיפרדות, שנחתם ביום 31.12.2020 בין קבוצת פרקש לבין אלד יזמות, עידן, פיטארו ואילן, לפיה העברת הזכויות באלד פסגות כוללת את העברת כל ההתחייבויות כלפי נותני השירות ובכללם התחייבות כלפי עורכי דין (נספח 1 לתצהירו של פנחס), ורוכשי הזכויות אף נדרשו להמציא ערבויות אישיות, בין היתר, לטובת הבטחת שכר טרחתו של המבקש (ולעניין זה ראו מב/1).
לעניין הסכם ההיפרדות והבטחת שכרו של המבקש העיד אברמוב את הדברים הבאים:
"ש: במסגרת ההסכם לקחו על עצמם בעצם החברות ושלושת הפרטיים את ההתחייבויות כלפי עורך-הדין פריד. הדבר הזה עלה בשיחות איתכם או שזה סתם נרשם בהסכם באופן גורף?
ת: נושא עורך-הדין פריד היה נושא מאוד מרכזי בהסכם ההיפרדות, לא סתם הוא נכתב שם והוזכר מספר פעמים, וכמו כל יתר החובות, גם את זה הם ידעו שהם צריכים לשלם. דאגנו לזה שבעצם עשינו את הכול כדי שעורך-הדין פריד יקבל את מה שמגיע לו מבחינתנו, לא השארנו את זה כמו שעורך-הדין פריד טען שלא טיפלנו בזה או שהשארנו אותו בודד במערכה, משהו כזה. דאגנו שזה יהיה בהסכם, דאגנו שתהיה ערבות אישית של שלושת הבעלים – אילן, ירון ועידן – ורק אחרי שעשינו את כל הדברים האלה והבטחנו את שכרו, אז חתמנו על ההסכם, כמו מול יתר הספקים האחרים. (עמוד 76 שורות 19 – 28, ההדגשה הוספה – ע' ר').
על כן ובשלב זה של הדיון, עולה לכאורה כי נוכח הסכם ההיפרדות וקיומו של חוזה לטובת צד שלישי, קרי המבקש, יש למבקש יריבות גם מול עידן, אילן ופיטארו.
לעניין תשלום שכרו של המבקש עלה מעדותו של פיטארו, שהיה בכוונתם לשלם לו סכום כלשהו, משמע לא הייתה הכחשה מלאה של דרישת התשלום, כאשר המחלוקת הייתה גובה הסכום שישולם, ובסופו של יום ואקנין לא אישר את התשלום :
"ת: למעשה דובר כל הזמן מההתחלה על הסכום, וגם, אני מניח שמר ואקנין – אני לא יכול לדבר בשמו – אני בוודאי לא יכול לדבר בשמו, יש לו הדעות שלו – הוא הסכים לדברים מסוימים. אבל – לאורך כל הדרך, ואתה... צריך להבין את זה – לאורך כל הדרך, ואני הסברתי את זה לבית המשפט, נשאלת השאלה: מגיע לו על סמך מה. ומגיע לו על סמך מה – זה אותם הסכמים שנחתמו איתו– – –
ש: נראה לי קצת פרח לך. הגעתם לסכום, ואחר-כך הגעתם לסכום מופחת– – –
ביהמ"ש: השאלה היא פשוטה. רצית להתחיל להסביר לגבי התהליך. אז באת למר ואקנין והוא לא הסכים? אמרת: זה לא מדויק. אז הוא כן הסכים?
ת: אני אומר: הסכמה באופן עקרוני לשלם סכומים מסוימים הייתה קיימת כל הזמן. אבל, אבל– – – השאלה הייתה סכומים. גברתי– – –
השאלה היא מה הבסיס. והבסיס הוא – זה מה שהסברתי מקודם, וזה דבר מאוד-מאוד מהותי, זה שהבסיס נובע מאותם הסכמים שנחתמו איתו– – – שהם הסכמים לא תקינים." (עמוד 39 שורות 8- 19, ההדגשה הוספה – ע' ר').
ובהמשך :
"ת: צריך לחלק לשניים. סכום שצריך לתת בעבור פעילות שהוא עשה בעבר, וסכום עתידי, עוד איך שהוא – על מה שיעשה בעתיד. הוא לא יעשה אותם. הסכום שמגיע לו במיידי, זה היה מספר מיליונים ספורים בברוטו. צריך להפחית גם את הנטו, את מה שהוא כבר קיבל. הסכום העתידי הוא משא-ומתן, כי אם הוא לא ממשיך את הפרויקטים, אז צריך לעשות איתו משא-ומתן, כמה הוא יקבל, שזה אמור להיות אישורים בעתיד.
ביהמ"ש: אז כמה חשבת?
ת: מה, קדימה?
ביהמ"ש: כן.
ת: אני לא יודע מה שכר הטרחה שעורך-דין מקבל, אבל אני חשבתי שהמספר הוא מספר מיליונים במקרה הטוב, שמחולק לשנים לפרויקטים, אם בכלל. מה קורה עם הפרויקטים שעליהם הוא דרש כסף; מה קרה עם הפרויקטים שהדיירים זרקו אותם. אם הוא חושב שמגיע לו? בפועל כן. בפועל הדיירים זרקו אותם. (עמוד 43 שורות 13-1)
בהמשך חקירתו סייג מר פיטארו וציין כי הסכומים לעיל הם אם צריך יהיה לשלם ל מבקש (עמוד 43 שורות 28-25) ובהמשך חקירתו נחקר כמה לדעתו מגיע ל מבקש והשיב כי במקרה הטוב 5-4 מיליון ₪ (עמוד 45 שורה 5).
באשר לטענות פרקש לעילת התביעה כלפיהם וטענתם לפיה מהתמלולים, אשר צורפו עולה שהמבקש היה מודע להעברת המניות ולא התנגד לה, ופרקש דאגו להבטחת זכויות המבקש, כך שאין לו כל עילת תביעה כלפיהם, אזי ונוכח טענתו של המבקש לפיה הסכים להעברת המניות ובלבד שיובטחו זכויותיו, המדובר בטענות אשר יש מקום לבררן לגופן בעת ניהול ההליך, ואין די בטענות פרקש כעת כדי להצדיק סילוק הבקשה נגדם.
נוכח האמור לעיל אני קובעת כי המבקש הוכיח קיומה של עילת תביעה לכאורה כלפי הנתבעים.
שיהוי
המשיבים טוענים כי הבקשה לוקה בשיהוי ודי בטעם זה לדחותה. אמנם ההלכה הפסוקה מורה כי יש ושיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני, עומד בעוכרי המבקש (ראו רע"א 8113/00 שפר נ. תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה (4) 433). אך לא מצאתי בנסיבות העניין לקבל טענה זו .
לעניין השיהוי הבהיר המבקש כי נוהלו שיחות עם המשיבים, ועל כן התביעה הוגשה במועד בו הוגשה. לעניין זה ראו אף עדותו של פיטארו לפיה נוהלו שיחות בין הצדדים על מנת ליתר את התביעה ואלו נוהלו עד אפריל 2021 (עמוד 36 שורות 34-28, ועמוד 38 שורות 33-25).
בנסיבות אלו, בהן אין מחלוקת, שנוהלו שיחות בין הצדדים, שנועדו לייתר הגשת תביעה, לא מצאתי, שהגשת התביעה בחודש יוני 2021 מהווה שיהוי מטעמו של המבקש המצדיק דחיית בקשתו.
יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות
אף יסוד זה מתקיים בנסיבות העניין.
המבקש ביסס בקשתו בכל הנוגע ליסוד ההכבדה הן על סכום התביעה והן על התנהלותם של הנתבעים.
לעניין ההכבדה צירף המבקש תמליל הקלטה של עידן (אשר תצהירו לא הוגש מטעם המשיבים) המתייחס למצבן הכלכלי של החברות ושם הוא מציין בצורה מפורשת מספר פעמים כי לחברה יש חובות 140 מיליון שקל (נספח 11 לבקשת העיקול, עמוד 335 לנספים שורות 20-18, ועמוד 341 שורות 17-16, ועמוד 346 שורות 13-10).
פיטארו נחקר לגבי החובות והשיב כי יש חובות, כולל הלוואות לחברות, לקבוצת אלד של כמאה מיליון ₪ (עמוד 45 שורות 26-24).
מר מזרחי נחקר אף הוא לעניין החובות וציין כי המדובר בכ- 150 מיליון ₪, בהשקעות שהושקעו (עמוד 56 שורות 7-1).
זאת ועוד, ומהקלטת השיחה עם עידן, למול דרישת המבקש לקבלת שכר טרחה, מציין עידן כי אחת האופציות העומדות בפני ואקנין היא פירוק החברה, מהלך אשר "מוריד את כל בעלי החוב והכל" (עמוד 338 לנספח 11 לבקשת העיקול, שורות 18-13).
באשר לפרקש והנזקים הנגרמים להם, אזי ונוכח העמדת ערבות אישית מטעמם, די בכך כדי לדחות את יסוד ההכבדה ולהותיר ההחלטה על עיקולים על כנה, זאת בכפוף לצמצום סכום העיקול כמפורט להלן.
אשר לטענות המשיבות להכבדה של צווי העיקול, אני מקבלת את טענת המבקש לפיה באפשרות המשיבות להעמיד חלופת עיקול או התחייבות אישית, אשר תאפשר את ביטול העיקול (כפי שעשו פרקש).
אעיר כי באשר לחברות הפרויקטים יסוד ההכבדה מתקיים, אף ללא צורך בהעלאת טענה להברחת נכסים או עשיית מעשה אשר יביא לסיכול פסק הדין, שכן עת עסקינן בחברות פרויקט, אשר בתום הפרוייקט אמורות לסיים את דרכן, ורווחים שצברו צפויים להיות מחולקים כדיבינד אשר ישמש לצרכים אחרים של בעלי החברה, יש חשש כי במועד פסק הדין וככל שהפרויקט יסתיים לא יוכל המבקש, באם תביעתו תתקבל, לגבות את שכרו (ראו ע"א 6735/10 עו"ד גרנות נ' בנייני המשתלה בע"מ (2.11.10), סעיפים 14-13).
בהתייחס לטענת המשיבות בדבר אי קבלת ליווי בנקאי לפרויקטים נוכח העיקולים, אזי ומבלי להכריע בטענות אלו, ונוכח הסכמת המבקש להסרת עיקול שמונע ליווי בנקאי, בכפוף למתן צו עיקול על הכספים שהמשיבים או מי מטעמם עשויים לקבל כתוצאה מרווחי הפרויקט, ואשר ישוחררו על ידי הבנק קרוב להשלמת הפרויקט הרווחי, יוסרו צווי העיקול הללו.
סכום העיקול
על אף האמור לעיל יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות התרת עיקולים על הסך של 40 מיליון ₪, ועל כך לדעתי יש להשיב בשלילה ולהעמיד את העיקולים על סכום נמוך יותר. אפרט.
אין מחלוקת כי תביעתו של המבקש היא אף ביחס לסכומים עתידיים אשר אמורים להתקבל בגין פרויקטים שונים.
המדובר בפרויקטים אשר חלקם טרם הבשילו והמצויים בשלבים מקדמיים (ולעניין זה ראו עדותו של אברמוב בעמוד 81 לפרוטוקול, ממנה עלה כי לגבי פרויקט עין הים שבטי ישראל, ששכר הטרחה הוערך בגינו על סך של 50 מיליון ₪ אושרה תכנית מתאר , אך טרם אושרה תב"ע וכי הושגו בין 30-20 אחוז מהחתימות הדרושות; פרויקט נשר תכנית מתאר אושרה תב"ע טרם אושרה; וכד' – שורות 18-2).
בפסק הדין בעניין קורפו, שם נדונה תביעת עורכי דין אשר טיפלו בפרויקט בניה, ואשר עבודתם הופסקה, קבע בית המשפט העליון כי משהופר ההסכם זכאים המערערים לפיצוי בגין הנזק אשר נגרם להם כתוצאה מההפרה. אך נזקם של עורכי הדין טרם התגבש, שכן הפרויקט נשוא ההסכם שנערך בינם לבין המשיבים לא הושלם עוד. על כן נקבע, כי מכיוון ששכר עורכי הדין בהתאם להסכם אמור היה להיגזר משווי הדירות שיימכרו בפרויקט, לא ניתן בשלב זה לקבוע את שיעור הפיצוי לו הם זכאים. לפיכך, הסעד אותו יש להעניק ל הם הינו סעד הצהרתי, ולא סעד כספי.
לעניין זה טען המבקש בסיכומיו, שההסכמים בין הצדדים קובעים התחייבות מפורשת לשלם לו את מלוא שכר הטרחה במקרה של הפסקת ההתקשרות עמו מכל סיבה שהיא, ועל כן טענת הנתבעים לפיה שכר טרחתו תלוי בתנאי מתלה ורק עם השלמת הפרויקטים, עומדת בסתירה להתחייבותם ודינה להידחות.
אין בתשובתו זאת של המבקש, כדי להתמודד עם הקביעה בפסק דין קורפו, לפיה, לא ניתן לפסוק לו כבר כעת פיצוי עבור פרויקטים, אשר כלל לא ברור אם יצאו לפעול, הפרשנות המשתמעת מטענותיו של המבקש לפיה הוא זכאי למל וא השכר גם אם הפרויקטים לא יבוצעו, היא פרשנות מוקשית, אשר לא מצאתי להעדיפה בשלב זה .
על כן, נראה בשלב זה של הדיון, שאף אם תתקבל תביעת המבקש, הרי בכל הנוגע לפרויקטים אשר טרם יצאו לפועל, הוא לכל היותר יוכל לקבל סעד הצהרתי באשר לזכאותו לקבלת הסכומים. מכאן, שאין מקום כבר עתה , ובטרם ניתן לקבוע במלואו את סכום הפיצוי המגיע למבקש, להותיר את העיקולים בסכום הנתבע בכתב התביעה.
אשר לגובה הסכום שיעוקל, הרי נוכח עדותו של פיטארו לפיה הסכום המיידי המגיע למבקש עומד על מספר מיליונים ברוטו ממנו יש להפחית את מה שקיבל כבר המבקש (עמוד 43 שורות 3-2), ועת מעדותו של אברמוב עלה, שבפרויקטים 9-7 (נספח 6 לבקשת העיקול) יש מכירת דירות: בהלפר נמכרו כל הדירות, למעט 3 פנטהאוזים, באצ"ל חולון נמכרו 4 דירות וכנ"ל במעפילי אגוז (עמוד 81 שורות 29-19), כאשר החישוב של השכר המגיע לתובע בגין מכירת כל הדירות בא ותם הפרויקטים עומד על 4,290,000 ₪ בצירוף טענת התובע לשכר שוטף בסך של כ- 900,000 ₪, הרי שניתן לקבוע כי הסכום שמשקלל את טענות הצדדים הוא סך של 5 מיליון ₪ (ולעניין זה ראו נספח 9 בבקשת העיקול בה נטען כי סכומים אלו הם הסכומים המיידים לתשלום). בסכום זה לקחתי בחשבון טענות המשיבים כי למבקש שולמו סכומים לא מבוטלים, טענות אשר יתבררו בהמשך.
על כן אני מעמידה את העיקולים על הסך של 5 מיליון ₪.
המשיבים העלו טענות ביחס לכך שבקשת המבקש להטלת עיקולים חרגה ממספר העמודים הקבוע בתקנות לבקשה מסוג זה (במקום 8 עמודים כקבוע בתקנה 50(5) עמדה הבקשה על 9 עמודים) לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מוצאת לחייב את המבקש בסך של 500 ₪ לטובת אוצר המדינה בגין חריגה זאת.
סוף דבר
אני מעמידה את העיקולים שהוטלו על הנתבעים 26-9 וכן על הנתבעים 3, 5, ו- 8 על הסך של 5 מיליון ₪ . מובן כי העיקולים נגד נתבעים אשר סכום התביעה נגדם הועמד על סכום נמוך יותר יעמדו בהתאם לסכום שנתבע.
בנסיבות העניין בהן סכום העיקול שנפסק בתום הדיון במעמד שני הצדדים נמוך בהרבה מסכום העיקול שנ פסק במעמד צד אחד, לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
המבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪, כאמור בסעיף 107 להחלטה. המזכירות תעביר ההחלטה לרשות הגביה ותפנה שימת ליבה לסעיף זה.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רועי פריד
נתבע: שמגר מאור ואקנין
שופט :
עורכי דין: