ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערן רוזנברג נגד אלכסנדר גודיס :

בפני כבוד ה רשם בכיר אדי לכנר

תובעים/נתבעים שכנגד

ערן רוזנברג
אתי סויסה

נגד

נתבע/תובע שכנגד
אלכסנדר גודיס

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד – תביעה קטנה על סך 4,446 ₪ שהוגשה בגין תשלום שכר עבור שירותי תיווך. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי התובע שכנגד על סך 2,000 ₪ כתב התביעה לא מפרט בשל מה נדרש הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, אך מצוין שהסכום נדרש בגין אובדן ימי עבודה, עגמת נפש ו-"דרישת כספים במרמה".

ביום 17.1.21 הנתבע חתם על טופס הזמנת שירותי תיווך בלעדיים למכירה ו/או השכרת נכס למקרקעין (להלן: "ההסכם"). תקופת הבלעדיות בהתאם להסכם היא מיום 17.7.21-17.1.21. באותו יום נחתם נספח להסכם שנכתב בכתב יד על פי דרישת הנתבע שם נרשם " בהמשך להזמנת שירותי תיווך למכירת הנכס.... והנתבע רשאי לסיים את תקופת הבלעדיות לאחר 3 חודשים.

הדירה הושכרה ביום 9/4/21 . לפני שהושכרה הדירה התקיימה שיחה בין התובע לנתבע לפיה ההנתבע הודיע על רצונו להפסיק את המכירה והחליט להשכיר את הדירה. התובע אמר לו שההשכרה צריכנ להתבצע דרכו אולפ הנתבע חזר על גרסתו כי הסכם הבלעדיות נועד למכירת הדירה .

התובעים טוענים כי מאחר ודירת הנתבע הושכרה (להלן: " העסקה") במהלך תקופת הבלעדיות על הנתבע לשלם להם דמי תיווך בסך של 3,800 ₪ בצירוף מע"מ בהתאם להסכם.
אין מחלוקת כי הדירה הושכרה ללא מעורבות התובעים וכי התובעים לא ביצעו כל פעולת שיווק לצורך השכרת הדירה.

לטענת התובעים מגיע להם דמי תיווך גם אם הם לא יהיו צד/שותפים בנוגע לעסקה שתכרת בנוגע למקרקעין וזה מכוח סעיף 14(ב) לחוק המתווכחים לטענתם בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 14 (ב) לחוק המתווכים הם היו הגורם היעיל ביותר בעסקה וזאת בעקבות הפעולות הרבות שעשו.

הנתבע טוען כי ההסכם עליו חתם עם התובעים הוא בנוגע למכירת הדירה בלבד ו סוף חודש מרץ 2021 הוא הצליח לגייס די כסף ומשכך וויתר על מכירת הדירה והודיע זאת לתובעים והפרסום הורד וכל צד הלך לדרכו.

ביום 29.8.21 התקיים לפניי דיון בו התובע חזר על טענות כתב התביעה והוסיף כי הנתבע "מסר" לתובעים את נכסו לשם מכירתו ואילו התובעים ציינו בפניו כי "הסברנו לו בפגישה כי אנחנו מטפלים במכירה והשכרה", "כל הזמן שדברנו איתו אמרנו לו הבלעדיות אצלנו" (ראה דברי התובע בפרוטוקול). עוד העיד כי ציינו בפני התובע "במידה ותחליט להשכיר את הנכס זה דרכנו, הוא הסכים לכך" (ראה דברי התובע בפרוטוקול), "זה היה על הפרק כל הזמן גם במשרד אצלנו, הוא אמר שאתם מטפלים בעניין ההשכרה" "הוא התנהל מולנו על השכירות דיבר איתנו על זה שזה יהיה דרכנו" (ראה דברי התובע בפרוטוקול). "הוא אמר לנו שהוא רוצה שאנחנו נשכיר שהוא יודע שהבלעדיות אצלנו" (ראה דברי התובע בפרוטוקול).

התובעת העידה כי לאחר שהנתבע חזר בו ממכירת הנכס הוא ציין בפניה כי הוא מעונין להשכירו "ואז הוא אמר לי אני רוצה להשכיר את הדירה אמרתי לו אין בעיה, אבל הכול דרכנו ... כאשר הבן אדם חותם הוא יודע על מה הוא חותם, ההסכם תופס גם מכירה וגם השכרה" (ראה דברי התובעת בפרוטוקול).

הנתבע העיד כי כאשר חתם על ההסכם ביקש שיצויין כי השירות שיסופק לו על ידי התובעים יהיה "שירותי תיווך למכירת הדירה בלבד" (ראה דברי הנתבע בפרוטוקול). עוד העיד כי בהתאם לנספח שצורף לחוזה לפיו לנתבע קיימת האופציה לסיים את ההתקשרות עם התוביעם לאחר 120 מיום 17.1.21 במידה והתובעים לא יפעלו בפעולות תיווך כנדרש בחוק "יכולתי לחכות עוד חודש לפי הביקוש של 120 ימים, עברו 90 ימים, ולא להגיד להם בכלל ... אם עוברים 120 יום אני לא מחויב אצלהם" (ראה דברי הנתבע בפרוטוקול). עוד העיד כי חתם על ההסכם הראשון מאחר ומדובר בהסכם סטנדרטי ומאחר ורצה רק שירותי מכירה ביקש לנסח ולצרף מסמך נוסף להסכם המקורי, המדבר על מכירה בלבלד ושתהיה אפשרות לסיים את ההתקשרות לאחר 120 ימים באם התובעים לא יפעלו לקידום מכירת הנכס.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאחר שעייני בחומר המצוי בתיק ובראיות שהוגשו לפניי ביום הדיון ושמעתי את הקלטת השיחה בין בצדדים אני קובע כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להידחות ואפרט טעמי:

המחלוקת בין הצדדים היא האם כוונת הצדדים היתה למכירת הנכס בלבד או למכירה ו השכרה. לאחר ששמעתי את העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהסכם למכירת הנכס בלבד. קביעה זו מתבססת על העובדה שהתובעים לא פיסמו את הנכס להשכרה , על עדות הנתבע שלא נסתרה לפיה הנכס נמסר למכירקה בלבד והעובדה שנחתם נספח נוסף המדבר על מכירת הנכס ולא על השכרתו. הנתבע הבהיר כי חתם על הסכם סטנדרטי למכירה והשכרה כי סבר כי חייב לחתום ולכן הוסיף נספח המציין כי הנכס למכירה. עובדה נוספת שמחזקת את קביעתי היא כי בזמן אמת בשיחה המוקלטת כאשר טרם נולדה עילת התביעה הנתבע חזר על טענתו כי הנכס נמסר לצורך מכירתו בלבד.

החזקה הקבועה בסעיף 14 (ב) כלל לא מתקיימת כי התובעים לא פעלו על פי החוק ולא ביצעו אף פעולה שיווקית של הנכס לצורך השכרתו ולכן על התובעים להוכיח כי הם הגורם היעיל לעסקה.

התובעים לא ידעו על השכרת הנכס , לא פירסמו אותו ולא שיווקו אותו ועל כן הם לא הגורם היעיל לעסקה אינם זכאים לקבל דמי תיווך .

הסכם תיווך הוא הסכם השתדלות הכרוך בסיכון של הפסד הוצאות השיווק ובמידה והנכס לא נמכר אין לתבוע את ההפסד ההוצאות מאת הלקוח .

לאור האמור מדובר בתביעה שהוגשה ללא כל בסיס ועל כן התביעה נדחית.

לעניין התביעה שכנגד התובע שכנגד העיד כי הוטרד על ידי התובעים ועל ידי עורכי דין מטעמם ובהחלט נגרמה לו עוגמת נפש וביזבוז זמן אשר יילקח בחשבון בפסיקת הוצאות.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שכן אחר יישאו ריבית והצמדה מיום קבלת פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ערן רוזנברג
נתבע: אלכסנדר גודיס
שופט :
עורכי דין: