ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עשת סורין ייזום ובנייה בע"מ נגד נאוה מאיר :

בפני

כבוד השופט י. גריל, שופט עמית

המבקשת:

עשת סורין ייזום ובנייה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דרור גולדשטיין ואח'

נגד

המשיבים:

  1. נאוה מאיר
  2. עו"ד אליהו מאיר

ע"י ב"כ משרד עו"ד י. פרימס ואח'

בית משפט קמא קבע, שעל המבקשת להפקיד את הסכום של 70,000 ₪ בקופת בית-המשפט בתוך 30 יום (וכפי שהובהר בהמשך הכוונה 30 יום ממועד מתן ההחלטה מתאריך 29.6.21). בית משפט קמא ציין, שהשאלה האם מדובר בהודאה בעובדה, או בהודאה בזכות , אינה רלוונטית , אלא השאלה היא: האם מדובר בהודאה פורמלית/משפטית שנכללה, בין היתר, בכתבי הטענות , הודאה המובילה לצמצום המחלוקת בין הצדדים, ובמקרה שכזה אין בעל הדין רשאי לחזור בו מן ההודאה.

פסק דין

א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת סיגלית גץ-אופיר) מיום 29.6.21 ב-ת"א 67036-12-20, אשר הותירה בעינה את החלטתו הקודמת של בית-משפט קמא מיום 20.5.21, שלפיה חויבה המבקשת להפקיד בקופת בית-המשפט את הסכום של 70,000 ₪, כל עוד המבקשת לא הגישה בקשה לתקן את הנטען על ידה בסעיף 95 לכתב ההגנה שהוגש מטעמה במסגרת הליך אחר ב-ת"א (שלום קריות) 54554-08-19.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיבים רכשו דירה בבניין שאותו בנתה המבקשת.
בתביעתם מיום 29.12.20, טענו המשיבים, שהמבקשת מסרה להם את הדירה באיחור, וכמו כן נטען שיש ליקויים בדירה. בגין האיחור תבעו המשיבים פיצוי בסכום של 145,200 ₪ ובנוסף תבעו גם פיצוי בגין אי-ביצוע תיקונים .

בכתב ההגנה שהגישה המבקשת כפרה היא בטענותיהם של המשיבים ולעניין האיחור נטען, בין היתר, שדרישות מרובות שהציגו המשיבים ותוספות רבות שהתעקשו על ביצוען האריכו את לוחות הזמנים של הבנייה וכן התעכבו בבחירת אביזרים ופריטים לדירתם וכאשר נקראו ביולי 2019 לקבל את החזקה בדירה סירבו בטענה שהדירה אינה מוכנה למסירה, דרשו לבצע עבודות נוספות , ורק ביום 26.9.19 הסכימו לקבל את החזקה בדירה.

ג. המשיבים הגישו לבית משפט קמא בקשה למתן פסק דין חלקי כנגד המבקשת. נטען, כי לאחרונה הובא לתשומת לב המשיבים שהוגשה כנגד המבקשת תביעה ב-ת"א (שלום קריות) 54554-08-19 על ידי קבלן שעמו התקשרה המבקשת בהסכם לבניית הבניין בו מצויה דירתם ואשר ייקרא להלן: "הקבלן". באותו תיק הגישה המבקשת כתב הגנה ובו טענה, שהקבלן לא עמד במועדים להתקדמות הבנייה וגרם איחור גדול בהשלמת הבניין והדירות. בסעיף 95 של כתב ההגנה במענה לתביעת הקבלן נכתב כך:

"הן לבעלי המקרקעין והן לרוכשי הדירות הנ"ל טענות כלפי הנתבעת בגין איחורים במסירות והיא חשופה לתביעות בסכום של מאות אלפי ₪ ויותר בגין כך (הנתבעת אף שילמה מכיסה סך התחלתי של 70,000 ₪ כפיצוי לרוכשי אחת מהדירות (הזוג מאיר) שעדיין לא ויתרו על טענותיהם בנוגע לאיחורים במסירה)".

ד. טוענים המשיבים, שהמבקשת לא שילמה לידיהם את הסכום של 70,000 ₪ שלגרסתה "שילמה מכיסה" כתשלום "התחלתי" למשיבים. לטענת המשיבים , סעיף 95 בכתב ההגנה הנ"ל שהוגש מטעם המבקשת בתביעתו של הקבלן כנגדה , מהווה הודאת בעל דין ביחס לחובתה של המבקשת לשלם לידי המשיבים את הסכום של 70,000 ₪ כתשלום "התחלתי", ולכן יש לחייב את המבקשת בתשלום סכום זה מכוח הודאתה. המשיבים מסתמכים על רע"א 3487/13 אחמד נעימה נ' ד"ר יהודית מנליס (10.6.13) (להלן: " עניין נעימה"). בקשה זו נתמכת בתצהירו של המשיב מס' 2.

ה. בתגובתה לבקשה למתן פסק דין חלקי, טענה המבקשת, שתביעתו של הקבלן הוגשה כנגדה ביום 26.8.19, וכתב הגנתה לתביעתו של הקבלן הוגש ביום 19.1.20, משמע , כ-11 חודשים לפני שהוגשה נגדה תביעת המשיבים. מציינת המבקשת , שבינה לבין המשיבים התנהל משא ומתן לפשרה ובמועד הכנת כתב ההגנה (ביחס לתביעתו של הקבלן) סברה המבקשת על בסיס מצגי המשיבים , כי הושגו ההסכמות הנדרשות למיצוי הפשרה הנ"ל. טוענת המבקשת, שהיא הגישה למשיבים ביום 24.9.19 חשבון לתשלום עבור תוספות שדרוגים לדירתם בסך 75,924 ₪ ומתוכו שילמו המשיבים רק 50,000 ₪. המבקשת סברה, כי הפערים שנותרו בין הצדדים אינם משמעותיים וכי הפשרה קרובה ולכן לא עמדה על תשלום מלוא החוב האמור במועד מסירת הדירה. כמו-כן, הסכום הנ"ל של 50,000 ₪ על חשבון תוספות השדרוגים לדירה סומן על ידי המבקשת כ-" פיקדון" במועד התשלום, הואיל ונוכח מצגי המשיבים סברה המבקשת , כי במסגרת הפשרה האמורה ישולם חלק מן הפיקדון הנ"ל למשיבים במסגרת הפשרה ולסילוק וויתור על מלוא טענותיהם כלפי המבקשת, ולפחות כך הובן על ידי המבקשת.

ו. לטענת המבקשת, האמור בסעיף 95 לכתב ההגנה שהיא הגישה כנגד תביעתו של הקבלן הייתה בגדר "אמת לשעתה", כאשר סברה כי זהו הסכום שעומד להיות משולם למשיבים במסגרת הפשרה עמם, אם כי, כך מציינת המבקשת "לא מן הנמנע כי נכון היה לנסח את הדברים בצורה מעט מדויקת יותר". לטעמה של המבקשת, אין מדובר בהודאת בעל דין, ומכל מקום לא כזו שהיא בעלת נפקות בתביעה זו. כמו-כן מציינת המבקשת, שלא נטען בשום מקום שהיא מודה בטענות התביעה ולא בעילותיה, לכן לא ניתן על בסיס הטענה האמורה ליתן פסק דין חלקי כעתירת המשיבים.

המבקשת מוסיפה, שבהמשך הליך תביעתו של הקבלן נגדה, הבהירה היא שחל שינוי בנסיבות לאחר הגשת כתב הגנתה, וכן הבהירה בכתב הגנתה, כי טענתה היא שהמשיבים שילמו לה בגין התוספות שהם הזמינו לדירתם סכום הנמוך מן המגיע מהם.

ז. באשר להסתמכות המשיבים על פסק הדין בעניין נעימה טוענת המבקשת , כי אין פסק דין זה רלוונטי לענייננו , הואיל והנסיב ות באותו מקרה היו שונות לחלוטין מן ההליך מושא הדיון כאן . בעניין נעימה חזרו הנתבעים (שם) על הטענות שהעלו בכתב ההגנה בהזדמנויות שונות לרבות בתצהיר ים והם לא הוכיחו כי ההודאה הנטענת ניתנה בטעות, או שלא מדעת , או שתוכנה אינו אמת.

המבקשת הוסיפה, שגם אם ניתן היה לפרש את האמור בסעיף 95 להגנתה בתביעת הקבלן כנגדה כהודאת בעל דין, הרי שלאור המפורט לעיל הובהר, שהמבקשת חוזרת בה מטענה זו שניתנה בטעות , ומן הדין להתיר לה חזרה מן ההודאה הנטענת . לעניין זה מפנה המבקשת לע"א 375/84 עדן נ' אל פאגורי, פ"ד מב(4), 226.

ח. בתשובתם המשיבים לתגובתה זו של המבקשת נטען , שהמבקשת מודה בחובתה לשלם סך התחלתי של 70,000 ₪ למשיבים , ולגִרסת המבקשת, הייתה זו "אמת לשעתה" כמצוין בסעיף 9 לתצהירה של הגב' סורין.

המשיבים טוענים, שעל מנת להתחמק מהודאתה הברורה של המבקשת, טוענת זו כי סברה שסכום זה " עומד להיות משולם במסגרת הפשרה עמם". המשיבים טוענים, כי דבריה אלה של המבקשת סותרים את ההודאה אשר בכ תב ההגנה שהיא הגישה ביחס לתביעת הקבלן, שהרי בסעיף 95 הנ"ל נטען: " הנתבעת אף שילמה מכיסה סך התחלתי של 70,000 ₪כפיצוי לרוכשי אחת מהדירות (הזוג מאיר) שעדיין לא ויתרו על טענותיהם בנוגע לאיחורים במסירה".

לטענת המשיבים, ציינה המבקשת כי מדובר בסכום התחלתי שכבר שולם, וכמו כן ברור כי סכום זה איננו במסגרת פשרה כלשהי, שהרי המבקשת ציינה שהמשיבים לא ויתרו על טענותיהם.

באשר לטענת המבקשת שבמסגרת התביעה של הקבלן כנגדה חל שינוי בנסיבות, מציינים המשיבים, שהמבקשת לא טענה כי ביקשה לחזור בה מן ההודאה בכתב ההגנה , ואף לא צירפה לתצהירה מסמך כלשהו כדי לתמוך בטענתה, ובוודאי שלא צרפה בקשה שהוגשה מטעמה לבית המשפט לאפשר לה לחזור בהודאה שבסעיף 95 של כתב ההגנה מטעמה, ומכאן שמדובר, לטענת המשיבים , בטענ ה ללא כל ראיה.

המשיבים מפנים לפסיקה המתייחסת למקרה בו הודה צד בהליך אחר בחובתו לשלם לצד שכנגד סכום מסוים, ולאחר מכן ניסה להתכחש ל הודאתו במסגרת תביעה שהצד השני הגיש כנגדו. נקבע באותה פסיקה, כי נוצר השתק שיפוטי, וזאת כאשר בעל דין מעלה טענות עובדתיות , או משפטיות , סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט.

לפיכך טוענים המשיבים, ש יש לראות את המבקשת כמושתקת מלטעון בהליך הנוכחי טענה שונה מזו שהיא העלתה בכתב ההגנה שהגישה בתביעת הקבלן כנגדה.

ט. על דרך החלופין, מציינים המשיבים, כי המבקשת טוענת, שמגיע לה מן המשיבים בגין תוספות ושדרוגים סך 75,924 ₪ שמתוכו שילמו המשיבים 50,000 ₪ ולכן לג ִרסת המבקשת, שאותה מכחישים המשיבים, חייבים לה המשיבים 25,924 ₪. טוענים המשיבים, כי מאחר והמבקשת הודתה בחוב התחלתי של 70,000 ₪ כלפיהם, הרי גם לאחר קיזוז חובם המוכחש של המשיבים, יש לראות את המבקשת כמודה בחוב של 44,075 ₪.

י. בהחלטה מיום 20.5.21 קבע בית משפט קמא, שעל המבקשת להפקיד את הסכום של 70,000 ₪ בקופת בית-המשפט . עוד נכתב באותה החלטה:

"אמנם כטענת התובעים נכון למועד זה וכל עוד הנתבעת לא הגישה בקשה לתקן את הנטען על ידה בסעיף 95 לכתב ההגנה שהוגש מטעמה במסגרת ההליך האחר (54554-08-19) הרי שהנטען בו לעניין תשלום סך של 75,000 ₪ לטובת התובעים מהווה הודאת בעל דין. אלא שבהליך האחר טרם ניתן פסק דין והוא עודנו מתנהל, כך שלמעשה עומדת לנתבעת הדרך להגשת בקשה כאמור בהליך האחר".

לפיכך, הורה בית משפט קמא למבקשת להפקיד סכום של 70,000 ₪ בקופת בית-המשפט בתוך 30 יום.

יא. המבקשת הגישה בהליך בו מתנהלת תביעת הקבלן כנגדה (ת"א (שלום קריות) 54554-08-19 בפני כבוד השופט מוחמד עלי ) בקשה שכותרתה: "הודעת הבהרה מטעם הנתבעת ובקשה (לשם הזהירות) לתיקון כתב ההגנה", אך בהחלטתו מיום 31.5.21 דחה כבוד השופט עלי את בקשתה זו של המבקשת מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד. הנימוקים לדחיית הבקשה היו אלה:

האחד – אם כטענת המבקשת "ברור כי... לא נדרש תיקון כתב ההגנה" ממילא לא ברור מדוע צריך להתיר את התיקון?

השני – התיקון המבוקש הוא תולדה של התנהלות הנוגעת להליכים אחרים, שנטען כי היא מבוססת על טענות שהועלו בכתבי הטענות שבין הקבלן לבין המבקשת, משמע , תכלית התיקון איננה להעמיד את הפלוגתאות אשר בין הצדדים, במסגרת תביעת הקבלן, וברי שהליכים המתנהלים בין המבקשת לבין צדדים שונים בהליכים אחרים אינם יכולים להי ות בסיס לבקשה לתיקון כתב ההגנה בהליך שבין הקבלן לבין המבקשת.

השלישי – הבקשה מוגשת בשלב מאוחר יחסי, לאחר שכבר הוגשו התצהירים מטעם הקבלן ועולה חשש שהתיקון יגרור בקשה לתוספת ראיות או לתיקון כתב התביעה.

משהגיע כבוד השופט מוחמד עלי למסקנה שהבקשה שלפניו לא נועדה להבטיח קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן – נדחתה בקשת התיקון של המבקשת.

יב. לאחר שניתנה החלטתו של כבוד השופט מוחמד עלי מיום 31.5.21, ולפיה נדחתה בקשתה של המבקשת לתיקון כתב ההגנה שאותו הגישה בתביעתו של הקבלן , מסרה המבקשת הודעה על-כך לבית משפט קמא בתאריך 21.6.21 ועתרה, בהתייחס להחלטה מיום 20.5.21 , כי בית משפט קמא יורה על ביטול ההוראה המחייבת א ותה להפקיד את הפיקדון בסך 70,000 ₪ וזאת מן הטעם שהמבקשת הגישה לבית משפט השלום בקריות , שבו מתנהלת תביעתו של הקבלן , בקשה לתקן את כתב הגנתה (שבו טענה , כי שילמה למשיבים סכום התחלתי של 70,000 ₪, כמצוין כבר לעיל). אמנם כבוד השופט מוחמד עלי דחה את בקש תה בנימוק שהתיקון המבוקש אינו נחוץ לבירור הפלוגתאות שבין הקבלן לבין המבקשת, ואולם משהגישה המבקשת לבית משפט השלום בקריות , שם מתקיים ההליך שבינה לבין הקבלן, את בקשתה לתיקון כתב ההגנה עמדה היא , לטעמה, בתנאי שנדרש ממנה לביטול ההוראה בדבר הפקדת הפיקדון, בשים לב להחלטת בית משפט קמא מיום 20.5.21.

יג. ביום 22.6.21 הוגשה תשובת המשיבים להודעתה זו של המבקשת. מציינים המשיבים, כי המבקשת מודה בכך שהסכום של 70,000 ₪ לא שולם למשיבים ובית משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 20.5.21 , כי מדובר בהוד את בעל דין. אולם, למרות זאת החליט בית משפט קמא לא לתת פסק דין חלקי המחייב את המבקשת בתשלום הסכום הנ"ל בו הודתה, וזאת משום שעומדת לרשות המבקשת האפשרות להגיש בקשה בהליך של הקבלן כנגדה לחזור בה מהודאתה זו , ואכן המבקשת הגישה בקשה לחזור בה מן ההודאה, אך בית משפט השלום בקריות דחה את בקשתה.

מציינים המשיבים, כי הגם שהחלטת בית משפט השלום בקריות לדחות את בקשתה של המבקשת ניתנה עוד ביום 31.5.21 המתינה המבקשת עד למועד האחרון בו היה עליה להפקיד את הסכום (20.6.21) ורק אז הגישה לבית המשפט את ההודעה על דחיית בקשתה האמורה, ונמנעה מלהפקיד את הסכום של 70,000 ₪. לטעמם של המשיבים, הודאתה של המבקשת בחוב תה לשלם למשיבים את הסכום של 70,000 ₪ הפכה חלוטה.

מוסיפים המשיבים, כי על-פי הפסיקה הנוהגת, עיקרון תום הלב חל במשפט הישראלי גם על פעולות משפטיות שאינן בגדר חוזה, וכי עיקרון תום הלב הוחל במשפט הישראלי גם על פעולות משפטיות שאינן חוזה, וזאת מכ וח סעיף 61(א) של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 .

לטענת המשיבים, הטעם שעמד ביסוד החלטת בית משפט קמא להפקדת הסכום (במקום מתן פסק דין חלקי) אינו קיים עוד , ומכאן עתירת המשיבים כי בית משפט קמא ייעתר לבקשתם למתן פסק דין חלקי באופן שבו המבקשת תחויב לשלם למשיבים את הסכום של 70,000 ₪ שבו הודתה.

יד. ביום 29.6.21 הגישה המבקשת את תשובתה לתגובת המשיבים. לטעמה של המבקשת, יש להבחין בין הודאה בזכות לבין הודאה בעובדה, כשהודאה בזכות משמעותה שהיריב זכאי למתן סעד מסוים שבמחלוקת , ואילו הודאה בעובדה משמעותה הודאה בעובדה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

מציינת המבקשת, כי בענייננו טוענים המשיבים שהיא הודתה במסגרת תביעת הקבלן כנגדה ששילמה ל משיבים סכום של 70,000 ₪ לצורכי פשרה, ו לכן לדעת המבקשת מדובר בהודאה שבעובדה, בעוד שהמשיבים טוענים, כי המבקשת הודתה בכך שעליה לשלם ל הם סכום של 70,000 ₪, כלומר המשיבים רואים בהודאה זו משום הודאה בזכות.
אולם, לטעמה של המבקשת, הודאה יכולה להתקיים רק במצב בו הצדדים נחלקים לגבי עובדה מסוימת, ואילו בענייננו המשיבים עצמם מסכימים שהסכום הנ"ל של 70,000 ₪ לא שולם ל הם, ומכאן שהמשיבים עצמם מודים שהעובדה איננה נכונה.

ואולם, כך טוענת המבקשת, גם אילו מדובר היה בהודאה שבעובדה, לא ניתן להסיק ממנה שקיים חיוב נורמטיבי של המבקשת כלפי המשיבים, הואיל והמבקשת רק ציינה שהיא שילמה למשיבים 70,000 ₪, אך היא לא טענה שהסכום של 70,000 ₪ מגיע להם, ומכאן , לדעתה, ש אין בפנינו הודאה בזכות.

באשר לטענת המשיבים, שהם זכאים לקבל פסק דין חלקי נוכח טענת השתק שיפוטי, טוענת המבקשת , שעל מנת שתתקיים טענת השתק שיפוטי חייבים להתקיים שני תנאים מצטברים:
האחד – העלאת טענות סותרות, השני – שהטענה שנטענה בהליך הראשון התקבלה והצמיחה לטוען טובת הנאה, ושני תנאים אלה אמורים להתקיים במצטבר על-מנת ליצור השתק שיפוטי .

מציינת המבקשת, כי בענייננו טענתה שהיא שילמה למשיבים את הסכום של 70,000 ₪ מעולם לא התקבלה בתביעת הקבלן , ואין לקבל את טענת המשיבים שיינתן פסק דין חלקי על-יסוד השתק שיפוטי. עוד טוענת המבקשת , שבהחלטתו מיום 20.5.21 ציין בית משפט קמא , שאם תוגש בקשה על ידי המבקשת לתיקון הטענה האמורה לא ניתן עוד יהיה לטעון להודאת בעל דין, ומכיוון שהמבקשת עמדה בתנאי זה, אין המשיבים יכולים לעתור למתן פסק דין חלקי , כך לטעמה של המבקשת, שאינה מודה בכל דרך שהיא שילמה למשיבים את הסך של 70,000 ₪, כשם שאינה מודה בכך שהמשיבים זכאים לקבל ממנה סכום זה.

טו. מוסיפה המבקשת, שבית משפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות אם דרוש התיקון להכרעה בשאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים . במסגרת התיקון רשאי בית-המשפט להתיר תיקון שיהווה חזרה של בעל דין מהודאה מפורשת שבכתב טענותיו , אם נמסרה ההודאה מחמת טעות , או עקב אירועים חדשים שהתגלו לאחר הגשת כתבי הטענות.

המבקשת מפנה לאמור בספרו של ד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 350, וכן לדברי המלומד יששכר רוזן צבי , בספרו: הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), בעמ' 269.

לטעמה של המבקשת, התקיימו בעניינ נו נסיבות לתיקון כתב הגנתה בכל הנוגע להודאה הנטענת הואיל ומדובר, לדעתה, לכל היותר בטעות, ובקשתה לתיקון כתב הגנתה בבית משפט השלום בקריות נדחתה משום שתיקון הטענה האמורה לא היה בו כדי לסייע בהליך האחר להכרעה במחלוקת שבין הקבלן לבין המבקשת , וכבוד השופט מוחמד עלי לא קבע שקיימת הודאת בעל דין מצד המבקשת.

עוד מציינת המבקשת, שבהחלטה מיום 20.5.21 לא קבע בית משפט קמא שמתחייבת החלטת בית-המשפט בהליך האחר המורה על תיקון בפועל של כתב ההגנה, אלא די בכך שהמבקשת תגיש בקשה לתיקון כתב ההגנה. דהיינו, כך סבורה המבקשת, עצם הגשת בקשת התיקון מבהירה, שלא קיימת הודאת בעל דין בכך ששילמה 70,000 ₪ למשיבים כשממילא אין מחלוקת שהתשלום לא בוצע, והמבקשת כופרת בחובתה לעשות כן.

מוסיפה המבקשת , שהמשיבים מנסים להתבסס על טענה שהועלתה מטעם המבקשת בהליך אחר למרות שהמבקשת הבהירה, בהתאם לזכותה שבדין, כי מדובר בטענה שנטענה בטעות והיא איננה מודה בה. ולמרות זאת מבקשים המשיבים לבסס פסק דין חלקי על טענה זו.

כמו כן מציינת המבקשת, שלא מתקיימים בענייננו התנאים לקיום השתק שיפוטי.

טז. בהחלטתו מיום 29.6.21 החליט בית משפט קמא, בשים לב ל-ע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' דמתי, פ"ד מז(3) 156, להותיר בעינו את האמור בהחלטה מיום 20.5.21 (להלן: "עניין הסנה").

בית משפט קמא קבע, שעל המבקשת להפקיד את הסכום של 70,000 ₪ בקופת בית-המשפט בתוך 30 יום (וכפי שהובהר בהמשך הכוונה 30 יום ממועד מתן ההחלטה מתאריך 29.6.21). בית משפט קמא ציין, שהשאלה האם מדובר בהודאה בעובדה, או בהודאה בזכות , אינה רלוונטית , אלא השאלה היא: האם מדובר בהודאה פורמלית/משפטית שנכללה, בין היתר, בכתבי הטענות , הודאה המובילה לצמצום המחלוקת בין הצדדים, ובמקרה שכזה אין בעל הדין רשאי לחזור בו מן ההודאה.

בית משפט קמא ציין, שבכתב ההגנה שהגיש ה בהליך אחר הודתה המבקשת בכך ששילמה סך 70,000 ₪ למשיבים. אין המדובר בטענה בעלמא, אלא על סמך משא ומתן שהתנהל בין הצדדים לצורכי פשרה, במועד שבו נערך כתב ההגנה, משא ומתן שלא צלח , ולכן הגישו המשיבים את התביעה הנדונה. לפיכך, הודאת המבקשת הייתה נכונה למועד בו נכתבה לצורכי פשרה אליה ביקשה להגיע, אך אינה נכונה כיום , הואיל והניסיון להגיע לפשרה לא צלח. בית משפט קמא קבע, כי איננו מקבל את פרשנות המשיבים לפיה, אין מדובר בסכום תלוי פשרה .

לצד זאת אין בית משפט קמא מקבל את טענת המבקשת, לפיה משהוגשה על ידה בקשה (שנדחתה) בתיק התנהל כנגדה בבית משפט השלום בקריות, אין עוד בסיס להחלטה בדבר הפקדת הסכום של 70,000 ₪ בקופת בית המשפט. בית משפט קמא קובע, שכל הטענות לעניין הרקע להעלאת עניין הסכום של 70,000 ₪ במסגרת כתב ההגנה, שי וך הסכום לעבודות נוספות, או לתשלום על איחור במסירת הדירה , ראוי להתברר בהליך העיקרי שבו תתאפשר הבאת ראיות באשר לרקע להצהרה האמורה.

יחד עם זאת, כפי שמציין בית משפט קמא, יש מקום להורות על הפקדת הסכום בקופת בית המשפט, בשים לב לכך שמחיקת הודאה זו מכתב ההגנה התבקשה במועד מאוחר של הליך תביעת הקבלן כנגד המבקשת, לאחר שהוגשו התצהירים באותו תיק, ורק לאחר שבית משפט קמא ציין, בהחלטה מיום 20.5.21, כי מדובר באמירה שהמבקשת לא ביקשה לחזור בה ממנה.

מוסיף בית משפט קמא , שלמבקשת תינתן ההזדמנות להבהיר את הטעון הבהרה בדבר נס יבות ההודאה בכתב ההגנה בתביעת הקבלן, ול צד זאת יובטח למשיבים תשלום הסכום הנ"ל, וזאת ככל שבסופו של ההליך ייקבע שעל המבקשת לשלמו , תוך קבלת פרשנות המשיבים בעניין הודאת המבקשת בח בוּתה לשלם סכום זה.

יז. המבקשת ממאנת להשלים עם החלטת בית משפט קמא. לטענת המבקשת, הורה בית משפט קמא מיוזמתו למבקשת להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט, ללא כל הנמקה המפרטת מהו מקור סמכותו. לטעמה , חרג בי ת משפט קמא מסמכותו משנתן את החלטתו בשלב מוקדם של ההליך, בטרם קדם המשפט הראשון, ומשאין מדובר בערובה או עירבון.

לטענת המבקשת, פוגעת ההחלטה בזכותה לניהול הליך הוגן וזכותה ל הוכיח את טענותיה לפי נטלי הראיה המקובלים. המבקשת מפנה ל -רע"א (מחוזי חיפה) 46615-07-20 כוכבה לוי נ' אלון שירותי רכב – טובי בע"מ (24.8.20) (להלן: "עניין לוי"), שם בוטלה החלטת בית משפט השלום שהורתה על הפקדת כספים. לפיכך טוענת המבקשת , שלבית המשפט אין סמכות להורות על הפקדת כספים ללא מקור שבדין.

עוד טוענת המבקשת, כי שגה בית משפט קמא משקבע כי מדובר בהודאה ושאין רלוונטיות לשאלה האם מדובר בהודאה בעובד ה, או הודא ה בזכות, מה גם ששני הצדדים מסכימים שבניגוד לאמור בסעיף 95 לכתב הגנתה של המבקשת ביחס לתביעת הקבלן, הסכום של 70,000 ₪ לא שולם למשיבים . לטעמה של המבקשת, אין מדובר בהודאה כלל שהרי גם לעמדת המשיבים הסכום הנ"ל לא שולם להם.

כמו כן נטען, שאין לקבל את עמדת המשיבים, לפי ה ההודאה הנ"ל משמעותה גם הודאת המבקשת בקיום זכותם של המשיבים לקבל את הסכום של 70,000 ₪. המבקשת חוזרת על עמדתה, כי האמור בכתב הגנתה בהליך של הקבלן כנגדה בענ יין תשלום 70,000 ₪ למשיבים הועלה על ידה בשוגג, והיא הבהירה שהאמור לעיל בדבר תשלום הסכום של 70,000 ₪ למשיבים אינו נכון , ולכן אין בפנינו הודאת בעל דין, וממילא גם לא הודאה בזכות.

עוד טוענת המבקשת, ששגה בית משפט קמא מש קבע כי עצם הגשת בקשתה לתיקון כתב ההגנה אינה מונעת את חיובה בהפקדת הכספים, הואיל ובהחלטה מיום 20.5.21 הבהיר בית משפט קמא , שאם תגיש המבקשת בקשה לתיקון הטענה האמורה לא ניתן יהיה עוד לטעון להודאת בעל דין, ומכאן שממילא לא ניתן לעתור למתן פסק דין חלקי. משהגישה המבקשת לבית משפט השלום בקריות את בקשתה לתיקון כתב הגנתה הובהר שהמבקשת אינה מודה, בשום הליך משפטי, כי שילמה למשיבים את הסכום של 70,000 ₪, ומדובר בטעות שעשתה בשעתו.

באשר לקביעת בית משפט קמא שהחזרה מן הטעות בהליך האחר שבבית משפט השלום בקריות נעשתה בשלב מאוחר, ולאחר הגשת התצהירים , טוענת המבקשת, שקביעה זו אינה נכונה שהרי בהליך האחר טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, וכבר בהליכים המקדמיים (שם) הבהירה המבקשת, כי הסכום הנ"ל של 70,000 ₪ לא שולם למשיבים.

לטעמה של המבקשת, התקיימו הנסיבות להתיר לה לתקן את כתב הגנתה ביחס לעניין התשלום , הואיל ולטענתה מדובר בטעות, ובית משפט השלום בקריות לא נעתר לבקשתה הואיל ולא יהא בתיקון הטענה האמורה כדי לסייע בידי בית המשפט להכריע במחלוקת שבין הקבלן לבין המ בקשת. ואולם, בית משפט השלום בקריות לא קבע שקיימת הודאת בעל דין של המבקשת. לטענת המבקשת , עצם הגשת בקשתה לתיקון כתב הגנה בהליך של תביעת הקבלן מ בהירה, כי אין ספק שלא קיימת הודאת בעל דין לגבי תשלום למשיבים.

לטענת המבקשת, יש בחיובה בהפקדת פיקדון כדי לגרום לה נזק ממשי ומידי, ומדובר בהחלטה בעלת משמעות מרחיקת לכת בשלב מוקדם ביותר של ההליך היוצרת נטל כלכלי גדול על המבקשת שעה שהתיק נמצא רק בראשיתו.

יח. התבקשה תשובת המשיבים המציינים כי המבקשת מעלה שלוש טענות:

  1. ההחלטה להפקיד 70,000 ₪ מהווה "חריגה מסמכות".
  2. בית משפט קמא שגה משלא קבע שאין המדובר בהודאה בזכות .
  3. בית משפט קמא שגה משלא קבע שעצם הגשת הבקשה לביטול הודאה, אף שנדחתה על ידי בית המשפט שדן בתביעת הקבלן כנגד המבקשת, די בה כדי להביא לביטול ההחלטה מיום 20.5.21.

באשר לשתי הטענות הראשונות טוענים המשיבים, כי אלה טענות כנגד ההחלטה הראשונה (מיום 20.5.21) , שהרי ההחלטה השנייה (מיום 29.6.21) לא שינתה דבר לגבי טענות אלה. אם סברה המבקשת ששגה בית משפט קמא בהחלטתו הראשונה היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור לגבי ההחלטה מיום 20.5.21 , אך המבקשת לא עשתה כן , ואף פעלה לפי ההחלטה הראשונה והגישה לבית משפט השלום בקריות בקשה לביטול הודאתה.
טוענים המשיבים, כי משלא הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה מנועה היא מלהעלות את שני הנימוקים הראשונים הכלולים בבקשת רשות הערעור ודינם להידחות על הסף.

לעצם העניין טוענים המשיבים, כי הטענה בדבר "חריגה מסמכות" אינה נכונה . המשיבים מפנים ל-ת"א ( מחוזי י-ם) 3256/01 מיכל דורון נ' המועצה המקומית מבשרת ציון ואח' (12.9.04) (להלן: "עניין דורון"), שם נקבע, כי יש לבית המשפט סמכות ליתן צו לחיוב נתבע בתשלום כספי לתובע עוד בטרם מתן פסק הדין , ו המקרה המובהק הוא מקרה בו הנתבע הודה בהתחייבותו לשלם את הסכום. מכאן טוענים המשיבים, שלבית המשפ ט נתונה סמכות להורות על תשלום סכום ההודאה למשיבים, קל וחומר שבסמכותו לחייב את המבקשת בהפקדת הסכום בקופת בית המשפט כפי שהורה בית משפט קמא.

באשר להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין לוי, טוענים המשיבים, שאין כל קשר בין עניין לוי לבין המקרה מושא הדיון כאן. המשיבים מוס יפים, שאין לאפשר לבעל דין, שהודה בהתחייבותו במסגרת הליך משפטי לשלם סכום מסו ים לפלוני לחמוק מהתחייבותו, ואין לאפשר לאותו לבעל דין לבצע "מניפולציות" בטענותיו. אמירתו של בעל דין בהליך הקודם יוצרת "השתק שיפוטי" ומכוחו מושתק בעל דין מלטעון בהליך הנוכחי טענה הפוכה, וזאת גם אם התובע לא היה בעל דין בהליך הקודם ( שבמסגרתו ניתנה הודאת הנתבע). המשיבים מפנים בעניין זה ל-ת"א (שלום י-ם) 6714/05 יעקב פודים, עו"ד נ' שמואל משולם (20.12.07).

עוד טוענים המשיבים, כי לפי הפסיקה הצהרת בעל דין בבית המשפט דינה כדין פעולה משפטית וחל עליה עקרון תום הלב, ולכן מנועה המבקשת מלטעון כנגד חובתה לשלם למשיבים את הסכום של 70,0 00 ₪ בגין איחורים במסירת הדירה, ואין למבקשת כל הגנה מפני תשלום סכום זה. העובדה שהמבקשת לא שילמה סכום זה בפועל אינה גורעת מכך שעסקינן בהודאה בזכות.
עוד טוענים המשיבים, שאין ממש בטענה , כי הבקשה שהגישה המבקשת במסגרת תביעת הקבלן נגדה בבית משפט השלום בקריות מהווה עילה לביטול החלטתו הראשונה של בית המשפט מיום 20.5.21, הגם שבקשתה להתיר לה את התיקון נדחתה.

עוד מציינים המשיבים, שהמבקשת לא צירפה כל תצהיר לבקשת רשות הערעור לביסוס טענתה כאילו הודאתה הייתה בגדר טעות ואינה נכונה עובדתית . הנטל להוכחת טענת "הטעות" מוטל כולו על המבקשת. בנוסף טוענים המשיבים , כי לעיצומו של עניין טענת "הטעות" חס ר כל יסוד, ומשדחה בית המשפט בעניין תביעת הקבלן את בקשתה של המבקשת לחזור מן ההודאה שניתנה בכתב הגנה, והחלטה זו חלוטה ועומדת בתוקפה, ממילא מחייבת היא את המבקשת.

עוד טוענים המשיבים, כי בכוונת המבקשת לנצל את משיכת הזמן להברחת נכסיה ובכך ייגרם למשיבים נזק בלתי הפיך.

יט. לאחר שנתתי דעתי לכתב הטענות ולטיעונים שהגישו הצדדים בפני בית משפט קמא, להחלטותיו של בית משפט קמא, ולרבות להחלטת בית משפט השלום בקריות מיום 31.5.21 בתיק תביעת הקבלן, לבקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע, ולתשובת המשיבים על נספחיה, החלטתי בהתאם לתקנה 149(2)(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.

כ. הבקשה שהגישו המשיבים לבית משפט קמא היא למתן פסק דין חלקי המחייב את המבקשת בתשלום הסכום של 70,000 ₪, בשים לב לכך שבסעיף 95 לכתב ההגנה שהגישה בתביעת הקבלן כנגדה (בבית משפט השלום בקריות) טענה המבקשת, כי שילמה סכום זה למשיבים בגין האיחור במסירת הדירה, כסכום התחלתי, וכי המשיבים לא ויתרו על טענותיהם כנגד המבקשת.

אציין, כי התובענה שהגישו המשיבים לבית משפט קמא הוגשה בדצמבר 2020 ומכיוון שכך חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

תקנה 191 בתקנות הנ"ל עניינה פסק דין חלקי וקובעת:

"בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק-דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור." (ההדגשה שלי – י.ג.)

בספרו של ד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), בעמוד 525, צוין, כי פסק-הדין החלקי יינתן מקום בו הגיע בית המשפט למסקנה שלא יהא בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים:

"על פי תקנה 191 הוסמך בית המשפט להוציא "פסק דין חלקי". הכוונה היא שאם יתברר במהלך הדיון, כי מקצת המשפט הגיע לשלב כזה שאין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידי השופט לפסוק במחלוקת כולה, יוציא השופט פסק דין חלקי, והמשך הדיון יצטמצם בשאר העניינים השנויים במחלוקת..."

ובהמשך בעמוד 526:

"ברור כי לפני מתן פסק דין חלקי, חייב השופט לנהוג כדרך שנוהג הוא לפני מתן כל פסק דין; עליו לשמוע את בעלי הדין לגבי העניין בו הוא עומד לפסוק, ועליו להשתכנע, שאם יימנע ממתן פסק דין חלקי, ויוסיף לברר את המשפט בשלמותו, לא יתגלה בסופו של דבר, כי לגבי העניין בו פסק בפסק הדין החלקי, היה מגיע למסקנה אחרת ושונה מזו – הן מבחינת העובדות והן מבחינת החוק – אשר שימשה יסוד לפסק הדין החלקי. "

כך גם בספרו של כבוד השופט (בדימוס) אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2013), בעמ' 659:

"סמכותו של בית המשפט ליתן פסק דין חלקי משתרעת על כל שלב משלבי הדיון. זאת בתנאי שבית המשפט ישוכנע שאין בהמשך הדיון בתובענה כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לעניין התביעה או הסעד כאמור."

כא. במקרה שבפנינו לא ניתן לומר שלא יהא בהמשך הדיון כדי להביא לשינוי הממצאים או העובדות המהותיות , שהרי טענת המבקשת היא , שהודאתה בסעיף 95 לכתב הגנתה בהליך האחר, דהיינו , בתביעתו של הקבלן כנגדה בבית משפט השלום בקריות, ניתנה מחמת טעות, כשאת הרקע לטענה המופיעה בסעיף 95 הנ"ל ( ביצוע תשלום של 70,000 ₪ למשיבים) מפרטת המבקשת בתגובתה שהוגשה לבית משפט קמא במענה לבקשה למתן פסק- דין חלקי, וכן בנימוקי בקשתה להתיר לה את תיקון כתב ההגנה שהגישה בתיק שבו מתנהלת תביעתו של הקבלן כנגדה .
יובהר, למניעת ספק, שאין מחלוקת שהמבקשת לא ביצעה את התשלום של 70,000 ₪ למשיבים, והמחלוקת מתמקדת בטענת המשיבים, שיש לראות באמור בדברי המבקשת , כי שילמה את הסכום למשיבים , משום הודאה בזכותם של המשיבים לקבל את הסכום.

מכאן, שאי ן אפשרות להיענות לבקשת המשיבים למתן פסק-דין חלקי ביחס לסכום של 70,000 ₪ בטרם תתברר טענתה של המבקשת, לפיה האמור בסעיף 95 לכתב הגנתה בתביעת הקבלן כי שילמה למשיבים 70,000 ₪ מקורו בטעות , ואין לראות בכך משום הודאה בעובדה , ולא משום הודאה בזכות.

כב. בית משפט קמא הפנה בהחלטתו מיום 29.6.21 לעניין הסנה בעמוד 163 פיסקה 7, שם נכתב:

"... שרק הודאה "פורמאלית" או ("משפטית"), הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת בגדר הליך דיוני המיועד לכך... מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה. מהודאה כזאת אין בעל דין רשאי לחזור בו, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע לכך... רשות כזאת עשויה, לרוב, להינתן על יסוד הטענה שההודאה נעשתה בטעות... כן עשויה להישמע (אם תיאמן) הטענה, "כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או לא מדעת, או שתוכנה אינו אמת" (כלשון השופטת נתניהו בע"א 375/84 ד' עדן בשם עיזבון המנוח א' עדן ז"ל נ' מ' אל פאגורי ואח' [1], בעמ' 238)"

כמו כן עיינו בדברי כבוד השופט (בדימוס) א' רובינשטיין בעניין נעימה הנ"ל, פ ִסקה י"ב:

"תקנה 104 מאפשרת לבית המשפט להתיר לבעל דין לחזור בו מהודאתו. ואולם, על בתי המשפט לנקוט זהירות מרובה בעשיית שימוש בשיקול דעתם לאפשר חזרה מהודאה. וכבר נאמר, כי על הטוען לחזרה מהודאה לשכנע "את בית המשפט בעדות או בתצהיר כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי, או לא מדעת, או שתוכנה אינו אמת" (ע"א 375/84 עדן נ' אל פאגורי, פ"ד מ"ב(4) 226, 238 מפי השופטת נתניהו). ועוד נאמר שם, בעמ' 239, כי "ההסתמכות על ההוראה הדיונית המאפשרת לנתבע לתקן את הגנתו ללא נטילת רשות בעקבות תיקון כתב התביעה, אין בכוחה לגבור על הדין המהותי החולש על כוחה של הודאה ועל הצורך ברשות בית המשפט לחזרה ממנה..."

עולה מן האמור לעיל, שיש לאפשר למבקשת לנסות ולשכנע את בית משפט קמא כי ההודאה הנטענת בסעיף 95 הנ"ל לכתב הגנתה כנגד תביעת הקבלן מקורה בטעות, ובמסגרת זו יהא כמובן על בית משפט קמא לשקול את שאלת תום הלב, וכן לבחון האם נוצר בנסיבות העניין השתק שיפוטי. כל אלה סוגיות שמטבע הדברים טרם התבררו בתיק זה המצוי בשלב התחלתי , ואף טרם התקיימה בו ישיבת קדם-משפט.

כג. המשיבים מפנים להחלטת כבוד השופט (בדימוס) י' ענבר, בעניין דורון, שם חויבו הנתבעים בתשלום סכום כספי למבקשים שביתם היה סדוק ושוקע ואינו ראוי לכאורה למגורים. באותו מקרה, נימק כבוד השופט י' ענבר את החלטתו להיענות לבקשתם של המבקשים בציינו , כי יש לראות בכך משום סעד כספי זמני שבית המשפט רשאי לפוסקו מכוח סעיף 75 של חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 , בשילוב עם תקנות סדר הדין האזרחי, אך הבהיר, שם בפיסקה 16:

"מדובר בצו שהינו צו עשה במהותו, הניתן מעצם טבעו במשורה... זאת ועוד: יש לקדם את פניו של חשש להצפת בתי המשפט בבקשות לסעד כספי זמני. הגדרתן של אמות מידה דווקניות למתן הצו עשויה לצמצם חשש זה..." (ההדגשה שלי – י.ג.)

בהמשך פירט כבוד השופט י' ענבר את כל התנאים שחייבים להתקיים במצטבר בטרם ייענה בית-המשפט לבקשה למתן סעד כספי זמני, ותמציתם היא:

1. אחריות הנתבע אינה שנויה במחלוקת, בין אם משום שהודה באחריות, או נוכח החלטת ביניים של בית-המשפט, ולחלופין, קיימת סבירות גבוהה שבית המשפט יכיר באחריות הנתבע.

2. קיימת סבירות גבוהה לכך שהתובע יזכה בסכום כסף משמעותי הגדול מזה שמבוקש לפוסקו במסגרת הסעד הזמני.

3. מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת התובע, הואיל והנזק שעלול להיגרם לו אם לא יינתן הצו הוא ממשי, מידי ובלתי הפיך , ועולה במידה ניכרת על הנזק העלול היגרם לנתבע אם יינתן הצו.
כמו-כן, מקום בו האורך הצפוי של ההתדיינות קצר, אין מקום למתן סעד כספי זמני.

4. אין לפסוק לזכות התובע במסגרת הסעד הזמני אלא אותם סכומים שהכרחי וצודק לפוסקם בשלב מוקדם, לפי נסיבות העניין.

5. יש לשקול את השאלות: האם הוגשה הבקשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין?

6. על בית-המשפט להבטיח כדבעי את זכויות הנתבע למקרה והתובע לא יזכה בתביעתו בסופו של יום.

כד. אוסיף, כי בעניין דורון נכתב כך בפסקה 17(ד):

"בקשתם של המבקשים הינה למימון דיור חלופי מהטעם שהבית נשוא התביעה אינו ראוי לכאורה לאיכלוס. דחיית הבקשה עלולה להוביל לכך שהמבקשים ייוותרו ללא קורת גג מחד, או שירעבו ללחם, מאידך. הבקשה סבה, אפוא , על צורך קיומי בסיסי של המבקשים, המהווה גם חלק מכבודם... "

ב-ת"א (מחוזי חיפה) 66908-01-17 פלונית נ' ד"ר יעקב פוגלמן (10.7.18), שאוזכר בתגובת המשיבים לבקשת רשות הערעור, ציינה כבוד השופטת קראי-גירון:

"יש לזכור כי מתן סעד זמני בתביעה לתשלום פיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת ניתן רק במקרים קיצוניים, ולא הוכח כי במקרה דנן מדובר במקרה קיצוני כזה..."

ברי, כי עניינם של המשיבים שונה לחלוטין מנסיבות המקרה שבעניין דורון, ואין לגזור גזירה שווה מן הפסיקה בעניין דורון לנסיבות המקרה שבפנינו, מה גם שטרם נבחנה טענת המבקשת, לפיה האמור בסעיף 95 הנ"ל לכתב הגנתה נובע מטעות, וממילא גם לא נדונה שאלת תום הלב והשאלה האם חל על המבקשת הכלל של השתק שיפוטי.

כה. נכון לעת הזו, אין מקום ליתן פסק-דין חלקי, ואף אין מקום להורות על הפקדת הסכום של 70,000 ₪ בקופת בית-המשפט. בית-המשפט מוסמך ליתן פסק-דין חלקי מקום בו שוכנע בית-המשפט שהתקיימו התנאים המאפשרים מתן פסק-דין חלקי, דהיינו, שלא יהא בהמשך הדיון כדי להביא לשינוי הממצאים הקיימים והמסקנות הנובעות מממצאים אלה, ואולם, כמוסבר כבר לעיל, וכל עוד לא התבררה טענת המבקשת שהאמור בסעיף 95 לכתב הגנתה הנ"ל מקורו בטעות , וכי אין לראות בכך לא הודאה בעובדה ולא הודאה בזכות, לא ניתן לה יענות לבקשה למתן פסק-דין חלקי.

אוסיף, כי על מנת שבית המשפט יחייב נתבע להפקיד סכום בקופת בית-המשפט יש להצביע על הוראת דין המסמיכה את בית-המשפט להורות על הפקדה, כגון במסגרת בקשת רשות להתגונן, או בקשה להטלת עיקול, או דרישה להפקדת ערבון/ערובה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי (עיינו בעניין לוי, שם, בפ ִסקה 16). ואולם , במקרה שבפנינו לא הובהר מהי הוראת הדין שעליה מתבססת ההחלטה המחייבת את המבקשת בהפקדת הסכום של 70,000 ₪.

כו. בתגובתם לבקשת רשות הערעור הדגישו המשיבים, שהמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו הראשונה של בית משפט קמא מיום 20.5.21 שבה ניתנה ההוראה להפקיד את הסכום של 70,000 ₪. המועד לבקשת רשות ערעור על החלטה זו הוא 60 יום ממועד מתן ההחלטה (עיינו בתקנה 137(א) של תקנות סדר הדין אזרחי, תשע"ט-2018 ) והמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 20.5.21 חלף ביום 19.7.21.
לפיכך טוענים המשיבים, בסעיפים 8-11 של תגובתם לבקשת רשות הערעור, כי יש מקום לדוּן רק בטענה אחת של המבקשת והיא, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא קבע כי עצם הגשת בקש תה של המבקשת לביטול ההודאה, אף שנדחתה, די בה כדי להביא לביטול ההחלטה הראשונה מיום 20.5.21.

סבורני, שגם אם נתמקד רק בהחלטת בית משפט קמא מיום 29.6.21 (שניתנה לאחר שבית משפט השלום בקריות דחה את בקשת המבקשת לתיקון כתב הגנתה), תהא התוצאה שיש לקבל את בקשת רשות הערעור ולבטל את חיוב המבקשת בהפקדת הסכום של 70,000 ₪. להלן אסביר את מסקנתי זו.

כז. את החלטתו מיום 29.6.21 להורות על הפקדת הסכום בקופת בית-המשפט (לאחר שבית משפט השלום בקריות דחה ביום 31.5.21 את בקשתה של המבקשת לתקן את כתב הגנתה בתביעת הקבלן כנגדה) , נימק בית משפט קמא בכך, שמחד גיסא, מחיקת טענתה של המבקשת מסעיף 95 הנ"ל שבכתב הגנתה התבקשה בשלב מאוחר של הדיון בתביעת הקבלן, לאחר הגשת התצהירים שם , ורק לאחר שבית משפט קמא ציין בהחלטתו מיום 20.5.21 שהמבקשת לא ביקשה לחזור בה מן האמור בסעיף 95 הנ"ל, ומאידך גיסא, יובטח למשיבים תשלום הסכום הנ"ל אם בסופו של ההליך ייקבע שעל המבקשת לשלמו (למען הסדר הטוב יצוין, כי במועד שבו ניתנה החלטת בית משפט השלום בקריות מיום 31.5.21, הוגשו שם רק תצהיריו של הקבלן , ואילו תצהיריה של המבקשת (שם) טרם הוגשו ).

כח. אדגיש, כי הבקשה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום בקריות להתיר לה לתקן את כתב הגנתה, בכל הנוגע לטענה כאילו שילמה למשיבים סך של 70,000 ₪ בגין איחור במסירת הדירה , נדחתה בנימוק שתכלית התיקון המבוקש אינה לצורך הפלוגתאות שבין הצדדים באותו תיק (דהיינו, הקבלן והמבקשת) , אלא התיקון הוא תולדה של ההתנהלות בהליכים שבתיק מושא הדיון כאן, בין המבקשת לבין המשיבים , וההליך מושא הדיון כאן אינו יכול לשמש בסיס לתיקון כתב ההגנה שה גישה המבקשת כנגד תביעת הקבלן, שהרי על בית-המשפט לשקול מה המטרה שהתיקון המבוקש נועד להשיג, והתיקון המבוקש אינו בא לשרת את ההליך שבין הקבלן לבין המבקשת . זה היה הטעם העיקרי לדחיית הבקשה לתיקון .

כט. עולה מן האמור, כי בקשתה של המבקשת לחזור בה מן ההודאה הנטענת, טרם נבחנה לגופו של עניין, לא בהליך הנוכחי בבית משפט קמא, ולא במסגרת תביעת הקבלן שבבית משפט השלום בקריות . ממילא אין התייחסות לסוגיות הרלוונטיות, דהיינו, האמנם נובעת ההודאה הנטענת מחמת טעות, מה הרקע ומה הנסיבות לטעות הנטענת, האם עומדת טענת הטעות במבחן תום הלב, האם חל בענייננו העיקרון של השתק שיפוטי, ועוד. כל הסוגיות האלה נותרו בשלב הנוכחי ללא מענה.

לפיכך, לא ניתן לראות את האמור בסעיף 95 לכתב ההגנה של המבקשת בתביעת הקבלן כנימוק לחיוב המבקשת בהפקדת הסכום של 70,000 ₪, ומה גם שאין בפנינו הוראת דין המסמיכה את בית-המשפט לחייב נתבע בביצוע ההפקדה, בשלב התחלתי של התיק, ובטרם ניתנה אפשרות לברר את טענות ההגנה שלו .

ל. על-יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדוּן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה. מן הנימוקים שפירטתי אני מקבל את הערעור ומבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 29.6.21.

הואיל והדיונים בסוגיה זו, הן בבית משפט קמא והן בערכאת הערעור , נובעים מטענת המבקשת שהאמור בסעיף 95 לכתב הגנתה בתביעת הקבלן מקורו בטעות, סבורני שנכון יהא להורות, למרות קבלת הערעור, שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה, וכך אני מחליט.

מזכירות בית-המשפט תחזיר את הערובה שהפקידה המבקשת בבית משפט זה לידי ב"כ המבקשת עבור המבקשת.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה אל:

  1. ב"כ המבקשת, עו"ד דרור גולד שטיין ואח', חיפה.
  2. ב"כ המשיבים, משרד עו"ד י' פרימס ואח', חיפה.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, 02 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עשת סורין ייזום ובנייה בע"מ
נתבע: נאוה מאיר
שופט :
עורכי דין: