ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי גבארין נגד יוסף אלמעלם :

לפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובע:

עלי גבארין
ע"י ב"כ עו"ד דניאל ועקנין

-
הנתבע:
יוסף אלמעלם
ע"י ב"כ עו"ד לימור עמית פנקר
פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות שונות בגין עבודת התובע וסיומה.

רקע עובדתי

1. הנתבע הוא עוסק מורשה אשר מפעיל עסק לייצור שלטים מסוגים שונים לרבות שלטים אלקטרוניים ממתכת, פלסטיק וכיוצ"ב.

2. התובע, תושב האזור, הועסק אצל הנתבע בייצור והתקנה של שלטים. התובע טען לעבודה בשתי תקופות נפרדות : האחת, בין השנים 2007-2012 (להלן: התקופה הראשונה) והשנייה מחודש מאי 2015 ועד לחודש ינואר 2017 (להלן: התקופה השנייה). הנתבע טוען כי התובע הועסק על ידו בתקופה השנייה בלבד.

3. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף התעשייה

4. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות בסך כולל של 138,173 ₪ הכוללים : פיצויי פיטורים בגין התקופה ראשונה (30,132 ₪); פיצויי פיטורים בגין התקופה השנייה (14,000 ₪); דמי הב ראה (3,213 ₪); פדיון חופשה (7,215 ₪); גמול שעות נוספות בעבור התקופה השנייה (25,654.88 ₪); פנסיה בעבור התקופה הראשונה (21,695 ₪); פנסיה בעבור התקופה השניה (10,240 ₪); ניכוי סכומים לפנסיה (3,301.35 ₪); דמי נסיעות (11,721.6 ₪); פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה (6,000 ₪); פיצוי מכוח חוק הגנת השכר (5,000 ₪).

5. הצדדים חלקו בעניין תקופת עבודתו של התובע, בשכרו הקובע וכפועל יוצא מהם, בסכומים שלהם הוא זכאי.

6. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר רפי אליהו (להלן: מר אליהו) ואילו מטעם הנתבע העידו הוא עצמו והגב' ליה בן שושן (להלן: גב' בן שושן).

7. בכתב ההגנה טען הנתבע טענת התיישנות לכל רכיבי התביעה שהתייחסו קודם לחודש ספטמבר 2011.

הכרעה

א. תקופת העבודה

8. לטענת התובע, עבד אצל הנתבע שתי תקופות נפרדות. בתקופה הראשונה בין השנים 2007-2012 ובתקופה השנייה מחודש מאי 2015 ועד לחודש ינואר 2017. לדבריו, בתקופת עבודתו הראשונה לא אחז ברשיון עבודה ישראל ועל כן שהה במפעל הנתבע שעות ארוכות ואף לן שם.

9. לטענת הנתבע, עבד התובע בשירותו כ-20 חודשים בלבד ואין כל יסוד לטענת התובע כאילו עבד בתקופה הראשונה. בכתב ההגנה טען הנתבע כי להעסקה בתקופה השניה, קדמה היכרות ספורדית כאשר במספר ימים בודדים ביצע התובע משימות בעבור הנתבע וקיבל תמורה בגין אותם ימים מבלי שהתהוו יחסי עבודה כלשהם בין הצדדים.

בסיכומיו טוען הנתבע כי יש לדחות את גרסת התובע בשל חוסר המהימנות העולה ממנה. כך למשל לא ידע התובע לציין את המועד המדוייק שבו החל בעבודתו. הנתבע טען כי התובע הועסק על ידי מר אליהו (שממנו שכר הנתבע את המתחם ברחוב פנחס החוצב שבו הפעיל את עסקו) והתובע אף לן בשטח העסק שלו. הנתבע מודה כי בתקופה זו ועד עד לחודש מאי 2009 שאז עבר למקום אחר (מכון אלן) , העסיק את התובע באופן ספורדי ושילם לו על פי שעות העבודה. עוד טוען הנתבע כי מדוחות ההעסקה ניתן לראות שהעסיק עובדים לתקופות קצרות בלבד. הנתבע הוסיף וטען כי יש לראות את תביעות התובע בגין התקופה הראשונה כתביעות שהתיישנו.

10. התובע הציג הקלטות של שתי שיחות שערך, האחת עם הנתבע עצמו והשנייה עם אחיו של הנתבע. השיחה הראשונה התקיימה ביוזמת התובע בסמוך לאחר סיום עבודתו בתקופה השנייה (1/2017) ובחילופי הדברים שם נאמר כהאי לישנא :

"עלי: אתה יודע שאני הייתי בונה לך אותיות מזמן, מזמן, לפני 8 שנים.
יוסי: נכון.
עלי: הייתי בונה לך אותיות, עשה לי, הדבק עשה לי בעיה באף בגלל זה.
יוסי: בסדר והפסקת, מה קרה? לא קרה כלום.
עלי: בסדר, הפסקתי אבל כל פעם שאני מריח את הדבק או מה, פעם הייתי, הייתי, הלכתי לרופא אמר לי צריך ניתוח, אתה יודע שעשיתי שני ניתוחים וגם הלכתי לכל השטחים, לכל הבית חולים שבשטחים עד ש... ולא פתרתי את הבעיה ועכשיו אני צריך עוד ניתוח, ואני דיברתי איתך, הלכתי הבית, ביום השני אתה עצרת את האישור. אפילו לא התקשרת אמרת מה, נשב, נסגור, מה מו.
יוס: מה זה נשב ונסגור עלי? באת, אמרת לי אתה לא משלם 8 אני הולך הביתה, הלכת הביתה, מה אתה רוצה? שאני ארוץ אחריך בדלת ואתחנן אליך?
...
עלי: יש לי 6 שנים?
יוסי: נו?
עלי: שעבדתי איתך אצל ... (לא ברור).
...
עלי: עבדתי איתך 6 שנים בלי אישור?
יוסי: עלי אתה הלכת, לא אני שחררתי אותך.
עלי: אני שעבדתי איתך 6 שנים בלי אישור.
יוסי: נו?
עלי: יוצא לי פיצויים.
יוסי: (מגחך) איזה פיצויים אתה רוצה עלי?
עלי: מה?
יוסי: איזה פיצויים אתה רוצה?
עלי: פיצויים ממך.
יוסי: תעשה לי טובה, מספיק, די.
עלי: לא יוצא לי פיצויים?
יוסי:לא.
...
יוסי: אתה ... תגיד לי איזה פיצויים אתה רוצה? אתה פה בשחור, לך תגיד לאנשים שעבדת פה בשחור, מי יאמין לך בכלל?
עלי: עבדתי בשחור, אף אחד לא יאמין לי.
יוסי: רגע, רגע אחד עלי, עלי, עלי, עלי.
עלי: עבדתי בשחור אף אחד לא יאמין לי, נכון?
יוסי: עלי, תעשה מה שאתה רוצה לעשות.
עלי: שעבדתי בפנחס החוצב כמה שנים.
יוסי: עלי.
עלי: הייתי יושן במקום וגם עבדתי פה ישנתי במקום.
יוסי: עלי, עלי, עבדת בשחור, נגמר הסיפור, אין לזה שום דבר, לא זכר ולא היגיון.
עלי: לא.
יוסי: זהו, נגמר.
עלי: בסדר.
יוסי: מה שקיבלת מת, זה היה לפני 8 שנים, די מספיק. תתקדם הלאה, מגיע לך ממני 8 ימים זה מה שאני צריך לשלם לך עלי, שקל לא יותר מזה ולא פחות מזה, מספיק" (הדגשות שלי – י.א.ש.) .

11. השיחה השנייה התקיימה ביוזמת ליאור, אחיו של הנתבע שהתקשר לתובע לאחר הגשת כתב התביעה בנסיון להגיע להסכמות בין הצדדים, ובמסגרתה נאמר:

"עלי: אתה יודע ליאור, אתה יודע אני הייתי עובד אצל אחיך, הייתי נשאר בלילה עד 01:00 עד 24:00, עד 02:00 בלילה, מכין לו את העבודות, יוצאים בבוקר להתקנות, ההוא, אתה יודע שיש שבת גם הייתי עובד במקום, הייתי עושה לו הכל, הייתי יענו.
...
עלי: לא היה אומר לי אלוהים שלח אותך מהשמיים רק בשבילי. אתה שווה ל-4 עובדים.
ליאור: בסדר, בסדר, אבל אתה, בסדר, אבל אתה שוכח גם דברים אחרים שאחי כן עשה לך טוב, שרצית דברים וזה, בוא נהיה ריאליים, מה שהוא נתן לך לי הוא לא נתן. הוא נתן לך מפרעות, נתן לך דברים.
...
עלי: והוא מכיר אותי 8 שנים ו-8 שנים האלו הקלף הזה מה שהוא, מה שהוא, ממה שקרה לו אצל העסק על ה-8 שנים הוא יודע, בחיים שלי אחי הוא יודע, היה מאמין לי, הייתי יושן במקום שלו, הייתי יושן אצלו בבית ואם הייתי רוצה לגנוב אחי או חס וחלילה משהו, הייתי גונב לו את המקום. אבל זה, בן אדם אכלתי איתו, ישנתי איתו, אני לא פוגע בו אחי, גם אם זה יעלה לי 2 מיליון שקל מביא לי דבר אחד אני לא הייתי נוגע. אתה יודע, אני הייתי פותח את העסק, סוגר את העסק, עושה לו הכל, נשאר שישי שבת, כלי היום הייתי במקום שלו אחי והוא מכיר את זה והוא יודע מי זה עלי, אתה מבי ן? הלו?
ליאור: טוב, אני, כפרה עליך, אני נשמה שלי, אני, באמת עלי אתה יודע אני מכבד אותך ואוהב אותך.
...
ליאור: טוב שיהיה לשניכם טוב, הרי אתה עשית עבודה ואני יודע והיית בסדר, הכי בסדר שיכול להיות ואני יודע, אבל אני רוצה שתבין שגם הוא היה בסדר במצבים מסוימים, למרות את הסוף, הסוף שהיה ביניכם זה כבר משהו אחר" (הדגשות שלי – י.א.ש.).

12. הן הנתבע והן אחיו אינם מכחישים בשיחות הטלפוניות את טענת התובע בפניהם שלפיה עבד אצל הנתבע במשך 6 שנים בתקופה הראשונה. למותר לציין שאחי הנתבע לא הובא להעיד. משנשאל על כך הנתבע, השיב שהוא אינו בקשר עימו ולא היה מוכן להתייחס לדברים (עמ' 43 ש' 3-14 לפרוטוקול).

הנתבע בחקירתו נשאל לגבי עבודת התובע, והשיב:

"ש. כמה שנים הוא עבד אצלך.
ת משנת 2015.
ש. תקופה קודמת.
ת. לא עבד אצלי תקופה קודמת, ממש לא.
...
ש. אמרת שהוא לא עבד לפני מאי 2015?
ת. נכון.
ש. אני מפנה אותך לתמלול ההקלטה עמ' 11 ש' 3-5, התובע אומר שעבד אצלך שש שנים בלי אישור ואתה אומר לו בשורה 22-23 אתה תגיד אילו פיצויים אתה רוצה, אתה עובד כאן בשחור לך תאמר לאנשים שעבדת בשחור מי יאמין לך, איך זה מסתדר עם מה שאמרת כעת שלא עבד אצלך, אתה אומר שעבדת בשחור בתקופה של 2015 לא עבד בשחור.
...
ת. הוא אכן עבד ימים בודדים בתשלום מזומן שזה לא העסקה. אני לא מאשר כאן העסקה כזו. יש ימים כאלה.
ש. יש ימים כאלה מתי.
ת. בין 2007-2009 שעבד ימים בודדים במזומן. לא מבין מה העניין.
ש. הוא עבד שחור או לא.
ת. ימים בודדים בלבד. ממש. הוא לא מקצועי בתחום.
ש. אתה עונה לו בעמ' 11 שהוא אומר שעבד אצלך שש שנים בלי אישור אתה עונה לו עבדת בשחור לך תאמר לאנשים שעבדת בשחור מי יאמין לך, הוא אומר שש שנים אתה אומר בשחור, איך זה מתיישב.
ת. אני לא מאשר שעבד שש שנים אלא ימים בודדים. וזה מה שהיה.
ש. עמ' 12 ש' 1-4, הוא אומר לך שעבד כמה שנים בשחור בפנחס החוצב זה לא נכון.
ת. אני לא מאשר שעבד שש שנים אני אומר שעבד כמה ימים בתקופה הזו.
ש. לא אמרת זאת בשום מקום.
ת. נכון, כי לא עבד אצלי" (עמ' 38 ש' 20 - עמ' 39 ש' 21 לפרוטוקול ; הדגשות שלי –י.א.ש.).

ובהמשך:

"ש. מתי התובע החל לעבוד אצלך באופן ספורדי.
ת. 2005, 2007 נראה לי. מתקן 5/07 אז הגעתי לפנחס החוצב. עבד אצלי ימים בודדים.
ש. דוחות נוכחות על הימים האלה לא רשום.
ת. לא. כי היה יום בשבוע, שבועיים.
ש. היכן רישום הוצאות של הנהלת החשבונות.
ת. לא הבנתי.
ש. היכן רשום רישום ההוצאה.
ת. אין רישום זה מזומן. זה היה ימים בודדים זה לא העסקה בכלל.
ש. טענת שרצית להביא את העדים שהתובע ציין אך לא השגת את הפרטים שלהם כי היו עובדים שלך.
ת. היו עובדים בשנת 2009 ולא הצלחתי להשיג אותם.
ש. יש לך מספרי תעודות זהות.
ת. לא. בהנהלת חשבונות היה. לא הצלחתי להשיג אותם.
ש. אם אני מבין נכון היית במכון אלן אחר כך כמה שנים בפנחס חוצב וחזרת למכון אלן.
ת. כן. הייתי שנתיים בפנחס החוצב ואז עברתי חזרה למכון אלן.
ש. איך זה מסתדר עם סעיף 15 לתצהירך שרשמת שהיית 4 שנים בפנחס חוצב, מה עכשיו נכון?
ת. אמרתי קודם לא זכרתי אם 2005 או 2007.
ש. אז אתה לא זוכר תאריכים.
ת. נכון. קרו לי דברים בחיים. ציינתי 2005, 2007" (עמ' 41 ש' 23 – עמ' 42 ש' 9 לפרוטוקול; הדגשה שלי –י.א.ש.).

13. מטעם התובע העיד גם מר אליהו המחזיק בעסק להובלות ומוסך שסיפר כי הנתבע שכר ממנו מבנה ברחוב פנחס החוצב למשך כשנתיים ולאחר מכן הוא עבר למכון אלן. לדברי מר אליהו, הוא הכיר את התובע בעת שהתובע עבד אצל הנתבע ברחוב פנחס החוצב והוא פגש בו בהמשך כאשר הגיע לבצע טסטים לרכבים שלו במכון אלן, שם הנתבע שכר מקום לעבודתו. הנתבע טען כי אין ליתן אמון בעדותו של מר אליהו שכן התובע עבד אצל מר אליהו ב"שחור" וההליך נועד להסתיר זאת. הן התובע והן מר אליהו הכחישו טענה זו ולא נמצא לה כל תימוכין בעוד הנתבע עצמו אישר שהתובע עבד אצלו ב"שחור" כנטען על ידי התובע.

14. מטעם הנתבע העידה גב' בן שושן שעבדה כפקידה בשירותו מחודש מרץ 2010 ועד לחודש אוגוסט 2012 . העדה לא ידעה לציין אף אחד משמות העובדים מלבד שמו של מר שמואל אשר לדבריה עבד אצל הנתבע זמן רב ולדבריה הוא היה העובד העיקרי שלו (עמ' 35 ש' 21-27 לפרוטוקול). דא עקא, כעולה מטופסי 126 שהציג הנתבע (נספח ה' לתצהירו), מר שמואל עבד משנת 2009 ועד לחודש מאי 2010 כאשר היא עצמה עבדה רק מחודש מרץ 2010. היינו, העדה עבדה בחופף לשמואל במשך כחודשיים – שלושה בעוד שבמקביל אליה עבדו מר אלסופי סלאח (7 חודשים), מר אבו חאמד סלמאן (11 חודשים) ומר אבו חאמד חאלד (8 חודשים) אשר אותם לא זכרה כלל. העדה טענה כי התובע לא עבד בתקופה זו אלא שבעדותה הודתה כי היו עובדים נוספים ממוצא ערבי "בעיקר צעירים" (עמ' 35 ש' 26 –עמ' 36 ש' 3 לפרוטוקול). בהינתן שהתובע היה באותה התקופה עובד צעיר ממוצא ערבי כאשר העדה לא זכרה שמות עובדים אלה, לא מן הנמנע כי התובע עבד באותה תקופה והעדה לא זכרה אותו בשמו.

15. לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, מצאתי לקבל את טענת התובע שלפיה עבד בשירות הנתבע בתקופת העבודה הראשונה. ראשית, עדות הנתבע לא עשתה רושם מהימן ודומה היה כי גרסתו נבנית תוך כדי ההליך. בתחילה טען כי התובע כלל לא עבד אצלו בתקופה הראשונה. בהמשך הודה כי התובע עבד " ימים בודדים" ולבסוף אישר כי התובע עבד "יום בשבוע-שבועיים". ואף הודה כי העסקה זו ארכה משנת 2007 – 2009 סעיף 23 לתצהיר הנתבע) שנית, בשיחת הטלפון שהתקיימה בין התובע לנתבע, הנתבע אינו מכחיש את טענת התובע שלפיה עבד בשירותו במשך 6 שנים אלא רק מציין בפניו כי איש לא יאמין לו היות שעבד ב"שחור". שלישית, כמפורט לעיל, העדה מטעם הנתבע לא סתרה את טענת התובע שלפיה עבד ולכל היותר ניתן לומר כי העדה לא הבחינה בין העובדים השונים בני המגזר הבדואי. רביעית, העד מטעם התובע העיד באופן מהימן על תקופת עבודתו של התובע הן בתחילה במתחם שהנתבע שכר אצלו ברחוב פנחס החוצב והן במכון אלן, המתחם שאליו עבר הנתבע לאחר כשנתיים ושם הוא היה פוגש בתובע מעת לעת. חמישית, דברי אחיו של הנתבע, ליאור, תומכים במהימנות טענת התובע והנתבע בחר שלא להביאו על מנת לסתור מסקנה זו. שישית, לטענת התובע החתים כרטיס נוכחות, העדה מטעם הנתבע אישרה כי במקום היה שעון נוכחות ואילו הנתבע על אף העובדה שהחזיק בשעון נוכחות וכאשר הודה כי העסיק את התובע "בשחור", נמנע מלהציג את דיווחי הנוכחות. עובדה זו פועלת לחובת הנתבע.

16. ממכלול הדברים עולה שהתובע עבד בשירות הנתבע בתקופת העבודה הראשונה. מכאן יש לראות את התובע כמי כעבד אצל הנתבע שתי תקופות העסקה. האחת בת 6 שנים והשניה בת 20 חודשים.

ב. הודעה על תנאי עבודה

17. לטענת התובע, לא קיבל כל הודעה על תנאי העסקתו כאשר נגרם לו נזק בהוכחת תביעתו. על כן, זכאי הוא לתשלום פיצויי בסך של 6,000 ₪.

לטענת הנתבע, לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים על תנאי העבודה, לרבות שעות העבודה והתמורה והתובע לא הצביע על כל נזק שנגרם בשל עניין זה. עוד ציין הנתבע, כי הוראות סעיף 5(ב) לחוק המקנות זכות לפיצוי חלות על הודעות שיש למסרן החל מיום 11.12.11 ועל כן בכל מקרה הן אינן רלוונטיות לתקופת העבודה הראשונה.

18. אין חולק כי הנתבעת לא הוכיחה כי מסרה בידי התובע הודעה על פי חוק הודעה לעובד.

הוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 קובעות כי "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ-30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה הודעה על תנאי העבודה)" (הדגשה שלי – י.א.ש) .

הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות:

"מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: פיצויים לדוגמה)".

19. בפרשת מיכל טל (ע"ע (ארצי) 40952-10-19 מיכל טל – אברהם נעים (1.10.2020); להלן: פרשת מיכל טל) דן בית הדין הארצי בשאלת התיישנות תביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד, וקבע כי משההפרה המיוחסת היא להימנעות ממתן הודעה לעובד על פי סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ומשהוראות סעיף זה מורות כי מעסיק ימסור לעובד הודעת על תנאי עבודה "לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו", עילת התביעה קמה במועד זה. היינו, 30 ימים שלאחר תחילת העבודה. משכך, משהחל התובע את עבודתו בשנת 2007, הרי שבמועד הגשת התביעה חלפו למעלה מ-11 שנים ממועד היווצרות העילה ועל כן התיישנה התביעה ברכיב זה בכל הנוגע לתקופת העבודה הראשונה ודינה - להדחות.

שונה הדבר ביחס לתקופת העבודה השנייה – אין לקבל את טענת הנתבע שלפיה אין מחלוקת לגבי שכר התובע והיקף עבודתו. יתרה מזו, ברור הוא כי לו היה הנתבע מוסר בידי התובע הודעה לעובד, היתה המחלוקת בתיק זה מתייתרת כמעט כליל. משכך, זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בתקופה השניה בסך של 3,000 ₪.

20. יתרה מכך - קביעת התיישנות העילה (בתקופה הראשונה) אינה גורעת מתחולתה של הוראת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד שעניינה העברת נטל ההוכחה, מקום שבו לא הומצאה לעובד הודעה כחוק בתקופת עבודתו. בענין זה קבע בית הדין בפרשת מיכל טל כי: " מקום בו לא הומצאה הודעה לעובד בתקופת עבודתו, יועבר הנטל לפי סעיף 5א לחוק כל עוד העילה בגינה מועבר הנטל לא התיישנה ".

משכך, הנטל להוכחת או הפרכת טענות התובע בדבר תנאי העבודה לרבות שיעור השכר מוטל על כתפי הנתבע.

ג. השכר הקובע

21. לטענת התובע, בתקופת עבודתו הראשונה קיבל שכר בסך של 27 ₪ לשעה ואילו בתקופת עבודתו השנייה עמד שכרו על סך של 8,000 ₪ בחודש. התובע מוסיף וטוען, כי בתקופה הראשונה שולם כל שכרו ב" שחור" ואילו בתקופה השנייה שולם השכר בחלקו במסגרת תלוש שכר וזאת בסך של כ-4,200-4,600 ₪, חלקו בהשלמה במזומן עד לסך של 6,000 ₪ וכן כלל שכרו תשלום נוסף של 2,000 ₪ שאותם היה התובע משלם עבור הנפקת האישור.

התובע טען, כי יש לראות בשכר זה כשכרו הרגיל כאשר עבד למעלה מהיקף של משרה מלאה ועל כן השכר היומי עמד על סך של 370 ₪ ואילו התעריף השעתי עמד על סך של 43 ₪.

22. הנתבע הכחיש את טענות התובע בכל הנוגע לתקופה הראשונה, לרבות בענין השכר הנטען. אשר לשכר התובע בתקופה השנייה, טוען הנתבע, כי שכרו הבסיסי עמד על ערכי שכר המינימום וזאת כאשר תלושי שכרו הונפקו על ידי שירות התעסוקה ואלה שיקפו את תנאי העסקתו, לרבות ימי עבודתו בפועל וגובה שכרו. הנתבע טוען, כי בנוסף לשכר ששולם לתובע, הפריש בעבור התובע באמצעות שרות התעסוקה בגין זכויותיו. הנתבע הכחיש תשלום למתווכים וטען שאין לראות בעלות השכר הכוללת של המעסיק כשכר הבסיס. הנתבע אישר בסיכומיו, כי עלות שכרו של התובע עמדה על כ-8,000 ₪ אלא שסכום זה מורכב משכר ונסיעות שפורטו בתלושי השכר בסך של 4,600 ₪ בערכי נטו וכן תשלום 1,400 ₪ מזומן בגין כלכלה כאשר לאלה יש להוסיף את עלויות הנפקת האישור הכוללות הפרשות עבור התובע והפער בין ברוטו לנטו. הנתבע טוען, כי אין לזקוף לחובתו את העובדה שלא פירט בתלוש השכר את הרכיב ששולם לתובע בגין ארוחותיו ואין לראות בסכום זה כחלק משכר הבסיס.

23. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע.

אשר לתקופה הראשונה – משהכחיש הנתבע את העסקת התובע וגרסתו נדחתה, ממילא לא נסתרה טענת התובע שלפיה עבד בשכר שעתי של 27 ₪. כן לא נסתרה גרסתו של התובע כי עבד שעות ארוכות וממילא עבד במשרה מלאה.

אשר לתקופה השנייה – התובע העיד כך:

"ש. מהתחלה לא קיבלת 8,000 ₪.
ת. נכון. הביא לי שיק 4,600 ₪ ,1,400 ₪ מזומן אמר שהוא משלם לי אישור 2,000 ₪.
ש. תמיד ידעת שהוא משלם לך כסף לשירות התעסוקה.
ת. כן. הסביר שלקח מהשכר שלי ומשלם את זה עלי.
ש. הוא לוקח מהכיס שלו.
ת. לא. השכר 8,000 ₪ אם אני צריך לקבל סכום זה היכן 2,000 ₪ הלכו לאישור.
ש. אמרת אתה נדרשת לשלם תיווך אתה לא שילמת לאף אחד תיווך, סעיף 9.9 לתצהירך.
ת. בעבור האישור. קיבלתי 6,000 ₪ ו-2,000 ₪ לקח לאישור" (עמ' 22 ש' 4 - 11 לפרוטוקול ; הדגשות שלי –י.א.ש.).

בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע נאמר כך:

"עלי: התלוש אתה לא משלם ל, אתה משלם לי, אתה משלם לי 4,600.
יוסי: התלוש 1,700 שקל ואתה לוקח 6,000, אתה מקבל 8,000 שקל נטו, אתה לא סופר את הכסף, זה לא מעניין אותי..
עלי: 8,000 שקל, גם האישור אתה מחשיב אותו עליי.
יוסי: אז מה, למי אני משלם אותו?" (עמ' 7 ש' 24 – עמ' 8 ש' 2 לתמליל; הדגשה שלי –י.א.ש.).

בחקירתו הנגדית טוען הנתבע כי טעה במינוח וכי כוונתו היתה שעלות שכרו של התובע עמדה על הסך של 8,000 ₪ כאשר סכום זה כולל גם את הוצאות הכלכלה של התובע, זכויותיו הסוציאליות ותשלום בעבור היתר ההעסקה (עמ' 41 ש' 15-22 לפרוטוקול) . אלא שלא כך אמר לתובע ושוכנעתי כי גם לאורך תקופת העבודה היה ברור לתובע כי שכרו עומד על 8,000 ₪ כאשר הנתבע נוטל בכל חודש 2,000 ₪ לצורכי הרישיון . משכך, משהגדיר הנתבע עצמו את שכר התובע על הסך של 8,000 ₪ נטו כאשר עדותו הכוללת לא עשתה רושם מהימן ולא הוצגה הודעה לעובד התומכת בגרסת הנתבע , יש לראות בכך הודאת בעל דין ואין הוא יכול לחזור בו ממנה. לפיכך , עומד שכרו הקובע של התובע לתקופת העבודה השניה על הסך של 8,000 ₪ נטו.

ד. פיצויי פיטורים

24. לטענת התובע בכתב התביעה, נאלץ לסיים את עבודתו בתקופה הראשונה עקב בעיות בריאות שמהן החל לסבול בשל המגע המתמשך עם החומרים שבהם השתמש בעבודה . לטענתו, על אף שהתפטר בשל מצב בריאותי, לא שילם הנתבע לידיו פיצויי פיטורים. התובע העמיד את תביעתו בגין תקופת עבודתו הראשונה על סך של 30,132 ₪. לחילופין, טען, כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לקופה בגין תקופה זו, אך תביעה זו לא כומתה.

בסיכומיו, טוען התובע, כי הנתבע מודה בנסיבות סיום עבודתו בתקופה זו בכך שביטל את אישור הכניסה של התובע ואף הודה ש"לא התאים לו" להמשיך להעסיק את התובע.

אשר לתקופה השנייה – טען התובע בכתב התביעה , כי כחודשיים לפני סיום העסקתו הודיע לו הנתבע כי החליט לשנות את תנאי עבודתו, לא ימשיך לשלם לו משכורת חודשית אלא לפי שעות. התובע טוען כי מדובר בהרעת תנאים מוחשית אשר אילצה אותו לסיים את עבודתו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים. התובע העמיד את תביעתו בגין תקופה זו על סך של 14,000 ₪ ולחילופין בגין הסכומים שהיה על הנתבע להפריש בעבורו לקופת הפנסיה על סך של 10,080 ₪.

בסיכומיו טען התובע, כי לא תבע פיצויי פיטורים בגין תקופה זו אלא רק את ההפרשות לקרן על בסיס שכר של 8,000 ₪. לטענתו, בהתאם לצו ההרחבה המוסכם, ההפרשות הן מתחילת תקופת העסקה ללא צורך בהמתנה של 6 חודשים.

25. לטענת הנתבע, הפריש לפנסיה ולפיצויים בעבור התובע בשיעורים הנדרשים על פי דין. אשר לתקופה הראשונה – טען הנתבע כי בכתב התביעה טען התובע להתפטרות עקב נסיבות רפואיות אלא שמהמסמכים הרפואיים שצירף לא היה כדי לעמוד בנטל לקיומה של התנאים הקבועים בחוק ובחקירתו הנגדית אף חזר בו התובע מטענה זו. עוד טען הנתבע, כי התובע החליף את טענתו בטענה כי פוטר בדרך של ביטול האישור אלא בטענה זו אין ממש היות שביטול האישור התייחס לסיום העבודה בחודש ינואר 2017 לאחר התפטרות התובע. משכך, טוען הנתבע, כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. אשר להפרשות לפיצויים, טוען הנתבע, כי נוכח ההתיישנות מעמיד התובע את תביעתו על סך של 4,519 ₪ בלבד וזאת ככל שהיה מועסק בהיקף מלא ועד לסוף שנת 2012, עובדות שלא הוכחו. אשר לתקופה השנייה – טוען הנתבע, כי מרישומי שירות התעסוקה ניתן ללמוד כי הפריש בעבור התובע את מלוא ההפרשות בעבור רכיב הפיצויים על בסיס השכר ששולם בפועל.

26. שגגה נפלה תחת ידי התובע בטענתו כי הנתבע מודה כי ביטל את אישור העבודה של התובע לתקופה הראשונה. כזכור, בשיחת הצדדים נאמר כך:

עלי: אתה יודע שאני הייתי בונה לך אותיות מזמן, מזמן, לפני 8 שנים.
יוסי: נכון.
עלי: הייתי בונה לך אותיות, עשה לי, הדבק עשה לי בעיה באף בגלל זה.
יוסי: בסדר והפסקת, מה קרה? לא קרה כלום.
עלי: בסדר, הפסקתי אבל כל פעם שאני מריח את הדבק או מה, פעם הייתי, הייתי, הלכתי לרופא אמר לי צריך ניתוח, אתה יודע שעשיתי שני ניתוחים וגם הלכתי לכל השטחים, לכל הבית חולים שבשטחים עד ש... ולא פתרתי את הבעיה ועכשיו אני צריך עוד ניתוח, ואני דיברתי איתך, הלכתי הבית, ביום השני אתה עצרת את האישור. אפילו לא התקשרת אמרת מה, נשב, נסגור, מה מו.
יוסי: מה זה נשב ונסגור עלי? באת, אמרת לי אתה לא משלם 8 אני הולך הביתה, הלכת הביתה, מה אתה רוצה? שאני ארוץ אחריך בדלת ואתחנן אליך?

ובהמשך:

עלי: עבדתי איתך 6 שנים בלי אישור?
יוסי: עלי אתה הלכת, לא אני שחררתי אותך.
עלי: אני שעבדתי איתך 6 שנים בלי אישור.
יוסי: נו?
עלי: יוצא לי פיצויים" (עמ' 4-5 לתמליל; הדגשות שלי – י.א.ש. ).

מחילופי הדברים עולה כי בתום התקופה הראשונה התובע הוא שהפסיק את עבודתו לטענתו מחמת בעיות בריאותיות. הצדק עם הנתבע כי התובע לא הציג אישורים רפואיים התומכים בטענתו זו. התובע הציג אישור ים הנושא ים תארי כים: 13.12.2015, 27.12.2015 ו מיום 4.1.2016, אישורים שאינם רלוונטיים לתקופת העבודה הראשונה .

יחד עם זאת, משאין חולק כי הנתבע לא הפריש דבר בעבור התובע, זכאי התובע להפרשות לפיצויים בשיעור ש ל 6% משכרו בתקופה הרלוונטית ובכפוף לתקופת ההתיישנות. משהוגשה התביעה ביום 3.9.18, התיישנו תביעות התובע הקודמות לחודש ספטמבר 2011. משעבד התובע עד לסוף שנת 2012, זכאי הוא לתשלום בעבור 15 חודשים בסך כולל של 4,519 ₪ (27 * 186 * 15 * 6%).

27. אשר לסיום העבודה בתקופה השנייה- מחילופי הדברים והעדויות שהובאו בפני עולה כי הנתבע ביקש להפסיק לשלם לתובע שכר חודשי ולקבוע תשלום על בסיס שעתי ( סעיפים 20-21 לתצהיר התובע). התובע הלין על כוונה זו בפני הנתבע אשר השיב לו:

"אתה תבין, אתה לא מחליט מה, איך זה ישתנה ומה ישתנה, אני מחליט איך זה ישתנה ומה זה ישתנה ואם זה לא מתאים לך אתה לא חייב להיות כאן כמו שעשית. זה מתאים לך, תשאר, הלכת הלכת, לא קרה כלום עלי. הכל בסדר" (עמ' 2 ש' 24-27 לתמליל השיחה).

התובע ראה בכך, ובצדק, משום הרעת תנאים. בנסיבות אלה, גם אם תתקבל טענת הנתבע כי התובע התפטר מעבודתו ואיני משוכנעת בכך, שכן הנתבע אישר כי ביטל את אישור הכניסה של התובע ובכך יש לראותו כמפוטר, מכל מקום זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים על בסיס שכרו החודשי. משאין חולק כי התובע עבד תקופה של 20 חודשים, ומשהודה הנתבע כי הוא רואה את שכר התובע כעומד על 8,000 ₪ נטו, זכאי התובע לתשלום פיצויים בסך של 13,333 ₪.

ה. הפרשות לפנסיה

28. לטענת התובע, לא שולמ ו לו עבור התקופה הראשונה הפרשות לקרן פנסיה בסך של 21,695 ₪. לחילופין טוען התובע , כי בכפוף לתקופת ההתיישנות זכאי הוא לקבל בגין התקופה שלא התיישנה (15 חודשים) סך של 4,519 ₪ לפחות. בעבור התקופה השנייה, טען התובע כי משהשתכר שכר בסך של 8,000 ₪ נטו יש לראות את התשלומים בשירות התעסוקה כחלק משכר עבודתו של התובע ועל כן הוא זכאי להפרשות בסך של 10,240 ₪ ואין לקזז את הכספים שהפקיד הנתבע בקופת מת"ש בעבור זכויות התובע.

לטענת הנתבע, בוצעו הפרשות לפנסיה בהיקף הנדרש על בסיס השכר ששולם לתובע ושדווח כדין לשירות התעסוקה. הנתבע מכחיש את חישובי התובע הן את שכר הבסיס והן את טענת התובע כי יש לראות בהפרשות לשירות התעסוקה כחלק משכר הבסיס וכי אין לקחתם בחשבון.

29. משנדחתה טענת הנתבע בנוגע לתקופת העבודה הראשונה – לא נ סתרו חישובי התובע והוא זכאי להפרשות לפנסיה בעבור 15 חודשים בשיעור כולל של 4,519 ₪ (27 * 186 * 15 * 6%).

אשר לתקופה השניה – משקיבלתי את טענת התובע כי יש לראות בשכרו כעומד על הסך של 8,000 ₪ כאשר הנתבע עצמו טען השתמש בחלק מהשכר לביצוע ההפרשות שבהן הוא חייב בעבור התובע לשירות התעסוקה, אין לראות בהפרשות לשירות התעסוקה כתשלומים על חשבון זכויותיו של התובע אלא כתשלום על חשבון שכרו. משכך, זכאי התובע להפרשות לפנסיה בעבור תקופה של 20 חודשים על בסיס שכר של 8,000 ₪ לסך כולל של 9,600 ₪.

ו. ניכוי עובד לפנסיה

30. בסיכומיו וויתר התובע על תביעתו ברכיב זה.

ז. גמול שעות נוספות

31. לטענת התובע, עבד מידי יום לפחות שעה אחת נוספות כאשר ביום שישי מדובר על שעתיים ראשונות בתעריף 125% והיתר בתעריף 150%. התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה ביחס לתקופה שנייה בלבד על שעה אחת נוספת ביום על בסיס 125% ובסך כולל של 25,655 ₪.

לטענת הנתבע, עסקו עבד 5 ימים בשבוע בלבד במסגרת עבודה של 08:00-17:00 כאשר התובע לא היה מגיע בזמן בבוקר ולא עבד שעות מאוחרות יותר. הנתבע טוען, כי מידי חודש תועדו ימי עבודתו ושעות עבודתו של התובע בדוחות נוכחות.

32. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי ככלל, העסק לא עבד בימי שישי ורק כאשר היה לחץ בא לעיתים לעזור עד לשעה 12:00 (עמ' 21 ש' 29-30 לפרוטוקול). התובע לא פירט את ימי השישי שבהן עבד ומשבדוח שירות התעסוקה אין פירוט ימי עבודה מעבר ל-22 ימים בחודש, לא ניתן לקבוע אם ומתי עבד התובע בימי שישי.

33. אשר ליתר ימות השבוע העיד התובע:

"ש. בתקופה השנייה הלכת כל יום הביתה ובאת בשעה 08:00?
ת. כן. לפעמים איחרתי אז יצאתי מאוחר יותר.
...
ש. בתקופה השנייה רשמתם שעות.
ת. לא רשמתי. אני עובד חודשי.
ש. בתקופה הראשונה רשמת תקופה שנייה לא רשמת.
ת. עבדתי חודשית למה צריך לרשום שעות.
ש. אתה זוכר המזכירה רשמה שעות והיא החתימה.
ת. הוא הביא עובדים והיא רשמה אני השכר שלי חודשי.
ש. אתה זוכר שרשמו שעות לעובדים.
ת. כן. הביא פעם כמו כרטיס.
ש. אתה זוכר שמידי פעם בחודש ביקשו ממך לחתום על דוח שעות.
ת. על השעות? לא.
ש. אני מציגה לך נייר ותאמר אם הנייר עצמו מוכר לך, מציגה לך את חודש ספטמבר שאין חתימה, הנייר הזה מוכר לך, עמ' 34.
ת. לא.
ש. לא ראית אף פעם.
ת. אני עובד חודשי.
ש. זה כתב של המזכירה.
ת. אני עובד חודשי, אם אעבוד שעה או 18 שעות זה אותו משכורת זה בהקלטה. אם אעבוד 30 יום זה 8,000 ₪ ואם יום אחד גם 8,000 ₪.
ש. אם לא תעבוד כל החודש לא תקבל שכר.
ת. אני יודע. דיברתי איתו שהמשכורת שלי חודשית. אם אני לוקח הרבה ימים נסתדר זה לא יהיה עליו והוא אמר לי את זה.
...
ש. יכול להיות שאתה לא ייחסת חשיבות לחתימה ולא הסתכלת על החתימה כי לא היה חשוב.
ת. לא חתמתי על דוח שעות. לא היה לי דוח שעות" (עמ' 21 ש' 31 – עמ' 22 ש' 32; עמ' 23 ש' 29-30 לפרוטוקול) .

מעיון בתמליל ההקלטה עולה כי התובע נהג לאחר לעבודה. לדבריו, השלים את העבודה עד למכסה של 10 שעות ביום אלא שמנגד הנתבע טען כי העסק נסגר בשעה 17:00 והתובע לא חלק על כך כאשר לדבריו, נ שאר להשלים את העבודה.

34. הנתבע הציג דוחות נוכחות ידניים אשר לטענתו נערכו על ידי המזכירה. התובע הכחיש את חתימתו עליהם ואילו העדה מטעם הנתבע, הגב' בן שושן סיפרה בעדותה כי במקום היה שעון נוכחות מכני (עמ' 36 ש' 4-9 לפרוטוקול), שכאמור, התובע טען כי לא נדרש לחתום בו כרטיס.

35. בפרשת ריאני, התייחס בית הדין ארצי למצבים השונים שבפניהם עשוי בית הדין לעמוד עת נטענת עבודה בשעות נוספות וכך קבע:

"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה" (ראו ע"ע 47715-09-14 עוזי ריאני - אליאסי שיווק בע"מ; 29.3.2017).

הנתבע טען כי הדוחות נערכו על ידי מזכירה (שכאמור הכחישה זאת) (עמ' 44 לפרוטוקול) ו לבסוף הודה כי דוחות הנוכחות אינם משקפים את המצב לאשורו, וכדבריו:

"ש. דוח הנוכחות לכאורה ולא כל יום ובסוף חודש קראו לעובד לחתום.
ת. מדויק.
ש. איך הוא יכול לזכור חודש שלם את השעות שעבד כל יום.
ת. התובע עבד גלובאלי. ערכנו את דוחות הנוכחות שיהיה תיעוד.
ש. יכול להיות שלא עבד בדיוק את שעות האלה.
ת. יכול להיות שהלך בשעה 16:30" (עמ' 44 ש' 14-17 לפרוטוקול).

הגם שהתובע הודה כי לקראת סיום עבודת התובע בתקופת העבודה השנייה, הוא החל לאחר לעבודה, שוכנעתי כי התובע השלים את שעות העבודה הנדרשות כנטען על ידו בשיחה המוקלטת .

36. לאור חוסר מהימנות גרסת הנתבע, בהעדר רישום שעות עבודה, משמצאתי כי הנתבע כלל לא ביקש מהתובע להחתים כרטיס על אף שהיה במקום שעון נוכחות וכי לא ניתן להסתמך על דוחות הערוכים של הנתבע, מצאתי כי הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו וגרסת התובע כי עבד מהשעה 08:00 ועד 17:00 (או השלים מכסת שעות זו במקרה של איחור), לא נסתרה. עם זאת, משיש להפחית חצי שעת הפסקה שלגביה אין חולק (עדות התובע עמ' 18 ש' 24 לפרוטוקול), כאשר מסגרת העבודה עמדה על 5 ימים בשבוע, ולא הוכח כי התובע עבד ביום שישי, אין התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בגינן ותביעתו ברכיב זה - נדחית .

ח. דמי הבראה

37. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי הבראה בסך 3,213 ₪ .

לטענת הנתבע, אין הוא חולק על זכאות דמי ההבראה שהיה התובע זכאי לקבל אלא שאלה קוזזו תמורת ההודעה המוקדמת שהתובע לא מסר לנתבע.

38. משאין מחלוקת לענין זכאות התובע לדמי הבראה ושיעורם, זכאי התובע לתשלום בסך של 3,213 ₪.

ט. פדיון חופשה

39. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי חופשה בעבור 19.5 ימים בתקופה השנייה בסך כולל של 7,215 ₪. לטענתו, אין לראות בסכומים שהופקדו בשירות התעסוקה כתשלום על חשבון חופשה שכן הנתבע עצמו הגדירם כחלק משכרו של התובע.

לטענת הנתבע, אין לקבל את טענת התובע ביחס לבסיס החישוב. לטענתו, הפריש לשירות התעסוקה 4% משכרו של התובע מידי חודש בגין דמי הח ופשה.

40. כמפורט לעיל, משהודה הנתבע כי השכר עומד על הסך של 8,000 ₪ נטו כולל את ההפרשות בגין הזכויות הסוציאליות, אין לקחת בחשבון את הכספים המופרשים. משלא נסתרה טענת התובע באשר למספר ימי החופשה שלהם הוא זכאי, ומשעומד התעריף היומי על הסך של 370 ₪ (8000/21.66), זכאי התובע לסך של 7,215 ₪.

י. נסיעות

41. לטענת התובע, הוא זכאי לתשלום דמי נסיעות בעבור התקופה השנייה בסך של 11,721.6 ₪. לטענתו, השיעור המקסימלי ליום עומד על 26.4 ₪ ובמכפלת 24 ימי עבודה בחודש עומדים הם על 633.6 ₪ ובעבור 18.5 חודשי עבודה בפועל זכאי הוא לסכום הנתבע. לטענתו, אין לראות ברישום דמי נסיעת בתלוש כחלק משכרו שכן סוכם בין הצדדים על משכורת חודשית ומדובר ברכיב פיקטיבי.

לטענת הנתבע, קיבל התובע תשלום מידי חודש על פי ימי העבודה שבהם הועסק בפועל. עוד הוסיף הנתבע, כי שיעור ההשתתפות כרוך ב הוכחת ההוצאות בפועל והתובע לא הוציא מעבר לסכומים ששולמו לו. הנתבע מכחיש הן את שיעור ההוצאות שהוציא התובע בפועל והן מספר הימים והחודשים המהווים בסיס לחישוב דמי הנסיעות.

42. הוראות ההסכם הקיבוצי כללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי קובעות כי:
"3. כל עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות, עד המקסימום האמור בסעיף 2, בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

4. הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר הנסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה"

43. הלכה פסוקה היא כי עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה, כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי, גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי (דב"ע נו/3-46 רונית עילם – אטלס שירותי כ"א בע"מ (10.9.96). הצדק עם התובע בטענתו שלפיה כי אין לקחת בחשבון את הסכומים הרשומים בתלוש השכר. דא עקא, הלכה היא כי על התובע החזר הוצאות נסיעה, הנטל להוכיח מה היו הוצאותיו בפועל ומתי הוציאן. ככל שלא הוכיח הוצאותיו, לא קמה לו הזכות לקבל השבתן (דב"ע נז/3-39 אליק בביוב – נפתלי גפן (2.6.97)).

44. התובע פירט בתצהירו את הוצאות הנסיעה מדהריה ועד לאזור התעשיה בבאר שבע והעמידן על שיעור של 50 ₪ ליום (סעיף 9.10 לתצהיר התובע). התובע לא נחקר על כך וגרסתו לא נסתרה. בהינתן שעל פניו גרסתו לא נסתרה, ומנגד, הסכום היומי המקסימאלי עומד על 26.4 ₪ כאשר מדו"ח שירות התעסוקה עולה שהתובע עבד בתקופה השניה 385 ימים, זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה בסך כולל של 10,164 ₪.

יא. פיצוי מכוח חוק הגנת השכר

45. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום פיצוי בשל העובדה שתלושי שכרו אינם ערוכים כדין ואינם משקפים את ההסכמות האמיתיות והשכר האמיתי ששולם בפועל כאשר הפרה זו הסבה נזק רב לתובע הן בזמן העסקתו והן בבואו למצות את זכויותיו. התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה על הסך של 5,000 ₪.

לטענת הנתבע, התובע אישר שקיבל את כל תלושי שכרו, לא חלק על כך שהשכר שפורט בתלוש שולם לו בהמחאה ולא הצביע על פרט אחר שגוי בתלוש השכר ועל כן אין מקום לטענה כי מדובר בתלושים פיקטיביים.

46. לאור המסקנה שאליה הגעתי שלפיה, תלושי השכר אינם משקפים נכונה את הסכומים שלהם זכאי התובע וכי הנתבע עשה בהם שימוש כדי להפחית מזכויות התובע, הנני מעמידה את הפיצוי ברכיב זה על הסך של 3,000 ₪.

אחרית דבר

47. על יסוד כל האמור, ישלם הנתבע לתובע כדלקמן:

א. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 3,000 ₪;
ב. פיצויי פיטורים בסך של 17,852 ₪;
ג. הפרשות לפנסיה בסך של 14,119 ₪;
ד. דמי הבראה בסך של 3,213 ₪ ;
ה. פדיון חופשה בסך של 7,215 ₪;
ו. נסיעות בסך של 10,164 ₪;
ז. פיצוי מכח חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2017 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעות לתשלום גמול שעות נוספות והפרשי ניכוי עובד לפנסיה – נדח ות.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין ארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"א, (02 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: עלי גבארין
נתבע: יוסף אלמעלם
שופט :
עורכי דין: