ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד בר גינון ופיתוח בע"מ נגד עיריית ראשון לציון :

לפני כבוד ה שופט מיכאל תמיר

תובעת

ורד בר גינון ופיתוח בע"מ
באמצעות עו"ד יוסף דיאמנט

נגד

נתבעת
עיריית ראשון לציון

באמצעות עו"ד דותן שני ועו"ד הילה בורוכוב רוטשילד

פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 5,123,553 ₪ שהגישה התובעת, חברת ורד בר גינון ופיתוח בע"מ, נגד הנתבעת, עיריית ראשון לציון (להלן "העירייה"). התביעה הוגשה בטענה שהתובעת קיבלה תשלום חלקי בלבד בגין עבודות פיתוח וגינון שביצעה עבור העירייה בשנים 2015-2012 .

להלן עיקרי טענות התובעת בכתב התביעה המתוקן :

התובעת שהיא חברה פרטית לתכנון ולעיצוב גנים, התקשרה עם העירייה בשני הסכמים: (1) הסכם מנובמבר 2011 שנחתם בעקבות זכיית התובעת במכרז 37/11 לפיתוח גינון, תאורה והתקנה של מתקני משחקים ברחבי העיר ראשון לציון (להלן " הסכם המסגרת"); ו-(2) הסכם מיולי 2012 שנחתם בעקבות זכיית התובעת במכרז 20/12 לפיתוח גינון, תאורה והשקיה בפארק האקולוגי חורשת האקליפטוס שנמצא בתחומי העיר ראשון לציון (להלן "הסכם הפארק האקו לוגי").

במסגרת ההתקשרות בהסכמים הנ"ל ביצעה התובעת עבור העירייה עבודות שונות, בהתאם לדרישות ולהנחיות של הגורמים הממונים על עבודת התובעת ובהתאם להוראות ה עירייה או מי שהוסמך לכך מטעמה.

מכוח הסכם המסגרת ביצעה התובעת עבודות בארבעה פרויקטים וקיבלה בגינן תשלום חלקי , כמפורט בכתב התביעה. יתרת החוב הכוללת של העירייה לתובעת בגין העבודות בפרויקטים אלה , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, עומדת על סך של 1,843,199 ₪ לפני מע"מ.

מכוח הסכם הפארק האקולוגי ביצעה התובעת עבודות וקיבלה בגינן תמורה חלקית, כמפורט בכתב התביעה. יתרת החוב הכוללת של העירייה לתובעת בגין העבודות בפרויקט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, עומד ת על סך של 2,535,906.44 ₪ לפני מע"מ.

להלן עיקרי טענות העירייה בכתב ההגנה המתוקן :

התובעת ביצעה עבור העירייה עבודות פיתוח בסכום מצטבר של כ-18 מיליון ₪ מכוח הסכם המסגרת, וביניהן העבודות בארבעת הפרויקטים המוזכרים בכתב התביעה שכולם הושלמו , והתמורה בגינם שולמה לכל המאוחר בשנת 2013. פרויקט הפארק האקולוגי הושלם והתמורה בגינו שולמה לכל המאוחר בשנת 2015. כל זאת מבלי שהתובעת הציגה לעירייה או למי מטעמה דרישה או תביעה כלשהי בנוגע לעבודות שביצעה או לתמורה ששולמה לה בגינן.

בהחלטה שניתנה ביום 6.5.19, לפני הגשת כתב התביעה המתוקן, נקבע כי כתב התביעה מנוסח בכלליות , מבלי להסביר מדוע לטענת התובעת ש ולמו לה סכומים חלקיים בגין כל אחד מהפרויקטים שביצעה, מבלי לפרט בגין אילו עבודות לא שילמה העירייה ומבלי לציין האם עבודות אלה אושרו לביצוע. למרות זאת, גם בכתב התביעה המתוקן , התובעת לא מצאה לנכון לספק כל הסבר, נימוק או פירוט לגבי העבודות שבגינן הוגשה התביעה.

התובעת נמנעה מלציין בכתב התביעה עובדות מהותיות, ובכלל זה שהיא עצמה העבירה לעירייה בזמן אמת חשבונות סופיים ביחס לכל הפרויקטים שבגינם הוגשה התביעה, והסכומים שאושרו לתשלום שולמו לה זמן קצר לאחר מכן. כמו כן אין התאמה מלאה בין הנתונים שהוצגו בכתב התביעה המתוקן אשר אינם נתמכים באסמכתאות בנוגע לסכומים ששולמו לתובעת בגין כל פרויקט, לבין הסכומים ששילמה העירייה לתובעת לפי כתב ההגנה ונספחיו.

דינה של התביעה להידחות על הסף מחמת השיהוי הכבד שדבק בה ומחמת היעדר עילה. כמו כן דינה להידחות גם לגופה , משום שהתובעת כבר קיבלה לפני שנים ארוכות את כל הכספים שהיית ה זכאית לקבל בגין ביצוע העבודות.

לגבי ארבעת הפרויקטים שבוצעו מכוח הסכם המסגרת, הוצג בכתב ההגנה המתוקן פירוט הנתמך באסמכתאות בנוגע להיקף הכספי של כל פרויקט שנקבע בהזמנת העבודה, מועדי ביצוע העבודות והתשלומים ששולמו בגינן. לטענת העירייה, הסכומים נקבעו ושולמו בהתאם לכמויות שנמדדו בפועל, לאחר שהעירייה אישרה אותם באמצעות חברת הפיקוח מטעמה, וגם התובעת הסכימה להם בזמן אמת.

אשר לפרויקט הפארק האקולוגי, ביום 8.7.14 העבירה התובעת לעירייה חשבון סופי שבו צוין הסכום הכולל שהתובעת הייתה זכאית לקבל בגין ביצוע העבודות בפרויקט , וביום 28.12.14 אף חתמה התובעת על מכתב היעדר תביעות בקשר לפרויקט. העירייה שילמה לתובעת את מלוא הסכום שהייתה זכאית לו בהתאם לחשבון הסופי, בכפוף לשינויים שביצעה חברת הפיקוח מטעם העירייה.

בהידברות קודמת בין הצדדים לפני הגשת התביעה, העלתה התובעת בחצי פה טענות שעניינן עושק או כפייה, ובכלל זה טענה כי חתמה על החשבונות הסופיים ועל מכתב היעדר תביעות בלית ברירה. ואולם, התובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה לביסוס טענות חמורות אלה שאינן נכונות בעליל, וגם בכתב התביעה אין להן כל זכר.

כתבי הכמויות שצירפה התובעת לכתב התביעה אינם אלא טבלאות שהכינה התובעת לצורך הגשת התביעה דנן. הכמויות והסעיפים המפורטים בטבלאות הנ"ל שונים מאלה המפורטים בכתבי הכמויות שצורפו להזמנות העבודה ולחשבונות הסופיים. קיימים פערים של עשרות אחוזים בין הסכומים שהתובעת טענה שהייתה זכאית לקבל עם סיום העבודות לבין הסכומים שהיא דורשת בכתב התביעה.

מחירי היחידה הנקובים בטבלאות שערכה התובעת הם אלה שמופיעים בגיליונות המחירים שצורפו לכל אחד מההסכמים, אך במסגרת הצעותיה בכל אחד מהמכרזים, הציעה התובעת הנחה בשיעורים שונים על מחירים אלה, והצעתה התקבלה.

הפער העצום בין הדרישות בסכומן הנומינלי לדרישות הסופיות בכתב התביעה נובע מהוספה של הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, שלפי הדין מוסיפים אותה רק אם וכאשר ניתן פסק דין. כך נופח סכום התביעה באופן שגוי בשיעור של עשרות אחוזים.

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר יונתן טוהר (להלן " טוהר") ושל גב' רחל ילוז (להלן " ילוז").

טוהר הצהיר כי ניהל מטעם התובעת את כל הפרויקטים מושא התביעה, ובתצהירו הועלו לראשונה טענות שאינן מפורטות בכתב התביעה המתוקן . טוהר הצהיר כי פעל בכל הפרויקטים לפי הוראותיו של מר אורי זיגרון, מנהל אגף נופי בעירייה (להלן " זיגרון"). לפי תצהירו של טוהר, חלק מהעבודות שדרש זיגרון לבצע חרגו מתוכניות העבודה, וזיגרון הבטיח שתצא הזמנת עבודה נוספת בהתאם. טוהר פירט בתצהירו לגבי כל פרויקט מהו סכום התמורה שאישר המפקח מטעם העירייה, מר חיים ימין (להלן "המפקח"), האם התובעת ביצעה עבודות החורגות מהסכום שאושר, ואם כן מדוע. טוהר הצהיר כי בחלק מהפרויקטים התוכני ות שונו באופן שהצריך הגדלה של כמויות החומרים ושל היקף העבודה, ולגבי חלק מהפרויקטים הצהיר כי העירייה לא שילמה לתובעת את מלוא הסכום שאישר המפקח. טוהר אישר בתצהירו כי התובעת חתמה על חשבון סופי ועל מכתב היעדר תביעות בנוגע לפרויקט הפארק האקולוגי , והצהיר כי הוספו על גבי המכתב האותיות ת"ל ש משמעותן של "תחת לחץ".

בדיון מיום 5.7.20 התייחס ב"כ העירייה לכך שטוהר העלה בתצהירו טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה המתוקן, והודיע כי העירייה מתנגדת להרחבת חזית.

ילוז הצהירה כי בתקופה הרלוונטית עבדה אצל התובעת בתפקיד מנהלת רכש ואחראית על ההתחשבנות עם העירייה ועם קבלני המשנה. גם בתצהירה של ילוז הועלו לראשונה טענות שאינן מוזכרות כלל בכתב התביעה. ילוז הצהירה כי קיבלה מטוהר דרישות שהתייחסו לצרכי המכרזים אשר כללו ציוד, חומרים וכל הרכש הנדרש לביצוע העבודות. לגבי הפרויקטים מושא התביעה הצהירה כי הפנתה את תשומת ליבם של המנכ"ל, פרץ קופר, ושל טוהר לכך שההיקף הכספי של הזמנות הרכש עלה על ההיקף הכספי של הזמנות העבודה. לפי תצהירה של ילוז , טוהר אמר שהוא מודע לכך, שהדבר נגרם עקב דרישת ההעירייה ושהובטח לו שתצא הזמנת עבודה נוספת אשר תכלול את ההגדלה הדרושה. עוד הצהירה ילוז כי לאחר סיום העבודות ופקיעת תוקפן של הערבויות הבנקאיות שניתנו לעירייה, היא ביקשה מגב' נילי זינגר להחזיר את הערבויות, ונענתה כי העירייה לא תשחרר אותן עד לביצוע מסירה מסודרת של כל מרכיבי הפרויקט, לרבות מסמכים כפי שדרשה העירייה.

התובעת ביקשה בתחילה להזמין עד נוסף מטעמה ללא תצהיר, מבלי לציין מה היה תפקידו ומדוע עדותו רלוונטית, אך בהמשך ויתרה על הזמנתו (ראו פרוטוקול מיום 5.7.20) .

מטעם העירייה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר פנחס מדמון (להלן "מדמון") שהצהיר כי הוא משמש בתפקיד חשב באגף תכנון ופיתוח נופי בעירייה מזה עשר שנים . מדמון הפנה להוראות בהסכמים שבהן נקבע כי לצורך הגדלת ההיקף הכספי של תוכנית עבודה מאושרת, נדרש אישור בכתב בחתימת גזבר העירייה. עוד הצהיר כי התובעת דורשת כעת סכומים של מיליוני ש"ח מעבר לסכומים שאישר המפקח החורגים במידה ניכרת מהזמנות העבודה, וזאת ללא כל הסבר. בנוגע לטענותיו של טוהר בעניין הפרשים בין הסכומים שאישר המפקח לסכומים ששולמו, הוצהר כי לעיתים קרובות, לאחר שנבדקו החשבון והחשבונית, היה מבוצע קיזוז מתוך הסכומים לתשלום מסיבות שונות (בקשת הקבלן לקבל מקדמה על חשבון התמורה או לקבל את התמורה על בסיס מזומן כנגד ויתור על חלק מהתמורה; הנחות היקף שלא הובאו בחשבון; וליקויים שנמצאו בפרויקט ולא תוקנו או שהוחלט שלא לתקנם), ובגין קיזוזים אלה הוציא הקבלן חשבונית זיכוי לעירייה. מדמון פירט בתצהירו לגבי כל אחד מהפרויקטים כיצד שולמו לתובעת מלוא הסכומים שאושרו לתשלום בניכוי הסכומים לקיזוז. לגבי פרויקט הפארק האקולוגי הצהיר מדמון כי התובעת מתבססת על חשבון שהפיקה ביום 30.9.13, כ עשרה חודשים לפני שחתמה על החשבון הסופי וכשנה ושלושה חודשים לפני שחתמה על מ כתב היעדר תביעות , וכן הוצהר כי העירייה לא אישרה את החשבון ולא ברור אם הוא בכלל הוגש לעירייה.

התנהל דיון הוכחות שבמהלכו נחקרו המצהירים בחקירות נגדיות על תצהיריהם. לאחר הדיון הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.

דיון

כתב התביעה אינו מפורט כנדרש. בהחלטה מיום 6.5.19 שניתנה לפני הגשת כתב התביעה המתוקן נקבע בין היתר כי "כתב התביעה מנוסח בכלליות מבלי להסביר מדוע לטענת התובעת שולמו לה סכומים חלקיים בלבד בגין כל אחד מהפרויקטים שביצעה, מבלי לפרט בגין אילו עבודות לא שילמה הנתבעת ומבלי לציין האם עבודות אלה אושרו לביצוע". למרות זאת, גם כתב התביעה המתוקן נוסח בדיוק באותו אופן, ללא פירוט של כל העובדות הרלוונטיות.

התובעת ניסתה להרחיב את חזית המחלוקת ב אמצעות תצהירי העדות הראשית מטעמה, שבהם הועלו לראשונה טענות אשר אינן מוזכרות בכתב התביעה המתוקן . העירייה התנגדה לכך, ולכן דינן של טענות אלה להידחות מחמת הרחבת חזית אסורה.

יתר על כן, סכומי החוב הנטענים של העירייה לתובעת לפי תצהירו של טוהר , שונים מסכומי החוב המפורטים בכתב התביעה המתוקן. טוהר העיד בחקירתו הנגדית כי הנתונים בכתבי התביעה (המקורי והמתוקן) אינם מדויקים והוא איננו יודע להסביר אותם. בהמשך העיד טוהר שלהערכתו, באותה עת לא היה בידי התובעת החומר הנכון להתבסס עליו, והוסיף שכל החומר הרלוונטי היה בידיו, והתובעת לא הייתה איתו בקשר לפני שהגישה את התביעה (ראו פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 9 ש' 17 עד עמ' 10 ש' 23). עדותו זו סותרת את טענת התובעת בבקשתה לתיקון כתב התביעה כי הסכומים הנתבעים בכתב התביעה נכונים ומשקפים את העבודות שנעשו "בהסתמך על מי שניהל מטעמה את כל הפרויקטים של התובעת עבור הנתבעת" ( ראו סעיף 2 לבקשה לתיקון כתב התביעה מיום 24.1.19).

בדיון מיום 24.10.19 עלה שהדירקטור היחיד של התובעת הוא בא כוחה אשר מלווה אותה בתפקידים שונים במשך כ-20 שנה (ראו עמ' 2 ש' 8-7). במהלך דיון ההוכחות אמר ב"כ התובעת שהוא מוכן להצהיר כי הנתונים הנכונים הם אלה שמופיעים בתצהירו של טוהר, שלא היה בקשר עם התובעת בעת הגשת התביעה (ראו פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 11 ש' 11-1) . ואולם, לא הוסבר מדוע התובעת לא יצרה קשר עם טוהר במועד מוקדם יותר, ומדוע לא תיקנה את כתב התביעה בעקבות הנתונים שהציג טוהר. בסיכומי העירייה נטען בהקשר זה כי תצהיר עדות ראשית וחקירה נגדית אינם המקום לבצע תיקונים ושיפורים בכתב התביעה. בתגובה לכך נטען בסיכומי התשובה של התובעת כי אם לא מבקשים סכום שונה מזה שנתבע בכתב התביעה , אין משמעות לעובדה שהתובעת מוכיח ה שהי יתה זכאית ל קבל סכום גבוה יותר. אלא שבמקרה דנן עולה מעדותו של טוהר כי הסכומים בכתב התביעה המתוקן אינם נכונים כלל ואינם מבוססים על המסמכים הרלוונטיים. מכאן שבתצהירו של טוהר הועלתה גרסה חדשה המבוססת על מסמכים ונתונים שונים מאלה שעל יסודם הוגשה התביעה, ולכן היה מקום לתקן שוב את כתב התביעה בהתאם, אך התובעת לא עשתה זאת.

גם מועד הגשת התביעה מעלה תמיהות. העבודות בפרויקט האחרון - הפארק האקולוגי, הסתיימו לטענת התובעת לקראת סוף חודש מרץ 2015 ולטענת העירייה בחודש יולי 2014, אך כתב התביעה המקורי הוגש רק כמה שנים לאחר מכן, באוקטובר 2018. עוד בכתב ההגנה המקורי של העירייה מיום 29.11.18 נטען כי דינה של התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה , אך גם בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 4.6.19 לא הוצג כל הסבר לעיכוב בהגשת התביעה.

זאת ועוד, התובעת לא הציגה ולו מכתב דרישה אחד ששלחה לעירייה לקבלת תשלום נוסף בגין העבודות שבוצעו. בסעיף 30 לכתב התביעה המתוקן נטען כי כל דרישותיה של התובעת לעירייה ולבאי כוחה לתשלום החוב לא נענו, אך לא צוין מתי פנתה התובעת לעירייה ולא צורף כל מכתב דרישה. בדיון שהתקיים ב-24.10.19 השיב ב"כ התובעת בעניין זה לשאלת בית המשפט כי מכתב ראשון של התובעת לעירייה בנוגע ליתרות החוב הנטענות נשלח רק בתחילת 2018, דהיינו לכל הפחות שלוש שנים לאחר סיום העבודות בפרויקט האחרון. גם מכתב זה לא צורף לראיות מטעם התובעת. כשנשאל ב"כ התובעת מדוע המתינו זמן רב כל כך, השיב כי היו בידי העירייה ערבויות ביצוע של הפרויקט ים, והתובעת חששה שאם יתעוררו טענות, העירייה תרצה להפעיל את הערבויות, אז חיכו שתפוג תוקפה של הערבות האחרונה. אלא שבכתבי התביעה ובתצהירי העדות הראשית מטעם התובעת לא הועלתה כל טענה שלפיה התובעת נמנעה מלדרוש את הכספים המגיעים לה מהעירייה בשל החשש שהערבויות ימומשו, לא צורפו העתקים של כתבי הערבות ואף לא צוין מתי פג תוקפה של הערבות האחרונה. גב' רחל ילוז נשאלה בחקירתה הנגדית מתי פנתה לעירייה בנוגע לערבויות הבנקאיות והשיבה כי איננה זוכרת, ואיננה יודעת להגיד מתי הסתיימו כל העבודות שביצעה התובעת עבור העירייה (פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 23 ש' 29-25). אם כך, התובעת לא טענה וודאי שלא הוכ יחה כי הערבויות שנתנה נותרו בידי העירייה והמשיכו לעמוד בתוקפן עד לשנת 2018.

בניגוד לטענתו של ב"כ התובעת שאינה מופיעה בכתב התביעה או בתצהירים מטעם התובעת, כי לא הוצאו מכתבי דרישה בשל החשש שהעירייה תממש את הערבויות, טוהר העיד בחקירתו הנגדית כי לא כתב לעירייה מכתבי דרישה משום שחשב ב"כיוון של מחשבה של עובד ולא כיוון של משפטים" (פרוטוקול מיום 15.12.20, עמ' 14 ש' 22-19). אלא שגם אם התובעת לא צפתה שתצטרך להגיש תביעה נגד העירייה, תמוה שבסיום כל אחד מחמשת הפרויקטים ובמשך שנים רבות לאחר מכן, היא לא מצאה לנכון לשלוח ולו מכתב אחד ולבקש את התמורה ש לטענתה הובטחה לה בסך של מיליוני ש"ח נוספים.

התובעת אף לא הציגה תכתובות כלשה ן שהוחלפו בין טוהר או נציג אחר של התובעת לבין נציגי העירייה תוך כדי ביצוע הפרויקטים או בסמוך לאחריהם . טוהר העיד כי לא הוציא לעירייה שום מכתב בנושא חריגות, אך היו התכתבויות דוא"ל בנושאים מקצועיים , כגון הצורך בביצוע עבודות מסוימות שלא הופיעו ב תוכניות. כמו כן העיד כי לא העביר לתובעת את התכתובות מכיוון שלא ביקשו אותן - " לא ביקשו ולא נתתי" (פרוטוקול מיום 15.12.20, עמ' 18 ש' 17 עד עמ' 19 ש' 8) . טוהר טען בעדותו כי העירייה הייתה יכולה לקבל את ההתכתבויות האלה מהמפקח , מכיוון שהמפקח הוציא חשבוניות עם הלוגו של העירייה ומכאן שהייתה לו את תוכנת ה"בינארית" (שם, ש' 14-9), אך טענה זו שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית לא הוכחה, וממילא התובעת היא זו שהייתה צריכה להציג ראיות לביסוס תביעתה. יש לזקוף לחובתה של התובעת את הימנעותה מלהציג את התכתובת עם העירייה, ואין אלא לקבוע כי לו הייתה התובעת מציגה אותה, היה בה כדי לתמוך בטענות העירייה.

כך גם לא הציגה התובעת ראיות נוספות שהיו ברשותה או בשליטתה לביסוס טענותיה, לרבות תוכניות לאחר ביצוע ( as made), יומני עבודה וחשבוניות לקבלני משנה ולספקים. ילוז העידה שחשבוניות רכש של סחורות היו עוברות דרכה (פרוטוקול מיום 15.12.20, בסוף עמ' 22), אך היא לא צירפה לתצהירה חשבוניות כלשהן. עוד עלה מעדותה כי מי שהיה אחראי על מערכת הנהלת החשבונות של התובעת היה אדם בשם ציון (שם, ש' 28-27), והתובעת לא הגישה תצהיר של אותו עובד ולא ביקשה להזמין אותו להעיד . כשנשאל טוהר בחקירתו הנגדית מדוע לא צירף לתצהירו שום מסמך שמוכיח הוצאה של התובעת ושום חשבוניות לצדדים שלישיים, השיב: "לא יודע אם זה רלוונטי. מה זה שייך אלי? אני יכול להראות לך מה שביצעתי. יש שטח שלפני חצי שנה ראיתי ששום דבר לא השתנה שם" (שם, בעמ' 20 ש' 29-24 ), אולם התובעת לא הציגה תמונות או סרטונים כדי לבסס מהן העבודות שבוצעו בשטח.

נוסף על כך, התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה בנוגע להיקף העבודות שבוצעו בכל אחד מהפרויקטים ולעלות העבודות, הגם שכאמור לפי עדותו של טוהר, המצב בשטח לא השתנה כלל לכל הפחות עד חצי שנה לפני דיון ההוכחות, דהיינו עד למועד הגשת התצהירים.

אם כן, התובעת לא הציגה ראיות רבות שהיה ביכולתה להציג לביסוס טענותיה כי ביצעה בכל אחד מהפרויקטים מושא התביעה עבודות נוספות בהיקף של מיליוני ש"ח שלא קיבלה תמורה בגינן . לפיכך, לא זו בלבד שהתובעת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכחת תביעתה, אלא ש אף יש ב בחירתה להימנע מהצגת ראיות רלוונטיות כדי להעיב במידה ניכרת על מהימנות גרסתה.

התובעת טענה בסיכומיה כי משהציגה באמצעות תצהירו של טוהר גרסה בנוגע להוראות שקיבלה מהעירייה ובנוגע לעבודות שביצעה, העירייה לא הייתה רשאית להסתפק בהכחשת הטענות מחוסר ידיעה, והיה עליה להזמין לעדות את זיגרון ו את המפקח כדי לסתור את גרסתו של טוהר. דינה של טענה זו להידחות. מדמון הצהיר כי נכון למועד הגשת תצהירו, זיגרון כבר לא עבד בעירייה וההתקשרות החוזית של העירייה עם קבוצת זוהר שבה הועסק המפקח, מר ימין, הסתיימה כמה שנים קודם לכן (סעיפים 25 ו-31 לתצהיר). מדמון לא נשאל על הצהרותיו אלה בחקירתו הנגדית והן לא נסתרו. אמנם מדמון העיד כי איננו יודע אם בוצעו עבודות מעבר לפקודות העבודה, אך אין בכך כדי לאיין את הנטל המוטל על התובעת להוכחת תביעתה . בנסיבות שבהן התובעת טוענת, כמה שנים לאחר סיום כל הפרויקטים, כי העירייה חייבת לה כספים בגין עבודות נוספות שביצעה לטענתה תוך חריגה מהתוכניות ומה חשבונות הסופיים שאושרו, היה עליה להציג ראיות לביסוס טענותיה אלה, והיא לא עשתה זאת. כל שהוצג הוא תצהיר שבו נטען כי התובעת ביצעה בהוראת נציגי העירייה עבודות נוספות שבגינן היא זכאית לסכום העולה על 5 מיליון ש"ח. אין בתצהיר זה פירוט כנדרש לגבי העבודות שבוצעו בכל אחד מהפרויקטים, ולא צורפו לתצהיר אסמכתאות המבססות אילו הוראות קיבלה התובעת מנציגי העירייה ואילו עבודות ביצעה לגרסתה מעבר לאלה שמופיעות בחשבונות הסופיים המאושרים. המסמכים היחידים שצירף טוהר לתצהירו לתמיכה בטענותיו בעניין העבודות הנוספות הם חשבונות שערכה התובעת אשר לא אושרו בידי מי מטעם העירייה , והם כשלעצמם אינם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם. על כן, אין בתצהירו של טוהר ובמסמכי התובעת כדי לבסס את התביעה ולהעביר לעירייה את הנטל לסתור את טענות התובעת.

בכתב התביעה ובתצהירים מטעם התובעת לא הייתה כל התייחסות לסעיפים בהסכמים בין התובעת לעירייה שבהם נקבע כי התובעת לא תהיה זכאית לקבל תמורה בגין עבודות שלא הוצאה לגביהן הזמנת עבודה מאושרת . בסיכומי התובעת נטען לראשונה כי סעיפים אלה סותרים את תקנת הציבור , ויש לבטלם מכוח הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. בסיכומי העירייה נטען שמדובר בהרחבת חזית אסורה, ואילו בסיכומי התשובה של התובעת נטען שמדובר בטענה משפטית ולא עובדתית, ולכן התובעת הייתה רשאית להעלותה בסיכומים. אמנם בנסיבות מסוימות רשאים צדדים להעלות בסיכומיהם טענות משפטיות חדשות, אך במקרה דנן נראה שיש בטענתה החדשה של התובעת כדי לשנות את עילת התביעה ואת חזית המחלוקת. יצוין כי בכתב התביעה נטען שהתובעת זכאית לתשלום נוסף בגין עבודות שביצעה מכוח ההסכמים שהתקשרה בהם עם העירייה, ו אילו בסיכומי התובעת נטען כי ה יא זכאית לתשלום למרות ההוראות המפורשות בהסכמים אלה . אם כך, לא הייתה לעירייה אפשרות להתגונן כנדרש מפני טענה זו שלא הועלתה בכתב התביעה המתוקן . על כל פנים, משלא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי ביצעה עבודות נוספות מעבר לאלה שפורטו בתוכניות ובחשבונות המאושרים, ממילא אין צורך להכריע בטענתה כי היא זכאית לקבל תמורה בגין עבודות אלה למרות האמור בהסכמים שחתמה עליהם.

די בכל האמור לעיל כדי לדחות את התביעה, אך מעבר לנדרש, אתייחס לכל אחד מהפרויקטים ואסביר מדוע התובעת לא ביססה שהיא זכאית לתמורה נוספת בגינו .

אשר לפרויקט חנה סנש, בתצהירו של טוהר נטען לראשונה כי המפקח אישר חשבון סופי שלפיו התובעת זכאית לקבל בגין העבודות שביצעה ב פרויקט סך של 801,418.94 ₪ + מע"מ (נספח ב לתצהיר) , סכום זה לא שולם במלואו, ונותר חוב של העירייה לתובעת בסך של 81,376 ₪ + מע"מ במונחי קרן (ראו סעיפים 11-9 לתצהיר טוהר) . טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה המתוקן (שלא צורף אליו חשבון סופי כלשהו), ודינה להידחות מחמת הרחבת חזית אסורה. התובעת אף לא הוכיחה את הטענה לגופה, ולא הציגה כל ראיה המבססת שהמפקח אישר את החשבון הנ"ל שצורף בנספח ב לתצהירו של טוהר . מנגד, מדמון הצהיר כי נמצא בעירייה חשבון סופי אחר בקשר לאותו פרויקט שבו אושר לתשלום סך של 737,026 ₪ + מע"מ (נספח 7 לתצהירו), ולאחר החלת הנחות ההיקף שנקבעו בהסכם המסגרת, הסכום הסופי שהיה על העירייה לשלם לתובעת עמד על 724,545 ₪ + מע"מ (מדמון הצהיר כי ביצע בזמן אמת את חישוב התמורה שצורף בנספח 8 לתצהירו). כמו כן הפנה מדמון לחשבונית זיכוי שהוציאה התובעת בגין הפרויקט על סך 82,101 ₪ (נספח 10 לתצהיר) .

טוהר טען בחקירתו הנגדית לראשונה כי העירייה תיקנה את החשבון שצורף בנספח ב לתצהירו , הוציאה במקומו את החשבון שצורף בנספח 7 לתצהיר מדמון אשר הותאם לסכומים שנקבעו בהזמנת העבודה, וביקשה מהתובעת להוציא חשבונית זיכוי על ההפרש. טוהר הודה, אפוא, כי החשבון שאושר לתשלום הוא זה שצורף בנספח 7 לתצהירו של מדמון. כמו כן העיד טוהר כי "העירייה אמרה שבמסגרת מערכת היחסים אמ רו שיוציאו הזמנה נוספת וזה ישולם על פי מה שאני מחזיק נספח ב' על פי הסכם עם הרשות" (ראו פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 11 ש' 28 עד עמ' 12 ש' 2). מדובר בגרסה עובדתית חדשה שאיננה מוזכרת בתצהירו של טוהר. יצוין כי גם בחקירתו הנגדית של טוהר, הוא לא מצא לנכון לפרט מי מטעם העירייה הבטיח לו שתוצא הזמנה נוספת, האם נאמר לו מתי צפויה לצאת ההזמנה והאם ומתי פנה לעירייה כדי לברר זאת. משלא ניתן כל טעם לכבישת גרסתו של טוהר עד לשלב החקירה הנגדית, ומאחר שגרסה זו אינה נתמכת בראיות כלשהן, דינה להידחות.

לגבי פרויקט גן גבעתי, טוהר העלה בתצהירו שתי טענות אשר אף אחת מהן לא הועלתה בכתב התביעה המתוקן (ראו סעיפים 20-17 לתצהירו של טוהר) : (1) התובעת הגישה למפקח חשבון סופי בסך של 695,637.6 ₪ בגין העבודות שביצעה בפרויקט (נספח ד לתצהיר) , אך העירייה אישרה לתשלום סך 547,843.44 ₪ + מע"מ בלבד בהתאם לחשבון חלקי מספר 5 (נספח ה לתצהיר) . כששאל טוהר מדוע לא שולם החשבון במלואו, נענה כי יש בעיות עם הגדלת התקציב של הפרויקט וכי בסוף הדבר יסתדר. לפיכך, העירייה חייבת לתובעת את ההפרש בסך של 189,664 ₪ + מע"מ בין הסכום המפורט בחשבון הסופי שהגישה התובעת למפקח לבין הסכום ששילמה העירייה; (2) התובעת שילמה לתובעת בגין עבודותיה בפרויקט סך של 505,972.8 ₪ לפני מע"מ, כך שגם לפי הודעות העירייה, היא חייבת לתובעת לכל הפחות 41,870.64 ₪ + מע"מ. מנגד, מדמון הצהיר כי התמורה בגין העבודות שביצעה התובעת בפרויקט שולמה בשלושה חשבונות חלקיים מאושרים, שלפיהם הוציאה התובעת חשבוניות מס בסכום כולל של 584,398 ₪ כולל מע"מ (ראו סעיפים 54-53 ונספחים 26-22 לתצהיר) . מדמון התייחס בתצהירו לחשבון חלקי מספר 5 שצורף לתצהירו של טוהר, והצהיר כי חשבון זה אינו מוכר לו ומעולם לא הועבר אליו לתשלום מהמפקח או מכל אחד אחר. עוד הצהיר מדמון כי מעולם לא הועברה אליו חשבונית מס מטעם התובעת ביחס לסכום המופיע בחשבון מספר 5 הנ"ל או בחשבון אחר כלשהו למעט שלוש החשבוניות שצורפו לתצהירו (ראו סעיפים 58 לתצהיר).

בכתב התביעה המתוקן פורטו בנוגע לפרויקט גן גבעתי סכומים שונים משמעותית מאלה שמופיעים בתצהירו של טוהר. כמו כן אין בכתב התביעה המתוקן כל התייחסות לחשבון סופי שהגישה התובעת למפקח בגין עבודותיה בפרויקט או לחשבון חלקי שאושר. די בכך כדי לדחות את גרסתו החדשה של טוהר בתצהירו מחמת הרחבת חזית אסורה. מעבר לכך, התובעת לא ביססה שאושרו בפרויקט חשבונות חלקיים נוספים, פרט לשלושת החשבונות שצורפו לתצהירו של מדמון אשר בגינם הוציאה התובעת חשבוניות מס. לא צורף לתצהירו של טוהר חשבון חלקי מספר 4, ולא הוכח שהמפקח אישר את חשבון חלקי מספר 5. מדמון כלל לא נשאל בחקירתו הנגדית על הצהרתו כי חשבון חלקי מספר 5 אינו מוכר לו ומעולם לא הועבר אליו לתשלום, והצהרה זו לא נסתרה.

טוהר הפנה בחקירתו הנגדית לראשונה להערות בעמוד האחרון של חשבון חלקי 5, והעיד כי המפקח ציין שם בכתב ידו שאישר סך של 531,947 ₪ (ולא 547,843.44 ₪ כפי שהצהיר טוהר) וכי " יוני דורש מעבר לזה 147,794 ₪" (ראו פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 13 ש' 20-18 ובעמ' 14 ש' 14-12). אלא שהתובעת לא הוכיחה כי הערות אלה נכתבו בכתב ידו של המפקח, וגם אם המפקח אכן ציין שהתובעת דורשת סכום נוסף, אין בכך כדי לבסס שהתובעת זכאית לקבל אותו. טוהר העיד כי העובדה שעד היום לא הוצא חשבון סופי בגין העבודות שביצעה התובעת בפרויקט מלמדת שהחשבון עדיין לא נסגר (שם, בעמ' 13 ש' 10-9), אולם התובעת היא שנשאה בנטל לבסס אילו עבודות הורתה לה העירייה לבצע מעבר למפורט בהזמנות העבודה ואילו עבודות בוצעו. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובעת לא הרימה נטל זה ולא הציגה ראיות שהייתה יכולה להציג לביסוס טענותיה, לרבות התכתבויות עם מי מטעם העירייה, תמונות וסרטונים , תוכוניות לאחר ביצוע וחוות דעת של מומחה לגבי היקף העבודות שבוצעו ביחס לעבודות המפורטות בחשבונות ששולמו.

גם בנוגע לפרויקט שתילת עצים רמב"ם, הועלו בסעיפים 26-22 לתצהירו של טוהר טענות חדשות שאינן מופיעות בכתב התביעה המתוקן. בין היתר הוצהר כי בניגוד לפרויקטים אחרים, פרויקט זה לא לווה בסקר או בתוכנית כתובה, ונאמר לטוהר שהכוונה היא לשתול כ-1,000 עצים בכל רחבי העיר לפי הוראותיו של זיגרון. טוהר הצהיר כי התובעת ביצעה עבודות של שתילת עצים והקמת מערכות השקיה בסכום כולל של 589,504.33 ₪ כמפורט בחשבון שצורף בנספח ו לתצהירו, אך להפתעתו אישר המפקח לתשלום סכום של 279,623.99 ₪, ועל חשבון זה שילמה העירייה 266,312.93 ₪ בלבד. על כן טען טוהר כי למיטב אמונתו , העירייה חייבת לתובעת 323,191.4 ₪ + מע"מ (ההפרש בין הסכום המופיע בחשבון שצורף לתצהיר לסכום ששולם), ו לכל הפחות 13,311.06 ₪ (ההפרש בין הסכום שאושר לסכום ששולם). לעומת זאת, מדמון הצהיר כי הייתה הזמנת עבודה לפרויקט (נספח 28 לתצהירו) וכי לפי המסמכים שנמצאו, שולמה לתובעת תמורה בגין העבודות שבוצעו בשני חשבונות שונים בסך כולל של 308,923 ₪ כולל מע"מ , לאחר זיכוי בגין הנחות היקף ( ראו סעיפים 62-21 ונספחים 33-30 לתצהיר). כמו כן הצהיר מדמון כי לא קיבל לידיו חשבונות כלשהם פרט לאלה שצורפו לתצהירו, והחשבון שצורף בנספח ו לתצהירו של טוהר שכותרתו חשבון חלקי מספר 4 אינו מוכר לו ומעולם לא הועבר אליו לתשלום (ראו סעיפים 63 ו-65 לתצהיר).

לא נסתרה גרסתו של מדמון בתצהירו כי הועברו אליו בגין הפרויקט חשבונות וחשבוניות לתשלום בסך של 308,923 ₪ כולל מע"מ. לעומת זאת, התובעת לא ביססה שביצעה בפרויקט עבודות בסכום של 589,504.33 ₪. המסמך היחיד שצורף לתצהירו של טוהר בעניין זה הוא מסמך קצר מאוד שערכה התובעת המכונה "חשבון חלקי מס. 4 (ריכוז)" – נספח ו לתצהיר . בניגוד לחשבונות הארוכים והמפורטים שנערכו בפרויקטים האחרים, בחשבון שהוצג בנוגע לפרויקט רמב"ם אין פירוט נפרד לגבי כל עבודה שבוצעה (מיקום העבודה, מה כללה, תאריך הביצוע, כמויות החומרים ש נעשה בהם שימוש וכד') . ברי כי "חשבון" זה שערכה התובעת אינו מהווה ראיה לביצוע עבודות בסכום הנקוב בו, והתובעת לא הציגה ראיות המבססות מהן העבודות שהורו לה לבצע בפרויקט ואילו עבודות ביצעה. טוהר אף לא צירף לתצהירו מסמך כלשהו לתמיכה בטענתו בסעיף 26 לתצהיר כי המפקח אישר לשלם לתובעת בגין העבודות שביצעה בפרויקט סכום של 279,623.99 ₪ + מע"מ .

אשר לפרויקט אגם הנקיק, בתצהירו של טוהר נטען לראשונה כי לאחר שהתובעת החלה בביצוע העבודה לפי התוכנית, הגיעו גשמים עזים שהציפו את השבילים, וזיגרון החליט להגביה את השטח ולהוסיף מערכות ניקוז וגדרות, תוך הבטחה שתוצא פקודת עבודה שתכלול את ההיקף הכספי. לטענתו של טוהר, העבודה בוצעה במלואה בלווי מודד מוסמך, ובסיומה הגישה התובעת חשבון סופי על סך 1,402,254.83 ₪, אך העירייה לא הוציאה כל הגדלה תקציבית, אישרה לתשלום סך של 622,896.96 ₪ ושילמה בפועל 609,769.37 ₪. לפיכך נטען כי התובעת זכאית לקבל בגין עבודותיה בפרויקט סכום נוסף של 732,356 ₪, ולכל הפחות את ההפרש בסך של 13,127.59 ₪ בין הסכום שאושר לסכום ששולם (ראו סעיפים 36-31 לתצהירו של טוהר) . מנגד, לפי תצהירו של מדמון, העבודה בפרויקט בוצעה בשני שלבים אשר בגין כל אחד מהם הוצאה הזמנת עבודה נפרדת , והתמורה בגין העבודות בשני השלבים שולמה לתובעת במלואה. מדמון הצהיר שבגין שלב א יצא ואושר חשבון סופי של 167,937 ₪ כולל מע"מ, ובגין שלב ב יצא ואושר חשבון סופי של 622,896 ₪ + מע"מ, כך שלאחר ניכוי הסכומים ששולמו לתובעת בחשבונות קודמים, אושר לתשלום סך נוסף של 254,485 ₪ כולל מע" מ. ואולם מדמון הסביר בתצהירו שסכום זה אינו מביא בחשבון את הנחות ההיקף בהתאם להסכם המסגרת, ולכן זמן קצר לאחר סיום הפרויקט הוציאה התובעת חשבונית זיכוי על סך 7,739 ₪ כולל מע"מ, שהוא בדיוק ההפרש בין הסכום לתשלום בחשבון הסופי של שלב ב – 254,485 ₪ לבין הסכום לתשלום לאחר הנחות ההיקף – 246,746 ₪ ( ראו סעיפים 40 ו- 49-47 לתצהיר מדמון).

טוהר אישר בחקירתו הנגדית שביום 6.8.13 הוציאה התובעת חשבונית מס לעירייה שהתיאור שלה הוא חשבון סופי לפרויקט אגם הנקיק ב, התובעת חתמה על חשבון זה והעירייה שילמה אותו במלואו (ראו פרוטוקול מיום 15.12.20 בעמ' 17 ש' 14-11). מדמון כלל לא נחקר על הצהרתו כי הסכום ששולם לתובעת הוא הסכום שהייתה זכאית לקבל לאחר חישוב הנחות ההיקף (בהתאם לתחשיב שביצע בזמן אמת וצורף לתצהירו), והצהרה זו לא נסתרה. טוהר העיד לראשונה בחקירתו הנגדית כי באיזשהו שלב אמרו שהתוכניות לא מתאימות וגנזו אותן לחלוטין, זיגרון והמפקח הורו לתובעת מה לעשות בשטח ו הסיכום היה שאחרי שהעבודות יבוצעו, יעשו תוכניות לאחר ביצוע ( as made), יחשבו את הכמויות וישלמו (שם, ש' 23-16) . טענותיו של טוהר בתצהירו ובחקירתו הנגדית כי נציגי העירייה הורו לתובעת לבצע עבודות נוספות ושונות מהמתוכנן, בהיקף כספי של למעלה מפי שתיים מזה שנקבע בתוכניות המאושרות, לא הועלו בכתב התביעה המתוקן, ולכן דינן להידחות עקב הרחבת חזית אסורה. נוסף על כך, התובעת לא ביססה בראיות אילו עבודות הורו לה לבצע ומהן העבודות שביצעה . בהקשר זה אדגיש כי הגם שלפי עדותו של טוהר, נאמר לו שהתמורה בגין הפרויקט תחושב בהתאם לתוכנית לאחר ביצוע, התובעת לא מצאה לנכון להציג תוכנית זו בהליך דנן. התובעת אף לא הציגה ראיות אחרות לביסוס העבודות שביצעה בפרויקט, כגון עדות של המודד, תמונות או חוות דעת מומחה.

בנוגע לפרויקט הפארק האקולוגי, בתצהירו של טוהר נטען לראשונה שבסמוך לתחילת העבודה התברר שחלק מהתוכנית שהכין אדריכל נופים לא תאמה לדרישות מהנדס הקונסטרוקציה או לאפיוני הקרקע, ולאור זאת היה צורך להגדיל חלק מהכמויות שתוכננו. כמו כן הצהיר טוהר כי נדרשו גם שינויים נוספים בתוכנית האדריכל שהצריכו תוספת חומרים ועבודה. לפי תצהירו של טוהר, בסיום העבודות הגישה התובעת לעירייה חשבון סופי על סך 6,977,844.86 ₪ + מע"מ , ומתוך סכום זה אישרה העירייה סך של 5,449,977.31 ₪ (ראו סעיפים 45-38 ונספח ט לתצהיר). אל מול זאת, מדמון פירט בתצהירו את כל הסכומים ששולמו לתובעת בגין הפרויקט וצירף את החשבון הסופי שאישרו הצדדים (ראו סעיף 76 לתצהירו ונספחים 38-37). לגבי החשבון שצורף בנספח ט לתצהירו של טוהר הצהיר מדמון כי העירייה לא אישרה אותו, לא ידוע אם חשבון זה בכלל הוגש לעירייה, ומכל מקום הוא נערך כעשרה חודשים לפני שהתובעת עצמה חתמה על החשבון הסופי (סעיפים 80-79) .

בחקירתו הנגדית העיד טוהר כי במהלך ביצוע פרויקט הפארק האקולוגי היו התכתבויות דוא"ל רבות עם העירייה בנושאים מקצועיים, כגון הצורך בביצוע עבודות מסוימות שלא הופיעו ב תוכנית ( פרוטוקול מיום 15.12.20, עמ' 18 ש' 27-17 ועמ' 19 ש' 8-6). התכתבויות אלה לא צורפו לתצהירו של טוהר, ולפי עדותו הוא לא העביר אותן לתובעת משום שהיא לא ביקשה לקבל אותן (שם, בעמ' 18 ש' 33-28). כפי שנקבע בסעיף 18 לפסק דין זה , טוהר טען לראשונה בחקירתו הנגדית כי העירייה הייתה יכולה לקבל את ההתכתבויות האלה מהמפקח , אך טענה זו לא הוכחה, וממילא התובעת היא זו שהייתה צריכה להציג את ההתכתבות לביסוס תביעתה. טוהר לא פירט בתצהירו מהם השינויים שבוצעו בתוכנית המקורית, למעט דוגמה אחת : ביטול הדרישה לחיפוי שביל באריחים בייצור מיוחד , לאחר שהתובעת הזמינה אותם ושילמה בגינם , אך גם בעניין זה לא צוין מה הייתה עלות האריחים לתובעת ולא הוצגו ראיות כגון קבלה מהחברה שממנה הוזמנו האריחים, תמונות מהשטח או התכתבות בנוגע לביטול הצורך בחיפוי. טוהר לא הציג בתצהירו פירוט או אסמכתאות כלשהן בנוגע לשינויים נוספים שלטענתו נדרשו ובוצעו תוך חריגה משמעותית מהתוכנית המקורית.

אין חולק כי לאחר סיום העבודות בפרויקט הפארק האקולוגי, נחתם חשבון סופי ומכתב היעדר תביעות שבו אישרה התובעת כי פרט לתמורה הסופית כמפורט בחשבון הסופי, אין ולא תהיינה לה תביעות או טענות מכל סוג שהוא כלפי העירייה בקשר לפרויקט (נספחים 38 ו-39 לתצהירו של מדמון). בכתב התביעה המקורי והמתוקן לא העלתה התובעת טענות כלשהן בעניין חתימתה על החשבון הסופי ועל המכתב הנ"ל, והיא אף לא מצאה לנכון להגיש כתב תשובה כדי להתייחס לטענות שהועלו בנוגע לכך בכתבי ההגנה של העירייה. רק בתצהירו של טוהר נטען לראשונה כי העירייה סירבה לשלם לתובעת את התשלום האחרון בגין הפרויקט אם לא תחתום על החשבון הסופי ועל המכתב בעניין היעדר תביעות, וכן הוצהר כי הוספו למכתב האותיות "תל" שמשמעותן "תחת לחץ". דינה של טענה זו להידחות, הן בהיותה הרחבת חזית אסורה שהעירייה התנגדה לה במפורש בקדם המשפט ובסיכומיה , והן משום שלא הוכחה לגופה. קיימת סתירה בין עדותו של טוהר כי במועד החתימה על החשבון הסופי ועל המכתב בעניין היעדר תביעות הוא לא עבד אצל התובעת ולא חתם על המסמכים הנ"ל אלא רק ייעץ לילוז לעשות זאת (פרוטוקול מיום 15.12.20, בעמ' 19 ש' 32 עד עמ' 20 ש' 4), לבין עדותה של ילוז כי היא לא חתמה על המסמכים ו היא חושבת שהחתימה על המכתב היא של טוהר (שם, בעמ' 21 ש' 32 עד עמ' 22 ש' 10). מכאן שהן טוהר והן ילוז העידו שלא חתמו על המכתב, ולכן אף אחד מהם לא היה יכול להעיד מידיעה אישית באילו נסיבות הוא נחתם.

גם אם יש ממש בגרסתו של טוהר כי העירייה התנתה את ביצוע התשלום האחרון בגין פרויקט הפארק האקולוגי בחתימה על החשבון הסופי ועל המכתב, אין בכך כדי לבסס שמסמכים אלה נחתמו תחת לחץ, בנסיבות העולות כדי כפייה או עושק כהגדרתן בסעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. התובעת לא הכחישה שעוד לפני החתימה על החשבון הסופי ועל המכתב, היא קיבלה את מרבית התמורה בגין הפרויקט בסך של מעל 5 מיליון ₪, והתשלום אחרון שנותר היה בסך של 415,558 ₪ בלבד. כמו כן, לגרסתו של טוהר, התובעת הסכימה לחתום על המכתב בסוף אוגוסט 2014, אף על פי שלטענתה, העירייה הייתה חייבת לה באותה עת מיליוני ש"ח, ומתוכם כ-2 מיליון ש"ח בגין פרויקט הפארק האקול וגי (לפני העברת התשלום האחרון) . בסיכומי התשובה של התובעת נטען כי תשלום בסך 415,000 ₪ אינו זעום עבור עסק בינוני, בשל אילוצים של תזרים מזומנים והתחייבויות לצדדי ג', אך טענה זו לא הועלתה בכתבי הטענות של התובעת ובתצהירו של טוהר, ולא הוצגו ראיות כלשהן המבססות מה היה מצבה הפיננסי והתזרימי של התובעת במועד החתימה על המכתב. אם כך, התובעת לא הוכיחה שהייתה נתונה באותה עת במצוקה כלכלית משמעותית , ו ממילא לא הוכיחה כי העירייה ניצלה את מצוקתה כדי לגרום לה לחתום על מכתב היעדר תביעות (בעניין התנאים המחמירים להוכחת כפייה או עושק, ראו והשוו למשל: ע"א 731/17 ‏‏ מראות ירושלים בע"מ נ' עיריית ירושלים מיום 8.7.21; ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח(5) 705; וע"א 11/84 אשר רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, מ(4) 533).

לפיכך, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה שהחשבון הסופי והמכתב בעניין היעדר תביעות נחתמו כתוצאה מכפייה או עושק, וכפי שנקבע לעיל, התובעת אף לא ביססה אילו עבודות נדרשה לבצע וביצעה בפרויקט הפארק האקולוגי נוסף על העבודות שקיבלה תמורה בגינן.

סיכום

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 87,750 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 31 באוגוסט 2021, ‏כ"ג באלול תשפ"א, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ורד בר גינון ופיתוח בע"מ
נתבע: עיריית ראשון לציון
שופט :
עורכי דין: