ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל משה פרמינגר נגד ירון גרוס :

בפני כבוד ה שופטת, סגנית הנשיא דיאנה סלע

המבקש

גיל משה פרמינגר

נגד

המשיב
ירון גרוס

בית משפט קמא נמנע מלעסוק בבקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו, ונגזרותיה, בקבעו כי בקשות אלה נדחו על ידי הרשמים הנכבדים, בתאריכים 21/12/20, מיום 14/1/21, 21/1/21 18/2/21). ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם.

פסק דין

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד הש' סיגלית גץ – אופיר), בת"ט 24823-05-19 מיום 27/5/21, אשר דחה על הסף את בקשת המבקש לבטל פסק בוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד אייל רוזנר מיום 20/12/20 ולחלופין למנות בורר נוסף בערעור מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: פסק הדין, פסק הבוררות וחוק הבוררות, בהתאמה).

2. העובדות הרלוונטיות לענייננו
א. עסקינן בתביעה לביצוע שטר שהגיש המשיב/התובע נגד המבקש/הנתבע (שניהם עורכי דין) ביחס ל-2 שיקים על סך 5,850 ₪ כ"א, שמסר המבקש למשיב עבור שכר טרחת עו"ד מכוח הסכם שכר טרחה, ובהתנגדות שהגיש המבקש לביצועם ובסכום נוסף של 3,510 ₪ כולל מע"מ הנזכר בהתנגדותו של המבקש (להלן: התביעה וההתנגדות, בהתאמה).

הסכסוך התברר תחילה - החל מיום 13/5/19 ואילך - בפני כבוד הרשמת הבכירה מיכל פרבר (להלן: הרשמת), בהמשך - החל מיום 4/2/21 - בפני כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון (להלן: הרשם), ובעקבות החלטתו של הרשם מיום 24/2/21 להעביר את הבקשה לביטול פסק הבוררות לדיון בפני שופט, הועבר התיק ביום 2/3/21 לדיון בפני כבוד השופטת סיגלית גץ – אופיר (להלן גם: השופטת קמא). בין לבין הגיש המבקש תביעה קטנה נגדית נגד המשיב בטיעונים המופיעים בהתנגדותו, ועמד על העברת הדיון לבוררות.

ב. אין חולק כי במהלך דיון בהתנגדות שנדונה ביום 10/2/20 על ידי כבוד הרשמת הבכירה פרבר, הגיעו הצדדים להסכמות כדלהלן: המחלוקת תועבר להכרעתו של בורר מוסכם, עו"ד עידן גרושקובסקי ; הבוררות תתנהל על פי הדין המהותי; פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר, אשר ימונה על ידי בית המשפט, עם הגשת ההודעה על הערעור; ניתן פרק זמן של 14 יום מהגשת פסק הבוררות להגיש הודעה מתאימה; ככל שמסיבה כלשהי לא יוכל הבורר המוסכם לקבל על עצמו את הליך הבוררות תוגש הודעה מתאימה וימונה בורר על ידי הרשמת. הסכמות אלה קיבלו תוקף של החלטה על ידי הרשמת (להלן: ההחלטה המוסכמת).
ג. הבורר המוסכם אכן סירב לקבל על עצמו את הבוררות, וביום 21/4/20 מונה עו"ד אייל רוזנר לשמש כבורר. המבקש הביע התנגדות למינויו של הבורר, והגיש מספר בקשות להעברתו מתפקידו, בין השאר בטענה כי הבורר המוסכם היה נכון לקיים את הבוררות חינם אין כסף, ואילו עו"ד רוזנר דרש שכר טרחה עבור שירותיו. משכך, הגיש מספר בקשות בנדון, אשר נדחו על ידי בית המשפט.

ד. בין לבין הגיש הצדדים כתבי טענות והרחיבו את יריעת המחלוקת, כאשר המשיב דרש שכר טרחה מעבר לסכומים הנקובים בשטרות והמבקש העלה טענות קיזוז למיניהן.

ביום 11/8/21 הציע הבורר לצדדים להכריע בסכסוך על יסוד החומר המצוי בפניו, אך המבקש עמד על חקירה נגדית של המשיב, וביקש כי יינתן צו גילוי מסמכים, שיגולו רק לעיניו. ביום 6/12/20, בהעדר הודעה נוספת מטעם המבקש, קבע הבורר ישיבת הוכחות ביום 15/12/20 לצורך חקירות נגדיות של הצדדים. בפסק הבוררות ציין הבורר כי בהחלטה זו - אשר שוגרה לצדדים "בפקס ובמייל" - קבע כי "צד אשר לא יתייצב לדיון בפני יראה כמי שוויתר על זכותו לחקירת הצד שכנגד, וכמי שזנח את תביעתו". (הבורר צירף החלטה זו מיום 6/12/20 כנספח ה' לתגובתו לבקשת המבקש להעבירו מתפקידו (להלן: קביעת הדיון).

ה. המבקש לא התייצב לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 15/12/20, והמשיב העיד בפני הבורר במעמד צד אחד. הבורר ציין בפסק הבוררות כי שלח את פרוטוקול הדיון לצדדים בפקס ובמייל.

ו. למחרת, ביום 16/12/20 הגיש המבקש בקשה להעברת הבורר מתפקידו מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות, בטענה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים. לטענתו, ביום 15/12/20 החליט הבורר, " ללא כל הודעת זימון מאומתת, לקיים את הדיון בנוכחות המשיב בלבד". לבקשה זו של המבקש צורף פרוטוקול הדיון וכן תשובת המבקש לבורר במייל .

ביום 19/12/20 העבירה הרשמת את הבקשה לתגובת המשיב והבורר.

ז. המבקש פנה גם לבורר בבקשה לקבוע ישיבת הוכחות נוספות בפניו, וביום 17/12/20 דחה הבורר את בקשת המבקש בהחלטה מנומקת.

ח. ביום 20/12/20 נתן הבורר נתן את פסק הבוררות, הגישו לתיק בית המשפט, וציין כי העבירו גם לצדדים. בקליפת אגוז ייאמר כי הבורר קיבל את טיעוני המשיב על יסוד החומר שהובא בפניו, לרבות הסכם שכר הטרחה והתיקים שבהם ייצג המשיב את המבקש, ודחה את טיעוני המבקש, משקבע כי המבקש לא תמך את גרסתו וטיעוניו בראיות, על אף שככל שהיו כאלה, הן היו בחזקתו בלבד. משכך, חייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחה בסך 25,000 ₪ כולל השיקים שנמסרו לו על ידי המבקש, להחזיר לו את חלקו בשכ"ט הבורר, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
ביום 21/12/20 החליטה הרשמת כי משניתן פסק בוררות, אין עוד מקום להידרש לבקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו וכי "הנתבע רשאי לפעול בהתאם להוראות חוק הבוררות בכל הנוגע לפסק שניתן", והותיר למעשה לדיון את בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות.

ט. ביום 23/12/20 הגיש המבקש בקשה - הנושאת תאריך 22/12/20 - לעיון חוזר בבקשה זו. לטענתו, מרגע שביקש להעביר את הבורר מתפקידו מפני שאינו ראוי לאמון הצדדים, יש לדון תחילה בבקשה זו. בסעיף 4 לבקשה התייחס המבקש לפסק הבוררות שאותו שלח הבורר כהאי לישנא : "איזשהו מסמך ב- 20.12.20, המתקרא על ידי עו"ד אייל רוזנר בשגגה בשם "פסק", בניגוד לכל נורמה משפטית שהיא...".

בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת ביום 14/1/21; בין השאר קבעה "בנסיבות בהן ניתן הפסק, אין מקום להידרש לבקשה להעברת בורר מתפקידו, אשר מטבע הדברים נדרשת בה הכרעה כל עוד לא הסתיים ההליך בפסק. בפני הנתבע פתוחה הדרך להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 15 לחוק הבוררות".

י. ביום 18/1/21 – לאחר מתן החלטתה של הרשמת - הגיש המבקש בקשה לבית המשפט לקיים דיון בבקשה להעברת הבורר מתפקידו, וכן ביקש ארכה כדי להגיש לבורר בקשה לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות – בקשה לבטל פסק בוררות שניתן לאחר דיון שהתנהל בהעדר בעל דין או בהעדר טענותיו.

בקשתו זו נדחתה על ידי הרשמת ביום 21/1/21, בקבעה כי מדובר בטענות שדינן להתברר במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות.

יא. ביום 3/2/21 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת מועד להגיש ערעור לבורר נוסף, להארכת מועד להגיש בקשה לביטולו של פסק הבוררות, ולהאריך את המועד לשלוח הודעה לפי ההחלטה המוסכמת מיום 10/2/20, "וזאת תוך 21 ימים מהמועד שבו יקבל המבקש כדין את החלטת הבורר בבקשה האמורה לביטול פסק הבוררות שהוגשה לבורר, לפי ס"ק 15(ב) לחוק הבוררות". הבקשה הוגשה ללא נימוקים.

המבקש צירף לבקשתו זו מסמך לקוני ביותר הקרוי "בקשה לביטול המסמך המכונה 'פסק'" הנושא תאריך 24/1/21; המסמך אינו נושא חותמת המקבל, או אישור פקס, או מייל שבאמצעותו נשלח.

בקשתו הועברה לתגובת הבורר והמשיב/התובע.

ביום 4/2/21 נתן הרשם החלטה כדלהלן: "לתגובה תוך 10 ימים. עד למתן התגובה ניתנת ארכה למבקש למיצוי הליכי הבוררות".

ביום 8/2/21 הגיש המשיב תגובה מנומקת ובמסגרתה התנגד לבקשת המבקש להארכת מועדים.

ביום 9/2/21 נתן הרשם החלטה כדלהלן: "בשלב זה יש לאפשר לבורר להגיש תגובה לבקשה אשר הוגשה אליו לפי סעיף 15 לחוק הבוררות. רק לאחר שתינתן תשובת הבורר תוגש הודעה על ידי המבקש לבית המשפט על מנת שתינתן החלטה בתיק".

הבורר הגיב לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ביום 17/2/21, והודיע כי הבקשה לביטול הפסק היא בקשה ממוחזרת של הבקשה להעברתו מתפקידו שנשלחה אליו על ידי המבקש במייל ביום 16/12/20, ואשר נדחתה על ידו בהחלטה מיום 17/12/20, ולבקשות נוספות שהוגשו אליו. עוד הפנה הבורר לתוכן תגובה שהגיש לבית המשפט עוד ביום 28/12/20, תוך צירוף כל המסמכים לעיון הרשם. הבורר ציין כי מדובר בפסק בוררות מנומק שניתן על יסוד הטענות והראיות שהובאו בפניו, ולאחר שהמשיב אף העיד בפניו ונחקר על ידו . משכך, דחה הבורר למעשה את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות, תוך הפניה לנימוקים שנתן בהחלטותיו הקודמות.

יב. ביום 18/2/21 נתן הרשם החלטה כי לאחר שעיין בפסק הבוררות ובמסמכי הצדדים, בא לכלל מסקנה כי "במסגרת המחלוקת בין הצדדים ניתן פסק בוררות לכל דבר ועניין", כי "הדרך לערער על פסק הבוררות היא בהתאם לחוק הבוררות סעיף 24" וכי על הצדדים להגיש בקשות בהתאם לחוק הבוררות.

יג. המבקש בחר שלא לערער על פסק הבוררות בתוך 14 ימים כמוסכם, אלא הגיש ביום 21/2/21 בקשה לביטול פסק הבוררות ולחלופין בקשה למינוי בורר נוסף בערעור.

הצדדים הגישו טיעוניהם וחזרו על הנתונים שפורטו לעיל. נוסף על כך התייחסו לסכסוך נשוא הבוררות, כל אחד ועמדתו.

יד. ביום 27/5/21, דחתה השופטת קמא את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות. השופטת הנכבדה בחנה את טיעוני הצדדים בתמצית, סקרה את טיעוני הצדדים בתמצית, בחנה את הוראות החוק, ובאה לכלל מסקנה כי המבקש איחר בהגשת בקשותיו, וכי לא נתקיימו טעמים מיוחדים להאריך את המועד להגשתן. משכך, דחתה את כל בקשות המבקש על הסף מפאת איחור בהגשתן.

בית משפט קמא נמנע מלעסוק בבקשת המבקש להעביר את הבורר מתפקידו, ונגזרותיה, בקבעו כי בקשות אלה נדחו על ידי הרשמים הנכבדים, בתאריכים 21/12/20, מיום 14/1/21, 21/1/21 18/2/21). ובית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם.

טו. המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר גם על החלטתו זו של בית משפט קמא. זאת, בטענה כי החלטת הרשם מיום 4/2/21 הומצאה לו בדואר רשום רק ביום 15/2/21, ומשכך, היה זכאי לאורכה של 10 ימים מאותו יום. עוד טען כי משניתנה החלטת הרשם ביום 18/2/21, היה רשאי לאורכה נוספת מאז ניתנה.

בית משפט קמא דחה מכל וכל את בקשתו זו של המבקש. לאחר שסקר את המועדים, קבע כי המבקש קיבל מהרשם ארכה "אחת ויחידה" למשך 10 ימים בלבד מיום 4/2/21. עוד קבע כי "ספירת 45 הימים בתוספת הארכה בת 10 ימים מיום 23/12/2020 מביא לכך שהמועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר בהתאם להוראות חוק הבורות הוא 16/2/2021". משהגיש המבקש את בקשתו ביום 21/2/21, שהרי שהגישה באיחור, מבלי להבהיר ממה נבע האיחור.

השופטת קמא הדגישה כי בית המשפט אינו נותן ייעוץ משפטי לצד זה או אחר, "ולפיכך מצופה מצד באשר הוא, ובוודאי שמצד שהשכלתו ממשפטים, לעמוד במועדים הנקובים בחוק בכלל ובחוק הבוררות בפרט, ולהגיש את הבקשה המתאימה בין אם בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק הבוררות (בהתאם להנחיית כבוד הרשמת הבכירה מיום 14/1/2021), ובין אם בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק הבוררות (בהתאם להנחיית כבוד הרשם הבכיר מיום 18/2/2021)". כן קבעה כי עצם העובדה שהמבקש "בחר להגיש בקשה ב"נתיב" הלא נכון, אינה מעניקה אוטומטית ארכות שלא בא זכרן בחוק".

משכך, דחתה את בקשתו לעיון חוזר זאת לגופו של עניין, וציינה כי "לא קיים בחוק סוג זה של בקשה לעיון מחדש".

טז. המבקש מאן להשלים עם פסק הדין וההחלטה לדחות את הבקשה לעיון חוזר ועל כך הבקשה שבפני.

3. תמצית טיעוניו של המבקש בסוגית המועדים
המבקש ביקש לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיפים 24(4) (5), (8), (9) ו-(10) לחוק הבוררות.

המבקש טען כי לא זומן כדין לישיבה שהתקיימה ביום 15/12/20 במעמד צד אחד, מפני שהזימון מעולם לא הומצא לידיו. לשיטתו, היה על הבורר לזמנו בדואר רשום בצירוף אישור מסירה. לדבריו, הבורר לא זימן אותו גם בפקס, בניגוד לאמור בתגובתו, ואף אין אישור כדין לפקס שהבורר שלח, אם שלח, זאת מעבר להיעדר אישור מסירה כדין.

המבקש טען כי משלא זומן כדין, לא נכח בישיבת הבוררות, ולא ניתנה לו אפשרות לחקור את המשיב בחקירה נגדית. משכך, טענותיו לא נשמעו בפני הבורר או בפני בורר בערעור, ונגרם לו עיוות דין חמור. לטענתו, לפי ההלכה הפסוקה, ניתן לתת פסק בוררות בהיעדר התייצבות רק במקרים חריגים שבעל הדין מביע זלזול מתמשך ובוטה. לחיזוק טיעוניו הפנה לדבריו של כבוד הש' דנציגר רע"א 5163/10 ירחיב מושב עובד בע"מ נגד עידו דקל (9/12/12).

המבקש טען כי הוא העלה טיעוניו אלה לפני הבורר וגם לפני בית המשפט במסגרת בקשה להעביר את הבורר מתפקידו עוד ביום 16/12/20, ובית המשפט העביר את הבקשה לתגובת המשיב והבורר. לטענתו, משעה שהגיש את בקשתו להעברת הבורר מתפקידו, היה על הבורר להפסיק את הליך הבוררות עד למתן החלטתו של בית המשפט בבקשה, ולא היה מקום להמשיך בבוררות ולהוציא את פסק הבוררות.

עוד חזר והסביר כי הוא לא איחר בהגשת בקשתו, מפני שהמועד להגשתה לא חלף. כן טען כי החלטת בית המשפט קמא מיום 27/5/21, שלפיה המבקש - אשר הגיש את הבקשה לביטול פסק הבוררות ביום 21/2/21 - איחר את המועד שנקבע בהחלטת הרשם מיום 4/2/21, היא מוטעית, כיוון שהוא קיבל את החלטת הרשם רק ביום 15/2/21, וגם הבורר הגיש את תגובתו להחלטת הרשם רק ב-17/2/21. לחלופין, טען כי היה סגר בין התאריכים 8/1/21 ליום 7/2/21.

עוד טען כי אין בסיס לטענת המשיב שהרשם נתן למבקש ארכה של 10 ימים בלבד, מפני שהוא כתב "לתגובה תוך 10 ימים עד למתן התגובה ניתנת ארכה למבקש למיצוי הליכי הבוררות". משכך לא נתן לומר כי הוא האריך את המועד ל-10 ימים בלבד.

המבקש העלה טענות נוספות לגופו של עניין, טען למשוא פנים, בכך שהבורר פנה אל המבקש שהוא עורך דין בתואר "מר", ואילו אל המשיב פנה בתואר עו"ד.

כן טען כי המועד להוצאת הפסק חלף עבר, מפני שהיה על הבורר להוציא פסק בוררות עד יום 21/7/20 והוא לא עשה כן.

במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור פירט המבקש את המחלוקת בינו לבין המשיב, והנסיבות שבמסגרתן נתן למשיב את השיקים הרלוונטיים. לטענת המבקש, המשיב לא זכאי לסכום השיקים שלהם התנגד, מאחר שלא נתן שירות תמורתם. עוד טען המבקש כי הוא הציע פשרה למשיב, אך המשיב סירב לקבלה.

4. תמצית טיעוניו של המשיב בסוגית המועדים
המשיב טען כי טיעוני המבקש לעניין אי זימונו לישיבה ובקשתו להעברת הבורר מתפקידו נידונו והוכרעו, ואין מקום לחזור על הדברים.

ואולם, עיקר טיעוניו נוגעים לאיחורו של המבקש להגיש את בקשתו לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, בטענה כי הוא לא הגישו בתוך 45 יום, בניגוד לאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות. זאת, משהומצא פסק הבוררות למבקש ביום 20/12/20, והוא לא הגיש בקשתו אלא ביום 21/2/21.

לטענת המשיב, ניתן לערער על פסק הבוררות בפני בורר, כאשר סעיפי הבטלות הרלוונטיים הם סעיפים 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות. מאחר שהמבקש לא הוכיח עילות אלה אין לו עילה שיש בה כדי להביא לביטול פסק הבוררות.

אשר לבקשה החלופית למנות בורר בערעור, על פי ההחלטה המוסכמת, היה על המבקש להגיש בקשתו בתוך 14 יום מהמועד שבו הוגש פסק הבוררות לתיק, והוא לא עשה כן. לכן, גם דין הבקשה החלופית להידחות. משכך, ביקש לאשר את פסק הבוררות לפי סעיף 28 לחוק הבוררות.

המשיב טען כי המבקש נהג בחוסר תום לב בהליכים הדיוניים;
הוא לא נעתר לדרישה לשלם את שכר טרחתו של הבורר, והמשיב נאלץ לשלם גם את חלקו של המבקש; המבקש ביקש גילוי מסמכים רק לצד שלו; המבקש לא שעה להחלטת הבורר לתאם תאריכים עם המשיב לצורך קיום ישיבת הבוררות, ולא השיב לפניותיו של המשיב אליו לתיאום תאריכים; המבקש קיבל את ההזמנה הן בדוא"ל – שנשלח לאותה כתובת של המבקש, שאליה נשלחו כל החלטות הבורר – והן באמצעות הפקס. הדוא"ל לא חזר, וכאשר נשלחו לכתובת זו החלטות נוספות של הבורר, ידע המבקש להגיב עליהן מיידית.

לטענת המשיב, המבקש היה מודע לישיבת הבוררות ולמועדה, ידע כי יש לתאם מועדים, לצרף מסמכים וניסה "למסמס" את הליך הבוררות. לשיטתו, המשיב התעלם מהחלטת הבורר ומפנייתו כדי שיוכל לטעון בהמשך כי לא הוזמן לדיון. בנסיבות העניין ביקש המשיב להתייחס לכלל הידיעה ולא לכלל המסירה כדין.

אשר לניהול ההליך, בפרוטוקול הדיון מיום 10/2/20, נכתב כי הבורר קיבל סמכות לדון בשורה ארוכה של נושאים.

דיון והכרעה
5. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בתיק בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים, אני רואה לדחות את בקשתו של המבקש למתן רשות ערעור על פסקו של בית משפט קמא.

זאת, מפני שהמבקש איחר להגיש את כל בקשותיו, ובהחלטתה של השופטת קמא לא נפל פגם. יש ממש גם בקביעתו כי לא נתקיימו נימוקים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשת הבקשות, אשר לא התבקשה כלל.

6. א. סעיף 15(ב) לחוק הבוררות קובע כדלקמן:

"פסק בוררות שניתן אחרי דיון שהתנהל בהעדר בעל-דין או בהעדר טענותיו, רשאי הבורר, על פי פניית בעל-דין שהובאה לפניו תוך שלושים יום מהיום שנמסר לו העתק הפסק, לבטלו ולחדש את הדיון, אם שוכנע שבעל-הדין נעדר או לא טען טענותיו מסיבה מוצדקת ."

מכאן, שהיה על המבקש – אשר טען כי הבורר לא המציא לו זימון כדין לישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 15/12/20 בהיעדרו - לפנות אל הבורר בבקשה לביטולו של פסק הבוררות בתוך 30 יום מיום שנמסר לו, דהיינו עד יום 21/1/21 ולכל המאוחר עד יום 22/1/21, בהתחשב בכך שבחודש דצמבר יש 31 ימים. כזכור, הודיע הבורר כי העביר את הפסק ישירות לצדדים, והמבקש עצמו התייחס אל פסק הבוררות בבקשה שאותה ניסח לבית המשפט ביום 22/12/20 והגיש ביום 23/12/20, מבלי לציין כי קיבל אותו באותו יום. משכך, ראה את הפסק לכל המאוחר ביום 22/12/20.

לא למותר לציין כי המסמך הקרוי "בקשה לביטול המסמך המכונה 'פסק'", הנושא תאריך 24/1/21, אינו נושא חותמת המקבל, או אישור פקס, או מייל שבאמצעותו נשלח; כך או כך, משציין המבקש עצמו על המסמך תאריך 24/1/21, מן הסתם העבירו למצער באותו יום או לאחריו. מכאן, שאיחר את המועד הקבוע בסעיף 15(ב) לחוק הבוררות, ללא כל טעם מיוחד או טעם של ממש לעשות כן.

המבקש לא ציין כי הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול הפסק, ובהעדר הפניה למסמך כאמור, חזקה עליו כי לא הגישו.

ב. משהגיש המבקש את הבקשה לבורר ביום 24/1/21 או לאחר מכן, ככל שאכן העבירה לבורר, איחר את המועד להגשתה.

7. המבקש טען כי לא קיבל את החלטת הבורר בדבר ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 15/12/20, מפני שלא נמסרה לו כדין עם אישור מסירה. דא עקא, שלא הייתה כל חובה על הבורר (או על בית המשפט בהמשך ההליכים), לשלוח למבקש החלטות בדואר רשום עם אישור מסירה, כאשר הצדדים והבורר נהגו להעביר זה לזה מסמכי בי דין והחלטות בדוא"ל ובפקס, כפי שהוכח.

כאמור לעיל, המבקש קיבל את פרוטוקול ישיבת יום 15/12/20, ובתוך פחות מיומיים אף הכין בקשה לבטלה ולקבוע מועד נוסף בנוכחותו. כך גם לגבי פסק הבוררות שניתן ביום 20/12/20, נשלח אליו והוגש לבית המשפט לאלתר. גם לגבי מסמך זה ידע המבקש להגיש בקשה בתוך פחות מיומיים, תוך תקיפתו ובקשה שלא להתייחס אליו.
בשונה מטענת המבקש, התוספת הראשונה אינה מחייבת הזמנת בעל דין לישיבת בוררות בדואר רשום עם אישור מסירה. סעיף כ' לתוספת הראשונה מתייחס למצב שבו מסמך נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה, ורק במצב זה. משהוכח כאמור כי בענייננו הצדדים והבורר העבירו מסמכים זה לזה בדוא"ל, כפי שהוכח בנספחים שצירף המבקש עצמו לבקשותיו השונות בבית המשפט, די בכך, משיקולי הדדיות. (ראו לענין זה החלטות הבורר ופסק הבוררות, שבו התייחסות ספציפית לאופן התקשורת בין הצדדים והבורר; פניותיו של המבקש לבורר בדוא"ל, בין השאר כדי להודיע לו שאין לו אמון בו וכיוצא בזה).

בניגוד לאמור בהחלטות הבורר כי שלח למבקש הזמנה בדוא"ל ובפקס, המבקש טען נמרצות כי לא קיבל את הבקשה בפקס. דא עקא שלטענת המבקש, ביום 13/12/12 הוא שלח לבורר פקס, שבו הודיע לבורר כי בשל הקורונה אינו מגיע למשרדו מזה מספר חודשים. "יתכן שנשלח פקס למשרדי שתוכנו אינו ברור, בתקופה האמורה, שכאמור טרם הסתיימה, כאשר מי שביקש במשרדי לצורך תחזוקה שוטפת לא הצליח לקראו. היות שאני במהלך אריזה דירה ומעבר דירה, ושל כוונתי לקדם את תביעתי נגד הנתבע גרוס והיות שטרם סוכמו מועדים מוסכמים, אציע את המועדים הבאים: 16/2/21, 16/3/21, לשם חקירתו הנגדית של הנתבע. חג אורים שמח, ג. פרמינגר".

מכתבו של המבקש, שהבורר עומד על כך שלא נשלח למשרדו, למרות שהוא קיבל באותו מועד פקסים רבים, מעורר תהייה, בלשון המעטה. הודעתו של המבקש כי הוא לא זמין משך חודשים על אף שהוא צד לבוררות וקיבל הודעות בדוא"ל, אינה סבירה בלשון המעטה. ועוד, בניגוד לטענת המבקש כי הבורר לא שלח פקס למשרדו, מתברר כי מאן דהוא לא ידוע ראה פקס לא ברור במשרדו של המבקש, ומשום מה ראה המבקש להביא עניין זה דווקא בפני הבורר בקשר למועד החקירה הנגדית של המשיב, שאותו כינה נתבע (למרות שהמשיב הוא שהגיש נגד המבקש את הבקשה לביצוע השטרות שמסר לו), תוך ניסיון לדחותה למשך חודשיים שלושה.

אשר למעמדו של "כלל הידיעה" בדבר מסמכי בי דין, ראו דבריו של כבוד הרשם רון גולדשטיין ברע"א 6648/20 גבעון נ' ון אמדן (21/12/20), כדלהלן:

"8. ברם, במשך השנים חלו התפתחויות פסיקתיות אשר הובילו להגמשתו של הכלל, וכוונתי היא כמובן לפיתוחו של כלל "הידיעה" כחריג לכלל ה"המצאה" המעוגן בדין. פיתוחו של כלל זה בא בעיקר כמענה למקרים שבהם בעלי דין "ניצלו לרעה" את כלל ההמצאה, והמתינו פרק זמן ממושך בהגשת ערעורם, אף שפסק-הדין הובא לידיעתם זמן רב לפני כן, תוך הישענות על העובדה שחל פגם מסוים בהליך המצאתו (ראו הסקירה המקיפה המובאת בהקשר זה במאמרם של עידו באום ואסף טבקה "המצאת כתב הטענות הראשון: עליית ההמצאה, ירידת הידיעה ומעמד הבכורה של עורך הדין בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות" משפטים על אתר יג 162-161 (התש"ף) (להלן: באום וטבקה)). בשורה של החלטות עקרוניות אשר עסקו בעיקרן בהמצאת מסמכים משפטיים ופסקי דין, נקבע כי כלל ההמצאה עשוי במצבים חריגים לסגת מפני "חריג הידיעה". בתי המשפט החלו אפוא להכיר במצבים שבהם ידיעה של בעל דין על תוכנו של כתב בי הדין, שלא על דרך של המצאה, עשויה להיות שקולה להמצאה (ראו רוזן-צבי, בעמ' 249). זאת, למשל, במקרים בהם פעל הנמען בחוסר תום לב ובניגוד לחובת ההגינות הדיונית המצופה ממנו; כאשר לא הייתה מחלוקת בנוגע לידיעתו של בעל הדין את פרטי המסמך ותכניו; ובמצבים בהם היה באפשרותו של בעל הדין לדעת את הפרטים הנוגעים לפעולה הדיונית שבוצעה נגדו אך הלה בחר לפעול באי-סבירות כדי לא לברר את הפרטים (ראו, באום וטבקה, בעמ' 162-161 והאסמכתאות שם). לצד האמור הודגש בפסיקה כי "כלל הידיעה" ייושם רק במקרים יוצאי דופן והוא נותר בגדר החריג לכלל ההמצאה (ראו, רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, פיסקאות 12-10 (8.7.2007); עניין אבו עוקסה, פיסקאות 30-28; רע"א 6003/13 ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פיסקה 12 (31.12.2013); בע"מ 2699/17 פלוני נ' פלונית, פיסקה 3 (26.6.2017) והאסמכתאות שם).

ראו גם דבריה של כבוד הרשמת שרית עבדיאן בבע"מ 1880/21 פלוני נ' פלוני (6/5/21), כדלהלן:

"6. כפי שציינתי בעבר, האפשרות להמציא החלטות באמצעות הדואר האלקטרוני "משקפת את המציאות היומיומית בה מסמכים נשלחים באופן תדיר באמצעות הרשת ותכתובות אלקטרוניות" (ראו: רע"א 10216/17 זיו נ' עיריית ירושלים, פיסקה 8 (14.4.2021) (להלן: עניין זיו)). המצאה אלקטרונית מקדמת ערכים של יעילות שכן מדובר במשלוח זול ומהיר, שניתן בקלות יחסית לעקוב אחר קבלתו (ראו: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), והיא אף ידידותית לסביבה. כמו כן, תקנה 161(1) לתקנות סדר הדין האזרחי מעגנת – וזאת בדומה להסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות – את עקרון ההדדיות שלפיו "אדם המבקש כי כתבי בי-דין ישלחו אליו באמצעות הדואר האלקטרוני מעיד על עצמו כי אמצעי זה זמין עבורו לצורך קבלת מסמכים והוא מקובל עליו ככלי להמצאה, בעוד האפשרות להמציא כתבי בי-דין למי שמבקש להגיש מסמכים לבית המשפט באופן אלקטרוני נעוצה בהדדיות הראויה בה יש לנקוט בעניין זה" (ראו: עניין זיו, שם; ע"א 2834/20 מרגוליס נ' גנץ, פיסקה 9 (14.4.2021); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 542 (2021)).
משכך, התרשמתי כמו בית משפט קמא, כי המבקש היה מודע להחלטות שנשלחו אליו בדוא"ל, ואין נפקות לעצם העובדה שהם נשלחו גם בדואר רשום, אם נשלחו.

9. כאמור לעיל, ביום 3/2/21 הגיש המבקש לבית המשפט בקשה להארכת מועד להגיש ערעור לבורר נוסף, להארכת מועד להגיש בקשה לביטולו של פסק הבוררות, ולהאריך את המועד לשלוח הודעה לפי ההחלטה המוסכמת מיום 10/2/20, "וזאת תוך 21 ימים מהמועד שבו יקבל המבקש כדין את החלטת הבורר בבקשה האמורה לביטול פסק הבוררות שהוגשה לבורר, לפי ס"ק 15(ב) לחוק הבוררות". הבקשה הוגשה ללא נימוקים. הרשם קבע כאמור לעיל: "לתגובה תוך 10 ימים. עד למתן התגובה ניתנת ארכה למבקש למיצוי הליכי הבוררות".

10. גם הבקשה לביטול פסק הבוררות בשל עילה מהעילות הנקובות בסעיף 24 לחוק הבוררות הוגשה באיחור.

סעיף 27(א) לחוק הבוררות קובע כדלהלן:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ".

כפי שקבע בית משפט קמא, המועד האחרון להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות היה ביום 4/2/21.

המבקש ביקש הארכת מועדים בלתי מוגדרת ביום 3/2/21, והרשם ביקש לקבל את תגובת הצד שכנגד. מטבע הדברים אין בעצם הגשת הבקשה כדי להעניק למבקש את ההארכה המבוקשת והמבקש לא נתן נימוקים של ממש לבקשתו זו. אף על פי כן, ניתן היה לראות בהחלטת הרשם מיום 4/2/21 "לתגובה תוך 10 ימים. עד למתן התגובה ניתנת ארכה למבקש למיצוי הליכי הבוררות", משום ארכת חסד, שהיה על המבקש לנצלה.

אין חולק כי המשיב התנגד למתן ארכה למבקש כבר ביום 8/2/21, ומשקבע הרשם כי " עד למתן התגובה ניתנת ארכה למבקש למיצוי הליכי הבוררות", הרי שהארכה התקצרה למעשה עד יום 8/2/21. אף בהנחה שהמבקש הסתמך על החלטתו של הרשם בדבר 10 ימי התגובה שניתנו למשיב, וסבר כי יש לו ארכה עד יום 14/2/21, הרי שלכל היותר היה עליו להגיש בקשתו לביטול הפסק עד יום 14/2/21 או עד יום 16/2/21, כפי שקבע בית משפט קמא.

טיעוניו של המבקש כי הוא לא קיבל את החלטת הרשם בדואר רשום עד יום 15/2/21 אינם יכולים לעמוד לו, מפני שצד אינו יכול לטעון שעצם הגשת בקשה להארכת מועדים יום לפני היום האחרון להגשת ערעור או בקשה לביטול פסק בוררות, מקנה לו זכות לקבל את ההארכה, עד אשר יקבל את ההחלטה של בית המשפט בדואר רשום. הרי מלכתחילה לא יכול היה המבקש לדעת שהרשם לא ידחה את בקשתו על הסף או יבקש תגובה מידית של הצד השני. זאת, מעבר לכך שעיון בתיק בית משפט קמא מלמד כי המבקש קיבל החלטות מיום ליום, ואף התנהל על פיהן.

יתר על כן, אפילו נטען כי המבקש המתין להחלטתו של כבוד הרשם ליתן לו ארכה עד למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות, הרי שמרגע שהבורר דחה בקשתו זו ביום 18/2/21, היה עליו להגיש את בקשתו לביטול הפסק לאלתר, עם בקשה להארכת מועד מנומקת כדבעי.

למען הסר ספק, לא נעלם מעיני כי הרשם לא קיבל או דחה את בקשת המבקש להארכת מועדים באופן ברור, כפי שניתן היה לצפות שייעשה. זאת, משקבע ביום 18/2/21 כי "במסגרת המחלוקת בין הצדדים ניתן פסק בוררות לכל דבר ועניין", כי "הדרך לערער על פסק הבוררות היא בהתאם לחוק הבוררות סעיף 24" וכי על הצדדים להגיש בקשות בהתאם לחוק הבוררות. ואולם, בהעדר החלטה על קבלת הבקשה להארכת מועדים כמבוקש על ידי המבקש, הרי שבקשתו נדחתה גם נדחתה.

המבקש, עו"ד במקצועו, היה מודע לכך שככל שבקשתו להארכת מועדים תדחה, הוא יאחר את המועד להגיש את בקשתו לביטול פסק הבוררות, וכי לכל היותר הייתה לו אפשרות להסתמך על החלטת הרשם לפיה הארכה שניתנה לו במעמד צד אחד "למיצוי הליכים הבוררות" תפקע עם מתן התגובה. אשר לטענת המבקש כי המתין לקבלת ההחלטה של הרשם, ולכן הגיש בקשתו באיחור, ראו דבריו של כבוד הרשם רון גולדשטיין שלפיה בקשה להארכת מועד אינה מאריכה מועדים באופן אוטומטי , בבש"א 4465/19 אסף נ' בומגרטן (3/9/19), כדלהלן:

"המבקש הסביר כי המתין להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בטרם פנה ללשכה לסיוע משפטי. טענתו זו של המבקש מלמדת כי העיכוב בהגשת ההליך הערעורי על ההחלטה הראשונה נבע מבחירתו המושכלת של המבקש להגיש בקשה לעיון חוזר. בנסיבות אלה איני סבור כי הבקשה מגבשת "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה ולעניין זה יודגש כי הכלל הוא כי עצם הגשת בקשה לעיון חוזר אין בו כדי להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית (ראו מבין רבים בש"א 5690/18 ודובין נ' כונס הנכסים הרשמי (3.10.2018)) .

אכן, "מתן ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית כל אימת שבעל דין מגיש לערכאה הדיונית בקשות חוזרות ונשנות לביטולה או לשינויה של ההחלטה, תיתן בידי בעל הדין את הכוח להאריך עוד ועוד את המועד להגשת ההליך הערעורי"
(בש"א 4950/17 חדד נ' עפרי (28.6.2017) והאסמכתאות שם)). יפים לעניין זה גם דברי כבוד הרשמת ל' בנמלך במקרה דומה, לפיהם "הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה עוצרת את מירוץ הזמנים להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית, ועל כן בטעם זה... אין כדי להצדיק את האיחור בפניה ללשכה לסיוע משפטי או בבקשה לבית המשפט. יצוין בהקשר זה כי מצבה של המבקשת, כמי שמיוצגת על ידי עורכת דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אינו יכול להיות שונה ממצבו של בעל דין אחר אשר אינו יכול להיבנות לעניין מתן ארכה מהגשת בקשה לעיון חוזר אותה בוחר הוא להגיש" (ראו, בש"א 237/14 יחזקאל נ' שטראוס, פיסקה 3 (4.3.2014 (".

11. האם קיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועדים להגשת הבקשה?
א. לאחר שבחנתי את עניינו של המבקש וטיעוני הצדדים, מצאתי כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, שלא מצא טעם כלשהו, וממילא טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הבקשה.

נוסף על כך, היה על המבקש לפרט ולנמק היטב את בקשתו להארכת המועד ולשיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, תוך הצגת טעם ממשי ומיוחד, ולא להגיש בקשה סתמית שתעכב את אישורו של פסק הבוררות. המבקש לא העלה טעמים מיוחדים שיש בהם כדי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטולו של פסק הבוררות. עצם העובדה שהמבקש לא התייצב לדיון שאליו הוזמן וממילא לא ניתנה לו אפשרות לטעון בפני הבורר, לא מהווה טעם מיוחד, משניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, והוא בחר שלא להתייצב לישיבה ללא הסבר או הצדק. בהעדר טעם כלשהוא וממילא טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות, ובהעדר נימוק של ממש לבטל את פסק הבוררות, לא היה פגם בדחיית הבקשה. (השוו רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' חי (5/5/10), מפי כבוד הש' ריבלין (להלן: עניין עמידר) .

הבורר קבע מפורשות כי " צד אשר לא יתייצב לדיון בפני יראה כמי שוויתר על זכותו לחקירת הצד שכנגד, וכמי שזנח את תביעתו". לא הייתה למבקש על מניעה להגיש לבורר בקשה לבטל את הדיון בשל הקורונה, תוך הצעה לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית או להסביר מדוע הוא מבקש להימנע מלהיפגש עם הבורר ועם המשיב. ואולם הוא לא עשה כן, והתעלם מהחלטת הבורר לחלוטין, בניגוד להתנהלותו מספר ימים לאחר מכן כאשר קיבל את פרוטוקול הדיון ואת פסק הבוררות, בהפרש של מספר ימים.

משכך, לא ניתן לטעון כי עצם הדיון במעמד צד אחד מקים עיוות דין.
אשר לאי התייצבותו של המבקש לישיבת ההוכחות בבוררות, הבורר ציין כי שלח לצדדים את ההחלטה בדוא"ל ובפקס, כפי ששלח להם גם את פסק הבוררות, ומשהוכח כי המבקש קיבל את פסק הבוררות מיד לאחר שניתן, יש קושי לקבל את הגרסה כי דווקא את ההחלטה בדבר קיום ישיבת ההוכחות לא קיבל. גם פנייתו עובר לישיבת ההוכחות ובקשתו לדחות את הישיבה לחודשיים שלושה, מלמדת, כאמור, כי היה מודע לקיומה של הישיבה ביום 15/12/20, כפי שקבע הבורר.

ב. אשר להסתמכותו של המשיב על חלוף הזמן כמלמד על זניחת מבוקשו של המבקש להגיש בקשה לביטולו של פסק הבוררות, אכן, המשיב היה מודע לחוסר שביעות הרצון של המבקש מעצם קיום הבוררות בפני הבורר הנכבד, לאי התייצבותו לישיבה שנקבעה לחקירתו, משעמד המבקש על חקירתו ולא הסכים להסתפק במסמכים המצויים בתיק, ולשטף בקשותיו לפני ולאחר מתן פסק הבוררות. מבחינה זו לא ניתן שלא להניח כי מדובר במצב של אי וודאות משפטית. דא עקא ש"הארכת מועד תהיה מוצדקת מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי, בעל משקל, המסביר ומתרץ את העיכוב שחל בנקיטת הליך על ידי בעל דין. על פי רוב, טעם כזה יתקיים כאשר העיכוב נובע מנסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות, או מאילוצים שאינם נתונים לשליטתו של בעל הדין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים את הליך הבוררות באופן מהיר ויעיל". (ראו רע"א 4707/06 טנא סוכנות לביטוח בע"מ נ' אחים לבקוביץ, נובק, מינמר לביטוח בע"מ ( 6/1/10), מפי כבוד הש' פרוקצ'יה ).

ג. המבקש לא העלה טיעונים כבדי משקל המלמדים על עיוות דין או עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

לא למותר לציין כי התנגדות המבקש לביצוע 2 שטרות בסך כולל של 11,700 ₪ (וסכום נוסף של 3,510 ₪ לפי תוכן התנגדות המבקש), הוגשה עוד ביום 13/5/19, כאשר המבקש עמד על העברת הסכסוך לבוררות; הדיון בהתנגדות נדחה לבקשת המבקש ליום 10/2/20, ומשך חודשים לאחר מכן עמד המבקש על התנגדותו למינויו של בורר שידרוש שכר טרחה בגין שירותיו. כאמור לעיל, הצדדים הגישו כתבי טענות חדשים בפני הבורר, והרחיבו טיעוניהם. מעיון בחומר המצוי בתיק עולה כי המבקש נמנע משך חודשים משיתוף פעולה עם הבורר, עמד על מתן צו לגילוי מסמכים לעיונו בלבד ועל חקירת המשיב, ובסופו של יום נמנע מתיאום מועדים לקיום ישיבת ההוכחות עם המשיב והבורר מחודש אוגוסט 2020 ואילך ולא התייצב לישיבה שנקבעה על ידי הבורר בדצמבר 2020. מדובר לכאורה בענין שאינו מסובך, ואינו מצדיק את היקף הבקשות והתגובות שלו נדרשו המשיב והבורר.

ד. למען הסר ספק, אין גם בעצם העובדה שהבורר דחה רק ביום 17/2/21 את בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות – למעשה, אם כי לא במפורש - כדי להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק זה.

ראשית, הבקשה לביטול הפסק לפי סעיף 15(ב) לחוק הבוררות הוגשה באיחור, ללא כל הסבר או הצדק, וממילא היה מקום לדחותה על הסף. אשר לתוכן טיעוניו של המבקש, אלה נדונו על ידי הבורר עוד במסגרת בקשותיו הקודמות ונדחו. שנית, סעיף 27(ב) לחוק הבוררות קובע מפורשות כי מקום שבו הייתה פניה לבורר לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, יחל מנין הימים (45 יום במספר) מהיום שהבורר החליט או היה צריך להחליט בפניה. מכלל הן נלמד לאו; קרי, פנייה לבורר לפי סעיף 15(ב) לחוק אינה משהה את מנין הימים.

בהעדר עיוות דין או עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, כאמור לעיל, איחר המבקש בהגשת בקשתו לביטול פסק הבוררות.

12. אשר למינוי בורר נוסף בערעור, כפי שצוין לעיל, גם מועד להגשתה של בקשה זו חלף בתוך 14 יום מיום הקבלה של פסק הבוררות, דהיינו ביום 4/1/21 לכל המאוחר. (ראו לענין זה פרוטוקול הדיון בבית המשפט וההחלטה מיום 10/2/20).

כפי שצוין לעיל, אין עצם העובדה שהמבקש הגיש בקשות על גבי בקשות לרבות בקשות חוזרות ונשנות לעיון מחודש בהחלטות שניתנו, כדי להאריך מועדים בענייננו.

מקובלת עלי עמדתו של בית משפט קמא בדבר המגמה לחזק את מוסד הבוררות, שעליו עמד דווקא המבקש תחילה, לפיה: "התערבות שיפוטית לביטולו של פסק בורר הינה בבחינת צעד חריג... שיש לנקוט אותו במקרים נדירים, מקום שנמצא לכך בסיס איתן" (עניין עמידר הנ"ל).
13. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית אפוא.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ כולל מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ולבורר.

ניתן היום, כ"ג אלול, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: גיל משה פרמינגר
נתבע: ירון גרוס
שופט :
עורכי דין: