ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בסטרייד בע"מ נגד חשבשבת חומרה בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת עינת רביד

תובעים

  1. בסטרייד בע"מ
  2. מנשה מרום
  3. דוד אבקסיס

ע"י ב"כ עו"ד סיני אליאס

נגד

נתבעים

  1. חשבשבת חומרה בע"מ
  2. בן ציון בראנץ
  3. מחשבת חומרה דיגיטל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד תומר שקרצי

החלטה

המבקשים הגישו בקשה לצו עיקול זמני על נכסי המשיבים עד לסכום התביעה בסך של 6,000,000 ₪, שיוטלו על חשבונות הבנק של המשיבים וכן על שני נכסי מקרקעין ורכב של המשיב 2 (להלן: המשיב).
רקע עובדתי
המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא חברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק ומכירת מחשבים וציוד היקפי ללקוחות פרטיים ולמוסדות. המבקש 2 (להלן: מרום) והמבקש 3 (להלן: אבקסיס) הם מנכ"לים משותפים במבקשת ובעלי מניות בה בשרשור.
המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא חברה פרטית העוסקת במכירת מחשבים ומתן שירותים בתחום המחשוב. המשיב הוא מנכ"ל ובעלים יחיד במשיבה. המשיבה 3 (להלן: דיגיטל) היא חברה פרטית, שהתאגדה ביום 12.10.2020 , ובעלי מניותיה בחלקים שווים הם המשיב ומר משה אדרי, שהוא עובד בכיר במשיבה (להלן: אדרי).
ביום 18.12.2019 המבקשת והמשיבה חתמו על הסכם שהוכתר כ"הסכם שיתוף פעולה" (להלן: ההסכם), במסגרתו הוסכם, שהמבקשת תעביר למשיבה את כל פעילותה, הידע, הקשרים ורשימת הלקוחות העסקיים שלה בקשר עם שיווק ומכירה של מחשבים, חומרה וציוד היקפי למחשבים ומוצרים נלווים ללקוחות העסקיים. בתמורה קבע ההסכם מנגנון לחישוב תשלום רבעוני , אשר ישולם למבקשת כנגזרת מהרווח התפעולי , שיצמח למשיבה , ועד לתשלום סכום של 3,400,000 ₪ בתוספת מע"מ או בתום 5 שנים להסכם לפי המוקדם.
הפעילות הועברה על ידי המבקשת למשיבה כבר ברבעון הראשון של 2020, אולם אין מחלוקת שהמשיבה לא שילמה למבקשת דבר. לאחר העברת הפעילות, המבקשת חדלה לבצע את הפעילות העסקית שהועברה למשיבה, כאשר היא נותרה עם פעילות של חנות המשתייכת לרשת "מחסני חשמל" (להלן: החנות), לקוחות פרטיים, ופעילות שירות שבוצעה באמצעות חברת תקשוב ישיר (להלן: תקשוב) שבבעלות מרום, אבקסיס ושותף נוסף.
ביום 20.7.2020, כשבעה חודשים לאחר שהפעילות הועברה למשיבה, שלחה המשיבה למבקשת מכתב ובו הודיעה על ביטול ההסכם (להלן: מכתב הביטול) בטענה שהמבקשת פעלה "בחוסר הגינות ויושרה" ו כן "בחוסר שקיפות, הגינות וחוסר תום לב". לטענת המשיבה, המבקשת לקחה 17 מחשבים שלה , אשר נמכרו בחנות ובאתרים השייכים למבקשת וכן שפעילות בתחום המחשוב הועברה לתקשוב, אשר קיומה לא גולה בזמן חתימת ההסכם. המשיבה הודיעה למבקשת, שההסכם מבוטל על פי סעיפים 6.2.1 עד 6.2.3 להסכם, שעניינם ביטול ההסכם בשל הפרה מהותית, פעולה של מרמה, חוסר יושר, חוסר תום לב או גרימת נזק משמעותי במכוון.
בעקבות ביטול ההסכם הגישו המבקשת, מרום ואבקסיס ביום 16.12.2020 את התביעה נגד המשיבה והמשיב. המשיבה הגישה כתב תביעה שכנגד על סך של כ – 600,000 ₪. בהמשך אושר תיקון כתב התביעה של המבקשים והוספת דיגיטל כנתבעת נוספת.
בכתב התביעה טוענים המבקשים , שלאחר שהעבירו למשיבה את כל פעילותם, המשיב ה והמשיב ביטלו את ההסכם בתואנות שווא ושלא כדין, על מנת שלא יצטרכו לשלם למבקשת את התמורה בגין הפעילות שהעבירה המבקשת על פי ההסכם . לפיכך פעילות המבקשת ניטלה שלא כדין, לא שולמה התמורה המוסכמת ונגרמו למבקשת נזקים בסכומים משמעותיים תוך שהמשיבה מתעשרת שלא כדין על חשבונה. הפיצוי הנתבע הוא כאמור סך של 6,000,000 ₪.
לטענת המשיבים בכתב ההגנה, הייתה הצדקה מלאה לביטול ההסכם בשל פעולות של מרמה וגניבה שביצעו מרום ואבקסיס בכך שמכרו 17 מחשבים השייכים למשיבה תוך נטילת הכסף למבקשת וכן פעלו דרך חברת תקשוב בפעילות עסקית האסורה עליהם על פי ההסכם. לפיכך יש לדחות את התביעה נגדם.
עוד יצוין כי בכתב התביעה נטען, שהמשיב התקין , בניגוד לחוק , מכשיר האזנת סתר במשרד ו של מרום והקליטו ללא ידיעתו במשך ימים שלמים; כמו כן נטען כי המשיב ניצל את הרשאת המנהלים לתיבת הדואר והוריד את המיילים של מרום וקרא אותם גם זאת בניגוד לדין. כן נטען כי נהג להשמיץ ולדבר על מרום ואבקסיס לשון הרע באוזני עובדיו . בגין הפרת הפרטיות ולשון הרע נתבע המשיב בס ך של כ- 400,000 ₪. יש לציין כי בכתב ההגנה אין הכחשה של ביצוע האזנות הסתר, אך מוכחשת אחריות המשיב.
תמצית הבקשה לעיקולים זמניים
ביום 6.7.2021 הגישו המבקשים את הבקשה לצו עיקול זמני. לטענתם, יש לתביעה סיכויים טובים, כאשר טענות המשיבים כנגדם הם , לדבריהם, " טענות חסרות שחר הלקוחות מעולם הדמיון והפנטזיה". לטענתם, סיכויי התביעה טובים כיוון שלא הייתה למשיבה כל עילה לבטל את ההסכם, כאשר המשיבה קיבלה את כל שקבע ההסכם (פעילות, ידע, קשרים ורשימת לקוחות עסקיים בקשר עם שיווק ומכירה של מחשבים, חומרה וציוד היקפי למחשבים ומוצרים נלווים ללקוחות העסקיים) ואילו המבקשים לא קיבלו את התמורה כלל וההסכם בוטל בחוסר תום לב ובתואנ ות שווא.
עוד נטען, כי יש מקום להרמת מסך כלפי המשיב , אשר מחזיק במלוא הון המניות של המשיבה וכן במחצית הון המניות של דיגיטל ומבריח נכסים מהמשיבה לדיגיטל. כמו כן נטען כי הוא מערב בעסקי החברות השונות ואינו שומר על הפרדה ביניהן.
אשר לחשש להכבדה טענו המבקשים, כי לקראת חודש אפריל 2021 נודע להם לראשונה, שהמשיב פועל להבריח נכסים של המשיבה ולשם כך הקים יחד עם אדרי את דיגיטל (אשר הוספה כנתבעת נוספת לכתב התביעה בהחלטת בית משפט, כבוד השופטת מיכל עמית-אניסמן מיום 20.6.2021 ). לתמיכה בטענת ההברחה צירפו המבקשים את תצהירו של מר אבי ששון, ששימש עד לאחרונה כסמנכ"ל במשיבה (להלן: ששון) אשר מסר , בין היתר, פרטים על הברחת נכסים שביצע המשיב מהמשיבה אל דיגיטל, כך שבמשיבה נותר תחום פעילות זניח בלבד.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. העיקולים המבוקשים על נדל"ן ורכב, אשר אין נזק בכך וחשבונות הבנק מחויבים למניעת המשך הברחת הנכסים.
כמו כן נטען כי הבקשה הוגשה בתום לב ובניקיון כפיים.
הבקשה נתמכה בתצהיריהם של מרום וששון.

תמצית תשובת המשיבים לבקשה
טענתם הראשונה של המשיבים היא לשיהוי בהגשת הבקשה לעיקול, כפי שלטענתם הבהיר גם בית משפט זה בהחלטתו בבקשת צו העיקול במעמד צד אחד (החלטת כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי מיום 6.7.2021 , להלן: החלטת רסלר-זכאי) כי ההברחה הנטענת הי יתה ידועה למבקשים מחודש אפריל 2021 אך המבקשים לא עשו דבר.
המשיבים טענו, שהמבקשים הם שהפרו את הוראות ההסכם, אשר בוטל כדין. המבקשים הטעו, רימו וגנבו מהמשיבה ולא מילאו את מלוא חלקם בהסכם.
המשיבה התחייבה לשלם סכום מכסימלי של 3.4 מיליון ₪, כאשר גם סכום זה מותנה ברווחים כמפורט בהסכם.
אשר לטענת ההברחה, טענו המשיבים שהמבקשים סומכים על שתי ראיות שאינן משכנעות. עדות ששון אינה משכנעת בהיותו אדם בלתי אמין, שעזב את המשיבה בשל התנהלות מפוקפקת מצדו; וחשבונית של דיגיטל בדבר מכירה ללקוח בשם "או אן סלע" (להלן: החשבונית) מראה שכל מה שהצליחה המבקשת להציג הוא חשבונית אחת בסך 1,498 ₪ ואין בחשבונית להצביע על דבר וזאת בשל שלל נימוקים שמציגים המשיבים.
דיגיטל לא הוקמה כדי להבריח נכסים מהמשיבה. מחצית מניות דיגיטל מוחזקות על ידי אדרי, שאינו קשור להליך. ההסכם לעניין הקמת דיגיטל נחתם ביום 13.5.2020 חודשים טרם ההליך וטרם ביטול ההסכם. המשיבה השקיעה 3.5 מיליון ₪ בפעילות דיגיטל וסיפקה תשתית לפעילות ללא קשר להליך דנן . עוד טענה ששתי החברות פועלות בתחומים שונים. דיגיטל מתמקדת ב מכירות אינטרנטיות וכן נטען שמחזור המכירות של המשיבה בחודשים מרץ עד לסוף יוני 2021 גדול יותר מזה של דיגיטל.
עוד טענו המשיבים, שעל המבקשים להוכיח סיכוי של ממש לזכות בתביעה, וזאת הם לא הראו. כן טענו שמאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן מובהק, כיוון שעיקול פוגע פגיעה באדם בוודאי כאשר מדובר בחשבונות בנק אישיים או עסקיים. טענת הברחת הנכסים אינה מגובה בראיות ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.
התשובה נתמכה בתצהירו של המשיב ובתצהירה של גברת עדי נאמן, מנהלת שירות לקוחות במשיבה.

הליך בקשת העיקול
בקשת העיקול במעמד צד אחד נדחתה כאמור וניתנה אפשרות למשיבים להגיב.
לאחר הגשת התשובה לבקשת העיקול הוגשה על ידי המבקשים תגובה לתשובה.
הדיון בצו העיקול היה קבוע בפני כבוד השופטת רחל ערקובי, אשר מסיבות בריאותיות ביטלה את הדיון והוא הועבר לדיון בפני על ידי החלטת כבוד סג"נ כהן. הדיון נשמע בהקלטה. הצדדים חקרו את המצהירים וסיכמו בעל פה.

דיון והכרעה
אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את המצהירים ואת חקירותיהם הנגדיות, שוכנעתי כי יש מקום להטיל עיקול על הנכסים כמבוקש ברישא לבקשת העיקול בסך של 3,600,000 מיליון ₪ . להלן אנמק.
תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת ש על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מספקות לכאורה להוכחת עילת התביעה. בשלב זה אין צורך בעמידה במאזן הסתברויות ובהוכחה באורח סופי בצדקת התביעה, ודי למבקש הסעד להוכיח עילת תביעה רצינית לדון בה ולא בתביעת סרק ויש לו סיכוי להצליח בה. ראו רע"א 7410/09 ניסנוב נ' שבתאי (2 5.10.2009); רע"א 3908/08 אלול נ' רביב (21.04. 2009); רע"א 1379/16 נופי נ' נופי (3.04. 2016).
בנוסף, על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט שאי מתן צו העיקול יכביד עליו באופן ממשי למימוש זכותו במידה ותביעתו תתקבל. יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע, ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצדו. ההלכה היא, כי ההכבדה אותה יש להוכיח במסגרת בקשה לעיקול זמני, נמוכה לעומת ההכבדה אותה יש להוכיח בבקשות לסעדים זמניים אחרים. לצורך הוכחת יסוד זה, אין צורך להוכיח כוונה ברורה להברחת נכסים, ולעיתים גובה סכום התביעה בפני עצמו עשוי להיות אות לקיומה של ההכבדה (ראו: ת"א (ירושלים) 23942-12-20 מגדלי שאול בע"מ נ' שלמה פרלמן (7.2.2012); יעקב שקד, סדר הדין האזרחי החדש (הוצאת בורסי, מהדורה שנייה, תשפ"א), עמ' 519 והאסמכתאות שם).
אם הונח בסיס עובדתי אשר מקים חשש סביר בשאלת ההכבדה, הרי שיש מקום לבדוק מהו הנזק הצפוי לנתבע כתוצאה ממתן הסעד הזמני ושיקולי יושר [תקנה 95(ד)(1) לתקנות, בהתאם להלכה בעבר, ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (2 0.09.11)]. בעניין זה ההלכה היא, כי בין סיכויי ההליך לבין מאזן הנוחות קיימת מקבילית כוחות. משמע, ככל שסיכויי המבקש לזכות בהליך גבוהים יותר, כך יעדיף בית המשפט להקל בדרישה שמאזן הנוחות ייטה בבירור לטובתו, ולהיפך. ראו: רע"א 6564/17 אילת תומר נ' בנפיט קד"מ מערכות שיווק בע"מ (20.11.2017); רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (4.11. 2011).
מן הכלל אל הפרט.

קיומה של עילת תביעה
בין המבקשת והמשיבה נכרת ביום 18.12.2019 ההסכם, כאשר אין מחלוקת כי המשיבה לא שילמה למבקשת כל תמורה על פי ההסכם. אין גם מחלוקת של ממש, שפעילות המבקשת (פעילות, ידע, קשרים ורשימת הלקוחות העסקיים שלה בקשר עם שיווק ומכירה של מחשבים, חומרה וציוד היקפי למחשבים ומוצרים נלווים ללקוחות העסקיים) הועברה למשיבה, כפי שהתחייבה המבקשת בהסכם. במילים אחרות, המ בקשת הודיעה לכל לקוחותיה לעבור למשיבה , ובד בבד העבירה למשיבה את המעבדה שלה, העובדים שלה והספקים שלה. מנגד, המבקשת לא קיבלה תמורה לאותה העברה . המשיבה לא שילמה למבקשת דבר עד היום , ו לאחר שבעה חודשים בלבד, ולאחר שהמבקשת סיימה למלא את חלקה בהסכם ומבלי שהמשיבה שילמה למבקשת את חלקה בגין שני הרבעונים , המשיבה ביטלה את ההסכם.
על מנת להצדיק את אי התשלום על פי ההסכם כתבה המ שיבה למבקשים ביום 20.7.2020 את מכתב הביטול ובו האשימה אותם: ב לקיחת 17 מחשבים השייכים לה ומכירתם במסגרת פעילות המבקשת; העברת פעילות ב תחום המחשוב לתקשוב; וכן טענה כללית לחוסר שקיפות, הגינות וחוסר תום לב כלפי המשיבה. עוד נכתב במכתב הביטול, שהמשיבה ניסתה להציע למבקשת הסכם חדש אך ללא היענות מצד המבקשת. לפיכך המשיבה מבטלת את ההסכם מכוח סעיפים 6.2.1 עד 6.2.3 להסכם.
לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים נתתי אמון והעדפתי את גרסתו של מרום על פני גרסתו של המשיב. עדותו של מרום הייתה אמינה והו א תיאר בחקירתו הנגדית בצורה ברורה את הנזק העצום שגרמה המשיבה למבקשת כך:
"אנחנו רוסקנו, אנחנו – הוא ידע שמבחינת בסטרייד זה נקודת אל חזור. וגם העורך דין שלו שיצר את ההסכם, רשם בסעיף 7.4 להסכם שההסכם הזה לא ניתן לבטל. היינו חברה גדולה עם 20 מיליון שקל, 800 מ' משרדים, עם שלושים עובדים, מעבדה מפוארת, הכל העברנו לשם, ב-20.7 הוא ביטל את זה באופן חד צדדי וריסק אותנו. היום אנחנו יושבים ב-30 מ"ר משרדים." (עמוד 41 שורות 5-1).
עוד הסביר בצורה ברורה ומהימנה את אשר קרה בנוגע לאותם 17 מחשבים כך:
"ב-10 לפברואר החלטנו גם להעביר את האונליין למחשבת על מנת להגדיל את הפעילות ... בתפר הזה אנחנו פנינו לכל חברות האונליין ועשינו הסבה של ההסכמים מבסטרייד למחשבת חומרה. בתפר נכנסו הזמנות מהאונליין ועל מנת לא לפגוע בלקוחות, ההזמנה נכנסה לבסטרייד, בסטרייד לקחה את המחשב ממחשבת, שלחה את זה ללקוח הסופי ומחשבת חייבה את בסטרייד במחיר המלא, כמו שבסטרייד קיבלה מהלקוח הסופי, על מנת לעשות את המעבר חלק מאד, ואכן כל ההסכמים עברו בצורה מסודרת. יש הוכחות בדיוק איפה המחשבים האלה, מחשב מחשב, מספר סידורי, גם פה אין לי את זה כי אני לא הבאתי את כל החומר, אתה תקבל את זה אם אתה רוצה. לא נגנב – כלום לא נגנב." (עמוד 56 שורה 22 עד עמוד 57 שורה 6 , וראו גם עמוד 58 שורות 8-1).
עוד עולה מהחקירה הנגדית של המשיב, כ פי שנכתב גם במכתב הביטול, שהמשיבה הציע ה למבקשת חוזה חדש, " אך ללא היענות מצדכם", כפי שנכתב במכתב הביטול. בחקירה הנגדית התברר עוד, שהמשיב הציע למבקשים לחתום על הסכם חדש ובגדרו ישונו התנאים המסחריים של ההסכם (עמוד 85 שורה 10 עד עמוד 86 שורה 3) . דהיינו לאחר שהמבקשת קיימה את חלקה על פי ההסכם, "הציע" לה המשיב לחתום על הסכם חדש עם תנאים מסחריים חדשים. משלא הסכימ ה המבקשת להצעה, הוציאה המשיבה את מכתב הביטול וביטלה את ההסכם בלא ששילמה מאום על חשבון התמורה .
מכאן, ניתן להסיק בשלב זה של הדיון, שניים: אחד, כל הטענות הקשות, לכאורה, שיש כיום למשיבים כלפי המבקשים בדבר חוסר הגינות, היעדר שקיפות , חוסר תום לב ואף גניבה, לא הרתיעו אותם מ להציע לחתום הסכם חדש עם אותם מבקשים ובלבד שהתנאים המסחריים ישונו, ולכן ניתן להניח בשלב זה של הדיון, שהטענות אינן קשות כל כך ולא עולות כדי "הפרה חמורה" ו"מרמה", כנדרש בהסכם; שניים, שסביר להניח בשלב זה של הדיון, שכל המהלך היה מתוכנן מראש לפגוע במבקשים וליהנות מפעילותם בלא תמורה או בתמורה מופחתת , כפי שהדבר אף עולה מהקמת דיגיטל. ועל כך בהמשך.
וזאת לזכור, שעל פי ההסכם ניתן לבטלו במקרה של הפרה מהותית שלא תוקנה תוך 14 יום ממסירת הודעה (סעיף 6.2.1) – הודעה שבמקרה שבפני לא הוצג לי שנמסרה קודם למכתב הביטול; או במקרה של מרמה, חוסר יושר , חוסר תום לב או פגיעה מכוונת ברכוש (סעיף 6.2.2 ו- 6.2.3 ). מסכימה אני עם המבקשים שנטל השכנוע מוטל על המשיבים הבאים לבטל את ההסכם (בבחינת הודאה והדחה, ראו בת"א (תל אביב-יפו) 2486/02 קבוצת כרמלטון בע"מ נ' בנק דיסקונט, 8.3.2004) ועוד בטענות חמורות של "מרמה" על נגזרותיה (חוסר יושר, חוסר הגינות) אשר נטל השכנוע בעניינם גבוה מהנטל הרגיל המוטל על בעל דין בתביעה אזרחית (ראו ע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל. חברה לבנייה 1992 בע"מ נ' רפאלי (28.3.2011) וכן ע"א 357/72 עזיז נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, בעמוד 744 סעיף 3). לפיכך, לא השתכנעתי בשלב זה של הדיון מהראיות שהוצגו בפני על ידי המשיבים , ואף לא נתתי אמון בעדות המשיב, כי אכן נתגלתה פעילות של המבקשים העולה כדי מרמה, חוסר יושר , חוסר תום לב או פגיעה מכוונת ברכוש , שבגינה הייתה הצדקה לבטל את ההסכם.
כאמור, לא נתתי אמון בעדותו של המשיב. המשיב הכחיש שידע כי ששון מצמיד כל בוקר מכשיר הקלטה מתחת לשולחנו של מרום על מנת להקליט אותו הקלטת סתר. אולם לא הכחיש שנתן לו את מכשיר ההקלטה (עמוד 62 שורות 20-15) . לדבריו נתן לו אותו כדי שיעשה בו שימוש רק להאזנה חוקית, רק כאשר הוא נמצא עם מרום בחדר. לטעמי, מההקלטה שהוצגה בדיון בשיחה, שהוק לטה בין ששון למשיב, עולה שהוא ידע בדיוק במה עסק ששון. בהקלטה הוא נשמע א ומר: "הגיוני כי תראה היחידי שיודע מזה זה אני ואתה" (עמוד 3 שורה 10). ובהמשך הוא אף מייעץ לששון לומר: "בדקת לו את הפורמייקה בשולחן". (עמוד 3 שורה 26). אמנם המשיב מנסה לתאר את הדברים בצורה אחרת ומסביר שהוא לא ידע ולא נתן הוראה לפעול כך, אך איני סבורה שעובד בחברה , בכיר ככל שיהיה, שאין לו אינטרס עצמי לבצע פעולה, שהיא בלתי חוקית בעליל , יעשה זאת ללא גיבוי ותמיכה של המנהל והבעלים של החברה, אשר יש לו אינטרס מובהק בהקלטה שכזו , כדי לבלוש ולהתחקות אחר מרום ולמצוא בו פסול שיוכל לנצלו על מנת לבטל את ההסכם כפי שנעשה. לשלב זה של הדיון די בשאלות שהועלו סביב האזנת הסתר והתהיות העולות כלפי המשיב, כדי להעלות ספק ב אמינותו של המשיב, ספק המשליך על קבלת הגנתו כמשכנעת בדיון בשלב זה ולנוכח נטל ההוכחה המוטל עליו .
לצורך הכרעה בשאלת סיכויי התביעה, די לי בכל האמור לעיל על מנת לקבוע כי יש לתביעה על מה שתסמוך על מנת לחייב את המשיבה לפחות בכל הנוגע לסכום התמו רה החוזית. גם די לי במה שצורף כדי לשכנע שהמשיבה יכולה הייתה להרוויח די, כך שתעמוד בסכום התמורה במהלך השנים, כפי שנדרש על פי סעיף 4.1 להסכם , דהיינו 3.4 מיליון ₪. לא זו אף זו, שלטענות גניבת המחשבים והעברת פעילות לתקשוב, מצאתי שיש למבקשים טענות ראויות ומשכנעות ולכן די בכך בשלב זה של הדיון כדי לקבוע שלמשיבים יהיה קשה לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליהם כמי שביטלו את ההסכם.
לפיכך, אני קובעת כי המבקשת עמדה בנטל לשכנע בקיומה של עילת תביעה כנגד המשיבה ברמה הנדרשת לשלב העיקול הזמני.
אשר לעילה כנגד המשיב, הרי שטענת המבקשים בכל הנוגע למעורבותו של המשיב בנושא האזנת הסתר מצדיקה עיקול בגובה הסכום הנתבע ב גין מעורבותו, דהיינו פיצוי בגין פגיעה בפרטיות וכן נושא לשון הרע בסך של 400,000 ₪ . אשר לאחריותו לסך של 3.4 מיליון ₪ מכוח הרמת מסך, אני מוצאת כי יש לה בסיס לאור היותו בעל המניות היחיד והעובדה שהוא עושה בחברה כבתוך שלו תוך עירוב נכסי המשיבה עם נכסי דיגיטל. ראו פירוט בפרק בנושא ההכבדה.
כך גם די בנטען והמוכח בשלב זה כנגד דיגיטל, אשר צורפה כנתבעת נוספת בהחלטת כבוד השופטת עמית-אניסמן, כדי לשכנע בקיומה של עילה כנגדה, בשל היותה החברה שאליה הועברו נכסים של המשיבה, כפי שעולה במפורש מהסכם דיגיטל, כאשר מניות דיגיטל, כאמור, בבעלות המשיב, תוך עירוב עסקיהן של המשיבה ודיגיטל (ראו גם סעיפים 53 עד 57 לכתב התביעה).

הכבדה
באמור, תוחלת ההכבדה שיש להוכיח בהקשר של עיקול זמני היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" [ראו למשל רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.2007) ].
לעניין ההכבדה נאמר: " יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו", ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Lnc (28.11.2007), כאשר סכום תביעה של 6 מיליון ₪ הוא משמעותי לכל הדעות.
במאי 2020 חתמה המשיבה עם אדרי על הסכם להקמת חברת דיגיטל (להלן : הסכם דיגיטל), אשר מטרתו להקים עסק רווחי בתחום המחשב, הסלולר ו/או כל ציוד או שירות שיוחלט (סעיף 5 להסכם דיגיטל) . הסכם זה נחתם חודשיים לפני מכתב הביטול וחודשיים אחרי שהחלו להופיע האשמות של המשיבה בנוגע ללקיחת 17 המחשבים . בגדר ההסכם מתחייבת המשיבה להעביר לדיגיטל סך של 3.5 מיליון ₪ וכן לספק תשתית לפעילות, לרבות משרדים, שירותי משרד, הנה"ח, מע' לוגיסטיקה, רכש, אחסון ושילוח, ושרותי מעבדה (סעיף 5 להסכם דיגיטל). בתצהירו מצהיר המשיב כי הסך של 3.5. מיליון ₪ אכן הועבר לדיגיטל וכן הועברו לה תשתיות. משום מה בחקירתו הנגדית התכחש המשיב במפורש לאמירה זו בתצהיר ו וטען שהדברים לא נכונים (עמוד 73-71) . התנהלות זו מעלה ספק שוב באמינותו של המשיב.
אני מניחה, בשלב זה של הדיון, ועל פי האמור בהסכם דיגיטל ובתצהיר המשיב, שהסכום אכן הועבר, ובכך ניתן לייחס למשיבים הברחה בסכום ניכר של 3.5 מיליון ₪, אשר נבלעו בדיגיטל. מדובר בסכום עצום שעולה על התחייבות המשיבה למבקשת עהסכם (שעמד כזכור על 3.4 מיליון ₪) . כמו כן הועברו תשתיות, כמו עובדים מהמבקשת לדיגיטל.
נראה כי די בכך כדי לבסס הכבדה. אבל לכך ניתן להוסיף את העובדה המפתיעה משהו, שההסכם עם דיגיטל נכרת בין המשיבה לבין אדרי ואילו בעלי המניות בדיגיטל הם המשיב בעצמו ואדרי. ודוק, לא המשיבה ואדרי. מכאן שהמשיבה נתנה את הסכום והתשתית, אך לא היא מחזיקה במניות דיגיטל, אלא המשיב בעצמו. נראה שאין צורך להוסיף על החשד להברחה שהתנהלות כזו מעוררת.
סיכויי התביעה בשילוב התנהלות המשיב בכל הנוגע לדיגיטל והיעדר כל טענה מבוררת בנוגע למצבם הכלכלי של המשיבים, מניחה את דעתי לבסיס מספק לקיומו של חשש סביר מפני הכבדה במימוש פסק-דין לטובת התובעים, ככל שיינתן.

שיהוי
עוד יש להתייחס לטענת השיהוי. טוענים המשיבים ומסתמכים גם על החלטת רסלר - זכאי כי המבקשים ידעו ולמדו על הברחת הנכסים כבר בחודש אפריל 2021, עם זאת הגישו את בקשת העיקול רק ביולי 2021, ב שיהוי ניכר של שלושה חודשים.
עונים לכך המבקשים כי אכן לקראת סוף חודש אפריל 2021 נודע להם, שהמשיב הקים את דיגיטל וקיים חשש שהחל להעביר לדיגיטל חלק מפעילות המשיבה. בתצהיר שהוגש בתשובה לטענה הצהיר מרום, שלמרות שהיה חשש להברחת נכסים, לא הי ו בידיהם מידע ופרטים , שניתן להביא בפני בית משפט על היקף ההעברה. למראית עין לא ניתן היה להבחין בשינוי ובהעברת פעילות לדיגיטל וכי ספק אם הלקוחות והעובדים היו ערים לכך. התצהיר של ששון , שביסס את נושא ההכבדה, ניתן רק ביום 1.7.2021 וכך הצליחו המבקשים להשיג חשבונית שהפיקה דיגיטל ללקוח של המבקשת רק ביום 29.6.2021 (נספח 12 לבקשת העיקול).
מעבר לכך, אציין כי השיהוי אינו שיקול יחיד במערכה ו'אינו חזות הכל' (ראו למשל רע"א (ת"א) 8537-04-20 דוד טל נ' ברק יצחקי, סעיף 15, 19.4.2020) . בענייננו, שוכנעתי על יסוד החומר שלפניי, לרבות התרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות, כי התנהלותם הדיונית של המבקשים הייתה בתום-לב, ולא שוכנעתי כי בנסיבות אלה בחפשם אחר ראיות לסוגיית ההכבדה יכולים היו לפעול במהירות רבה יותר ולהקדים את הגשת ההליך .
לפיכך אני דוחה את טענת השיהוי.
מאזן הנוחות
אשר לשיקול שעניינו מאזן הנוחות. מכל המקובץ עולה, שלמבקשים אינטרס כבד משקל בהטלת עיקול זמני, אינטרס השואב מקיומה של עילת תביעה לכאורית בגין נזקים נטענים במיליוני ₪ ומקיומו של חשש מבוסס דיו להכבדה במימוש פסק הדין שיינתן.
אל מול זה טוענים המשיבים כי הטלת עיקולים תסב להם נזק, ובפרט – הטלת עיקולים על חשבונות הבנק תפגע בספקים ובעובדים. עיקול נכסי נדל"ן ורכב של המשיב יגרמו לפגיעה ביכולתו להשתמש בהם או למכור ואף יגבילו את יכולתו לקחת הלוואות. אינני מתעלמת מטענות המ שיבים, אך הן בעלות אופי כללי למדיי.
מכאן ששוכנעתי שמאזן הנוחות עומד לטובת המבקשים.
סכום העיקול
לטעמי סך העיקול צריך לעמוד על סכום התמורה שאמור היה להתקבל לו ההסכם היה יוצא לפועל דהיינו 3.4 מיליון ₪ ולכך יש להוסיף סך של 200,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות ולשון הרע .
לפיכך אני מטילה עיקולים על כל הנכסים המפורטים ברישא לבקשת לצו עיקול זמני עד לסכום של 3.6 מיליון ₪.
הוצאות
המשיבים ניהלו הליך במלואו, כפרו בכול, לרבות בקיומה של עיל ת תביעה ואף נערכו חקירות ונטענו סיכומים בעל פה, שהוקלטו ותומללו על פני 118 עמודים. המבקשים הם שהזמינו ואף נשאו בהוצאות ההקלטה. לפיכך במכלול יש לפסוק לטובת המבקשים שכר טרחה בסך של 20,000 ₪ וכן כי המבקשים יישאו בהוצאות הקלטה לתמלול הדיון.

סוף דבר
אני מקבלת את הבקשה בחלקה ומטילה עיקולים על כל הנכסים המפורטים ברישא לבקשה עד לסך של 3.6 מיליון ₪.
המשיבים ימציאו ערבות בנקאית בסך של 50,000 ₪ להבטחת נזקי המשיבים כתוצאה מן העיקול ים.
המשיבים ישלמו יחד ולחוד למבקשים החזר שכר טרחה בסך של 20,000 ₪ וכן ישלמו למשיבים את הוצאות ההקלטה והתמלול על פי חשבונית מס שתומצא לב"כ המשיבים.
ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בסטרייד בע"מ
נתבע: חשבשבת חומרה בע"מ
שופט :
עורכי דין: