ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטוריה בורוביק נגד משרד הפנים :

בפני כבוד השופטת תמר בזק רפפורט

המערערים
1.ויקטוריה בורוביק
2.שמואל נידרהופר
על ידי ב"כ עו"ד יפית וייסבוך ועו"ד גבריאלה גרפינקל

נגד

המשיב
משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה
על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בערר (י-ם) 2855/20 (כבוד הדיין גוגנהיים) במסגרתו נדחה ערר על החלטת המשיב מיום 17.6.2020, לדחות את בקשת המערערת 1 (להלן – המערערת) לקבלת אזרחות על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, מהטעם שבעבר בוטלה אזרחותה של המערערת משום שהושגה במרמה באמצעות הצגת מסמכים כוזבים.
המערערת, אשר נולדה בברית המועצות בשנת 1972, עלתה לישראל ביום 24.2.1993 מכוח חוק השבות, התש"י-1950. אחותה של המערערת עלתה לישראל שנתיים לפניה. לפי הערעור, המערערת, המתגוררת בישראל כ-28 שנים השתקעה בישראל, נשואה לישראלי, מנהלת אורח חיים נורמטיבי ועובדת במשרה קבועה כמנהלת חשבונות, אם לאזרח ישראלי ששירת בצה"ל והתנדב לשירות קרבי חרף היותו בן יחיד, ואיננה מחזיקה בכל אזרחות אחרת.
בשנת 2002 ביקשה גם האם לעלות לישראל, והמשיב מצא כי תעודת הלידה שהגישה על מנת להוכיח את יהדותה, מזויפת. בקשתה של האם לקבלת מעמד עולה, סורבה.
בעקבות גילוי הזיוף, ננקטו הליכים לביטול מעמדן של המערערת ואחותה שעלו לישראל כעשור קודם לכן. בסופו של דבר, בהחלטה מיום 6.6.2005 אומצה המלצת ועדת ענבר לביטול מעמד העולה לבנות המשפחה. תחת מעמד העולה, ביום 21.9.2006 ניתן למערערת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, אשר הוארך מעת לעת עד לשנת 2014. בשנת 2014, לאחר שבנה של העותרת התגייס לצה"ל, ניתן לה רישיון לישיבת קבע בו היא מחזיקה עד היום.
לשלמות התמונה יצוין, כי באותה שנה הגישה אמה של המערערת בקשה למתן מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, וביום 17.12.2015 ניתן לאם רישיון ארעי מסוג א/5, אשר ביום 27.3.2017 השתדרג לרישיון ישיבת קבע. בקשתה של האם להתאזרחות עודנה תלויה ועומדת.
במשך השנים שבה המערערת ועתרה להתאזרחות מכוח סעיף 5 לחוק האזרחות, אך בקשותיה סורבו ואף ערר כנגדן נדחה. כנגד כך הוגשה עתירה לבג"ץ בתיק 9602/17, כשבמקביל, ביום 25.9.2017 נישאה המערערת למערער 2 (להלן – המערער). בפסק דין מיום 22.10.2018 נדחתה העתירה, תוך שבית המשפט ציין כי בשלב זה לא ניתן לערער על ביטול האזרחות שנעשה בשנת 2005 על יסוד תיעוד כוזב. עם זאת, הוצע למערערת לפנות למשיב בבקשה חדשה להתאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, מכוח נישואיה לאזרח ישראלי.
ביום 11.3.2019 שבה המערערת והגישה בקשה להתאזרחות על פי סעיף 5 וסעיף 7 לחוק האזרחות, תוך שציינה כי היא נשואה לאזרח ישראלי עמו היא חיה כ-6 שנים והם מנסים להביא יחד ילדים לעולם.
הבקשה נדחתה, תוך שהוטעם כי אף נוהל 5.2.0008 בדבר "מתן מעמד לזר מכוח נישואין לאזרח ישראלי" קובע, כי ככלל, זר שקיבל מעמד בישראל במרמה ובוטל מעמדו, אינו זכאי לאזרחות ישראלית (פס' 10 להחלטה). נמצא שאין די בעצם נישואי המערערת לאזרח כדי להביא לאישור הבקשה ואין לחרוג מן הכלל ולאשר את הבקשה. בהחלטה צוין שניתנה בה התייחסות לכך שלאחותה של המערערת ניתנה אזרחות ישראלית בהתאם לנסיבות פרטניות שונות שהצדיקו חריגה מן הכלל, וזאת לאחר שעברה הליך מדורג כדין להבדיל מהמערערת (פס' 7 להחלטה). עוד מצויה בהחלטה התייחסות לפסק הדין בעניין אמה של המערערת, אשר לפי ההחלטה אין להשוות לענייננו – שם דובר בשאלה אם לאפשר לה לשהות בישראל לצד בני משפחתה, לעומת המערערת המחזיקה בתושבות קבע בישראל ונהנית מכלל הזכויות הסוציאליות בדומה לאזרח ישראלי (פס' 9-8 להחלטה).
על החלטה זו הוגש ערר, אודותיו נסוב פסק הדין ובגינו הוגש הערעור שלפני.
כעולה מפסק הדין נושא הערעור, למשיבים שיקול דעת רחב בעת בחינת בקשה למתן מעמד, ובכלל כך, ניתן לשקול את העובדה שממי שמעל באמון המדינה וקיבל בה את המעמד הגבוה ביותר במרמה, תישלל הזכות לקבלת מעמד זה בעתיד, כך שלא נפל פגם בהחלטה. הוטעם, בהחלטה ובפסק הדין, כי מן המערערת לא נשלל מעמד קבע, לרבות זכויות סוציאליות מלאות, אלא אך מעמד "אזרח", דבר שלא מצדיק התערבות שיפוטית.
דיון
אחר שעיינתי בכלל החומר שלפניי ונערך דיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות. ההתאזרחות כפי בקשת העותרת מסורה לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים, אשר הטענות שהעלו המערערים לא הראו עילה להתערבות בו. התרשמותי היא כי ההחלטה המנומקת מתייחסת לנסיבות הספציפיות של המערערת ולטענות שהעלתה, ואיננה חורגת ממתחם הסבירות.
טוענים המערערים כי דחיית בקשת המערערת מהווה תוצאה אבסורדית ולא ראויה, שכן היא לא נתנה פרטים כוזבים במרמה. המערערת גדלה כיהודייה ועלתה לישראל בגיל 21 בהסתמך על תעודת הלידה של אמה ובה נכתבה כי היא יהודייה ורק בחלוף עשור נשללה אזרחותה על בסיס טענת הזיוף. נטען כי בערעור מינהלי שהגישו אחותה ואמה של המערערת על ההחלטה שלא ליתן לאם מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, התקבלה העתירה, תוך שצוין, בין היתר, כי "לא הוצגו על ידי המשיב ראיות מינהליות, בדבר היות תעודת הלידה של המערערת 1 [האם – הח"מ] מזויפת או כוללת פרטים כוזבים" (עת"מ 23732-05-15). נטען, כי באמירה זו שבפסק הדין בעניין אמה של המערערת יש לראות משום קביעה חלוטה, כי תעודת הלידה של האם איננה מזויפת, וממילא אין לזקוף לחובת המערערת את האותנטיות של תעודת הלידה מקום שניתן לאמה רישיון קבע, ואין כל ראיה כי הייתה המערערת מודעת בעת עלייתה לטענות אודות תעודת הלידה של אמה.
אין לקבל טענות אלו. בדומה לקביעת בית המשפט העליון בבג"ץ 9602/17 (פס' 9), שם עלתה טענ ות דומ ות, נראה כי בשלב זה אין מקום להרהר אחרי ביטול האזרחות משנת 2005 של המערערת על יסוד התיעוד הכוזב, ביטול שלא נתקף כלל בערכאות בזמנו ( על הקושי שבטענת המערערים עמד כבוד המשנה לנשיאה מלצר בפרוטוקול הדיון שם, עמ' 4 שורות 25-24). אינני סבורה כי הדברים שבעת"מ 23732-05-15 מהווים, כטענת המערערים, קביעה חלוטה בדבר האותנטיות של תעודת הלידה. בית המשפט הנכבד מצא שם כי הסייג הנוגע לתחולת הנוהל על מי שכניסתו לישראל נעשתה על מידע כוזב, לא חל על עניינה של האם, שכניסתה לישראל באשרת ביקור לא נסמכה על מידע כוזב (אלא הבקשה למעמד עולה עשור קודם לכן). משכך, ומשלא מדובר באותו מעמד נבחן (אזרחות לעומת רישיון ישיבת ארעי) אינני סבורה כטענת המערערים שיש בדברים שצוטטו מעת"מ 23732-05-15 כדי להכריע באופן כלשהו באמיתות המסמך בזמן אמת.
משאין לדון בטענות המערערים בדבר התיעוד הכוזב על בסיסה בוטלה האזרחות, הרי שאין שהפסיקה אליה הפנו המערערים בהקשר זה אינה רלבנטית, ואינה מבססת חוסר סבירות שבהחלטה. כך, אינני מקבלת שנפל בפגם בהחלטה בכך שלא ניתן משקל לידיעתה של המערערת בנוגע לתעודת הלידה הכוזבת (בהקשר זה הפנו המערערים לעמ"נ (י-ם) 67209-05-18 סנקולוב נ' שר הפנים (22.12.2019). יוער שממילא לא ברור שיש ללמוד בטענת המערערים מפסק הדין); או שלא ניתן משקל לכך שנטל ההוכחה מוטל על המשיב בקביעה כי תעודה מזויפת (בהקשר זה הפנו המערערים לבג"ץ 394/99 מקסימוב נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין, נח(1) 919 (2003)). בענייננו נקודת המוצא היא ביטול האזרחות, והשאלה העומדת על הפרק היא ההחלטה שלא להעניק אזרחות בהינתן הביטול מחמת זיוף. כאמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה זו, הבאה בגדרי שיקול הדעת הרחב במסור למשיב בעניינים כגון אלו.
טוענים המערערים כי גם אחותה של המערערת עלתה ארצה כשנתיים לפניה, וגם אזרחותה של האחות בוטלה, אלא שבשנת 2013 הוחזרה האזרחות לאחות על בסיס סעיף 7 לחוק האזרחות, כך שמדובר באפליה. נטען כי ההחלטה אינה מתייחסת כנדרש לפסק הדין בתיק 9602/17, אשר לפי המערערים "רמז בבירור" שאין להבחין בין האחיות, שהרי הפנה את המערערת להגיש בקשה לפי סעיף 7 לחוק האזרחות כאחותה. בדיון שנערך לפני הוצג גם פרוטוקול הדיון מבית המשפט העליון, לתמיכה לכאורה בטענה.
סבורה אני כפי שסבר בית הדין (פס' 11 לפסק הדין), כי אין בהצעת בית המשפט העליון שבפסק הדין להגיש בקשה לפי סעיף 7, כדי לקבוע דבר באשר לתוצאת בחינתה על ידי המשיב. בית המשפט הנכבד אך המליץ לפנות למשיב בבקשה מתאימה נוכח שינוי נסיבות. לאחר עיון בפרוטוקול אינני סבורה אחרת (ראו למשל בעמ' 5, שו' 31-33).
המשיב עמד על כך שההחלטה בעניינה של אחותה של המערערת ניתנה בהתאם לנסיבותיה שנבחנו בעניינה, בהתאם לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים ועל כן אין כל אפליה בין השתיים. המשיב עמד על שוני רלוונטי בין האחיות – אחות המערערת נישאה לבן זוגה בטרם בוטלה אזרחותה בשל מרמה, מעמדה בישראל בעת הגשת הבקשה מכוח הנישואים נבע אך מנישואיה, ואזרחותה התקבלה רק 9 שנים לאחריהם, לאחר הליך מדורג שבפועל היה ארוך. לעומתה נישאה המערערת למערער כשנה וחצי לפני הגשת בקשתה, רק לאחר ביטול האזרחות, ולאחר שניתן לה רשיון ישיבת ארעי ששודרג לרישיון ישיבת קבע. כלומר, בעת הגשת הבקשה החזיקה המערערת ברישיון ישיבת קבע שלא מכוח נישואיה.
בהודעת המערערים מיום 24.5.2021 כפרו הם בטענות המשיב בדבר ההליך המדורג בעניינה של האחות. נטען כי ההליך היה קצר מזה הקבוע בנהלים ובפועל שהזמן התארך בין ביטול האזרחות להתאזרחות אחות המערערת בשל המועד בו נעזרה האחות בייצוג משפטי. בכל מקרה, נטען כי פער של 4-3 שנות נישואין אינו שוני רלוונטי – וזאת מאחר שהיו המערערים ידועים בציבור קודם לנישואיהם, ומאחר שאין בפי המשיב כל טענה בנוגע לכנות הקשר.
מקובל עלי כי ההחלטה ופסק הדין עמדו על שוני רלוונטי בין נסיבות ההתאזרחות של האחיות, המצדיק דחיית טענות המערערים בדבר אפליה למיצער בשלב זה . בעוד המערערת לא עברה כל תהליך מדורג, אחותה כן עברה תהליך כזה (מקוצר או ארוך), ואשרתה אושרה מדי שנה, אחר שעברה ראיונות והגישה מסמכים רלוונטיים, ורק לאחר 9 שנות נישואין התאזרחה. כמו כן, המעמד בו החזיקו המערערות בעת הגשת הבקשה לפי סעיף 7 לחוק האזרחות אינו דומה, כך שלעומת אחותה, משמעות ההחלטה בעניינה של המערערת אינו שתיוותר חסרת כל מעמד ונעדרת זכויות אלא שממשיכה היא להחזיק במעמד של תושבת קבע כך שהפגיעה בה מתונה (בג"ץ 9147/08 פלוני נ' שר הפנים, פס' ח (28.12.2009)). בכך יש כדי להצדיק את ההבחנה בין ענייניהן של האחיות, ולשלול את הטענה בדבר אפליה.
לפי טענה נוספת שעלתה בערעור, הכרוכה באמור לעיל, נפל פגם היורד לשורש ההליך המינהלי בכך שהבקשה לא נבחנה בהתאם לנוהל 4.4.0004 "נוהל הטיפול בבקשה להתאזרחות לתושבי קבע הנשואים לאזרחים ישראלים" שהוא הנוהל הרלוונטי; אלא בהתאם לנוהל 5.2.0008, "מתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי". לטענת המערערים, העובדה שלא נבחנה הבקשה לפי הנוהל המתאים, הביאה לכך שלא נשקלו השיקולים הרלוונטיים לבקשה. זאת משום שבהחלטה ניתן משקל שגוי בהחלטה לכך שאחותה של המערערת עברה הליך מדורג, שעה שהמערערת לא נדרשה לכך כי החזיקה ברישיון קבע בעת נישואיה.
אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, בהחלטה אמנם הוטעם כי לפי נוהל 5.2.0008 ככלל, זר שקיבל מעמד בישראל במרמה ובוטל מעמדו, אינו זכאי לאזרחות ישראלית, אך לא נקבע מפורשות כי הבקשה נבחנה לפי נוהל זה. שנית, לא השתכנעתי כי אכן לא נשקלו השיקולים הרלוונטיים לבקשה: שני הנהלים נותנים משקל משמעותי לרכישת אזרחות בעבר במרמה על סמך פרטים כוזבים. כך בסעיף ג(3) לנוהל 4.4.0004 ("אין לאשר התאזרחות למי שבעבר רכש אזרחותו במרמה על סמך פרטים כוזבים") וכך גם בסעיפים ב(11), ה(7) ו-ה(15) לנוהל 5.2.0008 ("ככלל, זר שקיבל מעמד בישראל (אזרחות ישראלית/תושבות קבע) במרמה ו/או בוטל מעמדו, אינו זכאי לקבלת אזרחות ישראלית מכוח נוהל זה בסיומו של ההליך המדורג, אלא יוכל לקבל לכל היותר רישיון לישיבת קבע בישראל"). כאמור לעיל, מצאתי שבצדק נשללה טענת המערערים בדבר אפליה, וזאת מעבר לאמור בהליך המדורג (בכל הנוגע למשל למעמד בו החזיקו האחיות בעת הגשת הבקשה), כך שלא נפל בהחלטה פגם המצדיק בהתערבותה.
טוענים המערערים כי בפסק הדין נפלה שגיאה כשנקבע שאין בפסיקה שאזכרו כדי לתמוך בבקשת ההתאזרחות – עת"מ (מינהליים י-ם) 40293-01-20 דוידוב נ' משרד הפנים (14.9.2020); עת"מ (מינהליים י-ם) 11036-08-20 ריזאקוב נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה (6.1.2021) – שם מדובר בשלילת זכאות לאזרחות מכוח שבות לבעלי עבר פלילי לאחר צינון. אף שאינני סבורה שיש באמור שם כדי לשנות את המסקנה בענייננו משמדובר שם במעמד מכוח שבות, ואילו כאן במעמד מכוח נישואין, אינני שוללת שלחלוף הזמן עשוי להינתן משקל בשקילת בקשה. אמנם, סעיף ג(3) לנוהל 4.4.0004, אשר לפיו טוענים המערערים שהיה לבחון את הבקשה, מתייחס למקרים שבהם יינתן משקל לזמן שחולף, מביטול האזרחות (לו האזרחות התקבלה במרמה בעת שהיה קטין) או מקבלת מעמד קבע (לו התגייר בגיור ממלכתי לאחר שרכש את אזרחותו במרמה) – אך אינו מתייחס למקרי מרמה (ככל הנראה משום שאותו סעיף שולל מתן מעמד במקרים כאלה). אולם אין בכך כדי לשלול את שיקול דעת המשיבים שיופעל בהתאם לנסיבות בעתיד, כפי שתהיינה בפועל, וככל שתוגש בקשה חוזרת.
לסיכום, לא מצאתי כי טענות המערערים מעלות פגם שנפל בהחלטה ובפסק הדין של בית הדין לעררים המצדיק התערבות שיפוטית בהם. בפרט יובהר כי המערערת ממשיכה להחזיק ברישיון ישיבת קבע, ואין משמעות הדברים גירושה מישראל או הותרתה ללא זכויות. דינו של הערעור להידחות אפוא.
נוכח התוצאה יישאו המערערים בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪. הערובה שהופקדה תועבר למשיב לכיסוי החיוב בהוצאות.

ניתן היום, כ"ג אלול תשפ"א, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

תמר בזק רפפורט, שופטת


מעורבים
תובע: ויקטוריה בורוביק
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: