ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אלמליח נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופט אור לרנר

מבקשים

משה אלמליח

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת קנס שמספרה 10156290800 (להלן: "הדו"ח").

המבקש טוען כי נבצר ממנו להגיש בקשה להישפט במועד, מאחר והטיפול בדוח נפל בתקופת סגר כללי בעקבות הקורונה. המבקש סבר כי בתקופות אלו לא ניתן להגיש בקשה להישפט, ניסה ונדחה. כן טוען המבקש כי השארת הרשעתו על כנה תגרום לו לעיוות דין ולא תאפשר לו לקבל את יומו בביהמ"ש.

המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה הבקשה לא הוגשה במועד ואף הוגשה באיחור רב, כן נטען כי אין בפיו של המבקש טענות הגנה ושגגה או סברה אינם מקימו ת עילה להארכה.

דיון והכרעה

דין הבקשה להידחות.

כפי המצוין על גבי הדו"ח, המועד האחרון לתשלום או לשליחת בקשה להישפט הינו 15/2/2021 (ודוק, הסגר השני הסתיים ב-17 באוקטובר ואילו הסגר השלישי החל רק ב-27 בדצמבר 2020 - היינו הייתה תקופה של חודש לפחות לטפל בדו"ח בין שני הסגרים). כן, כעולה מטענות המבקש הדו"ח נמסר לידיו, לכן הגשת הבקשה דנן כחמישה חודשים לאחר המועד האחרון לתשלום הדו"ח לוקה בשיהוי ניכר המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה.

עם כל הכבוד, גם אם המועד האחרון לתשלום נפל בתוך הסגר (ולמבקש היה די והותר זמן להגיש הבקשה לפני כן), אין בפיו של המבקש הסבר לשיהוי שחלף מאז תום הסגר השלישי ועד הגשת הבקשה.

המבקש השתהה בהגשת הבקשה, והמדובר בשיהוי אשר די בו כשלעצמו להצדיק דחיית הבקשה. יפים לעניין דבריו של כבוד הש' דבור בעפ"ת 35639-04-15 (25.5.15):

"בסוף דבריי, רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש, כי, שמירה על הערוצים הפרוצדורליים והמועדים, כפי שהם קיימים בהוראות הדין, מקבלת היא משנה תוקף וחשיבות עליונה, עת מדובר ב"משפטי וענייני תעבורה". המדובר הוא בעורק חיים עיקרי וראשי המחייב השלטת כללים חדים, אחידים וברורים שסטייה מהם תתאפשר רק בהתקיים נסיבות מוצדקות, מבוססות ומיוחדות שבכוחן לפרוץ, במידתיות, את המעטפת הדיונית הקבועה בדין. הסרת המחסומים הפרוצדורליים, באופן שאינו מידתי וללא הצדקה, יכולה להביא ל"שטפון" של בקשות שיש בכוחו כדי להציף כל חלקה טובה במישור התעבורתי" .

מכל מקום, אין די גם, בסברתו של המבקש לעניין הארכת המועדים, שכן "שגגה" או "תקלה" אינם מהווים עילה להארכת המועד להישפט. ראה בהשוואה דברים שנאמרו באשר לביטולו של פס"ד שניתן בהיעדר לפיהם שגגה אשר גרמה לאי התייצבות "אינה מהווה "סיבה מוצדקת לאי התייצבות" לדיון, ואינה מצדיקה ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם" [רע"פ 1446-14 ריאד אסדי (פורסם בנבו) ור' לאחרונה רע"פ 9109/17 מקסים סדובוי (פורסם בנבו)].

מעבר לאמור (ולדרוש), מבקשת המבקש והמסמכים שצורפו לה , בין היתר התצהיר מטעם בא כוחו, לא פורטו המועדים שבהם נשלחו הבקשות למפנ"א, כן לא צורפו אסמכתאות אודות האמור.

זאת ועוד, טענתו הכללית של המבקש כי היא כופר לחלוטין בביצוע העבירה, אין כדי לסייע לו. יפים לעניין דבריו של כבוד הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו), שם טען המערער כי שסיכויי הגנתו גבוהים מבלי לפרטם:

"אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש".

סוף דבר, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"א, 31 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה אלמליח
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: