ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן אורן נגד המוסד לביטוח לאומי :

31 אוגוסט 2021
לפני: כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר
נציג ציבור (עובדים) - גב' סיגל רונן כץ
נציג ציבור (מעסיקים) - מר אילן טל

התובע:
רונן אורן
ע"י ב"כ עו"ד עירן פיינשטיין

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י הלשכה המשפטית תל אביב

החלטה

פתח דבר ותמצית ההליך
התובע, עו"ד במקצועו, אשר עוסק גם בתחומי הייבוא, הגיע לליטא ביום 3 .3.2014 וכאשר נכנס למלון בו היה אמור ללון, נעצר על ידי שלטונות ליטא והוחזק במעצר למשך כ-6 חודשים. לטענת התובע, במהלך המעצר חווה טראומות קשות לרבות התעללות פי זית, כליאה בצינוק, ניסיון אונס וסבל מתנאי מחייה קשים, חוסר שינה ורעב. לטענת התובע, בעקבות המעצר נגרמו לו נזקים נפשיים קשים.
התובע שוחרר בהחלטת בית משפט מיום 25.8.2014.
לטענת התובע, מטרת הנסיעה לליטא, היתה למצוא ספקים שונים לצורך רכישת מוצרים למעסיקו – מר סארי אחמד חסן (להלן - המעסיק) ולכן, יש לקבוע כי ארוע המעצר והנזקים שנגרמו לתובע בגינו, עולים כדי תאונת עבודה.
בהחלטתו מיום 5 .2.2017 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי לא הוכח לדעתו שהמאסר בליטא נגרם תוך כדי ועקב עבודתו של התובע.
התביעה שבפנינו הוגשה במקור ביום 18 .1.2017 אך ביום 9 .3.2017 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה לאחר שקיבל את מכתב הדחייה מיום 5.2.2017. בהתאם להחלטה מיום 9.3.2017 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן באותו יום. הנתבע הגיש כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה.
במסגרת ההליכים המקדמים ניתן ביום 4.2.2018 צו המופנה אל רפובליקת ליטא להמצאת המסמכים הבאים: מסמך המאשר כי התיק הפלילי כנגד התובע נסגר, אישור שחרור הערבות שהופקדה במשרדי התובע הכללי של רפובליקת ליטא.
בהחלטה נוספת מיום 5.9.2018 ולאחר שהמסמכים לא הומצאו לתיק, נקבע דיון אליו הוזמן נציג שגרירות רפובליקת ליטא אשר חוייב להביא עמו את המסמכים המבוקשים. עוד טרם התקיים הדיון, הוגש לתיק ביום 18.12.2018 מכתב מיום 7.12.2018 משגרירות ליטא אל ב"כ התובע עם העתק לבית הדין. על פי המכתב הודיעה שגרירות ליטא כי מכיוון שהתיק דנן אינו קשור לתיק הפלילי / לחקירה כנגד התובע, לא ניתן למסור פרטים ביחס אליהם.
ביום 24.12.2018 התקיים הדיון בפני השופטת הבכירה ע' איצקוביץ והוחלט כי התיק יועבר לשמיעת הוכחות בפני מותב ביחס לפלוגתאות הבאות:
האם ארעה לתובע תאונת עבודה ביום 3.3.2014?
האם קיים קשר סיבתי בין מחלות התובע בתחום הנפשי לבין התאונה הנטענת ומאזן ההשפעות?
האם התביעה התיישנה?
תצהיר התובע הוגש ביום 11.8.2019 ובמקביל ביקש התובע לזמן את מר משה יחזקאל, אשר מסר גם הוא תצהיר, לעדות מטעמו.
דיון ההוכחות בוטל מספר פעמים מסיבות שונות, בעיקר לבקשת התובע והתקיים לבסוף ביום 7.12.2020. בדיון נשמעו עדויות התובע והעד מטעמו והוגשו מוצגים שונים. בסיום הדיון התחייב התבוע להמציא בתוך 14 ימים נוספים אסמכתאות לכך שטיסתו לליטא היתה אכן לצורכי עבודה.
הודעת התובע הוגשה ביום 27.12.2020 ואליה צרף התובע את כרטיסי הטיסה לוילנה וכן מכתב אל מר בוריס פקר מיום 18.2.2014.
ביום 31 .1.2021 הודיע הנתבע כי הוא בחן את המסמכים הנוספים אך הוא נותר בעמדתו, שמעצר התובע לא היה עקב עבודתו.
בהתאם ניתן צו לסיכומי הצדדים.
תמצית טענות הצדדים
לטענת התובע, טיסתו לליטא ב-2.3.2014 היתה לצורך עבודתו עבור המעסיק. הטיסה תוכננה ל-3 ימים בלבד והתובע טס בגפו – עובדות התומכות בכך שמדובר בנסיעת עבודה.
מעצרו של התובע התרחש ביום בו הגיע לליטא על מנת לקשר בין ספקים מקומיים לבין המעסיק. הטיסה לליטא, הנחשבת ל"מעצמה של חמאה וגבינות", נועדה למצוא למעסיק ספקים של חמאה. הוכח כי המעסיק הוא צרכן משמעותי של חמאה, שכן הוא מספק מוצרי אפיה לכ-1,500 קונדטוריות בצפון ישראל. לצורך זה היו לתובע קשרים עם סוכן מקומי בשם בוריס פקר, אותו פגש יחד עם מר יחזקאל מספר חודשים קודם לכן.
מעסיקו של התובע אישר שבזמנים הרלוונטים התובע הועסק אצלו, וכי הטיסה לחו"ל היתה לצורכי עבודתו. הוכח שהתובע קיבל ממעסיקו מדי חודש שכר חודשי והונפקו עבורו תלושי שכר.
הוכח כי מי שגרם למעצרו של התובע, מעצר שווא לטענת התובע, הוא מר פקר אשר עמו היה אמור התובע להיפגש בליטא. התובע הפנה לכך כי צירף מסמכים המעידים שלא הוגש נגדו כתב אישום בליטא והוא לא הורשע בכל עבירה.
על יסוד כל האמור לעיל טוען התובע כי יש לראות בנסיעתו לליטא כנסיעה לצורך עבודה, ובמעצר ככזה שנגרם עקב עבודתו.
לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח קיומו של ארוע תאונתי אשר נגרם תוך כדי ועקב עבודתו.
הנתבע מפנה לכך שבטופס התביעה עליו חתם המעסיק צוין כי התובע סיים לעבוד ביום 1.2.2014, טרם הטיסה לליטא ואף מהרצף התעסוקתי של התובע, כפי שמופיע אצל הנתבע התובע עבד אצל המעסיק עד חודש 1/2014 בלבד ולא חר מכן לא דווח כעובד ולא שולמו בגינו דמי ביטוח. הנתבע מודע לכך שהת ובע צרף לכתב התביעה הודעת מעסיק, בה נרשם שהתובע עבד עבורו עד שנעצר, אולם מכיוון שהמעסיק לא זומן לעדות אין לקבל את הרישום האמור העומד בסתירה לטופס התביעה.
אף שהתובע עו"ד במקצועו, הוא לא חתם על הסכם עבודה שילמד על מועד העסקתו ועל אופי עבודתו. התובע לא הציג כל תיעוד לסיבת הטיסה לליטא או לעניין משא ומתן עם ספקים לליטא. התובע אישר בעדותו שהוא שילם מכיסו עבור הטיסה והשהייה בליטא, דבר המלמד כי עשה זאת לצרכים פרטיים.
לאחר דיון ההוכחות המציא התובע תיעוד מחודש 2/2014 לפיו הוא אמור לטוס לליטא בחודש שלאחר מכן, לצורך עסקים, אך מכתב זה אינו נותן מענה ומידע מספק ביחס למועד ולנסיבותיה הטיסה.
העד מטעם התובע טען שהיה עמו בעבר, בליטא אלא שתדפיס ביקורת הגבולות העלה שאין חפיפה במועדי יציאת התובע והעד מהארץ ובמועדי השהות שלהם בליטא.
התובע נעצר בליטא בגין עבירות של הלבנת הון ולא בגין עבודתו, כפי שעולה מהפרוטוקולים של בית המשפט בליטא. בנוסף, על פי רישום שנערך במסגרת טיפול פסיכולוגי שעבר התובע ביום 30 .9.2014, נרשם מפיו של התובע שלדעתו הוא נעצר בגלל לקוח שהתובע תיוון בינו לבין יהלומן בארץ והיה אמור לקבל עמלת תיווך. יש להעדיף את הגירסה שמסר התובע בטיפול פסיכולוגי סמוך לארוע, מאשר את הגירסה שמסר לצורך ההליך. הנתבע מוסיף ומפנה לכתבות שפורסמו בעניינו של התובע לפיהן התובע חשוד ב"עוקץ לקוחותיו בארץ". בהליך פלילי בעניין אחר שהתנהל כנגד התובע בישראל הודה התו בע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. אף שלא מדובר בנושא הקשור לעבירות המיוחסות בליטא, הוא מלמד על התנהלות התובע.
הנתבע מפנה לסעיף 326 לחוק וטוען כי מדובר במעצר שנערך אגב ניסיון לביצוע פשע ולכן לא קמה לתובע זכאות לגימלה.
דיון והכרעה
הנתבע לא חזר על טענת ההתיישנות במסגרת סיכומיו ועל כן אנו דוחים אותה בזאת (ראו גם סעיף 3 לסיכומי הנתבע).
אין חולק ביחס למעצרו של התובע בליטא החל מיום 3.3.2014 ועד ליום 25.8.2014 ואין חולק כי מדובר באירוע חריג, אשר יכול לעלות כדי תאונת עבודה (כהגדרתה שתובא להלן). המחלוקת בין הצדדים הינה ביחס לשלוש סוגיות עיקריות:
האם התובע היה עובד שכיר במועד המעצר? זאת לנוכח רישום המעסיק על גבי טופס התביעה כי עבודתו של התובע הופסקה ביום 1.2.2014.
האם מעצרו של התובע היה תוך כדי ועקב עבודתו?
האם מעצרו של התובע היה אגב ביצוע פשע?
להלן נכריע במחלוקות האמורות, בהתאם לנטלי ההוכחה על פי דין:
התובע – עובד שכיר במועד מעצרו
המעסיק הינו חברה לשיווק מוצרי אפיה וסיטונאות מזון. המעסיק מייבא מוצרי מזון מחו"ל (הודעת המעסיק לחוקר הנתבע, נת/2, ש' 4, 12).
הנתבע אינו חולק על הטענה כי התובע עבד כשכיר עבור המעסיק, מיום 1.9.2013, כנגד שכר בסך 30,000 ₪ לחודש (אישור מעסיק, נת/1; הודעה לחוקר נת/2, ש' 23). מהראיות שבפנינו עולה שהתובע עבד עבור המעסיק כקניין ולצורך זה טס לחו"ל ואיתר ספקים מתאימים לצרכי המעסיק (נת/2, ש' 19; ש' 76). בנוסף עבד התובע עבור המעסיק כיועץ משפטי וכיועץ אישי לבעלים (שם, ש' 56).
אין חולק שהתובע קיבל את שכרו החודשי מדי חודש והונפקו לו תלוש י שכר (נת/2, ש' 142 ; חלקם צורפו לתביעה). הנתבע אינו חולק על כך שהתובע דווח כעובד המעסיק מאז 9/2013 ועד 1/2014. אף אין חולק כי החל מחודש 2/2014 הופסק הדיווח.
נציין בהקשר זה כי לפי עדות התובע עבודתו של התובע אצל המעסיק נעשתה במקביל לעסקיו כעצמאי (עמ' 10, ש' 13). יחד עם זאת, משהנתבע אינו חולק על היותו של התובע שכיר של המעסיק, איננו נדרשים לבחון סוגיה זו.
התובע אישר בחקירתו שלא קיבל שכר עבור חודש 2/2014 וכי שכרו האחרון היה עבור חודש 1/2014 (עמ' 13-14). יחד עם זאת, התובע העיד שהמעסיק חדל לראות בו עובד רק בעקבות המעצר. המעסיק אישר בהודעה שמסר לחוקר, כי עבודתו של התובע נפסקה רק עקב מעצרו בליטא, שגרם לתובע, בעל כורחו, למעשה "להיעלם", ללא כל הודעה מוקדמת. כאשר נשאל המעסיק בחקירתו מדוע סיים התובע לעבוד אצלו השיב "הוא נעצר בחו"ל על דבר שאני לא מבין אותו..." והמשיך והוסיף כי עבודתו של התובע הופסקה לאחר "שהפסיק לענות לטלפונים" (נת/2, ש' 24).
המעסיק אמנם לא העיד בפנינו אך הודעתו לחוקר הוגשה כמוצג מטעם הנתבע, אשר לא ביקש לסתור את האמור בה בעניין זה בראיות אחרות.
לפיכך –אנו מעדיפים את גרסתו המפורטת של המעסיק בהודעה לחוקר, על פני הרישום בטופס התביעה, לפיו עבודתו של התובע הסתיימה ביום 1.2.2014. אנו קובעים אפוא כי עבודתו של התובע הופסקה בעקבות המעצר בליטא ועל כן בעת המעצר היה התובע עדיין עובד שכיר של המעסיק.

האם התובע נעצר תוך כדי ועקב עבודתו
תאונת עבודה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו " (ההדגשות אינן במקור) . התנאי הראשון שעלינו לבחון הינו אפוא, האם התאונה אירעה תוך כדי העבודה . כפי שנראה להלן, אנו קובעים כי התשובה לכך היא בחיוב. נפרט -
לטענת התובע מטרת הטיסה הנדונה לליטא היתה למצוא ספקים שונים לצורך רכישת מוצרי שמן, חמאה וגבינות למעסיקו. לצורך זה יצר התובע קשר עם ספק מקומי בשם בוריס פקר, אותו פגש בנסיעה קודמת לליטא, כ-8 חודשים לפני הטיסה הנוכחית (סעיפים 3-5 לתצהירו) ואותו נועד לפגוש גם בטיסה הנוכחית . התובע אף פגש את בוריס פקר אשר לווה אותו משדה התעופה למלון, אך שם התובע נעצר.
לתמיכה בעדותו, זימן התובע לעדות את מר משה יחזקאל (להלן – יחזקאל). לפי תצהירו של יחזקאל (הוגש כנספח לתצהיר התובע) הוא פנה אל התובע, אשר היה בעל קשרים ענפים בתחום המזון, על מנת לבצע עסקת רכישה של שמן חמניות ממעסיקו של התובע. יחזקאל והתובע טסו יחד לליטא (מספר חודשים לפני המעצר) ושם פגשו יחד את בוריס פקר, אשר הכיר להם יצרן שמן מקומי. אותה עסקה לא הבשילה , עקב בעיות בלוחות הזמנים. לנוכח הדברים שנפרט להלן, איננו נדרשים ל כלל עדותו של יחזקאל, שכן אין בה כדי להעלות או להוריד לענייננו.
בהודעתו לחוקר לא ידע המעסיק לאשר או לשלול את הטענה שהתובע טס לליטא לצורך עבודתו אצלו (נת/2, ש' 169) . יחד עם זאת, מהודעתו של המעסיק עולה, כי התובע עבד עבורו באופן עצמאי לאתר ספקים מתאימים בחו"ל, מבלי שכל טיסה או פגישה תואמה מראש או הובאה לידיעתו של המעסיק (לדוגמא: נת/2, ש' 201 ; נת/3, ש' 91). כך שבמסגרת היחסים שבין התובע לבין מעסיקו, ייתכן שהתובע ביצע טיסות עבודה שהמעסיק ידע עליהן רק בדיעבד, או אולי אפילו לא ידע עליהן כלל, אם לא הבשילו לכדי עסקה. בעניין זה נציין, שהמעסיק אישר את עדות התובע לפיה שכרו החודשי של התובע כלל החזר הוצאות עבור טיסות לחו"ל, ככל שנדרשו לצורך ביצוע העבודה (נת/2, ש' 76; ש' 115), כך שהתובע היה חופשי להחליט מתי ולאן לטוס לצורכי עבודתו.
יחד עם זאת, התובע אישר בעדותו בפנינו, שבמקביל לעבודתו אצל המעסיק, הוא עבד כעצמאי בתחומים משיקים של ייבוא וסחר ואף לגבי הטיסה הנוכחית, העיד שהיא נועדה הן לשם ענייני המעסיק והן לשם ענייניו הפרטיים, אלא שלטענתו השהות בליטא נועדה לצורכי המעסיק ואילו לאחר מכן תכנן לעבור לפולין לשם עסקיו העצמאיים (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון).
על רקע דברים אלו עולה השאלה – מהן הראיות התומכות בעדות התובע כי טס לליטא לצורך עבודתו עבור המעסיק? התשובה לכך היא – מכתבו של התובע אל מר בוריס פקר, נושא תאריך 18.2.2014, אשר אמנם הוגש לתיק לאחר דיון ההוכחות, אך הנתבע לא התנגד להגשתו. במכתב זה, נרשמו, בין היתר , הדברים הבאים (ההדגשות אינן במקור, מ.נ.ד):
"Following our conversation on the phone from yesterday, I intend to come to Lithuania next month on March in order to discuss with you all the financial issues…of all the products that you offerd me – butter, chese and milk…
As a representative of "Sari-Hassan" and as I explained to you on the phone, our company is very strick with qualities and precise schadu les of deliveries…and we demmand full insurance coverage of the goods whilst transported at sea.
Of course, your prices must be very competative to our suppliers that work with us today.
…"

התובע הגיש את המכתב בליווי אישור משלוח בפקסימילה, מיום 18.2.2014.
הנתבע הגיב למכתב זה וכאמור לא התנגד להגשתו. טענתו היחידה של הנתבע כנגד המכתב היא כי אין בו ראיה לכך שמעצרו של התובע הינו עקב עבודתו ( הודעת הנתבע מיום 31.1.2021; סעיף 21 לסיכומי הנתבע).
אלא שבטרם נבחן את השאלה האם המעצר הינו "עקב" עבודתו של התובע, יש לבחון, כאמור לעיל, את השאלה, האם הטיסה לליטא היתה לצורכי עבודתו של התובע, דהיינו האם המעצר בוצע "תוך כדי" עבודתו של התובע. כעולה מהאמור לעיל, התשובה לשאלה זו הינה בחיוב – במכתבו זו אל מר בוריס פקר, הוכיח התובע את גרסתו, עליה חזר בעקביות לכל אורך הדרך, כי הטיסה לליטא נועדה לשם פגישה עם מר פקר, כאשר התובע מגיע לשם כנציגו של המעסיק ולצרכיו.
לפיכך, אנו קובעים כי מעצרו של התובע בוצע תוך כדי עבודתו של התובע עבור המעסיק, שכן הטיסה הנדונה לליטא, ביום 2.3.2014, נועדה לקידום עסקיו של המעסיק ולמציאת ספקים חלופיים למוצרי החלב שייבא לישראל.
כעת נפנה לבחון האם התאונה אירעה עקב עבודתו של התובע אצל המעסיק – משקבענו כי התאונה (המעצר) אירעה תוך כדי עבודתו של התובע כשכיר עבור המעסיק ומשאין חולק כי מדובר בתאונה שהינה תוצאה של גורמים חיצוניים, הנראים לעין, חלה בעניינו חזקת הסיבתיות הקבועה ברישא לסעיף 83 לחוק, כדלקמן:
"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך;...."
לדידנו, הנתבע לא הרים את הנטל לסתור את חזקת הסיבתיות האמורה ולהוכיח, כי התאונה לא אירעה עקב העבודה, זאת שכן לא הוכחה סיבת המעצר של התובע. התובע עצמו העלה מספר השערות ביחס לסיבת המעצר:
בהודעה לחוקר (נת/3, ש' 116-120) ובעדותו בפנינו (עמ' 23) סבר כי נעצר כי אחד הספקים של המעסיק ניסה לחבל בעבודתו (שנועדה למצוא ספקים חלופיים) .
לפסיכולוג המטפל מסר השערה אחרת, כעולה מרישום מיום 30.9.2014: "טוען שלקוח שלו שם "מכר אותו" מכיוון שהוא הוכנס לכלא וחיפש דרכים לצאת ממנו...שהלקוח שלו היה מעורב בהלבנת הון בינלאומית. רונן כנראה תווך בינו לבין יהלומן בארץ והיה אמור לקבל עמלת מתווך...עסק בחוזים בינלאומיים, מספר שפשוט הושיבו אותו במקום הלקוח שלו שמכר אותו..." (נת/4).
השערה נוספת שעלתה מעדותו של התובע היא שבוריס פקר גרם למעצרו והשערה אחרת היא שנעצר לצורך סחיטת כספים.
התובע העיד כי כל דבריו בעניין זה אינם מהווים אלא השערות (עמ' 25, ש' 3).
בהתאם למסמך שצורף לתצהיר התובע - תרגום החלטה של התובע של החטיבה לפשע מאורגן ושחיתות במשרד התובע הכללי של וילנא, מיום 20.8.2014 - התובע נעצר על רקע חשד לביצוע עסקאות פיננסיות בניגוד לחוק העונשין של רפובליקת ליטא, יחד עם "קבוצה מאורגנת" של אנשים נוספים, ששמותיהם פורטו בהחלטה, בהם בוריס פקר. התובע העיד בפנינו שאין לו כל מעורבות באישומים שהופנו כנגדו וכי פרט לבוריס פקר הוא לא מכיר אף אחד מהשמות האחרים שפורטו באותה החלטה (עמ' 30, ש' 3) ואין בפנינו ראיה סותרת . מכיוון שמאז שנת 2014 ועד היום לא הוגש כנגד התובע כתב אישום על ידי שלטונות ליטא, לא די במסמך זה כדי לקבוע שאכן יש בסיס לרשום בו, שכן באותה מידה ייתכן שזיהוי התובע כמעורב בעבירות הנטענות היה שגוי.
לפיכך, חרף המעצר הממושך וחרף האישומים בגינם, לכאורה, נעצר התובע, משלא הוגש כנגדו כתב אישום , אין בידינו אפשרות לקבוע מה היתה הסיבה האמיתית למעצרו. יחד עם זאת, ניתן לקבוע כי דווקא העובדה שהתובע הוחזק במעצר תקופה כה ממושכת, מבלי שההליכים כנגדו הבשילו לכדי כתב אישום; בהעדר ראיות כלשהן למעורבותו באותן עסקאות פליליות בגינן נעצר לכאורה; ולאחר ששוחרר בערבות, מבלי שהוצגו בפנינו ראיות המלמדות מה גרם לשחרור – כל אלו מעלים ספקות של ממש ביחס לשאל ה האם היתה סיבה ממשית למעצרו של התובע, או שמא מדובר היה במעצר שווא.
הספק בעניין זה פועל לטובת התובע, שכן כאמור - נטל ההוכחה לסתור את חזקת הסיבתיות, מוטל על הנתבע. נפסק כי: "תאונה או פגיעה שארעה תוך כדי עבודה מקימה את החזקה הקבועה בחוק היוצרת את הקשר הסיבתי בין התאונה לעבודה, אף אם סיבותיה לא ברורות לאשורן. במקרה שכזה, עובר הנטל אל כתפי המוסד להוכיח כי התאונה נגרמה שלא "עקב" העבודה..." (עב"ל (ארצי) 144/06 יגאל גוזלנד נ' המוסד לביטוח לאומי , מיום 31.1.2007).
משלא הוכח בפנינו כי המעצר בוצע לא עקב עבודתו של התובע ולאור העובדה ש קיימת אפשרות סבירה – שלא נסתרה – כי מדובר היה במעצר שווא (לרבות האפשרות לטעות בזיהוי) , שהתובע נקלע אליו מחמת הגעתו לליטא, לצורכי המעסיק, אנו קובעים כי הוכח שמעצרו של התובע היה תוך כדי ועקב עבודתו.
תחולת סעיף 326 לחוק
משקבענו כי הוכח שהמעצר מהווה "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק, נותר לבחון את טענת הנתבע כי חל סעיף 326(א) לחוק, שזוהי לשונו:
"חל המקרה המזכה לגמלה, אגב ביצוע או אגב נסיון לבצע פשע בידי הזכאי לאותה גמלה, או כתוצאה מביצוע או נסיון כאמור או בקשר עמם, לא תינתן הגמלה..."
כבר פירטנו לעיל כי לא ניתן לקבוע מה היתה סיבת מעצרו של התובע, או אף האם היתה סיבת אמת למעצר זה. מקל וחומר אפוא, שלא נוכל לקבל את הטענה כי המעצר בוצע אגב ניסיון לביצוע פשע.
לפיכך אנו קובעים כי סעיף 326 לחוק לא חל במקרה הנדון.
סוף דבר
על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי הוכח שמעצרו של התובע בליטא נעשה תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אצל המעסיק.
אשר לשאלת הנזק הנפשי לו טוען התובע, ובשים לב לאופיו הקיצוני של האירוע התאונתי ומישכו – מוצע כי הנתבע יסכים להכיר בנזק נפשי שנגרם לתובע ממעצרו בליטא , תוך שסוגיית מידת הנכות תוכרע על ידי הועדה הרפואית. הסכמה כאמור לא תמנע מהנתבע את האפשרות לערעור על פסק הדין ביחס לקיומו של אירוע תאונתי, ככל שימצא לנכון.
הנתבע ימסור עמדתו ביחס לאמור בסעיף 53 לעיל, בתוך 21 ימים מהיום .
התיק יעלה למתן הוראות נוספות בחלוף המועד.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשפ"א, (31 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' סיגל רונן כץ
נציגת ציבור עובדים

מיכל נעים – דיבנר שופטת

מר אילן טל
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: רונן אורן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: