ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חביב שבתאי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור – דן יחיד

המערער
חביב שבתאי

ע"י ב"כ: עו"ד מאיה בן לולו
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ענבל לש

פסק דין

בפני בית הדין ערעור המערער על החלטת וועדת רשות לדיון בתקנה 17, מיום 25/11/2018, בבקשת המערער לקביעת דיון מחדש בדרגת נכות עקב שינוי בהכנסות [תקנה 17] ואשר לפיה הפגיעה בהכנסותיו של המערער איננה כתוצאה מפגיעה בעבודה.
המשיב טען כי החלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15 נבעה מהחלטה "היה מסוגל לשוב לעבודה כנהג אוטובוס" וכי "יציאת המערער לגמלאות בפברואר 2017 הייתה ללא קשר לפגיעה בשנת 2010 ומשכך לא הופעלה תקנה 15 גם בשל היותו בגמלאות". מאחר ומדובר בוועדה במיום 03/04/2017 הפכה קביעתה חלוטה ללא ערעור.
עוד טען המשיב כי ב-2015 נקבעה נכות ללא החמרה ואף החלטה זו חלוטה. פרישת המערער לטענת המשיב נבעה מהסכמה עם המעסיק ללא קשר לתאונת העבודה.

העובדות
המערער יליד 1954, נפגע בתאונת עבודה בשנת 2010 בגב התחתון.
במועד התאונה שימש המערער כנהג אוטובוס בחברת "אגד", שם הועסק החל משנת 1979.
בשנת 2016 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות בגין התאונה מ-2010. וועדה רפואית העמידה את נכותו הרפואית הצמיתה, בעתיה של התאונה, בשיעור 20% לצמיתות. תחולת הנכות הצמיתה היא מיום 01/05/2011. הוועדה לא קבעה החמרה במצב לאחר מכן.
המערער פרש לגמלאות מעבודתו באגד, בפנסיה תקציבית, ביום 01/02/2017.
הוועדה המליצה שלא להפעיל תקנה 15. וועדה זו מיום 03/04/2017 חלוטה ולא ניתנת לערעור.
הודעת פקיד תביעות (החלטת הוועדה והודעת הפקיד – נספח א' לערעור המערער) נשלחה ביום 28/11/2018 ובקשת המערער הוגשה ביום (כך כתוב על הבקשה) 15/08/2018 (נספח ב' לכתב הערעור) .

המחלוקת
האם פרישת המערער לפנסיה תקציבית קשורה לפגיעה בעבודה משנת 2010.
האם בעקבות ההחמרה במצבו הבריאותי בשנת 2015, ולאור המלצת רופא תעסוקתי, שונה עיסוקו של המערער מנהג לעובד מנהלה [החל מאמצע שנת 2016].
האם נסיבות יציאתו של המערער לפנסיה מצדיקות הפעלת תקנה 15.

הכרעת הדין
טענות המערער בקליפת אגוז
פגיעתו של המערער בשנת 2010 הוכרה כתאונת עבודה ושולמו דמי פגיעה, בתומה שב המערער לעבודה מלאה כנהג אוטובוס, מלבד חופשות מחלה לפרקים. המערער לא הגיש תביעה לדרגת נכות.
כחמש שנים לאחר התאונה בשנת 2015 חלה לטענתו החמרה במצבו הבריאותי והומלץ לתובע, רפואית, שלא לשמש כנהג אוטובוס עקב בעיות גב (מסמכים רפואיים: מסמך מיום 07/07/2015 המרכז הרפואי שערי צדק המציין המלצה להסבת מקצוע; מסמך מיום 15/10/2015 המרכז הרפואי שערי צדק המסכים כי קיים קושי בעבודתו כנהג; מסמך מיום 15/06/2016 המרכז הרפואי שערי צדק, הופנה לייעוץ רופא תעסוקתי בהיעדר התאמה כנהג (צורפו לתצהיר המערער)).
באוקטובר 2015 ניתנה המלצת הרופא התעסוקתי על עבודה חלופית לנוכח בעיות גב "לפי תוצאות ומסקנות הבדיקה הרפואית מיום 01/10/2015 וגם לאחר עיון במסמכים הרפואיים העדכניים שהוצגו בפניי נמצא כי הנ"ל: לדבריו לא מסוגל להמשיך לעבוד כנהג עקב בעיות גב. לדבריו, נעדר מהעבודה לעיתים קרובות וגם חושש מנזק לבריאותו וגם לנוסעים באוטובוס. לפי מכתב מרופא אורתופד ד"ר סבטו מתאריך 07/07/2015 מדובר במצב לאחר שבר חוליה 3L עם דחיסה ופריצת דיסק 5L – 4 L עם סמנים נוירולוגיים (חסר אכילס מימין) המומחה ממליץ להימנע מנהיגה על אוטובוס . אני מצטרף לדעתו. המומחה ממליץ על עבודה חלופית (ללא נהיגה באוטובוס)." (להלן: המלצת הרופא התעסוקתי).(דגש ש.ש.)
לאור המלצה זו לרופא התעסוקתי ולאור המלצת הרופא של אגד לא שובץ המערער לנהיגה (עדות מר אודי בן משה – עמ' 14 ש' 23-27). אין חולק כי המערער הועבר לתפקיד שלא כנהג אך ורק מטעם רפואי ובאישור רופא אגד (עמ' 8 ש 1-5, 22-26).
המערער טען כי לא פוטר עם הכרזתו כמי שאינו כשיר לנהיגה מאחר והשתייך לדור א' על פי הסכמי העבודה באגד ולא ניתן היה לפטרו אלא המעסיק חויב למצוא לו עבודה חלופית בהתאם למגבלותיו וכך הוא עבר לתפקיד פקידותי (עדות מר שלמה כהן ש' 28-29, עדות מר בן משה עמ' 15 ש' 8-12). לטענת המערער העברתו לעבודה של 9 שעות בתפקיד של מניעת עישון ברחבי מתחם התחנה המרכזית, עמידה ממושכת, סיורים בתחנה, עלייה וירידה במדרגות וכן חשיפה לעשן גרמה לפגיעה פיזית ולפיחות במעמדו. בנסיבות אלה נוצרה סביבת עבודה בה העדיף לפרוש "בהסכמה" במקום להתמודד עם סביבת העבודה הקשה שנוצרה (עדות מר כהן – עמ' 11 ש' 29 – עמ' 12 ש' 2). אלמלא כן היה עובד עד גיל 67 ולא פורש בגיל 63.
לטענת המערער חלה ירידה משמעותית בשכרו, היעדר פרמיות בגין נהיגה שאינן משולמות בתפקיד פקידותי, בשיעור של כ-10-15% פחות. (עמ' 12 ש' 3-11, עמ' 15 ש' 13-15).
עוד טען המערער כי אלמלא מצבו הרפואי לא היה מופרש לפנסיה גם לו ביקש זאת, נוכח העלות הגבוהה של ההפרשה לפנסיה. לא היה בבעיות בבית כדי להצדיק הפרשת פנסיה אלא רק ההצדקה הרפואית. כך עלה לגרסתו גם מעדות מר בן משה (עמ' 14 ש' 10-13 ו- 24-27) וכן עדות מר כהן (עמ' 9 ש' 15-21, עמ' 16 ש' 16-23, עמ' 20 ש' 2-9).
המערער טען כי הגם שמתיקו האישי עולה כי במהלך עבודתו היו נגדו תלונות רבות על התנהגות והתנהלות, של לקוחות, וועדות משמעת וועדות פריטטיות, לא היה בכל אלה לאפשר פרישתו מאגד, כפי שהסבירו מר כהן ומר בן משה, מחמת העלות הגבוהה של ההוצאה לגמלאות והיותו של המערער שייך לדור א' בהסכמים הקיבוציים. "ש.אם מישהו מבחינתו כבר ביקש לצאת לפנסיה וסורב, כמו שנאמר הוא לא הנהג הכי "נוח" אז מעבירים אותו לתפקיד אחר לרב קו. ת. לא. רק בגלל שהוא היה רפואי. אני לא נותן פרס למי שהוא נהג לא טוב." (עמ' 15 ש' 24-31) (דגש ש.ש.).
עוד טען המערער כי יציאה לפנסיה אינה הטבה אלא מהווה ירידה משמעותית בהכנסות (עדות מר כהן ש' 22-26). הירידה היא בשיעור של עד כ-30%.
באשר להליכים מול המשיב טען המערער כי רק בשנת 2016 הוגשה תביעה לדרגת נכות לאור ההחמרה ב-2015 והוועדה ייחסה את התחלואה לתאונת העבודה מ-2010. כעולה מלשון הוועדה הראשונה מיום 20/09/2016 "תולדות המקרה והתלונות מפי המערער: מתקשה בכיפוף ובהרמת חפצים, מתקשה בהליכה ובישיבה. אחרי ישיבה של מספר דקות צריך להתיישר. עורך הדין – מוגבל תפקודית, היום עובד בעבודה משרדית." באותה הוועדה נרשם כי המערער עבר לעבודה אחרת רק שלושה חודשים קודם, דהיינו ביוני 2016. הוועדה קיבלה את התיק האורתופדי לפני התאונה ותיעוד נוסף של התאונה והכרטיס הרפואי והצילומים והתכנסה בשלישית בחודש אפריל 2017, שלא בנוכחות המערער, בה קבעה דרגת נכות בשיעור 20% לצמיתות מיום 01/05/2011 "המשך דיונים מיום 20/09/2016 ו-27/11/2016 לא נמצא עבר רלוונטי בתיק קופת חולים מלפני. מצבו קשור לתאונה הנידונה." החלטה זו של הוועדה החלוטה.
לטענת המערער הוועדה ב-2016 קשרה בין ההחמרה ב-2015 לתאונת העבודה והשתלשלות הדברים מול המעסיק מצביעה כי העברתו לתפקיד פקידותי נבעה מהחמרה זו ומכוחם נבעה גם ההפרשה לפנסיה. לכן יש לקבוע כי המערער הופרש לפנסיה עקב תאונת העבודה מ-2010. בנסיבות אלה היה לטענת המערער מקום להפעיל את תקנה 15 מאחר וירדו הכנסותיו במידה ניכרת וכן היה מקום לדון בפנייתו לפי תקנה 17 המאפשרת להגישה בין שנה לחמש שנים מיום שנקבעה דרגת הנכות האחרונה.
עוד טען המערער כי החלטה בעניינו של המערער ניתנה ביום 03/04/2017 על ידי הוועדה, בה נפסקה דרגת נכות בשיעור 20% לצמיתות והוחלט שלא להפעיל את תקנה 15. משכך הגשת התביעה ב-15/08/2018 מכוח תקנה 17 עומדת במועדים הקבועים בתקנות ואין בכך שהנכות נקבעה רטרו ל-2011 כדי לפגוע בלשון התקנה לפיה רשאי להגיש בקשה "מיום שנקבעה לנפגע הדרגה האחרונה." דהיינו לטענת המערער ממועד החלטת הוועדה הרפואית.
המערער הסתמך על עב"ל 197/06 רפי דמארי ססי נ ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (להלן: פסק דין דמארי) שם נפסק שפרק הזמן של חמש שנים מיום קביעת הוועדה יפורש בגמישות.

טענות המשיב בקליפת אגוז
המשיב טען כי עוד טרם דיון ההוכחות ביקש לסכם בשאלה האם ניתן לפתוח החלטה חלוטה וכי המערער לא הגיש תגובה לבקשה זו. לפיכך החלטה של הוועדה מאפריל 2017 הינה חלוטה ונכותו הצמיתה היא מ-2011 לפחות עד מועד הוועדה.
לטענת המשיב אין חולק כי בין 2011 לאפריל 2017 לא חלה החמרה במצבו. לפיכך פרישתו בפנסיה תקציבית מיום 01/02/2017 אינה קשורה לנכותו אלא משיקולי עובד – מעסיק ותוכן הסכם הפרישה. כבר כאן המקום לציין כי יש לקבל טענה זו של המשיב. לא נקבעה החמרה במצבו. לכן כל ההתייחסות היא לתאונה מ2010 לגביה נקבעה נכות צמיתה מ-2011.
לטענת המשיב לא נפלה טעות משפטית או אחרת בהחלטת וועדת הרשות מיום 25/11/2018, עת קבעה שהירידה בהכנסותיו עקב הפרישה אינה כתוצאה מפגיעה בעבודה.
לטענת המשיב את הפרשנות בפסק דין דמארי יש לקיים לנוכח האמירה של כבוד השופט דאז י.פליטמן כי "תכליתה של תקנה 17 הייתה לאפשר דיון מחדש אך ורק בשאלת הפעלת תקנה 15, כשקיים צידוק לכאורי לכך לאחר הדיון בוועדה האחרונה בשיעור הנכות הרפואית." לטענת המשיב לא קיים צידוק לכאורה לדון בשאלת הפעלת תקנה 15 לפי תקנה 17 מאחר ובוועדה מיום 03/04/2017 נקבע כי אין להפעיל את תקנה 15 מאחר ש המערער " מסוגל היה לשוב לעבודתו כנהג אוטובוס" וכן בשל העובדה כי המערער המשיך לעבוד כנהג אוטובוס מספר שנים לאחר הפגיעה ומעבר התפקיד לא נעשה בסמוך לפגיעה , אף לא היציאה לגמלאות. נקדים ונדגיש כי גם טענה זו דינה להתקבל באשר המערער המשיך לעבוד כנהג אוטובוס עד סוף 2015.
עוד טען המשיב כי נכותו נקבעה מיום 01/05/2011 ובעקבות הערר התכנסה בוועדה ביום 25/11/2018 להפעלת תקנה 17. וועדה זו קבעה כי ירידה בהכנסות אינה תוצאה של פגיעה בעבודה ובכך קבעה כי אין צידוק לכאורי לאפשר דיון מחדש בשאלת הפעלת תקנה 15.
המשיב טען כי אף לאחר תאריך התאונה ב-2010 המשיך לעבוד שנים רבות ללא ירידה ניכרת בהכנסות. אף לאחר שינוי התפקיד הירידה הייתה בשיעור 10-15%, פחות על אותן שעות (עדות מר בן משה – עמ' 15 ש' 15) "לא הורידו לו מהשכר כשעבר להיות פקיד. אולי לא על השקל, יכול להיות שטיפ טיפה נפגע, אבל עושים ממוצע של שנים עברו" (עמ' 16 ש' 8).
כפי שנפרט מטה , המערער לא הוכיח "ירידה ניכרת " בהכנסות וודאי לא על פי הגדרת תקנה 15.(ראה עב"ל (ארצי) 180-09 המוסד לביטוח לאומי - שמריה בן אלטא)
ההכנסות שירדו ירדו כתוצאה מהפרישה שנבעה מגורמים אחרים שאינם פגיעה בעבודה, כך לגרסת המשיב.
עוד טען המשיב כי פסיקה דומה ניתנה במקרה של עובד חברת חשמל, שם נקבע כי הסיבה לפרישה אינה נעוצה במצבו הרפואי מהתאונה ותביעתו נדחתה. המשיב טוען כי עיון בתיק האישי של המערער באגד ונוסח הסכם הפרישה מצביעים על הסיבות האמיתיות שאינן התאונה.
המשיב טען כי גם נוסח תקנה 17 אינו מאפשר קבלת התביעה: "... רשאי הנפגע לתבוע מהרשות... לתבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א)". תקנה 15 לתקנות קובעת "הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע, אשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת, ולא לזמן מוגבל, בהכנסותיו."(דגש ש.ש.)

ההיבט הנורמטיבי
באשר לדרך להפעלת תקנה 15 נקבעו הכללים בפסיקה (עב"ל 000599/09 רן מירצקי נ' המוסד לביטוח לאומי, עב"ל 386/07 המוסד לביטוח לאומי נ' פיתוסי). לפי פסיקה זו קיימות שתי אמות מידה לתקנה 15(ב) בבחינת אופן הפעלתה. האחת אובדן מקצוע והשנייה ירידה בהכנסות לא לזמן מוגבל "באשר לאובדן המקצוע – אזי ככל שהמערער לא חזר למקצועו יש לבחון אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו באופן בו עבד קודם לכן. וככל שהתשובה לכך חיובית ובפועל לא חלה ירידה בהכנסתו, אף אם אינו עובד במקצועו – אין להפעיל עליו תקנה 15" .
פס"ד בל (ת"א) 8953-09-17 איתן מדמוני - המוסד לביטוח לאומי , מפי כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר ונ.צ. מר בן קרת ומר מנוביץ , קובע כך:" בפרוטוקול וועדת הרשות צוין מפורשות כי דרגת הנכות היציבה של המערער הינה בשיעור 20% החל מיום 11.13.2013. נתון זה, וכפועל יוצא מכך משך הזמן שחלף עד למועד הפרישה של המערער, עמד בפני הוועדה והוועדה אף התייחסה אליו. במועדים אלו – חלוף 8 שנים ממועד הפגיעה וחלוף שנתיים וחודשיים ממועד קביעת דרגת נכות יציבה – יש בהם כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הירידה בהכנסות המערער, כפי שסברה הוועדה."(דגש ש.ש.)
עוד נקבע בו :"
הלכה פסוקה היא, כי "תכליתה של תקנה 17 היתה, לאפשר דיון מחדש אך ורק בשאלת הפעלת תקנה 15, כשקיים צידוק לכאורי לכך לאחר הדיון בוועדה האחרונה בשיעור הנכות הרפואית. בקשה להפעלת תקנה 15 על פי תקנה 17 כפופה לסד של זמן, ויש להגישה לרשות בין שנה לחמש שנים מיום שנקבעה לנפגע דרגת הנכות האחרונה" (עב"ל (ארצי) 197/06 רפי דמרי – המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6ג, מיום 30.1.2007).
20. באשר לדרך הפעלתה של תקנה 15 לתקנות נקבע, כי "לאחר תיקון תקנה 15 (תיקון התש"ס – 2000, לא במקור) גם אם הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו - אין מקום להגדלת נכותו לפי אותה תקנה, זאת מחד; ומאידך, אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו ולא חזר אליה אזי למרות שחלה ירידה ניכרת בהכנסותיו - אין מקום להגדלת דרגת נכותו על פי אותה התקנה" (עב"ל (ארצי) 180/09 המוסד לביטוח לאומי – שמריה בן אלטא, מיום 11.11.10).
21. עוד נפסק כי "לצורך הפעלת התקנה נדרשים אם כן שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת לחזור לעבודה או לעיסוק שלפני הפגיעה; וירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע בעקבות הפגיעה" (בר"ע (ארצי) 23430-07-13 בני גיבעול – המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.06.14).
22. לאחר ששקלנו היטב את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. נסביר."(דגש במקור )
יפים הדברים ביישומם ככפפה ליד בעניינינו .
המערער נפגע בשנת 2010.החל מינואר 2004, היה במעמד "קשיש" שמשמעו קיצור שעות עבודה ,על פי ההסכם הקיבוצי הקובע 7.24 שעות ליום.(הודעת המערער מיום 24/11/19 אליו צורף תיק אישי של המערער באגד, להלן: תיק אישי). על פי מסמך זה מעמדו מוגדר "מעמד קשיש" וכך היקף עבודתו- נוכח וויתקו באגד. לאחר מכן שודרג מעמדו עוד והשעות הצטמצמו עוד.
על פי התיק האישי המערער ביקש לצאת לפנסיה ב-1/12/13 , לפני שהעבירוהו ולפני ההחמרה הנטענת. באותה עת עדיין היה נהג.
זו לשון המסמך :

ראה גם ע' 4 ש' 28-32 .
לפיכך בקשת המערער לצאת לפנסיה תקציבית לא הייתה כלל בהקשר לתאונה מ-2010 או לתוצאותיה. את התביעה הגיש ב2016 רטרואקטיבית.
המערער אמנם טוען " הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה" (ע' 5 ש' 1) אולם יש להעדיף תוכן המסמך מזמן אמת. אף שהתיק האישי הוגש רק חלקית .
אף לו נקבל גרסתו כי ביקש הקלה הרי שאין זה רק בשל "החמרה" שלא נקבעה כלל, אלא בשל בעיות ביתיות(ע' 5 ש' 7,11) ממילא אין תיעוד להחמרה ב-2013.
עוד, בתיק האישי יש מסמכים רבים הנוגעים לקשיי תפקודו כנהג ללא קשר למצבו הבריאותי(ע' 6 ע' 7 לחקירתו.) כמו כן מצוי בתיק האישי מסמך אודי בן משה מיום 11/5/15 המתייחס לחוסר תפקוד עקב בעיות בבית.
אף לעניין "ההחמרה " שטען מעומת המערער עם מסמכים המצביעים על מחלה מיום 12/7/15 עד 9/9/15 עת כבר היה בעבודה, כחודשיים וחצי , והמערער מתעקש על היעדרות של 5 חודשים (ע' 8 ש' 6-18).
המערער נשאל ביחס להסכם הפרישה מינואר 2017. בו נכתב:"יחסי עובד מעביד הסתיימו מיום 1.1.17 מועד זה לא ישתנה גם מפאת מחלה". דהיינו ההסכם נעשה ללא הרקע של תאונת העבודה מ-2010. זאת גם מחמת שבהסכם יש הפניה לעניין "פנסית נכות " או "אבדן כושר עבודה" והמערער לא הוכיח שהגיש בקשות כאלו לקרן או כי קשר את היציאה לפנסיה מול הקרן לתאונה מ-2010 ולמעשה עד פרישתו לפנסיה .
יתר על כן המערער מעיד:" יצאנו בקבוצה שלי עשרה לפנסיה, כולם פצועים, כולנו עברנו דרך הוועד, שנתן רשימה של אנשים עם פריצות דיסק, עברו ניתוחים, סכרת, כל העשרה שוצאו כל הפצועים מוציאים אותם לפנסיה.כל מי שכשיר ינהג עד גיל 80."(ע' 9 ש' 11-15)(דגש ש.ש.). מתברר איפה כי המערער יצא לפנסיה עם קבוצה. לא כמקרה פרטני הנובע מפגיעה בעבודה. עוד עולה כי היה מו"מ בליווי הועד. יש בכך עוד להרחיק את הטווח של הטענה בדבר קשר סיבתי ליציאה על סמך התאונה מ-2010. תיאורו מדבר על מחלות ואירועים שבגינם פרשו ולא קשורים לעבודה. ה-10 לא הובאו לעדות למרות שטען שיכול להביאם(ע' 9 ש' 17). לפיכך ניתן להקים את החזקה שככל שהיה מעידם, הייתה עדותם קמה נגדו.
מבחינה רפואית המסמך של ד"ר רובינשטיין אלכסנדר מיום 23/7/15 מפרט:

מדובר על "כאבים כרוניים בגב תחתון ובצוואר " אף הCT של השבר הישן מתייחס לשינויים ניווניים. ו"חל שיפור ניכר מאז ביקור קודם" .
מסמכי המערער נלקחו בחשבון ע"י הועדה שקבעה , ובצד קלדידנו כמפורט מטה כי:"

ובהמשך:

הועדה מנמקת הן את אי החלת תקנה 17 והן את תקנה 17 תוך שהיא מציינת במפורש את ההתיחסות למסמכים הרפואיים והיעדר הקשר והן את מסמכי המעסיק והיעדר הקשר הסיבתי.
יש אף התייחסות למעבר לעבודה חלופית.
על פניו שקלה הועדה ולא מצאתי כל טעות משפטית או אחרת בהחלטתה. מטעם זה דין הערעור להידחות.
אך בכך לא די.
טוען המערער כי עדות מר שלמה כהן תומכת בטענתו שיצא על רקע התאונה. אין לקבל טענה זו.
מר כהן מציין: "
"הוא דור א'. הוא הגיע לתפקיד הוא לא יכול לנהוג היתה לו בעיה רפואית. לפי הסכמי עבודה חייבים לתת לו עבודה חלופית. העבודה החלופית הוא לא יכול לעשות ש.נ. ופרמיה זה ירידה בשכר. זה גורם הרגשה לא טובה, לוחץ אותנו ואותו לצאת לפנסיה מבחינת עלות מעסיק, הוא היה אחראי עשן, הסתובב בין האוטובוסים, לכבות את האוטובוסים נא לא לעשן, להסתכל במצלמות חפשו אותו, זה לא טוב, כל מי שבעבודה חלופית שכמוציאים אותו מביאים סטודנטים בגרושים, למה שאגד תשלם סכום של דור א' לתפקידים כאלה? לקחו סטודנטים בשכר של 30 שקל. יצרו סביבת עבודה שגרמה לו לרצות לצאת לפנסיה. בחרו לצאת לפנסיה, אתה מרגיש מושפל שאתה עובד בעבודה חלופית. "
בעדותו לא מציין שהבעיה נבעה מתאונת עבודה, לא מציין מה הבעיה הרפואית. אף לא מציין שההעברה לעבודה חלופית נבעה מתאונת העבודה.
יתר על כן נשאל ספציפית וענה:
"ת כל שיחה כזאת בסוף אמרנו לאיש לך הביתה תשב עם האישה והילדים תחליט מה אתה עושה, הסברתי לו שעדיף לו לצאת אבל נתתי לו לעשות את ההחלטה שלו. כשנותנים לך עבודה חלופית והמעסיק לא רוצה לא כיף לך, לצאת לעבוד צריך להיות גם מרוצה בסוף יום עבודה.
ש. אתה היית מעורב בענייני המערער מול הסניף בהר נוף למה לא רצו שימשיך להיות נהג. או שזה לא קשור אליך.
ת אני לא הייתי מעורב, אם מנהל סניף לא רוצה מישהו.
ש. היו הרבה תלונות על התבטאותו, בסניף הר נוף.
ת. אני לא יודע אם את מדברת על בעיות משמעת. בעיות משמעת יש למלא אנשים, אם לא דיברתי יפה לנוסע, צריך לקבל על הראש. אני לא יודע מה היה שם.
ש. אם מנהל הסניף רואה איחורים, התנהגות לא מוצאת חן בעיניו.
ת. היתה לו בעיה מאד קשה, אשתו היתה מאד חולה, זה השפיע על העבודה, דברתי עם עוזי מנהל הסניף של הר נוף אמרתי תקשיב קח בחשבון שיש אנשים שמביאים את הצרות מהבית לעבודה, בעיות משמעת זה משהו לא נשלט הצרות שיש בבית, ויש הפוך, אנשים שמביאים את הצרות מהעבודה לבית.
אם הוא היה יכול לנהוג הוא היה ממשיך בהר נוף. אי אפשר להזיז מהר נהג מסניף. יש מחסור בנהגים."(ע' 12 ש' 13-27)(דגש ש.ש.)
אף שמר כהן רצה לסייע לתובע בתביעתו , דבריו פורשים את הנסיבות שאינן קשורות כלל לתאונה.נ תנה למערער עבודה חלופית שמאס בה, והיה מכלול נסיבות בלתי תלויות בתאונה סביב סיום עבודתו.
משכך לא התאונה בעבודה יצרה את הפרישה לפנסיה.
מכתב מר בן משה שנכתב לבקשת המערער מנוסח כך:"

ואף מילה על תאונת עבודה כגורם פרישה.
אף מר אודי בן משה מנסה לסייע לתובע, וכדבריו: "
ת. 5 – 5.5 שנים. מסוף 2015 אני מכיר אותו כי כבר לא יכול היה לנהוג באוטובוס, הגיע אליי למדור רפואי ולמשאבי אנוש. בתחילת 2016 הוא היה עם פריצת דיסק תקופה מסוימת בבית, מדור רפואי עדכן אותי. הוא לא עבד חצי שנה בתור נהג ועל פי המלצה של רופאים תעסוקתיים ושל אגד לא שובץ לנהוג יותר ולכן הייתי צריך לדאוג לו לתפקיד, לעבודה לא כנהג . ביוני 2016 שיבצתי אותו לתפקיד פקיד רב קו, תפקיד מזכירותי, כל הזמן הייתי בגדול מבקש להוציא לפנסיה אנשים שהם לא יעילים, הוא היה בגיל מסוים שלא הייתי צריך אותו כפקיד רב קו, הצעתי לו לצאת לפנסיה והוא חפץ בזה גם, בפברואר 2017 הפרשנו אותו לפנסיה תקציבית.
ש. אלמלא הוא היה פקיד ולא היו לו בעיות בריאותיות הוא היה ממשיך לעבוד כנהג עד איזה גיל.
ת. 67, זה הגיל המקסימאלי.
ש. אחרי 67 אין לכם דרכים להעסיק.
ת. לא. מגיעים לפנסיה."(דגש ש.ש.)(ע' 14 ש' 21-28)
על פי עדותו המערער לא יכול היה לנהוג מ-2015, מועד ההחמרה לטענתו. כאמור החמרה כזו לא נקבעה . אולם יכול היה להמשיך לעבוד כי:"
ת. הרופא של אגד הוא רופא ממליץ, הוא מקבל בד"כ את המסמכים של הרופאים המקצועיים, אם הוא חולק עליהם הוא שולח לבדיקות נוספות.
ש. איזה תפקידים אתם מציעים לנהגים שהורדו מהקו.
ת. קופאים, פקידי רב קו, שומרים, מבקרים שבודקים את הנוסעים באוטובוס. אין יותר מידי.
ש. מה קורה כאשר יש יותר מידי אנשים חולים שלא יכולים לנהוג אבל מעט מידי תפקידים להציע להם.
ת. אני חייב תמיד למצוא לדור א', אחד כמו המערער שהוא ותיק, בהתאם להסכם הקיבוצי של אגד. אם הוא היה בדור ב' הוא היה מפוטר והולך הביתה. בגלל שהייתי חייב להעסיק אותו כי הוא היה תקני. שמתי אותו כפקיד גם בלי תקן."(ע' 15 ש' 7-13)

באשר לתהליך מציין:"
"ת. ידענו שנים שהוא רוצה לצאת לפנסיה, בתור נהג אנחנו לא מוצאים לפנסיה. ברגע שהוא כבר לא נהג והוא היה פקיד רב קו, התחיל מו"מ ביני לבין וועד העובדים לגבי הוצאות לפנסיה, באישורו כמובן.
ש. בהסכם בעמוד האחרון יש סימולציה של הפנסיה חודשית שלו.
ת. כן.
ש. הסכום שמצוין שם, כ-6,400 ₪, מה אחוז השכר הזה ביחס לשכרו לו היה ממשיך לעבוד כנהג.
ת. פנסיה זה 70% מהברוטו, כולנו יודעים את זה והוא ידע את זה. גם אם אני יוצא לפנסיה אני מקבל 70% מהברוטו כנהג, לא הורידו לו מהשכר כשעבר להיות פקיד. אולי לא על השקל, יכול להיות שהוא טיפ טיפה נפגע, אבל עושים ממוצע של שנים עברו. "(ע' 16 ש' 1-9)

דהיינו, לא מייד שחדל להיות נהג הוצא לפנסיה, ועדיין הועסק כפקיד.
באשר לירידה בהכנסות לא הוכיח המערער שיעור הירידה. מר בן משה סבר שהירידה לא גדולה לאור ההסכמים המחייבים שמירת שכר. מר כהן העיד על השינוי בשכר אך לא כימת את המשמעות ביחס לתובע.( ע' 12 ש' 8-15) . את עיקר הירידה ייחס ליציאה לגמלאות.
דהיינו שניהם העידו על ירידה במעבר מנהג לתפקיד מנהלי, עקב הפרמיה , אך נוכח ההסכמים אין פגיעה בשכר ומכל מקום נאמרו דברים כללים וללא כימות.
אף בעניין זה לא הרים המערער את נטל ההוכחה בדבר פגיעה בהכנסה עקב התאונה ב-2010. ממילא חדל להיות נהג ב-2016 הרבה אחרי התאונה ובחלוף 5 שנים . מאחר ויש די נימוקים לדחיית התביעה השאלה אם יש למנות 5 שנים מהתאונה, ממועד תחולת הנכות או ממועד קביעת הועדה יהא בה רק תנא דמסייע לדחיית הערעור ואינה נדרשת לגופה.
העיד מר בן משה על התהליך של המערער :
"ת. ברגע שזה לא מגיע לפתחי אינני יודע שיש לו פריצת דיסק.
ש. איך מישהו מגיע לפתחך?
ת. מקרים קיצוניים מגיעים לפתחי, שנהגים לא יכולים להמשיך לנהוג או לחלופין לנהוג פחות שעות ביממה.
ש. אבל מתי זה המקרים הקיצוניים? הוא היה לו מ – 2010?
ת. הרופא של אגד.
ש. מי מחליט שהוא יגש בכלל לרופא של אגד?
ת. כנראה שזה החמיר, אני לא יודע למה הוא לא ניגש, את צריכה לשאול אותו.
ש. בעצם הוא מחליט מתי הוא ניגש.
ת. נכון.
ש. לפני שניה אמרת על ירידה בשעות. נכון?
ת. כן.
ש. מה שקראתי בתיק קצת על הנהלים של אגד ראיתי שבעצם שיש ירידה בשעות ללא קשר למצב רפואי שאתה מגיע לוותק מסוים קוראים לך קשישון ואתה עושה פחות שעות, בגיל 50 קוראים לך קשיש ואתה עושה פחות שעות בדור א'.
ת. אני התכוונתי שרופא עבודה יכול לתת המלצה לעבוד 4 שעות חצי משרה ואז או שאגד משלימים חצי משרה, ביטוח לאומי או קרן הפנסיה, אחת מהאפשרויות. לגבי המעמדות – יום עבודה באגד הוא 8.5 שעות, קשישון – אחרי 25 שנות עבודה – 8 שעות, קשיש מגיל 50- 7.5 שעות, אין קשר לחולים.
ש. כל מי שבריא מעל גיל 50?
ת. יורד ל – 7.5 שעות.
ש. לתובע הייתה המלצה כזאת על 4 שעות מרופא?
ת. לא.
ש. בעצם הוא נהג רגיל, הייתה לו פריצת דיסק נהג רגיל, יום אחד הגיע למדור רפואי ואמרו שיעבור לתפקיד משרדי.
ת. זה תלוי ברופא של אגד.
ש. זה תלוי בגיל?
ת. לא.
ש. אתה יכול להגיד לי מתי, באיזה תאריכים המערער היה אצל רופא של אגד?
ת. (מעיין בתיק האישי של המערער), פברואר 2016, הרופא של אגד הודיע לי שהמערער לא יכול לנהוג.
ש. מתי פעם ראשונה הוא פנה לרופא של אגד?
ת. חודשיים לפני כן, 12.15 הוא כבר לא נהג ועמד בקשר עם המדור הרפואי, ב 02.16 המדור הרפואי הוציא לי מכתב שהוא לא נוהג ולשבץ אותו בתפקיד אחר.
ש. מתי פעם ראשונה הוא פנה לרופא של אגד?
ת. 12.15.
ש. לפני כן לא?
ת. לא. " (ע' 17ש' 13-27)(דגש ש.ש.)
היינו המערער לא חדל לעבוד כנהג ולא פעל לחדול או לצמצם עבודתו כנהג עקב התאונה או בסמוך לה. לראשונה בעניין זה פנה ב-12/15. למערער עצמו לא היה הסבר לכך. לעומת זאת לצאת לגמלאות ביקש כבר ב-2013.
ומוסי ף מר בן משה: "..אם הוא היה נהג יכול להיות שלא היה יוצא לפנסיה" (ע' 20 ש' 6)(דגש ש.ש.) אף בעניין זה לא היה החלטי לאור הרקע של המערער שהוצג בפניו בחקירה הנגדית.

סוף דבר
כפי שנקבע בפסיקה לעיל שני תנאים מצטברים נדרשים בתקנה , האחד חוסר יכולת לחזור לעבודה או לעיסוק שלפני הפגיעה , והשני וירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע בעקבות הפגיעה .
הוכח כי המערער עבד לאחר הפגיעה ב2010 עד דצמבר 2015 לפחות כנהג כלומר לא מתקיים התנאי בתקנה או לפי הפסיקה .
לא הוכח שיעור הירידה בהכנסה עת עבר להיות בתפקיד פקידותי, אף לא הוכח הקשר הסיבתי בין העברתו לתפקיד פקידותי לבין התאונה.
לא הוכח כי היציאה לגמלאות הייתה קשורה בקשר ישיר לתאונה או להחמרה כלשהיא שלא הוכרה כלל .מנגד הוכחו נסיבות רבות אחרות ליציאתו לפנסיה כולל רצונו האישי עוד ב-2013 טרם הגשת התביעה בעניין תאונת העבודה.
נוכח כל האמור לעיל הערעור נדח ה.
בהיותו של המערער פנסיונר ונכה, ולנוכח מצבו המשפחתי, על פי פסיקת בית הדין הארצי הנכבד ולפנים משורת הדין כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, (29 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: חביב שבתאי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: