ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שובל יד החזקות בע"מ נגד עירית אור עקיבא :

לפני כבוד השופטת הדסה אסיף

התובעת

שובל יד החזקות בע"מ ח.פ. 514345982
ע"י ב"כ עו"ד א. פודורובסקי

נגד

הנתבעת
עירית אור עקיבא
ע"י ב"כ עו"ד א. ארונוביץ

החלטה

תיק זה מונח לפני לעיון, בהתאם להחלטתי מיום 27.7.21. לאחר עיון מדוקדק בתיק, באתי להחלטה כי דין התביעה להימחק בהיעדר מעש, באופן סופי, לאחר שהצדדים לא מסרו כל הודעה בדבר התקדמות המו"מ ביניהם, לפי ההחלה הנ"ל, למרות שהמועד לעשות כן חלף ביום 10.8.21, ולמרות הודעתם המשותפת מיום 27.7.21.

לטעמי הצדדים עברו זה מכבר את גבול הטעם הטוב בבקשותיהם החוזרות ונשנות לדחיית ניהול ההליך, בעיקר לצורך ניהול הליכי משא ומתן, תוך שהם חוזרים ומתעלמים מהחלטות מפורשות של בית המשפט, אינם מעדכנים את התיק, יוצרים "סחבת" חסרת כל תכלית, תוך בזבוז משווע של זמן בית המשפט ושל המשאב השיפוטי הציבורי. לא עוד.

יש מקום להרחיב את תמונת ניהול ההליך:

עסקינן בתביעה, שהוגשה בחודש נובמבר 2017, קרי לפני כארבע שנים, לסילוק ידה של הנתבעת משטחה של התובעת , אליו פלשה כנטען כמסיגת גבול, שנים ארוכות קודם להגשת התביעה.

כבר בראשית הדרך, בחודש דצמבר 2017, הוגשה בקשה מוסכמת להארכת המועד להגשת כתב הגנה. המועד הוארך עד 15.1.18 ולאחר מכן הוארך פעם נוספת, לפי בקשה מוסכמת. כתב ההגנה הוגש במרץ 2018.

קדם המשפט הראשון נערך ביום 5.7.18, והצדדים הודיעו על ניהול הליכי משא ומתן לפתרון המחלוקות ביניהם, בדרך חילופי שטחים, כך שהנתבעת תמשיך ותחזיק במקרקעין מושא התביעה ותקצה כנגדם קרקע אחרת לתובעת. בעת ההיא הודיעו הצדדים כי אחת האפשרויות תבחן לאחר קבלת הערכת שמאי. נקבע מועד לעיון בתיק ליום 30.10.18 תוך מתן הוראה לצדדים לעדכן את בית המשפט בדבר תוצאות המו"מ עד אותו מועד.

עולה שהצדדים לא עדכנו את בית המשפט בדבר. ביום 11.12.18 החליטה כבוד השופטת אסיף: "ככל שלא תוגש כל הודעה או בקשה אחרת עד ליום 23.12.18, אורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש". והנה, ביום 19.12.18 ביקשו הצדדים לקבוע מועד נוסף לעיון בתיק תוך עדכון כי לא עלה בידי השמאי להשלים את חוות דעתו ביחס לערך הקרקע. בו ביום נעתרה השופטת אסיף לבקשה וקבעה עיון ליום 20.2.19.

הצדדים הודיעו, ביום 3.2.19, כי דרוש להם פרק זמן של חודש ימים לבחון את חוו"ד השמאי שנמסרה לידם. לאחר מכן, ביום 11.3.19 הודיע ב"כ התובעת כי למעשה דרושים חודשיים ימים. ארכה נוספת, לצורך השלמת המו"מ, ניתנה – עד ליום 21.5.19.

הנה כי כן, עד אותו שלב, הליך שנפתח בנובמבר 2017, לא החל את הבירור הענייני, משך שנה וחצי.

למרבה הצער, התנהלות זו של הצדדים, חזרה על עצמה שוב ושוב. לאחר ארכה נוספת, ביום 21.5.19 הודיעה התובעת כי בחינת חוו"ד של השמאי העלתה כי שגה בנקודות המוצא ולא התייחס לפרק נכבד בהנחיות שנמסרו לו לצורך עריכתה. התבקש פרק זמן נוסף של חודש ימים לצורך הכנת שאלות הבהרה, הערות והארות, ולשם תיקון חווה"ד.

ביום 5.6.19 נבדק התיק ע"י בימ"ש ונקבע שככל ולא יוגש דבר עד 19.6.19 תמחק התביעה בהיעדר מעש. לא הופתעתי מכך שהתובעת חזרה אותה בקשה בדיוק ביום 16.6.19 וביקשה ארכה נוספת עד ליום 31.7.19. חרף התראה נוספת של בית המשפט בדבר מחיקה בהיעדר מעש, חזרה התובעת על אותה הבקשה (עם אותם נימוקים בדיוק) וביקשה לדחות את מועד העיון ל- 15.8.19. מפתיע ככל שיהיה – בית המשפט נעתר שוב וקבע עיון ל- 15.8.19.

ב- 18.8.19 הגישה התובעת הודעה חדשה. הפעם נטען כי קיימת תב"ע הממתינה לאישור (לאחר דיון בהתנגדויות) והדבר עשוי להשפיע על פתרון המחלוקת. לכן התבקשה ארכה נוספת למשך 3 חודשים. בית המשפט נעתר. ברם, בהיעדר כל הודעה, ומתוך מעקב של בית המשפט, ניתנה בדצמבר 2019 ההחלטה הבאה: "התיק עלה בפני במסגרת מעקב. עיון בתיק מעלה שהצדדים לא פעלו בהתאם להחלטה שניתנה ביום 18.08.19. ככל שלא יוגש דבר עד ליום 26.12.19, ייקבע דיון לצורך בחינת המשך ההליכים בתיק. המזכירות תודיע ותעדכן ת.פ". ושוב, הגישה התובעת את אותה הודעה וביקשה לקבוע התיק לעיון בפברואר 2020 ובקשתה נעתרה. ברם, הנסיבות חזרו על עצמן, הצדדים לא הודיעו דבר, ובית המשפט שעיין בתיק קבע מועד לדיון.

לדיון שנערך ב-5.3.20 לא התייצבה הנתבעת. ב"כ התובעת הדגיש כי אינו מבקש נגדה פסק דין בהיעדר התייצבות וביקש לדחות דחייה נוספת לחודש יולי, תוך שציין: "אחרי שנסיים עם השמאי". בית המשפט נעתר, גם בזו הפעם, לבקשה וקבע כי למידה ולא תוגש הודעה, יימחק ההליך בהיעדר מעש.

בעיוני בתיק ביום 16.7.20, הוברר כי הצדדים לא מסרו הודעה כלשהי. נקבע עיון ליום 31.7.20 תוך התראה בדבר מחיקת התביעה. שוב, הוגשה הודעה בדבר המשך מגעים למו"מ בין הצדדים, תוארו הקשיים האובייקטיבים (לשיטתם) במציאת פתרון מחלוקת ונתבקשה ארכה. הבקשה התקבלה בחלקה תוך קביעת עיון לחודש ספטמבר 2020. או אז, הסתבר כי הצדדים לא עדכנו דבר ונקבע מועד לקדם משפט נוסף לצד הוראה לסיום הליכי גילוי מסמכים ושאלונים.

לישיבה ביום 22.10.20 התייצב ב"כ התובעת בגפו והודיע שככל הנראה הנתבעת לא זומנה לדיון. הוא ביקש לקבוע מועד להגשת תצהירי עדות ראשית ובקשתו התקבלה. נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ולהוכחות. יומיים קודם למועד ההוכחות, והגם שהוגשו תצהירים, ביקשו הצדדים את דחיית הדיון וקביעת מועד נוסף לקדם משפט, אך לא ניתנה החלטה בבקשה עד מועד הדיון.

במועד שנקבע להוכחות, 5.5.21, הודיעו הצדדים כי הגיעו להבנה ולפיה המחלוקת בינים תיפתר בדרך של חילופי קרקע ואף הודיעו שקיימת היתכנות לביצוע הסכמה זו בפועל. כן הסכימו על מנגנון פיצוי מקום בו חילופי הקרקע ייצרו פער כספי. עוד הוסכם: "מוסכם שככל ולא נגיע להסדר פשרה או שלא יוגש למתן תוקף של פסק דין, תביעה זו תמחק תוך שכל צד שומר על טענותיו ולא תועלה בשום מקרה טענת התיישנות לגבי התקופה שבין 2010 ועד היום". בהחלטה שניתנה במעמד הצדדים, ביום הדיון, קבעתי: "לעיוני ביום 30.6.21. לכל הותר בית המשפט יקצה פרק זמן של חודש נוסף לאחר המועד הנ"ל, ככל וחלילה עד לאותו מועד לא יוגש הסדר פשרה, ולאחריו, אם הצדדים לא יצליחו לגרום לסילוק המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט, התביעה בתיק זה תמחק באופן סופי".

אם סברנו כי ההליך הגיע לישורת האחרונה, אזי התבדינו. עיון מיוזמת בית המשפט העלה כי שוב, הצדדים, כהרגלם, לא טרחו לעדכן את בית המשפט בדבר התקדמות המגעים ביניהם. על כן, נקבע עיון נוסף ל- 2.8.21 שמא יתחדש דבר מה. ביום 12.7.21 הוגשה הודעת עדכון ולפיה הצדדים ממתינים לתשובות מרמ"י באשר לחילופי הקרקעות. ביום 27.7.21 הגיש ב"כ התובעת הודעה ולפיה נקבעה ישיבה ליום 8.8.21 להמשך בירור היתכנות החלפת הקרקעות. הוא עתר לדחייה של מועד העיון בתיק ל- 5.9.21.

בו ביום הוריתי כי העיון יהיה ביום 10.8.21 ועד אז הצדדים יעדכנו אודות התקדמות המו"מ. ובכן, לא באה הודעה עד היום – 30.8.21. לא ברור אם התקיימה הפגישה ומה היו תוצאותיה. לא ברור עד כה היכן עומד המו"מ בן הצדדים.

הקורא את כל השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, בוודאי יסבור כי הפירוט מכביד ואף משעמם. נכון הדבר.
אולם, לטעמי הוא נחוץ על מנת לסבר את האוזן, ויותר מכך, כי זה מכבר היה מקום למחיקת ההליך בהיעדר מעש, זה מכבר. כי ניתנו אינסוף התראות לצדדים כי ההליך יימחק אם לא יקודם. כי הצדדים עצמם הסכימו שאם לא תבוא התקדמות ההליך יימחק.

לא זו אף זו, מתוך הפירוט הנ"ל עולה בבירור המסקנה, כי מטרת התובעת בהגשת התביעה לא הי יתה באמת הסעד של סילוק היד, כפי שתואר בתביעה, כי אם קיומו של הליך משפטי שיהווה גורם לחץ על הנתבעת, לבוא עמה בדין ובדברים על גורלה של אותה חלקת אדמה התפוסה בידי הנתבעת.

ההיגיון הבריא וניסיון החיים מלמד כי חברה פרטית שפלשו לשטחה שלא כדין, והיא מעוניינת בסילוק הפולש , לא תעכב את ההליך המשפטי משך למעלה משלוש שנים, תסכים ואף תבקש, שוב ושוב, דחיות וארכות לצורך ניהול מו"מ. בוודאי לא לאחר שתצהירי הצדדים הוגשו ונקבע מועד להוכחות.

המסקנה היא, כאמור, כי מטרת התובעת אינה סילוק ידה של הנתבעת כי אם מטרה אחרת, שאינה ממין העניין, שלא לומר ניצול הליכי משפט לרעה.

אין בנאמר משום לדחות על הסף את הרעיון של מגעים בין צדדים, משאים ומתנים, לסילוק מחלוקות שנתגלגלו לפתחו של בית המשפט. דרך כלל יש לברך על נ יסיונות של בעלי דין להביא לפתרון מוסכם, מהיר ויעיל של המחלוקת ביניהם, בין מחוץ לכתלי בית משפט ובין בסיועו. אלא שיש לשרטט את הגבול בין הסביר לבין המופרז והמוגזם.

קל וחומר, כאשר הצדדים הפכו למעשה את בית המשפט למזכירם האישי, כאשר לא פעם ולא פעמיים בית המשפט קבע מועד לעדכון ולא בא כל עדכון. בית המשפט עיין בתיק מיוזמתו לא אחת , חזר ושב, ושוב חזר ושב, להיעתר לבקשות הדחייה ולהארכות מועדים. הכל לשווא.

דומה כי עסקינן במקרה קלאסי של בזבוז זמן ציבורי, שיפוטי, לשווא. לא הועילו 26 החלטות, ולא ארבעה דיונים. הגיעה העת לשם קץ להתנהלות זו. בקצירת האומר, וכפי שכתבתי בהחלטתי מיום 27.7.21: "למותר לציין כי הליכי מו"מ ניתן (ויש יגידו אף ראוי) לקיים גם מבלי שתיק תלוי ועומד בבית המשפט".

נוסף לאמור, אינני רואה כיצד החלטה בדבר מחיקת התביעה תגרום נזק למי מהצדדים, מלבד האגרה ששולמה ולא תוחזר, שכן אין משמעה של המחיקה חסימת דרכה של התובעת לפעול, בהליך חדש ונפרד, ככל ומיצוי המו"מ לא יביא תוצאות, בפרט כאשר הצדדים הסכימו שלא תועלה טענת התיישנות ביחס לשנים שמאז 2010 ועד מאי 2021.

אני מפנה את הצדדים להלכה ברע"א 1378/18 מרדכי מורד נ' עיריית רחובות (24.4.18, פורסם בנבו) וכן ל ה"פ (מרכז) 5478-11-20 מכון ויצמן למדע נ' פקיד שומה פתח תקווה, שם נקבע, בין היתר:

"המשיב בטיעוניו מצא לנכון להזכיר את תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, והתכליות שהוצבו בראשן. חלק א' של התקנות עוסק בעקרונות יסוד, אשר הוצבו בראש התקנות, כמורי כיוון באשר לדרך פרשנותן. בסעיף 5 לתקנות, אשר כותרתו – "איזון אינטרסים", נקבע:
"בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, "אינטרס ציבורי" – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי."
הזמן השיפוטי הוא משאב ציבורי, וכמו כל משאב – הוא מוגבל. על-מנת להגשים את העקרונות החשובים העומדים ביסוד הליך שיפוטי ראוי, שהם, כפי שנקבע בתקנה 1 לתקנות אלה – " ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להגיע לחקר האמת, ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך" – הכרחי לשמור על משאב הזמן – הן של בית המשפט והן של הצדדים ".

לאור כל האמור אני מורה על מחיקת התביעה בהיעדר מעש ובאופן סופי.

אין צו להוצאות, ולפנים משורת הדין, גם לא לקופת אוצר המדינה.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר.


מעורבים
תובע: שובל יד החזקות בע"מ
נתבע: עירית אור עקיבא
שופט :
עורכי דין: