ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעד טל נגד בן מדר :

לפני כבוד הרשם הבכיר ערן אביטל

תובע

אלעד טל
באמצעות ב"כ עו"ד גיא אופיר

נגד

נתבע

בן מדר
באמצעות ב"כ עו"ד יגאל שלפשטיין

פסק-דין

לפניי תביעה בסך 75,000 ₪, שעילתה לשון הרע שפרסם הנתבע על התובע.

בתאריך 29/6/2021, התקיימה לפניי ישיבה מקדמית והצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על יסוד ההנחה שאכן היה בפרסום שיצר הנתבע "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:" חוק איסור לשון הרע"). כמו-כן, הוסכם שלנתבע לא עומדות הגנות המפורטות בחוק, לרבות ההגנה המפורטת בסעיף 14 בחוק איסור לשון הרע ("אמת דיברתי"). הצדדים קבעו שיגישו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין על בסיס כתבי הטענות והסיכומים.

בכל עת רלוונטית לאמור בפסק דין זה, התובע שירת כחייל סדיר בחיל הים והשתתף בקורס ייחודי. הנתבע שירת כחייל סדיר בחיל הים בבסיס באשדוד. בתחילת שנת 2020, הגיע התובע אל בסיס חיל הים באשדוד, כדי לבדוק, בין היתר , את כישוריו והתאמתו להמשך הקורס. הנתבע שירת באותו בסיס והשניים הוצבו על אניית חיל-הים.

יחסי השניים לא עלו יפה ובחלוף כחודשיים ממועד הצבת התובע בבסיס באשדוד, משטרה צבאית ביצעה חקירה על הספינה שבה הם שירתו. בעקבות החקירה, מספר חיילים עוכבו, ככל הנראה בחשד לשימוש בסמים.

לאחר האירוע המתואר, החל הנתבע להאשים את התובע כמי שיזם והוביל לחקירת המשטרה הצבאית, בחיפוש שהיא עשתה על גבי הספינה ובעיכוב החיילים כאמור. הנתבע כינה את התובע בכינוי "מלשן" והאשים אותו שהוא שוטר סמוי. אין מחלוקת, שהנתבע הפיץ שמועות אלו על התובע בקרב החיילים ששהו במחיצת השניים.

התובע טען, כי נוכח פרסומי הנתבע עליו והיותו לכאורה "מלשן", נאלצו מפקדיו להעבירו לבסיס בחיפה, זאת מחשש שיבולע לו.

עם הגעת התובע לבסיס בחיפה, המשיך הנתבע להפיץ ולפרסם שהתובע מלשן המשתף פעולה עם המשטרה הצבאית. הפרסום נעשה באמצעות הודעת מסרון שפורסמה בקבוצת "וו טסאפ" בה שותפים בני מחזור הגיוס של הנתבע, משמע כ- 60 חיילים שמשרתים בבסיסי חיל הים השונים בישראל, שם כתב הנתבע את הדברים הבאים: "אנשי בסיס חיפה מגיע אליכם לספינות צוער קוראים לו אלעד טל, אם הוא מגיע אליכם, תיזהרו, אחותו קצינה במצח והוא מלשן". הנתבע הגיב לכותב אחר בקבוצה, כי התובע הוא זה שהלשין על החיילים שעוכבו לחקירה ובגללו הנתבע הועבר ליחידה אחרת. הנתבע כתב גם ש"הבן זונה הפיל לכם את הסיירת".

התובע חש מצוקה ופנה לנתבע בתחינה שזה יפסיק מלכנות אותו באזני אחרים "מלשן" ו"סמוי", ובשיחה טלפונית שהוקלטה, חזר וביקש שהנתבע יחדל מכך. הנתבע הפנה לו עורף וטען, כי הוא פועל בדרך זו, בשביל להזהיר את החיילים האחרים מפני התובע. הנתבע סירב לדרישת התובע להתנצל לפניו ובשיחה אחת הנתבע אף קצב את מספר השניות בהן היה מוכן לשמוע את התובע. בחלוף הזמן שקצב מראש-ניתק הנתבע את השיחה.

התובע הדגיש, כי בעקבות התקריות ופרסומי הנתבע עליו, נגרם לו נזק ממשי. בין היתר, טען התובע שמפקדיו התרשמו שהוא נכשל בפן החברתי ולכן הדיחו אותו מן הקורס בו נטל חלק.
הן בכתב הגנתו והן בסיכומיו טען הנתבע, כי הסתכסך עם התובע בעקבות העובדה שזה נטל ממנו את מיטתו בספינה והנתבע אף טען שהתובע "התעמר" בו. טענות אלו לא הוכחו והנתבע כאמור ויתר על הליך שמיעת ראיות בתיק.

בסיכומיו הדגיש הנתבע, כי "נראה כי רק המילה "מלשן" עולה לכדי לשון הרע" ואמרות אלו מצד הנתבע, נאמרו, עקב הלחץ הסובייקטיבי והקשיים אותם חווה במסגרת השירות הצבאי ומכל מקום הוא מביע חרטה על מעשיו.

הן בדיון והן בסיכומיו, הדגיש הנתבע, כי הוא מחוסר אמצעים כלכליים והוא נאלץ לתמוך במשפחתו. אחיו נכה ואמו מפרנסת יחידה. הנתבע מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי ויש בכך כדי ללמד על יכולותיו הכלכליות. לכן, לשיטת הנתבע על בית המשפט, להתחשב ולפסוק "את הסכום המינימלי".

הלכה למעשה, הנתבע הודה בביצוע הפרסומים. לא נטען על ידו , בשום שלב, כי אכן התובע פעל להפללת חבריו ליחידה, או שהלשין במועד כלשהו על אודות שימוש בסמים, או שהלשין בכלל.

למקרא כתבי טענות הצדדים ופרוטוקול הדיון מתאריך 29/6/2021, מתחוורת תמונת מצב לפיה, הנתבע הפיץ על התובע, כי מדובר במלשן שפועל עבור המשטרה הצבאית, זאת בסמוך לאחר פעילות המשטרה הצבאית, על גבי אניית חיל הים. הנתבע פעל באופן נמרץ כדי להביא לידיעת החיילים ששירתו עם השניים שהתובע מלשן. הדבר הביא בסופו של יום להעברת התובע לבסיס אחר וכי אז, פעל הנתבע בכתב (באמצעות הודעות בתוכנת וו טסאפ) כדי להזהיר כ- 60 חיילים החברים בקבוצה, מפני התובע.

המוטיב הבולט בפרסומיו של הנתבע על התובע, הוא השימוש במילה "מלשן". הצדדים הסכימו שהשימוש במילה זו מהווה "לשון הרע" כקבוע בחוק איסור לשון הרע , שכן בסעיף 1 (1) לחוק איסור לשון הרע נקבע שלשון הרע הוא כל פרסום העלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה או לעג מצידם".

רצף האירועים מלמד, כי בתקופה בת מספר שבועות (לכל הפחות), הנתבע עשה כל שלאל ידו, כדי להציג את התובע כמי ש הלשין על חבריו ליחידה. הנתבע "הזהיר" את כלל בני מחזור הגיוס שלו מפני התובע ובעשותו כן, הפך את התובע למטרה לבוז ול שנאה.

הצדדים בחרו כאמור למקד את טענותיהם בכתב הסיכומים, מבלי לקיים הליך שמיעת ראיות וזאת מתוך רצון לפשט את ההליך. הנתבע לא העלה טענות הגנה כגון אמת בפרסום, או הגנת תום לב כמפורט בסעיפים 14 ו – 15 לחוק איסור לשון הרע , ומשכך לצד הוכחת הפרסום, נסללת הדרך לדון בסעד לו זכאי התובע שכן, שלב בחינת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע-נחסך.

התובע טוען בסיכומיו, כי הנתבע פעל בזדון מתוך כוונה ברורה לפגוע בשמו הטוב של התובע, להנחית עליו מכה ולהביא לכישלונו. אשר לסכום הפיצוי, מאחר שמדובר בשורה של פרסומים בע"פ ובכתב, בקרב קהילת חיילים, הנזק שנגרם לתובע הוא עצום, הוא עשה עם הנתבע חסד שעה שהעמיד את סכום התביעה על סך 75,000 ₪ בלבד בהתאמה ל "פיצוי ללא הוכחת נזק" לפי סעיף 7א. לחוק איסור לשון הרע . ראיות ממשיות אשר יש בידן להוכיח נזק ממוני לא הוגשו. כך למשל, הטענה לפיה התובע נכשל בקורס , לא הוכחה.

הנתבע טוען בסיכומיו, כי לכל היותר יש להשית עליו פיצוי בסך 5,000 ₪ ולפרוס את הסכום למספר רב של תשלומים וזאת נוכח מצבו הכלכלי ואישי. הנתבע הפנה לע"א (חי') 29675-10-17 בן דוד נ' אמיתי (25.1.19), שם נקבע פיצוי בסך 5,000 ₪, בגין האמרה "מלשן".

חוק איסור לשון הרע מאפשר לפסוק פיצוי לתובע בגין נזק לא ממוני. על אמות מידה ושיעור פסיקת הפיצוי בגין נזק לא ממוני, עמד בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (י-ם) 5452/04 כהן נ' מילר (2.11.04) וקבע, כי :
"להבדיל מנזקי ממון, הניתנים ברגיל לשומה ולתחשיב ברמת דיוק זו או אחרת, הפיצויים עבור נזק שאינו של ממון מבוססים על הערכה כללית ביותר, המבטאת את הגישה המשפטית הראויה להטבת נזקים מסוג זה. זו משקללת את הנתונים הקבועים הרלוונטיים לסוגיה: יחס החברה לתופעה הקלוקלת, נפיצותה והערכים המתנגשים הדורשים איזון לגביה. בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת כמובן גם לנזקים הקונקרטיים-האישיים, לשיעור הפגיעה הישיר והעקיף בעטיו של הפרסום ולטיבו הפוגעני. כך, למשל, יש להביא בחשבון - מבלי להתיימר למצות את הדברים - גם את הגורמים הבאים: היקף הפרסום, טיבו, חומרתו, הבלטתו, נפיצותו, מטרתו (לרבות בחינת השאלה האם נעשה מתוך זדון או מחמת רשלנות ואולי אף משגגה), סגנונו, צורתו ועוד. בהקשר לכך נפסק בפרשת אמר הנ"ל (עמ' 525 מול ג'-ד'): "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, ובהתנהגות הצדדים". גם התנהגות הניזוק והמזיק לפני ואחרי האירוע צריכה להיות רלוונטית להערכת שיעור הפיצויים. כך, למשל, התנצלות מצד המזיק על דברי לשון הרע עשויה לצמצם את שיעור הנזק והפיצויים (סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965). עוד נאמר על-כך בפרשת אמר: "חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (aggravated) בשל התנהגות המזיק".

עינינו הרואות, שעה שעל בית-המשפט לקבוע את סכום הפיצוי שעל הנתבע לשלם לתובע, הרי שיש להתחשב בשיקולים חברתיים עקרוניים, לצד שיקולים פרטניים. יש לבחון את מידת הפגיעה בתובע, במעמד התובע בקהילה אליה השתייך באותה עת ושאליה הופנה לשון הרע. יש להתחשב גם בדרך התנהגות הנתבע לפני ואחרי פרסום לשון-הרע. יש לשקול את היקף הפרסום, חומרתו, מטרתו של הפרסום והאם היה בכוונת המפרסם לפגוע באורח ברור בתובע (להרחבה בסוגית "הכוונה לפגוע" והשלכתה על אודות שיעור הפיצוי ראו: ת"א (ת"א) 56211-03-16 נתניהו ואח' נ' סרנה (11.6.17).

ומן הכלל אל הפרט. כיצד ניישם את הכללים המנחים שלעיל לענייננו? ראשית, מדובר בפרסומים בעל-פה לצד פרסום בכתב . אלו נעשו במשך תקופה בת מספר שבועות. הפרסום מוען ל קבוצת חיילים אליה השתייך התובע והוא נעשה תדיר, על-ידי הנתבע. בעובדה זו, יש להשליך על עוצמת הפגיעה בתובע, במיוחד שכפי שצוין למעלה, לאחר מעבר התובע לבסיס אחר, הנתבע שב ופרסם הודעת ווטסאפ שבה כינה את התובע "מלשן" והזהיר מפניו.

שנית, מדובר ברצף פרסומים אשר יש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע בקרב קבוצת ההתייחסות אליה השתייך התובע. בעת הרלוונטית, התובע שירת יחד עם חבריו ביחידה צבאית קטנה באורח יחסי . התובע הגיע לאנייה (מטבע הדברים מקום מסוגר בו קיים מרקם חברתי עדין וייחודי ), ניסה להשתלב וכי אז הנתבע פעל להכפישו. ברור שהתובע חווה קשיים חברתיים ניכרים שעה שמעל ראשו ענן המלשנות אותו הדביק לו הנתבע יש מאין. ידוע, כי בקרב חיילים המשרתים כתף אל כתף, שורה (בדרך כלל) אווירת רעות. אדם הנחשד במלשנות על חבריו ליחידה, אינו מתקבל יפה , וזאת בלשון המעטה. להרחבה בסוגית פרסום לשון הרע בקרב קבוצת ההתייחסות של התובע ראו: ת"א (י-ם) 11662/05 בן גביר נ' חמיש (4.3.08).

שלישית, כמתואר לעיל, הנתבע פעל בחוסר תום לב. אין עורר, כי הנתבע הפיץ את הפרסומים על אודות התובע, ללא כל ביסוס עובדתי. התובע פנה לנתבע בבקשה שזה יחדל מהתנהגות זו, אולם הנתבע השיב פניו ריקם מתוך זלזול מופגן בתובע.

השיקולים שאוזכרו לעיל פועלים בכיוון של פסיקת פיצוי גבוה.
מאידך גיסא, יש לזכור, כי מדובר בשני צעירים אשר יחסיהם העכורים הובילו את הנתבע לפעול כמתואר בפסק דין זה. הלך הרוח של הנתבע הונע כנראה מחוסר מחשבה על תוצאות מעשיו וייתכן שאף מחוסר מודעות לתוצאות. גילם הצעיר של השניים מהווה שיקול לפסיקת פיצוי שאינו על הצד הגבוה.

עוד יש לתת משקל לכך, כי הפרסום גרם לתובע נזק בתוך המסגרת הצבאית התחומה בזמן ואין לפרסום השפעה ממשית על המשך דרכו מעבר לשירות הצבאי. לפרסום לשון הרע אין השלכה על שגרת חייו של התובע ועל עתידו. הפרסום בווטסאפ אף הוא מוגבל למספר משתמשים ו אחד מהם טען, בניגוד לעמדת הנתבע, שהתובע "לא עשה כלום" והוא "בכלל לא חושד בו". משמע, על אף הפרסום, היו כנראה מספר חיילים שלא התייחסו ברצינות לפרסום הנתבע, או שהאמינו לו.

אף שאיני מקל ראש בביטוי "מלשן" ובקונוטציה השלילית הנלווית לו, עדיין, אין מדובר בביטוי המצוי ב"קצה הסקלה" של הביטויים הפוגעניים ביותר, או המשפילים ביותר. לא נלווה לביטוי הנ"ל נימה, או הקשר אשר היה בהם כדי לעורר אסוציאציה קשה אחרת לגבי התובע.

עוד יש לתת משקל לכך, שהנתבע הביע בסיכומיו התנצלות וחרטה "על האמרות כלפי התובע". הנתבע טען בסיכומיו שהוא פרסם את לשון הרע מחמת לחץ סובייקטיבי בו היה נתון ולנוכח קשיים אותם חווה במקום שירותו. מכל מקום, הנתבע טען שהוא "מביע חרטה על מעשיו" (סעיפים 1 ו 3 בכתב הסיכומים). אמנם מדובר בהתנצלות מאוחרת (הנתבע פסח על הזדמנות מוקדמת לחדול מפרסום לשון הרע ולהתנצל לפני התובע ), אולם גם בשלב מאוחר זה, יש לדעתי להתחשב בחרטת הנתבע ובהתנצלותו.

עוד יש מקום לתת משקל לכך, שהנתבע הוא אדם פרטי שאינו בעל יכולת כלכלית משופרת. בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.08), נקבע שבעת פסיקת הפיצוי יש להתחשב גם בזהות המפרסם וביכולותיו הכלכליות. על כגון דא, עמדה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בקבעה (שם) כי:
"יש משמעות מסוימת לא רק לזהות הנפגע אלא גם לזהות המפרסם, להתנהגותו בהקשר לעוולת לשון הרע, למעמדו החברתי והכלכלי, ולהיקף יכולתו לעמוד בתשלום הפיצוי. האפקט ההרתעתי והחינוכי שבמרכיב הפיצוי על עוולת לשון הרע אינו דומה כאשר המפרסם הוא גוף עתיר יכולת לעומת אדם פרטי, שיכולתו הכלכלית מוגבלת. יש להבחין לענין זה בין מפרסם לשון הרע שהוא אדם פרטי, לבין גוף מאוגד, שפרסומיו עומדים בלב פעילותו העיסקית, והוא מפיק רווחים מן הפרסום, ולעיתים מפיק רווח מיוחד גם מפרסום בעל אופי פוגעני. יש להבחין לענין זה בין מפרסם - יחיד או תאגיד - רב אמצעים ויכולת כלכלית, לבין מפרסם - יחיד או תאגיד - דל אמצעים, שהשתת פיצוי גבוה במיוחד עליו עלולה לפגוע בו פגיעה אנושה ובלתי מידתית, שהיא מעבר למידה הנדרשת לצורך השגת המטרה העונשית, הרתעתית והחינוכית שבפסיקת הפיצוי".

בת"א (י-ם) 11662/05 בן גביר נ' חמיש (4.3.08), נפסק לטובת שני התובעים סך 30,000 ₪ לאחר שנקבע, כי פרסום לפיו נתבע 1 הוא סוכן שב"כ מהווה לשון הרע בקרב קבוצת ההשתייכות של התובעים. מדובר היה במספר ניכר של פרסומים שנעשו באמצעות האינטרנט, כמו כן, התובע 1 הגדיר עצמו כאיש ציבור.

בתמ"ש (כפר סבא) 24983/04 רודריגז נ' בראון (13.1.08) התבססה תביעתו של התובע על ציטוטים מפיה של הנתבעת – כי התובע הינו "כלומניק" "אינווליד" "פראנק פארך" "לוזר" וכו' – אשר פורסמו במדור רכילותי בעיתון. נפסק לזכות התובע פיצוי בסך 50,000 ₪.

בתא"מ (חיפה) 13361-12-18 זגה נ' רבוך (10.7.19) נפסק לתובע (בעל מכון כושר) שכונה במרשתת "רמאי ושקרן" פי צוי בסך 9,000 ₪. בית המשפט התחשב גם במצבה הכלכלי של הנתבעת שם.

מכלול השיקולים דלעיל, הוביל אותו למסקנה שעל הנתבע לפצות את התובע בסך 18,000 ₪. פיצוי זה משקף לדעתי את עוצמת הפגיעה בתובע ומתוך הכרה והבנה שהפרסום על אודות התובע, גרם לו עצב ועגמת נפש רבה. מצד שני , סכום הפיצוי משקף התחשבות בנסיבותיו הכלליות של המקרה ובנתבע. כל זאת, בהתאם לכללים אשר קיבלו ביטוי בפסק-דין זה.
לאור אופן ניהולו היעיל של ההליך, אני פוסק לזכות התובע הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לכן, יתווספו להם רכיבי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלעד טל
נתבע: בן מדר
שופט :
עורכי דין: