ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל שחם נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יוסף יוספי

התובע:
גיל שחם
ע"י ב"כ: עו"ד מיטל נ אמן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

החלטה

1. התובע, רופא שיניים במקצועו, ביקש להכיר בפגיעותיו בעמוד השדרה הצווארי ובידיו כפגיעה בעבו דה לפי הלכת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע.

2. לאחר קיום מסכת ראיות, ניתן תוקף של פסק דין (חלקי) להודעת הנתבע לפיה הכיר הוא במחלת ה- CTS ואצבע הדק כפגיעה בעבודה. לפיכך, נותרה במחלוקת סוגיית עמוד השדרה הצווארי.

3. לאחר קיום מסכת ראיות הציגו הצדדים את סיכומיהם בכתב, וזאת רק לעניין עמוד השדרה הצווארי.

4. לטענת התובע, ביצע הוא תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר במסגרת עבודתו אשר גרמו לו לכאבים ולמגבלה בתנועה. התובע הסביר מדוע נדרש הוא לבצע פעמים רבות תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף ויישור הצוואר, וכן הטייתו לצדדים. התובע אף הסביר כי הוא לא יכול לעבוד בצורה סטטית, ותיאר את אופי עבודתו שמצריך ביצוע הטיית הראש. הסיוע של הסייעת אינו מייתר את הטיית הצוואר. התובע אף הסביר כי מדובר בתנועות של הצוואר ולא של הגוף, וכן שהו א מרים את ידיו מעל גובה הכתפיים, דבר המגביר את העומס על הצ וואר. התובע עבד במשך 25 שנים בתדירות גבוהה במספר מקומות בעת ובעונה אחת. לפיכך, יש למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה הצווארית לתנועות החוזרות ונשנות של הצוואר אותן נאלץ לבצע במסגרת עבודתו.

5. לטענת הנתבע, התובע עבד לאורך השנים עם סייעות שיניים אשר היו מסייעות לו בהנגשת הציוד, כך שהצורך להזיז את הצוואר פחת וממילא אין מדובר בתנועה צווארית מבודדת, אלא בהפניית כל הגוף לצורך לקיחת ציוד או פעולה אחרת. התובע ביצע פעולות אלו לעיתים ובתדירות מצומצמת. התובע ביצע טיפולים שונים ומגוונים. הסבירות כי נדרש לפעולה צווארית כל דקה הינה מוגזמת עד מאוד.

דיון והכרעה

6. באשר לסוגיית המיקרוטראומה כבר נקבע בפסיקה כי:

"שימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

ראו: דב"ע (ארצי) מד/90-0 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93.

יש לאבחן בין פעילות שחוזרת על עצמה, הכוללת מספר רב של תנועות, לבין התנועות המרכיבות אותה.

ראו : עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח – המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.00).

בפרשת אריה כספי נקבע, כי עבודתו של המערער הייתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות הקשורות בגידול הפרחים. אולם, כל פעולה שכזאת הייתה מורכבת מתנועות מגוונות. כפי שעלה מתצהירו של המערער שם, הוא ביצע "את כל העבודה הפיסית הכרוכה בגידול הפרחים, לרבות שתילה ... קטיף, מיון, אריזה, העמסה על משאיות.. ", וזאת לעיתים בכיפוף לעיתים בעמידה וכו'. משכך הם הדברים, נפסק שם כי עבודתו של המערער לא חייבה ביצוע רציף מתמשך של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן זו לזו במהלך יום עבודתו.

ראו: עב"ל (ארצי) 208/03 כספי - המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.10.05).

לאחרונה ניתן על ידי בית הדין הארצי פסק דין בפרשת זוהר, במסגרתו נקבע בהאי לישנא:

"על התנאים לקיומה של פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה כבר שנינו וחזרנו בפסקי דין רבים:
"תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לנזק אצל המבוטח (עב"ל (ארצי) 317/98 המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע 523, 533 (להלן – עניין יניב).
כמו כן נקבע, כי:
"יסודות של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה..., בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה הינם שניים, דהיינו, האירוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב עבודה והנזק הבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה כזו...לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה"
(עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.7.00).

בנוסף, הובהר בפסיקה, כי התנועות צריכות אמנם להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו "זהות במהותן, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק ממשי (בג"צ 4690/07 המוסד לביטוח לאומי – בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ"ג (2) תשנ"ט (1999) 529, 541 – 542; עניין יניב, עמ 534 – 533.

כן נקבע בנוגע לתדירות הפעולות החוזרות, כי, "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עניין יניב, עמוד 533), הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות מסויימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עב"ל (ארצי) 465/07 יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07)".

ראו: עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.12, פיסקה 5(ב) לפסק הדין) (ההדגשות במקור).

כמו כן ראו:

עב"ל 317/97 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי – יניב, פד"ע לב 523.
דב"ע מז/ 128-0 (ארצי) פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225.
עב"ל 440/97 (ארצי) רוחקיס - המוסד לביטוח לאומי (מיום 2/8/99).

7. מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה, כי התובע עבד במשך 25 שנים כרופא שיניים במספר מקומות הן כעצמאי וכן כשכיר , שישה ימים בשבוע למעט ב-3 השנים האחרונות לעבודתו, עת עבד 4 ימים בשבוע. התובע עבד 5-14 שעות ביום וטיפל גם בילדים וגם במבוגרים.

למעשה, האמור בתצהירו של התובע נותר איתן גם לאחר חקירתו הנגדית. מעדותו של התובע , שנמצאה מהימנה, עלה כי ביצע תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר במסגרת עבודתו. התובע הסביר מדוע הוא נדרש להסיט את הצוואר פעמים רבות במהלך העבודה. כך למשל , כאשר הוא נדרש לקחת כלי אותו מגישה הסייעת או כדי לבחון את שי ני המטופל, ראשו וגופו כדי לוודא שאין תגובות חריגות. בנוסף, נדרש הוא להביט במסך כדי לראות את צילומי השיניים. יצוין, כי הנני מקבל את גירסת התובע לפיה נדרש הוא להזיז את הצוואר לאור אילוצי המרחב. גם בזמן הטיפול בלקוח נדרש התובע לרכון לעברו ולעבוד כשידיו מעל גובה הכתפיים.
מכל האמור לעיל עולה, כי התובע נדרש להניע את צווארו בתנועות של כיפוף ויישור הצוואר, לרבות הטייה של הצוואר לצדדים בתדירות גבוהה לאורך כל יום העבודה.

8. החלטה על מינוי מומחה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, (30 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: גיל שחם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: