ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דימטרי ממציס נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת שירי שפר

המבקש

דימטרי ממציס

נגד

המשיבה
מדינת ישראל
משטרת ישראל-פניות נהגים

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה. המבקש לא טרח לפרט המועד בו התקבלה ההודעה מן המרכז לגביית קנסות אודות צבירת החוב ובכך נמנע מלתת הסבר ראוי לשיהוי בהגשת בקשה זו.

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח מספר 30154486317 וזאת בהתאם לסמכותי מכ וח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

על פי האמור בדוח, ביום 09/09/20 קיבל המבקש את הדוח לידיו לאחר שביצע עבירת תנועה (שימוש אסור בטלפון נייד). בגוף הדוח צוין כי המועד האחרון להגשת בקשה להישפט הינו 08/12/20, שהוא המועד האחרון שנקבע בחוק לתשלום הקנס.

לטענת המבקש פנה במועדים הקבועים בחוק בבקשה להישפט. עוד נטען בבקשה לחוסרים בראיות. המבקש צירף לבקשתו תצהיר התומך בבקשה.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בדוח אותו קיבל המבקש ביד, כי לא התקבלה במשטרת ישראל בקש ה להישפט – אך כן נרשמה פניה של אדם אחר מיום 28/02/21 המבקש להסב הדוח על שמו.

השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים שלהן:
האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.
השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.
טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) .

אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.
ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. הטענות העובדתיות הן ברורות.

בחנתי את טענותיו של המבקש:

אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בדוח אשר נמסר למבקש ביד בעת ביצוע העבירה לכאורה. המבקש טען כי הגיש בקשה להישפט במועד – אך לא פרט כלל בתצהירו מועד הגשת הבקשה ובאיזו דרך נקט (אם בדואר רשום ואם באמצעות אתר המשטרה באינטרנט) ואף לא צרף לבקשתו כל אסמכתא. הדברים נאמרו בעלמא ולא שוכנעתי כי יש בהם ממש.
בנסיבות אלו – לא שוכנעתי כי אכן ביקש להישפט במועד .

בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:
"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

טענה כללית כי המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2573/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

אציין כי מתגובת המאשימה עולה כי קיימת פניה באתר המשטרה מיום 28/02/21 של אחר המבקש להסב הדוח על שמו. העתק הפניה לא צורף – ולכן לא נדרשתי לטענה זו.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה. המבקש לא טרח לפרט המועד בו התקבלה ההודעה מן המרכז לגביית קנסות אודות צבירת החוב ובכך נמנע מלתת הסבר ראוי לשיהוי בהגשת בקשה זו.

לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דימטרי ממציס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: