ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איילון חברה לביטוח בע"מ נגד טזלה וורקה :

בפני כבוד הנשיא רון שפירא

מבקשות

  1. איילון חברה לביטוח בע"מ
  2. חנאן כיוף

ע"י ב"כ עו"ד רוית גיא דרור ואח'

נגד

משיב

טזלה וורקה

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה אילנה הדר) שניתן ביום 16.08.21 במסגרת ת"ק 43445-02-21 ובמסגרתו נקבע כי המבקשת 2 (אשר נהגה ברכב המבוטח על ידי המבקשת 1) אחראית לתאונה באופן ש-80% מהאחריות לתאונה חלים עליה ו-20% חלים על המשיב, שכן נקבע שהמבקשת נסעה צמוד לשמאל שלה כאשר המשיב נסע צמוד לימין שלו והיכולת למנוע את התאונה, לו הייתה המבקשת נוסעת בצד ימין של הנתיב, הייתה באופן משמעותי יותר בידיה.

יצוין כי בקשת רשות ערעור זו הוגשה לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"). בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק הדין של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין ז ה. בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 148(ב) לתקנות אני סבור כי אין צורך אף לנמק החלטה זו בדבר דחיית בקשת רשות הערעור וזאת מאחר שלא נפלה בפסק דינו של בימ"ש קמא טעות בממצאים העובדתיים, במסקנה המשפטית או בחוק. עם זאת אנמק בקצרה.

פסק דינו של בימ"ש קמא וטענות המבקשות בתמצית:
המשיב הגיש לבימ"ש קמא כתב תביעה נגד המבקשות ובמסגרתו טען כי בתאריך 01.10.2020 נסע בעוספייה עם רכבו בעיקול. המקום הוא צר ורכב הנהוג בידי המשיבה הגיע ממולו בנסיעה ישרה. הוא בלם והמבקשת פגעה בחזית רכבו. המבקשות טענו כי המבקשת 2 נסעה ישר בכביש צר מאוד אשר בסופו יש עיקול ימינה כאשר רכב המשיב הגיע ממולה נכנס לעיקול הדרך ללא הבחנה תוך כדי סטייה לנתיב המבקשת ופגע ברכב המבקשת בחזית צד ימין.

בימ"ש קמא קיים דיון במהלכו הוצגו סרטונים ממצלמת הדרך של רכב המשיב (התובע שם) וממצלמת אבטחה של השכנים. כן הוצגו נזקי הרכבים. בימ"ש קמא ציין כי בסרטון רואים את רכב המשיבה מגיע בכביש צר מתעקל וממש לפני העיקול ימינה מגיע מולה רכב המשיב ומתרחשת התנגשות חזיתית. בימ"ש קמא ציין כי מצד ימין של הכביש יש גדר ברזנט וכן פס צר של צמחייה ואילו משמאל יש גדר בנויה. צוין כי כאשר עוצרים את הסרטון שבריר שניה לפני התאונה ניתן לראות שהמשיב מצוי צמוד לימין מבחינתו ואילו המשיבה מצויה צמוד לשמאל מבחינתה ליד גדר ההפרדה, כאשר מצד ימין יש גם שטח כביש נוסף וגם את הצמחייה. בנוסף למוצגים שהוצגו, ה צדדים תיארו את האירוע בפני בימ"ש קמא .

בימ"ש קמא קבע בפסק הדין כי לאחר שעיין במוצגים שהוצגו ובחומר שבתיק ובשני הסרטונים ממצלמות שצילמו את התאונה מבחוץ ומתוך מצלמת הדרך של רכב המשיב (התובע), עולה מהסרטונים כי המשיב נכנס לעיקול כשהוא צמוד לצד ימין של הדרך ומאידך עולה שהמבקשת 2 נסעה כשהיא צמודה לגדר שנמצאת משמאלה. טענותיה לפיהן יש בדרך בליטות או מפגעים אחרים שלא מאפשרים היצמדות לימין לא נתמכו בדבר וטענותיה בעניין זה לא התקבלו. נקבע כי לו הייתה המבקשת 2 נצמדת לימין, לכל הפחות, על החלק של האספלט שלא לומר על חלק הצמחייה שהוא נמוך מאוד ושטוח כמו דשא, ייתכן שהתאונה הייתה נמנעת. כמו כן, נקבע כי היות שהתאונה אירעה כשהמשיב היה עמוק יותר בתוך העיקול מאשר המבקשת, האפשרות למנוע את התאונה הייתה יותר בידי המבקשת מאשר בידי המשיב. עוד נקבע כי הסבריו של המשיב באשר לאירועים שלאחר התאונה ולמו"מ שנוהל בינו לבין בעלה של המבקשת, אמנם אין בהם כדי להשפיע על קביעת האחריות לתאונה, אולם הם הגיוניים ומתקבלים על הדעת ואילו המבקשת לא הביאה לעדות את בעלה שניהל את המו"מ על מנת שניתן יהיה להבין את התמונה הכללית של מה שהתרחש. לכן, ובשים לב למיקום הרכבים בסמוך לאחר התאונה, נקבע כממצא עובדתי שהמשיב נסע צמוד לימין שלו בעוד שהמבקשת נסעה צמוד לשמאל שלה. לכן נקבע כי האחריות לתאונה מתחלקת באופן ש-80% מהאחריות לתאונה חלים על המבקשת ו-20% חלים על המשיב, שכן היכולת למנוע את התאונה לו הייתה המבקשת נוסעת בצד ימין של הנתיב, הייתה באופן משמעותי יותר בידי המבקשת.

המבקשות טוענות כי יש להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא שכן נפל בו פגם היורד לשורש העניין. נטען כי הכביש בו נסעו רכבי הצדדים היה ללא נתיבים או תמרורים ולכן שגה בימ"ש קמא עת שקבע כי היכולת למנוע את התאונה לו הייתה המבקשת נוסעת בצד ימין של הנתיב הייתה באופן משמעותי יותר בידי המבקשת. נטען כי מדובר בקביעה עובדתית שגויה וניתן לראות בסרטונים שהוצגו כי מיקומו של רכב המשיב כלל אינו רלוונטי לאחריותו לקרות התאונה ולגרימת נזקי התאונה, אלא מראה על פזיזות ונהיגה בקלות דעת. נטען כי המשיב אף שילם למבקשת 2 והדבר מעיד על כך כי הוא מודע לאחריותו לתאונה. עוד נטען כי המצלמה המראה את התאונה מחוץ לביתו של אחד השכנים ניצבת בזווית מטעה אשר מראה כאילו שרכב המבקשות צמוד לשמאל כאשר בפועל רכב המבקשות היה באמצע הכביש. לכן נטען כי לכל הפחות היה מקום לחלק את האחריות באופן שווה.

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.
ראשית יצוין כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. זאת מעצם קביעת החריג לפיו ערעור אינו בזכות אלא מותנה בקבלת רשות מבית המשפט [ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")] והכל במטרה להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רע"א 7064/17 יהונתן ארד נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ (11.12.2018) ; רע"א 1032/20 עופר שיינברג נ' סלון אפי בע"מ (06.05.2020)].

שנית, לא מצאתי במקרה זה כי נפל בפסק דינו של בימ"ש קמא פגם מהותי הדורש התערבות ערכאת הערעור.

כאמור, בימ"ש קמא קבע, לאחר שעיין בסרטונים ובמוצגים שהוצגו ושמע את הצדדים, כי עולה מהסרטונים כי המשיב נכנס לעיקול כשהוא צמוד לצד ימין של הדרך ומאידך המבקשת 2 נסעה כשהיא צמודה לגדר שנמצאת משמאלה. יצוין כי צפיתי בסרטון אליו הפנו המבקשות ואכן כפי שציין בימ"ש קמא ניתן לראות כי רכב המשיב צמוד לצד ימין של הדרך ורכב המבקשת צמוד לצד שמאל. על כן, סבורני כי בצדק קבע בימ"ש קמא כי לו הייתה המבקשת נצמדת לימין, ייתכן שהתאונה הייתה נמנעת. לכן בצדק נקבעה חלוקת האחריות בנוגע לתאונה שבנדון.

בנסיבות העניין, פסק דינו של בימ"ש קמא בעניין זה נראה סביר ואין מקום להתערב בו או ליתן רשות ערעור, הן מאחר שמדובר בממצאים עו בדתיים שאין מקום להתערב בהם, והן לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. זאת הגם שבשים לב להוראות תקנה 5 לתקנות וחובת בית המשפט לשקול גם את האינטרס הציבורי של חיסכון במשאבי זמן ועלויות המערכת המשפטית יש מקום, במקרים המתאימים, לחייב בהוצאות לאוצר המדינה וזאת גם במקרים בהם לא נדרשה תגובה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.
ניתנה היום, כ"ב אלול תשפ"א, 30 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא


מעורבים
תובע: איילון חברה לביטוח בע"מ
נתבע: טזלה וורקה
שופט :
עורכי דין: