ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהים אלבחירי נגד ג.א.ן. תברואה בע"מ :

לפני: כבוד השופט יוחנן כהן

התובע:
אברהים אלבחירי
ע"י ב"כ: עו"ד שניר בר זוהר

-
הנתבעת:
ג.א.ן. תברואה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד חני פסח

פסק דין

1. מר אלבחירי אברהים (להלן: "התובע"), הגיש את התביעה דנן, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סכומים שונים בגין זכויות המגיעות לו לטענתו, בקשר לתקופת עבודתו אצלה וכן בקשר לסיומה.

ג.א.ן. תברואה בע"מ (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה"), הכחישה את טענות התובע וטענה כי אין היא חבה לו דבר והוא קיבל את מלוא זכויותיו הסוציאליות ומשכורותיו ועל כן ביקשה כי בית הדין ידחה את תביעתו על כל רכיביה.

2. מהלך הדיון

בתאריך 15.11.20 התקיים דיון מוקדם, לפני כבוד הנשיא – השופט שמואל טננבוים, בו הודיעו ב"כ הצדדים כי לא הגיעו להסדר וביקשו לקבוע את התיק להוכחות.

בתאריך 16.12.20, התקיימה בפני ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובע ומנכ"ל החברה – מר יצחק נגרין.

בסיום ישיבת ההוכחות נקצבו לצדדים מועדים להגיש סיכומיהם. התובע הגיש סיכומיו ביום 31.12.20, והנתבעת הגישה סיכומיה ביום 31.1.21.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מהעדויות ומהראיות:

א. הנתבעת הינה חברה פרטית הרשומה כדין העוסקת במתן שירותי פנוי אשפה, ואשר בתקופה הרלוונטית הפעילה מוסך בו בוצעו טיפולים לרכבי החברה.

ב. התובע עבד בשירות הנתבעת החל מיום 16.6.19 ועד ליום 21.2.20 (8 חודשים).

ג. ביום 5.1.20 זומן התובע לשיחת שימוע אשר מועדה 7.1.20, במוסך החברה בבאר טוביה, בנוכחות מנהל עבודה מר גדעון תמם ומנהל תפעול מר יורם יפרח.

ד. ביום 7.1.20 התקיימה שיחת השימוע ובה הודע לתובע כי מכיוון שהחברה עוברת שינויים, ואחד השינויים הינו – סגירת המוסך בבאר טוביה, עקב סיום התקשרות עם משכיר המקום; החברה נאלצת להפסיק את עבודתו של התובע, תוך מתן הודעה מוקדמת החל מיום 7.1.20. התובע התבקש להמשיך לעבוד במסגרת תפקידו בחברה עד ליום 10.2.20. התובע הסכים לכך, ומנהל העבודה – גדעון הודיע על הסיכום לפיו, התובע מסיים את עבודתו בחברה ביום 10.2.20.

ה. ביום 10.2.20 הוציאה הנתבעת מכתב לתובע הנושא כותרת "סיום התקשרות" ובו הודיעה לו כדלהלן:

"הריני להודיעך על סיום עבודתך בחברתנו 'ג.א.ן תברואה בע"מ' החל מתאריך 10.2.20, זמן זה כולל זמן הודעה מוקדמת ע"פ חוק".

4. להלן הפלוגתאות בהן יש להכריע:

א. האם על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים?

ב. מה היה שכרו הקובע של התובע?

ג. האם זכאי התובע להפרשות לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות, ואם כן לכמה?

ד. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד?

ה. האם זכאי התובע לגמול בגין שעות נוספות, ואם כן לכמה?

ו. האם זכאי התובע לשכר עבודה עבור חודש 2/2020, ואם כן לכמה?

5. יש לציין כי בכתב התביעה תבע התובע דמי הודעה מוקדמת (בסך 2,904 ₪) ודמי ביגוד (בסך 500 ₪), אולם רכיבים אלה נזנחו במסגרת סיכומיו ועל כן, דין התביעה בנוגע לרכיבים אלה – להידחות.

6. האם על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים?

לטענת התובע, על הנתבעת חלות הוראות צו ההרחבה בענף המוסכים 1995. הנתבעת העסיקה את התובע כעובד שכיר בתיקונים ושירותים לכלי רכב בהתאם להגדרת "מוסך" בצו ההרחבה בענף המוסכים ועל כן, חל על הצדדים צו ההרחבה כאמור, ועל כן התובע זכאי לזכויות סוציאליות בהתאם לצו ההרחבה.

7. לטענת הנתבעת, התובע הועסק במוסך אשר אותו שכרה הנתבעת, לשם ביצוע טיפולים ותיקונים ברכבים שבבעלותה הפרטית, ומעולם לא ניתן כל שירות ו/או בוצע כל טיפול ברכבים מלבד רכבי הנתבעת בלבד. הטיפולים שבוצעו במוסך של הנתבעת אינם טיפולים בעלי אופי מקצועי, אלא טיפולים נקודתיים כמו החלפת שמנים, נורות, תדלוק וכו', ומשכך אין לראות את המקום בו עסק התובע כ"מוסך".

8. בהתאם לפסיקה, שאלת תחולתו של צו הרחבה היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית, לגבי סיווג עסקו של המעסיק, דהיינו עיקר הפעילות המבוצעת במפעלו של המעסיק (ע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי – לילה עבד לעיל , [פורסם בנבו] מיום 9.7.00; דב"ע (ארצי) נג/3-125 אלכס שרר – רהיטי דימור בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע כ"ז 158 (1993)).

נטל ההוכחה בדבר תחולת הסכם קיבוצי וצו הרחבה הוא על הטוען לכך (דב"ע (ארצי) שנ/1-7 אליקים הדי – אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ , [פורסם בנבו] פד"ע כ"ג 45 (1991)).

9. צו ההרחבה בענף המוסכים חל על כל העובדים והמעבידים בענף המוסכים, למעט חריגים שאינם לענייננו (עובדים שתנאי עבודתם מוסדרים בהסכם קיבוצי; עובדי חברת המשקם; עובדים עם מגבלות).

על פי הוראותיו של צו ההרחבה, הוגדר "מוסך" כדלקמן:

"מקום עבודה וכל מוסך המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב וחלקיהם", ואילו "עובד" הוגדר: "כל עובד המועסק במוסכים לרבות נוער עובד".

10. במסגרת חקירתו הראשית העיד התובע כי ביצע במוסך עבודות כגון, ברקסים, גלגלים, תיקונים, פנסים, צינורות הידראולי (פרוטוקול מיום 16.12.20, עמ' 3, ש' 25-26).

במהלך חקירתו הראשית צירף התובע תמונות שצולמו במהלך עבודתו (נספח א' לסיכומי התובע). בחקירתו הנגדית בתשובותיו לשאלות בא כוח הנתבעת, ציין כי הוא התקבל לעבוד במוסך כמכונאי והוא אינו יודע במה עוסקת החברה, בעבודתו במוסך טיפל במשאיות של החברה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 11-16).

11. מנכ"ל החברה – מר נגרין העיד כי במוסך החברה נתנו שירותי לרכבי החברה בלבד, כגון: "מנורות, הידראוליקה, צינור התפוצץ, בוכנה להחליף, מסגרות קצת" (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 19-20). כאשר נשאל מר נגרין מה היתה עבודתו של התובע, השיב: "העבודה שלו היתה חלק מעובדי התחזוקה במוסך". כאשר נתבקש לפרט את עיסוקיו, העיד כי התובע היה "מפרק מנורות, מחליף שמן, מפרק בוכנה, מצלם את עצמו בזמן העבודה...".

היות ומנכ"ל החברה העלה את נושא הצילום, נפנה לכך שמר נגרין העיד כי במוסך החברה לא היו "ליפטים" (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 17-18), ואילו מהתמונות שצירף התובע עלה כי הרכבים בהם טיפל התובע במוסך החברה היו מטופלים כשהם על "ליפט".

12. לאחר שבחנתי את הראיות ואת טענות הצדדים, הוכח כי על היחסים בין התובע לנתבעת חל צו ההרחבה בענף המוסכים, ואבאר.

13. מעדותו של מר נגרין עלה, בבירור, כי הנתבעת עוסקת גם במתן שירותים לכלי רכב ותיקונם, לפיכך ולנוכח הגדרת "מוסך" ו"עובד" בצו ההרחבה, שאינה מגבילה תחולתו למוסכים המעניקים מגוון שירותי תיקונים לרכב, אלא הוא חל על כל "מקום עבודה... המעסיק עובדים שכירים בתיקונים ושירותים לכלי רכב", הריני מקבל את טענת התובע לפיה צו ההרחבה חל על יחסי הצדדים.

בנוסף ולנוכח הגדרת "עובד" – " כל עובד המועסק במוסכים"... כמופיע בצו ההרחבה, אין עוד נפקות לשאלה מה היה תפקידו של התובע בנתבעת והאם הוא היה עובד תחזוקה שעסק בעבודות שונות במוסך או שמא כטענת התובע הוא עבד כמכונאי רכב במוסך.

14. משהוכח כי המוסך בו הועסק התובע שייך לנתבעת והוא מהווה חלק אינטרגלי מעיסוקה של הנתבעת, המסקנה המתבקשת הינה כי על היחסים בין התובע העובד במוסך לבין הנתבעת חלות הוראות צו ההרחבה. העובדה כי לנתבעת יש עיסוקים נוספים – שירותי פינוי אשפה, אינה מאיינת את תחולת צו ההרחבה על היחסים בין התובע לנתבעת.

15. הנתבעת בסיכומיה מפנה לפסק דין בדמ"ש (חי') 5893-06 זיוד זיאד עווד נ' ורדי י.מ בע"מ (להלן: "פסק דין עווד"). פסק דין עווד אינו יכול לסייע לנתבעת מהטעמים הבאים:

בפסק דין עווד נדונה שאלת תחולת צו ההרחבה של ענף הניקיון על עובדי חברה לפינוי אשפה והובלתה. ביה"ד בחן את עיקר עיסוקה של החברה וקבע כי פינוי פחי האשפה וריקונם לתוך משאית להובלת הזבל, אינה הופכת את הנתבעת כחברה העוסקת בשירותי ניקיון.

בענייננו, ה"מפעל" בו מועסק התובע הוא יחידה בפני עצמה ואין מחלוקת כי הוא בגדר מוסך.

אין מניעה כי על מעסיק העוסק בכמה עיסוקים יחול יותר מצו הרחבה אחד, הכל בהתאם לנסיבות.

16. המסקנה איפוא, כי על היחסים בין התובע והנתבעת חל צו ההרחבה בענף המוסכים.

מה היה השכר הקובע של התובע?

17. לטענת התובע, עיון בתלושי השכר שלו מעלה כי שכרו החודשי הממוצע הינו בסך של 6,020 ₪ בגין משרה מלאה (182 שעות בחודש). על כן, שכרו השעתי הינו בסך של 33 ₪ ושכרו היומי הינו בסך של 264 ₪ (8 * 33 ₪) (סעיף 9 לכתב התביעה).

18. בכתב ההגנה (אשר מהווה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, עמ' 3 לפרוטוקול), אישרה הנתבעת את האמור בסעיף 9 לכתב התביעה (סעיף 42 לכתב ההגנה).

19. משמע, שכרו החודשי הקובע של התובע עמד על סך של 6,020 ₪, ושכרו השעתי הינו בסך 33 ₪ (182 / 6,020 ₪).

הפרשות לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות

20. בהתאם לפרק 17 לצו ההרחבה בענף המוסכים, זכאי התובע להפרשות של המעסיק לפנסיה, לתגמולים בשיעור 6.5% משכרו, למן היום הראשון לעבודתו. התובע טוען, כי בגין כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת היה זכאי לסך של 3,130 ₪ בגין הפרשות לפנסיה.

21. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא הפרישה עבור התובע לקרן פנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות.

22. נוכח השכר הקובע של התובע ותקופת עבודתו, זכאי התובע לסך של 3,130 ₪ בגין הפרשות לקרן פנסיה (6.5% * 6,020 ₪ * 8 חודשים).

23. בהתאם לפרק 22 לצו ההרחבה בענף המוסכים, היה על הנתבעת להפריש בעבור רכיב הפיצויים תגמול בשיעור 6% מגובה שכרו החודשי, מן היום הראשון לעבודת.

24. נוכח השכר הקובע של התובע ותקופת עבודתו, זכאי התובע לסך של 2,890 ₪ בגין הפרשות לפיצויים (6,020 ₪ * 6% * 8 חודשים).

25. בהתאם לפרק 26 לצו ההרחבה בענף המוסכים, היה על הנתבעת לפתוח לתובע קרן השתלמות ולהפריש אליה כל חודש, 0.2% משכרו הקובע.

26. נוכח השכר הקובע של התובע ותקופת עבודתו, זכאי התובע לסך של 96 ₪ בגין קרן השתלמות (0.2% * 6,020 ₪ * 8 חודשים).

הודעה לעובד

27. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי הנתבעת לא המציאה לו הודעה על פירוט תנאי העסקתו וביקש לפצותו בסכום של 2,500 ₪.

28. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מסמך הודעה לתובע בדבר תנאי עבודתו שהונפק בתאריך 16.6.19 (נספח 1 לכתב ההגנה), ביחד עם כרטיס עובד, מסמכים עליהם טענה כי התובע חתם.

29. במהלך חקירתו הראשית, טען התובע כי החתימה המופיעה על טופס 101 הינה חתימתו, אולם החתימה המופיעה על טופס הודעה לעובד אינה חתימתו (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 22-26).

30. קיים קושי לקבל את טענות הנתבעת, שעה שמבדיקת תלושי השכר עולה כי השכר החודשי אשר שולם לתובע בהתאם לתלושי השכר שונה מהשכר שהיה על הנתבעת לשלם לתובע בהתאם להודעה לעובד. בעוד בטופס הודעה לעובד נרשם כי שכרו החודשי הוא "6,200 ₪ + דלק" (סעיף 5 לנספח 1 לכתב ההגנה), הרי שבתלושי השכר נרשם שכר חודשי של 6,020 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). בנוסף, הטופס אינו מפרט את סוגי התשלומים שמשולמים לתובע בגין זכויותיו הסוציאליות (חופשה, הבראה) ואף לא נרשם אם התובע עובד 5 ימים או 6 ימים בשבוע.

31. נוכח האמור, מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), בסך 2,000 ₪.

שעות נוספות

32. התובע טען כי עבד כ-10 שעות לכל הפחות, בכל יום וזאת בממוצע של 18 ימי עבודה בחודש, אולם שולם לו שכר בחסר בגין השעות הנוספות. התובע הפנה לדו"ח הנוכחות של חודש אוקטובר 2019, ממנו עולה כי עבד 14 שעות נוספות (125%) אולם בתלוש השכר לאותו חודש נרשם כי עבד רק 0.5 שעות נוספות. התובע הפנה לתלוש שכר יולי 2019, שם נרשם כי עבד 210 שעות בחודש (כלומר 28 שעות נוספות), אולם קיבל שכר רק בגין 23 שעות נוספות.

התובע טען כי שכרו הקובע הינו 33 ₪ לשעה ולפי תחשיב שערך המתבסס על טענתו ל-10 שעות עבודה ביום, ולאחר קיזוז הסכומים ששילמה לו הנתבעת בגין שעות נוספות (3,427 ₪), זכאי הוא לסך של 8,453 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה).

33. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא שעות עבודתו לרבות שעות נוספות. בסיכומיה בכתב לא התייחסה כלל לרכיב התביעה לגמול שעות נוספות.

34. מר נגרין נשאל במסגרת חקירתו הנגדית, שאלות בנוגע לשכר הקובע והתשלום בגין שעות נוספות, אולם לא ידע להסביר את הבעיות העולות מתלושי השכר, והנתבעת אף לא זימנה נציג מוסמך מטעם הנהלת החשבונות, על מנת להסביר את הפערים שהתגלו בין רכיב ה"גילום" לרכיב "תשלום".

וכך עלו הדברים במהלך חקירתו של מר נגרין:

"ש. השכר השעתי שלפיו שילמתם שעות נוספות?
ת. הוא לא עבד שעתי הוא עבד שכר חודשי גלובלי.
ש. אז איך שילמתם לו שעות נוספות איך עשיתם את החישוב?
ת. כנראה חילקו את זה, אני לא מתעסק, 25 ימים בחודש ממוצע שנתי חלקי 8 שעות ביום, הגיעו למספר.
ש. אז בואו נעשה חישוב.
ת. אני עשיתי, זה יוצא 28.5.
...
ש. אז איך שילמתם לו שעות נוספות לפי 27.5?
ת. אין לי את החישוב ספציפית. יש הנהלת חשבונות ,אני לא יודע.
ש. אז למה הנהלת חשבונות לא באה להעיד?
ת. אתה רוצה שאני אביא עוד אנשים?
ש. אז בוא תסביר לי. בוא נסתכל לפי התלושי שכר. יש פה סכומים שמגיעים.
ת. 8,500 ₪ זה לפי התביעה שלו.
ש. בתלוש שכר שלך יש הרבה שעות נוספות, איפה? עכשיו עוד שאלה. אתה טוען פה שהשכר השעתי שלו היה 28.5, אבל כמה השכר השעתי הרגיל?
ת. אני שוב חוזר, הוא קיבל שכר חודשי. אני לא טענתי שהוא קיבל 28.5, יש משכורת וזו המשכורת שלו.
ש. אני רוצה לטעון שאתה טענת שהוא קיבל 33 ₪ לשעה שכר רגיל. בסעיף 42 לכתב ההגנה אתה מאשר את השכר יסוד השעתי שלפיו תבענו בכתב התביעה. אז אני שואל אם השכר השעתי הוא 33 ₪ לשעה, ואתה טענת שלפי חישוב של 5,700 ₪ הוא צריך לקבל 28.5 ₪ לשעה.
ת. זה בברוטו, לא בנטו".
(עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 23 – עמ' 9, ש' 19; הדגשות הוספו, י.כ).

35. מעבר לחוסר הקוהרנטיות והתשובות המתחמקות של מר נגרין, עיון בטופס הודעה לעובד אשר הוגש במסגרת כתב ההגנה של הנתבעת (נספח 1 לכתב ההגנה), מלמד כי משכורתו החודשית של התובע נקבעה על סך 6,200 ₪.

משמע, שכרו השעתי הקובע של התובע בהתאם לטופס הודעה לעובד הינו 34 ₪ (182 / 6,200).

לא ברור, אם כן, כיצד נרשם בתלוש השכר תעריף של 29.50 ₪ לשעה נוספת, שכן בהתאם לשכר שעתי קובע של 33 ₪, היה על הנתבעת לחשב ערך שעה נוספת בשיעור 41.25 ₪.

36. למעט חודש 2/2020, הנתבעת צירפה את כל יתר דוחות הנוכחות של התובע לכתב ההגנה (נספח 3 לכתב ההגנה).

מעיון בדוחות הנוכחות שצורפו, עולה כי התובע ביצע בחודש 7/2019 23.50 שעות נוספות, בחודש 8/2019 ביצע התובע 31.25 שעות נוספות, בחודש 9/2019 ביצע התובע 17.5 ש"נ, בחודש 10/2019 ביצע התובע 14 ש"נ, בחודש 11/2019 ביצע התובע 14.5 ש"נ, בחודש 12/2019 ביצע התובע 14.13 ש"נ.

37. מבדיקת תלושי השכר אל מול דוחות הנוכחות ונוכח השכר הקובע, עולה כי התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות בסך 2,500 ₪. לא מצאתי יסוד לתחשיב התובע בסך של 8,453 ₪.

על כן, על הנתבעת לשלם לתובע בגין גמול שעות נוספות סך של 2,500 ₪.

שכר עבודה 2/2020

38. כאמור לעיל, הנתבעת לא צירפה דו"ח נוכחות לחודש 2/2020. כעולה מתלוש שכר 2/2020 עבד התובע 8 ימים באותו חודש, 64 שעות. בהתאם לשכר הקובע (33 ₪ לשעה), זכאי היה התובע לתשלום שכר בסך של 2,112 ₪ (64 שעות * 33 ₪).

39. זאת ועוד, הנתבעת קיזזה לתובע בתלוש 2/2020 ימי חופשה ומחלה (1,245.97 בגין חופשה ו-240.80 בגין מחלה), ובסך הכל 1,485 ₪.

40. הנתבעת טענה כי שילמה לתובע שכר חודשי, השינוי בשכר נבע בתחילת העבודה ובסיומה, נוכח אי הגעה לעבודה ותשלום חלקי בהתאם לחלקיות הגעה לעבודה.

41. מבדיקת תלושי השכר אל מול דוחות הנוכחות עולה כי נוצלו לתובע ימי חופשה מבלי ששולמו בגינן שכר בפועל (כעולה מתלושי שכר ודוחות נוכחות 8/2019 ו-11/2019), כך שהקיזוז שביצעה הנתבעת בחודש 2/2020 היה שלא כדין.

כמו כן, מבדיקת תלוש 2/2020 עולה כי הנתבעת שילמה לתובע שכר לפי תעריף יומי של 228 ₪, ומנגד קיזזה בגין ימי חופשה ומחלה לפי תעריף יומי של 240-241 ₪.

42. אשר על כן, מצאתי כי התובע זכאי לסכום הנתבע בגין שכר עבודה 2/2020 בסך של 1,485 ₪.

אחרית דבר

43. על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הסכומים כדלהלן:

א. הפרשות לפנסיה, לפיצויים ולקרן השתלמות בסך 6,116 ₪.
ב. פיצוי בגין העדר הודעה לעובד בסך 2,000 ₪.
ג. שעות נוספות בסך 2,500 ₪.
ד. שכר עבודה 2/2020 בסך 1,485 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

44. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע בגין הוצאות משפט סך של 3,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, (29 אוגוסט 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: אברהים אלבחירי
נתבע: ג.א.ן. תברואה בע"מ
שופט :
עורכי דין: